המוות לא יארוב עוד לפתחנו. עמוס עוז (ויקישיתוף)

המדיניות של ממשלות ישראל לדורותיהן הוא המשך ישיר להרגלי החשיבה וההתנהגות שהשתרשו בקהילות יהודיות בגלות – טוען חוקר יהודי אמריקני * חיים מתמשכים תחת איום של סכנה קיומית יוצרים דלוזיה שהיא הונאה עצמית המתעלמת מן המציאות

אלוף בני פלד ז"ל, שהיה מפקד חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים, אמר ערב מותו כי הוא מבקש שיצלצלו בפעמונים ויכריזו: הלך לעולמו אדם שקבע כי היהודים ניסו כאילו להקים מדינה, אך כל מה שהצליחו הוא להקים עוד קהילה יהודית.

דבריו של פלד נשמעו בשעתם כאיזו אמירה שובבית המאפיינת טייסים. עתה מתברר שבאמירה הזו יש יותר משמץ של אמת.

היסטוריון יהודי אמריקני, קנת לוין (Kenneth Levin), שהוא גם פסיכיאטר, אומר כי מדיניות ממשלות ישראל מאז הסכם אוסלו ועד מלחמת לבנון השניה איננה רק כשל חשיבתי ומנהיגותי. היא ביטוי לפתולוגיה לאומית שבה שרויה החברה הישראלית. הספר הוא "סינדרום אוסלו- הדלוזיה של אומה תחת מצור".
T)he Oslo Syndrome Delusions of a People under Siege)

ישראל בדלוזיה

נקודת המוצא של לוין היא שישראל נתונה במצב של דלוזיה – מונח בפסיכיאטריה שמשמעותו "אמונה שאדם מחזיק בה למרות טיעון, נתונים והפרכה שאמורים (באופן סביר) להיות מספיקים כדי לבטלה".

בהסכם אוסלו רואה קנת לוין את המקרה החמור ביותר בהיסטוריה האנושית בה אומה גרמה נזק לעצמה במו ידיה. מה הביא את ישראל להסכם הזה ולהתנהלותה אחריו?.

 הונאה עצמית

את שורשי התנהגותה של ישראל מוצא לוין בהרגלי חשיבה והתנהגות שהשתרשו לאורך שנות הגלות. החיים הממושכים בסכנה מתמדת של רדיפות, פוגרומים, שחיטות ודיכוי יצרו תופעת קבע של הונאה עצמית בהתייחסות למציאות. מן הצד האחד מנסים היהודים לשכנע את עצמם שהמצב לא חמור כל כך כפי שהוא נראה.

במקביל קיימת גם תופעה של האשמה עצמית במה שהגויים עושים לנו. הוא מצטט את מכס נורדאו שאמר כי היהודים רואים את עצמם בעיניים של האנטישמים.

המציאות הישראלית יצרה תופעות דומות ובממדים חמורים יותר. מדובר באומה קטנה הנתונה במצור מאז הוקמה, מוקפת באוייבים השונאים אותה ומערערים על עצם זכות הקיום שלה.

"אנחנו אשמים"

קשה להשלים עם מציאות כזו. על רקע זה נולדו, בעיקר בקרב שכבות עילית אינטלקטואליות, תפיסות שאמרו כי השנאה לישראל נובעת מן ההתנהגות של ישראל ואם תשנה ישראל את התנהגותה היא תצא למרחב מן המצור של שנאה ואלימות בהם היא נתונה. מי שצריך תיקון לפי תפיסה זו, אומר לוין, אינם משטרי הרשע הערביים אלא התנהגות המדינה היהודית. עמדת החוגים האינטלקטואליים עיוורה את ממשלות ישראל לדורותיהן באמונה שהכיבוש הוא הגורם לשינאה הערבית ולרצון הערבים להשמיד את ישראל. וכך נולדו הסיסמאות של "תהליך השלום", "הקץ לכיבוש" ו"שטחים תמורת שלום". מבחינה זו אומר לוין אין הבדל בין שמעון פרס יצחק רבין ואהוד ברק.

"תופעה של האשמה עצמית במה שהגויים עושים לנו" – הפגנה של שלום עכשיו ויקישיתוף

"ערב של שחר חדש"

לוין מצביע על הסכם אוסלו כעל קו פרשת המים של האשליה העצמית הישראלית אף שהתפיסות שהביאו להסכם רווחו בישראל הרבה לפניו. הוא מצטט מנהיגים ישראליים שראו בהסכם ערב של שחר חדש. שולמית אלוני הכריזה שלא יהיו עוד אבות ואמהות שכולים ההולכים אחרי ארונות ילדיהם הנהרגים במלחמות. עמוס עוז הכריז בשכנוע עצמי גמור שהמוות לא יארוב עוד לפתחנו. וכל השמחה הזו היתה מפני שערפאת הכריז, ולא בפעם הראשונה, כי לא יהיה עוד טרור וכי לישראל יש זכות קיום.

"מלחמות אוסלו"

האינתיפאדה הראשונה והשניה, שלוין מכנה אותן "מלחמות אוסלו" לא הביאו לשינוי בסיסי בעמדה הישראלית כפי שבאה לביטוי בשיח הציבורי של האינטלקטואלים. לוין מדגיש במיוחד את העובדה שאנשי הרוח השמאלנים (הוא לא משתמש בביטוי הזה) של ישראל נוקטים עמדה דומה לזו של אנשי שמאל רדיקאליים בארצות הברית. אך בעוד שבאמריקה השפעתם של אלו מוגבלת לתחומי הקמפוסים בישראל יש להלכי הרוח הללו השפעה גדולה על מקבלי ההחלטות הפוליטיים.

הוא מצטט את דברי צ'רצ'יל שאמר: "צ'מברלין עמד בפני החלטה בין כניעה לבין מלחמה הוא בחר בכניעה וקיבל גם מלחמה".

"המקרה החמור ביותר בהיסטוריה האנושית בה אומה גרמה נזק לעצמה " -רבין לוחץ את ידי ערפאת