אחד מסיפורי חז"ל שהכי אהבתי בילדותי היה " פרה שומרת שבת" . הסיפור הופיע אז ברוב המקראות לבתי הספר, ומאוחר יותר ב"כה עשו חכמינו" הנפלא (פרי עטה של יוכבד סגל) שמתוכם קראתי לילדיי ולנכדיי.

זהו הסיפור (הלקוח מפסיקתא רבתי – י" ד ב) על יהודי שנאלץ למכור את פרתו לנוכרי וזה ביקש להעבידה בפרך גם בשבת. הפרה, שהייתה מורגלת לנוח בשבת, סירבה לעבוד והנוכרי ביקש להחזירה ליהודי. הפרה חזרה לעבודה רק לאחר שהיהודי לחש באוזנה כי בגלל מצוקתו נאלץ למכור אותה ועתה היא בידי נוכרי שאינו שומר שבת. בהשפעת המעשה הזה החליט הנוכרי להתגייר ונקרא שמו בישראל יוחנן בן תורתא. גלומר: יוחנן בן השור.

וזהו נוסח הסיפור (בקיצורים קלים) כפי שהוא מופיע במקורות:

יוחנן בן תורתא

אמרו רבותינו מעשה היה בישראל אחד שהיה לו פרה אחת חורשת, נתמעטה ידו ומכרה לו לגוי אחד, כיון שלקחה הגוי וחרש עמה ששת ימים של חול, בשבת הוציאה שתחרוש עמו, ורבצה לו תחת העול, היה הולך ומכה אותה והיא אינה זזה ממקומה, כיון שראה כן הלך ואמר לאותו ישראל שמכרה לו, בא טול פרתך שמא צער יש בה שהרי כמה אני מכה אותה והיא אינה זזה ממקומה, אותו ישראל הבין שהייתה למודה לנוח בשבת. אמר לו: בוא ואני מעמידה. אמר לה באזנה: "פרה פרה" את יודעת כשהיית ברשותי היית חורשת ימי החול ובשבת היית נינוח. עכשיו, שגרמו עוונותיי ואת ברשות גוי בבקשה ממך עמדי וחרשי. מיד עמדה וחרשה. אמר לו אותו הגוי: איני מניחך עד שתאמר לי מה עשית לה באזנה. אני נתייגעתי בה והכיתי אותה ולא עמדה. התחיל אותו ישראל מפייסו ואומר לו: לא כשוף ולא כשפים עשיתי, אלא כך וכך הסחתי לה באזנה ועמדה וחרשה, מיד נתיירא הגוי. אמר: ומה אם פרה שאין לה לא שיחה ולא דעת הכירה את בוראה ואני שיצרני יוצרי בדמותו ונתן בי דעת איני הולך ומכיר את בוראי? מיד בא ונתגייר, ולמד וזכה לתורה והיו קוראים שמו יוחנן בן תורתה. ועד עכשיו רבותינו אומרים הלכה משמו,–
והיו קוראים את שמו יוחנן בן תורתא. ומשום שהפרה גרמה לו להתגייר, נקרא כמו בנה, יוחנן בן תורתא. ורק בגיורו, זכתה הפרה להמשיך בשמירת השבת.
פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יד – פרה

יוחנן בן תורתא היה תנא בדור השלישי, בתחילת המאה השניה לספירה. חברו של ר' עקיבא.

בניגוד לר' עקיבא, שהיה דורש על בר כוכבא את הכתוב (במדבר כד: יז) 'דרך כוכב מיעקב', וחשב אותו למשיח, לא האמין בו ר' יוחנן בן תורתא, ואמר לר' עקיבא: עקיבא, יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבוא (ירושלמי תענית ד:ה).

 יחס ההלכה לבעלי חיים

נדמה לי שלא ארחק מן האמת אם אומר כי מי שלמד וחי במסגרת דתית ינק את המושג " צער בעלי חיים" עם חלב אמו. אתה לומד מילדותך כי יש איסור חמור לנהוג באכזריות בבעלי חיים שלא לצורך. שיש לסייע לחמור הרובץ תחת משאו גם אם החמור שייך לשונאך. ואסור לחסום שור בדישו, ומותר לומר לגוי לחלוב פרה בשבת, כי עטיניה המלאים גורמים לה צער. ואם נפלה בהמה באמת המים בשבת יש להביא לה מזון ולשים סביבה כסתות. וכששוחטים עוף למאכל יש להימנע מלמרוט את הנוצות שבצוואר, אם אפשר לשחוט בלי מריטה. וכששוחטים בהמה לצרכי מאכל יש להקל ככל האפשר בצערה. כי הרי מה איכפת לו לקדוש ברוך הוא אם נשחט את הבהמה מן הצוואר או מן העורף, אלא שלא ניתנו מצוות אלא לצרף בהן את הבריות. עם זאת למדנו שכל דבר שהוא לצרכי רפואה אינו נחשב לצער בעלי חיים.

גדוד מגיני הפרוות

אני נדרש לנושא זה בעקבות כמה אירועים שנתקלתי בהם באחרונה. לפני זמן מה התקיימה הפגנה של כמה עשרות צעירים מול חנות " קסטרו" בקרן הרחובות דיזנגוף המלך ג"ורג". הצעירים נשאו כרזות וקראו קריאות בגנות בעלי החנות המוכרים בגדים עשויים פרוות של בעלי חיים. נכנסתי לשיחה עם כמה מהצעירים והם העלו את הטענות הידועות בדבר אי המוסריות בניצול בעלי חיים להכנת פרוות. לדבריהם פושטים את עור החיות בעודן בחיים ותוך ייסורים קשים. הם אף נתנו לי תקליטור שהכיל סרט קשה, המתאר ניסויים שנעשים באוניברסיטה בשני קופים לצרכים מדעיים.

הצעירים הללו מצאו חן בעיניי. קבוצה איכותית של אנשים הנלחמים מלחמה ערכית. נכנסתי עמם לשיחה ובמהלכה ניסיתי לעניין אותם גם בצערם של הולכי על שתיים. שאלתי: אם אתם מפגינים בהתלהבות כזו למען בעלי חיים למה אינכם מקדישים ממרצכם לצערם של בני אדם, כמו למשל פליטי גוש קטיף?

תגובתם הזכירה לי תגובות דומות של אנשים המכורים לצער בעלי חיים. לא תמיד בני אדם מעניינים אותם.

===============================================================