רעידת האדמה של עקירת גוש קטיף, " גיורי הקפיצה" וקריסת מערכות החינוך והבריאות מאיצים את תהליך ההתנתקות של המדינה מערכיה היהודיים והציוניים * האם מתפתח מאבק בין העם היהודי למדינת ישראל * נשמעים כבר קולות הקוראים להתנתקות מהמדינה

אדם קם בבוקר פותח עיתון, מקשיב לרדיו, צופה בטלוויזיה וזה מה שהוא רואה ושומע. מקבץ אקראי של שבוע אחד:

• · בדו" ח שהוגש לכנסת נמסר כי הקף הבניה הבלתי חוקית במגזר הערבי בישראל מגיע לכמאה אלף בתים.
• · קצין בכיר: בצה" ל נערכים להשאיר את בתי המתנחלים שייעקרו מגוש קטיף בידי הפלשתינאים.
• · " המתנחלים בגדה וברצועה צריכים לצפות שהמדינה תחליט לפנות את בתיהם" – תשובת פרקליטת המדינה לעתירה לבגץ לביטול חוק פינוי פיצוי.
• · אריאל שרון הבטיח לסיעת רע"ם הערבית 240 מיליון שקל בתמורה להימנעותם מהצבעה נגד התקציב.
• · באוצר מכינים תכנית פיצוי לישובים ביהודה ושומרון. לפי החישוב עקירת 80 אלף מתיישבים מיהודה ושומרון תעלה 80 מיליארד שקל.
• · נתניהו מנמק את הקיצוץ בקצבות ילדים בכך שהיא מביאה לירידה בילודה הערבית. מחקר של בנק ישראל הוכיח כי אין כל קשר והילודה הערבית מוסיפה להיות הגבוהה בעולם.
• · קצין בכיר בחיל האוויר: בדואים גונבים מטרות ירי בשטחי אש בנגב. כם משבשים את האימונים ופוגעים בכושר המבצעי של הטייסים" .
• · שר הפנים אופיר פינס מינה מנכ" ל ערבי למשרדו. הוא הודיע כי אינו מתכוון לאכוף את חוק החמץ. את פסיקת בג" ץ לגיור הקפצה " יישם במהירות האפשרית" .
• · ירון לונדון בדיון על גיורי קפיצה בערוץ 10: צריך לבטל את חוק השבות.
• · יו" ר ועדת החוץ והבטחון יובל שטייניץ: המצב בו קובע היום בגץ את תוואי הגדר הוא " אבסורד מוטרף" .
• · יו" ר ועדת החוקה, ח" כ מיכאל איתן: עשרה אחוז מחברי מרכז הליכוד הם פושעים לשעבר" .
• · גורמי בטחון מזהירים: מיד לאחר ההתנתקות צפוי גל של מעשי טרור בעיקר מיהודה ושומרון.
• · טכנולוגיית הקסאם זלגה מעזה ליו" ש. אמצעי לחימה מוברחים מגבול מצרים, דרך ישובי הבדואים.
• · ראש המועצה לבטחון לאומי, גיורא איילנד, מציע להטיל הגבלות בחוק על מתן אזרחות לתושבים זרים מכוח נישואיהם עם אזרחי ישראל, בדומה לחוקי ההגירה בדנמרק ובהולנד.
• · היועץ המשפטי מזוז הגיב: עם שיפור המצב הבטחוני פוחת הצורך בהגבלת מתן אזרחות לפלשתינאים הנישאים לאזרחי ישראל.
• · בכינוס חרום של ההסתדרות הרפואית נמסר על הידרדרות מתמשכת של מצב הרפואה בארץ. משנת 1975 חלה ירידה של 35 אחוז בשעור המיטות לאלף בעוד קצב גידול האוכלוסיה עולה. ישראל עומדת במקום ה-39 בעולם בשעור מיטות לאלף נפש.
• · גדעון לוי בהארץ: הסוכנות היהודית צריכה לחדול מלהתקיים. העליה כבר אינה צריכה להיות ערך בפני עצמו.

המסקנה העולה מן המקבץ הזה ברורה. מדינת ישראל כבר איננה מדינה ציונית. יותר ויותר יהודים מרגישים שהמדינה הזו לא כל כך שלהם.

אנו נמצאים בעיצומו של תהליך שבו מופלים תושבי ישראל היהודיים לרעה והולך ועולה כוחם של הערבים, בתוך המדינה ומחוצה לה. הקהילה היהודית במדינה משלמת על התהליך הזה בקריסת מערכות הבריאות והחינוך, בפערים חברתיים בלתי נסבלים.

זו אינה מדיניות מכוונת. זו תוצאה של מבנה פוליטי פסבדו דמוקרטי, שחיתות בשלטון, מערכת משפטית אגרסיבית ונהנתנות.

שוחחתי עם שלושה אנשים שאינם מגדירים עצמם כשומרי מצוות ואלה מסקנותיהם.

העדפה מתקנת

השופט בדימוס (אורי שטרוזמן): " לדעתי צריך לקבוע בחוק העדפה מתקנת ליהודים בתחומים מסוימים. כמו ההעדפה הקיימת בחוק השבות. העדפה כזו מוצדקת מכוח זכותנו למדינה עם רוב יהודי והאובדן שהיה לנו בשואה.

" אם בית המשפט העליון ירצה ליישם את חוק השוויון עד תום הוא צריך לבוא ולומר שצריך לאפשר כניסה לארץ לערבים כמו ליהודים בחוק השבות. כלומר זכות השיבה.

" איננו יכולים לנהוג בשוויון בנושא ההתיישבות. אנחנו רוצים להעדיף התיישבות יהודית בנגב ובגליל.

" אם נוגעים בכסף של הקרן בקיימת צריך שבגץ יאמר לוואקף המוסלמי שבמקום לתת כסף למשפחות השאהידים שיתנו את הכסף למשפחות של קרבנות השאהידים" .

" אי אפשר לנהוג בשוויון כלפי ערבים גם בנושאים ביטחוניים.

לא יעלה על דעתי ששופט עליון ערבי יקבל לעיון תיק בטחוני אמיתי. אפילו שהוא הכי נאמן למדינה. פשוט משום חשש שיהיה לחץ על בני משפחתו. כמו שלא יעלה על הדעת שיהיה לנו רמטכ" ל ערבי. או ראש שב" כ או ראש מוסד ערבי"

העם היהודי מפסיד

ד" ר יצחק רביד ( איש רפא" ל מומחה לדמוגרפיה): " העם היהודי מפסיד מכך שהוא תולה יהבו על המדינה. יש לקהילה היהודית במדינת ישראל כושר ייצור של מדינה מערבית מפותחת. אך מיסיה מחולקים בין אותם חלקים באוכלוסייה, שאינם מייצרים את הדרוש להם בתחום החינוך והבריאות.

" מדינת ישראל אינה יכולה לעמוד ברמת השירותים החברתיים שקבעה לעצמה. אי אפשר לספק רמת שרותים של שבדיה בחברה שבה ל- 25 אחוז מן האוכלוסייה תפוקה וילודה מזרח תיכונית טיפוסית" .

====================================================

נקודה ארכימדית

עו"ד ד"ר יעקב חרותי (איש לח" י לשעבר , יועץ בכמה ממשלות): " על ארכימדס שמעת? אני מתכוון לאמירתו: תנו לי נקודת משען וארים את כדור הארץ. כדי להזיז את המדינה חייבת להיות נקודת משען מחוץ למדינה. נקודת המשען הזו היא העם היהודי.

" אם תתמודד בארץ עם החוקים של מדינת ישראל לא תוכל לשנות את המצב. רק בסיפורי הברון מינכהאוזן אדם יכול להרים עצמו על ידי משיכה בשערותיו.

" אני שואף לאיזה גוף שייצג את יהדות העולם, מה שהיה פעם הקונגרס היהודי העולמי. צריך למעשה לחדש את מה שהייתה פעם הסוכנות היהודית והקרן הקיימת וקרן היסוד. אולי גם לחשוב על מתן זכות בחירה לכל ישראלי באשר הוא שם ובשלב מאוחר להעניק אזרחות ישראלית וזכות בחירה לכל יהודי שירצה בזה, גם אם לא עלה ארצה. אבל אם יגלה נכונות לעשות משהו למען המדינה. נקווה שלא נצטרך לחדש את מפעל ההעפלה" .

==============================================

" אין דור שלישי ליהודים רפורמים"

אמירה זו מיוחסת לרב שמשון רפאל הירש (1808-1888), המנהיג והוגה הדעות הראשי של היהדות החרדית בגרמניה במאה ה-19. הירש היה בן למשפחה שנשבתה בקסמיו של משה מנדלסון, הפילוסוף היהודי שפרץ את הדרך ליהודי גרמניה להשכלה כללית, בלי לוותר על קיום מצוות. " היה יהודי בביתך ואדם בצאתך" . למד תורה בישיבת הרב יצחק ברנייס בהמבורג ובמקביל למד באוניברסיטה שפות קלסיות, היסטוריה ופילוסופיה.

רוב שנות חייו ופעילותו הרבנית עשה הירש בפרנקפורט, בה הגשים את האידיאל של רבן גמליאל " יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ" . הוא הקים את בית הספר הריאלי היהודי שבו למדו בנוסף ללימודי יהדות גם לשון עברית ומקצועות חילוניים – גרמנית, , חשבון, גאוגרפיה ומדעי הטבע. כל זאת בד בבד עם הקפדה על מצוות, קלה כחמורה.

הירש הכיר בצורך לחדש את פני היהדות ולתת בידי היהודים כלים השכלתיים להתמודד עם המציאות החדשה. אך הוא התנגד באורח נמרץ לתנועה הרפורמית שראתה בדת היהודית גורם מפריע להשתלבות היהודים בחברה הגרמנית. בין הגורמים המפריעים שמנו הרפורמים היו הלבוש היהודי, שפת התפילה (עברית) ומצוות שקשה לקיימן בתוך חברה נוצרית.

הוא היה מוכן לחידושים בצורה ולא במהות. מקהלה בבית כנסת (אך כמובן לא עוגב כמו אצל הרפורמים), דרשות בגרמנית, אך שום שינוי בסידור התפילה (כפי שעשו הרפורמים) ולא בשפת התפילה.

למרות התנגדותו הנמרצת לרפורמים עשה הירש כל מאמץ כדי למנוע קרע בין היהדות האורתודוכסית לרפורמית.

כשהחליטו הרפורמים על שורה של " תיקונים" , שכללו היתר למאכלות אסורים והתרים באיסורי אישות הזהיר הירש כי אם כך יעשו " ייקרע בית ישראל לשניים… לא תהיה עוד תקומה לבריתנו יחד ובדמע ניפרד איש מאת רעהו" .

יצירתו הראשונה ואולי החשובה ביותר חוברה בשנת 1830 היא " אגרות צפון – יט מכתבים על היהדות" . הספר, כמו כל חיבוריו של הירש, נכתב בגרמנית ותורגם שלוש פעמים לעברית. בחיבור זה ניסח את עיקרי תפיסתו, בדרך של אגרות הדרכה לאדם צעיר המתלבט. הירש הוכיח בכתביו ובדרכי חייו כי יכול יהודי להיחשף לעולם המודרני בלי לנטוש את דרך אבותיו. הוא טבע את המושג " אדם-ישראל" שמצא ביטויו בסיסמא " תורה עם דרך ארץ" .

בדיעבד נתברר ששמשון רפאל הירש צדק בתחזיתו. לא היה דור שלישי לרפורמים בגרמניה. מנדלסון הטיף לקיים מצוות אך ארבעה מששת ילדיו התנצרו. הכניסה לחברה הגרמנית ולתרבותה היו מלוות בגל של התנצרות. ההיסטוריון היהודי גרץ העריך כי בברלין התנצרה מחצית הקהילה. כומר בקניגסברג העריך כי הקהילה כולה בעיר שלו עומדת להעלם.

את התהליך הזה של טמיעה והתבוללות מתאר יפה עמוס איילון בספר " רקוויאם גרמני" , שראה אור באחרונה.

אילון מספר את סיפור חייו של ויקטור קלמפרר שתמצית יומניו ראו אור בעברית בימים אלה. אביו של קלמפרר היה רב אורתודוקסי שהציע עצמו למשרת מטיף בקהילה הרפורמית בברלין בשנת 1890. חברי הקהילה הפסיקו לשמור מצוות, התפללו בגרמנית, התקינו עוגב בבית כנסת והתפילות התקיימו בימי ראשון. האב הלך לראיון והבריק לבני משפחתו כי קיבל את התפקיד. ויקטור קלמפרר היה אז בן תשע והוא כותב ביומנו כי זכר את התגובה של אמו. היא הלכה לאטליז קנתה נקניק חזיר ובבואם הביתה אכלו מן הטריפה והאם אמרה: " עכשיו מותר גם לנו לאכול את זה" .

מי שרוצה יכול לראות בסיפור הזה משל ל" נישואי הקפיצה" שעליהם החליט בית המשפט העליון.

==============================================

גר הצדק היה דודו של הגנרל הנאצי מנשטיין

מאמר מקיף בבנושא ראה קישור

במאמרי מן השבוע שעבר על גר הצדק אברהם בן אברהם פון מנשטיין לא ציינתי מה הייתה קרבת המשפחה המדויקת בינו לבין הגנרל הנאצי אריך פון מנשטיין. כל המקורות אליהם פניתי בגרמניה לא יכלו להאיר את עיניי בנושא זה.

והנה נתברר כי התשובה נמצאת כאן. הקורא שלמה מארק מירושלים הכיר את הדמויות הנוגעות בדבר מקרוב.

הוא כותב לי:

" הפרשה הזו מוכרת לי הואיל וידיד של אבי למד מוסיקה אצל גר הצדק מנשטיין. ואלה הן העובדות:

" הגנרל-פידמרשל אריך פון מנשטיין היה בן מאומץ של משפחת פון-מנשטיין. אביו הביולוגי היה פון לוינסקי, גנרל של חיל הרגלים (דרגה מקבילה בצה" ל לרב אלוף או גנרל בעל 3 כוכבים בצבא ארה" ב). שמו נגזר משם כפר בפומרניה (פולין כיום), שהיה בפולנית משהו כמו Lewinsco והגרמנים ביטאו אותו – לוינסקי.

" כמקובל במשפחות אצולה אירופיות (מנהג רומאי במקור), היו משפחות ברוכות ילדים מוסרות את אחד הילדים למשפחה חשוכת ילדים, שהייתה מאמצת אותו כבן וכיורש. הגנרל (חיל תותחנים) פון-מנשטיין , ידידו הטוב של פון לוינסקי, אימץ את הנער לבנו, לאחר מות האב הביולוגי. הפילדמרשל קרא לעצמו אריך פון לוינסקי אונד פון מנשטיין. שמו המקורי החשיד אותו כי הוא יהודי, אבל לא חקרו אותו למיטב ידיעתי בנושא זה. ככל הידוע לי אביו הביולוגי לא היה יהודי. גר הצדק אברהם בן אברהם פון מנשטיין היה אפוא אחי אביו המאמץ של הגנרל מנשטיין.

" ידידו של אבי, תלמידו של הגר אברהם בן אברהם פון מנשטיין, ידע לספר כי גנרל פון מנשטיין הוא שערך את הלוויה הצבאית לדודו" .

עד כאן מכתבו של הקורא שלמה מארק.

מסתבר כי במועד פטירתו של גר הצדק מנשטיין היה אחיינו מודח מכל תפקידיו, בשל חילוקי דעות עם היטלר. דבר זה מסביר את העובדה שיכול היה להתפנות לארגן את הלוויה לדודו באחת השעות הקשות של המלחמה. בשנת 1950 הוא נדון ל-18 שנות מאסר על פשעי מלחמה אך שוחרר לאחר שלוש שנים " מסיבות רפואיות" . סיבות אלה לא הפריעו לו לחיות עוד עשרים שנה. ספר זכרונותיו, " נצחונות אבודים" , פורסם בשנת 1955 .

====================================================

" המיליונר השקט" של דוח דוברת

לא הצלחתי לרדת לעומקה של התכנית לרפורמה בחינוך הקרויה דוח דברת עד שהגיעה אלי חוברת שהוציא המוסף הכלכלי של הארץ (THE MARKER). החוברת: " מדריך דה מרקר של אלף עשירי ישראל" מונה אחד לאחד את האנשים שאין להם בעיה לגמור את החודש. החל במוריס קהאן, שהונו נאמד במיליארד וחצי דולר, וכלה במה שהם מכנים " מיליונרים לייט" כמו חזי חרמוני, שהונו נאמד נעבעך רק ב-10 עד 15 מיליון דולר.

והנה מי מופיע ב" מועדון המיליונרים השקטים" אם לא מיודענו שלמה דוברת, יחד עם אביו אהרון דוברת. ההון המשפחתי מסתכם בסכום הצנוע של 40-50 מיליון דולר.

אין עינינו צרה במי שעשה כמה גרושים לביתו. אך כשאנו יודעים מה הרקע של בעל הדוח פתאום מתבהרים כל מיני דברים. הדוח הזה נראה כמו תכנית של משקיע שרכש חברה לא מוצלחת והוא מתכנן בה ארגון מחדש במטרה להגביר רווחים במינימום השקעה. בתי הספר הופכים למרכזי רווח שחייבים להוכיח עצמם. המורים מתוארים כפועלים שיש להגדיל את התפוקה שלהם, אותה יש למדוד במבחני הישגים תכופים וביקורות פתע בשעורים.

אבל החלק החמור ביותר בדוח איננו נוגע לחלק העסקי שלו. מדובר במעמד שניתן בו לחינוך הערבי. מטרות החינוך הערבי, נאמר בדוח, היא " טיפוח הזהות האישית והזהות הערבית הקיבוצית" . המשמעות של משפט זה היא שבפעם הראשונה מכירה מדינת ישראל בציבור הערבי כבמיעוט לאומי. עד היום לא היה שום מסמך רשמי של מדינת ישראל שנתן הכרה כזו. יותר מזה: בתי המשפט, הנוקטים דרך קבע מדיניות של העדפה מתקנת למיעוט הערבי, נמנעו עד כה מפסיקה שתתפרש כהכרה בזכויות קולקטיביות.

בימים אלה מוצפים חוצות הערים בשלטים הקוראים " החינוך בלתי מספיק – חייבים רפורמה עכשיו" . על השלטים חתומים " אזרחים למען הרפורמה בחינוך" .

מי מממן את השלטים הללו? האם זה על חשבון תקציב משרד החינוך? או אולי עוד איזו עמותת קש נוסח עמותות שרון? או אולי ה" מיליונר לייט" , שלמה דוברת, תרם משהו מכיסו למסע שטיפת המוח הזה?

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

האוניברסיטאות

קל מאד להשתלח באקדמיה. החופש האקדמי הפך משך השנים תרוץ לבזבוז כספי ציבור, ללא כל פיקוח כמעט. האוניברסיטאות נותנות יותר לעשירים ופחות לעניים והפכו חממה להגדלת הפערים החברתיים. הן גם הצמיחו כמה גידולי פרא פוסט יהודיים ופוסט ציוניים, המערערים על עצם קיומנו. פרופסורים רבים מוכיחים ששום תואר איננו מחסן מפני בערות ודעות קדומות. שדעתם של מומחים אינה מבוססת יותר מדעתם של רוכלים בשוק. ניהול חלק מן האוניברסיטאות הוא שערורייתי ובולטת אוניברסיטת תל-אביב שבנתה פילים לבנים והגיעה לגרעון ענק.

אבל. המערכת האקדמית בישראל, למרות ליקוייה, הצמיחה דורות של מדענים, חוקרים ואנשי מעשה, במדעי הטבע ובמדעי הרוח. אלה מעמידים את ישראל בשורה הראשונה של המדינות המפותחות בעולם. בלי האקדמיה לא היה לנו " חץ" , ולא רפואה מן המתקדמות בעולם, ולא חברות הזנק הגורפות מיליארדי דולרים, וגם לא פרסי נובל.

האוניברסיטאות, למרות ליקוייהן, הן עדיין שמורת טבע במציאות המושחתת של ישראל הפרטאצ"ית. הקידום באוניברסיטאות (שאיננו נקי מנפוטיזם, העדפות מעמדיות ופרוטקציוניזם) מותנה בכל זאת ביכולת מוכחת ובבקרה בינלאומית.

ישמרנו האל מן היום שבו מרכז הליכוד יחליט מי יהיה הרקטור של אוניברסיטה. ישמרנו האל מן היום בו נהלך על גשרים המתוכננים על ידי ועדות פוליטיות, נטוס במטוסים הנבנים בידי מהנדסים שנבחרו בפריימריס, או נשתמש במחשבים שיתוכננו באחת מועדות הכנסת.

גירסה מעודכנת ומורחבת של מאמר זה ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=1765

גירסה אנגלית מורחבת ומעודכנת של מאמר זה ראה:

http://www.zeevgalili.com/english/?p=201#more-201

גירסה עברית מעודכנת עם צילומים

http://www.zeevgalili.com/?p=1765

במהלך הריסת בית בוירצבורג שבגרמניה נתגלו כ- 1500 מצבות של בית קברות יהודי בן 850 שנה * המצבות מספרות את סיפור הדמים של קהילה מפוארת שנטבחה שוב ושוב עד השואה * ולא הרחק משם מצבה של גר צדק, אברהם בן אברהם פון מנשטיין * ויהודה עמיחי כתב מול רסיס מצבה עתיקה שעליה " אמן" : " כולנו בני אברהם"

בבית הקברות היהודי החדש בעיר וירצבורג שבגרמניה נמצאת מצבה, שעליה הכתובת הבאה:

פ" נ

הרוזן אברהם בן אברהם פון מנשטיין

גר צדק זצ" ל התגייר כמבוגר

איש צדיק בן תורה בעל צדקה

נולד ח" בסיון בשנת תרס"ט

נפטר כ" א בטבת תש" ד כאיש יהודי

אחר הועבר לקבר ישראל בכבוד רב

א" דראש חדש תמוז בשנת תש" ל

להמשיך לקרוא ←

שני שירי זעם ותוכחה כתב ביאליק בעקבות הפוגרום בקישינב, במוצאי פסח אפריל 1903. השיר שכתב כתגובה מיידית על הפוגרום הוא " על השחיטה" (" נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן" ). כחודשיים אחרי הפוגרום בא ביאליק לקישינוב בראש משלחת שאספה עדויות וממצאים. תחת רישומי הביקור כתב את " בעיר ההרגה" (" השמש זרחה, השיטה פרחה והשוחט שחט" ).

ליתוגרפיה בעקבות הפוגרום ב-1903: באיור נראה "יהודי רוסי" הסוחב על גבו שק כבד הנושא את הכיתוב "דיכוי". מן השק משתלשלות משקולות שעליהן התוויות "אוטוקרטיה", "שוד‎", "אכזריות", "התנקשות", "הולכת-שולל" ו"רצח". ברקע, מימין, נראה יישוב יהודי עולה באש. משמאל נראים נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט וצאר ניקולאי השני (ויקישיתוף)

בין שני השירים הללו, בעודו שוהה בקישינוב, חיבר ביאליק את השיר " עם שמש" , מלא אור תקווה ואופטימיות.

ההסבר המקובל לעובדה שבתוככי זוועות קישינוב חיבר ביאליק שיר אופטימי כזה היה, שבאותם ימים התכנס הקונגרס הציוני השישי, שהשיר נכתב לכבודו.

מנחם פרי (צילום זאב גלילי)

פרשנות אחרת נותן חוקר הספרות פרופסור מנחם פרי, שדיבר בארוע, שנערך בשבוע שעבר לרגל ההוצאה המחודשת של שירי ביאליק, בעריכתו של פרופסור אבנר הולצמן.

ההכרות עם הציירת אירה יאן

ייחודה של ההוצאה החדשה הוא בכך שהשירים כאן מסודרים לפי סדר כתיבתם, דבר המאפשר לחשוף את הנסיבות הביוגרפיות של כתיבת השירים. הולצמן נותן ל"עם השמש" את ההסבר המקובל. אך פרופסור פרי מוצא את ההסבר בלוח התאריכים שמפרסם הולצמן כנספח לספר. מן הלוח הזה נמצאנו למדים כי בעת שביאליק שהה בקישינוב הוא הכיר את הציירת אירה יאן (אסתר סליפיאן), שהייתה תושבת קישינוב ואז החל הקשר הרומנטי ביניהם. קשר זה הוא שתלה את השמש מעל ראש השניים בתוך חשכת הפוגרום.

סיפור הרומן בין המשורר הלאומי לבין הציירת אירה יאן ידוע מכבר. הוא פורסם בעיתונים וכן הופיע מחקר, פרי עטה של חוקרת ביאליק הוותיקה, זיוה שמיר. השניים קיימו קשרים שנמשכו כחמש שנים. במהלכם איירה אירה יאן את דיוקנו של ביאליק ותרגמה לרוסית כמה משיריו.

מה משמעות הביטוי "כמכחול בשפופרת"

ביוני 2000הופיע הספר "לנתיבה הנעלם" של פרופסור זיוה שמיר, החוקרת זה עשרות שנים את יצירתו של חיים נחמן ביאליק. הספר שופך אור על מערכת יחסים שקיים המשורר עם הציירת אירה יאן. החוקרת מסתמכת על קובץ מכתבים של הציירת שנכתבו אל ביאליק ונמצאו בעזבונו. מכתבים אלו שופכים לדעת פרופסור שמיר אור חדש על מכלול יצירתו. עולה מתוכם שחלק גדול משיריו – לא רק הליריים ולא רק שירי האהבה – הושפעו ממערכת היחסים שקיים עם הציירת.

לנתיבה הנעלם שער הספר

בין היתר מביאה החוקרת קטע ממכתב שכתב ביאליק לידידו הסופר יעקב כהן.

וכך נאמר במכתב: "אישה גדולה אחת, אישה חשובה, אישה הגונה ו"אירא יאן" שמה. ציירת היא ויש לה עסק עם המכחול והשפופרת, ומקצת גם עם ספרות. אם פוגע אתה בה לפעמים אמור לה בשמי שלום".

על הביטוי "ויש לה עסק עם המכחול והשפופרת" נכתב באחת הביקורות בעיתונים כי זהו "ביטוי זול ומזלזל כלפיה".

לו היתה הכותבת לומדת פעם דף גמרא היתה יודעת כי הביטוי הזה לא רק שאיננו ביטוי זול ומזלזל אלא הוא ביטוי מעודן של חז"ל לדרך גבר בעלמה.

כך למשל נאמרבמסכת מכות (ז.) על חקירת עדים בבועל את הערווה. אביי ורבא אומרים כי יש לשאול אם "ראיתם כמכחול בשפופרת". שמואל אומר כי יש לשאול אם נראו כמנאפים.

לא הייתי נדרש לנושא זה לולא היה סימפטום לרדידותה של השפה בפי הדור הגדל בארץ, שכמאמר עגנון הוא "מנוגב מדבר תורה ומצוות". כוחה של שפה הוא בעומק ההיסטורי והתרבותי של דובריה ושל הכותבים בה.דור שאיננו מכיר את ספרות חז"ל ושאפילו התנ"ך הוא כספר החתום בשבילו, איננו מדבר עברית שהיא לשון הקודש אלא מדבר ישראלית, שפה שרדידותה יכולה להתחרות רק באספרנטו. הסופר היחיד אולי מבין סופרי דור מקימי המדינה שניסה לחזור למקורות הוא משה שמיר. הסופר היחיד בן דורנו הכותב בשפת המקורות הוא חיים סבתו.

אנו משתבחים בכך שכיום יכול ילד בכיתה ד לקרוא בישעיהו ולהבין את הכתוב בו למרות שאלפי שנים מפרידות בין כותבי הטקסט לבין ימינו. אנו הולכים ומתקרבים ליום בו לא יוכל ילד עברי להבין פרק בתנ"ך. על פרק בספרות חז"ל הרי כבר ויתרנו מזמן.

 החבורה של אירה יאן. ירושלים החדשה, הקומונה הירושלמיתשליד בצלאל. אירה יאן יושבת משמאל, בלבן. עוד בתמונה:רחל ינאית בן צבי (עומדת מימין), בוריס שץ (לידה), יצחק בן צבי (יושב מימין).

תכנית דוברת לרפורמה במערכת החינוך היא תוכנית הגיונית שתייעל מאד את מערכת החינוך. ייעול נמדד בזמן ובכסף. שבוע לימודים של חמישה ימים יותר יעיל כלכלית משבוע לימודים של שישה ימים. שכר גבוה המשולם למורים מעטים ומוצלחים יעיל יותר משכר נמוך המשולם למורים רבים שהעבודה המפרכת שחקה אותם והגיע הזמן לזרוק אותם. יום לימודים ארוך אמור להשיג תפוקה גבוהה יותר מיום לימודים קצר. בתי ספר מופרטים, יהיו על פי עצם הגדרתם כלכליים יותר. אין פלא שהתכנית יעילה כל כך כי הרי שלמה דוברת, האיש שעל שמו נקראת התכנית, איננו איש חינוך אלא איש כלכלה שכבר עשה מיליונים לביתו.

שלמה דברת ויקישיתוף

אם כל כך טוב מה לקוי פה? 

מחאת התלמידים

השבוע היו שני אירועים שיש בהם כדי לחשוף את הליקוי המרכזי של התוכנית. קבוצת אמהות החלה להתארגן נגד התוכנית בנימוק פשוט: אנחנו רוצות את הילדים בבית בצהריים. לילדים די ביום לימודים קצר. הם אינם צריכים לעמוד במתח ובלחץ של יום לימודים ארוך. ילד צריך לאכול צהריים בבית, לפנות לפינה שלו ולעיסוקיו. 

במקביל ארגנו כמה תלמידים שביתת מחאה "פיראטית" באמצעות האינטרנט. לא פחות מ-250 אלף תלמידים שבתו יום אחד. הנער הג'ינג'י שארגן את השביתה, גולן שירצקי מרעננה, אמר דברים של טעם: מן הראוי לשאול גם את פי התלמידים כאשר מתכננים רפורמה בחינוך. 

מה שהאמהות והתלמידים חשים, בלי לנסח זאת כך, הוא שהתכנית הזאת היא יישום הטיילוריזם במערכת החינוך.
 

מהו טיילוריזם 

הטיילוריזם היא שיטה ניהולית, הנקראת על שמו של פרדריק וינסלאו טיילור , מהנדס ומדען אמריקני, שהניח את היסוד ל" ניהול מדעי" , בראשית המאה הקודמת. 

 

פרדריק וינסלאו טיילור

טיילור ערך תצפיות על פעולותיהם של פועלים במפעלים והגיע למסקנות מהפכניות. למשל: פועל העוסק בפריקה וטעינה של מטילי ברזל. על סמך תצפיותיו הגיע טיילור למסקנה שהפועל המבצע פעולה פשוטה זו אינו מבצע אותה בצורה " הנכונה" , שהיא הפעולה היעילה ביותר. לכאורה הוא בסך הכל משתמש בידיו וברגליו כדי להזיז עצמים. אך פעולה פשוטה זו כרוכה בשורה של החלטות קטנות שמחליט הפועל באורח עצמאי. הוא מחליט כיצד לערוך את מטילי הברזל לערימה. הוא מחליט אם לכופף את ברכיו בלבד או לכופף את כל גופו ממותניו ומטה וכו". 

טיילור פיתח טכניקה למדידת זמן תנועה, שאפשרה לקבוע בצורה מדעית אילו תנועות צריך הפועל לעשות כדי להשיג תפוקה מכסימאלית. 

לאחר שהגיע במעבדה למסקנה כיצד התנועה צריכה להיעשות חזר טיילור אל הפועל ואמר לו: מעכשיו אתה מפסיק לעבוד כפי שהיית רגיל עד כה. תעשה את הפעולות כפי שאני אדריך אותך. הרם את המטיל בידך הימנית במקום השמאלית. כופף את ברכיך בלבד ולא את כל גופך וכו". טיילור הסביר לפועל כי מה שהוא מציע ייטיב עם הפועל וייטיב עם המפעל. בשיטות העבודה שהוא מציע תפוקת הפועל תגדל ובתום יום העבודה יהיה הפועל עייף פחות מאשר ביום עבודה בשיטה הקודמת. עליית התפוקה תאפשר לשלם לפועל תוספת שכר וכולם יהיו מרוצים ומאושרים. 

מן הדוגמא הפשוטה הזו התפתחה קונספציה של ניהול מדעי מתוכנן בדקדקנות, הקובע לכל אדם מה יעשה וכיצד יעשה בכל ענפי התעשייה.
 

מטיילור לצ'פלין

הטיילוריזם נחל כישלון חרוץ. ואת סיבת הכישלון ניתן ללמוד מן הסרט " זמנים מודרניים" של גאון הקולנוע צ'רלי צ'פלין. בסרט מגלם צ'פלין דמות של פועל במפעל ענק המייצר משהו בשיטת הסרט הנע. ליד הסרט שורת פועלים שכל אחד מהם מבצע פעולה מכאנית פשוטה, החוזרת על עצמה ללא הרף. מהירות הסרט הולכת וגוברת על פי החלטות המנהל. כשצ'פלין יוצא לזמן קצר לשירותים ומנסה לנפוש מעט ולעשן הוא נתפס על ידי המנהל הצופה בו ממסך ענק וקורא לו לחזור לעבודה.
 

צ'רלי צ'פלין ויקישיתוף

אכילה " יעילה"

הסצינה המצחיקה ביותר בסרט, ואולי בתולדות הקולנוע, היא מכונת ההאכלה. ברוח היעילות עורך מנהל המפעל ניסוי במכונת האכלה אוטומטית לפועלים. צ"פלין נבחר לניסוי. כובלים אותו בתוך מיתקן הנועל את ראשו ומכוון את פיו לצלחת מתוכה מוזרם המזון לפיו. קלח תירס מותקן על ציר המחובר למנוע מתקרב אל הפה ומסתובב בקצב האכילה. לפתע מתרחשת איזו תקלה. קלח התירס מסתובב במהירות מטורפת בין שיניו של צ"פלין, המרק ניתז על פניו. אבל המכונה ממשיכה בשגרת פעולותיה ומקנחת בעדינות את פניו של צ"פלין במקנח האוטומטי. 

צ"פלין לא עומד בלחץ יוצא מדעתו ומתחיל להשתולל, תוך שהוא נבלע בתוך המכונה הגדולה. 

החינוך כסחורה

בימינו כבר לא עומדים בני אדם ליד הסרט הנע המייצר מכוניות. רובוטים מחליפים בני אדם ועושים עבודה יעילה יותר. הם אכן מגשימים את הטיילוריזם. התלמידים ששבתו רצו אולי לומר למשרד החינוך כי בדור בו פועלי המפעלים הם רובוטים אי אפשר עוד להתייחס לתלמידים בשר ודם כאל רובוטים. 

 

"בדו”ח אין כלל התייחסות לתלמידים," - פרופסור אילן גור זאב

על דו"ח דברת אומר פרופסור אילן גור זאב, פילוסוף מאוניברסיטת חיפה העוסק בחינוך: " בדו”ח אין כלל התייחסות לתלמידים, לדיאלוג שבין המורה לתלמיד… הנחות המוצא הן, שהמרחב החינוכי אינו אלא איבר מאיבריו של שוק הסחורות והידע, כמו הערכים, כמו הדיאלוג, כמו חיבוק וכמו ניצוץ של רעיון חדש, שאינם אלא סחורה ככל הסחורות, שיש לייצר, לשווק, לצרוך ולתפעל באופן יעיל… הצלחת דו”ח ועדת דוברת מהווה העצמה משמעותיתבדהירתה של החברה הישראלית אלי קיצה" . 

ולסיכום: חתני פרס נובל לא ייצאו ממערכת חינוך כזו.
 

ראה מה היו מטרות החינוך ומה נותר מהן 

מדינות ערב הן המפגרות בעולם * השעור הגבוה ביותר של אנאלפבתיות וההשקעה הנמוכה ביותר בחינוך * אין אף אוניברסיטה ברמה בינלאומית * אין עיתונות חופשית, אין זכויות אזרח, מעט מחשבים, מעט אינטרנט * והם אוהבים את הרודנים שלהם (עד שכורתים את ראשיהם ומחליפים ברודנים אחרים) * מזרח תיכון חדש-ישן

מדינות ערב. מה שחסר להן זה השטח הקטן של ישראל (ויקישיתוף)

האירועים האחרונים – בטוניסיה, במצרים, בתימן ועכשיו בסוריה – עוררו תקוות כי הנה, או טו טו, הופכות מדינות ערב לדמוקרטיות. עיראק כבר " כזה כאילו" כמעט דמוקרטית. בעקבותיה יתמוטטו יתר הרודנויות הערביות כמגדל קלפים ומזרח תיכון חדש יפציע באופק.

חלומות באספמיה של המימשל האמריקני התמים ושל השמאל הישראלי ההזוי. אף אחת ממדינות ערב לא תהיה דמוקרטית. העם הערבי איננו עם אחד אלא מגדל בבל של שבטים העוינים אלה את אלה. הם אינם סובלים מיעוטים זרים בתוכם. בין אם אלה נוצרים, דרוזים או יהודים. השחיטה שם היא מחזורית.

כל המדינות הערביות והמוסלמיות – מאלג'יריה ועד טהרן – הן רודנויות, חילוניות או מוסלמיות אין הבדל. אין שום סיכוי שתהיינה דמוקרטיות.

מפגרות בכל

מה ששולל בעיקר כל סיכוי לדמוקרטיזציה ערבית הוא מצבן התרבותי והחומרי של המדינות הערביות.

שעור האנאלפאביתים במדינות ערב הוא הגבוה בעולם. ההשקעה בחינוך היא כעשירית מן ההשקעה במדינות המערב ובתוכן ישראל. התפוצה הממוצעת של ספר בכל מדינות ערב היא כאלף עד 3000 עותקים. אין במדינות ערב אפילו אוניברסיטה אחת בעלת רמה בינלאומית. מספר הפרסומים המדעיים מגיע לכ-2 אחוזים מכמות הפרסומים היחסית של פרסומים מדעיים במדינות מפותחות. שיעור ההשקעה במחקר ופיתוח הוא כ-0.2 אחוז מהתל"ג לעומת 2.35 בישראל ו-3 אחוזים ביפן. והתל"ג עצמו עלוב. והשכר לנפש כעשירית מן השכר הממוצע בישראל.

לא מייצרים כלום

מספר המחשבים במדינות ערב הוא 18 לכל 1000 לעומת ממוצע של 78 לאלף במדינות מפותחות. רק 1.6 אחוז מן האוכלוסייה מחוברים לאינטרנרט (לעומת כ-79 אחוזים במדינות מפותחות). אף מדינה ערבית איננה מייצרת אפילו מוצר אחד בעל איכות שניתן לשווקו בשוקי העולם.

אף מדינה ערבית אינה מכבדת זכויות אדם. באף מדינה ערבית אין תקשורת חופשית. באף מדינה ערבית אין מכבדים זכויות של מיעוטים ונשים.

אוהבים רודנים

למרות שמצבם הכלכלי של ההמונים הערביים הוא הירוד בעולם.  הערבים אוהבים את רודניהם. סאדאם חוסיין, גמאל עבדול נאצר, אנואר סאדאת, יאסר ערפאת, ואפילו המלך חוסיין היו שליטים אהובים בחייהם וגם לאחר מותם. למרות שכל אחד מהם, הרג יותר ערבים מאלה שנהרגו בכל המלחמות עם ישראל. למרות שהם דנים את עמיהם לפיגור נצחי, לרעב, לדיכוי ולבערות. גם את מובארק אהבו אך הוא לא הספיק למות או להרצח לפני שיפסיקו לאהוב אותו.

הפרשן האמריקני ראלף פיטרס הסביר פעם את התופעה הזו במאמר ב"וושינגטון פוסט" : " זהו סימפטום של רגשות התסכול של חברה שהייתה פעם תרבות גדולה ואשר נחרבה עד היסוד. חוסר היכולת של הערבים להתמודד עם המערב בתחום כלשהו הדורש מאמץ הוא בעל השפעה הרסנית על הפסיכולוגיה שלהם. הם מיואשים וזקוקים נואשות להאשים מישהו בעליבות שלהם. אילולא היה להם את ארצות הברית וכמובן את ישראל כדי להאשים היו צריכים לשאול עצמם איך קרה שהגיעו למצב עלוב כזה" .

והעיתונאי הערבי-נוצרי-אמריקני ג"וזף פארח אומר כי אין הבדל בין המשטרים המוסלמים הדתיים למשטרים הערביים החילוניים. המשותף לשניהם הוא אידיאולוגיה " איסלאמו פשיסטית" .

כל מה שנאמר על כלל מדינות ערב מתייחס גם לרשות הפלשתינאית ולמדינה שתקום שם חלילה. מפת הדרכים ותוכנית ההתנתקות מבוססות על חלומות באספמיה.

מאמר זה נכתב ופורסם במארס 2005  בעקבות המהפכה הכאילו דמוקרטית בלבנון. הוא עודכן בעקבות ארועי מארס אפריל 2011 ונשאר אקטואלי כמו בעת שנכתב

ז.ג.

========================================================

הרב שקיים ישיבה בגרמניה הנאצית

גירסה מורחבת של כתבה זו ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=1666

אתר " אש תורה" :

(www.aish.co.il)

=========================================================

תכנית דוברת בעקבות צ'פלין

עברנו דירה. ראה

===========================================

ראה "איך קם דור הכיפות הסרוגות"

" הגיע הזמן שנפסיק להניף את דגל אחדות העם והממלכתיות * להפסיק להתבכיין ולהתחנן למשאל עם * העקירה היא מעשה גזעני, הפוגע בשבט שלנו ויש להאבק בה בשיטות של מרטין לותר קינג * חובשי הכיפה המשתפים פעולה עם התכנית הם כמו הכושי המתרפס "הדוד תום" " * דעה מקורית של חובש כיפה, חקלאי, המגדיר עצמו שמאלן טהור

יהושע (סידני) פריש, בן 56, מגדיר עצמו " שמאלן טהור" . לא שמאלן בנוסח הישראלי, הוא מדגיש. שמאלן אמיתי לפי הגדרתו מאמין שלכל אדם זכויות בסיסיות. גזען הוא כל מי שמפלה אדם בגלל צבע עורו, דתו, מינו, או לאומיותו.

יהושע פריש

הרשות הפלשתינית, הוא אומר, היא ארגון גזעני, הואיל והיא תובעת שכל שטח שיועבר אליה יהיה נקי מיהודים. גם כל " שמאלני" ישראלי, התומך במדיניות זו, הוא גזען. יוסי שריד, א.ב. יהושע, עמוס עוז, ושמאלנים ישראלים אחרים אינם שונים מכל גזען מצוי בדרום ארצות הברית.

יהושע פריש נולד בארצות הברית להורים ניצולי שואה. הוא חונך בבני עקיבא והיה מזכיר ארצי של הארגון שם. עלה ארצה עם גרעין של התנועה בשנת 1972. כיום הוא מתגורר במושב בני דרום שממזרח לאשדוד. לולן, חקלאי בדם, נשוי, אב לחמישה וסב לחמישה. הוא מגדיר עצמו אדם מתון, הממוקם בדעותיו הפוליטיות בנתיבות שלום. אך קלות הדעת בה החליטו הכנסת והממשלה הניעה אותו להרים קול. ואלה הדברים שהוא אומר.

לותר קינג כמשל

" כיליד ארצות הברית אני מבקש להעלות כאן מושג אמריקני . זהו המושג " הדוד תום" ((UNCLE TOM, הלקוח מן הספר " אוהל הדוד תום" (ראה מסגרת). זהו מושג המסמל את הכושי השפוף, הכנוע, ללא עמוד שדרה. הכושי שמאפשר לאיש הלבן לדרוך עליו ולרמוס אותו.

" העבדים הכושים שוחררו לכאורה בשנת 1865, אך עבדותם הנפשית נמשכה עוד שנים רבות, והאדם הלבן המשיך לרמוס אותם. עד שקם כומר שחור, מרטין לותר קינג, והכריז שהשחורים אינם מבקשים לקבל זכויות – הם דורשים אותן. הוא אירגן מרי אזרחי לא אלים. הקרב נגד הלבנים היה ארוך וקשה. למרות שלותר קינג וההמונים שהלכו אחריו לא הפעילו אלימות היה המאבק כרוך בקורבנות רבים. אולם בסופו של דבר הצליח. הכושים זכו להכרה בני חורין ושווים לזולתם.

" מרטין לותר קינג נרצח בידי מתנקש לבן, אבל היום הוא נחשב גיבור לאומי ויש חג רשמי לזכרו" .

השבטיות בישראל

" במדינת ישראל, יש "שבטים" רבים: רוסים, חרדים, אשכנזים חילוניים, ערבים, ספרדים וכן השבט שלנו – הדתיים הלאומיים. כל שבט עומד על זכויותיו, חוץ מהשבט שלנו. אנו מניפים דגלים של "אחדות העם", "להיות גשר" ו"ממלכתיות".

" והתוצאה? בעוד כמה חודשים, השבט השולט, האשכנזים החילוניים, בהסכמת השבטים האחרים, הולך לגרש חלק מאיתנו מבתינו ומיישובינו. להרוס או להעביר למשפחות השאהידים את בתי הכנסת שלנו. לנפץ את בתי הקברות שלנו. בין היתר את קברו של יוחנן הילברג ז" ל מנצר חזני, שנפל באסון השייטת.

" ומה אנחנו עושים? אנחנו יוצאים להפגנות, ומבקשים "משאל עם", ומותחים שרשרת אנושית, ומכריזים ש"האהבה תנצח". במקום לקחת את גורלנו בידינו, אנחנו בוכים: "זה לא פייר"; "אריק שרון נבחר על מצע אחר ושינה את דעתו"; "לא בסדר"; "לא יפה".

" הדוד תום" שבתוכנו

" ונחזור לרגע ל uncle Tom. חשבתי שהדוד תום מת. לצערי, לא כך הדבר. הוא פשוט עזב את קנטאקי ועלה ארצה. ופה בישראל, כמו ישראלי טוב, הוא עיברת את שמו. קוראים לו יונתן בשיא והוא אחראי על הפינוי. ואחר כך הוא התגייס לצה" ל ושוב עיברת את שמו, וקוראים לו אלעזר שטרן, והוא מפרק את יחידות ההסדר. ואז הוא מצא עבודה בעיתון מעריב ושוב עיברת את שמו. וקוראים לו חנוך דאום.

" ויש עוד כמה Uncle Tom, חובשי כיפות סרוגות, המתנדבים לצאת לגוש קטיף ולסלק במו ידיהם את היהודים משם. "הדוד תום" חי וקיים במדינת ישראל, בתוככי השבט הדתי לאומי" .

נשתנו כללי המשחק

" רבותי, חבל שבשביל להמחיש מה צריך לעשות בעת הזו, אני נאלץ להביא כדוגמא שחור עור מהמאה הקודמת. אבל אין ברירה. כשהשוטרים הלבנים באו אל המפגינים השחורים ושיסו בהם כלבי זאב אימתניים, השחורים לא נהגו באלימות אבל הם גם לא אמרו "האהבה תנצח" ו"רוצים משאל עם".

" לדעתי, אנחנו צריכים לבוא אל אריאל שרון ולומר לו שעד עכשיו היינו מוכנים להשתתף ב"משחק הדמוקרטי". אבל כעת נגמרו המשחקים. מכאן ואילך, אנחנו נגד משאל עם, אפילו אם אתה בעצמך תביא הצעת חוק כזו. ניפגש ביום הפקודה בגוש קטיף. ואז נצטרך להיערך בנוסח מרטין לותר קינג. " יש לי כמה רעיונות לגבי ההיערכות הזו, אבל זה לא הזמן והמקום להעלות אותם. אולם באופן מיידי יש לזנוח את התביעה למשאל עם ולפתוח מייד את ערוץ 7 מחדש.

" רבותי, למשך החודשים הבאים, בואו ונהיה ניו יורקים –

בואו נחגוג את MARTIN LUTHER KING DAY ברוחו וכהלכתו" .

האשה הקטנה שחוללה את המלחמה הגדולה

הספר " אוהל הדוד תום" הוא מן הספרים הבודדים בהיסטוריה שעשו היסטוריה. הוא היה בין הגורמים שהשפיעו על דעת הקהל והניעו למלחמת האזרחים בארצות הברית (1861)

מחברת הספר היא הריאט ביצ"ר סטו. נולדה ב-1811 בעיירה קטנה בקונטיקט. אביה היה כומר שקרא לבתו מדי יום את כתבי הקודש עד שידעה אותם על פה. בבית אביה ספגה את ההתנגדות העזה לעבדות.

בהיותה בת 40, כשכבר הייתה אם לשישה ילדים, החלה לכתוב את " אוהל הדוד תום" . זה החל כסיפור בארבעה המשכים, המתאר את מצוקתם של העבדים הכושים, שהתפרסם בכתב עת קטן. ארבעת ההמשכים התרחבו ל-40 ונכרכו לספר בחודש מאי 1852. תוך שנה נמכרו באמריקה מיליון עותקים ועוררו זעזוע עמוק בלב הקוראים.

לאחר תום מלחמת האזרחים נפגשה הסופרת עם הנשיא אייב לינקולן שכינה אותה " האישה הקטנה שחוללה את המלחמה הגדולה" .

הריאט ביצ'ר סטו

הדעות על ערכו האמנותי של הספר חלוקות. אך אין חולק על השפעתו האדירה לא רק לפני מלחמת האזרחים אלא עד ימינו אלה. הספר תורגם לעשרות לשונות, הומחז והוסרט עשרות פעמים. שמו של הספר היה לשם נרדף למלחמה לצדק ו" הדוד תום" הפך (בפי שחורי עור) כינוי למי שמתרפס בפני אדוניו. הספר תורגם לראשונה לעברית ב-וארשה ב-1896 ומאז תורגם פעמים רבות.

==============================================================

חוק פינוי פיצוי קיבוץ שפיים

כדאי אולי לעשות ניסוי קטן, מה שקוראים בשיטות מחקר " קבוצת ביקורת" . לחוקק חוק לפינוי-פיצוי ישוב קטן, או שכונה עירונית במרכז הארץ. כפר שמריהו למשל, או אפקה, או צהלה, או רמת אביב ג", או קיבוץ שפיים.

קיבוץ שפיים הוא אולי יעד המתאים לניסוי. שוכן במרכז הארץ, כחמישה קילומטרים צפונית להרצליה, שטחו קרוב ל-5000 דונם. זו אדמת מדינה ששווה מיליארדם. אפשר להזיז את הקיבוץ ממקומו בשביל יעד לאומי חשוב. למשל: מפעל גדול להמתקת מי ים.

קל מאד. מחוקקים חוק פינוי-פיצוי בכנסת. מאמנים את יחידות צה" ל והמשטרה לביצוע המשימה ומבצעים. הקיבוץ יוקף גדרי תיל ויוכרזו שטח צבאי סגור, אין יוצא ואין בא. מי שיפר את הצו צפוי לעונשים שייקבעו בחוק.

שמאים יעברו מבית לבית ויקבעו את ערכו על פי השטח, המיקום ומצב המבנה. ביום הקובע ינתקו את המים והחשמל. התושבים ייקראו לצאת מבתיהם ולפנות את השטח. מי שיתנגד יזכה לטיפול מיוחד של היחידות שאומנו לכך. על כל חבר קיבוץ יופעלו ארבעה חיילים או שוטרים מצוידים באזיקים. הם יועברו בכוח לאוטובוסים וייאזקו באזיקים כדי שלא יעשו צרות בדרך.

מי שיתפנה מרצון יקבל כסף ויישלח לחפש דירה במקום אחר. אם הקיבוץ ירצה לעבור בשלמות יוכל לקבל מקום בנגב. מי שיתנגד יוענש כדין – קנסות, מאסר, ביטול הזכות לקבל פיצויים.

=============================================================

מכירה כללית של ההתנחלויות

המעלה החשובה ביותר של " חוק פינוי פיצוי" היא התקדים שהוא יוצר והניסיון שנרכוש. כמה שווה כל בית וכל חממה. מה מחירו של לול וכמה מגיע על חלקת אדמה. מה הן זכויותיו של מתנחל בודד וכמה מגיע לו אם הוא בעל משפחה. איך מכמתים את השווי של עשר שנים בהתנחלות וכמה מגיע למי שכאן נולדו נכדיו ונקברו אבותיו. את הכל יחד שמים בחבילה אחת, כולל הוצאות הובלה, צער, שבת ובושת. מקבלים משהו כמו 300 אלף דולר בממוצע.

כשחושבים על זה בהיגיון זה ממש סכום מגוחך לעומת התועלת שעבודת היסוד הזו מבטיחה לעתיד. תכפילו את הסכום הזה בתושבי הגולן וכבר יש לנו גולן נקי מיהודים. גם פינוי כל היהודים מכל שטחי יהודה ושומרון כבר לא נראה מי יודע מה במחירים האלה. במיוחד כשיעברו לתחשיב סיטוני. יותר מזה. חבר הכנסת אפרים סנה כבר מצא מיליארדר ממדינות המפרץ המוכן לקנות את ישובי הפיתחה, בכמה עשרות מיליוני דולרים. כך שעוד יתברר שמכל פינוי כזה נצא ברווח.

אבל עיקר העיקרים הוא פתרון הקבע. במחיר כזה אפשר הרי לפנות את כל מדינת ישראל. תכפילו 300 אלף דולר במיליון וחצי משפחות ותקבלו סכום שהוא לא בשמיים. שישו ושמחו יהודים. יש פתרון לבעיה היהודית במזרח התיכון.

=============================================================

סיריל קרן שוב מאחוריך שרון?

רחובות הערים מוצפים עכשיו בכרזות: " שרון, העם איתך – תמשיך" . סיקרן אותי לדעת מיהו העם הזה שעומד מאחורי שרון. למה העם הזה לא שולח פקס, או דואל, או כותב מכתב. אפשר גם סתם להרים טלפון, זה הרבה יותר זול. ובסקייפ זה חינם אין כסף. למה העם צריך להוציא הון עתק על שלטי ענק.

בדקתי אצל מנהלי קמפיינים ואמרו לי כי שלט אחד עולה בממוצע אלף עד אלף ומאתיים דולר ל-10 ימים. אם מציבים מאות שלטים המחיר יכול לרדת ל-550 ואפילו ל-350 דולר. מובן שלשלטי ענק, כמו זה המוצב בכיכר " עלית" ברמת-גן, יש מחירים מיוחדים. לא ספרתי את מספר השלטים. אבל בהנחה שכל העם באמת עומד מאחורי שרון, אז מדובר ב-500 עד אלף שלטים. אולי יותר. כלומר: מדובר בהוצאה של 250 אלף עד 350 אלף דולר לפחות. ואם השלטים יישארו 20 ו-30 יום ההוצאה כבר עשויה להתקרב למיליון דולר ויותר.

למי יש כל כך הרבה כסף כדי להכריז הכרזה פשוטה כל כך?

פתאום עלה בי חשד שלא העם עומד מאחורי שרון. אולי מישהו אחר. האם זה יהיה ניחוש פרוע להגיד שאולי זה הבן האהוב עומרי? . אם כן, אזי מדובר באמת בבן נאמן, אם הוא מוציא מכיסו סכום כזה. אבל, רגע, מאיפה הכסף. אולי הלוואה מגלעד, מן הכספים שקיבל על הייעוץ שנתן לדודו אפל? אולי. ואולי נשאר קצת מהכספים של סיריל קרן? ואולי יש עוד איזה סיריל קרן?

אם כך הדבר צריך לשאול את עמרי: עוד לא גמרת עם כתב האישום הנוכחי ואתה שוב מסתבך?

============================================================

שמות מבצעי צה"ל

לכל מבצע של צה" ל יש שם. לקראת מבצע העקירה מגוש קטיף נבחר שם מקורי: " כזוהר הרקיע" . האם זה המחשב שברוב טיפשותו שלף צרוף זה באורח מקרי? או שמדובר באווילות אנושית? מישהו טרח להגיד למתכננים ש" כזוהר הרקיע" לקוח מתפילת " אל מלא רחמים" . ואז נתקבלה החלטה לא פחות מטומטמת. לקרוא למבצע " שבת אחים" . אולי כדי שהמפונים יפזמו " הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" כשיובלו כבולים באוטובוסים למקומות הריכוז.

לא ברור למה לא נשארו המתכננים צמודים לסידור התפילה. יש שם שפע של שמות יצירתיים למבצע כזה: " עלינו לשבח" , " אשרי יושבי ביתך" , " זה כפרתי" , " יתגדל ויתקדש" , " שינאת חינם" , " לכל העם בשגגה" , " יעצנו רע" , " ריצת רגלים להרע" .

נדמה לי שאפשר לשרטט את דמותה של המדינה לפי שמות מבצעי צה" ל. בעבר נקבעו השמות על ידי בני אדם, והשמות שבחרו משקפים את שעור קומתם הרוחני. מבצעי צה" ל במלחמת השחרור שואבים מלוא החופניים מן התנ" ך. מבצע נחשון (פריצת הדרך לירושלים); מבצע יפתח (שחרור הגליל העליון המזרחי); מבצע חירם , נפתלי, יפתח, חמץ, יבוס, אברהם, ברק, יואב, לוט, אסף ועוד.

גם בתקופה שלאחר מלחמת השחרור ניתנו למבצעים, לפעולות תגמול ולתכניות שמות דומים: בני שחץ, ברנע, דוד, יוטבת, לשבור שבר, מקבת, עשיו, פלשת, צפע ועוד הרבה עד מלחמת קדש/

בסוף שנות השישים ארעה תקלה חמורה לאחר ששתי יחידות שונות נתנו שם זהה לשני מבצעים. בעקבות זאת הוחלט למסור את קביעת שמות המבצעים למחשב. ניתנה הוראה חד משמעית האוסרת על מפקדים בצה" ל לבחור שמות למבצעים.

למאגר גדול במחשב של אג" ם הוזנו אלפי מילים, בודדות ובצמדים, והמחשב העלה מדי פעם צרופים אקראיים לגמרי, בלי קשר בינם לבין אופי המבצע.

שנים רבות היו שמות המבצעים סודות שהצנזורה הצבאית מנעה פרסומם. אך ככל שהתקשורת חדרה יותר ויותר לצה" ל חזרו להפעיל את המוח האנושי, כדי להמציא שם שישמש גם להסברה. כך למשל השם המקורי למלחמת לבנון היה " אורנים" והוא הוחלף ל" שלום הגליל" , שהסביר את מטרות המבצע. השם הזה הפך לרועץ כשנתברר שהארבעים הקילומטרים שמצפון לגליל מתקרבים במהירות לגבול טורקיה. כך קרה גם למבצע " דין וחשבון" . האיש שקבע את שם המבצע סיפר לי כי המבצע התכוון לומר שעושים דין (נקודה) וחשבון. כלומר נקמב ברוצחי יהודים (בהתקפת קטיושות). בתקשורת קלטו זאת כ" דין וחשבון" דו" ח, כאילו מדובר בדוח של מס הכנסה. גם שם מבצע " חומת מגן" נקבע על ידי מישהו במטכ" ל כי הרי המחשב עשוי היה להוציא שם כמו " מזרח תיכון חדש" .

============================================================

שרון מראיין את יצפאן

אלי יצפאן הוא חקיין מעולה. הוא מצליח לחדור לתוך הדמות – לא רק במראה החיצוני, שפת הגוף וגוון הקול. הוא חושף את אופיה. הטקסטים שהוא שם בפי דמויותיו אינם מי יודע מה. וגם זה חלק מן העניין. הוא מדבר כאילו צרפתית או גרמנית או כל שפה אחרת באוסף צלילים חסרי מובן. וכשגיבוריו מדברים בעברית פלצנית זה נשמע אותו דבר. לפעמים החיקויים שלו הפכו סימן הכר לדמויות שהוא מחקה. למשל פרצי הצחוק העצורים של שרון הם המצאה של יצפאן ולא צורת דיבור של שרון.

קרה לי לא פעם שזיפזפתי בין הערוצים וכשהגעתי לערוץ של יצפאן חשבתי לרגע שמדובר במהדורת חדשות. כך קרה לי גם בשבוע שעבר, אבל בהיפוך. הגעתי לערוץ יצפאן וחשבתי שזה עוד חיקוי ונתברר שהפעם זה הדבר האמיתי. שרון לא היה חיקוי אלא שרון ממש ולידו המראיין, מרכיב משקפי שמש, בלתי מוכר במבט ראשון. זה היה יצפאן. השניים דיברו על כבשים, על מזון ודיאטה ופה ושם הייתה איזו שאלה בענייני דיומא.

מדינת ישראל עומדת בפני אירוע טראומטי. " רכבת ההתנתקות שועטת קדימה" (ניסוח של אלכס פישמן, ידיעות אחרונות). לראש הממשלה אין זמן לדבר עם הציבור אז הוא מתראיין בתוכנית בידור.

לא יכולתי להימלט מן המחשבה שממשלה בראשותו של יצפאן היתה אולי ממשלה רצינית יותר מן הממשלה

יצפאן מראיין את שרון או להפך

פרופסור בטכניון הטיל על תלמידיו לתכנן צינור להעברת דם * התלמידים התלהבו מן המשימה וכשהגישו את עבודותיהם  כולם נכשלו * בעקבות הניסוי התחילו ללמד בטכניון לימודי הומניסטיקה.

לפני זמן פרסמתי כאן את הסיפור הבא:

הסיפור הזה נשמע כמו אגדה אורבנית. אך הוא אמת לאמיתה (לפחות כרעיון). שמעתי אותו מפיו של פרופסור פרנץ אולנדרוף, בראיון שקיימתי עמו בראשית שנות השישים. [הייתי אז כתב לעניני מדע של עיתון "הבוקר"]

פרופסור פרנץ אולנדורף [יח"צ הטכניון]

אולנדורף, יליד ברלין (1900), עלה לארץ בשנת 1937, הצטרף לסגל המורים בטכניון ולימד בו 44 שנים ברציפות. אולנדורף פרסם מחקרים חשובים בתחומים של ביו-פיסיקה, ביו-אלקטרוניקה וביו-רפואה. על מחקריו זכה בפרס ישראל למדעים מדויקים בשנת 1950.

בצעירותו פירסם אולנדורף עבודה שעקרונותיה הביאו בשלב מאוחר יותר להמצאת הראדאר. בין היתר פיתח גם נוסחה שהביאה לשיכלולו של המיקרוסקופ האלקטרוני.

ראיינתי אותו על פיתוח שעורר אז תקוות רבות: מכשיר שיאפשר לעיוורים לראות. הרעיון היה להתקין עין אלקטרונית שתעביר מראות אל המוח באמצעות אלקטרודות.

אף שבאתי לראיין את אולנדורף בתחום המחקר שלו הוא העדיף להקדיש את רוב שיחתנו לנושאי חינוך. חשוב יותר לדבר על חינוך – אמר לי. אולנדורף עסק בחינוך בבית ספר יהודי בברלין, לאחר שהודח ממשרתו האקדמית עם עליית היטלר לשלטון. הוא עבר עם בית הספר לירושלים בשנת 1934 וחזר לגרמניה כדי לטפל בהעברת ילדים לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער. לארץ חזר סופית ב-1937.

פרוייקט הצינור

במהלך שיחתנו סיפר לי, בין היתר, את הסיפור אותו ייחס לאחד הפרופסורים, או לנשיא הטכניון דאז. לפי הסיפור הטיל אותו פרופסור על תלמידיו תרגיל שנועד כאילו לבדוק את יכולתם המקצועית. הוא ביקש מהם לתכנן צינור שנועד להעביר דם מחיפה לאילת.

הסטודנטים, חרוצים ומוכשרים, התיישבו ליד לוחות השרטוט, חישבו חישובים באמצעות סרגלי הלוגריתמים (מחשבנונים ומחשבים עדיין לא היו אז) והכינו תכניות מפורטות. בדקו את מתווה הצינור והמצב הטופוגרפי לאורכו. מה צריך להיות אורך הצינור וקוטרו. בדקו מהי צמיגות נוזל הדם וההרכב הכימי שלו. האם הוא עלול לגרום לקורוזיה בצינור. בדקו חומרים שונים המתאימים לעמידה בקורוזיה כזו. בחנו את מהירות הזרימה ואת הלחץ בתוך הצינור. החרוצים שבהם בחנו גם אפשרות של נקב או חבלה בצינור, ומה יקרה אם הדם ייצא לאטמוספרה.

רגישות מוסרית

כשסיימו הסטודנטים את מלאכתם והגישו את עבודותיהם הודיע אותו פרופסור לתלמידיו כי כולם נכשלו.

והוא הסביר: "לא ביקשתי לבחון את היכולת שלכם לתכנן צינור דם, אלא לבחון את הרגישות המוסרית שלכם. איש מכם לא שאל מדוע צריך צינור להעברת דם מחיפה לאילת, של מי הדם הזה ומי שפך אותו" .

כשפרסמתי את הסיפור לא ידעתי אם אכן התרחש  במציאותו, או רק משל היה.

סיפור אמיתי ולא אגדה

אך בעקבות הפרסום הגיע אלי גל מכתבים ממנו למדתי כי הסיפור אמיתי והאיש שיזם את הפרויקט המצמרר  היה פרופסור חיים חנני.

אינג'ינר יעקב אלעזר [צילום: זאב גלילי]

יוזמה של פרופסור חיים חנני

ואלה דבריו של יעקב אלעזר:

"פרופסור חנני התמנה משנה לנשיא הטכניון בשנת 1961. עם מינויו הציע להנהיג לימודי הומניסטיקה בטכניון. הפרופסורים צחקו: אין מספיק זמן ללימוד המקצועות העיקריים ואתה רוצה לגזול זמן ללימודי הומניסטיקה, אמרו לו.

"החליט פרופסור חנני לעשות מעשה. כינס מאה סטודנטים באולם אחד והציג לכולם מבחן שכלל שאלה אחת בלבד: לאיזו אינפורמציה טכנית אתה זקוק, כדי לתכנן צינור להעברת דם מאילת לאשדוד.

פרופסופסור חיים חנני בתקופה שהיה משנה לנשיא הטכניון (צילום: קשרי ציבור)

"הסטודנטים שאלו שאלות על אורך הקו, הטופוגרפיה, האם יש זרמים חשמליים בקרקע שיגרמו להקרשת הדם, ועוד שאלות טכניות לרוב. איש לא שאל לאיזו מטרה צריך להעביר דם. חנני הביא את תוצאות המבחן לסנאט של הטכניון. הפרופסורים נזדעזעו והסנאט החליט להנהיג לימודים הומאניים. חנני הביא שורה של מרצים בתחומי קולנוע, משפט, היסטוריה וספרות. בין היתר הביא את ד"ר ישראל אלדד (אביו של ח"כ אריה אלדד), שהיה חבר מרכז לח"י בתקופת המלחמה בבריטים, מתרגם כתבי ניצ'ה לעברית ומגדולי אנשי הרוח של התנועה הלאומית. אלדד לימד את שירי אורי צבי, פרקי תנ"ך, תולדות המחתרות ועוד. הוא זכה לנוכחות סטודנטים הגדולה ביותר בקמפוס.

חנני ישב בכלא

"פרופסור חנני עלה לארץ מפולין בשנת 1935. בשנים הראשונות לא הצליח להיקלט באקדמיה, היה עובד ספריה, מורה בבית ספר, פקיד מזכירות כספית ועוד. כבוגר בית"ר פולין התגייס לאצ"ל ותרם את דירתו להפעלת המשדר שאצ"ל החל להפעיל.

בשנת 1937 הוא נעצר על ידי הבריטים והושלך לכלא, בו היו כלואים גם פושעים פליליים. באחד הימים נודע לאסירים כי בתו של "רב האסירים" , הרב ר' ארי'ה לוין,שהייתה בהריון מתקדם, לקתה בארוע מוחי, הפכה צמח ואפסו סיכוייה לחיות. למרות מצב בתו הגיע הרב לכלא בשבת כדי לקיים תפילה עם האסירים. בעת קריאת התורה קם אחד האסירים הפליליים, מולכו שמו, והכריז : אני מנדב שנתיים מחיי למען הצלתה של הבת. אותו מולכו, היה קצב שישב בכלא על רצח שני ערבים שמכרו לו בשר פיגולים. למרות שלא ברור אם היה בסיס כלשהו בהלכה או במנהג לנכונות לנדב שנות חיים, מיהרו גם אסירים אחרים לנדב שנים מחייהם. חיים חנני הצטרף למנדבים והודיע כי הוא מנדב את כל ימי חייו למען הצלתה של בת הרב.

"ואכן נעשה נס. הרופאים הצילו את חיי התינוק בניתוח קיסרי. אחרי כמה שבועות קמה האם ממיטתה בריאה ושלמה.

"חנני הסביר את נכונותו לנדב את כל חייו באמרו שהיה בטוח שהבריטים יחזיקו אותו בכלא כל החיים. הוא שוחרר אך לאחר כמה שנים נעצר שוב והפעם נשלח עם יתר גולי המחתרת לאריתריאה וקניה. הוא חזר ארצה לאחר הקמת המדינה.

"הוא טיפס במהירות בסולם האקדמי, בארץ ובעולם. בשנת 1969 נתמנה לרקטור אוניברסיטת באר שבע".

עד כאן סיפורו המופלא של יעקב אלעזר. [ נפטר בשנת 2000]

יעקב אלעזר בארכיון שלו (צילום: זאב גלילי)

מי הגה את הרעיון

הקורא משה  (מוזס) פינקל העביר לי את התוספת הבאה ואת צילום אביו:

"הסיפור נכון אך לוקה במספר פרטים. היוזמים של "צינור הדם" היו אבי המנוח, פרופ' חיים יעקב פינקל בעצה אחת עם פרופ' חנני. חנני היה אז משנה לנשיא הטכניון ואבי היה אחראי על מבחני הכניסה. המבחן נעשה במסגרת מבחני הקבלה לטכניון בשנת 1961 או 1962. לימודים הומניסטיים בטכניון החלו רק כעבור מספר שנים ביוזמתו של אבי בעת שהיה משנה נשיא הטכניון לעניינים אקדמאים (במסגרתם אף הוקמה תזמורת הטכניון בה אבי ניגן באבוב). לצורך שכנוע הסנט הציג אבי את המבחן אשר ערכו הוא ופרופ' חנני מספר שנים קודם".
10.10.10

פרופ' חיים יעקב פינקל (באדיבות משפחת פינקל)

ראה

"משאל עם ודמוקרטיה"

הזבוב הוא מכה שאינה כתובה בתורה. אבל פרשנים רבים הסכימו כי היצור הזה הוא שנמצא בכוס שהגיש שר המשקים למלך מצרים. הוא ניצל מגורלו של שר האופים כי " לא היה לו יכולת לשמור הכוס מזבובים הפורחים" .

מני קדם ידוע הזבוב כמכה שקשה להיפטר ממנה. הנביא ישעיהו תאר את הזבוב כשליח להענשת בני אדם. והמשנה מתארת את העדר זבובים בבית המקדש כאחד מעשרת הניסים שנעשו בבית ה".

אני זוכר שבילדותי נהגו להילחם בזבובים (ללא הצלחה מרובה) באמצעות חומר הדברה שנקרא " פליט" . אמצעי אחר, יותר מוצלח, היה סרט ברוחב כ-5 סנטימטרים ובארוך כמטר, שהיו תולים על התקרה. הסרט היה מכוסה חומר דביק, משך אליו את הזבובים ואלה היו נדבקים בו. המראה לא היה מלבב ותמיד נמצאו עוד ועוד זבובים שהמאיסו את חיינו.

והנה בימים אלה ממש נתגלתה לי שיטה שבאמצעותה הצלחתי להיפטר מן הזבובים המופיעים במטבחנו בכל עת שנמצא שם מזון גלוי. את הפטנט הזה גילה לי הקצב שלנו.

כששאלתי אותו כיצד הוא מצליח להרחיק את הזבובים הנמשכים כידוע אחרי מאכלי בשר הוא הצביע על שקית ניילוןבגודל בינוני מלאה מים שהיתה תלויה במקום בולט מעל לשולחן העבודה של הבשר. זה הפטנט שלנו אמר.

הוא הסביר כי הזבובים נבהלים ממה שנשקף אליהם מבעד לשקית הנילון המלאה מים המשמשת כזכוכית מוגדלת. ההסבר המדעי הזה נראה לי מפוקפק אבל החלטנו לנסות. מילאנו במים שקית נילון (המשמשת להקפאת מזון אך הקפדנו שתהיה שקופה) ותלינו אותה מעל לברז בסמוך לשיש. למרבית הפלא נעלמו הזבובים כלא היו.

זבוב הבית החודר לכל פינה בבית ניזון ממאכלי אדם ומרקבובית אורגנית. הוא מצויד בזוג כנפיים המאפשרים לו תעופה מהירה מאד, מחושים קצרים ואיברי פה המשמשים למציצת המזון וגם לעקיצה. יש מינים רבים של זבובים וחלק מהם מהווים סכנה בשל היותם מפיצי מחלות זיהומיות כמו דיזנטריה וטיפוס.

זבוב הבית(ויקישיתוף)

ומבעיית הזבובים לבעיה קשה וסבוכה יותר, בעיית היונים

קול התור נשמע בארצנו

בתודעה הקולקטיבית שלנו מצטיירת היונה כעוף המסמל יופי ואהבה, שלום וטוהר. בספר תהלים  משולה היונה לכנסת ישראל, על נאמנותה לבן זוגה. ישעיהו מנבא על ישראל כי ישובו כיונים אל ארובותיהם. בשיר השירים משולות עיני האהובה ליונים והאהובה עצמה נקראת יונתי תמתי.

במפגש היומיומי שלנו עם היונה איננו מוצאים מאומה מכל הדימויים הללו. מבין המספר הרב של מיני יונים אנו נפגשים ומוטרדים בעיקר מ"תור העיר", הקרוי גם צוצלת, המקנן במרפסות, במרזבים, על גגות, במסתורי כביסה ובכל פינה פנויה. אל מקום הקינון הם מביאים עמם את חומרי הבניה של הקן, הכוללים  עלים וזרדים וגם חוטי ברזל חלודים.

תור העיר הנקרא צוצלת. היא אינה זהה ליונה התנ"כית והובאה לארץ על ידי ערבים (ויקישיתוף)

אך החמור מכל הם מביאים עמם גם כינים וכפי שקראתי באחד ממדורי הבריאות קיימת סכנה שהם מפיצים את קדחת הנילוס. תוך זמן קצר הופך אזור הקינון למרבץ של צואת עופות הקרויה בלשון המקורות לשלשלת. חכמי התלמוד יודעים לייעץ לנו  "היתה עליו לשלשלת יקנחה בסמרטוט". עצה זו טובה לשפריץ קטן הניתז על הבגד. אך כיצד נקנח לשלשת המצטברת לגובה של עשרות סנטימטרים?

מרזבים סתומים

נתקלנו לראשונה בבעיה עוד בדירתנו הקודמת בבני ברק. התגוררנו מתחת  לגג רעפים וכל היממה שמענו את המיית היונים. שמענו והרחנו. וכשהגיע החורף נתברר כי המרזבים סתומים ועל הגג הצטברה שיכבה עבה של לשלשת. לא היתה ברירה אלא לבצע פעולת ניקוי בסיסית.

בניסיון לפתור את הבעיה פנינו למומחים למיניהם העוסקים בהדברה. אלה הבהירו לנו שהבעיה קשה אך יש באמתחתם פתרון. מפה לאוזן לחשו לנו שאפשר לפזר גרעינים מורעלים, אך אלה אינם חוקיים וגם לא יועילו. שכן הגג יתמלא בפגרי יונים.  במקום זאת הציעו דבק מיוחד שהיונה נדבקת אליו. הציגו לנו ספרות מקצועית על יעילותו של הדבק. שאלנו מה יקרה אם היונה תידבק ותמות? והם השיבו לנו כי לפי הספרות המקצועית היונה תלמד לקח וחברותיה לא יחזרו אל הגג. ההסבר היה משכנע אך היונים כנראה אינם קוראים ספרות מקצועית. הרעפים כוסו בדבק והיונים המשיכו לקנן בפינות שונות של הגג. מדביר אחר הציע חומר דוחה יונים שריחו מבריח אותם מהגג. הריח אכן היה חריף וכמעט הבריח אותנו מן הבית. היונים לא התרשמו. ועוד הצעה היתה להניח דוקרנים. גם תרופה זו עזרה כמו כוסות רוח למת.

אין מנוס מהיונים

לפני כמה שנים עברנו דירה. הפעם יש מעלינו דירה אחרת וחשבנו שסוף  סוף נפטרנו מעונשן של היונים. כמה שנים הניחו לנו. לפני זמן מה נתברר לנו כי אין מנוס מן היונים. בדירה החדשה יש מרפסת קטנה, המשמשת מסתור לתליית כביסה ומאוכסנים בא המנוע של המזגן ודוד המים. חמימותה וסגירותה של המרפסת שימשה מקום קינון אידאלי ועד מהרה זכינו לביקור יומיומי של היונים. תחילה ערכו גישושים בשטח ואט אט קנו אחיזה במקום וכך עשו גם למרפסת של שכנינו  שממול. נלחמנו בגבורה בפולשים. הבן התיז עליהם מים והפעיל רוגטקה. היונים הוברחו לכמה ימים וחזרו. שוב פנינו למומחים וביקשנו גם עצת ידידים. ידידה שהיתה בעבר חברת קיבוץ וטיפלה בבריכות דגים הציעה להפחיד את
היונים על ידי כך שננפנף בכוח בידינו. היונה תחשוב שמולה עוף טורף גדול יותר ותימלט. העצה היתה טובה אך קיבלנו התכווצות שרירים לפני שהיונים שמו לב אלינו. השכן ממול ניסה עצות אחרות שקיבל: דחליל עשוי מטאטא, בקבוקי מים נוצצים, ציפוי של נייר כסף על המעקה. מאומה לא עזר. שוב פנינו למומחים ולמאכערים למיניהם ושוב קיבלנו את העצות שכבר הכרנו. המאבק נמשך חודשים ארוכים והמרפסת נתמלאה לשלשת עד שאי אפשר היה עוד להשתמש בה לתליית כביסה ואפילו לפתוח חלון.  לבסוף ניתנה לנו עצה פשוטה ויעילה אם כי לא זולה. סגירת המרפסת ברשת  חוסמת את כניסת היונים וחסל.

מה קרה מאז התור של "שיר השירים"

ניסיתי לברר מה קרה ליונים שכה השתנו מאז ימי שיר השירים. פניתי  לספר הנפלא  "צפרים בישראל" של הסופר וחוקר הטבע אליעזר שמאלי ("אנשי בראשית", "בני היורה") ומצאתי הסבר.  מסתבר ש"תור העיר"  היא הצוצלת שאנו קוראים לה בשם הכללי יונה, איננו אותו תור שראו אבותינו.

כותב שמאלי: "יושב אני  על מרפסת ביתי שבשרון וכותב על עוף נעים-נהימות זה. ומולי בשיפולי הגג יושב תור העיר לתומו ונוהם לו את נעימתו הכבושה והלבבית… יכולים אנו לציין בדיוק את התאריך שבו  שמענו את קולו בפעם הראשונה ברמתיים , 20 במאי אלף תשע מאות ארבעים וחמש.

"הציפור מסע היא הצוצלת?

"לא. היא יציבה בארץ וחיה בתוכה משך כל השנה. אך משנה לשנה היא מתרבה והולכת וכובשת לה אזור אחרי אזור לקינון ולמחיה.

התור של ימינו הובא בידי ערבים

"מרכזה הראשון של הצוצלת בגבולות ארצנו לוטה בערפל. התור המצוי, הידוע לכולנו, שוכן בארצנו מאז ומעולם ושמו נזכר בתנ"ך פעמים אחדות.  אך התור העירוני, אזור קינונו הוא אפריקה ומשם הובא לארצנו על ידי הערבים.

"מפי אחד הערבים שביפו שמענו לפני שנים סיפור זה: התור הובא לארצנו בכלובים  על-ידי המוסלמים בגלל קולו הנעים. כי המוסלמים האדוקים רואים בו  מעורר לתפילה. ובקולו הבכייני והחסוד… הם שומעים מלים מזרזות להודיה לאלוהים .
"ואמנם לפני דור אחד היתה הצוצלת קשורה בעיקר למסגדי המוסלמים שבערים ירושלים יפו, חיפה, רמלה, עזה וכו'.  אך לאט לאט חרגה מתחומים אלה… מיפו פשטה לתל-אביב, לפתח תקווה,  למושבות השרון, לעמק חפר והשומרון. מעזה עברה למושבות הדרום… ומחיפה ועכו פרצה לישובים שבמפרץ והיא מרחיבה את גבולה לעינינו  שנה אחרי שנה.

"אין לכם פינה בבניין, שהתור העירוני  איננו מנצלה לקינון: עליית גג וגג שטוח, אדן חלון וכרכוב, מרפסת וחור בקיר,  על גבי מרזב וצינורות ביוב וכדומה. ואפילו עציץ על גבי מרפסת מחבוא לקינו. גיגית תלויה על הקיר למענו הועלתה  על מסמר ופיה אל הקיר, אם כי במקרה נשאר רווח  מעט בינה ובין הבנין.

שמאלי כולל בדבריו אזהרה נבאית (ספרו נכתב ב-1957 כשהבעיה עדיין לא היתה חמורה כל כך): "האין תור העיר עתיד להיות לנו לרועץ בשנים הבאות?"

הוא התכוון לכך שהריבוי הגדול יהפוך את תור העיר למזיק גדול לחקלאות. הוא לא תאר לעצמו שיהפוך את חיי יושבי העיר עצמה לגהינום.

עוד פתרונות לבעיית היונים

בעקבות הדברים שפרסמתי קיבלתי תגובות רבות של קוראים. חלקם  נתנו עצות חדשות איך להיפטר מן היונים אחרים נזפו בי על מה שנראה בעיניהם אכזריות לבעל חיים חביב.

שרה קולודני מכפר מימון כתבה  לי כי גם היא סבלה קשות מיונים שהשתכנו מעל חבל הכביסה שלה. מצוקתה היתה גדולה ולא פעם נאלצה לכבס מחדש את הכביסה.
ואז באה הישועה: "גילו את אוזני כי בד או חפץ כחול מבריח יונים. תליתי רצועת נילון כחול ברוחב חצי מטר (אפשר לגזור שקיות אשפה) ותליתי לאורך גג המרפסת ולאורך חבלי הכביסה. אחרי כמה ימים נעלמו היונים  מחצרי.
עוד קורא הציע פטנט אחר: בקבוקי פלסטיק גדולים של משקאות קלים מצופים בנייר כסף. ובכן את הפטנט הזה כבר ניסיתי בשעתו וזה עזר כמו כוסות רוח למת.

מצוות "שילוח הקן" כעסק

הקורא קובי דויטש העלה רעיון מקורי ואלה דבריו: מצוות שילוח הקן היא מהתורה ונוהגת גם בימינו. לדעת הרבה רבנים ומקובלים מצוה על כל אדם לקיימה לפחות פעם אחת בחייו.

לפי אחד הפירושים שילוח הקן מעורר רחמי שמים על ישראל כשם שהיונה הומה על בניה.
השיטה :
מרגע בניית הקן חולפים בדרך כלל 24-48 שעות עד להטלת הביצה הראשונה , יש שמקפידים לחכות עוד יום נוסף להטלת הביצה השניה ( כי בפסוק כתוב ביצים ברבים).

מאחר שאצל הצוצלת הנקבה היא זו שדוגרת ביום והזכר דוגר בלילה יש לבדוק בבוקר כשמתבצעים החילופין כמה ביצים יש.
כשיש שתי ביצים יש לקחת מקל מעץ ולהציק ליונה עד שהיא עפה ואז אפשר לקחת את הביצים כשהיא חוזרת ורואה שאין ביצים היא עפה ולא חוזרת יותר.
העצה :
פשוט תפרסם בריכוזים חרדים ש"יש הזדמנות בלתי חוזרת וחד פעמית לקיום המצוה הנדירה וכו' בסכום סימלי של כך וכך שקלים וכו'
אם כל זה קשה אתה יכול ליצור קשר עם כל מיני קבלני מקובלים למיניהם שגם יפרסמו אותך וגם יגבו את התשלום.

במשך כל הקיץ גם תרויח הרבה כסף וגם תגרום ליונים להסתלק מביתך.
עד כמה חשובה מצוות שילוח הקן ניתן ללמוד מסיפור על הרבי מסאטמר ר' יואל טייטלבויום. בבואו לירושלים נמסר לו כי ריימת הזדמנות לקיים את המצווה.למרות גילו המתקדם טיפאל מרוי גג במאה שערים וביצע את המצווה.

איך הרעיון שואל הקורא דויטש??
נראה לי מקורי אבל לא ניסיתי אותו עד כה.

ינשופים מלאכותיים

לקורא הרש טאוב יש פתרון אחר. לדבריו ניתן לפתור את הבעיה באמצעות שתי בובות ינשוף עשויות פלסטיק. בובות כאלה, בגודל 60 סנטימטר  שעיניהן צבועות בצבע זורח,  נמכרות בחנויות לכלי בית בארצות הברית. "תליתי את הבובות בשני צידי הבית ובדרך קסם נעלמו היונים". עוד הוא מספר כי שמע שבלוס אנג'לס משתמשים בבלונים גדולים עליהם מצוייר ינשוף ושמשיגים אותה תוצאה.
עכשיו מצפה העם  ליזם שייבא בובות כאלה ויפיץ ותבוא תשועה לישראל בלי להתאכזר ליונים.

לאכול את היונים או לטפח אותם

הקורא יהודה לבבי מעיר כי החסרתי בסיפור על היונים את העובדה החשובה שזה עוף כשר. אם  הוא מהווה בעיה די היה אם יתירו השלטונות לצוד אותו לאכול וכולם ייצאו נשכרים.

עוד העיר כי היונה המצויה ביותר בישראל היא יונת הבית שהיא גדולה יותר מן התור ומן הצוצלת, חיה בלהקות ומקננת בבתים.  ההבדל בין היונה של שיר השירים לבין זו שבימינו, אומר לבבי, הוא שהיונים למיניהן התרגלו לבני האדם והתבייתו.

מזועזעת מעצות אכזריות

הקוראת שרה ק. הביעה זעזוע על אמצעי ההגנה שננקטים נגד היונים – דבק, דוקרנים וכו', שהיא רואה בהם אמצעים אכזריים ביותר. הקוראת מציינת כי הדימויים הספרותיים של היונים אכן אינם הולמים את המציאות – הן אינן נאמנות לבני זוגן, מרבות לריב ביניהן וגם אינן חכמות. "אבל זה עדיין לא אומר שמגיע להן מוות בייסורים". עוד אומרת הקוראת כי היונים אינן אשמות שנתקעו בעיר והיו מעדיפות לעבור למרחבי האחו בכפרים.  גם בני אדם תקועים בעיר ובעלי הכנף למיניהם רק מקלים את שהותם בעיר הצפופה והמזוהמת לבל נהיה רובוטים מנותקים.

עוד היא כותבת:

למה דווקא יונים? מה עם הכלבים הרבים שמלכלכים את רחובות העיר בהפרשותיהם, בלי שבעליהם ינקפו אצבע? וכל המקרים שכלבים ענקיים ופראיים הכלואים ימים שלמים בדירות קטנטנות בקופסאות הגפרורים של בתי המגורים העירוניים – וסוף סוף משלחים אותם החוצה ואז – יש מקרים איומים של נשיכות – שאני רואה במסגרת עבודתי כאחות בקופ"ח, ואפרופו ענין רפואי: קדחת הנילוס מועברת דרך יתושים ולא הזבובונים/פרעושים שחיים בין כנפי היונים ומציקים להם בקיץ. אם תחזיק יונה בידך אף פרעוש לא יעבור אליך. בטוח. יש רק סוג נדיר של דלקת ריאות שמועבר דרך יונים. אבל זה מאוד מאוד נדיר ורק במגע הדוק ביותר.
לדעתי, אפשר וצריך להשתמש בבעלי החיים סביבנו: לחנך ילדים לקחת אחריות על סביבתם – לתת מים לחתולי הרחוב בקיץ הלוהט. לפזר לחם לציפורים במקום לזרוק לפחים. אני נדהמת כל פעם מחדש – מדי יום – מהכמויות האדירות של לחם שאני רואה זרוק בתוך ובצידי הפחים ברחובות. כיכרות לחם שלמות! וכמעט טריות!. לא להאמין אבל למרות שרואים אנשים מתים מרעב באפריקה – וזאת בשעה שברגע שמנסים להעלות טיפה את מחיר הלחם המסובסד למחירו הריאלי – נשמעות זעקות. ואגב, אני גרה במה שנקרא "שכונת מצוקה" – ורק ממה שאני מוצאת בטיול בוקר או ערב אחד! ברחוב שלי – אפשר להציל מרעב שבט שלם באפריקה. ואני לא מגזימה!
בכל אופן, לענייננו — אני חושבת שאם לא לתת אוכל – אז לפחות לא לגרום לעינויים ליונים. כי לפחות דבר אחד למדתי מהיונה שבסיפור נח בתיבה:
הפעם הראשונה שנשלחה החוצה – היונה חזרה. בלית ברירה.
הפעם השניה – היא הביאה בשורה טובה כשעלה טרף בפיה.
ובפעם השלישית – כשלא חזרה לתיבה – דווקא אז היא לימדה אותנו את הדבר החשוב הבא: לפי מדרש אגדה: אמרה היונה: יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקדוש ברוך הוא ולא מתוקים כדבש בידי אדם.
עד כאן דברי הקוראת שרה ק.

להלן תשובתי

אף שאני מבין לרוחה של הכותבת קשה לי לקבל את עמדתה. היונים הפכו מכבר למיטרד  הגורם נזק סביבתי. בכיכר טרפלגר בלונדון בו  נהגו עוברי אורח להאכיל יונים אוסרים השלטונות להמשיך בנוהג הזה. גם בכיכר אורדע ברמת-גן כבר אוסרת העיריה על האכלת יונים.  כמות הטינופת שהם מייצרים היא מעל היכולת האקולוגית. סגירת המרפסת היא פתרון למי שהיונים מקננות במרפסת אך אין פתרון דומה ליונים המטנפות גג רעפים.

ולסיום בדיחה עכשווית על יונים.

היונה הכחולה ובעיית המוסלמים

 בעיר פרת שבאוסטרליה הייתה מכת יונים…כל תושבי העיר סבלו קשות

בכל מקום הייתה לשלשת, רעש מחריד אוזניים של המיה וכאוס טוטאלי שלט בעיר.

ראש העיר לא ידע את נפשו, לא ידע מה לעשות, לא ידע מה לומר לתושביו.

יום אחד, הגיע לעיר אדם וביקש להיפגש עם ראש העיר.

בפגישה הוא הצהיר בפני ראש העיר שהוא יכול להעלים את היונים מהעיר בקלות – וללא תשלום.אבל בתנאי אחד –  בכל מקרה אסור לשאול שאלות לכל אורך התהליך ולאחריו.

אם תישאל שאלה יחויב ראש העיר במיליון דולר.

 ראש העיר המופתע היה סקפטי, אך היות והאיש לא רצה תמורה כלשהי – הוא הסכים.

 למחרת הגיע האיש למשרד ראש העיר ובידו כלוב מכוסה.

הניח את הכלוב, הרים את הכיסוי ופתח את שער הכלוב.

מהכלוב יצאה יונה כחולה והתעופפה מהחלון.

 ראש העיר עקב בעיניו אחרי היונה וראה כיצד היא עפה ברחבי העיר.

אל היונה הצטרפו עוד ועוד יונים.

כך המשיכה היונה במעופה וכל היונים אחריה…

היא יצאה מהעיר למקום מרוחק ואחריה כל היונים.

 לאחר מספר שעות – חזרה היונה הכחולה, נכנסה לכלוב שלה וקיבלה את גמולה – אוכל ומים.

 האיש לקח את הכלוב כיסה אותו והלך לכיוון היציאה.

ראש העיר קרא לו לחזור וביקש ממנו לבוא למחרת.

האיש ענה בחיוב והם נפרדו.

למחרת הגיע האיש אל משרד ראש העיר.

ראש העיר הגיש לו צ'ק על סך מיליון דולר.

האיש אמר שאין צורך, שכן הוא עשה זאת ללא חיוב.

 ראש העיר אמר לו שהוא משלם לו כי הוא חייב לשאול שאלה.

 אולי יש לך במקרה מוסלמי כחול ???