ג'ורג' אורוול ויקישיתוף
-מאת ד"ר מיכה אנקורי –
מקובל לומר על המקובלים שעניינם הוא בגילוי הסודות האלוהיים, והנה, אחד הדברים הבולטים והמרשימים שבכתבי המקובלים הוא שהסודות האלוהיים מתגלים בסמלים אנושיים. האלוהות מתגלה בדמות "אדם קדמון לכל קדומים", תורת הקבלה היא "תורת הפרצופים", ומערכת הסמלים הקבלית היא "קומת אדם".
אדם קדמון ויקישיתוף אנגלית Isaac Myer
קוראים ותיקים כחדשים יודעים שאני משיב לכל פניה הקשורה במאמרים שבאתר.
הואיל ושיניתי את כתובת הדוא"ל שני נא רשמו לפניכם את כתובתי החדשה
באותה הזדמנות פתחתי גם חשבון בפייסבוק.
http://www.facebook.com/posted.php?id=100002105606024
תוכלו למצוא שם פרסום מוקדם של פוסטים הנשלחים למנויים וגם איזכור לפוסטים ישנים המסבירים ארועים אקטואליים. מובן שאפשר להתקשר אלי בכל אחת מן הדרכים הללו בנוסף לתגובה בתוך האתר לכל מאמר.
גם הפצת מאמרים לידידכם תהיה קלה יותר.
שבת שלום ופורים שמח
זאב גלילי
מדינת ישראל יושבת על סף הר געש. בשבועות האחרונים החל הר הגעש לפלוט ענני עשן, קולות נפץ וסילוני אש. האדמה רועדת ודומה שהלבה עומדת לפרוץ בכל רגע, לא ברור מאיזה כיוון ולאן.
ציפי לבני - צילום: זאב גלילי (C)
מזה שנים פועל ארגון העוקב אחר התקשורת הפלסטינית ומפרסם בקביעות דוחות על ממצאיו באינטרנט, באנגלית ובעברית.
זהו "מבט לתקשורת הפלסטינית" שבגרסה העברית כתובתו
http://palwatch.org.il/
ובגרסה האנגלית http://www.palwatch.org/
באתר פורסם היום דוח מיוחד על ההסתה בתקופה הקרובה לביצוע הרצח באיתמר
https://mail.google.com/mail/?shva=1#inbox/12eabc7c613bb35d
לא רבים קוראים דוחות אלה, גם אם הם יודעים על קיומם. כי המציאות הניבטת מהם היא איומה וכנראה מעדיפים להדחיקה ולהתכחש לה.
ראש הממשלה, שרים, אנשי מערכת הביטחון, חברי כנסת – שתפקידם הציבורי מחייב אותם לקרוא את הדוחות, להגיב עליהם וגם לקבוע מדיניות הנגזרת מהם, ממלאים פיהם מים. שום כלום.
אבו מאזן הוא עדיין פרטנר וכל מה שצריך כדי להגיע אל המנוחה ואל הנחלה הוא לקיים תהליך מדיני.
צריכים היינו להגיע לטבח הנורא באיתמר כדי שראש הממשלה יזכיר בנאום לאומה את ההסתה בתקשורת (ובמערכת החינוך) הפלסטינית.
– מאת : ד"ר יואל רפל –
פורים הוא החג היחיד ששמו אינו עברי. סיפור החג מתרחש בארץ זרה ואף שמו לקוח משפה זרה. מגילת אסתר מסכמת זאת בפשטות "על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור"..
מהו 'פור'? ומה הן גורלות
המגילה עצמה מסבירה לנו: "הפיל פור הוא הגורל". כלומר: פור הוא הטלת גורל ו'פורים' היא צורת רבים ל 'פור' ופירושה הטלת גורלות.
המלך אחשורוש, אסתר המלכה והמן האגגי, ציור מ-1625 ויקישיתוף
– מאת דן ירדני –
ספרו של דוד פסיג "2048" הזכיר לי ספר דומה שראה אור בשנת 1910 בגרמניה. הספר, "העולם בעוד מאה שנים",
"Die Welt in 100 Jahren" מודפס בהידור וכולל מאמרים של אנשי רוח, מדע וחברה מאירופה וארה"ב.
פרופסור דוד פסיג (באדיבות המצולם)
כל הכותבים היו אנשי שם בתקופתם. מיעוטם עדיין זכורים, או לפחות מוזכרים בלקסיקונים ובאנציקלופדיות. ביניהם הממציא ותעשיין הנשק הדסון מקסים, הרופא והקרימינולוג צ'זרה לומברוזו, האתנוגרף רודולף מרטין, הסופרת ובעלת פרס נובל לשלום ברטה פון סוטנר, אידיאולוג הקולוניאליזם קרל פיטרס, המדינאי והוגה הדעות אדוארד ברנשטיין ועוד. במאמריהם הם משרטטים את חזונם על דמות העולם במאה ה-21.
שער הספר העוד מאה שנים
– מאת טל גלילי –
בקצרה: הפרויקט מציג רגעים מהחיים בישראל. לא ערוכים, אבל מזוקקים. חצי דקה עד דקה וחצי של רגעים, שיראו לעולם מי אנחנו באמת.
בעיני, זה פרוייקט ההסברה הישראלי המשמעותי ביותר שצץ אי פעם באינטרנט הישראלי.
– מאת ד"ר מרדכי קידר –
חבר מצרי, דיפלומט נבון מאוד שכיהן כמה שנים בשגרירות מצרים בישראל, אמר לי פעם כי דמוקרטיה היא לאמיתו של דבר דיקטטורה קשה.
בדמוקרטיה, אמר הדיפלומט המצרי, כל אזרח הוא דיקטטור על עצמו. האזרח בדמוקרטיה מכריח את עצמו להתנהג על פי כללי התנהגות נוקשים: לא לדחוף, לא לגנוב, לא לפגוע באחר, לא להעליב, לעצור באור אדום גם בשעה שלוש בלילה, לא לרמות במסחר, להחזיק את הדלת לנכנס אחריך, לעמוד בתור, ועוד ועוד.
כל אלה "מצוות עשה ולא תעשה", שהאזרח בחברה דמוקרטית חש שהוא מחויב בהן בכל רגע.
לתדהמתו של ויצמן לא הבין הפרופסור המומחה לעברית את השאלה. הוא חשב שויצמן מתכוון לתפילת "שמע ישראל".
אותו פרופסור עמד במצב מביך עוד יותר כשבא לארץ ונשאל על ידי אנשי הביטחון בלוד לאיזו מטרה הגיע. כשהשיב שבא ללמד עברית באוניברסיטה העברית ביקשו ממנו לפתוח את מזוודתו לבדיקת שיגרה. הוא לא הבין את הבקשה. פרופסור לעברית שאינו מבין עברית עורר מיד את חשדם של אנשי הביטחון והוא הובל אחר כבוד לחדר החקירות.
את שני הסיפורים המשעשעים הללו מביא פרופסור גלעד צוקרמן, בספרו "ישראלית שפה יפה", כדי לומר לנו שהשפה שאנו מדברים בה איננה עברית. אנחנו מדברים ישראלית והפרופסור האנגלי לעברית אינו יודע ישראלית. שטיפת המוח של החינוך הציוני שיכנעה אותנו כי תנועת התחייה הלאומית הצליחה להחיות את השפה העברית המתה. כי השפה שבפינו היא שפת הנביאים ורק כמה מלים מודרניות נוספו מ"מוחו הקודח" של אליעזר בן יהודה, כנאמר בשירו המפורסם של ירון לונדון..
שפת אם קובעת את הדקדוק שלה ולא הפילולוגים. שער הספר
לא ולא, אומר פרופסור צוקרמן. השפה שבפינו היא שפה אחרת. מה שנחשב בעיני טהרני הלשון (אותם הוא מכנה "פסיקופתים") כשגיאות לשון אינן שגיאות. הישראלי האומר עשר שקל נאמן לדקדוק הנכון של השפה הישראלית. כי הישראלית היא שפת אמו של הישראלי ואת דקדוק שפת האם קובעים דובריה, לא הפילולוגים.
ספרו של צוקרמן הוא לא פחות מפצצה אינטלקטואלית, שנזרקה לשיח הציבורי שלנו וזעזעה כמה מהנחות היסוד של תרבות התחייה העברית. אני חייב להודות שכאדם ששפת אמו עברית (ולא ישראלית), ושפת סבתו יידיש התקוממתי תחילה נגד התיזה של צוקרמן. לבחינות הבגרות בלשון למדתי על פה את כל לוח השמות והפעלים של ברקלי. כל ימי טרחתי לעקור מפי את השגיאות שבשפה המדוברת ולסגל לעצמי עברית "נכונה". והנה בא חוקר צעיר ואומר שכל המאמץ היה ברכה לבטלה.
אך אחרי שקראתי את ספרו (וספר נוסף "טינגו", עליו אכתוב בנפרד). ולאחר ששמעתי הרצאה שנשא בבית ליוויק וקיימתי עמו שיחה ארוכה, לא יכולתי להימלט מן התחושה שיש אמת בדבריו.
כשהופיע הספר ב-2008 הוא עורר אמנם סערה זוטא בתקשורת. אך דברי השבח ודברי הביקורת כאחד לא התמודדו ממש עם התיזה של צוקרמן. כי מי מסוגל להתמודד עם אדם השולט ב-11 שפות.
לכן הדברים הבאים אינם בחזקת ביקורת אלא דיווח על מה שהבנתי ממשנתו של האיש המופלא הזה.
הישראלית, אומר צוקרמן, היא תוצאה של היברידיזציה (הכלאה). היא יונקת בו זמנית מעברית, יידיש, רוסית, פולנית, לדינו, גרמנית, ערבית, ערבית יהודית, צרפתית, ארמית ועוד.
האם הישראלית ביחס לעברית דומה ליוונית המודרנית ביחס ליוונית הקלאסית?
לא, אומר צוקרמן.
הישראלית איננה התפתחות של העברית. היוונים דברו יוונית מאז ימי אריסטופאנס ועד ימינו. איש לא דיבר עברית מן המאה השניה לספירה ועד המאה ה-19. כתבו עברית, התקשרו בכתב, אך לא דברו עברית. לא היו יהודים ששפת האם שלהם עברית עד "הילד העברי הראשון", איתמר בן אב"י.
איתמר בן אבי הילד העברי הראשון 1912
את הישראלית יצרו ילדיהם של אלו שביקשו להחיות את השפה העברית. אין אפשרות להחיות שפה שאין בה דוברים ילידים שזו שפת אמם, ללא הפרייה הדדית עם שפות האם של מחיי השפה.
גם הלטינית היא שפה שניתן לדבר בה אך גם היא כמו העברית חסרת ילידים ששפת אמם לטינית. "וכשאני מדבר עם האפיפיור", אומר צוקרמן, "אני יכול לדבר לטינית לפי הבנתי והוא לא יכול לקבוע לי מה הדקדוק הנכון של הדיבור בשפה זו".
הישראלית נוצרה על ידי קבוצה לא גדולה של אנשים שהיידיש היתה שפת אמם. הם עשו מאמצים כבירים להחייאת הדיבור העברי, אך מראשית המאה ה-20 כבר הפך הדיבור שנחשב עברי לדיבור ישראלי.
הישראלית איננה חד הורית. העברית היא הבסיס שלה אך מקורותיה בשפות רבות ובראשן היידיש – באוצר המלים הלא-בסיסי, בצלילים, במבנה ההברה, בתחביר, בסמנטיקה, בקונוטציות, במטבעות הלשון ובכל המרכיבים האחרים המאפיינים שפה.
הסיבה להשפעה המפליגה של היידיש נובעת מכך שהקבוצה של מחיי העברית חשבו יידיש, חלמו יידיש, ספרו יידיש, והעבירו את היידיש שלהם לעברית. עד כדי כך שיש הטוענים שאנחנו למעשה מדברים יידיש במלים עבריות. אילו מחיי העברית היו באים מיהודי ארצות המזרח הישראלית שלנו היתה שונה לחלוטין.
יותר מזה. הישראלית אינה שפה שהושפעה מן היידיש אלא יצאה מן היידיש. לא חשוב כלל שרוב דוברי הישראלית כבר אינם יודעים יידיש. תימני שבא לארץ מדבר למעשה יידיש במילים עבריות בלי לדעת זאת.
צוקרמן מביא שפע של דוגמאות להוכחת התאוריה שלו.
מה נשמע (וואס הערט זיך), משוגע על כל הראש, לב שבור, סנונית ראשונה. יום הולדת, לא כל הנוצץ זהב, הכה בברזל בעודו חם, מפחד מהצל של עצמו, לכל כלל יש יוצא מן הכלל, רך כמשי.
נהיה לו חושך בעיניים, נתן מבט (במקום הביט), עשה צבא, עשה צחוק, עשה כבוד, עשה שוק, עשה מכה, עשה עיניים, דפק הופעה, דפק רושם.
שוויץ, שפיץ, שוונג, שלוק, שמוק, שלומפר, שמונצס, שמאטס, שפכטל, קונץ, גרפס, ברוך, פיצ'פקס, נעבך, מייד'לע, בוב'לה, פרווה, אוטוטו, קוטר, פלונטר, בוק, בוידעם, אלטע זאכן, גפילטע פיש, בייגלה, קניידלך, קרפלך, לטקס, בלינצ'ס, קישקס, גטקס, קפוטה, שטריימלך.
חבר'ה, חבר'מן, חוכם, בקיצר, העיקר, מילא, משיגנה, מישפוחה, בלבוסתה, כלבויניק, תכל'ס, שולם, טוכס.
מענטש, חוצפה, שמאק, שלאגער, שפיל, שמענדריק, שמאלץ, שמעגעגע, שמאטע, קוועטש.
איש איננו מעלה בדעתו שמלה זו אינה מלה עברית למהדרין. במילון אבן שושן הוא מסמן אותה כ"לשון עברית חדשה", אך קובע שקיים שורש ב.ר.ש. שממנו יוצאים הבריש, התברש, בורש כאילו אבותינו הברישו את נעליהם מימים ימימה במברשת.
אליעזר בן יהודה (שצוקרמן משבח את מילונו כמילון האטימולוגי הטוב ביותר) אומר "מברשה". הוא מציין כי זה "נהוג בדבור הערבי בארץ ישראל". עוד הוא אומר שאולי הוא לקוח מן הפועל הערבי ברש, אך מביע ספק אם למלה זו יש שורש שמי.
בא צוקרמן ואומר כי מברשת היא מסוג המלים שהוא מכנה "הסגלות מורפמיות", הדומות למה שהוא מכנה תשמו"צים (תרגום שומר משמעות וצליל). מדובר במלים הלקוחות משפה אחרת כשהמקור מוחלף במלה הקרובה לה במשמעות או בצליל.
אין בעברית הקדומה שורש ב.ר.ש. ולעומת זאת יש ביידיש בארשט (שקלטה את המלה משפות אירופיות). הישראלית יצרה איפה מלה חדשה מן היידיש תודות לקרבת המשמעות והצליל. גיור המלה הצליח כל כך עד שהיא נראית כצברית מבטן ומלידה.
עוד תשמו"ץ שמביא צוקרמן הוא סיפור מקסים על הולדת המלה משקפיים. אבותינו אולי נזקקו למשקפיים אך אלו הומצאו כידוע רק במאה ה-13.
ראשוני המשכילים שחיפשו מלה עברית למשקפיים המציאו כל מיני צרופי מילים: כלי ראות, כלי ראי, בתי עיניים, כלי מחזה ועוד.
את המלה משקפיים המציא חיים לייב חזן, שהתגורר בגרודנו שבבלארוס. את החידוש שלו פרסם בעיתון העברי הצפירה באפריל 1890.
יהודי חמרכיב משקפיים קורא בהיינט. ציור של יהודה פן
"עלה על לבי לקרוא משקפיים, הנה איש לא יכחש כי טוב שם בן מלה אחת משם מרבה מלים" – כתב חזן.
חזן הסביר כי בחר בשורש העברי ש.ק.פ. בשל דמיונו למלה היוונית סקופאו שמשמעותה "אני מסתכל על".
ולא פחות חשוב: ביידיש קוראים למשקפיים שפקולן.
הנה כי כן, אומר צוקרמן, המלה הישראלית משקפיים יש לה אבא עברי, אמא יוונית והיא גם נשמעת כמו שפת האם של יוצרי הלשון הישראלית או מחיי השפה העברית.
צוקרמן מצביע על עשרות מילים שהושאלו מן היידיש ואף שיש להן משמעות בעברית קיבלו בישראלית משמעות אחרת. ידועה הבדיחה על הילד הישראלי שנתבקש לבדוק במילון את משמעות המלה אלמן. הילד השיב למורה כי אלמן הוא מי שאשתו אוהבת מאד, כי כך מצא במילון "מתה עליו אשתו".
"מת" במשמעות חושק "אני מת עליה" "אני מת לכוס קפה עם קרואסון" באה מן היידיש בה יש ביטוי "אני מת להשתין".
"בוער" בעברית זה משהו שעלה באש. בישראלית קיבלה המילה משמעות של דחיפות. ביידיש בוער משמעותו דחוף. ובעברית אומרים "זה בוער" כשמתכוונים "דחוף מאד".
ואם מדברים על אש הרי מי ששרוף על בית"ר ירושלים, שיש להניח כי הוא והוריו אינם מבינים מלה ביידיש, אינו יודע ששרוף במשמעות "אוהד נאמן" בא מן היידיש. היידיש כמובן לא המציאה את הביטויים האלה, וניתן למצוא דוגמתן ברוסית ובפולנית אומר צוקרמן.
משמעות המלה צעצוע בעברית היא "מלאכת גילוף או פיסול".
איך הפכה מלאכת גילוף לצעצוע בו משחקים ילדים?
היו שניסו לקשר זאת עם קעקוע.
צוקרמן סבור שמקור הצעצועים במילה היידית צאצקע שמשמעותה צעצוע (וגם תכשיט או קישוט, וגם כינוי לאשה צעקנית). היידית קלטה את המלה מפולנית ו/או רוסית.
ואכן בתרגום ליידיש של הסיפור העברי "אריה בעל גוף" תורגם הביטוי "מעשה צעצועים" לצאצקעס.
בישראלית הפכה המלה צאצקע עצמה לבעלת משמעות חדשה = שובב. בדומה למלה תכשיט ביידיש שבעברית המשנאית משמעותה תכשיט וביידיש הפכה משמעותה לשובב.
בעברית של אבותינו תחת משמעותו "למטה מ.." ההפך מ"מעל ל..). משמעות אחרת לתחת היא "תמורת". עין תחת עין, רעה תחת טובה.
ביידיש מערבית אומר צוקרמן המלה העברית תחת הפכה לטוכס שקיבלה שתי משמעויות. האחת התחת המקורי העברי דהיינו מלמטה והשניה אחוריים ועכוז. זאת, כנראה בהשפעת שפות אחרות שהיידיש קלטה מהן. מן היידיש חזר הטוכס לעברית והפך לתחת שאבן שושן מכנה אותו "שפה המונית".
מילון רב מלים של שוויקה כבר רואה בה מלה תקנית ומביא דוגמאות של כל משמעויותיה ושימושיה בישראלית: זריקה בתחת, כיסוי תחת, תזיז את התחת, פרצוף תחת, קריעת תחת ועוד.
יוסי שריד, שהוא טהרן מדופלם מתח במאמר בהארץ ביקורת חריפה על התיאוריה של צוקרמן ועשה זאת בלשון תנ"כית גבוהה. אך גם הוא הידרדר לישראלית בזויה לדעתו וכתב: " שיבושים שהם סימנים לעם הארצות מדאורייתא; "עשר שקל" איננו סלנג, הוא קשקוש בתחת".
צוקרמן מביא סטטיסטיקה המראה שהישראלית לא רק אינה שפה רזה, אלא בשל שפע מקורותיה היא עשירה בהרבה מן העברית.
ואלה הנתונים:
עברית מקראית כ-8000 מלים
עברית משנאית כ-20 אלף מתוכן 6000 מקראיות והיתר ארמיות שקיבלו צורה עברית
עברית של ימי הביניים הוסיפה עוד למעלה מ-6000 מילים
ישראלית (ערכים מילוניים חדשים) – כ-17000. יחד עם מילים בינלאומיות, מילים שאולות ומילים ממוצא תנכי, מישנאי וימי ביניימי – 37,260 מילים. (זה מספר המלים שבמילון אבן שושן).
======================================================================
פרופסור גלעד צוקרמן, 39, בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת אוקספורד וקיימברידג'. הוא שולט ב-11 שפות ולומד עתה 11 שפות נוספות. מכהן כפרופסור מן המניין ומופקד הקתדרה לבלשנות ושפות בסיכון באוניברסיטת אדלייד באוסטרליה. נשוי ואב לשני ילדים, מחלק את זמנו ואת פעילותו האקדמית בין ישראל, אוסטרליה וסין, בה הוא מדריך את הסינים איך לשפר את מערכת החינוך שלהם.
בשבוע הבא יפורסם כאן מאמר של פרופסור צוקרמן וכן שיחה עמו .
כל הגניזה במחשב שלך
http://www.zeevgalili.com/?p=9606
ונתנה תוקף בתרגום ליידיש
http://www.zeevgalili.com/?p=477
סיפורי יידיש של לוין קיפניס
http://www.zeevgalili.com/?p=382
שפת יידיש בין צחוק לבכי
http://www.zeevgalili.com/?p=383
ראיון עם יעקב שויקה מפתח מפעל השו"ת ומלון רב מלים
http://www.zeevgalili.com/?p=9693
גרשום שלום על ציונות,משיחיות ואנרכיה בלשון
http://www.zeevgalili.com/?p=837
אהרון אמיר אחרון הכנענים
http://www.zeevgalili.com/?p=649
האם פרחה היא כינוי גנאי
http://www.zeevgalili.com/?p=498
באחרונה ראה אור הספר "טינגו", המכיל אוסף מילים בעלי משמעות יוצאת דופן משפות רבות, שאליו תרם פרופ' צוקרמן שלושה פרקים על יידיש, סלנג ישראלי ואטימיתולוגיה (אטימולוגיה עממית).