וציפי לבני מתאבלת על עריקאת
מה שאסור לחסידים מותר לרבי
ואם מותר הערה אישית קטנה
לפני מיליון שנים, ואני אז נער כבן 16 רכשתי [במיטב חסכונותיי מעבודתי כשליח] רובה "טו-טו" לצורך אימוני קליעה למטרה. קיוויתי שרכישת הרובה והאימון בו תסייע לי להתקבל ליחידה מובחרת בצה"ל. הרובה הזה שימש אותי באימונים רבים וגם רבים מחבריי נעזרו בו במטווחים שערכנו בחיק הטבע כמנהג אותם ימים. באותה תקופה ניתנו רישיונות לרכישת נשק כזה ללא קושי [בחנות "להב" ליד התחנה המרכזית הישנה] וצריך היה לחדש את הרישיון אחת לשנה. הקפדתי לחדש את הרישיון מדי שנה. באחד הימים אזלה הפרוטה מכיסי ונזקקתי למזומנים. מכרתי את הרובה לחברי הטוב [מ.ג. כיום איש עסקים מצליח] וביקשתיו לדאוג לחידוש הרישיון והעברתו על שמו. הוא שכח למלא את בקשתי ויום אחד קיבלתי הודעה על תביעה משפטית בבית משפט השלום ברחוב יהודה הלוי בתל אביב. קודם לכן נקראתי לחקירה במשטרה נטלו ממני טביעת אצבעות. הופעתי במשפט ושטחתי בפני השופט את טענותיי. אני זוכר היטב את שמו של השופט יוסף כהן מגורי. הוא היה אביו של אחד התלמידים בכיתתי. השופט אמר לי כי לפי החוק היה עלי לדווח על מכירת הרובה לחברי ומשלא עשיתי כן עברתי עברה חמורה. גזר הדין היה החרמת הרובה. כשאמרתי לשופט כי לא ידעתי את החוק הוא השיב לי במלים הבאות:
"אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש"
לפי החלטת נציב הקבילות בעניינו של השופט מלצר ניתן להבין שהחוק השתנה. אשמח אם אנשי המשפט יאירו את עיניי בנושא.
רחבה לכלבים בכותל?
למה בכלל להתייחס לשתי נשים חסרות חשיבות?!