האמת המדכדכת על ספרות המקור שלנו

                           –יוסף אורן –

למעלה מעשור, גם הידועים מבין סופרי הדור פרסמו יצירות בינוניות עד גרועות * רומן אַלִּים ומבעית כמו "שתיים דובים" של מאיר שלו * רומן אוֹפֶּרָאִי מאולץ כמו "ניצבת" של א"ב יהושע * רומן מעורפל-מטרה כמו "הבשורה על-פי יהודה" של עמוס עוז * ובעקבותיהם כותבים חדשים המפרסמים ספרי בוסר * הגל הדֶפיטיסטי המבטא את תמיכת השמאל הפוליטי בנסיגה מן החזון הציוני מניב סיפורת רדודה

הסיכומים המסורתיים בראשי-השנה האחרונים על מצב סיפורת המקור היו מדכדכים מאוד. וכדי להעלים עובדה מרה זו המציאו עורכי המוספים הספרותיים פתרונות שונים להעלים מהקוראים את מצבה האמיתי של הסיפורת העברית.
במקום סיכום ההישגים בסיום השנה, שילבו עוד קודם לכן, במהלך השנה, אחד מהתחליפים הבאים:
• יזמו משאל סופרים על יצירת הביכורים שלהם,
• הזמינו סופרים להמליץ על ספר של כותב אחר,
• הדפיסו קטעים מספרים שיופיעו במהלך השנה החדשה,
• פירסמו קטעי-סיפורת על נושא רב-עוֹנָתי כלשהו (הטבע, הילדות, האהבה),
• יזמו משאל של כותבים ישראליים המתגוררים בחו"ל על כתיבה בשפה העברית בניכר.
תחליפים אלה יצרו הרגשת שפע וערך שלא תאמו את מצבה המציאותי של סיפורת המקור. חמור מכך: הם העלימו את העובדה המרה, שמזה למעלה מעשור גם הידועים מבין סופרי הדור שחררו לפרסום יצירות בינוניות עד גרועות.
גרועות לא רק בהשוואה ליצירות המופת של הטובים מבין סופרי התחייה והעליות. אלא בהשוואה להישגי עצמם בספרים שפרסמו בעבר.

%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%a1-%d7%a2%d7%95%d7%96-%d7%95%d7%99%d7%a7%d7%99%d7%a9%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a3

עמוס עוז [ןיקיפדיה]

מביך, מבעית, מעורפל, מאולץ
יעידו על כך הרומאנים המביכים שהוסיפו הסופרים הללו בשנים האחרונות למדפם האישי: רומאן אַלִּים ומבעית כמו "שתיים דובים" של מאיר שלו; רומאן אוֹפֶּרָאִי מאולץ כמו "ניצבת" של א"ב יהושע; רומאן מעורפל-מטרה כמו "הבשורה על-פי יהודה" של עמוס עוז; רומאן לַהֲטוּטי-סְטֶנְדַפּיסטי כמו "סוס אחד נכנס לבר" של דוד גרוסמן; רומאן בוסר דו-עלילתי כמו "כְּאֵב" של צרויה שלו; רומאן תומך נראטיב-פלסטיני כמו "גדר חיה" של דורית רביניאן; ורומאן שְׁטוּתִי ומייגע כמו "המִקְוֶה האחרון בסיביר" של אשכול נבו.
המציאות החדשה בשדה הספרות

בעבר התמודדו סופרים עם משימות כתיבה מאתגרות, אם בנושאים ואם בדרכי הכתיבה. הם הניבו ספרים אשר הפכו אותם לסופרים מוערכים.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ספרות עברית, שמאלנות | 13 תגובות

שישים שנה למלחמת קדש – החשובה במלחמות הקיום של ישראל

בימים אלה מלאו שישים שנה למלחמת קדש, המלחמה המושמצת ביותר בתולדות ישראל *  אבל בפרספקטיבה היסטורית  היא  המלחמה החשובה ביותר לקיום ישראל * ומדוע ביקש אב שכול לרצוח את אריאל שרון

זו הייתה מלחמה יזומה, שתוכננה על ידי דוד בן גוריון חודשים רבים מראש. "מלחמת ברירה" בלי שקדמה לה התקפה של מדינה ערבית. מלחמה ש"מחנה השלום" ראה בה הוכחה לשאיפות ההתפשטות והמלחמה של ישראל, המשתפת פעולה עם האימפריאליזם הבריטי והצרפתי.

המלחמה פרצה ב-29 באוקטובר 1956 בהצנחת כוח צנחנים במעבר המיתלה בסיני. ההצנחה הוצגה כעוד פעולת תגמול ישראלית. אבל היא נתנה לצרפת ולבריטניה להתערב כאילו כדי להפריד בין הכוחות של ישראל ומצרים. אך מטרתם היתה להשתלט על תעלת סואץ, שמנהיג מצרים גמאל עבדול נאצר הלאים אותה, ולהפיל את שלטונו.

בעקבות ההצנחה הישראלית הפציצו הבריטים והצרפתים את ערי התעלה ופלשו כדי לתפוס אותה. במקביל השתלט צה"ל על כל חצי האי סיני ועל האיים שבכניסה לשארם-א-שייך. הבריטים נכשלו בפלישה ולא השתלטו על התעלה.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אישים היסטוריים, אישים פוליטיים, צהל, תולדות המדינה | 7 תגובות

מה אפשר ללמוד ממסיבת התה של בוסטון

"מסיבת התה של בוסטון" הוא מושג בהיסטוריה של ארצות הברית והייתי מייעץ לכל אחד מאתנו ללמוד את לקחיו.

מסיבת התה קרויה על שם אירוע פעוט לכאורה, שתוצאותיו מפליגות. בלילה של ה-16 בדצמבר 1773 עלתה חבורה של אנשים שהתחפשו כאינדיאנים על שלוש ספינות טעונות תה בנמל בוסטון. הם השליכו לים את מטען התה שהיה שווה כ-18 אלף לירות שטרלינג. בתגובה לפעולה זו יזמה ממשלת בריטניה צעדי עונשין נגד המתיישבים.

באותם ימים הייתה יבשת צפון אמריקה שטח כיבוש בריטי והמתיישבים שם היו מתנחלים. בריטניה הייתה נתונה במלחמה עם צרפת. כדי למלא חלק מן הגרעון של האוצר הבריטי הטילו הבריטים שורה של מיסים כבדים על המתיישבים שבאמריקה.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בגץ, פוליטיקאים, תקשורת | 23 תגובות

עלילת הדם בעיר ראגוזה [דוברובניק] ערב חג הסוכות שנת 1622

 "מעשה ישורון" – סיפור נורא על עלילת דם 

                                                  – הביא והוסיף הערות והארות  דן ירדני –

בספרייתי מצוי ספר בעל שם מוזר: "ספר שמן הטוב, על הראש שיורד על הזקן, זקן אהרון". הספר נדפס בשנת 1657 בוונציה. בסופו מצורף קונטרס המספר על אירוע נורא שחווה המחבר, אהרון בן דוד הכהן. המחבר היה ילד בעת הארוע שהתחולל בעיר מולדתו ראגוזה, היא דוברובניק בקרואטיה של ימינו. רישומו של אותו ארוע נותר בו עד סוף חייו והוא העלה אותו על הכתב.

קורא עברית בן ימינו יתקשה לא מעט להבנת הטקסט. המחבר נזקק לתבניות לשון ומובאות ממקורות שאינם שגורים בעולם הדימויים שלנו. הרבה מהן מהתנ"ך. הלשון העברית שנהגה במאה ה17 נראית תכופות כמשובשת מבחינה דקדוקית. שכיחה בה החלפת מינים בין שמות עצם זכריים ונקביים. גם הזכרת ההתערבות האלוהית בכל התרחשות ומפנה במהלך העלילה אינה תואמת את דרך הסיפור המקובלת עלינו היום. לכן שילבתי הערות נחוצות להבהרת הדברים בסוגריים מרובעים [ —- ] ופה ושם השלמתי מילים ואותיות בסוגריים רגילות ( ….).

הקורא בוודאי ישים את ליבו כי לא מספר מקצועי כתב את הדברים. ניסיונו של אהרון לנסח את הסיפור בלשון נקייה ויבשה, מתחלף עד מהרה בסגנון שבו מילה רודפת מילה, מאוחר בא לפני מוקדם ודברים חוזרים על עצמם. לכן הרשיתי לעצמי לקצר. עם זאת, שמרתי על עיקרי הדברים שנכתבו בדם ליבו של המחבר. כותרות הביניים הן שלי, להקלת הקריאה.

%d7%90%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%9f-%d7%a1%d7%a4%d7%95%d7%a0%d7%a6%d7%94-%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a8%d7%a7%d7%98%d7%95%d7%a8-%d7%91%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%91%d7%a0%d7%99

ארמון ספונצה וארמון הרקטור בדוברובניק

וזה סיפור המעשה:

"עיר קטנה ואנשים בה מעט מהיהודים, כמו עשרים בתים ושמה ראגוזה, והיא שררה בפני עצמה.
[עיר בעלת שלטון עצמי, מאורגנת כרפובליקה בנוסח הוונציאני של המאה ה-17].

ויהי בשנת חמשת אלפים ושלש מאות ושלשה ושמונים לבריאת העולם [היא שנת 1622], ביום הראשון לחג הסוכות, נשמע קול בעיר שנאבדה בת גוי אחד מסוחרי העיר, ויבקשוה ולא נמצאת. ובו ביום, לעת ערב, יצא קול אחד שנמצאת. וישמע הדבר לאביה, והוא עומד עם גויים אחרים ועמהם גם יהודי אחד. ויען אחד מהגויים שם ויאמר בפני היהודי: "טוב הוא לכם שנמצאת, שאילו לא נמצאת, עליכם ליתן את הדין, שמא הרגתם אותה לחגכם". והיהודי לגלג עליו. ויעבור היום, והנה חושך ואפילה והנערה לא נמצאת, כי אותו הקול שנשמע שנמצאה, לא היה אמת.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה היסטוריה יהודית, ספרים | 13 תגובות

כך טיפלו הבריטים בטרור הערבי – תליות, מאסרי עולם ובני ערובה

הפוסט הזה פורסם כאן לפני עשר שנים. אני מפרסם אותו שוב בעקבות מסמך שמצאתי בארכיון הציוני על עונשי מוות שהטילו הבריטים על הפורעים הערבים בצפת: 14 רוצחים נתלו. 14 נדונו למאסר עולם. 18 נדונו לתקופות מאסר מ-3ועד 15 שנים. האם למדנו משהו מאז?הנה המסמך לפניכם:

 %d7%92%d7%96%d7%a7-%d7%93%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a8%d7%95%d7%a6%d7%97%d7%99%d7%9d

 [ 

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה טרור, ערבים, פלסטינים | 4 תגובות

מה בין אופציות בינאריות לתכנית הסעודית

מדוע אנשים נופלים שוב ושוב בפח של מעשי מרמה? * מדוע אנחנו קונים מוצרים שאיננו זקוקים להם * למה מאמינים להבטחות פוליטיקאים * לזיגמונד פרויד יש תשובה: אנשים מתפתים לאשליות כי הם משליכים את תקוותיהם על המציאות * רוצים שלום עכשיו

אמנון לוי בסדרת "פנים אמיתיות" העלה השבוע נושא החייב להדיר שינה מעיניהם של אזרחים. הוא גם מחייב פעולה מהירה ותקיפה של המשטרה ומערכת המשפט.

לוי חשף כי מתוך בניין משרדים מפואר ברמת גן מתבצעת הונאה, לכאורה חוקית, הנקראת "אופציות בינאריות". עובדי החברה מגיעים לעבודה בחליפות, מטלפנים למאות לקוחות.  מפתים אותם בלשון חלקה"להשקיע" ולהתעשר.

אמנון לוי תמונת מסך

אמנון לוי תמונת מסך

קרבנות ההונאה מתבקשים לנחש אם נייר ערך או מטבע מסוים יעלה או עתיד לרדת. אם ניחש נכון ירוויח ויתעשר. אם שגה יפסיד את כספו.
ברור שלא מדובר כאן בהשקעה אלא בהימור, שרוב המהמרים מפסידים בו את כספם. לוי איתר אנשים שעולמם חרב עליהם, שהפסידו בין עשרות למאות אלפי שקלים.
לא מדובר באנשים מן השכבה החברתית של המהמרים במכונות המזל של מפעל הפיס. אנשים מבוגרים משכילים, אפילו מבוססים, קנו את האשליה ושילמו במיטב כספם. התופעה אינה חדשה ואני יכול לספר עליה מניסיון אישי. לא כמהמר אלא כצופה בהשתאות על התנהגות חסרת פשר של בני אדם.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה טלוויזיה, כלכלה, תקשורת | 14 תגובות

האם יש שדים בעולם? רבים מאמינים שכן וביאליק המציא כמה כאלה

דוכיפ ויקיפדיה יוצר Luc Viatourr

 

הוויקיפדיה מגדירה כך את השדים: שֵׁד הוא ייצור מיתולוגי על טבעי, הנפוץ בפולקלור ובאמונה של עמים רבים. לרוב מתוארים השדים כדמויות רבות-כח, שאינן גשמיות כי אם מופיעות בצורת רוחות.

גם במסורת היהודית לא נפקד מקומם של השדים. באנציקלופדיה דעת אנו מוצאים כי :

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביאליק, ספרות עברית, שירה | 11 תגובות

תגובה למכתבה של עירית אמינוף על ארז ביטון

לאף אחד אין מונופול על המושגים הטעונים "שואה" "גטו" * אדם יכול להרגיש עצמו ב"גטו" כאשר מדירים אותו מהכלל  * אנו חיים ליד גטאות ועוצמים עיניים* לאורך שנים הייתה בארצנו הדרה מכוונת של עדות המזרח * גדלנו ליד מעברות ולא ראינו אותן

 

                                   -מאת יהודית פלד, בית השיטה –

כשקראתי את דבריה הנסערים והנרגשים של עירית בעקבות "דו"ח ביטון" והראיונות שקיימו עם המשורר, חשתי את כאבה ואת רצונה להביא זווית הסתכלות אישית על היחסים בין  אשכנזים  למזרחיים.

אקדים ואומר שגם בתוכי קיימת הסתייגות מהקמת הוועדה. לדעתי, היעוד שלנו כמחנכים הוא לחפש את המשותף לגווניה השונים של החברה הישראלית. מניפולציה פוליטית צינית עשתה שימוש בארז ביטון וחבריו הטובים. וחבל שהעולם הספרותי נפל למלכודת הזאת.
אני מוקירה את שירתו של ארז ביטון, שיש בה יכולת ראייה עמוקה מאוד. הוא מצליח, למרות ה"נופים חבושי עיניים" (שם ספרו האחרון), לראות בחדות את הסמוי מהעין.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כללי | 15 תגובות

מכתב גלוי לארז ביטון חתן פרס ישראל

           

הרחקת לכת מר ביטון, בשימוש שלך במילה שואה. שואה היא לא עוד מילה שאפשר להשתמש בה על כל צעד ושעל. טרם הייתה תופעה כזו בהיסטוריה של המין האנושי . היכן הבושה.

       

ארז ביטון

ארז ביטון

                  

                                                                – מאת ד"ר עירית אמינוף –

לא קראתי את הדו"ח של הוועדה בראשה עמדת. אני בטוחה שאתה וחבריך לוועדה, הקדשתם מחשבה רבה לנושא בו דנתם, והתייחסתם בכובד ראש לסוגיה שלשמה כינסו אתכם. אין לי ספק שגם בין המסקנות, יש כאלה הראויות לעיון.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה שואה | 64 תגובות

המשורר שונא ישראל מחמוד דרוויש במימון תקציב הביטחון

מחמוד שרוויש ויקישיתוף

שוב מעורר שמו של המשורר מחמוד דרוויש שערוריה ציבורית. פעם זה היה כשעיריית תל-אביב פרסמה את שיריו בחוצות העיר. פעם אחרת כששרת תרבות מן השמאל החליטה ללמד את שיריו.

בעיני ערביי ארץ ישראל נחשב דרוויש למשורר הלאומי שלהם. כי אכן הוא מביע את רחשי לבם למחוק את ישראל מהמפה. הוא הרי היה חבר אש"ף בתקופת מעשי הרצח של הארגון והתנגד אפילו להסכמי אוסלו.

עכשיו שוב עלה שמו בעקבות שידור הרצאה מלומדת על שירתו בגלי צה"ל. אכן, דרך נאותה לניצול כספי מערכת הביטחון המשלמת מתקציבה על החזקת התחנה.

אני מביא כאן תגובה של המשורר איתמר יעוז קסט שפרסמתי בעבר בעקבות אחת השערוריות הקודמות.

בעתירה שהגישו 17 משפחות מגוש קטיף לבג"ץ, נגד הכוונה לפתוח את קברי יקיריהם, הם מצטטים את שירו של משורר אש"ף, מוחמד דרוויש, שכתב בין היתר: 

" לכו לאן שתרצו, אבל לא בינינו,

בשום אופן!

הגיע הזמן שתסתלקו,

שתמותו היכן שתרצו, אבל לא בינינו,

צאו מכל דבר, צאו מפצעינו, מאדמתנו,

צאו מהיבשה, מהים, מהכל.

וטלו עמכם את מתיכם.." .

 

לפני הכרעת הדין הייתי מציע לשופטים המלומדים לקרוא את שירו-תשובתו של המשורר איתמר יעוז קסט " זכות השיבה – אגרת-שיר למשורר מחמד דרוויש" .

איתמר יעוז קסט צילום זאב גלילי

איתמר יעוז קסט צילום זאב גלילי

וכך נאמר בשיר, בין היתר:

 …אמי בוכיה בתוכי מפחד השיבה לעיר הולדתה /

כי אין היא רוצה בזכות השיבה המדממת לעיר-הולדתה /

כי חרדת השיבה המדממת עודה מעירה את עפרה במזוודת המסעות שבידי /

ואת קולה אני שומע מבעד, מחלחל ובוקע /

התרצה להביאני שוב למולדת אושוויץ /

האם למולדת ברגן בלזן תרצה להביאני —-

_ _ _

" הנה כי כן עלה בדעתי לעשות מעשה, כפי הכתוב בשירך /

עלה בדעתי לטלטל וליטול את מתי /

את כל בני משפחתי לטלטל וליטול מעפרה של ארץ ישראל-פלסטין /

בעוד מדמה אני מתוך נים וער /

היאך חופרות-נוברות ידי בקרקע החולית /

זו הממולאה עצמות רוחשות-לוחשות, אולם ידי מרוקנות /

בכל זאת את כל בתי העלמין, מקרית שאול ועד הר הזיתים, מטבריה ועד צפת והר מירון /

ואצבעותיי פותחות את קברו של רבי שמעון בר יוחאי ופותחות את קברו של רבנו משה המימוני /

והאר"י הקדוש, ואני מטה אוזני למנגינות ולחרוזים הפורצים מקברו הפתוח של ר' שלמה אלקבץ /

משורר ערבי השבתות /

וכדור הארץ סובב על צירו /

ושפתי המתים דובבות במעמקי הקודש /

מן העולם ועד העולם.

(מתוך " הבית מאזין לקולות – שירים ושירים בפרוזה" מאת איתמר יעוז קסט).

פורסם בקטגוריה התנתקות, שירה | 25 תגובות