קורא יקר,
פוסט זה נכתב (כטור בעיתון) במאי 1999 ערב הבחירות. לכאורה זהו אלטע זאכען. את מימענינת מפלגת המרכז שכבר שבקה חיים? מי זה בכלל חגימרום. אף על פי כן החלטתילהשאיר טור זה וטורים ישנים אחרים באתר מסיבות רבות
1. כמה מגיבורי התקופה ההיא הם גם גיבורי תתקופתנו – ברק ונתניהו לדוגמא. חשוב להסתכל על תקופתנו בפרספרטיבה.
2. חלק מהנושאים לא השתנו. כמו השמאל בתקשורת. חלק מהגיבורים התחלפו התקשורת נשארה שמאלית כמו אז. כך גם היחסים עם ירדן, באליטות ועוד.
אם הגעת במקרה או במתכוון לטור זה הצץ בו יש מה ללמוד מן העבר.
זאב גלילי
מאי 2005
——————————————————–
נתניהו האכיל אותנו הרבה מרורים. הוא אכזב אותנו כמעט בכל תחום בו תלינו בו תקוות. אף על פי כן אנחנו חייבים לבחור בו לראשות הממשלה.
ב"אנחנו" אני כולל את כל מי שהאמין וקיווה כי הוא יצליח לבטל את הסכם אוסלו-מינכן, המוביל אותנו לאסון. ב"אנחנו" אני מתכוון לכל מי שראה בספרו מקום תחת השמש" תכנית פעולה. תכנית האומרת לאו מוחלט למדינה פלסטינית. תכנית העוצרת גם את תהליך הפוסט-ציוני והפוסט-יהודי שעוברת החברה הישראלית.
למרות הכל אין ברירה אלא לבחור בו. בנסיבות הנוכחיות הוא הטוב ביותר.
כי הוא שקרן.
הוא לא שקרן גדול כמו שמעון פרס ואפילו לא כמו יצחק שמיר, שהצהיר כי בשביל ארץ ישראל מותר לשקר. אבל התעמולה של השמאל הוציאה לו שם של שקרן בלתי נלאה וזה טוב. כי מי שצריך לייצג אותנו מול חבורת הנוכלים המקיפה אותנו – מערפאת ועד סאדאת ומובארק ואפילו עבדאללה ג'וניור – צריך להיות שקרן גדול. צריך להיות תככן, ומוליך שולל, ולא עומד בדיבורו, ולא מקיים הסכמים. כי למען ארץ ישראל, וליתר דיוק למען הקיום שלנו, חובה לעשות כל מה שאפשר.
מי הייתם רוצים שיעמוד מול ערפאת?דן מרידור? יוסי ביילין?
כי הוא ציוני.
בעידן שבו עזמי בשארה, המערער על עצם זכות קיומה של מדינת היהודים, רץלראשות הממשלה זה כבר לא מובן מאליו שמנהיג מפלגה יהודית הוא ציוני.
בעידן שבו יוסי ביילין מציע בנדיבות לפלסטינים חלקים מן הנגב, זה כבר לא ברור שמפלגת העבודה היא מפלגה ציונית. על יתר מפלגות השמאל אין מה להרחיב את הדיבור. כמו ההשלמה עם מדינה פלסטינית כך גם ההשלמה עם מדינת כל אזרחיה הולכת ומחלחלת. בהעדר מערכת חיסון לאומית נוצר הכשל החיסוני הנרכש, המכרסם בכל חלקה טובה. נתניהו דרוש לנו כנסיוב. גורם חום וכאבים ודחייה. אבל מחסן את הגוף.
כי הוא לא שכח מה זה להיות יהודי.
נתניהו, כמו שמיר, יכול לאכול שרצים ולחלל שבת. אך הנקודה היהודית קיימת בו מכוח הגנטיקה של התנועה הלאומית. מכוח החינוך שקיבל בבית אבא. מכוח הז"בוטינסקאות, שהיא חלק בלתי נפרד מתמונת עולמו.
התנועה הלאומית לא היתה מעולם דתית, אך היא לא קמה על חורבות היהדות כפי שקם השמאל הציוני. ראשוני השמאל היהודי היו יהודים עד עמקי נפשם מכוח מוצאם וחינוכם (מברל ועד ברנר). צאצאיהם נטשו לגמרי את העולם היהודי. לא פלא שעדות המזרח, ששמרו על המורשת היהודית, נמשכו לתנועה הלאומית ועדיין שומרים לה אמונים. לא מקרה שהיהדות הדתית לגווניה חשה באינטואיציה כי נתניהו וכל מה שהוא מייצג שומר על הגחלת.
כי הוא חזק.
גם שונאיו הגדולים מודים בכך והדבר מפוצץ אותם. בנימין נתניהו הוא באמת אדם חזק. להיכנס לתפקיד בתנאים כל כך קשים, לעמוד מול העולם כולו, להתמודד מול תקשורת ישראלית שמעולם לא היתה עוינת כל כך, להתמודד מול עכברים ועכברושים העוזבים את הספינה – לעבור כל זאת ולהמשיך לרוץ צריך להיות מאד חזק.
יש עוד הרבה סיבות טובות, אבל דומני שאלה יספיקו כדי להכריע בעד בחירת נתניהו.
יום הבחירותיום ה"נעשה ונשמע"
אחד הקוראים הרוצה בעילום שמו העיר את תשומת לבי לכך שיום הבחירות, חל ביום ב' בסיוון. יום זה, לפי המסורת, הוא היום בו התחייב עם ישראלל"כל אשר דיבר ה" נעשה ונשמע".
כל פעם, אומר הקורא, אנו מקבלים מחדש ממשלה שמבטיחה ולא מקיימת. במקום לבחור את המועמד הפחות גרוע מוטב שנבחר בה" ובמשה עבדו.
עלינו למלא את הנדרש מאתנו והקב"ה ינהל את עניינינו הכי טוב" – אומר הקורא.
הקורא לא ציין אם ועדת הבחירות המרכזית תאשר את הקדוש ברוך הוא כאחד המועמדים לבחירה.
====================================================
עצה לאהוד ברק בעניין דליה איציק
יש לי עצה לאהוד ברק: בימים שעוד נותרו עד הבחירות הרחק את דליה איציק מן הטלוויזיה. תחביא אותה. שלח אותה למסע מגבית בחוץ לארץ. תן לה נופש במלון מצפה הימים או רצוי יותר באילת. הכי טוב לתת לה שליחות לסין. עד אחרי הבחירות. שפשוט תיעלם מהאופק ותשתוק. כמו שעשית ליוסי ביילין.
אין לי שום דבר נגד דליה איציק. איני מכיר אותה ואין לי שום דעה קדומה עליה. כל מה שאומר כאן הוא דעה מקצועית נטו.דליה איציק מעוררת התנגדות, מעצבנת, מרגיזה כשהיא מופיעה בטלוויזיה. ייתכן שיש לה השקפות הכי מתקדמות ויפות בעולם. ייתכן שבחיים הפרטיים היא אדם נחמד וחיובי. אך מסך הטלוויזיה לא עושה לה טוב ולא עושה טוב למפלגת העבודה.
===================================================
מקום טוב באמצע
חגי מרום, שזכה למקום עשירי במפלגת המרכז, מזכיר לי דמות נשכחת. אני מתכוון ליוסף וינצקי (עורך עיתון "חרות", תחת שם העט "נץ") שהיה בדחן לא קטן.
וינצקי זכה תמיד למקום כבוד ברשימת "חרות" לכנסת. משהו בסביבות המקום ה-48.זה היה בתקופה שבה ל"חרות" היו 8 נציגים בכנסת ולמפא"י יותר מ-50 נציגים.
וינצקי אמר אז כי המקום שקיבל ברשימת "חרות" לכנסת הוא מקום מצוין, רקהמפלגה לא כל כך טובה. כי במפא"י למשל המקום שלו ריאלי.
חגי מרום יכול להגיד אותו דבר. הוא עזב מקום אולי לא כל כך ריאלי במפלגת העבודה, לטובת מקום עשירי במפלגת המרכז, שנחשב מקום טוב באמצע. עכשיו,
כשמקומו של אמנון שחק כבר לא כל כך ריאלי, יכול חגי מרום להתנחם כמו וינצקי שיש לו מקום טוב במפלגה הלא נכונה.
====================================================
סינרגיה בהיפוך
סינרגיה הוא מושג בתחום הכלכלה והמדעים.משמעותו: פעילות משותפת של שני גורמים או יותר, שתוצאותיה גבוהות או טובות יותר מסכום התוצאות שהיו מושגות מפעילותם של אותם גורמים אילו פעלו בנפרד.
מפלגת המרכז הוכיחה כי קיימת גם סינרגיה הפוכה. פעילות משותפת של גורמיםשמביאה לתוצאות גרועות יותר משל כל אחד מהם בנפרד. כל אחד מן הרביעייה המובילה של מפלגת המרכז – מרדכי, שחק, מרידור, מילוא יכלו להשיג בנפרד יותר מכולם יחד. עכשיו כבר לא ברור אם כל הארבעה הם במקומות ריאליים.
כך חולפת לה תהילת עולם.
====================================================
המיעוט הוביל
גאולה פארן מרעננה קובלת על מה שכתבתי כאן על כך שהכיפה הסרוגה אינה דגל המושך אחריו המונים. הכותבת מסכימה עם העובדות שהבאתי, לא עם הפרשנות, ואומרת: "גם אם המתנחלים לא סחפו אחריהם המונים עדיין הם הגרעין הערכי במדינת ישראל, שבכוחו להוביל את העם, גם אם הדבר ייקח עשרות שנים".
===================================================
פינת האליטות
חברי כנסת הם אליטה. לא חשוב אם הם מימין או משמאל, מזרחיים, אשכנזים,רוסים, ערבים. חילוניים, דתיים לאומיים או חרדים.
וכאליטות הם דואגים לעצמם לא רע. קחו למשל את הפנסיה. כל חבר כנסת מקבל 5 אחוז פנסיה על כל שנה בה הוא חבר בכנסת. עם ההחלטה להקדים את הבחירות "הפסידו" חברי הכנסת שנת פנסיה אחת. שומו שמיים. זהו עוול שחייבים לתקן אותו.
בסוף ינואר השנה, שבועות מספר לפני פיזור הכנסת התכנסה ועדת הכנסת לדיון מזורז בפיצוי חברי הכנסת על אבדן שנת חברות אחת. בדיון השתתפו רק שלושה חברי כנסת – רפאל פנחסי מש"ס, עבד אל מאלכ דהמשה ממד"ע ואחמד סעד מחד"ש. הם החליטו כי חברי הכנסת שיפרשו מן הכנסת יקבלו פיצוי על מה שהפסידו.
לא שמענו שיתרחברי הכנסת יצאו מכליהם כדי לשנות את ההחלטה או לגנות אותה.
===================================================
ממנעמי האליטה
ראש עיריית תל-אביב לשעבר, שלמה להט, יקבל מן העירייה מכונית וולוו . זאת, למרות שכבר חלפו שש שנים מאז פרש מראשות העירייה.
למה? ככה.
=============================
מעבדאללה לחוסי
לא ברור עדיין אם "השליט הנבון", המלך עבדאללה הראשון, הותיר מספיק תבונה גם לנין הקרוי על שמו. על פי התנהגותו בתקופה הקצרה מאז עלה על כס המלוכה יש מקום לחששות כבדים. כבר עכשיו ברור שעבדאללה ג'וניור איננו חוסיין. הוא מתנשק בהפגנתיות עם ערפאת, הוא נגרר לכאורה למלכודת הפתאים של נשיא סוריה אסד, הוא מחוזר וגם מחזר אחרי כל העולם הערבי, הוא מראה לנו כתף קרה כאומר אני לא תלוי בכם.
צריך להיות כסיל גמור כדי לחשוב שהוא לא תלוי בנו. אך כסיל אחד המטיל אבן לתוך באר גם עשרה חכמים לא יצליחו להוציא.
כאן המקום להגיד כמה מילים על ההונאה שהונו קברניטי אוסלו את המלך חוסיין. כולם כבר יודעים את הנזקים האדירים שגרמה הונאת אוסלו למדינת ישראל. שוכחים שירדן, שלא היתה בסוד ההסכם, מצאה עצמה באיום קיומי.
חוסיין איננו יוסי ביילין והוא מכיר היטב את ערפאת. הוא ידע כי ההסכם יוביללמדינה פלסטינית המאיימת על קיומה של ירדן לא פחות מאשר על ישראל. חתימת ההסכם עם ערפאת, בלי לשתף בו את חוסיין, היה מעשה של תקיעת סכין מצד ישראל בגבו של המלך ללא כחל וסרק.
חוסיין, השורד הנצחי, ניגב את הרוק מעל פניו ועשה עצמו כאילו יורד גשם. הוא התחיל לחפש דרכים להשתלב במציאות החדשה ואז תקפה אותו המחלה. קשה לדעת מה היה עושה חוסיין נוכח המציאות שהסכמי אוסלו כפו עליו ונוכח מדינה פלסטינית המאיימת לבלוע אותו. יש להניח כי הוא לא היה נופל למלכודת מן הסוג של המלכודות מהן הצליח להימלט במהלך השנים.
עכשיו אנו עומדים מול מציאות שהמדינה אשר יש לנו עמה את הגבול הארוך ביותר והסכם השלום עמה עלה לנו בשטחי קרקע ובמיליוני קוב מים עשויה להיות פתאום מדינת אויב.
איש איננו יכול לבוא בטענות כלפי עבדאללה הצעיר. לא חשוב כמה שכל הותיר לו סבו. לנו הוא לא חייב כלום.
=============================
אשתו של בני בגין
אחד מאמצעי התקשורת יזם גימיק אופייני: מפגש, ראיון, משאל אצל נשות המועמדים לראשות הממשלה. כולם יודעים מיהי שרה וטלי וכוכי. אך מי היא רעייתו של המועמד לראשות הממשלה בני בגין?
אף אחד לא זכר אף אחד לא ידע.
אפשר לומר שזה מדבר בזכותו של המועמד בני בגין.
