לוי אשכול (צילום: ויקישיתוף)
הבדיחה המפורסמת ביותר שספרו על לוי אשכול היתה זו:
מלצר ניגש אליו ושואל: האם אדוני רוצה תה או קפה? לוי אשכול מתלבט, מהסס ולאחר שעה ארוכה מכריע: תן לי חצי תה חצי קפה.
יהושע דיאמנט
מלחמת ששת הימים שלי היא המלחמה בה איבדתי חבר, שהטביע את חותמו על חיי ועל חיי משפחתי יותר מכל אדם אחר. חרדת הכיליון שקדמה למלחמה ושיכרון הניצחון שבסופה נמחו באחת כשהגיעה הבשורה – יהושע דיאמנט נפל בקרב על ירושלים.
יהושוע פרץ לתוך חיינו בסערה. היינו זוג צעיר עם תינוקת בת כמה חודשים, מטופלים בחיתולים ובבעיות פרנסה ולימודים ומשכנתא. והוא, שבסך הכל היה צעיר מאתנו בשלוש שנים, נראה כאילו בא מעולם אחר. מכנסיים קצרים, סנדלים, חובש כיפה סרוגה, שפם עבות, מחייך תמיד, כאילו רווק עליז חסר דאגות. בפועל הוא היה פצצת אנרגיה: עבד בסלילת כבישים בימים, ובלילות סייע לאביו במפעל אריגה קטן. למד באוניברסיטה, לימד בחצי תריסר בתי ספר, הדריך טיולים, עשה מילואים כצנחן. בין לבין גם שיחק שחמט וניצח שני רבי אמנים בינלאומיים, סמיסלוב וגליגוריץ, במשחק סימולטני.
מנחם לונץ ה' יקום דמו
לאה אקסר
מחברת השיר היא לאה אקסר, אחותו של מנחם לונץ לוחם לח"י שנפל, יחד עם חברו שבתי דרוקר, בקרב עם כוח בריטי גדול במושבה יבנאל בי"ג ניסן תש"ד [6.4.44 ].
סיפור הקרב ונסיבותיו הטרגיות סופר כבר באתר זה [וקודם לכן בעיתון "מקור ראשון" בשנת 2007].
כשנפל אחיה היתה לאה בת 19 . תלמידה בבית ספר לאחיות שליד בית החולים בילינסון, מאז היא נושאת את כאב האבדן ונסיבותיו, יום יום, שעה שעה.
וזה המכתב שכתבה במצורף לשיר
"כאחות שכולה, ביום זיכרון זה, אדגיש את כאבם המתמשך של האחים והאחיות השכולים,שאבדו אח צעיר, גם הם היו צעירים, ובגרו והזדקנו, ובתוכם הכאב גדל והשתרש והפך לחלק מישותם.הזיכרון והצער, לאחר פטירת הוריהם,נותר מנת חלקם הבלעדית !
"אחיות, אחים , זכרו כל עוד תוכלו לזכור !
"והעבירו לצאצאיכם, לדורות הבאים את המשימה והחובה לזכור את אלו שנתנו הכל למען הקמה ובניית המדינה היקרה הזו, ולא זכו לראותה בגידולה, עצמתה וביכולותיה להכיל חלק כה גדול מעם ישראל !
חבל על דאבדין ומשתכחין"
לאה אקסר
ראה
הלקח – להרוג אותם כשהם קטנים
פירומן מסוכן
לאחר הגילויים החלקיים של שולה זקן צריך להפנים: בראש ממשלת ישראל עמד עבריין, מוקף עבריינים כמותו, מלחכי פינכה מושחתים.
בעל הבית השתגע
התנהגותו של אולמרט בימים אלה מזכירה את הממרה הזו של המלך הבורבוני, "אחריי המבול"
דון אולמרט איש המאפיה
ועדת וינוגרד חיפשה את כשליו של אולמרט ב-60 השעות האחרונות של המלחמה * היא היתה צריכה לחפש אותם בתקופה שבין עליית שרון להקמת "קדימה" * תקופה בה שחיתות המערכת האזרחית, חילחלה גם אל המערכת הצבאית
על העיתונאים שחיפו על אולמרט
Master's Voice
משוגעים תרדו מהגג
כששני מנהיגים פושטי רגל מדברים על תהליך שלום
מצעד האיוולת של אהוד אולמרט
המנוולים שינו את כללי המשחק
מלחמת לבנון השניה – החכם, התם, הרשע ושאינו יודעת לשאול
מלחמת לבנון השניה – החכם (אולמרט) התם (פרץ) הרשע (חלוץ) ושאינה יודעת לשאול (ציפי)
אולמרט ומשל האריה והחמור
דניאל פרידמן – הספין הגדול של אולמרט
הבית הטמפלרי של אולמרט
אדוני השופט אינני אשם
העבריין המורשע, אהוד אולמרט , הוזמן להרצות בכנס הקרוב של עורכי הדין. בהשתתפות בכירי המשפטנים, שופטים ועורכי דין. מי ימנע את הבושה. ואולי טוב יהיה שכאשר יעלה הפושע לנאום יעזוב הקהל את האולם ויותיר את אולמרט לבדו.
שמואל אייל
" היה מידע אבל הוא לא הגיעך" . רון בן ישי ליד הריסות הדאחיה בביירות (צילום:באדיבות רון בן ישי).
אכן, צריך להיות משוגע לא קטן כדי לעשות מה שרון בן ישי עשה. הוא הגיע ללבנון כאילו מדובר בטיסת נופש לשוויצריה. שהה 48 שעות בארץ החיזבאללה. ביקר בדאחיה ההרוסה בביירות, הגיע לבינת ג'בייל, ביקר במקום בו הוא עצמו השתתף בהנחתת המסוקים 48 שעות לפני הפסקת האש, היה בצור ממנה נשלחו הרקטות לחיפה. הוא חזר מלבנון עם סיפור עיתונאי מדהים.
רון בן ישי כבר לא ילד. בן 62, אב לשלוש בנות וסב ל-5 נכדים. עבדתי שנים עם רון ואהבתי אותו על יושרו, צניעותו, מקצועיותו ואנושיותו. הוא שייך לזן של עיתונאים שכמעט נכחד.
שאלתי את רון אם לא פחד להיכנס לארץ החיזבאללה ומה עוד שמראה פניו מוכר ממאות שידורי טלוויזיה ומבצעים דומים שלו בעבר.
" כמובן שפחדתי. אבל פחד זה מכשיר הישרדות. אתה זהיר יותר, לא מתבלט וחוזר בשלום" .
לא היתה סכנה שיכירו אותך?
רון: " גם אצל הערבים לא הכל עובד כמו שצריך" .
התגובה הראשונה למקרא כתבתו של רון היתה: אם עיתונאי חרוץ יכול להיכנס ללבנון בתקופה כזו, איפה היה המודיעין? כיצד זה לא ידענו מה נעשה מתחת לאף שלנו.
רון אינו מתפתה להפגין אגו ואומר לי : " המודיעין היה בסדר גמור. המבצע שבו השמידו ב-30 דקות את כל הרקטות ארוכות הטווח של האיראנים זה השג אדיר של המוסד. היה כאן הכשל הקלאסי במלחמות. כמו הכשל של האמריקנים ב"פרל הארבור". המידע ישנו אבל אינו מגיע למי שצריך להגיע.
" העזרים המודיעיניים שיש ליחידות מילואים מונחים בימ"חים. כשהייתי קצין מודיעין של אוגדה 98, ואחר כך עוזר קצין מודיעין של האוגדה (עד לפני שש שנים) דאגתי כל הזמן לחפש את החומר הכי עדכני ולהביא אותו לימ"ח. יש יחידות שלא דאגו לכך.
" היה חומר מודיעיני על מה שקוראים "שמורות הטבע" – הבונקרים שניבנו מתחת לאדמה בשדות. ידעו איפה הבונקרים נמצאים. אבל לא ידעו היכן הפתחים שלהם. כי הפתח היה מוסווה ומוסתר מתחת לעצים. זו היתה הבעיה המודיעינית היחידה. אבל עצם העובדה שהצליחו להשמיד כל כך הרבה משגרי קטיושות מיד אחרי שהם שיגרו זה השג" .
" לפי מה שראיתי בלבנון תוצאות המלחמה לדעתי אינן רעות. חיזבאללה נחלש מאד. מעמדו בזירה הלבנונית בעייתי. הוא מנהל קרב הישרדות קשה. מערך הרקטות האירניות הושמד. לדעתי כוח ההרתעה של ישראל התחזק כי ראו שישראל לא פוחדת להשתגע. האיראנים אומרים: הישראלים משוגעים, אי אפשר לדעת מה הם יעשו.
" כל זה הושג בששת הימים הראשונים למלחמה. כל מה שהיה אחר כך היה מיותר. ניהול המלחמה היה מחפיר. הממשלה היתה צריכה לקבוע יעד אסטרטגי למלחמה ולהגיד לצבא: תנו תכנית כוללת, נאשר ותוציאו את זה אל הפועל. במקום זאת הגאונים האלה ניסו לנהל את המלחמה ולסנכרן אותה עם המהלכים המדיניים.
רון בן ישי נולד בירושלים. בהיותו בן 5 נהרג אביו במלחמת השחרור. הוא למד בפנימיה הצבאית של בית הספר הריאלי התגייס בשנת 1961 ושירת בחטיבת הצנחנים ובגולני.
עבר קורס קציני חי"ר במילואים ועלה לדרגת סגן אלוף.
הקריירה העיתונאית שלו החלה ככתב צבאי של הערוץ הראשון ונמשכה באמצעי תקשורת אחרים. סיקר את המלחמות ועשרות מבצעים צבאיים, נכנס לאזורי סכנה בארץ ובכל רחבי העולם. הוא נפצע שלוש פעמים – בפשיטה של צה" ל לרמת הגולן, בפעולת צה"ל נגד בסיסי מחבלים בירדן ובקוסובו. הוענק לו צל" ש הרמטכ"ל על גילוי אומץ לב, קור רוח ותושייה במלחמת יום הכיפורים. רון נילווה לכוח שעסק בטיהור במבואות איסמעליה. כשסיים את תפקידו ועמד לעזוב את המקום נפתחה הפגזה כבדה שגרמה לעשרות הרוגים ופצועים. רון נטל את הציוד הרפואי של החובשים שנפצעו טיפל בפצועים בצורה מקצועית והציל חייהם של פצועים רבים.
הוא סיקר את המלחמה באפגניסטן ואת מלחמת המפרץ הראשונה מן האזור הכורדי. במלחמת עיראק הצליח להגיע לבגדד באורח עצמאי, דרך כורדיסטאן. הוא סיקר גם את הקרבות בצ'צ'ניה ועוד ועוד. בראשית שנה זו היה בבגדד שלושה שבועות.
====================================================================
בימים אלה הגיע אלי מאמר שחיזק את הגאווה היהודית שלי. הוא נכתב בידי ד"ר פארוק סאלים, מוסלמי פקיסטאני בן 54, תחת הכותרת " מדוע היהודים כה חזקים
במבט ראשון חשבתי שמדובר בעוד כתב פלסתר נוסח הפרוטוקולים של זקני ציון. אך נתברר שזהו מאמר שבח לעם היהודי הנכתב במלוא הרצינות.
יש בעולם 14 מיליון יהודים, אומר ד"ר סאלים. על כל יהודי בעולם יש כמאה מוסלמים. בכל זאת היהודים חזקים פי מאה מכל המוסלמים. ב-105 שנים זכו היהודים ביותר מ-60 פרסי נובל ואילו 1.4 מיליארד מוסלמים זכו בשלושה פרסי נובל, אחד מהם פרס נובל לשלום. [מאז 2006 נוספו עוד חתני פרס נובל יהודיים}
האדם היחיד בעולם שנקבע כי מנת המשכל שלו היא בין 250 ל-300 הוא כמובן יהודי, ויליאם ג'יימס סידיס שמו.
האם חשבתם פעם מדוע? שואל ד"ר סאלים.
פארוק סאלים
וכאן מונה הדוקטור הפקיסטאני את השגי היהודים בכל התחומים (ואני חייב לומר שגם אני למדתי משהו מן הרשימה).
ד" ר סאלים פותח את הרשימה בישו מנצרת, ממשיך אותה באלברט אינשטיין אותו הוא מכנה המדען המשפיע ביותר בכל הזמנים ובעקבותיו זיגמונד פרויד.
רשימת האנשים הגדולים שקמו לעם היהודי ולפי הגדרתו "העשירו את האנושות כולה" מתפרסת בכל התחומים והוא מונה אותם אחד לאחד, ובעת הצורך מתאר את פועלם: קארל מארכס, פאול סמואלסון ומילטון פרידמן (כלכלה) בנז"מין רובין (ממציא מחט החיסונים) יונה סאלק וסייבין (חיסון נגד שיתוק ילדים) גרטרוד אליון (תרופה נגד לאוקמיה) ברוך בלומברג ( חיסון נגד צהבת), פאול ארליך (תרופה נגד סיפיליס), אלי מצ"ניקוב חתן פרס נובל על טיפול במחלות זיהומיות.
בהמשך הוא מונה רשימה ארוכה של חתני פרס נובל יהודיים (שאנחנו כבר שכחנו מהם), שזכו בפרסים על מחקרים בתחומים רבים: נאורולוגיה, אמבריאולוגיה, אנדוקרינולוגיה, פסיכותראפיה, כדורים למניעת הריון, אמבריולוגיה, חקר העין, מכונת הדיאליזה ועוד.
ובצד חתני פרס נובל שורה ארוכה של ממציאים: סטנלי מזור (הממציא הראשון של שבב מיקרו לעיבוד נתונים); ליאור שילארד (כור גרעיני); פיטר שולץ (סיבים אופטיים); צ"ארלז אדלר (רמזורים); בנו שטראוס (פלדת אל חלד) איזידור קייסי;(פסקול בקולנוע);אמיל ברלינר (מיקרופון לטלפון);צ"ארלס גינזבורג (הקלטת וידאו).
בהמשך מונה המחבר שמות של אנשים שעשו מיליארדים בעסקים. יהודים הם הבעלים של גוגל, מחשבי דל, לויס ג"ינס, ועוד שורה ארוכה של רשתות, מותגים ומפעלים חובקי עולם.
מקומם של היהודים מרכזי בממשל בכל הזמנים ובכל המדינות כמעט מבנז"מין דיזרעאלי ועד הנרי קיסנג"ר. והרשימה ארוכה: מדלין אולברייט, קאספר ויינברגר, מקסים ליטבינוב (שר החוץ הסזובייטי) , נשיאים ומושלים של סינגפור, אוסטרליה, פורטוגל, קנדה, אוסטריה.
והיהודים שולטים כמובן בתקשורת: וולף בליצר, ברברה וולטרס הם שמות מפורסמים. אך מאחורי הקלעים יהודים עורכים של רוב אמצעי התקשורת האמריקנים החשובים: וושינגטון פוסט, טיים, ניו יורק טיימס.
ומה בדבר הוליווד שהוקמה על ידי יהודים? המחבר מונה שורה של שמות מפורסמים מעולם הקולנוע: האריסון פורד, טוני קרטיס, צ"ארלס ברונסון, וודי אלן, פול ניומן, פטר סלרס, דאסטין הופמן, מייקל דאגלס, קירק דאגלס, קארי גראנט, ג"רי לואיס, מל ברוקס, אוליבר סטון. ובצד השחקנים במאים ומפיקים: סטיבן שפילברג, מל ברוקס, אוליבר סטון, ניל סיימון. כולם יהודים.
תקצר היריעה מלמנות כאן את כל השמות שהוא מונה בבקיאות רבה. נימה קלה של אנטישמיות ואולי קינאה מצאתי בקטע בו הוא מדבר על השפעת היהודים בוושינגטון. אם אהוד אולמרט יטען שהארץ שטוחה – אומר ד" ר סאלים – הלובי היהודי אייפאק יצליח להעביר החלטה בקונגרס המברכת את אולמרט על הגילוי.
על השאלה שהוא מציג בראש רשימתו משיב ד" ר סלים במילה אחת: חינוך.
המאמר הופיע בעיתון אינטרנט היוצא לאור באיסלמאבד. שלחתי לד"ר סאלים מסר, ביקשתי רשות לתרגם את מאמרו (אף שנתתי רק את תמציתו) וביקשתי שימסור לי מעט פרטים על עצמו והאם יש עוד פקיסטאנים רבים החושבים כמוהו.
להלן תשובתו: " נתונה לך רשותי לתרגם את המאמר. אני כלכלן בהכשרתי ובעל טור מבחירתי. לא, אין הרבה פקיסטאנים שיסכימו עמי" .
האתר של העיתון הפקסטאני: http://www.jang.com.pk
אהרון ברק
כולם זוכרים את פרשת " חשבון הדולרים" של יצחק רבין כמגדלור של יושר ונקיון כפיים, בתוך חשכת השחיתות שאנו חיים בה. רבין, לפי תפיסה זו, נטל על עצמו את העבירה על חוקי המטבע שעברה רעייתו, הסיק את המסקנות והתפטר.
היה מדובר בסך הכל בעבירה טכנית. באוצר בדקו 20 תיקים של עברייני מטבע מן העבר ונתברר כי כולם יצאו מן העניין בקנס ללא משפט.
רוב בכירי האוצר סברו שיש לטפל בתיק של רבין כמו בתיקים קודמים ולחצו על שר האוצר, יהושע רבינוביץ, להטיל קנס על רבין. קנס כזה היה מונע מברק הגשת כתב אישום. כששמע על כך ברק נתן הוראה להוציא את התיק מידי האוצר ולהעביר אותו לטיפולו האישי. הוא החליט להעמיד לדין לא רק את לאה רבין אלא (בניגוד למיתוס האמור) גם את יצחק רבין.
כל עוד לא הוגש כתב אישום יכול היה שר האוצר רבינוביץ להטיל קנס ולסיים את העניין. אך רבינוביץ היה אדם חלש והססן. במקום לעשות זאת הלך לברק והודיע לו על כוונתו. אז אמר לו ברק: זה לא יעבור את בגץ. באותה תקופה – לפני עידן המהפכה המשפטית של ברק – זכות עמידה בבגץ הייתה נתונה רק למי שנשוא העתירה נוגע לו אישית. שאל רבינוביץ את ברק: מי יעתור לבגץ? ברק: אמרתי לו שליועץ המשפטי לממשלה יש מעמד בבגץ ואני אהרון ברק אגיש בגץ נגדך. ואתה שר האוצר תצטרך לשכור לך עורך דין פרטי, כי בפרקליטות המדינה איש לא יסכים להגן עליך. ואת עורך הדין הפרטי תצטרך לממן מכיסך " כי אני לא ארשה שהמדינה תממן אותו" .
רבינוביץ נסוג בו מייד מכוונתו וההמשך ידוע. רבין התפטר מראשות הממשלה ורק אז החליט ברק שאין להעמידו לדין, אלא רק את לאה רבין, בעלת החשבון.
באותה תקופה לערך נתגלה כי אבא אבן החזיק בארצות הברית חשבון דולרים גדול בהרבה. פרקליטו של אבן יעץ לו לטעון כי קיבל היתר מן האוצר להחזיק את חשבון הדולרים בחו"ל. נעשתה חקירה ולא נמצא התר כזה. אך ברק מרח את החקירה [וזאת נודע לי במהלך עבודתי העיתונאית כשראייינתי אחד מעובדי האוצר].
אבא אבן
האם רק עקרונות משפטיים עמדו לנגד עיני היועץ המשפטי ברק בפרשה זו – ובפרשיות רבות אחרות שהיה מעורב בהן כיועץ משפטי וכשופט – או מה שהניע אותו היה דחף בעל אופי פוליטי.
העיתונאית נעמי לויצקי, שכתבה ביוגרפיה מצוינת על ברק (" כבודו" הוצאת כתר 2000 – רוב הפרטים בכתבה זו מקורם בספר זה) אומרת על כך: " ברק נתפס גם בעיני עצמו, כמי שמבין בהלכי הפוליטיקה וברזיה… יש לו יכולת לתמרן אישים וגופים מבלי שהללו יבחינו שהם מתומרנים" .
נעמי לויצקי
דוגמה לתמרון כזה של ברק כנשיא בית המשפט העליון, בוועדה למינוי שופטים, מביאה נעמי לויצקי: " ברק יודע לקרוא מפה, והוא הבין שכדי לשמור על מעמד הבכורה בוועדה, עליו לכרות ברית עם שר המשפטים, צחי הנגבי. אם בתחילה היה לו קשה לעכל את הברית, שכלל לא הלמה אותו, הרי שבתוך זמן קצר הסתגל למציאות החדשה ולא החמיץ הזדמנות להחמיא לשר התומך. זו הייתה מעין הכרת תודה. ברק היה זקוק לגיבוי הפוליטי, והנגבי, שנחשב לגברתן פוליטי, היה זקוק לשיפור תדמיתו. גם במהלך התקופה הארוכה שבה היה שר המשפטים נתון בחקירות משטרה, תחילה בפרשת בראון ואחר כך בפרשת דרך צלחה, המשיך ברק להרעיף עליו תשבחות בפומבי" .
מי שמוצא קשר בין הדחף הפוליטי של ברק לטרפוד בחירתה של רות גביזון לבית המשפט העליון ואולי גם להחלטתו של צחי הנגבי ללכת בדרך צלחה אל החיק החם והנוח של " קדימה" , חופשי לעשות זאת.
סקירה שטחית של פעילות ברק מאז שהעמיד לדין את אשר ידלין והוביל בכך למהפך של בגין ב-1977, מלמדת שפעילותו המשפטית השפיעה השפעה מכרעת על הפוליטיקה הישראלית.
ברק היה " הקשוח, הנחרץ והדומיננטי ביותר" בוועדת כהן, שחקרה את הטבח בסאברה ושאתילה. למרות היחסים הקרובים בין ברק לבגין, כותבת נעמי לויצקי " שאילו היה צריך להרשיע את בגין אישית לא הייתה לו כל בעיה" . בגין ניצל כמעט במקרה ממסקנות אישיות קשות נגדו בוועדה, אך הוטלה עליו אחריות חלקית והוא נפגע מכך אנושות. לויצקי מצטטת את דן מרידור שאמר לה כי לדעתו החלטת הוועדה הייתה בין הגורמים שהביאו את בגין לפרוש ולהסתגר בביתו. עוזרו של בגין, יחיאל קדישאי, סיפר שבגין התאכזב מאד מברק ו" עד יומו האחרון לא הזכיר עוד בגין את שמו של אהרון ברק" .
" הזכות הלגיטימית" .
אהרון ברק הצטרף לשיחות השלום עם מצרים. ברק הוא האיש שהמציא את הנוסח " זכויות לגיטימיות לעם הפלשתינאי" ושיכנע את בגין לקבלו.
שקל הרבי עמוקות בשאלה המסובכת והשיב: בעולם הזה הבעיה קלה. כשקיר המפריד בין שתי חלקות אדמה מתמוטט בדרך הטבע, חייבים שני הצדדים לשאת שווה בשווה בהוצאות הקמתו המחודשת.
לא כך הדבר במקרה שלפנינו. נפילת הקיר נגרמה קרוב לוודאי מאש הגיהינום. לכן חייבים הרשעים היושבים שם לשאת בהוצאות תיקונו.
הפרקליט: פסק הדין הצפוי הוא אפוא שהרשעים צריכים לשאת בהוצאות?
הרב: כך צריך להיות פסק הדין, אבל זה לא מה שיקרה בפועל. כי אין ספק שלצד הרשעים יעמדו מיטב עורכי הדין של העולם הבא, ואלה יצליחו להטיל את האשם על צדיקי גן העדן.
בדיחה ישנה זו מבטאת חכמת חיים עמוקה שראשיתה מאז פנו יהודים לערכאות של גויים, במקום להתדיין על פי דין תורה.
בדקתי ב"אוצר השפה היידית" של נחום סטוטשקאוו, שהוא אוצר בלום של מילים, מטבעות לשון, ביטויים ופתגמים יידיים ומצאתי שם כמה תריסרי כינויים לעורכי דן ולמערכת המשפט של אומות העולם וכמעט כולם על דרך השלילה.
בימים אלה מלאו 80 שנה לרצח חיים ארלוזורוב, שהיה ראש המחלקה המדינית של הסוכנות ומן המנהיגים הבולטים של תנועת העבודה ושל הישוב בארץ ישראל. יש תשובה לשאלה הזו אך חוקרים ואישי ציבור מתעלמים ממנה.
כותרת עיתון חיים ארלוזורוב נרצח
