ארכיון הקטגוריה: ארצות הברית

בקשה צנועה מברק אובמה: לחזור לגבולות 1959

Dear President Obama,

I am writing today with the, somewhat unusual, request that you return America to its August 20th,1959 borders so that Hawaii is no longer a state and you are no longer a citizen.

Sincerely,

Benjamin Netanyahu

Prime Minister of Israel

(הגיע אלי מאשר תורן, ידיד המתגורר בארצות הברית)

קישורים למאמרים על אובמה

מצעד האיוולת של ברק אובמה

http://www.zeevgalili.com/?p=4725

ברק אובמה משבח את האיסלם

http://www.zeevgalili.com/?p=8980

אובמה מחזיר אותנו לשנת 1938

http://www.zeevgalili.com/?p=2248

מי מפחד מברק אובמה

http://www.zeevgalili.com/?p=799


קלות הדעת הבלתי נסבלת של ציפי לבני

מהפכות במצרים, לוב, וטוניסיה? זעזועים בתימן, בסוריה ובירדן? – לציפי לבני זה לא מזיז * היא ממשיכה להאמין שיש מתונים ונחמדים * אפשר להגיע להסכם ב"תהליך שלום"

מדינת ישראל יושבת על סף הר געש. בשבועות האחרונים החל הר הגעש לפלוט ענני עשן, קולות נפץ וסילוני אש. האדמה רועדת ודומה שהלבה עומדת לפרוץ בכל רגע, לא ברור מאיזה כיוון ולאן.

ציפי לבני - צילום: זאב גלילי (C)

להמשיך לקרוא

האם אפשר לסמוך על ארצות הברית?

ב-5 במארס 1945 התקיימה פגישה היסטורית  של נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלנו רוזוולט, עם מלך סעודיה,  אבן סעוד.

 הפגישה התקיימה  על סיפון אוניית המלחמה  האמריקנית "קווינסי" שעגנה באגם המר הגדול שבתעלת סואץ. רוזוולט היה אז בדרכו מוועידת יאלטה שבה סיכם, פחות או יותר, עם סטאלין על חלוקת העולם בין המעצמות לאחר המלחמה. זאת, תוך הפקרה והתעלמות מבעלת בריתו, בריטניה.

  זמן קצר קודם לכן קיבל רוזוולט דו"ח של מומחי נפט, שבו נאמר כי משאבי הנפט של ארצות הברית מידלדלים. היה ידוע אז שסעודיה יושבת על  עתודות הנפט הגדולות בעולם.

 המלך הסעודי הגיע למקום המפגש במשחתת האמריקנית "מרפי". יחד עמו באה פמליה של חמישים איש, ביניהם שניים מבניו, ראש ממשלתו, אצטגנין ושומרי ראש רבים.

 

הפגישה עם אבן סעוד קצין אמריקני כורע ברך ויקישיתוף

  להמשיך לקרוא

מה ההפתעה במה שקורה במצריים

32 שנים חיה ישראל באשלייית השלום עם מצרים. שלום בו נתנה ישראל הכל ולא קבלה אלא פיסת נייר שבעוד זמן קצר יתברר שאינו שווה את הנייר שעליו נכתב. רק מי שחי באשלייה הזו הופתע מן המהומות, שבמוקדם או במאוחר יציבו בגבולנו צבא איסלמיסטי חמוש עד לעור שיניו בנשק אמריני. והפעם הגבול יהיה ממש ליש הבית בלי שמדבר סיני מפריד בינינו.

לא הכל האמינו בשלום הזה ובמסקנותיו האוויליות של "שטחים תמורת שלום". מצורף מאמר שפרסמתי במרץ 2009, שהיה סיכום של מאמרים שפרסמתי ופרסמו רבים אחרים שהשמיעו אזהרות במהלך 32 השנים של השלום המדומה.
גם הבגידה המחפירה שבגדו האמריקנים במנהיג המצרי אין בו כדי להפתיע. הם עשו את זה לנו ועתידים לעשות שוב.

להמשיך לקרוא

הטרור כורך עניבת חנק סביב ארה"ב וברק אובמה משבח את האסלאם

 

                                 – מאת יורם אטינגר –

 בשנה האחרונה נחשפו בארה"ב יותר תאי טרור מוסלמי מאשר כל שנה מאז הפיגועים ב"מגדלי התאומים" ובפנטגון ב-11 בספטמבר 2001. הטרור המוסלמי מהווה סכנה ברורה ומיידית לארה"ב למרות – ואולי עקב – פייסנות הנשיא אובמה כלפי האסלאם, כפי שבלטה בנאומים המכוננים שנשא בפרלמנט הטורקי(6 אפריל 2010) ובאוניברסיטת קהיר (4 יוני 2010).

התעצמות איום הטרור המוסלמי, על אף יחסו הנוקשה, הביקורתי והקריר של אובמה לישראל, מפריכה את הטענה כאילו הסכסוך הערבי-ישראלי, הנושא הפלסטיני או הידידות בין ארה"ב לישראל הם שורשי הטרור המוסלמי האנטי-אמריקני.

"האיסלם חלק מההוויה האמריקנית"

הטרור האנטי-אמריקאי מתוגבר על ידי העמקת הפעילות המבצעית, הפיננסית והמדינית של החיזבאללה בחצר האחורית של ארה"ב, באמריקה הלטינית, חרף טענת אובמה ויועציו כאילו אין טרור מוסלמי גלובלי (אלא טרור טאליבן ואל-קעידה), כאילו אין טרור ג'יהאדיסטי (מכיוון שהג'יהאד הוא תהליך לטיהור הנפש…) וכאילו הטרור הוא גם תוצאה של התעמרות המערב בעולם השלישי.

להמשיך לקרוא

מסיבת התה של בוסטון

" מסיבת התה של בוסטון" הוא מושג בהיסטוריה של ארצות הברית והייתי מייעץ לכל חסידי הנסיגות למיניהן ללמוד  היטב את לקחיו.

מסיבת התה קרויה על שם אירוע פעוט לכאורה, שתוצאותיו מפליגות. בלילה של ה-16 בדצמבר 1773 עלתה חבורה של אנשים שהתחפשו כאינדיאנים על שלוש ספינות טעונות תה בנמל בוסטון. הם השליכו לים את מטען התה שהיה שווה כ-18 אלף לירות שטרלינג. בתגובה לפעולה זו יזמה ממשלת בריטניה צעדי עונשין נגד המתיישבים.

באותם ימים הייתה יבשת צפון אמריקה שטח כיבוש בריטי והמתיישבים שם היו מתנחלים. בריטניה הייתה נתונה במלחמה עם צרפת. כדי למלא חלק מן הגרעון של האוצר הבריטי הטילו הבריטים שורה של מיסים כבדים על המתיישבים שבאמריקה.

בכל המושבות נערכו אסיפות מחאה נגד הגזרות והתארגנו קבוצות שקראו להשתחרר מן העול הבריטי. ב-5 במארס 1770 ארעה התנגשות בין מפגינים בבוסטון לבין חיל המצב הבריטי וחמישה אזרחים נהרגו.

מיד לאחר תקרית זו ביטלה ממשלת בריטניה את המכסים למיניהם אבל השאירה על כנו את המכס על יבוא תה לאמריקה. הואיל והמכס על התה נועד בין היתר לסייע למונופול של חברת " הודו המזרחית" הבריטית , שהייתה יבואן התה הבלעדי לאמריקה, החליטו המורדים לפגוע בבריטים בנקודה זו. הם עלו על הספינות בנמל בוסטון והטילו את התה לים. בתגובה הטילו הבריטים שורה של חוקי כפיה שרק החריפו את המצב.

שנתיים לאחר " מסיבת התה של בוסטון" פרצה מלחמת העצמאות האמריקנית שנסתיימה בסילוק הבריטים מן היבשת ובהקמת ארצות הברית.

 

ארוע שולי ששינה את ההיסטוריה. מסיבת התה של בוסטון.

האסוציאציה המקשרת בין מצבנו הנוכחי לבין מסיבת התה בבוסטון היא של הקורא סידני פריש, יליד ארצות הברית, ממושב בני דרום (שהבאתי כאן את הצעתו למחאה נוסח מרטין לותר קינג). לכאורה אין דמיון. אך לא כל משל דומה לנמשל. הלקח שניתן ללמוד מפרשת התה של בוסטון הוא שכאשר שלטון עיוור לגבי המציאות עשוי אירוע הנראה לכאורה פעוט לחולל תוצאות דרמטיות.

 http://www.zeevgalili.com/2005/03/250


סיפורי סבתא שסיפר בגין לנכדתו

 מאמר זה נכתב לפני תשע שנים. בתוך תקופה זו עברה מצרים שתי מהפכות "האביב הערבי" שהעלה את האחים המוסלמים לשלטון וחיזק את החמאס. המהפכה של רנטיסי שהחזירה את מצרים לשלטון צבאי. אירועים אלה לא שינו את ההערכות והמסקנות שבמאמר [ מאי 2014].

ראה "מה שווה השלום שעשה בגין"

בגין חתם על הסכם השלום כשהוא נתון בלחציהם של משה דיין, אהרון ברק וג'ימי קרטר * היום אנו כבר יודעים שבגין סבל ממאניה דפרסיה ושקרטר אנטישמי ונהנה מכספים סעודיים * מה היו התקוות שתלו בהסכם ומה נותר ממנו * אין סיבה למסיבה

begin_carter_and_sadat_at_camp_david_1978

שותפיו של בגין להסכם: נשיא בעל עבר נאצי ונשיא עם עתיד אנטישמי (ויקישיתוף)

במלאות שלושים שנה לחתימת הסכם השלום עם מצרים שוב התחדש פסטיבל השלום ופולחן בגין.
הפעם זכתה לפירסום קלטת שנמצאה ובה הוא מספר לנכדתו את שבחי הסכם השלום עם מצרים.
והעם בישראל שומע ומאמין ואפילו מתגעגע למנהיג האהוב.

"מחרחר מלחמה"

 פעם הוא היה שנוא על השמאל במידה כזו שמפ"ם הקימה מחתרת מסועפת בתוך צה"ל כדי להדיחו בכוח, אם יעלה פעם לשלטון. בן גוריון נהג ללגלג עליו ולגדפו בכל הזדמנות..

בעולם נחשב בגין למחרחר מלחמה שימיט אסון. השבועון "טיים", בכתבת שער עוינת, כתב ששמו מתחרז עם המלה פייגין, הגיבור היהודי המאוס בספר "אוליבר טוויסט" של צ'ארלז דיקנס.

להמשיך לקרוא

אזהרה:אובמה מחזיר אותנו לשנת 1938

ישראל עסוקה בימים אלה בנושאים חשובים מאד. האם הנשיא שלה, לשעבר, אנס או סתם מעלילים עליו. האם טלנסקי יבוא להעיד או יחזור בו ברגע האחרון. האם סיעת העבודה תתפלג או תמשיך בקיומה? האם להפעיל עוד פסטיבל המוני בלחץ על הממשלה לשחרר עוד רוצחים בשביל גלעד שליט?

אך אלה הזוטות. העניינים העיקריים המעסיקים את הציבור בימים אלה הם למה העיפו את מאיה בוסקילה מן האח הגדול, האם מנחם בן המעצבן ימשיך לעצבן את חבריו לכלוב הפתוח ולשעשע את קהל הצופים ואת מי ידיחו השבוע מ"הישרדות".

chemberlin-d6bc-hitler1

"העיקר לדבר." צ'מברלין נפגש עם היטלר.

באווירה זו למי יש זמן וחשק לעשות אנלוגיות היסטוריות? להשוות בין מה שקורה היום לבין מה שקרה ערב השואה באירופה? לשמוע ולקרוא מה אומר ברק אובמה. הנשיא הכוכב של ארצות הברית פותח במסע חינחונים לעבר המשטרים המתועבים ביותר שידעה האנושות. הוא הפך במחי יד את ציר הרשע לציר הבירבורים. העיקר לדבר: עם אסאד, עם אחמדיניג'אד, ובקרוב עם החמאס. ובינתיים הצנטריפוגות באיראן מסתובבות במהירות מטורפת. שנת 1938 כבר כאן.

מה היה ב-1938

זו היתה שנת הפייסנות. השנה בה המעצמות הדמוקרטיות של המערב יצאו מכליהו כדי לרצות את היטלר, לספק את רצונותיו, להבין אותו, אפילו להצדיק אותו.

עיון בעיתוני אותה תקופה ומחקרים שנכתבו עליה מלמדים כי בצד ההמונים חסרי המידע שצידדו בשלום בכל מחיר ("פייסנות" קראו לזה אז) היו המדינאים. אלה, מתוך חישובים ציניים ומרושעים, הגיעו גם להחלטות הרות גורל, שביסודם אווילות פשוטה.

אופייני לאווירת אותם ימים היה מכתב קטן שהופיע ב"טיימס", הלונדוני ב-21 במארס 1939, פחות משישה חודשים לפני פרוץ המלחמה. במכתב אומר הכותב כי יש לתת להיטלר כל הזדמנות "לעלות על דרכים קונסטרוקטיביות".

בעיתון הנפוץ "דיילי אכספרס" נכתב "היכן היא פראג? אם מטורפי הביטחון הקיבוצי (דהיינו: התובעים לפעול נגד היטלר) ישיגו את מבוקשם אתם עלולים למצוא עצמכם פתאום בחפירה.

chemberlineצ'מברלין בשובו מגרמניה מנופף בהסכם עם היטלר ומכריז "שלום בימינו"

"מאמינים בכנות היטלר"

וה"אובזרוור" המהוגן כתב: "הנילחם במאמץ שווא לקיים מצב עניינים שאסור היה כי ייווצר על ידי חוזה ורסאי?" ואנשי הרוח החרו החזיקו אחרי ההמון הנבער והתקשורת. ההיסטוריון הנודע ארנולד טוינבי (שהתפרסם בתיאוריה שלו על שקיעת תרבויות והיה ידוע כאנטישמי מובהק) הכריז כי הוא מאמין ב"כנות רצונו של היטלר בשלום באירופה".

חוקרים לא מעטים עמדו על כך שבצד הציניות, הכסילות והעיוורון שררה גם אווירה של חוסר רצון לדעת את האמת. הרי הכל היה כתוב ב"מיין קאמפ" של היטלר, אך לא רק ההמונים לא הכירו את הספר. גם המדינאים שקבעו את המדיניות הבריטית לא הטריחו עצמם לקרוא אותו (פרט לשניים: צ'רצ'יל וסטאלין). כאשר חזר צ'מברליין ממינכן ובידו ההסכם המפורסם של "שלום בימינו" הוא נתקבל על ידי המון בריטי שלפי עדויות היה משולהב עד כדי היסטריה.

רק בקיץ 1939, כמה חודשים לפני פרוץ המלחמה, נשתנתה האווירה בבריטניה. במשאל גאלופ אמרו 76 אחוזים כי על בריטניה לקיים את ערבותה לפולין ולצאת למלחמה בגרמניה, אם זו תתקוף את פולין.

ועל כך כתב צ'רצ'יל בשער ספרו: " איך באיוולתם, בקלות דעתם ובטוב מזגם הניחו העמים דוברי האנגלית לרשעים לחדש את חימושם".

ההכרעות הגורליות

בימים אלה ראה אור בתרגום עברי ספרו של ההיסטוריו הבריטי איאן קרשו, "הכרעות גורליות", ("עם עובד" ספרית אופקים),

הספר מהווה יצירת מופת של מחקר היסטורי.

קרשו, שזיכה אותנו לפני זמן לא רב בביוגרפיה הטובה ביותר על היטלר, מתייחס בספר זה לתקופה קצרה אך הרת גורל – 1940-1941. בתמציתיות מדהימה ובידע מעמיק הוא בוחן שורה של החלטות גורליות שקיבלו מנהיגי העולם בתקופה זו – החלטות שהובילו למרחץ הדמים הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית, לניצחון בעלות הברית ולרצח שליש העם היהודי.

churchill-in-quebec-1944-23-0201a החלטתו הצילה את העולם מנצחון נאצי.

אלה ההחלטות

.
• החלטת צ'רצ'יל להמשיך במלחמה ב-1940 למרות שבריטניה היתה חשופה לגמרי – ללא צבא וללא ציוד.
• החלטת היטלר לתקוף את ברית המועצות ומאוחר יותר להכריז מלחמה על ארצות הברית.
• החלטת מוסוליני לתקוף ביוון, שתרמה בעקיפין למפלה הגרמנית בברית המועצות. אך גרמה גם לכיבוש יוון בידי הנאצים ולהשמדת יהודיה.
• החלטת היפנים לתקוף את האמריקנים בפרל הארבור ולהכריז בכך מלחמה על ארצות הברית.
• ההססנות האמריקנית נוכח אירופה המתבוססת בדמה עד שנדחפה להתערב במלחמה.
• ההחלטה של היטלר לרצח יהודי אירופה.

ספר אקטואלי

אם תפקידו של ההיסטוריון הוא להסביר לנו מה קרה ולמה הרי שזהו ספר מן המעלה הראשונה. קרשו מנתח בדקדקנות את המבנה החברתי ומערכות השילטון של כל אחת מן המדינות בהן הוא עוסק ומתאר את תהליך קבלת ההחלטות. בוחן את החלופות שעמדו בפני מנהיגיהן ומסביר מדוע, כאילו באיזה צו גורל, היו המנהיגים מועדים להחליט כפי שהחליטו.

book
שער ספרו של קראשו

לגבינו זה ספר אקטואלי, שאיננו נוגע רק לעבר אלא להווה בו אנו חיים ולסכנות המאיימות על קיומנו. לעניינננו חשובים שלושה נושאים הנידונים בספר: החלטת בריטניה להמשיך במלחמה, ההססנות האמריקנית להצטרף למלחמה וההחלטה של היטלר להשמדת יהודי אירופה במנגנון תעשייתי.

ההחלטה של צ'רצ'יל

קרשו פותח את ספרו בציטוט מדברי צ'רצ'יל שכותב כי "השאלה… האם עלינו להמשיך להילחם לא מצאה את מקומה על סדר יומו של קבינט המלחמה. התשובה היתה מובנת וברורה…"

קרשו קובע מייד שהצהרה זו של צ'רצ'יל חסרת כל בסיס במציאות. בפועל היה רוב בצמרת השלטון הבריטי שראה בהמשך המלחמה התאבדות. צ'רצ'יל עמל קשות בכוחו הרטורי לשכנע את חבריו. הוא ניצח ונתקבלה החלטה רבת סיכונים להמשיך במלחמה. החלטה זו הצילה את העולם מניצחון נאצי מוחץ. כשצ'רצ'יל החליט את ההחלטה הגורלית הזו הוא הניח כי במוקדם או במאוחר תאלץ ארצות הברית להצטרף למלחמה. אחרת לא היה לבריטניה, חסרת החימוש ושצבאה נותץ באירופה למרות הפינוי בדנקירק, שום סיכוי.

הבדלנות האמריקנית

דעת הקהל האמריקנית הייתה בעד בדלנות מוחלטת. האמריקנים רצו לחיות טוב ובשקט ולא היה איכפת להם שאירופה תעלה בלהבות, כל עוד האש אינה מגיעה לגבולותיהם. הנשיא רוזבלט נחשב עד כה על ידי היסטוריונים כבעל ראיה אסטרטגית רחבה לגבי מקומה של ארצות הברית בעולם. אך קרשו חושף כי למעשה היה הססן בלתי נדלה, שבשבת רוח של השפעות מכל הכיוונים וחרד בעיקר מפני דעת הקהל והקונגרס. עיקר הצלחתו היה בהתכתשות הפוליטית עם הקונגרס שהתבצר מאחורי שורה של חוקים שקידשו את הבדלנות האמריקנית. רק הקונגרס רשאי להכריז מלחמה. אסור למכור נשק למדינות הנמצאות במצב מלחמה אלא במזומן (דבר שהיה בחזקת פסק דין מוות לבריטניה המרוששת). וכשרוזבלט מצא חור בתחיקה על ידי העברת ציוד לבריטניה ואחר כך לרוסיה במסגרת "החכר והשאל" נאסר עליו ללוות את אניות האספקה באניות מלחמה אמריקניות. אמריקה גם לא היתה מוכנה למלחמה. לא היה גיוס חובה, החימוש היה דל, וצבאה היה בגודל צבא הולנד. התעשיה לא הוסבה לייצור מלחמתי.

אסר קליטת פליטים יהודים

כשפרץ המשבר בצ'כוסלובקיה, בספטמבר 1938, מיהר רוזבלט לפרסם גילוי דעת בו אמר כי אין בשום פנים לראות באמריקה צד לגוש אנטי גרמני. בשיחה סודית עם השגריר הבריטי הוא הבהיר כי גם אם בריטניה תצטרף למלחמה לא תתערב ארצות הברית, אלא אם תהיה פלישה גרמנית לבריטניה. כשדעת הקהל האמריקנית הזדעזעה בעקבות ליל הבדולח הוא נמנע מלהענות לבקשה לאפשר לפליטים יהודים מאירופה מקלט בארצות הברית.

ושגריר ארצות הברית בבריטניה, ג'וזף קנדי ( אביו של מי שעתיד להיות הנשיא ג'ון קנדי) היה מחסידי מדיניות הפיוס. קנדי, שהיה פרו נאצי מוצהר, אמר לשגריר הגרמני בלונדון כי הוא "מבין בהחלט את המדיניות הגרמנית כלפי היהודים". וכשפרצה המלחמה אמר קנדי כי יש לו מושג קלוש על מה ולמה פרצה.

רוזבלט המשיך בהיסוסיו ובסיוע כמעט סימלי לבריטניה עד שההתקפה היפנית על פרל הרבור והחלטת היטלר להכריז מלחמה על ארצות הברית איפשרה לו להפעיל את מכונת המלחמה האמריקנית. אלה היו שני ניסים שבלעדיהם ייתכן שאמריקה לעולם לא היתה מרטיבה את רגליה ביורה האירופית.

אלה היו שני ניסים שבלעדיהם העולם היה נתון היום בחלקו הגדול לשליטת מעצמות טוטליטריות פשיסטיות. אין ספק שהיטלר צדק בשיקוליו כי עליו  להכריע את רוסיה לפני שנת 1943, השנה בה לפי הערכתו תוכל ארצות הברית להתערב במלחמה. להערכתו  אם היה משלים השתלטות על ברית המועצות היתה ארצות הברית משאירה את אירופה לנאצים. ולולא ההתקפה על פרל הארבור היתה משאירה את המזרח הרחוק בידי היפנים.

ההתקפה על פרל הארבור

ההתקפה על פרל הארבור הכניבה את ארצות הברית למלחמה על כורחה

ומה היום?

על הדימיון בין המתחולל היום לבין ערב מלחמת העולם השניה, כתב כשעתו דניס פראגר, סופר והוגה דעות יהודי אמריקני ב- JEWISH WORLD REVIEW במאמר הנושא את הכותרת "האם נמצאים היהודים שוב ב-1938?"
כותב פרגרבין היתר :
"זו התקופה המפחידה ביותר ליהודים מאז השואה… מנקודת המבט היהודית מתחלק העולם לשלוש קבוצות: אלה השונאים יהודים ורוצים במותם; אלה המתעלמים מן השינאה ואף עוזרים לשונאים; האמריקנים.
"הקבוצה הראשונה כוללת בעיקר מוסלמים וחברות ערביות. השינאה הערבית לישראל כבר איננה בעלת אופי פוליטי. הספרות הערבית, האיראנית ויתר הספרויות המוסלמיות הן אנטישמיות כמו שהיתה הספרות הנאצית. ה"מיין קאמפ" של היטלר הוא רב מכר במזרח התיכון. מופיעה שם ספרות המתארת בדרך קבע כיצד היהודים הורגים ילדים לא יהודים כדי להשתמש בדמם להכנת מזונות לחגים. היהודים מסולקים כמעט מכל מדינות ערב. רצח יהודים, כולל ילדים, נהפך ליום חג בכל המזרח התיכון המוסלמי. ולא רק ישראלים. תזכרו את דניאל פרל (העיתונאי היהודי שנחטף באפגניסטן ונרצח בידי חוטפיו – ז.ג.).

המוסלמים באירופה

"הגורם המאיים על יהודים באירופה הוא המספר הגדל והולך של מהגרים מוסלמים המתגוררים באירופה. יש כ-35 מיליון מוסלמים באירופה ורבים מהם אנטישמים.

"כמעט מדי יום מותקפים יהודים או בתי כנסת באירופה. והאירופים תומכים למעשה באלה המבקשים לחולל שואה חדשה – בגלל החשש שלהם עצמם מן המוסלמים, בגלל האנטישמיות שלהם, בגלל השמאלנים שלהם, בגלל התלות שלהם בנפט הערבי ומפני שאמריקה תומכת בישראל. הציוויליזציה האירופית הנרקבת מאז מלחמת העולם הראשונה, מגיעה עכשיו לנקודת השפל שלה,

אפשר לסמוך על אמריקה?

בהמשך כתב פרגר: "חלף רק דור אחד מאז נרצחו כמעט כל יהודי אירופה. עכשיו נתונים שרידי השואה, המתרכזים במדינה שגודלה כגודל ניו ג'רסי, באיומי השמדה. אף שרוב היהודים החיים היום לא חיו בשנת 1938 חשים היום כי אותן תופעות שהיו אז של פיוס הרשע חוזרות על עצמן. כמו ב-1938 מתחלק היום העולם בין אומות המוכנות לרצוח יהודים ואומות שמוכנות לתת לזה לקרות. ממש לא ייאמן".

פרגר כתב את דבריו לפני שנבחר אובמה לנשיא. ואז כתב: "הסיבה לתמיכת אמריקה ביהודים ובישראל איננה 'ההשפעה היהודית ציונית'. תמיכת ארצות הברית נובעת מן הערכים האמריקניים ומהזדהותם עם היהודים ועם ישראל… התנ"ך ממלא תפקיד מרכזי בזהות האמריקנית לא פחות מאשר הברית החדשה…"

האם דברים אלה נכונים גם אחרי שברק חוסיין אובמה נבחר לנשיא? בסוף השבוע שעבר פרסם אובמה הודעה מצולמת בה הוא פונה למנהיגי ולאזרחי איראן כאחד, ומציע להם לבנות מערכת יחסים חדשה עם ארה"ב.
לכאורה שום דבר. באוזני זו נשמעת הצפירה הראשונה של הרכבת הממובילה לשואה חדשה.

גירסה אנגלית (שונה במקצת, למאמר זה)

לשומעי אנגלית

מה הביא את אובמה להרוס את אמריקה ואת העולם

https://youtu.be/81bphigZOpg

הרב שאומר קדיש על יהודי מומר

ENGLISH VERSION SEE:

http://www.zeevgalili.com/english/?p=171#more-171

helen-fermont

עשרות שנים הסתירו  ממנה הוריה את יהדותם. הלן פרמונט.

לפני כמה שנים השתתפתי בשמחה משפחתית. אחד מבני השפחה אמר קדיש יתום אף שלא היה לו,ככל הידוע לי,  חיוב להגיד קדיש. בתום התפילה שאלתי אותו לפשר הדבר. תשובתו היתה מפתיעה: "אני אומר קדיש על יהודי מומר, שנפטר לפני זמן מה וכנראה לא זכה לבוא לקבר ישראל".

וכאן גולל בפני קרוב משפחתי סיפור, המקפל בתוכו את הגורל היהודי בדורנו.

להמשיך לקרוא

בינגהם הקונסול האמריקני שהציל אלפי יהודים בניגוד להוראות רוזבלט

 

 

1389.3 Holocaust F מחנה ההשמדה בירקנאו בצילום שנעשה על ידי מפציצים אמריקניים

bingham-2

חירם בינגהם בתקופת שרותו הדיפלומטי

TO THE ENGLISH SITE

http://www.zeevgalili.com/english

ארצות הברית היא היום ידידתנו ובת בריתנו היחידה * התמיכה האמריקנית והתלות בה השכיחו מאתנו את העובדה שמראשית המאה העשרים היו קובעי המדיניות בוושינגטון אנטי ציוניים ופרו ערביים * המשבר העולמי עלולים להוציא את השד האנטישמי מהבקבוק

לפי מספר הדגלים האמריקנים המונפים אצלנו ביום העצמאות אפשר להניח שרבים מאזרחי ישראל סבורים שאנו המדינה ה-51 של ארצות הברית. ובכן יש לי חדשות רעות לעם היושב בציון. אנחנו לא. ובקרוב אנו עלולים לגלות, כי מאחורי החיוך והנימוס האמריקניים, מסתתרת גחלת האנטישמית הלוחשת במסתרים ועלולה לפרוץ כלהבה.

וכדרכי אפתח בכמה סיפורים. ואתחיל בחירם בינגהם.

האיש שהציל יהודים

כבר הזכרתי כמה פעמים בטור זה את שמו של חירם בינגהם (הרביעי). ספק אם יש ישראלים רבים ששמעו את שמו. אבל כולם שמעו על אינדיאנה ג'ונס, סרט הררפתקאות שתאר ארכיאולוג, משוגע לדבר, שדמותו עוצבה על ידי האריסון פורד. ובכן חירם בינגהם שלנו הוא בנו של הארכיאולוג האמיתי שעל פי דמותו נכתב התסריט לסרט.

חירם בינגהם שלנו לא עסק בסרטים אלא במציאות האמיתית. הוא הצטרף לשרות הדיפלומטי האמריקני בשנת 1911. בשנת 1939 הוא הוצב במרסיי בתפקיד סגן קונסול. באותה תקופה היתה ארצות הברית נייטרלית נוכח המלחמה באירופה. לאחר כיבוש צרפת והקמת ממשלת הבובות של וישי הצרפתית, ששיתפה פעולה עם הנאצים, הורה הנשיא רוזבלט שלא לתת אף ויזה ליהודים. בינגהם החליט שזו מדיניות לא מוסרית ובניגוד להוראת הממונים עליו הנפיק 2500 ויזות ליהודים ולפליטים אחרים. בין היתר העניק ויזות לאמנים כמארק שאגאל ומאקס ארנסט, לסופר תומס מאן ולבני משפחתו, ועוד. כל ויזה כזו פרושה היה הצלת אנשים ממוות בטוח. בינגהם לא הסתפק בכך ונתן מקלט בביתו לפליטים יהודים רבים, השיג להם מסמכים מזוייפים ושיתף פעולה עם המחתרת הצרפתית להברחתם לספרד של פרנקו. לרבים הגיש סיוע כספי מכיסו.

בינגהם לא הסתפק במתן ויזות באורח בלתי חוקי. הוא ממש שם נפשו בכפו כדי להציל אנשים. בין היתר הצליח להציל את הסופר היהודי-גרמני ליון פויכטוונגר ("היהודי זיס", "מלחת היהודים"), שהיה שנוא נפשו של היטלר. פויכטוונגר כבר היה כלוא במחנה הסגר ובינגהם הצליח להוציא אותו משם כשהוא מספק לו בגדי אשה לתחפושת. בתחפושת זו עבר הסופר כמה מחסומים של הגרמנים ומצא מקלט בבית שהעמיד לרשותו בינגהם עד שנמצאה דרך להבריח אותו מן המדינה. בדרך זו או אחרת הצליח להבריח גם סופרים ואנשי רוח מפורסמים אחרים כמו פרנץ ורפל ("ארבעים הימים של מוסה דאג") ואת אשתו אלמה מהלר; את הפילוסופית חנה ארנדט; אנדרה ברטון, אוטו מאיירהוף, קונראד היידן ועוד רבים אחרים. אחד האישים היהודים הבולטים שניצלו תודות לבינגהם הוא הרבי מלובביץ' ורעייתו.

בשנת 1941 החליטו הממונים עליו להעניש אותו על מעשיו. הוא נשלח למה שנחשב אז לגלות דיפלומטית: שרות בארגנטינה. גם כאן המשיך בינגהם להרגיז את הממונים עליו ודיווח בהתמדה על פעילותה של תנועה נאצית הפועלת לקליטת פושעים נאצים בתום המלחמה. בתום המלחמה הודח בינגהם משרות החוץ האמריקני וב – 1988 מת חסר כל.

למעלה מחמישים שנה סרב ה"סטייט דיפרטמנט" להעניק הכרה במעשיו של בינגהם, שנחשב לפקיד בלתי ממושמע וסרבן שפעל בניגוד להוראות.
רק בשנת 2002 שונתה המדיניות ומזכיר המדינה דאז, קולין פאואל, הודיע כי הוחלט להעניק הכרה לאחר המוות ואות כבוד לחירם בינגהם הרביעי.

hbiv_stampdesign

הבול שהונפק לזכרו של בינגהם באחור של 60 שנה

שנים לאחר מכן, במלאות 60 שנה ל"פשעיו" של בינגהם, החליט הדואר האמריקני להטביע בול לציון פועלו.
אגב: אני נתוודעתי לבינגהם בנסיבות משפחתיות. אחד הילדים שניצלו מאש המשרפות, תודות לויזות הבלתי חוקיות של בינגהם, הוא הרב יוסף שכטר, הסבא של אחד מנכדיי. בינגהם לא זכה משום מה לתואר "חסיד אומות העולם" כי לפי הכללים הנוקשים שנקבעו זכאי לתואר רק מי שסיכן את חייו בהצלת יהודים.
גירסה אנגלית של הסיפור השלם על חירם בינגהם ראה
http://www.zeevgalili.com/english/?p=85#more-85

פרשת האלוף זעירא

בשנת 1970 התמנה אלוף אלי זעירא לנספח צה"ל בארצות הברית. כשהגיע לוושינגטון פנה למתווך נדל"ן וביקש לשכור למענו בית מתאים. המתווך חזר ובפיו בשורה: מצאתי לך בית יפהפה בפרוור בתסדה Bethesda)). הוא היה גאה על ההישג והסביר לאלוף הישראלי: פרוור זה הוא בדרך כלל מחוץ לתחום ליהודים. אבל כשהסברתי שאתה גנרל ישראלי גיבור התרצה בעל הבית והסכים להשכיר לך את ביתו, למרות שאתה יהודי. אלי זעירא, כך סיפר לידידי רמי טל, עורך בכיר ב"ידיעות אחרונות" ובהוצאת הספרים של העיתון, (שהתיידד עמו במהלך עבודתם המשותפת על כתיבת ספר זכרונותיו ), ויתר על הכבוד המפוקפק. הוא שכר בית בפרוור אחר, פחות יוקרתי ופחות אנטישמי.
ראה "ידידתנו ובת בריתנו האנטישמית"
http://www.zeevgalili.com/?p=233

אושוויץ לא הופצצה

סיפורו של בינגהם (כמו הגילוי מלפני כמה שנים כי ה-CIA ידע משך שנים על מקום המצאו של אייכמן אך הסתיר זאת מישראל) הם קצה הקרחון של מה שמסתתר מאחורי החזות האמריקנית.

שוכחים כאן שארצות הברית התנגדה להצהרת בלפור, יזמה שורה של חוקי הגירה שנועדו לחסום את הכניסה לארצות הברית – תחילה מיהודי מזרח אירופה ואחר כך מהיהודים שנמלטו מן השואה. והחמור ביותר: ארצות הברית אטמה אוזניה ועצמה עיניה נוכח השואה. רוזבלט נמנע מלפתוח את השערים ומלהפציץ את משרפות אושוויץ. בשנים האחרונות נחשפו בארכיונים אמריקניים תמונות שצולמו על ידי מפציצים אמריקניים בהם נראים בברור מחנות ההשמדה. רוזבלט גם כרת ברית עם אבן סעוד, מלך סעודיה (ולאחר פגישה עמו אמר: כי בחמש דקות הבין לאמיתה את בעיית פלסטיין).

שוכחים את האמברגו שהטילה ארצות הברית על משלוחי נשק לישראל עם פרוץ מלחמת השחרור. שוכחים שבשלב מסויים חזרה בה ארצות הברית מתמיכה בהחלטת או"מ על הקמת המדינה. הנשיא טרומן אמנם מיהר להכיר במדינת ישראל אך בזכרונותיו הוא מציין כי הבחין אצל אנשי מחלקת המדינה "מידה של אנטישמיות שהיתה גורם ביחסם העויין ובהתנגדותם להכרה במדינה היהודית".

זו לא רק היסטוריה

תאמרו זו היסטוריה. העולם השתנה. במלחמת העולם היהודים הסתתרו כעכברים ולא העזו לתבוע מן הבית הלבן התערבות נגד ההשמדה מחשש שמא יאמרו שזו "מלחמה יהודית". והיום מעמדם בחברה האמריקנית שונה בתכלית.תסתכלו כמה עוזרים יהודיים, ואפילו ישראלי אחד, יש במימשל של אובאמה.

האם זה ישפיע על מדיניות ארצות הברית? ראשית יש לזכור שכל יהודי הממלא תפקיד במימשל חשוד כי הוא פולארד בפוטנציה. שנית, לגמרי לא ברור שדווקא יהודים ינקטו מדיניות שלפי הבנתנו נוגדת את האינטרסים של ישראל. תזכרו את קיסינג'ר שהציל את הארמיה השלישית.

הנה ציטוט ממאמר שהופיע בניוזוויק עוד לפני כמה שנים תחת הכותרת "ישראל איננה בת הברית הגדולה של ארצות הברית". בעל המאמר, מיכאל לינד (יהודי? גם יהודי יכול להיות אנטי ישראלי אם לא אנטישמי) כותב בין היתר: מאז נפילת חומת ברלין ישראל איננה עוד בעלת ערך לארצות הברית. מדיניות ארצות הברית מעוצבת על ידי הפוליטיקה הפנימית ולא על ידי ניתוח אסטרטגי.
דברים דומים ניתן לקרוא יום יום בעיתונות של המינסטרים ולא דווקא באתרים אנטישמיים.

אני הקטן חוויתי חוויה כזו. את מאמרי "מי מפחד מברק אובמה" בגירסתו האנגלית (המרוככת)

http://www.zeevgalili.com/english/?p=85#more-85
שלחתי לאתר חדשות אמריקני גדול
RedState: Conservative News and Community

זה אתר המביע עמדות שמרניות והתפרסם בכך שהוא הראשון שיצא בביקורת על אובמה מאז בחירתו.
אחד הקוראים שפך עלי בתגובה למאמר מקלחת קרה. הגיב על מאמרי בנימוס אך בתקיפות. הוא כתב שכבר אבא שלו טען כי הטעות הגדולה של טרומן היתה בכך שהכיר במדינת ישראל וכי ישראל אינה מהווה נכס אלא נטל. טוקבקיסטים אמריקנים אינם משתמשים בלשון ביבים כמו הטוקבקיסטים הישראלים. אך אם הייתי מתרגם את דברי הקורא לישראלית הייתי כותב "תלכו לכל הרוחות".

קישור לסרטון המציג את מפעלו של בינגהם

http://www.youtube.com/watch?v=N6MfzibYZFU

ראה

האם אפשר לסמוך על ארצות הברית

http://www.zeevgalili.com/?p=13734