ארכיון חודשי: אוגוסט 2000

"הערבי הופך כל גן פורח למדבר"

"מרבים לקרוא לערבי בן-המדבר. נכון יותר לקרוא לו אבי המדבר. עצלותו והפרימטיביות שלו הופכים גינה פוריה למדבר. תן לי את האדמה המיושבת במיליון ערבים ובקלות איישב עליה פי חמישה יותר יהודים. הדבר הוא (= הבעיה היא) איך נשיג את האדמה הזו".

מי אמר דברים אלה?

חמישה ניחושים:

  • הרב מאיר כהנא
  • אלוף רחבעם זאבי
  • רפאל איתן
  • אביגדור ליברמן
  • משה פיגלין

אף לא אחד מן החמישה.

את הדברים אמר נשיא ההסתדרות הציונית, חיים ויצמן, בשיחה שקיים עם איוואן מיסקי, שגריר ברית המועצות בלונדון, בסוף ינואר  .1941תוכן השיחה נחשף עם פירסום שני כרכים של מסמכים מדיניים מארכיוני ממשלת ישראל, הסוכנות היהודית וממשלת ברית המועצות.

 

חיים ויצמן ודוד בן גוריון - שניהם חשבו שהערבי הוא אבי המדבר

חיים ויצמן ודוד בן גוריון – שניהם חשבו שהערבי הוא אבי המדבר


על פי הדיווח של השגריר הסובייטי נסבה השיחה על האפשרות להציל את יהודי אירופה. בדיווח נאמר: "התכנית היחידה שעולה בדעתו של ויצמן כדי להציל את יהדות מרכז אירופה (ובראש וראשונה את יהדות פולין) היא זאת: להעביר מיליון ערבים שכרגע בארץ ישראל לעיראק ולהושיב ארבעה או חמישה מיליון יהודים מפולין וארצות אחרות…"

דבריו של ויצמן על האופי הערבי נאמרו בתשובה לתמיהתו של השגריר הסובייטי איך יישבו בארץ ישראל חמישה מיליון יהודים.

 

בנימוריס "דברי ויצמן הוכחה לתכנית טרנספר"

בני מוריס "דברי ויצמן הוכחה לתכנית טרנספר"

על דברים אלה של ויצמן התנפל כמוצא שלל רב לא אחר מאשר בני מוריס, אבי אבות ההיסטוריונים החדשים ואבי התאוריה שגרשנו את ערביי ארץ ישראל במלחמת השחרור בכוונה מכוונת. הנה, אומר בני מוריס (במאמר במדור "ספרים" בהארץ) ההוכחה הניצחת נגד "מכחישי הטרנספר", שמכחישים שמנהיגי התנועה הציונית מהרצל דרך רופין ואוסישקין ועד בן גוריון חשבו ברצינות בשנים לפני קום המדינה על העברת הערבים מארץ ישראל כפתרון לבעיה הערבית, שאימצו את הרעיון לחיקם והטיפו לה בפורומים שונים, ואף ביצעו אותו בנסיבות מלחמת תש"ח…".(זה היה בני מוריס לפני שחזר בתשובה והודה שגרוש הערבים במלחמת השחרור היה חיוני להקמת המדינה. עוד אמר כי אם הערבים ישתמשו נגד ישראל בנשק לא קונבנציונאלי יהיה טרנספר שני)

ובכן מר מוריס הנכבד חבל על הטירחה. אין מכחישי טרנספר. אכן רצינו להעביר את ערביי ארץ ישראל – שרובם המכריע הגיעו לכאן מן המדינות השכנות מאז החלה ההתיישבות הציונית – בחזרה לארצות מוצאם. רצינו ונכשלנו בזה. אילו היינו מצליחים היו כאן היום עשרה מיליון יהודים, ולא היתה שואה וערפאת לא היה מקים לנו מדינה פלסטינית בלב הארץ. אנחנו מתנצלים שנכשלנו מר מוריס.

 

מדבר במרוקו

ראה דמוקרטיה ערבית? אין דבר כזה

תחזיותיו המרתקות והשגויות של סבר פלוצקר

סבר פלוצקר, העורך הכלכלי של "ידיעות אחרונות", הוא עיתונאי מצויין, כותב בצורה מרתקת וגם מבין משהו בכלכלה. אבל הוא גם יודע מאיזה צד מרוחה החמאה.

לכן, לא היה מפתיע שבראיון בשבת האחרונה עם שר האוצר, בייגה שוחט, הוא כתב על השר: "שוחט ראוי לתואר 'שר הצמיחה' – אז ועכשיו."

 

 סבר פלוצקר ויקישיתןף

סבר פלוצקר ויקישיתןף

מילא על עכשיו אפשר להתווכח אבל אז?

פלוצקר יודע היטב כי הצמיחה היחידה שבייגה אחראי לה היא צמיחת כרסו וממדי גופו הגדלים תמיד לפני התקציב.

מנין אני יודע כי פלוצקר יודע שבייגה אינונו שר הצמיחה לא אז ולא עכשיו?

מדברים שפלוצקר עצמו כתב.

וכך הוא כתב ערב פסח אשתקד: "נתניהו קיבל מפרס משק רותח, שנע מהר אל קיר משבר. עלה בידיו לעוצרו… המיפנה שהוביל נתניהו בכלכלת ישראל נתבקש ונדרש, ובלעדיו היינו שוכבים היום במחלקת שיקום אחת עם המשקים החולים מאד של דרום מזרח אסיה… נתניהו הצליח לשפר בשיעור דרמטי את מאזן התשלומים… הצליח להחזיר את כולנו לשפיות כלכלית… הצליח לכרות את ראשה של האינפלציה… הצליח להפריט… הצליח לשכנע את משקיעי החוץ שכדאי להם להיות שותפים במשק הישראלי.."

זהו סבר פלוצקר של אפריל 1999 והיום שוחט הוא "שר הצמיחה – אז ועכשיו".

אך הואיל ופלוצקר יודע את האמת הוא פירסם במקום אחר באותו גליון שבת של "ידיעות אחרונות" את האמת. אך האמת לא יצאה מתחת לעטו של פלוצקר אלא מפיו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו.

וכך אומר נתניהו לפלוצקר: "אילו היתה דעת קהל בישראל באמת הוגנת, נתניהו היה מבקש ממנה ניתוח חסר פניות של הסיבות ליציאה מהמיתון. הוא היה מצפה מהפרשנים שיעזו להגיד את האמת, כלומר לחשוף את הספין והבלוף של כלכלת ברק – שוחט".

פלוצקר לא הבין את הרמז.

קטע זה נכתב ב-2005

פלוצקר מנבא פריחה בעקבות ההתנתקות

עוד בטרם שקעו ענני האבק מעל גוש קטיף החרב והמדמם יצא הפרשן הכלכלי של ידיעות אחרונות, סבר פלוצקר, בשיר תהילה לפריחה שתביא העקירה למשק. וכך הוא כתב:
"הקפיטליזם הישראלי חוגג את ההתנתקות. הבורסה עלתה השבוע ביותר מחמישה אחוזים, השקל התחזק באחוז, הקניונים והחנויות מלאים, עסקות במיליארדים רודפות זו את זו. גל של אופטימיות כלכלית שוטף את הארץ… הפינוי, שעלול היה להימשך כמה שבועות, התקרב לסיומו כעבור מאה שעות. הביצוע היה יעיל, מהיר, מנוהל היטב, זול במשאבים וכמעט נטול אלימות – וזה בדיוק מה שקהיליית העסקים באץ ובחו"ל מעריצה. ישראל עשתה 'מודל עולמי של פינוי', אמר לי בהתפעלות משקיע זר שהזרים השבוע מאות מיליוני דולרים לשוק הישראלי – וכבר הרוויח".

סבר פלוצקר, הוא אחד מטובי הכותבים בארץ. כל מאמר שלו בנוי לתלפיות, מבוסס על מידע גלוי וסמוי, על מחקרים וסטטיסטיקות, שפתיים ישק.

הבעיה היא שהתחזיות הכלכליות שלו, איך לומר, לא תמיד מתגשמות. והניתוחים שלו לא תמיד נקיים מהשקפותיו הפוליטיות.  כשהיה לפני שנים משבר בבורסה האמריקנית הוא השווה אותו למשבר הגדול של שנת 1929 ואמר כי העולם כבר לא יהיה אותו עולם לאחר המשבר הזה.

בימי אוסלו העליזים שר האוצר בייגה שוחט הביא את המשק אל סף תהום. אבל כל הפרשנים הכלכליים ובראשם סבר פלוצקר מילאו טוריהם בתשבחות על הפריחה במשק תודות לתהליך השלום. לאחר לכתו של בייגה, כשנתברר לאיזה מצב דרדר את המשק, הודה פלוצקר (במאמר במדור "איפה טעינו" בעין השביעית) כי בעצם ידע שמצב המשק גרוע באותם הימים אך זה היה מסובך מדי להסביר זאת לציבור.

לאור הרקורד הזה מותר לנו להטיל ספק בתחזית האופטימית הזו לגבי מצב המשק. אם כי יש להאמין שיש כבר מאכערים שעשו הון מן ההתנתקות.

ממהר לשלוף (נובמבר 2004)

סבר פלוצקר, מיהר להכריז ב-YNET: "יהודים מכחישים רבנים מחרישים".  הוא כתב זאת בעקבות התופעה המבחילה של יהודים חבושי שטריימלך המבקרים בטהרן ומתנשקים עם אחמדינג'אד.

בטרם יבשה הדיו האלרטונית על חוות הדעת של פלוצקר קיבלתי מסר ובו צילום של מודעה שהודבקה על קירות הבתים, בכל המרכזים היהודיים בעולם בה נאמר: "מחאה גדולה… נגד העושים מעשי טרוף, ללכת שלובי זרוע עם הערביים…" על המודעה חתום  יקותיאל יהודא טייטלבוים, אב בית דין של סאטמר.

עוד בטרם יבש הדבק  שבו הודבקו מודעות הגינוי וכבר נמצא מישהו שמיהר  לקיים את מצוות על חטא שחטאנו בריצת רגליים להרע. הכין מצגת ובה תמונות הזוועה מטהרן וכתב בין היתר: "אלה הם אנשי נטורי קרתא חסידי סאטמר…"

ראה הימים בהם העולם היה כמרקחה


כשראש הממשלה ברק "התחרפן" ו"בעל הבית השתגע"

אחד השרים המקורבים לראש-הממשלה אמר, בעקבות יוזמת ברק ל"מהפכה חילונית", כי אהוד ברק "התחרפן". הלכתי למילונים כדי להבין לעומקו את משמעות המושג הסלנגי הזה. מסתבר כי זהו מושג שזכה לאריכות ימים, דבר די נדיר במונחי סלנג. מה שמעיד כנראה על חיוניותו בחיינו.

אהוד ברק ויקישיתוף 

בעבר היתה משמעות המושג להתבטל, לא לעשות דבר. (אולי הוא בא מן הביטוי היידי חראפען שפרושו לנחור). הוא מצוי כבר במילון הסלנג של דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה (כרך ב'), שם מובא הפרוש התבטל כפרוש הראשי "כל היום שוכב במיטה ומתחרפן, הפדלאה הזו". הפרוש השני והמאוחר יותר, ששרד עד ימינו הוא השתגע. "בהתחלה הוא עוד דיבר לענין אחרי זה התחרפן והתחיל לצעוק שטויות איומות". פרוש אחר שנותנים בן אמוץ ובן-יהודה הוא לאדם המשים עצמו כמשוגע. "הוא לא משוגע, הוא סתם מתחרפן". פרוש אחר הוא "התקלקל". והדוגמא שמביא בן אמוץ "כשעזר וייצמן הופיע פתאום צולע על הגבס, דיין נראה כאילו שכל הוויזיט של סאדאת התחרפן".

"לקסיקון הסלנג העברי והצבאי", המודרני יותר, מגדיר כך את המושג "להתחרפן": "לאבד את שיקול הדעת באופן זמני, להשתגע. ממתי שמים קומקום חשמלי על האש? התחרפנת לגמרי". ואילו מילון רב מלים של יעקב שוויקה, שיש בו הכל מכל, מפרש: "איבד את שיקול הדעת והתחיל לעשות שטויות, התחלק על השכל".

הקורא חיים איתן מירושלים מביע את הדעה כי מקור הסלנג התחרפן איננו כפי ששערתי בשפה היידית. לדעתו מקור המילה הוא בערבית שמשמעותה השתגע, התהולל, שוטה, זקן, פטפטן, חסר דעת.

מכירת חיסול

"התחרפן" בהחלט מתאר נכונה את מצבו של ראש הממשלה. אך לי נראה כי ביטוי מתאים יותר למצבו הוא "בעל הבית השתגע". אני אוהב לשמוע את הקריאה הזו, כשאני מטייל בשווקים המרחיבים את הלב ואת הדעת בצבעוניותם, בריחותיהם ובצליליהם. כאלו הם שוק הכרמל, שוק התקווה ושוק לוינסקי בתל-אביב והגדול מכולם הוא שוק מחנה יהודה בירושלים. כשאני שומע את הקריאה "בעל הבית השתגע" אני יודע שיש סיכוי למצוא מציאה של ממש.

מתי קורא הרוכל "בעל הבית השתגע"? – כאשר הוא מוכר סחורה בזיל הזול, ולרוב זה על באמת. אתה מתקרב לדוכן של "בעל הבית השתגע" ואתה מוצא גרביים מצויינות בחמישה שקלים הזוג, חולצות "טי שרט" בעשרה שקלים, אנציקלופדיה בריטניקה לנוער בחמש מאות שקלים, פחות ממחצית המחיר בחנויות וכל חפץ שרק עולה בדעתך. מקור הסחורה הזולה הזו הוא בדרך כלל ממכירות חיסול של עסקים שפשטו את הרגל. רוכלי השוק יודעים להריח מתי יש להם עסק העומד לפשוט את הרגל והם עטים עליו, מנפנפים מול פניו הרעבות של בעל העסק מעט מזומנים וקונים את הסטוק כולו באפס מחיר. אחרי כן הם יכולים לצעוק בקולי קולות " בעל הבית השתגע".

ערפאת כרוכל

הרוכל במקרה שלנו הוא יאסר ערפאת, שבהחלט יכול לצעוק "בעל הבית השתגע". ערפאת הריח מכבר כי אהוד ברק הוא פושט רגל הזקוק לתזרים של חמצן, למזומנים של איזה השג או כאילו השג. לכן יכול היה ערפאת ללכת לפיסגת קמפ דייויד שברק עצמו יזם ברוב יאושו. פושטי רגל הם תמיד היוזמים את המכירה. לכן יכול היה ערפאת להתמקח על המחיר כי ידע שליריבו אין כלום ואין ברירה. כבר בראשית המשא והמתן נדהמו האמריקנים לגלות שאהוד ברק מודיע מראש על כל הוויתורים שהוא מוכן לעשות. וברק עצמו הכריז "ירינו את כל התחמושת שלנו". וכך יכול היה ערפאת להתעקש ולהתעקש עד שפושט הרגל יסכים לכל התנאים שלו. הוא כאילו לא הסכים בפיסגה. אבל הוא יסכים לפני תום פגרת הכנסת שבסיומה יהפוך אהוד ברק לראש ממשלה לשעבר. פושטי רגל תמיד מסכימים לכל הצעה שנותנים להם.

מפקד חוליית נ"ט

להלן כמה עובדות (כולן פורסמו בתקשורת ולא הוכחשו) המוכיחות את התיזה הזו:

  • * יוזמת ברק ל"מהפכה החילונית" לא היתה פרי מחשבה מתוכננת אלא תגובה מבוהלת בעקבות הדברים הקשים מאד שאמר עליו סגן מנהל לישכתו, שמעון בטאט, בראיון לבן כספית ב"מעריב".
  • בטאט, לשעבר פיקודו של ברק בסיירת מטכ"ל וכיום סגן אלוף במילואים בסיירת, אמר בין היתר את הדברים הבאים:
  • *היינו אמורים להפוך את לישכת ראש הממשלה לסיירת מט"ל קטנה. אבל ברק, במקום להיות מפקד סיירת מטכ"ל נראה היום כמו מפקד חוליית נ"ט בצבא השחרור האפגני".
  • * ראש הממשלה מתקרב לסחרור. עוד מעט הוא יישאב למערבולת ממנה לא ייצא.
  • * לא יכול להיות ברדק כזה. אי אפשר לפעול רק על פי סקרים ומחקרים.
  • * אחד מבכירי הלישכה של ברק אמר שלא היה ממנה את רוני בונדי, היועץ הפוליטי של ברק, להיות עוזר רס"ר בפלוגה שלו.
  • * יש לו חמישה יועצי תקשורת. עם כל אחד הוא צריך לסגור נושא אחר. כשהוא מגיע ליועץ השלישי הוא כבר מבולבל… כל הישיבות האינסופיות נגמרות עם
  • 'המשך בישיבה הבאה'. שום דבר לא נחתך. שום דבר לא קורה באמת. כולם מיואשים מסביב.
  • * כשמדיניות המסרים משתלטת על המדיניות בפועל אנחנו בצרות.אין לי בעיות אם המדיניות מייצרת מתוכה מסרים. אבל כשהמסרים מייצרים מדיניות זה מסוכן. אי אפשר ללכת ולעשות כל ערב מה שהסקרים הראו שהעם רוצה בבוקר.

עד כאן דברי בטאט. את התוצאות של מה שקורה בלישכתו ראינו בקמפ דייויד, אנו רואים ב"מהפכה החילונית" ועוד נראה בהסכם חפוז שברק ודאי יחתום עם ערפאת ברגע האחרון.

"התנהגות אסונית"

בכיר אמריקני אמר כי נדהם מהצורה הלא בוגרת שבה התנהל ברק מול ערפאת. "זה נראה לנו לעיתים התנהגות אסונית, לחשוף את כל הקלפים בהתחלה ואחר כך לשבת ולהמתין במשך ימים לתגובתו של ערפאת".

ואילו ברק אמר בימים אלה לשרים: "תעשו מה שתרצו, רק תביאו הסכם".

הוא אשר אמרנו: בעל הבית השתגע.

את מי מבקש ברק להפחיד

ברק השמיע אזהרה מפני כוונת הפלסטינים להכריז חד צדדית של מדינה פלסטינית..

בדברי אזהרתו אמר בין היתר: "אני מקווה שהם ישנו את דעתם. נקיטת צעדים חד צדדיים שיחייבו צעדי נגד תקיפים מצידנ, לא תשרת את עניין השלום ותפגע באינטרסים של שני הצדדים. מצב כזה טומן בחובו סכנה של הידרדרות לאלימות שאי אפשר לחזות את ממדיה. הידרדרות שכזו תפגע בראש ובראשונה בפלסטינים, אך אני מודע לכך שהיא עלולה להזיק גם לנכסים שהשיגה ישראל, וביניהם ליחסים עם ירדן, מצרים מדינות ערביות ואיסלמיות אחורות. אסור להגיע למצב כזה".

כשקראתי טקסט זה בפעם הראשונה חשבתי שיש להכתיר את הקטע במילים "איפה השכל". אם ברק רוצה להזהיר את הפלסטינים מה טעם שהוא נותן בידיהם נימוק שיצפצפו עליו. כי הרי ברק אומר שגם אנחנו עלולים להינזק ואפילו לאבד את הסכמי השלום עם מצרים ועם ירדן.

אך לאחר קריאה מדוקדקת של הטקסט, ובהנחה שאהוד ברק איננו אומר דברים ללא מחשבה באתי למסקנה שבדברים אלה ברק לא מתכוון כלל להזהיר את הפלסטינים. האזהרה מופנית כלפי אזרחי מדינת ישראל, כדי להכין אותם לכך שהוא ישלים עם הכרזה של ערפאת. אחרת אוי ואבוי.

ראה מילון בשיטת תזארוס ומילונים אחרים

 

 

מה הקשר בין זברה מעופפת והשמאל הפנאטי

 מעשה בשני יהודים (שמאלני וימני) שטיילו ביער והבחינו בעצם לא מזוהה. אמר הימני: עורב אני רואה. והשמאלן טען: לאעורב אלא זברה. הסכימו להטיל אבן ולהכריע. אם יעוף העצם מדובר בעורב ואם יישאר במקומו מדובר בזברה.

 

זברה (ויקישיתוף)

אמרו ועשו: הטילו אבן והעצם התעופף. אז אמר השמאלן: ראה זה פלא, לא ידעתי שגם זברות יכולות לעוף.

[מאמר זה נכתב בצל האינתיפאדה הראשונה. חלק מן האישים המוזכרים בה כבר הלכו לעולמם. אחרים בעלי דעות דומות באו במקומם. במקום ערפאת זכרונו לקללה  ניתן לרשום אבו מאזן. הכל נשאר כשהיה – מאי 2014]

הבדיחה הזו היא משל על החברה הישראלית ועל השמאל הישראלי. האינתיפאדה הוכיחה  לכל בר דעת כי דרך אוסלו הובילה אותנו לאסון. נדמה היה לרגע כי עולמו של השמאל חרב עליו. אך נמצאו שמאלנים הממשיכים להאמין כי מה שקורה רק מוכיח את התיזות שלהם. כי הזברה היא בעל חיים מעופף.

תראו למשל מה אומרים "השמאלנים האמיתיים" להארץ:

רון פונדק (מאדריכלי אוסלו): "קונספט אוסלו לא קרס. במהותו הוא מוביל לפתרון מדיני".
אורי אבנרי: יש לנו פרטנר לשלום, שלום סביר וצודק… התאשרו בצורה קיצונית כל האזהרות שאנחנו השמענו במשך השנים ובמשך החודשים האחרונים".

ז'אנט אביעד (מראשי שלום עכשיו): "אוסלו לא היה טעות. קמפ דייויד לא היה טעות. מי שטעה עכשיו ובגדול זה ערפאת".

יאיר הירשפלד (ממחוללי הסכם אוסלו): "ככל שזה יישמע אבסורדי, האירועים האחרונים קידמו את ההסכם ולא הרחיקו אותו".

יש עוד כמה שמאלנים שחושבים כמו אלה. אך הרוב המכריע של השמאל, זה שהתגבש בשנות אוסלו, נמצא במשבר עמוק. השמאלנים נוסח אבנרי מזלזלים בשמאל המיואש. אבנרי מביע בוז עמוק לשמאלנים במרכאות "שמתנדנדים כעלים נידפים ברוח וכל משבר מעיף אותם מהשמאל אל הימין". כך גם חושב ומתבטא גדעון לוי.

וזה טוב. כי ההשג הגדול ביותר של השמאל הרדיקלי, מאז הסכם אוסלו, הוא חדירתו למרכז המפה הפוליטית, ללשכתו של רבין, למרכז מפלגת העבודה. עם השמאלנים נוסח אורי דייויס ואורי אבנרי, שהפגינו נגד המדינה עוד לפני מלחמת ששת הימים יכולנו לחיות. הם היו מיעוט שולי. עכשיו, שחזרו להיות מיעוט שולי, יש תקווה לישראל.

ערפאת– לספר הזהב של הקרן הקיימת

אינני יודע אם קיים עדיין המוסד הזה הקרוי "ספר הזהב" של הקרן הקיימת. בספר הזה היינו רושמים את האנשים היקרים שתרמו לקוממיות עם ישראל בארצו.האיש הראוי בימים אלה להרשם בספר הוא יאסר ערפאת. תודות לו פקחו סוף סוף אנשי שמאל רבים את עיניהם.

תראו מה כותבת ב"ידיעות" ענת גוב אשת שמאל מובהקת:

המשפט "אין לי ארץ אחרת" מקבל לפתע משנה תוקף…מי שמתנחם בימים האחרונים במחשבה על בריחה לשקט של חו"ל, על חיים בשלווה בטוסקנה או בדרום צרפת, יכול לשכוח מזה. היהדות היא כמו אות קין שהולך אחרינו לכל מקום ואי אפשר לברוח ממנה, גם אם נתחפש ונעשה ניתוחים פלסטיים. מסתבר שרק כאן, על האדמה הסוערת והשסועה הזו, אנו יכולים באמת להרגיש חופשיים. מי שחיפש הצדקה לקיומנו פה, קיבל אותה עכשיו על מגש של כסף. זאת אולי הטעות הגדולה ביותר של יאסר ערפאת. האיש שפרש את רצוננו בשלום כחולשה ואת ההומניות של מחנה השלום כחוסר חוט שדרה, סיפק לנו עכשיו משהו שחשבנו שכבר איבדנו מרוב ריגשות אשמה – האחיזה בארץ הזו… מי שנפגש עם צעירים בשבועיים האחרונים עומד נפעם.מסתבר שמתחת למעטה האדישות מסתתרת פטריוטיות גדולה, אהבת הארץ והנכונות להקריב הכל כדי להגן עליה. גם על התגלית הזאת עלינו להודות ליאסר ערפאת".

עד כאן דברי ענת גוב.

[ענת גוב ז"ל נפטרה ב-2012]

לא רק בספר הזהב יש לרשום אותו אלא אפילו לטעת עץ על שמו. לא ביער חסידי אומות העולם אלא ביער מיוחד שיוקם לכבוד חסידים כמותו. היער ייקרא על שם המן הרשע "ונהפוך הוא".

מומרי השמאל המושכים בעורלתם

יש כל מיני שמאלנים. יש שמאל חדש ושמאל ישן. יש שמאל מרכסיסטי אדום ויש שמאל דמוקרטי ורוד. יש שמאל ציוני ויש שמאל אנטי ציוני. יש שמאל יהודי ויש שמאל פוסט יהודי ושמאל פוסט ישראלי ושמאל אנטישמי.

יש גם הרבה שמאל יפה שכבר דיברנו עליו.

השמאל הגרוע מכולם הוא השמאל של המומרים המושכים בעורלתם. מדובר באנשים בעלי רקע דתי או רקע לאומי, שגדלו במשפחה דתית ולמדו בבית ספר דתי. יש ביניהם שחזרו בשאלה והם אינם הגרועים שבחבורה. יש כאלה הממשיכים להחשב בעיני עצמם או זולתם כדתיים. הם חובשים כיפה. לא חלילה סרוגה או שחורה כי היא תזהה אותם עם המחנה השנוא. כיסוי הראש הוא משהו נייטראלי כזה, קסקט, או מגבעת, או ברט צבעוני. יש שכבר התנערו מחלק גדול מן המצוות. רבים מהם מקיימים מצוות והם חיים בעולם חצוי. את ילדיהם הם שולחים למוסדות חינוך דתיים ואלה מביאים הביתה את גוש אמונים.

המשותף לכל השמאלנים הללו הוא שהם ממש שונאי עצמם. שונאי המחנה ממנו יצאו ובפועל שונאי ישראל.

הם היו הראשונים שדיברו על יהודה ושומרון כעל שטח כבוש. הם היו הראשונים להטיח אצבע מאשימה כלפי הציבור הדתי לאחר רצח רבין. הם אוהבים ערבים יותר מאשר שמאלנים אחרים ושונאים רבנים יותר מששונאים שמאלנים אחרים.

הם ממלאים בשמאל הישראלי אותו תפקיד שמילאו יהודים בקומוניזם העולמי – תמיד יותר אפיפיורים מן האפיפיור.

דבריהם ומאמריהם נוטפים רעל חריף במיוחד. הם הראשונים המוכנים לוותר על הכותל ועל הר הבית ועל ארץ ישראל מתוך עמדה ש"אנחנו" יודעים שזו עבודת אלילים ואין דבר כזה מקומות קדושים, ואין דבר כזה כמו קדושת ארץ ישראל ושלמותה.

ראה השמאל מת רק הוא אינו יודע זאת (נכתב ב-2009)

עמוס קינן סמל טראגי של המפעל הציוני

http://www.zeevgalili.com/?p=846#more-846

 

דרכו של אמנון לורד מן השמאל לציונות

http://www.zeevgalili.com/?p=4545

 

השמאלנות של ציפי לבני

http://www.zeevgalili.com/?p=2406

אחים לא מפקירים? דווקא כן

 ארץ ישראל זקוקה בדחיפות לקופירייטר חדש. ייתכן שגורלינו יוכרע מכוחה של סיסמה- מוצלחת או כושלת.  

אינני מתכוון דווקא להתבטאות האומללה ש"ברק לא הפנים את רצח רבין". מנסחי אמירה זו התכוונו מן הסתם להגיד כי כשם שרצח רבין גרם לטראומה קשה ולקרע בעם, כך עלול להיות כתוצאה מטרנספר של רבבות מתיישבים מישובי יש"ע.סיסמה טובה – כמו בדיחה טובה – לא צריך להסביר. אם צריך להסביר אתה בצרות. במקרה האמור הבינו השומעים – חלקם בתמימותחלקם בהשפעת פרשנות זדונית כי מאחורי האמירה הזו מסתתר איום לבצע רצח נוסף.

אני מתכוון לסיסמה "אחים לא מפקירים" המתנוססת בראש חוצות. כאן לא מדובר באיזו התבטאות חולפת (שברוב סיכלות נוסחה על נייר והגיעה לידי עיתונאי) אלא במסעיחסי ציבור מתוכנן,שמישהו חשב עליו ומישהו השקיע בו הרבה כסף.

אחים לא מפקירים סטיקר

חבל על הכסף וחבל על הזמן.במדינת ישראל סטייל לאיש לא איכפת להפקיר אחים. כל כולו של תהליך השלום, מראשיתו, מקמפ דייויד של בגין ועד קמפ דייויד של ברק, היה מבוסס על הפקרות והפקרה. הפקרת ערכים, הפקרת היסטוריה, הפקרת שטחים, הפקרת ישובים, הפקרת אחים.מנסחי הסיסמה הזו לא הפנימו את לקחי פינוי ימית. ישובים נעקרו, אחים הופקרו ולרוב עם ישראל זה לא הזיז.

הפרסומאים יודעים טוב יותר את נפש בהמתם. הם מפיצים את הסיסמה "תהיה אגואיסט". כי זו האווירה הרווחת היום. תחשוב על עצמך, על העתיד הקרוב, על העכשיו, על הנוחיות, על הבטחון האישי, על שמירת רמת החיים וההישגים הכלכליים האישיים. זהו אולי ההסבר לזחיחות הדעת הכרונית ממנה סובל אהוד ברקכככל שמצבו הפוליטי נהיה רע יותר. הוא, כמו בגין, יודע את נפש העם הזה. אם יבוא אליהם עם הבטחה מפתה שתבטיח שלום, אפילו נוסח צ"מברליין, העם יאכל את זה.

לכן, אם תשאלו אותי אנשי ארץ ישראל, הייתי אומר לכם לעבוד על התחושה האגואיסטית. על החרדה האישית מפני השואה שמכינים לנו הפלשתינאים ותומכיהם ממדינות ערב.קל לדבר בדיון אקדמי על זכות השיבה, כשכל אחד חושב שזה בעצם לא נוגע לו ולא יפגע בו. אני הייתי מפרסם את המפה שהפלשתינאים כבר מדפיסים ברבבות עותקים. מפת ארץ ישראל השלמה לטעמם. המפה של מאות הכפרים הערביים שנמחקו מעל פני האדמה במלחמת ההצלה שלנו בשנת  1948.

 יידע כל אזרח ישראלי כי הקו הירוק איננו קו מקודש ואיננו מוכר. כי לא מדובר רק בשיבה ליפו ולעכו ולרמלה (ובקצב הנוכחי עוד מעט כבר יימצאו שיסכימו גם לזה). מדובר בכל פינה במדינת ישראל. אוניברסיטת תל-אביב שבת על הכפר הערבי שייך מוניס וצומת אבן גבירול ארלוזורוב זה הכפר סומייל, ונתניה יושבת על הכפר אום-חלד, רחובות יושבת על אדמות דוראן וכך כל ישוב כמעט בארץ הזו.

למי שחש שארץ ישראל שלו הידיעה הזו שאנו יושבים על חורבות כפרים ערביים איננה מפריעה. כי אין כמעט ישוב ערבי בארץ שאיננו יושב על ישוב עברי קדום. אין כמעט אבן בארץ הזו שלא טבועה בזעתם ובדמם של אבותינו.

====================================================================-

ערביי ירושלים אינם

רוצים את ערפאת


אחד מתושבי ירושלים המזרחית, זוהיר חמדן, גילה אומץ לב רב ויזם עצומה נגד העברת מזרח ירושלים לשלטון ערפאת. הוא הופיע בתכניתה של יעל דן ואמר דברים של טעם בעברית מצויינת.הוא אמר לערך את הדברים הבאים (אני מצטט מן הזכרון: אהוד ברק אינו יכול לדבר בשמם של תושבי ירושלים ולהחליט על גורלם. אני לא מוכן גם שגוף מבחוץ ישלוט בנו, מאה וחמישים אלף תושבי ירושלים.כל הזמן מקיימים משא ומתן על עתידנו ואיש לא שאל לדעתנו. אנו, ערביי ירושלים, יש לנו זכויות ולא נוותר על הזכויות שלנו במדינת ישראל".

זוהר חמדן לא אמר את הדברים בפרוש אך ברור לגמרי למה הוא ושכמותו מעדיפים אתהכיבוש הרודני של ישראל על פני הדמוקרטיה הנאורה נוסח ערפאת. ישראל נותנת ביטוח לאומי למשפחות מרובות ילדים, נותנת דמי אבטלה וביטוח רפואי ועוד שרותים כהנה וכהנה שבמדינת ערפאת הם בחזקת חלום שלא יתגשם.

דבריו של זוהיר חמדן לא כל כך מצאו חן בעיני המראיינת יעל דן. היא פתחה בשאלה אם לא דרוש אומץ כדי ליזום את היוזמה הזו (מי שאל את השאלה הזו? אולי הבטחון המסכל של הפלשתינאים?). ואחר כך היא שאלה אותו "האם אתה לאמתלהב לאפשרות שירושלים תהיה בירת פלסטין?" "האם אתה לא רוצה להיות אזרח המדינה הפלשתינאות?.

מדי פעם שיסעה אותו המראיינת בשאלה והוא בתקיפות רבה אמר:"את גם שואלת וגם משיבה במקומי?".

=====================================================================

העגלה הריקה של החילוניות

 

המאמר הועבר לקישור הבא

===============================================================

מי הביא לשיפור

המצב הכלכלי

שר האוצר (הזמני) בייגה שוחט, מתהלך בימים אלה בפרצוף מדושן עונג יותר מהרגיל. אילו יכול היה היה טופח לעצמו על השכם. אך כל חזותו אומרת: תראו כמה מוצלח אני.


האמת היא שיש לבייגה סיבות טובות להיות מרוצה. מזה שנים רבות לא היה המשק במצב טוב כל כך כפי שהוא בימים אלה. בוודאי שלא היה כזה בקדנציה הקודמת של בייגה, שבה המשק היה כאילו פורח, אך למעשה היתה לו אדמומיות לחיים של חולה שחפת סופני.

באותם הימים, כשבייגה הביא את המשק לעברי פי פחת, השתתפו כל הכלכלנים בתקשורת בהונאה הגדולה וסיפרו עד כמה טוב מצב המשק, תודות לתהליך השלום כאילו. רק לאחר לכתו של בייגה, כשנתברר לאיזה מצב דירדר את המשק, הודה העורך הכלכלי של "ידיעות אחרונות", סבר פלוצקר (במאמר במדור "איפה טעינו" בעין השביעית) כי בעצם ידע שמצב המשק גרוע באותם הימים אך זה היה מסובך מדי להסביר זאת לציבור.

עכשיו חוברים כל הלכלנים לספר בשבחו של המשק, אך אינם מספרים לציבור את האמת. כי כל ההשגים של תקופת בייגה-ברק הם קציר הפירות של תקופת נתניהו. כך הירידההמסתמנת באבטלה, כך הירידה באינפלציה, כך השיפור במאזן התשלומים, כך היציאה מהמיתון, הגידול המדהים בהכנסות המדינה, הגידול בייצוא ובהשקעות.

על כל אלה מגיעים השבחים לנתניהו, הממתין עדיין לגזר הדין של היועץ המשפטי. הוא צריך להחליט אם הרישום "ציפור בננה", שנמצאביומנה של שרה נתניהו, משמעותו איזה תכשיט זהב סיני יקר ערך או מתכון למעדן בננה בציפוי פרורי לחם.

על תרומתו של נתניהו למשק הישראלי שמעתי בימים אלה מפי אדם המקורב מאד לנגיד בנק ישראל היוצא, יעקב פרנקל.

באחד מביקוריו האחרונים בארץ אמר פרנקל לאיש שיחי לערך את הדברים הבאים: נתניהו היה ראש הממשלה הכלכלי הטוב ביותר מאז לוי אשכול. הוא בעל השכלה כלכלית מצויינת, הבין את הנושאים הטעונים טיפול והעיקר: נתן תמיכה אדירה במדיניות בנק ישראל.

פרנקל – הנחשב לאחד המומחים הגדולים בעולם בתחום הכלכלי – הגיע למסקנה שכדי לתת לכלכלת ישראל זינוק אמיתיצריך להוריד את האינפלציה לממדים אירופיים. נתניהו קיבל את התיזה הזו, שכדי ליישם אותה היה צורך בהרבה אומץ והרבה נכונות ללכת נגד הזרם שלהפופוליסטים החברתיים בנוסח דוד ומקסים לוי.היה צריך ללכת גם נגד דן מרידורשרצה להפחיד את נתניהו בתוצאות הצפויות מ"שיטת האלכסון" (גבולות הניוד של שער הדולר). נתניהו לא נרתע והמשיך בנחישות במדיניות המומלצת על ידי פרנקל.

יותר מזה: נתניהו לא התפתה להמשיך בתמיכה במפעלים כושלים שהעניקו מקומות עבודה אך הסובסידיה ששולמה להםנכנסה בעיקר לכיסיהם של היזמים. נתניהו שילם על כך מחיר פוליטי כבד כאשר ליגלגו על הבטחותיו להגדיל את מספר מקומות העבודה.

נתניהו קיצץ גם את התקציב והוא לא התפתה, אפילו ברמז, לעשות כלכלת בחירות.


את התוצאות אנו רואים עכשיו ואולי עוד נראה בשנים הקרובות, אם אהוד ברק לא יהרוס את הכל באיזו כלכלת בחירות מטורפת נוסח הסכמי השלום.

=====================================================================

עובדיה יוסף ישעיהו ליבוביץ' והשואה

מה שאמר הרב עובדיה יוסף על השואה אינו שונה בהרבה ממה שאמרו ואומרים גדולי הרבנים.אם נקלף מדברי עובדיה יוסף את ההסבר של הגלגול כאמצעי למירוק עוונות נותרה בעצם האמירה שכל הנעשה בעולמנו הוא יד ההשגחה. יש רבנים שניסו להתמודד עם השאלה הנוראית איך להסביר את יד ההשגחה הזו והיו שאמרו כי הדבר נפלא מבינתם. הרבי מסאטמרר" יואל טייטלבאוםראה בשואה עונש על החילוניות והציונות. הרבי מלובביץ" אמר כי השואה נפלאה מבינתו.

ישעיהו לייבוביץ" לא היה כידוע מאמין גדול בהתערבות ההשגחה בעולם. אך זכור לי כי פעמים רבות אמר,בהתריסו נגד הטוענים כי במלחמות ישראל נתגלו ניסים שהם יד ה",כי הכל בעולמנו הוא יד ה", גם השואה היא יד ה".

אבל כשליבוביץ" – הגורו של השמאל החילוני אמר זאת – לא יצאו בהפגנות ברחובות. לליבוביץ" מותר.

==============================================================

===============================================================

פרס סוקולוב ליודקובסקי

איזו ועדה החליטה להעניק את פרס סוקולוב לדב יודקובסקי ולחלקו באותה הזדמנות לעוד שני עיתונאים.הדבר דומה כאילו החליטה ועדת פרס קוגל להעניק את פרס עיריית חולון לאלברט אינשטיין.

 

דב יודקובסקי (צילום: זאב גלילי)

דב יודקובסקי (צילום: זאב גלילי)

דב יודקובסקי הוא האיש שהמציא את "ידיעות אחרונות". ליתר דיוק: את הנוסחה של עיתון המתאים "גם לעוזרת וגם לפרופסור", כפי שנהג לומר לא פעם. מכוחה של נוסחה זו הגיע "ידיעות אחרונות" לתפוצה חסרת תקדים בממדים בינלאומיים. יותר ממחצית האוכלוסייה במדינת ישראל נחשפת לעיתון הזה ואין דוגמה כזו בשום ארץ מערבית.

יודקובסקי הגיע לארץ כפליט שואה, והיה סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים ערב מלחמת השחרור. לפרנסתו עבד בהעברת מאמרים מירושלים בטלפון למערכת "ידיעות אחרונות" בתל-אביב. הוא קיבל את העבודה מקרוב משפחה שלו, יהודה מוזס, שהיה בעל העיתון. כשניסה יודקובסקי להעיר איזו הערת עריכה על אחד המאמרים שהעביר בטלפון כתב לו העורך דאז, עזריאל קרליבך, כי הוא לא מתאים לעריכה ומוטב שימלא את תפקידו כטלפוניסט.

 

 

כשהתחולל ה"פוטש" ב"ידיעיות אחרונות" וקרליבך על כל עובדי המערכת המינהלה והדפוס פרשו והקימו את "מעריב" קרא יהודה מוזס ליודקובסקי לעזרה. העיתון היה אז הסמרטוט של המדינה. ביום ה"פוטש" לא היה חומר למלא בו את העיתון ומילאו את החללים הריקים באיזה פרק תנ"ך. גם ירושלים היתה במצור ואי אפשר היה לצאת ממנה. יודקובסקי נשאר בירושלים והוציא שם עיתון שהודפס באמצעות מכונת דפוס ישנה הפועלת ללא חשמל.העיתון התל-אביבי היה עלוב ביותר. בסך הכל הודפס על שני עמודיםשבכל יום היו בגודל אחר בגלל המחסור בנייר.

יודקובסקי בא לתל-אביב והחל במלאכת שיקום העיתון. הוא עצמו לא ידע עברית ועד היום לא כתב כמעט מאומה. אך היה לו חוש גאוני בכמה תחומים. הוא ידע לאתר כשרונות ואסף עיתונאים מצויינים שהוא עמד על כשרונותיהם עוד בטרם הם ידעו על כך. כשגייס את אלי ויזל (הסופר חתן פרס נובל)ככתב "ידיעות אחרונות" בפריז היה אלי פליט שואה אלמוני.

בשנים הראשונות היתה תפוצת העיתון זעומה כל כך שהיה צורך לשלם למוכרי העיתונים (אז היו ילדים מוכרים את העיתון ברחוב) כדי שירוצו ברחובות ויקראו בקול "ידיעות אחרונות".ההכנסות ממכירות העיתון לא הספיקו לפרנסם.

מה היתה נוסחת יודקובסקי?

עבדתי לצידו משך עשרים וחמש שנה וקשה להגדיר את הנוסחה. הואעצמו אינו מסוגל לעשות זאת כפי שנוכחתי בהקלטות רבות שערכתי עמובמטרה לספר את סיפור העיתון.

הייתי אומר שהנוסחה הזו היא שילוב של גורמים רבים, שכולם נובעים מאישיותו. הייתי מגדירו במילים של ז'בוטינסק: גאון ונדיב ואכזר. הוא היה נדיב מאד ביחסיו לעובדים ויצר אווירת צוות ומסירות שקשה לתאר. פעם נזקקה אחת העובדות בדחיפות לסכום כסף גדול לרכישת דירה והוא הוציא שיק פרטי ונתן לה בלי להניד עפעף. אחד הכתבים הבולטים של העיתון, אילן כפיר, שלחם במלחמת יום הכיפורים כצנחן בתעלה וניצל בנס ממוות חזר מן הקרבות הישר למשרדו של יודקובסי, בטרם ראה את בני משפחתו. יודקובסקי הקים קבוצה גדולה של אנשים שהיו מעין שלוחות רוחניות שלו, חשו כלפיו נאמנות מוחלטת וידעו לעבוד בהרמוניה כשהוא מנצח כמאסטרו. הוא היה גם אכזר לא קטן כשהיה צריך לעקור עשבים שוטים ורשלנויות. אך מעל לכל הוא היה גאון בהבנת רוח החברה הישראלית והשינויים המתחוללים בה. הוא נתן ביטוי בעיתונו לכל גווני הקשת הפוליטית, מעמוס קינן ועד ישראל אלדד מבועז עברון ועד אליהו עמיקם. זאת בעמודי הדעות. הוא נתן מקום לכל הדעות ולכל הידיעות הראויות לדפוס, כסיסמת הניו יורק טיימס. אך היו לו קווים אדומים.שום דבר שחורג מן הטעם הטוב וכללי המוסר. שום דבר הפוגע באשיות המדינה ומערער על זכות קיומה.

בעמודי החדשות , שהוא ערך מדי בוקר (ליתר דיוק מדי שחר), הקפיד שלא תהיה סטיה קלה כחמורה מן האמת והאוביקטיביות. שום כותרת מגמתית. שום ניסוח מחוכם המסתיר עמדות פוליטיות.

יודקובסקי היה העורך בפועל משנת 1949.  בתואר עורך זכה רק  בשנת 1985 והחזיק בתפקיד ארבע שנים בלבד, עד שאולץ להתפטר במסגרת מלחמות הירושה.

לא נשאר הרבה מן ה"ידיעות אחרונות" של יודקובסקי פרט לתפוצה.

אם יודקובסקי ישאל אותי הייתי מציע לו לוותר על פרס סוקולב. זה לא לכבודו.

ראה "העורך האלמוני שלהעיתון של המדינה"

האם תיכנן ויצמן טרנספר לערביי ארץ ישראל? ומדוע כינה את יהודי הגולה "אבק אדם"

תנחשו מי אמר את הדברים הבאים:

מרבים לקרוא לערבי בן-המדבר. נכון יותר לקרוא לו אבי המדבר. עצלותו והפרימטיביות שלו הופכים גינה פוריה למדבר. תן לי את האדמה המיושבת במיליון ערבים ובקלות איישב עליה פי חמישה יותריהודים. הדבר הוא (= הבעיה היא) איך נשיג את האדמה הזו".

שלושה ניחושים:

הרב מאיר כהנא

אלוף רחבעם זאבי

רפאל איתן

אף לא אחד מן השלושה. את הדברים אמר נשיא ההסתדרות הציונית חיים ויצמן בשיחה שקיים עם איוואן מיסקי, שגריר ברית המועצות בלונדון, בסוף חודש ינואר שנת 1941 ותוכן השיחה נחשף עם פירסום שני כרכים של מסמכים מדיניים מארכיוני ממשלת ישראל, הסוכנות היהודית וממשלת ברית המועצות.

בן גוריון וויצמן  1

חיים ויצמן ודוד בןגוריון.שניהם חשבו שהערבי הוא אבי המדבר


 על פי הדיווח של השגריר הסובייטי נסבה השיחה על האפשרות להציל את יהודי אירופה. בדיווח נאמר: "התכנית היחידה שעולה בדעתו של ויצמן כדי להציל את יהדות מרכז אירופה (ובראש וראשונה את יהדות פולין) היא זאת: להעביר מיליון ערבים שכרגע בארץ ישראל לעיראק ולהושיב ארבעה או חמישה מיליון יהודים מפולין וארצות אחרות…"

דבריו של ויצמן על האופי הערבי נאמרו בתשובה לתמיהתו של השגריר הסובייטי איך יישבו בארץ ישראל חמישה מיליון יהודים.

 

היסטוריון חדש בני מוריס (ויקישיתוף)

על דברים אלה של ויצמן התנפל כמוצא שלל רב לא אחר מאשר בני מוריס,אבי אבות ההיסטוריונים החדשים ואבי התאוריה שגרשנו את ערביי ארץ ישראל במלחמת השחרור בכוונה מכוונת. הנה, אומר בני מוריס (במאמר במדור "ספרים" בהארץ) ההוכחה הניצחת נגד "מכחישי הטרנספר"שמכחישים שמנהיגי התנועה הציונית מהרצל דרך רופין ואוסישקין ועד בן גוריון חשבו ברצינות בשנים לפני קום המדינה על העברת הערבים מארץ ישראל כפתרון לבעיה הערבית, שאימצו את הרעיון לחיקם והטיפו לה בפורומים שונים, ואף ביצעו אותו בנסיבות מלחמת תש"ח…".

ובכן מר מוריס הנכבד חבל על הטירחה. אין מכחישי טרנפר. אכן רצינו להעביר את ערביי ארץ ישראל – שרובם המכריע הגיעו לכאן מן המדינות השכנות מאז החלה ההתיישבות הציונית- בחזרה לארצות מוצאם. רצינו ונכשלנו בזה. אילו היינו מצליחים היו כאן היום עשרה מיליון יהודים, ולא היתה שואה וערפאת לא היה מקים לנו מדינה פלשתינית בלב הארץ.

 ויצמן על יהודי הגולה כאבק אדם

==============================================================

 

העגלה הריקה של החילוניות

איך מציינים יהודים חילוניים את תשעה באב? מה אומר להם היום בו חרב המקדש פעמיים, כשאפילו את מגילת איכה לא קראו מעולם? מה הם יודעים על היום הזה שאינו נלמד כלל בבתי הספר החילוניים (כי הוא חל בחופש הגדול)?

היו זמנים שבהם היו סגורים בתי שעשועים ומסעדות בערים, על פי חוקי עזר שחוקקו העיריות.אך לפני כמה שנים החליט אדם אחד, חיים הרשקוביץ שמו, בעל קיוסק בתל-אביב, לצפצף על החוק ופתח את העסק שלו ביום האבל הלאומי. מדינת ישראל הגישה נגדו כתב אישום בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב. השופט, גבריאל שטרסמן, החליט לאחר שקלא וטריא לזכות את הנאשם וקבע כי חוק העזר העירוני אינו תקף.ומאז יכולים לפתוח בתי שעשועים ללא הפרעה ואפילו למכור חזיר בתשעה באב.

 

רות קלדרון ויקיפדיה העברית

רות קלדרון ויקיפדיה העברית

 

השנה, ערב תשעה באב, החליט הערוץ השני לתת משהו לציבור שבמקום לשבת על הארץ חגור שק, יושב בכורסא מול הטלוויזיה עם קערה מלאה פיצוחים. הוגשה תכנית שנקראה משום מה "זרים בבית" בעריכתה של רות קלדרון, מייסדת מכללת "עלמא", המתיימרת לעצב תרבות עברית השואבת ממקורות היהדות בלי להיות דתית.

כמגיש התכנית נבחר גדעון לוי, חביב הפלסטינים. השתתפו בה עולה מרוסיה המתגעגעת לחזור לרוסיה, פליט פלסטיני שמתגעגע לכפרו שחרב, פועל זר מגאנה שמתגעגע לאמו, ניצול השואה יו"ר הכנסת לשעבר, שבח וייס,  שהתגעגע לארץ-ישראל.

היו שם גם ערן סבג ששפך אמרי שפר אינטלקטואליים, חוקרת הקבלה תמר אליאור וגם איזה היסטוריון שאמר כי בעצם הגלות היא המצב הטבעי של העם היהודי. ועוד ועוד.

בסך הכל זו היתה תכנית מבולבלת שלא ברור לאן היא חותרת ומה היא רוצה להגיד. כי מרוב דיבורים לא ניתן היה כמעט להבחין ברעיון המרכזי של התכנית.

 והיה רעיון, אם הצלחתי להבינו. הרעיון הוא: לא רק לנו היה חורבן היו חורבנות גם לאחרים. לא רק אנחנו התגעגענו לחזור לארצנו גם אחרים התגעגעו ומתגעגעים.כמה זה מתאים לגדעון לוי.

 

שבח וייס. צילום:  ויקיפדיה Cezary p

שבח וייס. צילום: ויקיפדיה Cezary p

 

נקודת השיא של התכנית היתה לטעמי סיפורו של שבח וייס, המתאר את אימי השואה שעבר כילד, את הכמיהה לציון ואת היום המאושר בו הגיע לנמל חיפה.

ואז פונה המנחה גדעון לוי לפלסטיני ואומר לו: וביום שהגיעה גאולתו של שבח וייס מתחיל האסון שלך?

כמובן משיב הפלשתינאי.

ובלי רות קלדרון אי אפשר. והיא מצאה על המקום פתרון לבעיית ירושליים. ירושלים תהיה מאוחדת בלב של כולם, אמרה, לא חשוב אם רחוב זה או אחר יהיה בריבונות כזו או אחרת. (אני מצטט מן הזיכרון)

 

מבקרת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", אורנה לנדאו, תארה כך את התכנית:

"הנשמה היהודית הולכת לישון כשמכרסם בה חסר שלא בא על סיפוקו. אין זה אלא משום שעגלתנו אינה מלאה כפי שהיינו רוצים שתהיה וגם על כך אפשר להתאבל בתשעה באב".

 ראה
 

 זעקת האבות מסיפורי החורבן

שוב גנבנו להם את המדינה

אנחנו, שרצחנו את יצחק רבין ז"ל, עשינו להם את זה שוב. לקחנו מהם את הנשיאות ושוב גנבנו להם את המדינה. תראו איך הם הגיבו על בחירתו של משה קצב לנשיא המדינה.

לאה רבין פרצה בבכי ואמרה לכתב עיתון איטלקי: "ההצבעה של הפרלמנט שלנו היא שערוריה… חברי הפרלמנט שלנו שמו בצד את המצפון, את החכמה ואת החוש ההיסטורי והעדיפו את החשבון הפוליטי, את האינטרס המפלגתי הצר ואת הכיתתיות. הם שלחו מסר נגד השלום והשפילו את ישראל בעיני העולם. ישראלי יכול להיות איש ימין או שמאל, אך אינו יכול לדחות אדם כמו פרס כשמדובר בנשיאות".

גדעון לוי, עיתונאי ב"הארץ", המוצא כל שבוע סיפור חדש על פלשתינאים מסכנים הנאנקים תחת עול הכיבוש הישראלי, נמנה בעבר עם צוות עוזריו הקרוב של פרס. הוא כתב:"היו ישראלים רבים שהרגישו עכשיו כמו שהרגישו בלילה בו נרצח יצחק רבין. לא פחות. הם ממש התאבלו על מפלתך. בשבילם שוב התנפצה תקווה ושוב התעורר סיוט".

גם רון מיברג מ"מעריב" הישווה את בחירת קצב לרצח רבין ז"ל:"בטווח של חמש שנים בלבד התרחשו בישראל הדמוקרטית שתי התנקשויות פוליטיות… בהתנקשות הראשונה נרצח יצחק רבין ז"ל בעיצומו של תהליך השלום בידי מתנקש בודד שקיבלהכשר רבני. בהתנקשות השניהחוסלה תקוותו של שמעון פרסוהוצאה להורג שאיפתו של רוב העם…"

עיתון "העיר" הכתיר את הכתבה על בחירת קצב בכותרת "כנסת ישראל מודיעה בתדהמה", על משקל ההודעה המפורסמת של איתן הבר לאחר רצח רבין.בכתבה נאמר: "שלישי בבוקר. שוב התחושה המוכרת של להתעורר ולהבין שאירועי אתמול לא היו חלום רע. רבין באמת נרצח. ביבי באמת ראש ממשלה. פרס באמת הפסיד לקצב".

אסא כשר, אביר המוסר,מצהיר "אל תברכו אותו בשמי… יש לי חשבון מוסרי עם משה קצב, וכל עוד הוא לא נסגר, אין לאיש רשות לברך אותו בשמי על כך שנבחר לנשיא המדינה".

ומה הוא אותו חשבון מוסרי?

עשרה ימים לפני רצח רביןהתקיים בכנסת דיון בהצעת חוק על הנפת דגל המדינה על מוסדות חינוך. במהלך הדיון השמיע קצב קריאת ביניים בה אמר: אילו בן גוריון היה קם לתחיה והיה מנסה להעביר היום בכנסת את מגילת העצמאות, לא היה לו רוב".

 
מה פסול בקריאת הביניים הזו בעידן בו ממשלות השמאל מתקיימות בזכות נציגי אש"ף בכנסת?

על כך משיב אסא כשר: "כל התבטאות כזו העלתה את מיפלס ההתלהמות, כל עלייה של המיפלס קירבה אותנו לרצח. כל התבטאות תרמה לאווירה שהובילה לרצח ראש הממשלה ושר הבטחון".

במקום אחר פרסם אסא כשר "מילון מונחים פוליטי" ותחת הערך מגוחךהוא כותב, כשברור שהכוונה היא לנשיא הנבחר:"מגוחך = מעורר צחוק,נלעג. תכונה אפשרית של מועמד לתפקיד, בצלו של מועמד אחר. דוגמה, מועמד לתפקיד סמלי, שהוא הסמל החי של שום דבר, לעומת מועמד אחר לאותו תפקיד שהוא הסמל החי של המדינה במיטבה".

הפרשן המשפטי  של "מעריב", משה נגבי, תקף את הנשיא על ביקורו אצל הרב עובדיה יוסף וכתב: "הליכתו של משה קצב אצל יוסף וכדורי עוררה את הרושם הנורא שהעורבים המנקרים זה מכבר באושיות הדמוקרטיה שלנו, הצליחו חלילה להושיב זרזיר בלבבם על השלב העליון מכולם במידרג הממלכתי".

תומי לפיד, המאוהב כידוע גם בדתיים וגם במזרחיים, כינה את משה קצב "חתול פרסי מהמהם עם ציפורניים מושחזות כמו שיש לחתולים". לשבחו של לפיד ייאמר כי נוכח תמונתו של קצב המתפלל עטור תפילין ליד הרב כדורי לא הביע חשד כי התפילין של ראש הם מכשיר קשר של מרגל.

המוסף הסאטירי של מעריב "הדרך אל האושר" (שאגב אינו מצחיק אף פעם) כתב "לגליון זה מצורפת בדיחה" וצרף את תמונת הנשיא בתחתית המוסף. באמת נורא מצחיק.

===============================================
תרומת פרס לבטחון ישראל

עם כל הביקורת שיש לנו על שמעון פרס אי אפשר שלא לשבח את תרומתו העצומה לבטחון ישראל. תקחו לדוגמא את הסכם אוסלו, שהוא היה ההוגה, המיילד והמוליד שלו. לפני ההסכם לחמו בנו הפלסטינים באבנים. אנחנו השתמשנו במקלות, מכסימום בחצציות שהיו הנשק המתוחכם ביותר שנדרש לאותה מלחמה.

עכשיו מצפה לנו מלחמה נגד צבא פלסטיני מאורגן המצוייד ברבבות קלשניקובים, בשריוניות ובוודאי גם בנשק אנטי טנקי וטילי קרקע אוויר. כדי לדכא את האלימות הפלסטינית נצטרך להפעיל את צה"ל בכל הכלים – שריון, מסוקים ואולי אפילו תותחים.

אתם מתארים לעצמכם איזו תנופה זה ייתן לתעשיה הבטחונית שלנו?

===================================================
מדוע נכשל פרס בבחירות לנשיאות

סיפר לי אדם המקורב לחסידות גור: לפני כעשרים שנה פנה הרבי מגור, שמחה בונים אלתר זצ"ל, לשמעון פרס וביקש ממנו להצביע נגד איזו חקיקה אנטי דתית בכנסת. פרס הבטיח, וכמו הבטחות רבות אחרות שלו, לא קיים.

בתגובה ברך אותו האדמו"ר בברכה הבאה: שמעון פרס תמיד יגיע אל המים, אבל לעולם לא ישתה מהם.

דומה שהברכה התקיימה במלואה.

====================================================
מדוע לא גילה הרב גורן את ארון הברית

הרב שלמה גורן ז"ל השקיע הרבה מזמנו, ממרצו ומן הידע התורני הפנומנלישלו בנושאי הר הבית ובית המקדש. הוא פירסם בנושא זה פרסומים רבים ובין היתר קבע כי מצוות בניית בית המקדש "מסורה לנו, ותתקיים על ידינו בבוא הזמן בעזרת ה"" (מחניים צ"ז תשכ"ה).עמדתו של הרב גורן נוגדת את עמדת רש"י וכל ההולכים אחריו, שלפיה אין אפשרות שבית המקדש ייבנה בידי אדם והוא עתיד לרדת משוכלל מן השמיים. הרב גורן הסתמך בקביעתו על הירושלמי (שהרב גורן היה מגדולי הבקיאים בו), על הלכות בית הבחירה של הרמב"ם, על מקורות בתלמוד הבבלי ובמדרשי תנאים, על תרגום אונקלוס ועוד.

הרב גורן לא הסתפק בדיון ההלכתי התיאורטי ומאז שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים עשה רבות כדי ללמוד כל מה שניתן על הר הבית ומקום המקדש.

הוא הפעיל את חיל ההנדסה כדי לבצע מדידות קרקע ומדידות אוויריות ולקבוע בדייקנות את גבולות מקום המקדש. בין היתר גילה כיו המדידות כי יש שם תוספות מאוחרות, בצפון ובדרום, שאין עליהן מגבלות כניסה בשל טומאת מת.

הרב גורן הקים גם מדרשה תורנית והתכוון להקים בית כנסת על הר הבית עד אשר קיבל הוראה משר הבטחון, משה דיין, לסלק את האחיזה של הרבנות הצבאית מן ההר.

על הוראה זו כתב הרב גורן בספרו "הר הבית":קבלתי הודעה זו בזעם ובצער. הודעתי מיד לשר הבטחון כי זה עלול להביא חלילה לחורבן הבית השלישי, באשר המפתח לשלטוננו על יהודה, שומרון וחבל עזה הוא הר הבית".

עוד כתב גורן: "יש לשמור על הריבונות היהודית על כל הר הבית כעל בבת עינינו".

במהלך מחקריו על הר הבית ביקש הרב גורן להפעיל אמצעים אלקטרוניים חדישים, בניסיון לאתר את מקום ארון הברית, החבוי אולי במעמקי ההר.

 
על פרשה זו סיפר בשבוע שעבר הראשון לציון, הרב הגאון מרדכי אליהו שליט"א, בכינוס תורה של חב"ד שעסק בהלכות בית הבחירה והגאולה וסיום מסכת. הכינוס התקיים בבית הכנסת "גאולת ישראל" בתל-אביב.

סיפר הרב אליהו: אמרתי לרב גורן: אם שלמה המלך, החכם באדם, שצפה את החורבן והכין מחבוא לארון הברית ולאוצרות המקדש אתה תצליח למצוא מחבוא שעשה שלמה המלך?

את עצם הנכונות במשא ומתן שנערך בקמפ דייויד לדון בעתידו של הר הבית הישווה הרב לסיפורו של ר' אמנון, מקדושי מגנצא, שההגמון הציע לו להתנצר. ר' אמנון השיב כי ישקול את ההצעה ועל עצם התשובה הזו נענש בכריתת ידיו רגליו ולשונו והוא מת ביסורים גדולים.

=================================================
צלאח אדין עמוס עוז ויאסר ערפאת

הסופר עמוס עוז גילה לפתע כי יאסר ערפאתאיננו חובב ציון ואפילו איננו רודף שלום. במאמר שפרסם ב"ניו יורק טיימס" הוא אומר בין היתר: "בשתיקה, נדהם, צפיתיביאסר ערפאת החוזר לעזה כמנצח… ובסיסמאות המפארות אותו כ"צלאח אדין"הפלשתינאי…ולא יכולתי אלא לזכור שצלח אדין המקורי הבטיח לעמו שלא יעשה הסכמים עם הכופרים. הוא ישחט אותם ויזרוק אותם לים".

עוד אומר עמוס עוז כי הוא מאמין שזו ההזדמנות האחרונה של ערפאתוהפלשתינאים צריכים לבחור אם רצונם בצלאח אדין חדש או לפעול למען השלום.

על מאמר זה מגיב מירון בנבנישתי "הארץ". בנבנישתי אומר כי עוז חוטא לאמת ההיסטורית ופוגע בדמותו של אדם "הנערץ על מוסלמים, נוצרים ויהודים".

אומר בנבנשתי: צלאח אדין הפך בעולם הנוצרי לדמות מיתית שגילמה בעיני הנוצרים תכונות נעלות של אביר ושליט נאור.צלאח אדין מנע טבח הנוצרים בירושלים בעת כיבושה, חתם הסכם עם ריצ'ארד לב-ארי לחלק את ארץ ישראל בין המוסלמים לנוצרים. בזכותו חודש הישוב היהודי בירושלים שבתקופה הצלבנית נאסרה ישיבתם בעיר.

מירון בנבנשתי צודק לגבי העובדות ההיסטוריות. לעומת הנוצרים, שמסעות הצלב שלהם היו מלווים בנהרות של דם יהודי, היה צלאח אדין שליט נאור שאיפשר  את יציאת הנוצרים מירושלים אחרי כיבושה והתיר את ההתישבות היהודית בה.
אחד מאנשי התקופה, המשורר ר" יהודה בר" שלמה אלחריזי (מתאר את הארועים בספרו "תחכמוני" . אלחריזי ביקר בירושלים ראה את מקום המקדש והעזרה ושאל את אחד מאנשי העיר מתי באו היהודים לעיר הזו. האיש השיב לו: "מיום לכדוה ישמעאלים שכנוה (=שיכנו בה) ישראלים" ומדוע לא שכנועה בהיותה בידי הערלים (הנוצרים)? אמר: מפני שאמרו הרגנו אלוהיהם ועשינו חרפה להם. ואילו בתוכה מצאונו אזי חיים בלעונו. אמרתי: ואיך היתה סבת ביאתכם אל המקום הזה? – כי האל קנא לשמו ויחמול על עמו… ויער א" את רוח מלך ישמעאלים בשנת ארבעת אלפים ותשע מאות וחמשים ליצירה ונחה עליו רוח עצה וגבורה ויעל הוא וכל חילו ממצרים ויצר על ירושלים ויתנה ה" בידו ויצו להעביר קול בכל עיר… לבוא אליה (לירושלים) כל הרוצה מזרע אפרים… ויתקבצו מכל פאה אליה… ואנחנו עתה יושבים בצל השלווה הנמתקת…"

צלאח אדין איפשר גם התיישבות יהודית בחלקים אחרים של הארץ, אך להציגו כשליט נאור זו הגזמה פרועה. גם מסעות הכיבוש שלו היו מלווים בנהרות דם, לא של יהודים כי אלו לא עמדו בדרכו. אחד הסיפורים המפורסמים על צלאח אדין מספר על הדרך בה נהג בשבוייו האצילים לאחר התבוסה שהביס את הצלבנים בקרב קרני חיטין. הוא קיבל את פניהם באוהל גדול שהוקם בלוביה, צפונית מזרחית לטבריה. הוא נהג בשבויים באדיבות ובהתחשבות והגיש להם מים. אך לאחד מהם, ראנו, לא סלח על שהפר ברית שלום. צלאח אדין הציע לו לקנות את חייו במחיר הכאה על חטא ומשסרב שלף צלאח אדין את חרבו וערף את ראשו במחי יד. אחר כך הוציא להורג עוד מאתיים אנשי צבא נוצריים.

צלאח אדין הפך למיתוס שאיננו תואם את העובדות ההיסטוריות. הוא לא היה ערבי אלא כורדי ודאי שלא פלסטיניי. בקרב בקרן חיטין והוא גרם תבוסה נוראה לפרנקים אך הוא לא סיים את שלטון הנוצרים בארץ ישראל שנמשך עוד מאה שנים.

לדעת יהושע פראוור ההיסטורין הגדול של ממלכת הצלבנים בארץ ישראל רצה אמנם צלאח אדין בהשמדת מדינה זו אך דבר זה לא עמד בראש מאוויו. עיקר מסע כיבושיו היה בארצות מוסלמיות – סוריה ומצרים. מלחמת המצווה שלו במצרים היתה מכוונת בעיקרה נגד השיעים. מדינת הפראנקים הצלבנית הפריעה לו בתכניותיו והוא ניצל את רעיון הג"יהאד שסביבו יכול היה לאחדאיחוד רגשי את כל הנסיכויות המוסלמיות.

אך כוחם של מיתוסים גדול יותר מכוחן של עובדות היסטוריות. הפלשתינאים אימצו, כמעט מראשית הציונות, את התפיסה שישראל דומה למדינה הצלבנית, שהיא נטע זר בתוך הסביבה המוסלמית שכל קיומה תלוי באספקה ותגבורת מן המערב. הם שאבו ושואבים עידוד מן המחלוקת הפנימית ומן השחיתות בחברה הישראלית שאיפיינו גם את הממלכות הצלבניות לתקופותיהן. הם שואבים עידוד מן המחשבה שסופנו יהיה כסופה של ממלכת הצלבנים – השמדה, גרוש ולכל היותר חיים כנתינים בחסות האיסלם.

=============================================
מה הוא רץ למובארק

על הנייר מצרים היא מדינה שחתמה שלום עם ישראל. בפועל זו אחת המדינות העוינות ביותר את ישראל. מובארק עושה כל מאמץ להביא לפרוק ישראל מן הנשק הגרעיני. נציגים מצריים תוקפים את ישראל בכל במה בינלאומית ולישראל אין דריסת רגל בארועים בינלאומיים הנערכים במצריים. ואת עזאם עזאם הזכרנו?

מאז נחתם הסכם השלום עם מצרים היא התחמשה והתעצמה עשרות מונים, בסיוע אמריקני נדיב ובהסכמה בשתיקה של ממשלות ישראל. הצבא האדיר שהקימה מצרים לא דרוש לה נגד שום אוייב שבשכנותה פרט לישראל. ובבוא יום פקודה יהיו הגייסות החמושים של מצרים גורם מרתיע ומאיים מפני כל פעולה ישראלית נגד מדינה פלשתינאית ונגד כל מדינה ערבית אחרת.

למרות כל זאת מוסיף אהוד ברק להשפיל עצמו ולבקרדרך קבע את מובארק כאילו הוא מתווך אובייקטיבי בינינו לבין הפלשתינאים. על התפקיד שממלא מובארקניתן היה ללמוד מהתנהגותו במהלך קמפ דייויד. לא רק שלא סייע להגיע להסכם, לא רק שלא לחץ על ערפאת להסכים לוויתור כלשהו. הוא גרם להקשחת העמדה הפלשתינית ולא עזרו לברקהביקורים שערך במצרים לפני ואחרי הפיסגה.

על אופי היחסים עם מצרים ניתן ללמוד גם מהתנהגותם כלפי המשלחת הישראלית וכלפי העיתונאים. שום מסיבת עיתונאים משותפת וק שר החוץ המצרי עמרו מוסא האנטי ישראלי במופגן קיים מסיבהת עיתונאים אליה לא הוזמנו כתבים ישראליים.

אהוד יערי סיפר כי המצרים גילו נוקשות קשה כלפי הכתבים הישראליים ואפילו לא הגישו להם כוס מים.

==============================================
דן מרידור – שים לב לטורקיה

כשדן מרידור היה עדיין חרותניק – ואולי גם כשהיה ליכודניק – הוא נתן נימוקים חכמים מדוע אסור לנו לסגת ולוותר. אם ניסוג נהיה אולי יותר פופולרייםבעולם. אך כל נסיגה שתחליש אותנו תגביר רק את התאבון הערבי לתקוף את ישראל. ומה שחמור לא פחות תוריד את ערכה האסטרטגי של ישראל וגם לבני ברית אפשריים לא יהיה עניין בה.

איננו יודעים מה תרם מרידור בקמפ דייויד כדי למנוע את החלשת ישראל. אך כבר עכשיו רואים את התוצאות של הוויתורים הישראליים בזמירות חדשות הנשמעות מטורקיה.אחרי שנים של ירח דבש, שיתוף פעולה צבאי באימונים וקשרי רכש הדוקים מתחילים לשמוע זמירות חדשות מטורקיה. שתי עיסקות נשק גדולות בוטלו או כמעט בוטלו אחרי שכמעט נחתמו. ובאחרונה ההצהרות הטורקיות בעת ביקור ערפאת באנקרה.

===============================================
חוצפתו של ויצמן

עזר ויצמן הוא הנשיא היחיד בתולדות המדינה שנחשד ונחקר במעשי שחיתות חמורים ביותר. מתוך שיקולים הראויים לביקורת החליטו פרקליטת המדינה לרחם על הנשיא ולמנוע ממנו ומאיתנו את הביזיון של נשיא ראשון העומד לדין פלילי.במקום להגיד תודה ולשתוק התהלך ויצמן מאז אותה החלטה כאילו זוכה בכל הערכאות המשפטיות. השביע שופטים הופיע בנאומים, חילק עצותוהכריז הכרזות מקוממות.

כך למשל אמר כי ההשוואה בינו לבין דרעי היא חסרת אחריות. "אני מעולם לא עמדתי בבית המשפט ומעולם לא הורשעתי. חקרו אותי חפשו אבל לא מצאו".

 
לא כל כך מדוייק. חיפשו ולא מצאו?

מצאו גם מצאו מאות אלפי דולרים שהועברו לחשבונו של ויצמן. רק הדולרים הללו לא עמדו למבחן של בית המשפט.

עצה טובה לויצמן: אחרי הנאום המביש שלך בכנסת בעת הכתרת הנשיא קצב, לך לקיסריה, תישאר שם ושתוק.

====================================================

לשמוע חדשות

בזמן האחרון אני שומע יותר ויותר אנשים האומרים לי: "הפסקתי לקרוא עיתונים, איני רואה חדשות בטלוויזיה. כל עיתון חדש, כל מהדורת חדשות ברדיו ובטלוויזיה מטילים בי דיכאון".

אני חייב להודות כי אני מבין אנשים אלה ואני מוצא עצמי נוהג לא פעם כמותם. לאחר שבועיים בחוץ לארץ, בלי להיות מורעל מן התקשורת הישרלאית, נגמלתי מן ההרגל להאזין לכל מהדורת חדשות ולא סבלתי מייסורי גמילה. לאחר שובי לארץ המשכתי עוד שבוע להנות מן התענוג הזה.אך כמו סוס קרבות ותיק חזרתי לסורי ושובאני מפעיל את הכפתור כל חצי שעה כדי לשמוע מבזק או לצפות במהדורת חדשות.אבל מדי פעם אני מוצא עצמי מדלג על מהדורת חדשות, סוגר את המקלט או עובר לערוץ המוסיקה. את עיתון הבוקר אני משתדל לא לקרוא על הבוקר כדי לא לקלקל לעצמי את היום כולו, כשאני קורא בו אני עובר ברפרוף

 
ומעדיף ספר.

בקיצור: נמאס.

====================================================

ערוץ המוסיקה

ואם מדברים על ערוץ המוסיקה יש לי אליכם בקשה. תנו מוסיקה והפסיקו לדבר. הייתי כמה ימים בבוסטון ושעות רבות שמעתי שם את ערוץ המוסיקה שלהם. היה ממש תענוג. המבחר היה לעילא ולעילא. שום קריין לא הפריע את ההאזנה.

ואילו אצלנו?

על טעם וריח אין אמנם להתווכח. אבל בכל זאת, מנין מוצאים כאן כל מיני יצירות תפלות הצורמות את האוזן. אבל הגרוע מכל הם תכניות המלל המסבירות מה אנו שומעים.