חיים סבתו – מ"רב הלילה רב שירנו" ועד "בשפריר חביון"

 שער הספר

אין נער בישראל, שחונך בתנועת נוער, שאיננו מכיר את השיר "רב הלילה", שכתב יעקב אורלנד.

רב הלילה, רב שירנו

הבוקע לשמיים,

שובי שובי הורתנו,

מחודשת שבעתיים.

שובי שובי ונסוב,

כי דרכנו אין לה סוף,

כי עוד נמשכת השרשרת,

כי ליבנו לב אחד

מעולם ועדי עד,

כי עוד נמשכת השרשרת.

שרו אותו בבית"ר ושרו אותו ב"השומר הצעיר" ושרו אותו בבני עקיבא ובנוער העובד. שרו אותו בארץ ובגולה. במחנות העקורים ובאוניות המעפילים. בקיבוצים ובמושבים ובערים, בחתונות ובבר מצוות. והיינו רוקדים את ההורה הזו עד אור הבוקר. זה השיר שכולנו הרגשנו בנערותנו כי הוא המבטא, הן במילותיו והן במנגינתו [שאמרו כי היא "עממית"] את ארץ ישראל המתחדשת. את העם שקם לתחייה בארץ ישראל, זקוף קומה, "מתנער מרפש הגולה", אם להשתמש במילותיו של ז'בוטינסקי.

פחות מוכר לרבים הוא הפיוט "אל מסתתר בשפריר חביון", שחיבר המקובל ר' אברהם מימין, מתלמידי ר' משה קורדובירו בצפת במאה ה-16. הפיוט קיבל מעמד מיוחד בקרב יהודי חלב שבסוריה, שפתחו בו את "שירת הבקשות" בימי החורף. הפיוט נפוץ עד מהרה בכל קהילות ישראל. בקהילות חסידים נוהגים לשיר את הפיוט בסעודה שלישית, בשעת בין השמשות, לקראת צאת השבת. שעת "רצון הרצונות" [רעוא דרעבין ] בה נפתחים שערי שמים. והנה בא חיים סבתו ו"בשפרירי חביון" מספר לנו את הסיפור הנפלא של השיר הבוקע לשמים. הוא חושף את השרשרת הסמויה המחברת בין "רב הלילה" לבין "בשפרירי חביון", עד שהם הופכים כאילו לשיר אחד, כשלהבת אחוזה בגחלת.

סיפור פשוט

במבט ראשון זהו סיפור פשוט. סיפורו של הנער חיים סבתו, העולה עם בני משפחתו ממצרים, למעברת בית מזמיל שבירושלים. סיפור של קשיי קליטה, של חברת ילדים המשחקים כדורגל עשוי סמרטוטים. סיפורו של נער שנחשף אט אט לארץ ישראל החדשה, נקלט לא בלי קושי בחברת נערים בישיבת בני עקיבא ובמלחמת יום הכיפורים היה בין הלוחמים שהצילו את המדינה בגולן. לכאורה סיפור המוכר כבר מספריו הקודמים של סבתו, אך כבר בפרק הראשון, בסיפור על האחות המסתורית קריסטינה והביקור במנזר, מתברר שרב הנסתר בסיפור על הנגלה. כמו בפיוטו של ר' אברהם מימין יש בסיפור שני רבדים. ברובד הגלוי זהו סיפורו של סבתו. פעם בעיני הילד התמים מבית מזמיל, פעם בעיני בחור הישיבה המפולפל, פעם בעיני החייל שעבר חוויה מטלטלת של אובדן ומבחן אמונה. ומעל לכל מרחפת רוחו של הרב, ראש ישיבה, המספר היודע כל, המוליך אותנו בשבילים נסתרים לגלקסיה של ההיסטוריה היהודית, לסיפור חורבנותיה לתיאור תפארת תורתה וכיסופיה. וחוט השני עליו מחורזים פרקי הסיפור הוא הפיוט "בשפריר חביון", המלווה את המחבר במסע.

בית מזמיל ככן שיגור

הגבול בין הגלוי לבין הסמוי מטושטש. בית מזמיל היא כן השיגור של הסופר ממנו הוא מזנק לחלל. כמו שבוצ'אץ' היא כן השיגור לסיפורי עגנון. מילדותו הוא נוחת הישר לגולן ושם, בעת הפסקת האש, הוא יורד עם חבריו לחופשה קצרה בצפת. מסייר בין סמטאותיה, מתאר את בתי הכנסת שלה, כאילו היה מורה דרך. ובלא שנחוש בכך הוא צולל למעמקי ההיסטוריה ומחזיר אותנו לצפת של ימי האר"י וקורדוברו וחיים ויטאל ואלעזר אזיכרי ואברהם מימין. את הקפיצה הקוונטית הזו עושה סבתו בשולי בית הקברות, בו מפייטת החבורה בשפריר חביון. ולפתע מופיע זקן מזקני צפת, והוא מספר להם מהנהגות האר"י הקדוש, שהיה יוצא עם תלמידיו להתבודד בהרי צפת ["גרושין"} כדי לייחד ייחודים, כמסופר ב"ספר גרושין" ובספר "שבחי האר"י". לרגע נדמה כי הזקן הזה הוא גלגול שיצא מספר הגלגולים של ר' חיים ויטאל, כדי לספר לחיילי צה"ל הצעירים על תפארתה של צפת בימיו של האר"י הקדוש וגוריו. אך החללית של סבתו אינה משתהה בצפת. היא מזנקת מאה שנים לאחור, כשהזקן מספר כי הוא מניצולי הטבח הנורא שעשה הצורר פטליורה שטבח רבבות מיהודי אוקראינה. ושוב חוזרת החללית לארץ ישראל וסבתו מספר את ספורה של קשישה מותיקות כפר גלעדי שהייתה מורה של יעקב אורלנד מחבר השיר

אֲנִי נוֹשֵׂא עִמִּי אֶת צַעַר הַשְּׁתִיקָה,

אֶת נוֹף הָאֵלֶם שֶׁשָּׂרַפְנוּ אַז מִפַּחַד,

הֲלֹא אָמַרְתְּ אֵלַי: "הָעִיר כָּל כָּךְ רֵיקָה"

הֲלֹא אָמַרְתְּ אֵלַי: "נִשְׁתֹּוק מְעַט בְּיַחַד".

יעקב אורלנד 1948 [ויקיפדיה]

יעקב אורלנד 1948 [ויקיפדיה]

שיר שכאילו נכתב לניצולי הקרב הנורא בגולן. ומפי מורתו של אורלנד, מתברר שהשיר נכתב על עיירתו השרופה טיטייב שיהודיה נרצחו בידי אותו צורר פטליורה.

למידה בדרך של בכי

שר החינוך שי פירון הכריז כי בדעתו להנהיג "למידה משמעותית" במערכת החינוך. מה משמעות בשורתו לא הסביר. אם אני שר החינוך הייתי מציע פטור מלא מבחינות בגרות בהיסטוריה של עם ישראל והמפעל הציוני, לכל תלמיד שיקרא את "בשפריר חביון".  למידה משמעותית לעניות דעתי היא למידה דרך סיפור, המזכך את הלב, מעשיר את הנפש, ומעורר סקרנות שאינה יודעת שובעה. ואין כמו חיים סבתו כמספר סיפורים. בדידי הווה עובדא. נער הייתי וגם זקנתי ועברתי את כל מערכות החינוך מן ה"חדר" בצפת ועד האוניברסיטה בהר הצופים. מספרו של סבתו למדתי שיש גם למידה דרך סיפור, דרך חוויה, דרך בכי. כמעט בכל אחד מפרקי הספר הייתה איזו מילת שיר, משפט, או סיפור שקרע את ליבי ועיני דמעו. כזה הוא הסיפור שמספר סבתו על ביקור הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג בבית אביו של סבתו בקהיר, בימים שלאחר מלחמת העולם. הרצוג מתאר את מאמציו לאחר המלחמה להציל ילדים שהוריהם מסרו למנזרים כדי שיצילו את חייהם. המנזרים הצילו את גוף הילדים אך טרפו את ננשמותיהם. הטבילום, סרבו לשחררם ואף הסתירו אותם מעיני שליחים. וכאן מגיע סיפור קורע לב על ביקור הרב הרצוג במנזר שבו נמצאו כמה ילדים יהודים. ראש המנזר הכחישה נמרצות. להוכחת דבריה העמידה את הילדים שורות שורות, לבושים בסינרים אפורים של המינזר. הרב הרצוג עמד במבחן שהעמידה מלכת שבא את שלמה המלך כדי לבחון את חכמתו, אם ידע להבחין בין ילדים וילדות.  עמד מול הילדים, סיפר להם את סיפור חנה ושבעת בניה. סיפור ר' עקיבא שסרקו את בשרו במסרקות ברזל. והילדים עמדו בלי ניע. ואז, מספר סבתו: הרב הרצוג "קרא בקול גדול בכל כוחו…. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". כף ידם של שבעה ילדים קטנים התרוממה מעצמה לכסות את העיניים. אלה יהודים קרא הרב הרצוג בהתרגשות. כך לימדו אותם אימותיהם כשהרדימו אותם בעריסותיהם בימים שלפני החושך". אי אפשר שלא לבכות כששומעים סיפור כזה. ומסיפור כזה אפשר להבין את גודל השבר של השואה יותר מאלף הרצאות. ובאותה דרך יוכל כל תלמיד ללמוד מן הספר על העליות לארץ, מלחמת השחרור, הפוגרומים במהלך ההיסטוריה היהודית, האינקוויזיציה, הקבלה בצפת, כוחו של תלמוד תורה ומעל לכל נצחיותו של עם ישראל. קראתי בספר "האנוסים" כי באיזו פינה נידחת על הגלובוס נתגלו צאצאי אנוסים שכל יהדותם איננה אלא איזו אגדה רחוקה. אך בהיכנסם לכנסיה, ולפני שהם מסמנים את סימן השתי וערב, הם לוחשים לחש העובר מדור לדור ושאינם יודעים עוד את משמעותו: "שקץ תשקצנו".

הדמיון כמציאות

חיים סבתו הוא מספר סיפורים גאוני. כאלה הם סיפוריו המבוססים על זכרונות הילדות בבית מזמיל והניסיון שעמד בו במלחמה. גאונותו כמספר גדולה לא פחות בתיאור של ארועים שלא נכח בהם. כך כשתאר בספריו הקודמים את מהפכת הסטודנטים בפריז שמעולם לא ביקר בה. כך בספר זה כשהוא מתאר את העליה לכפר עציון, את הבריחה של צעירים ממצרים בראשית המדינה ובריחת צעירים מסוריה בעידן של אסד. וכשהוא מתאר את הפוגרומים באוקראינה אתה חש כאילו האיש אך זה בא משם והיה בתוך בית הכנסת שהועלה באש על יהודיו. בראיון שקיימתי עם הסופר בשנת 2003 שאלתי אותו בענין זה והוא השיב לי: " "כתבתי שני ספרים. אחד (אמת מארץ תצמח) כולו דמיון וחושבים שכולו מציאות והשני (תאום כוונות) שכולו מציאות וחושבים שכולו דמיון. הדימיון שלי בנוי על זוויות ראיה, על רסיסי מילים, על רסיסי תמונות. והם נותנים תמונה שהיא לדעתי יותר מציאותית מן המציאות. תאום כוונות זה לא יומן מלחמה. אבל זו האמת. ואיך אני יודע? כי לא הייתי לבד שם. הייתה חבורה גדולה. וכל אחד אומר לי אתה סיפרת את הסיפור שלי. הדמיון לא בא מן האוויר. הגמרא אומרת במסכת ברכות, שהאדם אינו חולם על פיל הנכנס בקוף של מחט. אחד הרבנים האחרונים של חלב התקשר אלי ושאל אותי מתי היית בחלב. אמרתי לו שאף פעם. איפה קראת? אמרתי לא קראתי. והוא אומר לי זו בדיוק חלב שלי. ירון לונדון, כשראיין אותי על הספר, שאל אותי איך ידעת על ההפגנות בפאריז. היית בפאריז? הוא סיפר לי כי היה אז נספח התרבות של ישראל ובדיוק כך זה היה (מהפכת הסטודנטים). התשובה זה לא נס, זה לא כישרון. לא כלום. זה צרוף של שברירי מילים ושברירי רמזים שבנו לי בדמיון עיר. הדמיון נוטל את התוכן של המראה החיצוני. ולכן אני חושב שבמידה מסוימת הדמיון יותר מציאותי מן המציאות""…

חיים סבתו [צילום זאב גלילי]

חיים סבתו [צילום זאב גלילי]

הקשר בין רב הלילה לבשפריר חביון

כל אחד מפרקי הספר בנוי כסיפור לכאורה נפרד העומד בפני עצמו, שיש בו נקודת שיא, לעתים גלויה לעתים סמויה. אך הפרק שהוא שיאו של הספר, המאחד את כל הפרקים, מספר על הגילוי שהמנגינה העממית לכאורה שבה שרים את "רב הלילה" לקוחה מן המנגינה בה שרו חסידי צאנז את בשפרירי חביון. אשה המקורבת לחצר צאנז כתבה לסבתו מכתב בעקבות "תאום כוונות". סבתו כתב שם כי בחסידות צאנז שרים בסעודה שלישית את בשפריר חביון והיא פקפקה בכך. כדי לבדוק את העניין הלכה לחצר צאנז בנתניה ושם גילתה שהרבי דורש בשפריר חביון ובתום הדרשה שרו החסידים את הפיוט בניגון מדבק. הואיל ויצאה שבת ביקשה רשות להקליט את הניגון ושלחה את הקלטת לסבתו בצרוף למכתבה. הקלטת הייתה מונחת בצד זמן רב עד שיום אחד השמיע אותה והופתע: "הניגון לא שלנו הוא. לא ניגון מתגעגע מתרפק אלא ניגון מתרונן ומדבק ואת הניגון הזה אני מכיר שנים רבות לא מבית הכנסת… הוא השיר שכתב המשורר יעקב אורלנד 'רב הלילה רב שירנו הבוקר לשמים' הוא הניגון שרקדו בנערותי בבני עקיבא".

בתו של יעקב אורלנד פתרה את התעלומה. וכך סיפרה: "סבא שב מסעודה שלישית[בשטיבל החסידי בחצר בויאן בירושלים] עם השיר "אל מסתתר בשפריר חביון" בניגון חסידי מדבק. הניגון לא עזב אותו יומם ולילה… אבי יעקב אורלנד שמע את הפיוט חוזר ומתנגן בבית… וגמר בדעתו שיחבר לנעימת החסידים… את השיר 'רב הלילה רב שירנו' השיר ששרו החלוצים".

האם אפשר שלא לבכות לשמע סיפור כזה.?

הסיפור כתפילה

סיימתי לקרוא את השורות האחרונות שבפרק האחרון – "כי עוד נמשכת השרשרת/ כי עוד נמשכת השרשרת" אלה המילים האחרונות של "רב הלילה". המשכתי לדפדף ולאכזבתי דף לבן ריק. הפכתי בו והפכתי בו כמחפש המשך. כמחפש תשובה. ודימיתי עצמי לגיבורו של איבסן, פר גינט, הנושא את נאום הבצל. המשל על האיש המנסה להסיר את "קליפות" הבצל של זהויותיו כדי להגיע ל"גרעין", ולא עולה בידו. משל המזכיר את משליו של ר' נחמן מברסלב שאמר כי "בסיפורי המעשיות שהעולם מספרים יש בהם נסתרות הרבה ודברים גבוהים מאד".

ואם בסיפורי העולם כך, קל וחומר במספר משלנו, בשר מבשרנו. "בשפריר חביון" נדמה לי כבצל ענק, הצופן בתוכו את סוד זהותנו וטעם קיומנו היהודי. ובכל פרק אנו מסירים גלד אחרי גלד כמו גלגלי השמים המתוארים ברמב"ם "זה למעלה מזה כמו גלדי בצלים" [הלכות יסודי התורה פרק ג']. או כמו משל הרמב"ם על המבקשים להגיע לארמון המלך ועוברים חומה אחרי חומה [מורה נבוכים ג' נא]. וכמו פר גינט ולהבדיל כמו מורה נבוכים לרמב"ם אנו נותרים עם החידה. ובידינו רק הסיפור שכדברי הבעל שם טוב הסיפור הוא דרך לתיקון תפילה.

ור' נחמן אף מרחיק ואומר כי הסיפור כוחו כתפילה.

קליפ מרגש עד דמעות שוואקי שמע ישראל

 תגובות

זאב שלום 
ראש השנה בפתח קראתי את דבריך המרגשים על הספר 
וכמו תמיד אתה מתאר את מה שאני מרגיש הרבה יותר טוב ויפה ממה שאני יכול לבטא 
אני קורא את הספר בימים אלה ומתרגש מחדש בכל סיפור 
ואתה הטבת לתאר את משמעותו של הספר 
תודה רבה לך על כתיבתך 
שנה טובה ושנזכה לקרוא עוד את כתיבתך היפה המרגשת והחכמה גם בשנה הבאה עלינו לטובה 
ישר כח 
קובי בן יונה

===========================

 עשיתי שימוש בכתבה זו בשלושה מקומות
הויקיפדעה העברית – בדף המשתמש הפרטי שלי https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:Daniel_Ventura#.D7.A0.D7.A7.D7.95.D7.95.D7.94_.D7.A9.D7.99.D7.92.D7.99.D7.A2_.D7.91.D7.9E.D7.94.D7.A8.D7.94_.D7.94.D7.99.D7.95.D7.9D_.D7.95.D7.99.D7.9B.D7.AA.D7.91_.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9A_.D7.94.D7.96.D7.94

בויקי שלי http://he.danielventura.wikia.com/wiki/%22%D7%91%D7%A9%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%A8%D7%99_%D7%97%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9F%22

וכאן

http://he.danielventura.wikia.com/wiki/%22%D7%90%D7%9C_%D7%9E%D7%A1%D7%AA%D7%AA%D7%A8_%D7%91%D7%A9%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%A8_%D7%97%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9F%22

שנה טובה

דניאל ונטורה
=========================


תודה לך זאב.סיפור מרתק ומרגש…

שנה טובה לך
וחג שמח.
משה פלד

================================

התרגשתי מאד לקרוא את מאמרך, מהטובים שכתבת.

למותר לציין שאני מזדהה לגמרי עם הרעיונות שאתה מייחס לסבתו ואני מייחס לך.

בידידות ובברכה נאמנה,

דן ירדני

=================================

קישורים

ראיון עם חים סבתו ב-2003

http://www.zeevgalili.com/2009/01/1045

חיים סבתו על חיבוטי הנפש שלו כיוצר

http://www.zeevgalili.com/2009/01/1045

 

יעקב שויקה מספר על משפחתו

http://www.zeevgalili.com/2010/07/9693

 

המו"ל שגילה את חיים סבתו

http://www.zeevgalili.com/2009/01/1067

יפנית חקרה את שירת הבקשות

http://www.zeevgalili.com/2004/01/321

מהארי פוטר לבואי הרוח

http://www.zeevgalili.com/2007/12/536

רב הלילה בביצוע חבורת שירו שיר

https://www.youtube.com/watch?v=_GZZsDyiw-Q

גלגולו של ניגון: 'רב הלילה' – מניגוני החסידים לריקודי החלוצים

http://onegshabbat.blogspot.co.il/2012/11/blog-post_9.html

 

10 תגובות בנושא “חיים סבתו – מ"רב הלילה רב שירנו" ועד "בשפריר חביון"

  1. דניאל ונטורה

    עשיתי שימוש בכתבה זו בשלושה מקומות

    הויקיפדעה העברית – בדף המשתמש הפרטי שלי https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:Daniel_Ventura#.D7.A0.D7.A7.D7.95.D7.95.D7.94_.D7.A9.D7.99.D7.92.D7.99.D7.A2_.D7.91.D7.9E.D7.94.D7.A8.D7.94_.D7.94.D7.99.D7.95.D7.9D_.D7.95.D7.99.D7.9B.D7.AA.D7.91_.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9A_.D7.94.D7.96.D7.94

    בויקי שלי (טעון השלמות, אני כבר בפרק לפני האחרון ואז אסכם את הספר) – http://he.danielventura.wikia.com/wiki/%22%D7%91%D7%A9%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%A8%D7%99_%D7%97%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9F%22

    וכאן http://he.danielventura.wikia.com/wiki/%22%D7%90%D7%9C_%D7%9E%D7%A1%D7%AA%D7%AA%D7%A8_%D7%91%D7%A9%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%A8_%D7%97%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9F%22

    שנה טובה

  2. עליזה לבנון

    למר גלילי הנכבד שלום רב וגמר חתימה טובה,
    גם אני כרגע קוראת בשקיקה את "בשפריר חביון" מתרגשת מאד ומסכימה עם כל מלה שלך.
    האם שם השיר איננו "רד הלילה" ולא "רב הלילה"? לי זכור "רד הלילה" ויש לכך גם יותר משמעות. באמצע כתבתך קראת לו "רד הלילה" פעם אחת, אולם לכל אורך הדרך קראת לו "רב הלילה" כפי שגם עושה הרב סבתו בספרו.
    אשמח אם תברר.
    בברכת שנה טובה,
    עליזה לבנון

    1. זאב גלילי מאת

      אכן כולנו [כמעט] זוכרים ששרנו רד הלילה. במשמעות הלילה ירד. אך במקור כתב אורלנד רב הלילה והשיבוש הזה השתרש. סבתו מצטט נכון וכך גם עשיתי במאמרי. אם טעיתי במקום אחד סימן הוא שאני בן אנוש שהטעות היא ממידותיו. הסבר על גילגולי השיר תוכלי למצוא כאןhttp://onegshabbat.blogspot.co.il/2012/11/blog-post_9.html
      קישור זה רשמתי בתחתית המאמר. אניממליץ לקרוא גם חלק מן הקישורים האחרים המאירים את יצירתו המופלאה של סבתו מכמה היבטים. זאב גלילי

      1. יהונתן

        הרב חיים סבתו הקדיש לשאלתך שורה אחת בספר. הוא מספר על הנוער המרקד ביום העצמאות לצלילי השיר "רד הלילה", ושם הוא מביע תמיהתו לעובדה שהוא למד לשיר "רב הלילה". לעניות דעתי התשובה היא: כשהא-ל מסתתר בשפריר חביון, הלילה רב. כשיש מדינה, הלילה רד והלך לו…

        1. זאב גלילי מאת

          ליהונתן,
          יצירה גדולה מאפשרת לכל קורא לתת לה פרשנות כרוחו. פרשנותך לגיטימית כביטוי לדעתך. אני חולק עליך שזאת היתה כוונת הסופר. אתה הולך בעקבות מבקר ספרות במוסף הספרים של "הארץ" שטען כי הספר מבטא נטישת הדרך הציונית.
          זאב גלילי

  3. נ.דוד

    תודה על המאמר
    אני מצרף את שירו המרטיט של יעקב שווקי "שמע ישראל".
    בפתיח מסופר אותו סיפור של הרב הרצוג על "מיהו יהודי"-ממולץ בכל פה

  4. nathanroie

    ר זאב היקר והאהוב : כל כך היטבת להעלות את הרגש שבספריו של סבתו שזה פלא שעוד ידובר בו שנים רבות. ספריו יזכו לשנים רבות על המדפים.

השאר תגובה