כך "גייסתי" את דן טרזן למוסד וחטפתי את אייכמן

טרם ראיתי את הגרסה החדשה של הסרט "טרזן" שיצאה בימים אלה מאולפני וולט דיסני. אך במוקדם או במאוחר אלך ואצפה בסרט. כאליבי אקח עמי את נכדיי. זו הזדמנות לספר משהו מאד אישי על יחסי לטרזן ועל תרומתי הצנועה לעיצוב דמותו של טרזן ישראלי.


את ספרו הראשון של הסופר האמריקני אדגר ראיס בוראוז, "טרזן מלך הקופים", קראתי כשהייתי בן עשר. אחרי הספר הראשון בלעתי בראוותנות את יתר ספרי טרזן – טרזן חוזר לג'ונגל, בן טרזן, טרזן וזהב אופיר, טרזן והילד הכושי, טרזן וארי הזהב, טרזן ומלחמתו בגרמנים ועוד ועוד.

כמו רבים מילדי דורי הוקסמתי מדמותו של טרזן – תינוקם של לורד גרייסטוק ואשתו שהושלכו לחוף מאוניית מורדים. ההורים נטרפו אך תינוקם ניצל על-ידי הקופה קלה, שאימצה אותו לבן אחרי שתינוקה מת. עלילותיו של טרזן הסעירו את דמיוני ולא פעם חלמתי, כמו כל ילד באותו גיל, להיות טרזן בעצמי.
ההזדמנות לכך התגלגלה לידי רק בבגרותי. לא הפכתי לטרזן אך תרמתי משהו לספרות הזו.

דן טרזן במבצע קדש

הדבר היה בראשית שנות השישים, כמה שנים לאחר שחרורי מהצבא. עבדתי אז ככתב-עורך בעיתון "חרות". המשכורת היתה טובה, רק היתה לה מגרעת אחת: היא שולמה באיחור של שישה חודשים או יותר. למדתי באוניברסיטה, הייתי כבר מטופל במשפחה. כדי לשלם שכר לימוד ושכר דירה ומזון למשפחה נזקקתי לעבודות נוספות. כתבתי ב"פנים אל פנים", השבועון הדתי הסנסציוני בעריכת הרב שמואל הכהן אבידור. כתבתי ב"הטכנאי הצעיר", כתב-עת לענייני מדע לבני הנעורים, ועוד חצי תריסר חלטורות שכולן יחד לא הספיקו לפרנסה.

באותה תקופה הופיעו על דוכני חנויות העיתונים חוברות שנשאו את השם "טרזן". כבר לא הייתי בגיל של קריאת טרזנים, אך החוברות עוררו בי סקרנות ורכשתי כמה מהן. מקריאה ראשונה היה ברור שלא מדובר ביצירה של בוראוז אלא של איזה סופר ישראלי עלום שם, שלא טרח לציין את שמו. מה שעצבן אותי במיוחד היתה העובדה שכל סיפור הכיל איזה לקח בעל אופי שמאלני ישראלי. לאחר זמן שמעתי כי המחבר האלמוני של החוברות הללו הוא עמוס קינן, שבין היתר נחשד בהטמנת פצצה ליד דירתו של שר התחבורה מהמפד"ל, דוד צבי פנקס. זאת, במחאה על שהשר השבית מכוניות בשבת במטרה לחסוך בדלק.

למקרא סיפורי טרזן השמאלנים עלה בדעתי שיש בכוחי להמציא סיפורי טרזן לא פחות טובים ושיהיו בעלי מסר לאומי.

דן מוקד מתרסק בג'ונגל

ספור המסגרת שהתרקם במוחי היה זה: הילד דן מוקד טס עם הוריו, שיצאו בשליחות דיפלומטית לדרום אפריקה. בדרך מתרסק המטוס בג'ונגל, כל נוסעיו נספים פרט לילד דן. הוא מאבד את הזיכרון וגדל בלהקת קופים. רק כשבגר ומצא את שברי המטוס חזר אליו זיכרונו והוא מחליט לחזור לישראל. בהגיעו לגבולות הארץ הוא נקלע לאחד מקרבות מלחמת קדש, מסייע לצנחנים ישראלים להשלים את משימתם וזוכה לעיטור גבורה.

זה היה הסיפור הראשון.

הוא זכה להצלחה גדולה כבר בגיליון הראשון, והמפיץ דרש עוד. בסיפור השני היה דן-טרזן כבר איש שהמוסד גייס אותו למשימות מיוחדות. הוא יצא לפוצץ את התותחים שהציבו המצרים במצרי באב אל מאנדב כדי לחסום את השייט לאילת. הוא פוצץ מפעלים לייצור נשק כימי בסוריה ועוד.

הדמיון שלי עבד שעות נוספות והפלגתי בו למרחקים. פעם גילה דן טרזן את שרידי לוחמי בר כוכבא שצאצאיהם הסתתרו במערות מדבר יהודה עד ימינו אלה. פעם אחרת טס לחלל עם חללית שנבנתה על ידי חבורת ילדים. וכשלא היה סיפק בידי להמציא סיפורים עיבדתי סיפורים של אליסטר מקלין של ה.ג. וולס ושל סופרי מתח אחרים, והתאמתי אותם למציאות הישראלית.

סיפור חטיפת אייכמן

באחד הימים נפלה לידי הזדמנות להפוך את החוברות שלי לסנסציה. אדולף אייכמן הובא לישראל והועמד לדין. כל הארץ געשה והיתה סקרנות עצומה לדעת איך ומנין הגיע אייכמן לישראל. אני, כמו עיתונאים רבים אחרים, ידעתי פחות או יותר את הסיפור האמיתי, שהצנזורה אסרה לפרסמו. אייכמן נחטף בארגנטינה והובא לארץ במטוס "אל על", שהטיס לשם את שר החוץ אבא אבן. אך אסור היה לפרסם מילה על הסיפור מאימת הצנזורה.

הפרסום הראשון על הדרך בה נחטף אייכמן

הפרסום הראשון על הדרך בה נחטף אייכמן

אני החלטתי לפרסם את הסיפור במסגרת תמימה של חוברות טרזן. דן טרזן הגיע לארגנטינה התחפש שם ליליד אינדיאני, חטף את אייכמן והביא אותו לישראל בתוך תוף ענק שהכניס למטוס.

הסיפור עשה לו כנפיים. "מעריב" פרסם את עמוד השער של החוברת תחת הכותרת "הספרות האקטואלית שלנו". "העולם הזה" פרסם את הסיפור וקבע כי המידע האמיתי על הדרך בה נחטף אייכמן והובא לישראל התפרסם לראשונה ב"דן טרזן" של זאב גלילי. גם הפעם היה משהו נכון בפרסום של "העולם הזה" אבל די לא מדויק.

בין הקוראים כרמי גילון

דמותו של דן-טרזן קנתה לה אוהדים רבים בקרב ילדי אותה תקופה. רבים האמינו כי זו דמות אמיתית והציפו את תיבת הדואר שלי בבקשות אינספור להיפגש עם דן טרזן.

במרוצת השנים פגשתי אנשים שבגרו והפכו לאנשים חשובים ואשר דן-טרזן זכור להם כחוויית נעורים מרתקת. (בין אלה: חנה כשר, פרופסור לפילוסופיה בבר-אילן; נפתלי מנדלוביץ, מומחה להשקעות ובעבר מנהל היחידה להשתלמות בניהול בבר-אילן; העיתונאי דודו מרגלית ז"ל ועוד רבים אחרים). הואיל ובאותה תקופה נהגו ילדים להחליף ביניהם חוברות אני יכול לומר כמעט בוודאות כי כמעט כל מי שהיה בארץ בשנות ה-60 בטווח הגילים 10-15 קרא את סיפורי דן טרזן.

לימים נודע לי, מפי חברי, העיתונאי ועורך הספרים רמי טל, כי עם קוראי "דן טרזן" נמנה גם כרמי גילון, שעמד בראש השב"כ ביום שבו נרצח יצחק רבין אני יכול רק לקוות שהשב"כ התנהל במקצועיות גבוהה יותר מזו שבאה לביטוי בחוברות בידור שנכתבו בידי נער בן 21. (משפט זה נוסף בשנת 2009)

כרמי גילון ויקישיתוף

משך שנים שמרתי את זהותו של מחבר סידרת סיפורי דן-טרזן בסוד. אולי מפני שלא הייתי גאה כל כך ביצירה הזו שלי. בבית הספרים הלאומי, בו שמורות החוברות, רשום שם המחבר נוני בסימן שאלה. מסתבר שפועל דפוס, אמנון שפאק שמו, שסידר את החוברת שירבב פעם את השם נוני ואנשי הספרייה החליטו שזה המחבר. עכשיו ההזדמנות לתקן את המעוות. אותו נוני גם חיבר אחת מ-29 החוברות שבסידרה.

באחד הימים מצאתי חוברת כזו באיזו חנות לממכר ספרים ישנים. המוכר דרש סכום עתק תמורתה ואמר לי כי זהו פריט מבוקש על ידי אספנים. לאחר מכן נוכחתי במכירה פומבית של בפרים וחוברות נדירים וכל חוברת של דן טרזן נמכרה ב-50 דולר.

בידי לא נותרה אף לא חוברת אחת, ואם מי מהקוראים מחזיק כזו בידו אודה לו אם ישלח לי חוברת מקור או לפחות צילום.

התודה היא כמובן בשם הנכדים.

ראה "דן טרזן תשובה לשואה יהודית" בבלוג של אלי אשד

כך תרשם כמנוי חינם להיגיון בשיגעון http://www.zeevgalili.com/2013/04/18091
פורסם בקטגוריה דן טרזן, ספרות, תולדות המדינה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא כך "גייסתי" את דן טרזן למוסד וחטפתי את אייכמן

  1. פינגבאק: מה עושה טרזן בספריית ראש הממשלה | היגיון בשיגעון

  2. פינגבאק: פרס ישראל על דן טרזן « המולטי יקום של אלי אשד

השאר תגובה