ארכיון חודשי: אוקטובר 2008

כל מה שרצית לדעת על ביילין וכבר שכחת

 

yossi_beilin1עידכון אוקטובר 2015.

יוסי ביילין חזר בתשובה. כבר אינו רוצה שתי מדינות לשני עמים ומסתפק בקונםפדרציה בין ישראל לערבייה. הרעיון החדש גרוע כקודמו ואת נזקי אוסלו קורבנותיו אי אפשר להשיב.

 

הפודל שהפך לדוברמן. יוסי ביילין. (צילום: ויקישיתוף)

בשנת 2008 יוסי ביילין החליט לפרוש מפוליטיקה. קיווינו  שהפרישה היא סופית ותמידית. בפראפרזה על דברי צ'רצ'יל ניתן לומר עליו כי מעולם לא הצליח אדם קטן אחד לגרום נזק רב כל כך לעם ישראל.

אך מאז שפרש המשיך ביילין לפעול ולבלוט. 

להלן שלל קטעים שפרסמתי במהלך השנים, מעין קווים לדמותו. לא נעים להיזכר.

פני תינוק

לביילין  "בייבי פייס" שיש בהם כדי להטעות. מאחורי מה שנראה כתמימות ילדותית מסתתר תככן ערמומי. אחד מחבריו (כמדומני שזה היה יוסי שריד, כשהשניים עוד היו חברים) אמר פעם כי אם תנעל את ביילין בחדר עם נחש ארסי  ביילין ייצא ממנו לאחר זמן קצר בחיוך ואת הנחש ימצאו מת מהרעלה..

להמשיך לקרוא

"בכיר הכליזמרים בישראל"

ראה גם הכליזמר כתת תרבות יהודית

אלי יפה מנצח כשציציותיו בחוץ

"כל ניגון הוא עבודת ה'". מוסא ברלין

"כל ניגון  הוא עבודת ה'". מוסא ברלין. למעלה: מוסא ברלין וגיורא פיידמן. (צילומים: זאב גלילי)

 

את התואר "בכיר הכליזמרים" לא אני נתתי למוסא ברלין. העניק אותו פרופסור אדווין סרוסי, ראש המכון לחקר המוסיקה היהודית של האוניברסיטה העברית בירושלים. הדברים נכתבו במבוא לספר  "מסורת הכליזמרים בישראל"., אשר משלים את תמונת "תת התרבות היהודית", אותה תיארתי במאמר קודם. ראה:
http://www.zeevgalili.com/?p=526

למוסא ברלין ולעולם שהוא מייצג נתוודעתי במקרה. זמן קצר לאחר שהופיע מאמרי על הכליזמרים קיבלתי מכתב בדואר אלקטרוני חתום בידי משה ברלין. הכותב קבל על שכתבתי כי  בארץ ישראל לא התפתחה אמנות הכליזמר בגלל איסור הרבנים להשמיע כליזמר בחתונות. עוד כתב ברלין כי הוא מתפלא איך אני, כיליד צפת, אינני מודע לכך שעיר הולדתי היא ערש תרבות הכליזמרים בארץ ישראל. מירון שימשה אבן שואבת לניגונים שהגיעו מכל רחבי העולם היהודי באמצעות השליחים שיצאו מצפת לאסוף כספים בקהילות. עוד כתב כי בארץ ישראל, שלא כבארצות הברית, מעולם לא מתה תרבות הכליזמר והיא ממשיכה לפרוח ולהתפתח.  לחיזוק דבריו הציע שאקרא את הספר "מסורת הכליזמרים בארץ ישראל", פרי עטו של חוקר המוסיקה יעקב מזור, בהוצאת המרכז לחקר המוסיקה היהודית של האוניברסיטה העברית בירושלים.

 

מוסה ברלין בשער הספר של פרופסור מזור

להמשיך לקרוא

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. זָכְרֵנוּ לְחַיִּים טוֹבִים – לחנים ופרושים

 

הלחן המסורתי של "אבינו מלכנו

http://www.youtube.com/watch?v=NWJ2WJTUei8

ו
אָבִינוּ  מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ:
אָבִינוּ  מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה:
אָבִינוּ  מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ:
אָבִינוּ  מַלְכֵּנוּ בָּרֵךְ (בעשי"ת חַדֵּשׁ) עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה:
אָבִינוּ ַמְלכֵּנו בַּטֵּל מֵעָלֵינוּ כָּל גְזֵרוֹת קָשׁוֹת:
אָבִינוּ  מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מַחְשְׁבוֹת שׂוֹנְאֵינוּ:
אָבִינוּ  מַלְכֵּנוּ הָפֵר עֲצַת אוֹיְבֵינוּ:
אָבִינוּ  מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה כָּל צַר וּמַשְׂטִין מֵעָלֵינוּ:
אָבִינוּ  מַלְכֵּנוּ סְתם פִּיּוֹת מַשְׂטִינֵינוּ וּמְקַטְרִיגֵנוּ:
אָבִינוּ  מַלְכֵּנו כַּלֵּה דֶבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וּשְׁבִי וּמַשְׁחִית וְעָוֹן וּשְׁמַד מִבְּנֵי בְרִיתֶךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ סְלַח וּמְחַל לְכָל עֲוֹנוֹתֵינוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְחֵה וְהַעֲבֵר פְּשָׁעֵינוּ וְחַטּא ֹאתֵינוּ מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְחק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים כָּל שִׁטְרֵי חוֹבוֹתֵינוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְחוֹלֵי עַמֶּךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ קְרַע. רוֹעַ גְּזַר דִּינֵנוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זָכְרֵנוּ בְּזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶיךָ:
לתענית צבור:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. זָכְרֵנוּ לְחַיִּים טוֹבִים:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. כַּלֵּה דֶבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וּשְׁבִי וּמַשְׁחִית וְעָוֹן וּשְׁמַד מִבְּנֵי בְרִיתֶךָ:

לתענית צבור:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. זָכְרֵנוּ לְחַיִּים טוֹבִים:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. זָכְרֵנוּ לִגְאֻלָּה וִישׁוּעָה:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. זָכְרֵנוּ לְפַרְנָסָה וְכַלְכָּלָה:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. זָכְרֵנוּ לִזְכֻיּוֹת:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זָכְרֵנוּ לִסְלִיחָה וּמְחִילָה:
לעשרת ימי תשובה:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר גְּאוּלָּה וִישׁוּעָה:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר זְכֻיּוֹת:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר סְלִיחָה וּמְחִילָה:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. הַצְמַח לָנוּ יְשׁוּעָה בְּקָרוֹב:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. הָרֵם קֶרֶן יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. הָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחֶךָ:

ראה ונתנה תוקף פרוש התפילה

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. מַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. מַלֵּא אֲסָמֵינוּ שָׂבָע:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. שְׁמַע קוֹלֵנוּ חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. פְּתַח שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם לִתְפִלָּתֵנוּ:

שני פרושים של השל"ה הקדוש ל"אבינו מלכנו"

 תשובה מאהבה

איכות התשובה שעושה, יהיה עניינו בתשובה שעושה בעצם למען שמו באהבה. כלומר לא יעשה התשובה מיראה, דהיינו מיראת עונש, שאז עושה תשובה לשם עצמו. רק יעשה תשובה מאהבת הבורא, וזהו למען שמו. כי החוטא פוגם בשמו, ויהיה כוונתו בתשובה לסלק הפגם והחשך, וזוהי התשובה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא פו, א), שמגעת עד ה' אלוקינו, ושאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שם פו, ב), גדולה תשובה שהזדונות נעשים לו זכיות, ופירשו שזהו דווקא כשעושה תשובה מאהבה, וזהו למען שמו באהבה. ועל זה אנו מתפללים "אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלימה לפניך". בתיבת "שלימה" רומז להשלים הפגם שיהיה שלם מה שנחסר. ואמר לפניך, כי כביכול הפגם מגיע עד לפניו… [מסכת יומא – הלכות תשובה (ס) ]

 

מלך יותר מבחינת אב

"אם כבנים אם כעבדים", אשר על שם זה אנו אומרים "אבינו מלכנו", בחינת מלך יותר בעילוי בו יתברך מבחינת אב, כי נקרא מלך מצד מהותו, אף קודם שנברא העולם שהיה הוא ושמו בלבד ה' מלך, והוא יתברך מלך בעצם לא כמלך בשר ודם שאין מלך בלא עם, אבל הוא יתברך אין צריך לעם, כי די לו במציאותו, וגם ביכולתו להוות (=לברוא) עם כל אימת שירצה ואין מונע. וזהו השבח "ה' מלך" קודם שנברא העולם, "ה' מלך" בפועל כשברא העולם, "ה' ימלוך" לעתיד בהתחדשו לעולם. ולא נקרא אב כי אם בהתגלותו בבוא הבריאה ההשתלשלות עילה ועלול, (=סיבה ותוצאה) אז נקרא העילה אב והעלול בן.

 עבודתנו לו יתברך באהבה וביראה… לא מפני יראת העונש ולא מפני אהבת השכר, כי אלו היראה והאהבה נקראים יראה חיצונית ואהבה חיצונית, רק לשמו יתברך. כאשר האריכו המפרשים ואמרו כי היראה פנימית מביאה לידי אהבה פנימית, ויראה פנימית היינו שירא שלא יעבור על ציווי אדונו, דהיינו שמקיים כל אשר ציוה ה' כל התורה כלה מצוות עשה ומצוות לא תעשה, ומתוך יראה זו פנימיית בא לאהבה פנימיית, דהיינו כל מה שעושה עושה בהתלהבות הלב בדביקה בחשיקה בחפיצה, ועובד את ה' בשמחה ובטוב לבב…
ספר השל"ה הקדוש – מסכת פסחים – מצה עשירה (יג)

  

אבינו מלכנו בביצוע ברברה סטרייסנד

צפורה-מלכה הנסיכה לבית ליבני ויתר הנסיכים

אם צפורה ליבני היתה קרוצה מחומר של מנהיג בעל שעור קומה היתה לה הזדמנות להוכיח זאת ערב ראש השנה. לא ב-3 לפנות בוקר אלא כל שעות הבוקר והצהריים. בעקבות הראיון הניבזי של אהוד אולמרט ל"ידיעות אחרונות",בו הצהיר על נכונותו לסגת לגבולות 67.

היא היתה יכולה לקום ולומר לעם בישראל:"אזרחים יקרים. אני רוצה להודיע בזאת שדבריו של אולמרט לא מחייבים אותי ולא יחייבו את הממשלה שאקים. אולמרט הוא מנהיג מושחת, שקיבל שוחד והפקיר את האינטרסים החיוניים של האומה משך כל שנות שלטונו כראש ממשלה ובכל כהונותיו הקודמות. הכרזתו היא אולי ניסיון להביא להקלה בעונש המגיע לו על מעשיו הנפשעים, על הולכת השולל, על החורבן שהוא מותיר אחריו".

ציפי לבני 2008 (ויקיפדיה אנגלית)

 
 
 
הבת והאב. איתן ליבני כלוחם צעיר באצ"ל)

אך צפורה שתקה ובכך חשפה את ערוותה. מיס קלין, שבניקיונה המדומה טיהרה את השרץ אולמרט בתקופה הארוכה שישבה לימינו, מכסה עכשיו את ערוות עצמה בשתיקה שפרושה:  אני ממשיכה במורשת אולמרט. איני שונה ממנו. ביום ראשון, כמה שעות לאחר פרסום טור זה,  נזכרה ליבני להצהיר משהו מגומגם שבהרבה מאמץ הצליחו פרשנים לפרשם כרבע ביקורת ושמינית הסתייגות מדבריו של אולמרט.

להמשיך לקרוא