ראה גם הרצל איננו רק שם רחוב

http://www.zeevgalili.com/?p=261

למה לא סיפרו לנו שהרצל התפלל בבית כנסת, תכנן את המדינה היהודית עוד בגיל 18 והצהיר כי ציונות פרושה שיבה ליהדות? * ומדוע חשבנו כל השנים שטולסטוי אנטישמי גמור בעוד שהעריץ את העם היהודי ולמד תנ" ך בעברית * שיחה עם פרופסור שלמה הרמתי, המתקן את ההיסטוריה על ידי " הבנת הנקרא"

בית הכנסת בו התפלל הרצל בנעוריו

הלכתי לדבר עם פרופסור הרמתי בענייני לשון ויצאתי עמוס גילויים היסטוריים. כמו שאול, שחיפש את האתונות מצאתי את המלוכה.

פרופסור הרמתי קנה את עולמו בתחום שהוא היה החלוץ היחיד שעסק בו משך שנים: הבנת הנקרא. המוניטין שלו בתחום זה יצא למרחקים, ולפי עדותו " לימדתי כמעט חצי עולם לקרוא" . הוא הוזמן לארצות רבות להרביץ את משנתו בהוראות הקריאה. אפילו מצרים הזמינה אותו בשנת 1958, כעשרים שנה לפני חתימת הסכם השלום. אבל משרד החוץ מנע ממנו לנסוע.

משנתו של הרמתי בתחום הבנת הנקרא היא בעלת חשיבות רבה בתקופה בה עם הספר הפך לעם קשה קריאה. ועוד אחזור ואספר עליה. הפעם אספר על תחום אחר בו עוסק הרמתי והוא ההיסטוריה של הלשון העברית, בישראל ובעמים. עיסוקו בתחום זה הביא אותו לגילויים חשובים ולהפרכת דעות שגויות שנשתרשו ברבים.

במחקריו הפריך שתי דעות כאלה לגבי חוזה המדינה, תיאודור הרצל. האחת שהרצל סבר שהשפה העברית איננה השפה המתאימה לניהול מדינה יהודית. והאחרת שמוצאו של הרצל ממשפחה מתבוללת, ורק משפט דרייפוס החזיר אותו ליהדות.

הרצל על העברית

ב" מדינת היהודים" כתב הרצל בין היתר: " לא ייתכן כי נדבר איש אל רעהו עברית. מי מאתנו יודע עברית במידה מספקת לבקש כרטיס לנסיעה ברכבת" . בהסתמך על דברים אלה קבעו היסטוריונים ופרשנים למיניהם כי הרצל לא האמין ביכולת התחייה של העברית.

אך פרופסור הרמתי מצא שהרצל חזר בו מן הדברים שכתב. והוא מספר איך גילה את הדבר: " כולנו משתמשים בתרגום למדינת היהודים שעשה אשר ברש בשנת 1944. הלכתי לספריה וביקשתי את התרגום הראשון, שעשה מיכאל ברקוביץ. התרגום נעשה סמוך לפרסום הספר והמתרגם היה גם המורה לעברית של הרצל. כשנתנו לי את הספר נתברר כי הקונטרסים עדיין לא חתוכים, כפי שנהגו לכרוך פעם. כלומר: איש לא פתח את הספר לפניי. מצאתי מבוא של המתרגם, "אל הקורא העברי", ושם הוא מסביר שכשקרא את הפסקה על העברית הוא ניגש להרצל ואמר לו: תשמע, בן יהודה יושב בירושלים כבר חמש עשרה שנים ומחדש את הדיבור העברי. בכל מזרח אירופה יש אגודות של דוברי עברית. הרצל השיב לו : תן לי לבדוק את הדבר. אחר כך אמר למתרגם: תמחק את הפסקה הזו. השיב לו ברקוביץ: יגידו שזייפתי. אמר לו: תכתוב הערה שהרצל, לאחר שבדק את הדבר, חוזר בו.

" כעבור כמה ימים ניגש אליו הרצל ושאל: איזה העיתון העברי החשוב ביותר. השיב לו ברקוביץ: "המגיד". שלח הרצל מכתב ל"המגיד" בו כתב שחזר בו מדעתו הקודמת וכי עברית תהיה שפת המדינה.

עם אבא לבית הכנסת

דעה אחרת שפרופסור הרמתי מפריך היא שהרצל נולד בבית מתבולל וכי משפט דרייפוס הוא שהביא אותו ליהדות ולציונות.

" הסיפור שהרצל נולד במשפחה של מתבוללים" , אומר הרמתי, " פשוט לא נכון. הוא הלך כל שבת לבית כנסת עם אבא שלו, עד גיל 18, וגם עשו לו בר מיצווה. ביתו של הרצל היה גם בית מסורתי. הרצל מספר שאהב מאד את החגים – חנוכה ופסח. באלטנוילנד יש תאור של סדר אורתודוכסי ואחד הנוכחים קורא בעברית ושואלים אותו איך אתה קורא בעברית והוא משיב גירסה דינקותא. לפני זמן ערכנו סדר פסח בביתי וארחנו כמה פרופסורים. הם הופתעו לשמוע כי הרצל מתאר סדר פסח במשפחתו.

" הסבא של הרצל, שמעון, היה יהודי חרד. היה תוקע בשופר בימים נוראים והיה שליח ציבור בתפילת "כל נדרי". הוא נתן כסף לרב יהודה אלקלעי, ממבשרי הציונות, על מנת לסייע לו בנסיעותיו ובהטפותיו לשיבה לארץ ישראל. אביו של הרצל, יעקב, היה תלמיד של אלקלעי והרצל מספר שאביו לקח אותו לסבא לזמלין. שני דודים של הרצל עלו לארץ ישראל והתיישבו כאן. האחד לא ידוע והשני, שלזינגר שמו, הגיע לארץ ב-1870.

משבר בגיל 10

" המשבר הראשון של הרצל היה בגיל 10.הוא למד בבית ספר ריאלי כי לעסוק בריאליה ולא בהומניסטיקה. יום אחד חזר הביתה מבית הספר ואמר: לאביו:אני לבית הספר הזה לא הולך יותר. אביו שאל מדוע,והרצל השיב: קראנו טקסט והיה כתוב שם עובדי אלילים. ילד אחד שאל מי הם עובדי האלילים והמורה השיב: למשל היהודים.

" בשנת 1878, כשהרצל היה בן 18 עברו הוריו מבודפשט לוינה, כנראה כדי לאפשר להרצל ללמוד. באותה שנה מופיע מאמר של כומר אנטישמי בשם שטקר. ועל מאמר זה מגיב הרצל בן ה-18 באמרו: "טפשים הם היהודים, אם הם שומעים יום יום חרפות וגידופים כאלה מבלי לתור אחרי ארץ שתהיה ארצם". וזאת הוא אומר שש עשרה שנים לפני משפט דרייפוס.

ב-1882 פירסם גרמני אנטישמי, דירינג שמו, ספר שבו ניסה לבסס את האנטישמיות על בסיס מדעי. ביומן הנעורים שלו אומר הרצל שזהו ספר מחפיר. בשיחה עם רופא המשפחה הוא אומר: לא נשארה לנו היהודים כי אם תחבולה אחת למען היות עם מכובד על אחרים, למען נתרומם בעיני שונאינו, ולא נהיה מטרה לחיצי לעגם – לשוב לארץ ישראל שם היא ארצנו. היא הייתה מולדתנו והיא צריכה להיות לארץ מולדת לבנינו ולזרע זרענו. ולשאלת הרופא מי יתמסר לעשות את הדבר הזה אומר הרצל: אני. והוא אז בן 22.

" לא יודעים לקרוא"

כל העובדות הללו שמביא הרמתי אינן אמורות להיות חדשות. הרי כולן כתובות ומודפסות וממוסמכות. יש היומנים של הרצל ויש למשל ספרו של אלכס ביין על תולדות הרצל בשני כרכים ויש ספרו של ראובן בריינין שכתב את הדברים מפי הרצל.

בשנת 1898 שנה אחרי הקונגרס הציוני פנה ה" ג"ואיש כרוניקל" האנגלי להרצל וביקשו שיכתוב את תולדות חייו. הוא כתב בגרמנית ודבריו תורגמו לאנגלית ופורסמו בגיליון של ה-14 בנובמבר אותה שנה. רוב הדברים המפורטים למעלה כלולים במאמר הזה אבל " אף אחד לא קרא אותו" , אומר הרמתי.

מדוע לא גילו אחרים מה שגילה הרמתי? מדוע השתרשו דעות מוטעות כאלה עד שקשה

לעקור אותם?

כאן אולי מגיע הקשר בין פעילותו של הרמתי בתחום הבנת הנקרא לבין פעילותו כהיסטוריון של השפה העברית.

מה הקשר בינן זה להבנת הנקרא?

התשובה: צריך לדעת לקרוא.

ואולי יש תשובה אחרת. רעייתו של הרמתי, שלמדה יהדות זמננו באוניברסיטה העברית הביעה את הסברה שזו היתה התעלמות מדעת.

הרי היו חובבי ציון הרבה לפני הרצל. אלה שבאו ממזרח אירופה, ספוגי יהדות הסתכלו בזילזול אל יהודי מערב אירופה שנחשבו למתבוללים. מיהודי מזרח אירופה צמחו מנהיגי העליה השני שעיצבו את התודעה הציונית בישראל. הסיפור על הרצל המתבולל החילוני התאים לאתוס הציוני שלהם.

הציונות כשיבה ליהדות

" עד כמה השתרשו הדעות המוטעות על הרצל אפשר ללמוד מן הארוע הבא. הרצל סיים את נאומו הראשון בקונגרס הציוני הראשון במשפט הבא: אם תשאלו אותי מהי ציונות אומר לכם זוהי שיבה אל היהדות לפני השיבה אל ארץ היהודים.

מתקשר אלי הרב הראשי, ישראל לאו, ושואל: אתה בטוח.? אמרתי אשלח לך את המקור בגרמנית.

" והוא חוזר ושואל: אז למה לא הזכירו את זה בשום מקום?

ושולמית אלוני תמיד מתחכמת ואומרת שהרצל לא התכוון להקמת מדינה יהודית אלא למה שקבע כשם ספרו: " מדינת היהודים" .

ומה בדבר היומן שלו בו הוא מספר כיצד הוא הולך לבית הכנסת בוינה ונזכר בכל האנשים שישבו בבית הכנסת בבודפשט והם הדודים שלי והקרובים שלי והמכרים שלי. ומה בדבר סיפורו " המנורה" בו הוא כותב על חזרה ליהדות?

תפילין ברחוב דיזנגוף

על הדרך בא הגיע לגילוייו אומר הרמתי:

" יגאל ידין אמר לי פעם: אנשים אומרים עליי שאני ארכיאולוג עם מזל. וכך מצאתי את מכתבי בר כוכבא וכך מצאתי את התפילין במצדה (אחרי שרוב החוקרים חשבו שהחלו להניח תפילין במאה ה-12). עד מציאת מכתבי בר כוכבא אמרו שלא היה בכלל אדם כזה. והוסיף ידין: אם הייתי הולך ברחוב דיזנגוף ומוצא תפילין היית יכול להגיד שיש לי מזל אבל אני ידעתי לאן ללכת"

איך להבין טקסט. שלמה הרמתי. (צילום: זאב גלילי

" שואלים אותי" , אומר הרמתי, " איך הגעת להרצל. הרעיון שלי היה להגיע לתרגום הראשון. והנחתי שיש שם הקדמה עם גילויים. וכך היה|.

זיקתו של טולסוי לעברית וליהדות

" דפדפתי בעיתונים ישנים" , מספר הרמתי, " ופתאום עליתי על משהו מעניין מאד. הרב של מוסקבה, שלמה זלקין מינור, מספר שיום אחד בשנת 1882, הסופר לב טולסטוי דופק על דלת ביתו ואומר: אני רוצה ללמוד עברית. לשאלת הרב אמר טולסטוי: התחלתי לקרוא את התנך בתרגום רוסי והגעתי לסיפורי יוסף. אין נובלה יותר יפה בספרות העולמית מן הסיפור הזה. אז אם זה כל כך יפה בתרגום אני רוצה לדעת איך זה יהיה בעברית.

בהמשך ( שמצאתי במקורות שונים) אומר הרב: למדתי אותו שנה שלמה, יום יום, מבראשית עד סוף ישעיהו. והוסיף הרב: במקומות רבים רצה לדעת מה אומרים חז" ל כי רצה להבין את רוח פרושיהם של חז" ל. להרבה פסוקים הוא מצא פרושים חדשים כי הוא סופר.

" טולסטוי רצה ללמוד גם תלמוד והרב אמר לו: זה הגבול. הרב נתן לו לקרוא איזה ספר מבוא לתלמוד. שלא הצלחתי למצוא. אחר כך לימד אותו דיקדוק ברמה שנועדה להבנת טקסטים.

" באמצע שנות התשעים נסעתי לרוסיה במטרה לחפש את התנ" ך בו למד טולסטוי. האוניברסיטה העברית ציידה אותי במכתב שהופנה לספריית טולסטוי ובו בקשה שיאפשרו לי לבקר בספרייה. הספרייה נענתה לבקשה והעמידו לעזרתי מדריכה דוברת אנגלית. הסתובבתי בספריה, התבוננתי במדפים ואז הבחנתי במדף עליון בספר תנ" ך בפורמט גדול. ביקשתי מן המדריכה שתוריד לי אותו וכשפתחתי את הספר כמעט התעלפתי. אכן זה היה התנ" ך העברי שבו למד טולסטוי. בכל עמוד היו הערות בכתב ידו של טולסטוי סביב הטקסט. לא איפשרו לי לצלם. הייתה שם אמנם מכונת צילום, אבל לא היה נייר. ישבתי שעה ארוכה וקראתי את ההערות. בכל מקום כתב פרושים ובכמה מקומות כתב " איזה יופי, אין דבר כזה בספרות העולמית" .

באנציקלופדיה העברית כתבה לאה גולדברג שידעה ספרות רוסית את הערך טולסטוי. היא כותבת שלטולסוי היה יחס שלילי ליהודים וליהדות. במקומות רבים מתואר טולסטוי כאנטישמי. אך מסתבר שטולסטוי עבר מהפך ביחסו זה. בפגישה עם הרב אמר טולסטוי שישו אמר "ואהבת לרעך כמוך". השיב לו הרב זה כתוב בויקרא. זה לא ישו אמר. שאל טולסטוי: מה זה ויקרא. ואז אמר שוב: אני רוצה שתלמד אותי את התנך.

לב טולסטוי

)

" יהודי הוא התגשמות הנצח"

הדברים הם פרי עטו של לב טולסטוי, שכתב אותם בשנת 1891. הם פורסמו לראשונה בעברית בשנת 1979 ב" מגוון" .

" מה זה יהדות? שאלה זו כלל איננה מוזרה כפי שזה יכול להיראות תחילה. הבה נראה איזה יצור מיוחד הוא זה. שכל שליטי עולם וכל העמים העלימוהו ודיכאוהו וגירשוהו ורמסוהו, רדפוהו שרפו והטביעו, והוא על אפם וחמתם, ממשיך לחיות ולהתקיים. מה זה יהודי – שלעולם לא הצליחו לפתותו בשום פיתויים שבעולם, שמדכאיו ורודפיו הציעו לו, ובלבד שיתכחש לדתו ויטוש את אמונת אבותיו.

יהודי הנו יצור קדוש שהשיג מן השמים אש נצחית והאיר בה את החיים עלי אדמות. הוא מקור ומעיין שממנו שאבו כל שאר העמים את דתם ואת אמונתם.

יהודי – מגלה התרבות הראשון, מקדמת דנא הייתה הבערות בלתי אפשרית בארץ הקודש – במידה גדולה יותר מאשר באירופה המתורבתת של זמננו. מה עוד, שבאותם זמנים פראיים כשחיים ומוות של אדם לא נחשבו כלל, הצהיר רבי עקיבא כי הוא מתייצב נגד עונש מוות הנחשב בתקופה הנוכחית לעונש סביר במדינות התרבותיות ביותר.

יהודי – המגלה הראשון של חירות. גם באותם זמנים קדמונים, כשעם התחלק לשני מעמדות, תורת משה אסרה להחזיק אדם כעבד למעלה משש שנים.

יהודי הנו סמל הסובלנות האזרחית והדתית. " ואהבתם את הגר" , ציווה משה, " כי גרים הייתם בארץ מצרים" . מילים אלה נאמרו באותם ימים ברבריים ורחוקים, כשמקובל היה בקרב העמים לשעבד זה את זה.

באשר לסובלנות דתית, הדת היהודית לא זו בלבד שהנה רחוקה מלהביא לשורותיה את הנוטים לבוא אליה, כי אם להפך – התלמוד מצווה שאם לא יהודי רוצה להצטרף לדת היהודית, יש להבהיר לו מה קשה להיות יהודי, וכי מאמיני דתות אחרות יירשו גם הם מלכות השמיים.

יהודי – הנו סמל הנצח. לא טבח ולא עינויים; לא אש ולא חרב האינקוויזיציה הצליחו להכחידו. הוא אשר ראשון בישר את דבר ה" הוא אשר זמן רב כל כך שמר על הנבואה ומסרה לאנושות כולה. עם כזה אינו יכול להיעלם.

יהודי הנו הנצחי – הוא התגשמות הנצח.

" יעקב מת על רחל"

אחד הגילויים החשובים של הרמתי בתחום ההיסטוריה של השפה העברית הוא שהעברית מעולם לא מתה. בשני ספרים שכתב (" סוד שיח" ו" עברית חיה במרוצת הדורות" ) הוא מוכיח כי לא רק הלשון הכתובה אלא גם הדיבור העברי מעולם לא פסק.

למשל ב-1205 נכתב שם טקסט כזה " יעקב אוהב מאד את רחל הוא מת עליה" . כאילו זה סלנג של הפלמח. זה נכתב ב" ספר חסידים" שניתן ללמוד מתוכו שמשכילים עבריים באותה תקופה דברו עברית גם ברחוב.

תגובות

אתמול (9.5.119ׂ ׂ) קראתי מאמר בהארץ על משה דיין, רועי רוטנברג ופוסט ציונות.שם נוכחתי לדעת שדיין היה חוזה הפוסט-ציונות, חוזה היושר, אם לא לעם ישראל אז לפחות לערבים. על זה כבר ענה משה שמיר ששאל, האור הקולח מליבם של מגיני העם האם הוא כדי להיטיב ולראות את ברק המאכלת השוחטת? כל זה נכתב ב1958, 53 שנה לפני השחיטה של משפחת פוגל, ואולי אפילו יותר חשוב, כשלושים שנה אחרי השחיטה בחברון.

אשר תורן