יום הזיכרון לרחבעם זאבי [גנדי] נקבע על ידי הכנסת בחוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי, התשס"ה-2005. יום הזיכרון חל בל' בתשרי, יום הירצחו של השר רחבעם זאבי.

מנהלי בתי ספר תיכוניים בתל-אביב החליטו להתעלם מהחוק ולא להעלות את זכרו של זאבי. לתועלתם של התלמידים מובאים כאן  פרסומים מתקופות שונות הנוגעים לגנדי, למורשתו ולרעיון הטרנספר.

 

המורשת של רחבעם זאבי

פורסם בתאריך 24 במרץ 2006

כיום יש לנו בית מורשת רבין בלי מורשת ומורשת גנדי בלי בית. הנה כמה מילים על מורשתו (כפי שאמר לסופר מיכאל ששר בספרו " שיחות עם גנדי" ):

" (ברל כצנלסון) הוא אבי תורת הטרנספר הציונית. אני משתמש בו כאסמכתא מוסרית… ברל היה זה שאמר לאנשי ’השומר הצעיר’ : לא היינו יכולים להקים את מרחביה ומשמר העמק בלי טרנספר… הרי כל 80 הקיבוצים של השומר הצעיר עד האחרון שבהם יושבים על 80 כפרים או שבטים ערביים שנקנו, שסולקו, שברחו, שטרונספרו… רוב הערבים יושבים כאן קצת יותר ממאה שנים… כל ערבי ששמו א-שאמי בא מסוריה ומי ששמו אל-מצרי בא ממצרים… ברמלה יש שבט ערב-ג’ואריש שבא לכאן מלוב…… אתם הפלסטינים רוצים להחשב לעם? בבקשה. רצונכם במולדת? ירדן היא פלסטין והיא מולדתכם…"

גנדי לא היה שונא ערבים. "אני בעד אחוות עמים" אמר לששר. "סע אתי לגליל ותראה כפר בדואי שהרחוב הראשי אצלם נקרא רחוב גנדי… בכל יום מתדפקים אצלי ערבים המבקשים עצה, עזרה וסיוע. ואני עוזר לאלה שהם לויאליים למדינה ולחמו והושיטו לנו יד… (אבל) ארץ ישראל שייכת לעם ישראל ורק לעם ישראל."

 ויצמן תכנן טרנספר לערביי ארץ ישראל?

פורסם בתאריך5 באוגוסט 2000

על פי הדיווח של השגריר הסובייטי נסבה השיחה [בינו לבין חיים ויצמן] על האפשרות להציל את יהודי אירופה. בדיווח נאמר: "התכנית היחידה שעולה בדעתו של ויצמן כדי להציל את יהדות מרכז אירופה (ובראש וראשונה את יהדות פולין) היא זאת: להעביר מיליון ערבים שכרגע בארץ ישראל לעיראק ולהושיב ארבעה או חמישה מיליון יהודים מפולין וארצות אחרות…"

השגריר הסובייטי הביע תמיהה איך יישבו בארץ ישראל חמישה מיליון יהודים. ותשובתו של ויצמן היתה:"מרבים לקרוא לערבי בן-המדבר. נכון יותר לקרוא לו אבי המדבר. עצלותו והפרימטיביות שלו הופכים גינה פוריה למדבר. תן לי את האדמה המיושבת במיליון ערבים ובקלות איישב עליה פי חמישה יותר יהודים. הדבר הוא (= הבעיה היא) איך נשיג את האדמה הזו"

 

על דברים אלה של ויצמן התנפל כמוצא שלל רב לא אחר מאשר בני מוריס, אבי אבות ההיסטוריונים החדשים ואבי התאוריה  לפיה גרשנו את ערביי ארץ ישראל במלחמת השחרור בכוונה מכוונת. הנה, אומר בני מוריס (במאמר במדור "ספרים" בהארץ) ההוכחה הניצחת נגד "מכחישי הטרנספר"שמכחישים שמנהיגי התנועה הציונית מהרצל דרך רופין ואוסישקין ועד בן גוריון חשבו ברצינות בשנים לפני קום המדינה על העברת הערבים מארץ ישראל כפתרון לבעיה הערבית, שאימצו את הרעיון לחיקם והטיפו לה בפורומים שונים, ואף ביצעו אותו בנסיבות מלחמת תש"ח…".

ובכן מר מוריס הנכבד חבל על הטרחה. אין מכחישי טרנפר. אכן רצינו להעביר את ערביי ארץ ישראל – שרובם המכריע הגיעו לכאן מן המדינות השכנות וגם ממדינות רחוקות מאז החלה ההתיישבות הציונית- בחזרה לארצות מוצאם. רצינו ונכשלנו בזה. אילו היינו מצליחים היו כאן היום עשרה מיליון יהודים, ולא הייתה שואה וערפאת לא היה מקים לנו מדינה פלשתינית בלב הארץ.

תכנית הטרנספר של יצחק רבין

פורסם בתאריך 11 בנובמבר 2005

בתעודות שפרסם גנזך המדינה לא מכבר מגלה כי רבין לא היה רחוק כל כך בהשקפותיו מגנדי בנוגע לטרנספר.

המסמכים מתייחסים לתקופה של ערב מבצע קדש ב-1956.

הדילמה שעמדה אז בפני ישראל הייתה כיצד להקדים את הערבים ולהביסם לפני שהם יפתחו ב"סיבוב שני" . היו אז ויכוחים אם עדיף לתקוף את מצרים שהייתה המיליטנטית ביותר מבין מדינות ערב, או לתקוף את ירדן שממנה נשקף האיום של החזית המזרחית. החשש העיקרי היה שירדן תתיר כניסת צבא עיראקי לשטחה. היו אז דעות בעד ונגד האופציות השונות. רבין צידד באופציה של תקיפת ירדן ושחרור השומרון.

בן-גוריון חשש מאד מפני שליטה ישראלית על אוכלוסייה ערבית גדולה. הוא שאל את רבין מה ייעשה באוכלוסיה הערבית הגדולה באזור שייכבש.

על כך השיב רבין, לפי המסמכים שפורסמו: "אני סבור שאת מרביתם אפשר להרחיק… זה לא יהיה צעד הומאני אבל מלחמה בכלל זה לא דבר הומאני" .

196 ישובים של מהגרים ערביים הוקמו בארץ ישראל בין 1871 ל-1948