ארכיון שנתי: 2005

מה בין יהודי לישראלי ובין ברל ליורם

 מאמר זה נכתב ב-2005. ומדהים לגלות עד כמה הדברים שנכתבו ונאמרו אז הוכחו והתגשמו בישראל של נתניהו ובארצות הברית שלטראמפ 1917-1918 ראו תגובתה של אמירה תושבת ארצות הברית.

ספרו של פרופסור יורם פרי, " יד איש באחיו" , העוסק בקשר בין רצח רבין למלחמת התרבות בחברה הישראלית, חושף את הדרך שעשתה מפא"י ההיסטורית מתנועה יהודית ציונית למפלגה פוסט יהודית

בחודש יולי 2005 פרסמתי בטור זה [בעיתון "מקור ראשון"] את המאמר " המאבק על גוש קטיף הוא ההתחלה" . כתבתי בין היתר: "זהו ראשיתו של מאבק על דמותה של מדינת ישראל… זה איננו מאבק בין דתיים לחילונים. גם לא בין חסידי ארץ ישראל לחסידי הנסיגות. זהו מאבק בין הרוב היהודי במדינת ישראל לבין המיעוט הישראלי…"

זמן קצר לאחר פרסום המאמר קיבל עורך " מקור ראשון" , עמיתי אמנון לורד, פניה בדואר אלקטרוני מאדם בעל השפעה בממשל האמריקני, המזוהה עם הניאו שמרנים. בפנייתו כתב האיש (יהודי הקורא עברית) כי "המאמר חשוב מאד" , ויש להביא את תוכנו לידיעת גורמים בממשל. הוא ביקש לשלוח לו תרגום של המאמר לאנגלית. המאמר הופץ ברשתות קשר ואני מקווה שתרם משהו לכך שבארצות הברית יבינו שהקרקס הנוכחי, הקרוי פוליטיקה ישראלית, איננו משקף את זרמי המעמקים האמיתיים של החברה הישראלית.

מלחמת התרבות

זמן קצר לאחר פרסום מאמרי הופיע ספרו של פרופסור יורם פרי "יד איש באחיו -רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל" , המעיד כי הרעיון הזה של מאבק בין הישראלים ליהודים הולך ומחלחל לשיח הציבורי בישראל.

יד איש באחיו. שער הספר.

יד איש באחיו. שער הספר.

 

פרופסור יורם פרי הוא סוציולוג פוליטי. לימד תקשורת וסוציולוגיה פוליטית באוניברסיטת תל אביב.  כיום הוא  מלמד באוניברסיטת מרילנד בארצות הברית.

במקביל הוא מעורה מאד בחיים הציבוריים בישראל. במחקריו הוא משלב זוויות ראיה עיתונאית פוליטית ואקדמית, המשקפת את ניסיון החיים שלו. את השכלתו רכש באוניברסיטה העברית ו" "לונדון סקול אוף אקונומיקס" . שנים רבות היה פעיל בכיר במפלגת העבודה. בשנות ה-70 היה דובר המפלגה ובשנות ה-80 היה נציגה באירופה. שנים רבות היה חבר מערכת עיתון ההסתדרות " דבר" ומילא בו תפקידים בכירים, בין היתר מזכיר המערכת וסגן העורכת. לאחר פרישתה של חנה זמר מעריכת העיתון ב-1990 היה לעורכו עד לסגירתו בשנת 1995. (העתון קירטע עוד כשנה והעיתונאי רון בן ישי ניסה להצילו. אך הוא משך ידיו מן המשימה לאחר שעובדי העיתון בסיוע עמיר פרץ חיבלו במאמצים לשיקומו).

מקורב לרבין

 

יורם פרי (צילום: זאב גלילי)

יורם פרי (צילום: זאב גלילי)

יורם פרי היה מקורב ליצחק רבין. הוא מעיד על עצמו כי בתקופת היותו דובר המפלגה " הנחיתי אותו במבוכיה של הפוליטיקה המפלגתית" . לאחר שנהיה לראש ממשלה שימש פרי יועץ פוליטי לרבין. בתקופה שהיה נציג המפלגה באירופה, והוא אז בן 30 בלבד, שימש פרי איש קשר בין רבין לבין מנהיגי אירופה.

ספרו של פרי עוסק במכלול ההיבטים של רצח רבין: מיתוס רבין והתקשורת, ההנצחה, השפעת הרצח על החברה הישראלית, והעיקר: השסע בחברה הישראלית.

הביוגרפיה של פרי מכשירה אותו ללא ספק לכתיבת ספר פוליטי.

אך זהו ספר שאמור להיות מחקר מדעי אובייקטיבי. פרי עומד על הקושי הזה ואומר: " האמנתי כי קירבתי למושא המחקר… תאפשר לי להשתמש במתודה שאנתרופולוגים מכנים "השתתפות מתבוננת"" . לחוקר הנוקט שיטה זו יש יתרון… אם רק ינקוט איפוק " יוכל החוקר להגיע לתובנות מדעיות שלא יושפעו משיקולים זרים…" .

אני מרשה לעצמי לערער על הנחה זו של פרופסור פרי.

בין רטרו למטרו

הלוז של הספר הוא הפרק העוסק בשסע העמוק בחברה הישראלית, שנחשף בעקבות רצח רבין. פרי דוחה את הפרשנות המקובלת שהתפתחה בשיח הציבורי בעקבות הרצח. " חברי המעמד הכותב" , הוא אומר, לקו " בחשיבה סטראוטיפית" . המתודה הנפוצה בישראל של חוקרי החברה הוא שימוש בקטגוריה לאומי, דתי , פוליטי, השכלתי , מגדרי, גילי, השכלתי. הנתונים לפי קטגוריות אלה זמינים ונגישים ולכן אין ניסיונות לגזור את החברה על פי קטגוריות אחרות שחשיבותן רבה.

במקום המתודה המקובלת בארץ מציע פרי – בעקבות מחקרים שנעשו על דפוסי הצבעה בארצות הברית – חלוקה אחרת. מה שמשפיע בארצות הברית, אומר פרי, אינם כל הפרמטרים האמורים אלא תפישת עולם והעדפות תרבותיות. פרי מסתמך על חוקר אמריקני, ג'ון ספרלינג, שעושה הבחנה בין רטרו לבין מטרו. כל אחד מן המושגים הללו מבטא מקבץ שונה של ערכים, השקפות ואמונות.

באמריקה מייצגת תרבות המטרו עמדה קוסמופוליטית, אמונה בחידושי המדע וברצון לעצב את העולם. תרבות הרטרו באמריקה היא התרבות השמרנית המאמינה בתאוריית הבריאה ולא באבולוציה מדגישה את הסמכות והחובה ומעלה על נס את ערכי המשפחה והמסורת.

ההתאמה לישראל

החלוקה בישראל, אומר פרי, היא בין שתי מסגרות אב החלוקות בשאלה מי אנחנו, כיצד ננהל את חיינו, מה החזון שלנו, מה הן מערכת הנורמות שלנו.

קל לראות שההבחנה בין רטרו למטרו איננה בין ימין לבין שמאל או בין דתי לחילוני. באורח סימבולי מבטאת ההבחנה בין רטרו למטרו את ההבחנה בין יהודים (שהם כמובן רטרו) לבין ישראלים שהם מטרו. ההבחנה בין ארץ ישראל למדינת ישראל, בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית, בין שימור וחידוש, בין ירושלים לבין תל אביב בין אוריינטציה סכסוכית לבין אוריינטציה פוסט סכסוכית.

ובהגיעו למאמר שלי אומר פרי: " בלהט הוויכוח של קיץ 2005 עלו טיעונים מסוגים רבים ושונים. אבל מעט מאד בין הררי הפרוזה ותלי המילים נחשף פה ושם גם הרציונל העמוק של מלחמת התרבות הזו וכך ביטא את הדבר הפובליציסט זאב גלילי בטור שלו בשבועון "מקור ראשון".

פרי מצטט את מאמרי ומציין: " לא מצאתי תיאור ספרותי אחר הקרוב כל כך למסגרת הניתוח שהצגתי כאן, של מלחמת התרבות בין הרטרו והמטרו בישראל" . פרי מערער רק על קביעתי כי היהודים הם הרוב בישראל. טענה מוזרה נוכח העובדה שכל הסקרים משנות השבעים ועד היום, שיזמו גופים רציניים – החל במכון למחקר חברתי שימושי של גוטמן וכלה במכון " שלם" – העלו כי רוב מכריע של תושבי ישראל היהודיים מזהים עצמם כיהודים.

מיהו ישראלי

במאמרי אמרתי כי הישראליות היא הלך רוח (" אכול ושתה" " עכשוויזם" ). יש בה ניסיון לברוח מן הגורל היהודי – החל בנכונות להתבולל במרחב הערבי על ידי נשואי תערובת (כמו שהציע עורך הארץ גוסטב שוקן), דרך הקמת " מדינת כל אזרחיה" וכלה בנסיגה אל מאחורי גדר הפרדה, כדי לקיים כאילו " מדינה יהודית ודמוקרטית".

הישראליות חוצה גבולות של מפלגות, מוצא, השקפה פוליטית ומעמד חברתי. היא אופיינית אמנם לאליטות החילוניות המזוהות עם השמאל, אך יש גם אנשי ימין ופשוטי עם שנסחפו אליה. וגם חובשי כיפה שהם בחזקת ישראלים בני דת משה.

 

אליעזר ליבנה

אליעזר ליבנה

ציטטתי במאמרי מדבריו של אליעזר לבנה, מחשובי ההוגים של תנועת העבודה, שאמר: " היהדות שוללת את עולם המושגים המערבי ואת סגנון החיים הנובע ממנו: רדיפת אושר קדחתנית; פולחן השפע החומרי; אכסהביציוניזם מיני ומתירנות טוטאלית; מגלופוליס שורץ על סביבתו; הינתקות מהבריאה. היהדות היא תרבות המקבלת את הכאב כחלק מההישג ואת הייסורים כדרך ליצירה. את הוויתור כאמצעי להתעלות ואת הנכונות להסתכן כיתרון… היהדות המקראית לא מובנת ללא עקדת יצחק והיהדות הגלותית אינה מסתברת ללא מקדשי השם של וורמיזא ומגנצא. אהבת ארץ ישראל אינה נקנית ללא ייסורים" .

קל לראות שייחוס הפער בין הרוב היהודי בארץ למיעוט הישראלי לתאוריית מטרו-רטרו אין לה בסיס. למרות מאמציו לאובייקטיביות מדעית אין פרופסור פרי מצליח לטשטש את העובדה כי הוא מייצג את הישראליות ומטרו שלו הוא בעל עדיפות על הרטרו הישראלי המפגר.

השקפותיו הרדיקליות של פרי

פרי נתן ביטוי להשקפותיו  ב-2007 באוניברסיטת תל אביב.

בין הרעיונות הרדיקליים שהעלה בהרצאתו:

  •   האם בכלל צריך להמשיך בעליה? ישראל היא המדינה הצפופה ביותר בעולם (אם לא נביא בחשבון את הנגב הדגיש).
  •   האם אפשר לקרוא לישראל מדינה דמוקרטית כשהיא מנהלת מדיניות כיבוש הנמשכת ארבעים שנה – שאל.
  •   ואולי קרטר לא כל כך בלתי צודק בביקורת שלו על ישראל (בספר אנטי ישראלי ואנטישמי שפרסם באותה תקופה) ספק שאל ספק קבע.
  •   וגולת הכותרת בדבריו של העסקן האקדמי רדיקלי: אפשר להבין את אנשי האקדמיה הבריטית המחרימים את האקדמיה הישראלית.

אולי כדאי שהפרופסור הנכבד יתפנה פעם לקרוא את כתבי ברל וימצא שם את המשפט הבא:
"היש עם בעמים, אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס, ממלא את ליבם רגש הערצה והתמכרות?"

עגנון על ברל

 

ברל כצנלסון

ברל כצנלסון

ברל כצנלסון, ממייסדי תנועת העבודה ומהוגיה הגדולים, היה יהודי בכל רמ"ח אבריו. ש"י עגנון, בחוברת הספד שהוציא ב-1944, לאחר מותו של ברל, מספר על טיול שטייל עם הסופר חיים יוסף ברנר בסמוך לביתו של ברל: " …רציתי לשאול את ברנר מה ראה לטרוח כל כך על אדם זה (על ברל)… הציץ עלי פתאום בעיניו הכחולות והנאות והחזיר פניו כלפי דירתו של ברל כצנלסון ואמר: …הוא איש יהודי, מבין אתה מה אני אומר… רוצה אתה שאפרש לך מה זה איש יהודי, לא אפרש לך, שכבר הגיעה השעה שתבין מעצמך" .(ש" י עגנון על ברל כצנלסון, הוצאת שוקן תש" ד).

כמה סמלי שברל היהודי ייסד את עיתון "דבר" והיה עורכו הראשון. עורכו האחרון של העיתון, האיש שנעץ את המסמר האחרון על ארון המתים של העיתון (ושל תנועת העבודה) הוא ישראלי, פרופסור יורם פרי.

 

ברל ביום הראון לייסוד דבר

ברל ביום הראון לייסוד דבר

ראה המאבק בין ישראלים ליהודים

ראה אנחנו המשוגעים של ר' נחמן מברצלב


האוליגרכיה של "להרים טלפון"

לפני כמה חודשים נזקקתי בדחיפות למסמך רשמי מאחד ממשרדי הממשלה. לא משהו של פיקוח נפש אלא ענייני ממונות.

פניתי ללשכה המתאימה של אותו משרד, הגשתי בקשה כחוק. וכדי לזרז את העניין ולהזכיר למי שצריך את חיוניות המסמך שלחתי למנהל הלשכה גם פקס ובו פרוט הבקשה, חשיבותה ודחיפותה.

לא קבלתי תשובה משך כמה ימים. התקשרתי לאותו משרד ובקשתי את המנהל. הוא לא היה אך אישה שהציגה עצמה כסגניתו אמרה לי שלא קבלו בכלל פקס.  בו במקום העברתי שוב את הפקס והיא אישרה שקיבלה אותו. היא הבטיחה לטפל בעניין "אבל שתדע שזה ייקח זמן".

חלף שבוע ואין קול ואין עונה. התקשרתי שוב לאותו משרד, בקשתי את המנהל. הוא שוב לא היה וסגניתו השיבה לי. כן, היא זוכרת את הפקס ואת השיחה עמי. "העניין בטיפול".

חלף עוד שבוע. התקשרתי שוב. המנהל כמובן איננו (בכלל עד היום איני משוכנע שיש מנהל כזה. הוא כנראה וירטואלי. אף פעם אינו במשרד). השיבה לי סגניתו. הפעם כבר לא זכרה מי אני ומה בקשתי. ניסיתי להזכיר לה את הפקס. לא, היא אינה זוכרת. הפקסים אצל המנהל. והמנהל כמובן איננו.

עוד ניסיון אחד או שניים והעניין נמאס לי. וגם הצורך באותו מסמך הפך להיות דחוק. הפעם "הרמתי טלפון". לא למשרד הממשלתי כאזרח מן השורה. אלא לידיד בעל השפעה המסוגל להזיז דברים.

הדברים אכן זזו. תוך עשרים וארבע שעות הועבר אלי המסמך בפקס. ועוד יממה אחת נדרשה כדי שהמסמך המקורי יהיה בידי.

הואיל ואיני רוצה להסגיר את מי שסייעו בידי לא אגלה מה טיב המסמך ובאיזה משרד מדובר. (כל הפרטים, כמו שאומרים, שמורים במערכת). לאחר מעשה בדקתי את העניין נתברר לי כי כסתם אזרח לא הייתי זוכה לעולם באותו מסמך. או שסיכויי לקבל אותו היו קלושים ביותר.  ומדובר במסמך הנוגע לזכויות בערך של רבבות שקלים.

בסיפור זה אני בעצם מסגיר עצמי  כמי שנמנה עם האוליגרכיה או המאפיה של "תרים טלפון". להגנתי אני רוצה לומר שניצלתי לעתים נדירות מאד את היכולת הזו "להרים טלפון". זכורים לי  שניים שלושה מקרים השייכים לענייננו.

 הילד זקוק לניתוח

 נדמה לי שהפעם הראשונה בה "הרמתי טלפון" היה לפני  שני תריסרי שנים, כשנה לאחר שנולד בננו השלישי. הבן נולד עם בקע (הרניה) והיה ברור כבר מימיו הראשונים שהוא זקוק לניתוח.

בקרנו אצל רופא מומחה. הוא יעץ לבצע את הניתוח כשהילד יגיע לגיל של כמה חודשים והציע לקבוע מיד תור בבית החולים.

עשינו כמצוותו. בבית החולים לא קבעו תור בגלל גילו הצעיר של התינוק. אך מיום ליום המצב של הילד הלך והחמיר. בכל פעם יצא המעי ממקומו וגרם לו ייסורים. הסתובבנו עמו בתורנות, אני ורעייתי, כשהוא בידינו לילות שלמים. כל יום יומיים רצנו לבית החולים כדי שכירורג יחזיר את המעי למקומו וישחרר את הילד מייסוריו. ההקלה היתה נמשכת יום או יומיים או כמה ימים לכל היותר. ושוב ריצה לבית החולים,

המתנה ארוכה בחדר מיון ושוב הביתה ולייסורים המתחדשים.

תחילה חשבתי שאין קובעים תור לניתוח מסיבות רפואיות. אך רופא מומחה אצלו בקרנו, באורח פרטי, אמר כי יש לבצע מיד את הניתוח וכל דחייה נוספת מהווה סיכון. עם חוות דעת זו פנינו שוב לבית החולים ושוב דחייה ושוב דחייה.

ואז רעייתי אמרה לי "תרים טלפון". באותה תקופה היה לי מעמד כזה בתקשורת שלא נזקקתי לידידים בעלי השפעה. טלפון אחד והעניינים מסודרים. לא "הרמתי טלפון" עד למועד זה מטעמים עקרוניים. חשבתי שזה לא מוסרי לזכות בעדיפות על מישהו אחר שאולי זקוק לניתוח יותר מאשר בני. אך נוכח סבלו של הילד ומצוקת אמו הפרתי את העיקרון שקבעתי לעצמי והרמתי טלפון. הניתוח בוצע תוך יום אחד ואותו תינוק מתייסר הוא היום בחור לתפארת.

 איך מתחברים לחשמל

 באותה תקופה לערך הפרתי פעם נוספת את העיקרון שקבעתי לעצמי. היה חורף קשה, סערה עקרה עץ הסמוך לביתנו. העץ הקורס קרע חוטי חשמל והנה אין אספקת חשמל. הזעקנו את חברת החשמל. נתברר שהתקלה חמורה. לא רק חוטים נקרעו אלא עמוד חשמל התמוטט. באו פועלים והחלו לתקן ולהקים. אך הימים חולפים ואין חשמל. ובבית קור כלבים ושלושה ילדים שאין מים חמים לרחוץ אותם. גם הכיריים היו חשמליות ולא של גז, כך שגם מאכל חם לא היה לנו.

כל הפניות שלנו ושל השכנים לחברת החשמל היו ללא הועיל. ושוב נשברתי נוכח סבלה של המשפחה. הרמתי טלפון למי שהרמתי ותוך כמה שעות היתה אורה ושמחה למשפחתנו ולעוד כמה יהודים שנהנו מן הטלפון שלנו.

בתים אחרים באותו רחוב נשארו בחשכה ימים רבים.

מה רע ב"להרים טלפון"

רע מאד. ואני מתבייש לספר על אותם מקרים ספורים שבהם ניצלתי את מעמדי (הזמני) כדי להשיג טובת הנאה.

היכולת של חלק מן האזרחים (אני קורא להם אוליגרכים)  "להרים טלפון" נובעת מן המציאות של המשטר החברתי שלנו. אזרח בודד הוא חסר אונים מול המערכות הקובעות את גורלו. והמערכות הן רבות: משטרה, מערכת המשפט, האוניברסיטאות, צה"ל, משרדי הממשלה, הביטוח הלאומי, העיריות וכך הלאה וכך הלאה.

האימרה העממית היא ש"אם יש לך קשרים אינך זקוק לפרוטקציה". יש לך קשרים אם אתה בעל כוח לתת משהו בתמורה למה שאוליגרך אחר נותן לך. גלומר אם אתה עצמך אוליגרך.

כך אתה יכול לדאוג לכך שבנך ישרת במקום שהוא רוצה בצה"ל (בין אם מדובר בג'ובניק הרוצה קרוב לבית, בחובב מחשבים הרוצה לממר"ם או ב"מורעל" הרוצה לשרת ביחידה מובחרת). אם יש לך קשרים המשטרה תמצא את המכונית הגנובה שלך (אפילו אם היא כבר נמצאת בשטחים כמו שקרה לצ'יץ' ראש עיריית תל אביב) ותטפל בשכן טרדן. אם יש לך קשרים תוכל לסדר את הבן במחלקה מבוקשת באוניברסיטה ותקבל תור מוקדם לניתוח ועוד ועוד.

והכל על חשבונך, אדוני האזרח הקטן.

בין ישראל השנייה לישראל האחרת

 נראה לי כי "ישראל האחרת" כמו "ישראל השנייה" היא פרי תקופת שלטונה של מפא"י. הכל היה תלוי אז בשלטון – הבריאות, החינוך, הפרנסה, מקום המגורים, רשיונות לעסקים. בלי פנקס אדום ופתק מתאים לא יכולת להשיג את כל אלה. זכויות האזרח הבסיסיות ביותר לא היו דבר מובן מאליו אלא זכויות מותנות. אין פלא שעולי ארצות המזרח חשו עצמם מופלים לרעה על ידי "הממסד האשכנזי" כי הם היו הרחוקים ביותר ממוקדי הכוח, שהעניקו את זכויות הקיום הבסיסיות. אך היו יהודים רבים, אשכנזים למהדרין, שגם בפניהם נחסמה הדרך. לעתים מסיבות פוליטיות – "השרון והעמק לא לנו לא קציר לא קטיף לא בנין" שר זאב ז'בוטינסקי.

ישראל השניה. עובדת סוציאלית מבקרת במעברת תלפיות בירושלים אוסף הצילומים הלאומי 1958

לכאורה שלטון מפא"י איננו קיים עוד. אך זו טעות. הוא השאיר אחריו את האליטות והאוליגרכיות. הוא השאיר גם את רודנות המנגנון. מנגנון שלא השתנה גם עם חילופי השלטון ב-1977.

רודנות המנגנון משמעותה שפקיד מדינה, עובד קופת חולים, איש פרקליטות, ובעלי מונופול  ורבים אחרים יכולים לרדת לחייך בצורה החוקית ביותר. רודנות מנגנון פרושה שמישהו אחר שיכול "להרים טלפון" יקבל לפניך את מה שמגיע לכולם במידה שווה.

ראה:

כשאוליגרך בא לארץ האוליגרכים

 מורה דרך למטריקס נוסח ישראך

אריאל שרון כליוויתן של תומאס הובס

על אריאל שרון ניתן לומר מה שנאמר על אטילה מלך ההונים (453-406 לספירה). אמרו עליו כי בכל מקום שבו דרכה כף רגלו הביא רק חורבן והרס.

אטילה, שהיה האויב המר ביותר של האימפריה הרומית בתקופת שקיעתה, ניהל מסעות מלחמה אכזריים ועקובים מדם. הוא לא הסתפק בניצחון על צבאות אויביו ונהג להשמיד ערים וכפרים על יושביהם.

קבלן ההריסות

 

 אטילה מלך ההונים. ציור מימי הביניים.

אטילה מלך ההונים. ציור מימי הביניים.

מגילת חייו של שרון מלמדת כי התואר שהודבק לו, " הבולדוזר" ובאחרונה " קבלן הריסות" , הוא תיאור עדין למעלליו. בשנים ספורות הצליח שרון להרוס עד היסוד את האמון הציבורי במערכת המשפט; להעלות את רמת השחיתות האישית והציבורית למדרגה של מדינת בננות דרום אמריקנית; לרסק את כל ההליכים הדמוקרטיים – מן הממשלה דרך הכנסת ועד מרכז הליכוד ומתפקדיו; להביא חורבן וגלות על 22 ישובים פורחים בגוש קטיף; להרוס את הליכוד מן היסוד ולהפוך את המערכת המפלגתית כולה לקרקס של שקרנים ועריקים.

למרות כל זאת הוא נהנה מתמיכה ציבורית חסרת תקדים, שהמדינה לא ידעה כמותה מאז ימי בן גוריון. השאלה היא כיצד להסביר זאת – כשמראות חורבן גוש קטיף טרם נמחקו מן התודעה, כשהקסאמים ממשיכים לעופף והפיגועים מוסיפים להקיז דם.

התשובה נשמעת אולי אבסורדית. דווקא הצלחתו של שרון להחריב את גוש קטיף, במהירות וללא שפיכות דמים, (בסיועה הפאסיבי של מועצת ישע) היא שחיזקה את מעמדו.

שומר הסדר הקיים

ההסבר לכך הוא זה: שרון נתפס בציבור כשומר הסדר הקיים ועורר את התקווה כי כל עוד יהיה בשלטון יישמר הסדר הזה.

קל להסביר את רצונן של האוליגרכיות בשמירת הסדר הקיים – מן הצמרת הביטחונית ועד עובדי חברת החשמל. הסדר הקיים מבטיח לאלה משכורות גבוהות ופנסיות ענק בגיל צעיר ולאלה חשמל חינם ואת השכר הגבוה במשק. ומה שנכון לגבי שתי אוליגרכיות אלה נכון לגבי כל בעלי זכויות היתר וקבוצות הכוח במדינה.

אך לא רק קבוצות הכוח רוצות בשמירת הסדר הקיים. כל אזרח במדינה שיש לו משהו להפסיד חושש מערעור הסדר הקיים. וכנראה – למרות המצוקה הכלכלית – אין אזרח במדינה שאין לו מה להפסיד. הסדר הקיים פירושו שתוכל למשוך כסף מהבנקט גם אם כל מה שיש לך שם זו קצבת הביטוח הלאומי. הסדר הקיים פירושו שמים יזרמו בברזים, והחשמל יגיע לבתים ותקבל בקופת חולים את התרופות שלך נגד לחץ דם. הסדר הקיים פירושו שמישהו ישמור על רכושך ועל גופך מפני גנבים ושודדים. הסדר הקיים הוא כמובן שלטון המסוגל להבטיח את בטחון המדינה מפני אויבים מבחוץ (או שלטון המעורר את האשליה שהוא יבטיח זאת גם בעתיד).

צורך אנושי

 

 תורתו משמשת הצדקה לכל ממשל שהגיע לשלטון. תומאס הובס.

תורתו משמשת הצדקה לכל ממשל שהגיע לשלטון. תומאס הובס.

הצורך בשלטון השומר על הסדר הקיים הוא צורך אנושי בסיסי. חז"ל עמדו על כך באמירה "שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו" ( עבודה זרה ד' עמוד א). הפילוסוף הבריטי תומס הובס (1588-1679) בספרו  "לויתן" מדבר על הכרחיותו של שלטון מוחלט, כחלק מאמנה חברתית המאפשרת קיום בחברה. פרשניו של הובס אומרים כי תורתו יכולה לשמש כלי להצדקת כל ממשל בתנאי שהגיע לשלטון.

הניסיון למנוע את חורבן גוש קטיף היה ניסיון לעצור את השלטון. אילו המאבק הזה היה מצליח לא הדמוקרטיה הייתה נפגעת, כי משטרו של שרון בשנה האחרונה לא היה משטר דמוקרטי. מה שהיה מתערער זה הסדר הקיים.

הנהירה ל" קדימה" מלמדת דבר חשוב אחד: כולנו היינו שותפים לחורבן גוש קטיף. כל אחד מאתנו עלול היה להפסיד משהו מזכויותיו ומהנאותיו של הסדר הקיים.

 

" קדימה" של שרון היא כמו הריבון ב" לוויתן" - סופר אורגניזם, השולט בכל. שער ה" לוויתן" של תומאס הובס

" קדימה" של שרון היא כמו הריבון ב"לוויתן" - סופר אורגניזם, השולט בכל. שער ה"לוויתן" של תומאס הובס

=========================================================

פנינה רוזנבלום השיגה יותר קולות משרון

ביום בו הושבעה פנינה רוזנבלום לכנסת היא הוזמנה לראיון בתכניתם של ירון לונדון ומוטי קירשנבוים בערוץ 10. השאלה הראשונה שהציג לה לונדון הייתה: אפשר להציג לך שאלות רציניות? את יכולה להתמודד עם אתגרים?. בהמשך, כשהביעה את אהדתה לדת ולמסורת, שאל אותה לונדון אם היא יודעת איזו פרשה קוראים השבוע.

ירון לונדון הוא אדם משכיל וגם מגלה בקיאות ביהדות. אבל אילו היה מציג שאלה זו לחברו לתכנית, ספק אם מוטי קירשנבוים היה יודע להשיב עליה. זאת, כל עוד לא נקבעים מועדי משחקי הכדורגל על פי פרשת השבוע. אני מטיל ספק אם מאה מתוך 120 חברי כנסת היו יודעים להשיב על השאלה.

שאלות דומות הוצגו לפנינה רוזנבלום בכל אמצעי התקשורת מלוות הערות ציניות ולגלגניות.

מה מקור ההתנשאות הזו?

האם פנינה היא בעלת הבנה פוליטית פחותה משל מנכ"לית משרד החינוך, רונית תירוש, שאינה זוכרת בשביל מי הצביעה. האם שרת החינוך לימור לבנת יותר משכילה ממנה? האם דליה איציק, רוחמה אברהם, ענבל גבריאלי, יותר מוכשרות ממנה.

ליגלגו עליהאך היא צחקה כל הדרך אל הבנק. פנינה רוזנבלום  בארץ נהדרת

ליגלגו עליהאך היא צחקה כל הדרך אל הבנק. פנינה רוזנבלום בארץ נהדרת

פנינה רוזנבלום, שלא כרוב חברי וחברות הכנסת עשתה משהו בחיים האמיתיים, מחוץ לעסקנות פוליטית. היא הקימה מפעל במו ידיה והצליחה להפוך עצמה למותג מסחרי בעל ערך של מיליונים. בבחירות לכנסת ה-15, בשנת 1998, רצה בראש רשימת " תנופה" וזכתה ב-44,953 קולות. חסרו לה רק כמה אלפי קולות כדי להיכנס לכנסת עם שני מנדטים. תנועת " שלומציון" של אריאל שרון שרצה לכנסת ה-7 ב-1977 זכתה רק ב-33,947 קולות.

פנינה רוזנבלום עשתה דרך ארוכה מאז התגוררה עם אמה בצריף קטן בפתח תקווה. בגיל 17 נכנסה למספרה והפכה מנערה בעלת מראה מזרחי ושיער שחור לבלונדינית זוהרת. היא החלה כבעלת קיוסק לכריכים, הפכה דוגמנית וזמרת. את עסקיה התחילה עם מינוס של 20 אלף דולר והגיעה למפעל שמחזור המכירות שלו מגיע ל-25 מיליון דולר המעסיק 140 עובדים.

כניסתה לכנסת הביאה עיתונאים לחפש בארכיונים אמירות שיסגירו את טיפשותה כאילו. חיפשו ומצאו. פעם בשובה מגרמניה נשאלה משהו על השואה ותשובתה הייתה: אין בוכים על חלב שנשפך. אולי לא תשובה חכמה. אבל האם דבריו של טומי לפיד, האשכנזי המשכיל כאילו, על הזקנה מרפיח המזכירה לו את אמו בשואה הייתה אמירה חכמה יותר?

התקשורת אוהבת לצחוק מפנינה רוזנבלום ו"ארץ נהדרת" הפכה אותה לדמות מגוחכת. אך פנינה צוחקת כל הדרך אל הבנק ועכשיו אל הקריירה הפוליטית.

==========================================================

מה פרוש המושג כלנתריזם

רחמים כלנתר מי יסיר עפר מעיניך. אם אני שמעון פרס, צחי הנגבי, שאול מופז, הייתי עולה על קברך ומבקש סליחה ומחילה.

לבני הדור הזה השם רחמים כלנתר אינו אומר הרבה. פה ושם מזכירים עסקנים ותיקים את המושג "כלנתריזם" כאיזו קללה, או ככינוי למעשה פוליטי מביש.

רחמים כלנתר נבחר בשנת 1955 למועצת עיריית ירושלים ב"חזית דתית לאומית" . בשנת 1956 פרשה הסיעה מן הקואליציה העירונית במחאה על כך שראש העירייה מטעם מפא"י, גרשון אגרון, אישר הקמת בית כנסת רפורמי בירושלים.

רחמים כלנתר פרש מסיעתו, הקים סיעת יחיד והצטרף לקואליציה העירונית. בכך מנע את הדחת ראש העיריה. רחמים כלנתר זכה לתמורה נאה: הוא מונה לסגן ראש העיר לענייני דת ותברואה. תודות לו זכתה שכונת הבוכרים ובני עדתו בכלל לטיפול מיוחד של ראש העיר.

בעקבות פרשת כלנתר נעשו כמה יוזמות חקיקה, שנועדו למנוע תופעות כאלה. הונהגו בחירות ישירות לראשי הרשויות המקומיות וכן נחקק תיקון לחוק יסוד הכנסת שקבע כי חבר כנסת שיפרוש מסיעתו, שלא במסגרת של פילוג, לא יוכל להיבחר לכנסת הבאה ברשימה המיוצגת בכנסת היוצאת.

המיצובישי של אלכס גולדפרב

המיצובישי של אלכס גולדפרב

כל המחסומים הללו היו טובים אולי בשביל דגי רקק. במרוצת השנים התפתח הכלנתריזם לכלל נורמה – מן המיצובישי של סגן שר השיכון אלכס גולדפרב (מסיעת " צומת" ) שבהצבעתו אפשר לרבין להעביר על חודו של קול את אוסלו ב' ועד לצחי הנגבי ושאול מופז שעברו ל"קדימה" .

=================================================

חבקוק על " קדימה"

הקורא זאב נעמן מחיפה הפנה את תשומת ליבי כי הנביא חבקוק כבר צפה את אופיה של מפלגת שרון.

וכך אומר הנביא: " כולו לחמס יבוא, מגמת פניהם קדימה…" (א ט).

==================================================

האנגלית של עמיר פרץ

הניסיון הכושל של עמיר פרץ להתבטא באנגלית כבר חידש כמה בדיחות ישנות. כמו הסיפור על המועמד שנתבקש לומר ארבע מילים באנגלית. הוא אמר METRO GOLDWIN MAYER. כשנתבקש לומר מילה רביעית השמיע את הנהמה המפורסמת של האריה שמופיע בלוגו של חברת הסרטים האמריקנית.

MGM_Logo

אבל הנושא אינו מצחיק . אדם שכך מתבטא באנגלית חושף לא רק אי ידיעה בשפה אלא התנתקות מן הנעשה בעולם. אדם שכך מדבר אנלית לא קרא מימיו מאמר ב" ניו יורק טיימס" או ב" וושינגטון פוסט" , או ב" טיימס" הלונדוני, או ב" טיים" או ב" ניוזוויק" . הוא אינו מסוגל להבין שידור של CNN או FOX להאזין לBBC או לצפות בסרט הוליוודי ללא תרגום עברי בגוף הסרט.

מבחינה זו מהווה פרץ מהפכה גדולה במפלגת העבודה. תנועת העבודה ההיסטורית השתבחה מראשיתה במנהיגים יודעי ספר (בן גוריון, בן צבי, שזר, דינור, ועד לשמעון פרס). מנהיגים נבערים היו נדירים במפא" י ההיסטורית והמעטים שהיו שימשו נשוא לבדיחות. כמו למשל יוסף אלמוגי, עסקן פועלי נמל חיפה, עליו נאמר כי סרב לקבל ספר כמתנה ליום הולדתו בנימוק ש" יש לי כבר ספר" . או שביקר במסעדה בלונדון והזמין מנה של כבד עם ביצה קשה ואמר: I WANT A DIFFICULT EGG AND A PIECE OF HEAVY.

================================================

איך משיגים " תעודת יושר"

הועבר לפוסט סמוך קישור

איך משיגים " תעודת יושר?

את הסיפור הזה סיפר לי ידיד. הוא בשנות החמישים המאוחרות לחייו, פוטר ומצא מיד עבודה אחרת – איש שיווק במפעל המייצא מוצרים ביטחוניים. על מנת לקבל את העבודה הוא נדרש להציג תעודת יושר מן המשטרה. על התלאות שעברו עליו סיפר:

" פניתי לתחנת המשטרה. השוטר המופקד על האישורים פעל בזריזות. הוא הפיק למעני שני גיליונות. אחד מהם, לדבריו, נועד " לעיני בלבד" והשני להצגה בפני הגורם הממשלתי.

רישום פלילי

" בטופס להצגה נאמר כי לא נמצא לגבי רישום פלילי. ובנוסף הופיע המשפט הבא: " לאדם זה בוער תיק הת.א." .

" אני יליד הארץ, בוגר 16 שנות לימוד לפחות. שפת אימי, עברית. לא הבנתי מה פרוש הדבר שיש לי תיק בוער. השוטר הסביר לי באדיבות כי איני קורא כהלכה את הכתוב. אין הכוונה לתיק בוער כמו "הסנה בוער באש", אלא לתיק שבוער כחמץ בערב פסח.

" בגליון שנמסר לעיני בלבד- הופיע הפרוט הבא :

לאדם זה בוער תיק על מתן הצהרת שקר, סעיף 120 לפקודת החוק הפלילי 1936. ניסיון למרמה. חוק לתיקון דיני עונשין ועבירות מרמה , סחיטה ועושק תשכ" ג 1963.

" למרות שחלפו 30 שנה מאז הפשעים הנוראים המתוארים בתיק המבוער שלי, עדיין בוער בי כאש, הזעם על מה שעשו לי אז" .

תודת המדינה

" הדבר היה זמן קצר לאחר תום קרבות מלחמת יום הכיפורים.

אני וחבריי למילואים, שרתנו מ 6/10/73 עד מרץ/ אפריל 1974. לאחר תום הקרבות נשמעו דיבורים רבים מפי כל על החוב שחבה המדינה לחיילי המילואים.

" כזוג צעיר עם תינוקת בת יומה, עקבנו אני ורעייתי בעיון אחרי ההבטחות בדבר משכנתא לזוגות צעירים, עם דגש על חיילי המילואים, להם מגיעה תודת המדינה.

" הייתה לנו אז דירה קטנה ועלובה בת שני חדרים וחצי. שאפנו לרכוש דירה בת שלושה חדרים ולצורך כך היינו זקוקים להלוואה, לכיסוי הפער בין מחיר המכירה למחיר הקניה.

" התייצבנו בפני פקיד העירייה במקום מגורינו. הפקיד הוציא טופס בקשה. הקריא לנו את הסעיפים הרלוונטיים, רשם את תשובותינו והושיט לנו את טופס הבקשה לחתימה.

" לאחר כחודש, קבלנו בדואר אישור לקבלת המשכנתא אותו היה עלינו להציג בפני הבנק. כשקראנו את המופיע בטופס, נתברר כי עלינו להצהיר כי "אין ברשותנו ולא הייתה ברשותנו דירה". מובן שלא יכולנו להצהיר הצהרה כזו. נפגשתי בקריה בתל אביב, עם נציג משרד השיכון, האחראי על המשכנתאות ואמרתי לו שיש לנו כבר דירה קטנה ואנו זקוקים למשכנתא לצורך רכישת דירה גדולה יותר. הפקיד הסביר לי כי אין למשרד השיכון תוכנית משכנתאות להחלפת דירה. עוד אמר כי אם לא אגיש את הבקשה היא תבוטל אוטומטית.

" לאחר מספר חודשים גויסתי שוב למילואים. יצאתי לחופשת שבת. בתיבת הדואר חיכתה לי מעטפה מן המחלקה לחקירות הונאה במשטרת ישראל.

 

טופס בקשה לתעודתיושר

טופס בקשה לתעודתיושר

" ביום ראשון, בדרכי ליחידה, עברתי ברחוב סלמה בתל אביב ועליתי למחלקת חקירות הונאה. נתקבלתי על ידי שוטר בדרגת פקד אשר חקר אותי ארוכות מבלי להסביר לי במה מדובר. רק לאחר שעמדתי לקום ולנסוע ליחידה, הסביר לי , לתדהמתי, כי בת זוגי ואני ניסינו להונות את מדינת ישראל וכי בטופס הבקשה שחתמנו אצל פקיד העירייה הופיעה בין האותיות הקטנות פיסקה האומרת כי אין ברשותנו ולא הייתה ברשותנו דירה.

" תיארתי באוזניו את השתלשלות הדברים. לקחתי אותו ברכבי למשרד השיכון ואכן זכרו שם שבאתי להתעניין כיצד מבטלים את הבקשה. באדיבותו הרבה, הסכים לבוא עימי לביתי ולחקור את רעייתי שהייתה מטופלת בתינוקת רכה.

טביעת אצבעות

" לאחר שסיים לאמת את דבריי, נתבקשנו להילוות אליו לתחנת המשטרה על מנת להשאיר את טביעות אצבעותינו. הוא הסביר שזה ההליך המקובל. חשבנו שבזה נגמר העניין וכי התיק נסגר. אך תוך זמן קצר נתברר כי עומדים להגיש נגדי תביעה.

" הייתי מעוניין לעמוד למשפט ולו רק על מנת לראות את נציג מדינת ישראל מישיר מבט בעיני וטוען כי אני ניסיתי להונות. אבל חברים המצויים בנושא הזהירו אותי כי קיימת אפשרות קפקאית שהשופט עלול להרשיע אותי על לא עוול בכפי. פניתי לעורך דין שמשרדו התמחה בתחום הפלילי, כולל הגנה על רוצחים, על מנת שיטפל בתיקי. הוא פנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז והביא לסגירת התיק. פעולה שעלתה לי כמה אלפי לירות טובות" .


ניתוח שבר (הרניה) בשלט רחוק

כמעט כל גבר מעל לגיל מסויים נתקל בתופעה. היא מתחילה בכאב קל בבטן התחתונה. היא נמשכת בכאב חד ובהופעת בליטה במפשעה. הבליטה הולכת וגדלה וכך גם הכאבים. אין ברירה ואי אפשרלדחות עוד. הולכים לרופא. הרופא מאבחן מייד. אם הוא לא הכי טקטי בעולם ינזוף בך על שהזנחת את הענין זמן רב מדי. רופא יותר סימפטי יגיד לך בחיוך: זה כלום אבל אתה צריך לעבור ניתוח.

" ניתוח תיקון בקע"

הניתוח עצמו נחשב לניתוח קל – תיקון בקע מפשעתי. אך כפי שאמר לי רופא ידיד: כל ניתוח הוא קל, אם לא אתה צריך לעבור אותו. מניסיוני למדתי שהאמירה הזו נכונה. עברתי ניתוח באותו אזור בגופי לפני כשנתיים וחצי. אותו ניתוח, שנעשה בבית חולים ציבורי, היה כרוך בתלאות ובייסורים לא מעטים – זיהומים, כאבים משך תקופה ארוכה ועוד תלאות שלא אלאה בהם את הקורא. והחמור מכל: שנה לאחר אותו ניתוח נתבשרתי כי התיקון לא עלה יפה וכי עלי לעבור אותו ניתוח מחדש.

דחיתי את ההכרעה מיום ליום עד אשר הוחשתי לבית החולים, בעקבות כאבים עזים שחשתי. הכירורג התורן קבע כי הניתוח דחוף. בתוך זמן קצר היה עלי להחליט: איפה ובידי מי אנותח. (מסיבות ברורות לא אזכיר כאן שמות של מוסדות ורופאים).

מה זה "שבר" (הרניה, קילה)

בקע מפשעתי (הנקרא גם שבר, הרניה, קילה) הוא פגם בשרירי הבטן הנוצר כתוצאה מהחלשות נקודתית של הדופן. כתוצאה מהחלשות זו חודר חלק מן המעי אל הבקע ונוצרת בליטה שניתן לחוש בה במישוש. בליטה זו דומה למצב בו חלקו הפנימי של גלגל אופניים בולט דרך קרע בצמיג. תהליך זה איננו ניתן לעצירה ללא ניתוח. הוא הולך ומחריף עם הזמן, הבקע הולך ומתרחב, הבליטה הולכת וגדלה ובשלב מסוים קיימת גם סכנת חיים. המעי הבולט עלול להיכלא בתוך הבקע, נוצר נמק המחייב ניתוח חרום מיידי. הבקע שכיח מאד – כמה אלפי ניתוחים בשנה – יותר אצל גברים, אך מופיע גם אצל נשים.

בבית החולים הציבורי כבר נקבע לי תור לניתוח קרוב והכירורג שבדק אותי קבע כי זה יהיה ניתוח פתוח. דהיינו: פתיחת דופן הבטן וביצוע התיקון של הבקע על ידי תפירה או הנחת טלאי (רשת עשויה סיליקון) במקום הבקע. זה היה הרקע להתלבטותי איך ומי ינתח אותי.

בלי לפתוח בטן

בשנה האחרונה בה הייתי מודע להכרח לעבור ניתוח הקדשתי זמן ללימוד הנושא והבנתי שקיימת חלופה לדרך הניתוח הפתוח והיא שיטת הניתוח הלאפארוסקופי. בבית החולים הציבורי אמרו לי כי אינם יכולים להתחייב לבצע את הניתוח בשיטה זו מסיבות שונות ( הסיבה העיקרית היא שאין מספיק מומחים לניתוח בשיטה זו בבתי החולים הציבוריים ולכןהאינם יכולים להתחייב לידי מיאםול כשאבוא לניתוח).

קיימתי שורה של התיעצויות עם ידידים, עם רופאים מומחים ועם ידידים שהם גם רופאים והחלטתי לבצע את הניתוח באורח פרטי, בבית חולים פרטי ובידי מנתח, שהומלץ על ידי כל מי ששאלתי ומבין בנושא.

ניתוח לאפארוסקופי

ניתוח בשיטה זו מבוצע כולו בלי לפתוח את הבטן. דרך חתך זעיר(בגודל כסנטימטר) באזור הטבור מוחדר מכשיר הנקרא לאפארוסקופ, הכולל מצלמת וידאו זעירה. דרך שני חתכים קטנים נוספים מוחדרים מכשירי הניתוח. המנתח רואה את אזור הניתוח על מסך טלוויזיה ומבצע את כל הניתוח כאילו בשלט רחוק.

כך מבוצע ניתוח לאפארוסקופי. המנתחת רואה את האבריםהפנימיים במסך שמולה. המסך שמאחוריה נועד לעוזר המנתחת.

כך מבוצע ניתוח לאפארוסקופי. המנתחת רואה את הנעשה במסך שמולה. המסך שמאחוריה נועד לעוזר המנתחת.


הניתוח מבוצע בהרדמה כללית (אם כי לדברי הרופא ניתן לבצעו במקרים מסוימים גם בהרדמה מקומית או אזורית).

התאוששות מהירה

הניתוח שלי ארך כשלושת רבעי שעה ונתברר כי היה מסובך מן המצופה. במהלכו נתגלה כי קיים בקע גם בצד השמאלי והוא תוקן גם כן. כך זכיתי בשני סרטים בכרטיס אחד. ההתאוששות היתה קצרה ולמחרת בבוקר עזבתי את בית החולים. לא היה כאב ולא נזקקתי מאז אפילו פעם אחת לכדור לשיכוך כאבים. הסימנים היחידים לניתוח היו שלושה חתכים קטנטנים בדופן הבטן שנראו כמו סריטות זעירות. מובן שנזקקתי עוד למנוחה ולהתאוששות מן ההלם המלווה כל התערבות כירורגית. אבל אם יש משמעות בעולם לניתוח " קל" הרי זה שעברתי ניתן להגדרה זו.

ובעתיד ניתוח באמצעות רובוט

אין גבול לפלאי הטכניקה. כיום כבר מדברים ברצינות על רובוטים מנתחים. מאחורי הרובוט אמנם יעמוד רופא מיומן, אך הוא לא יצטרך להימצא בחדר הניתוח. הוא יכול להיות במרחק קילומטר או מאה קילומטר מן המנותח.

 

כך ייראההמנתח הרובוט. הרופא יכול להפעילו ממרחק רב (ויקישיתוף)

כך ייראההמנתח הרובוט. הרופא יכול להפעילו ממרחק רב (ויקישיתוף)

מפתחי הרעיון סבורים כי יש לו עתיד ברפואה צבאית. מערכת רובוטית תימצא בשדה הקרב אך הרופא המנתח יוכל להימצא במקום בטוח ולבצע את הניתוח ללא כל הפרעה. מערכת כזו תוכל גם לפתור בעיות של מדינות או אזורים שבהם המרכזים הרפואיים נמצאים במרחק רב מן הפריפריה. על ידי ניתוח מרחוק יוכל כל מנותח לזכות ברופא מומחה ממרכז רפואי גדול בלי שיהיה צורך לטלטלו למקום בו נמצא המנתח.

ברור שכל הנאמר למעלה איננו בגדר הדרכה רפואית שאותה יש לקבל רק מרופא.

אהרון ברק כמחולל " המפץ הגדול"

שיר מחאה נגד אהרון ברק

האקטיביזם שלו פוליטי לא פחות ממשפטי * הוא הדיח את רבין וגרם להתפטרות בגין * הוא המציא את " הזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתינאי" ושיכנע את בגין לאמץ אותו * פסיקותיו קובעות את גבול המדינה הפלסטינית * בלעדיו לא היתה ההתנתקות אפשרית ושרון היה עומד לדין על קבלת שוחד במקום לחולל מפץ * וכשהיה צריך שיבח את צחי הנגבי בתקופה שנחקר בפלילים

כולם זוכרים את פרשת " חשבון הדולרים" של יצחק רבין כמגדלור של יושר ונקיון כפיים, בתוך חשכת השחיתות שאנו חיים בה. רבין, לפי תפיסה זו, נטל על עצמו את העבירה על חוקי המטבע שעברה רעייתו, הסיק את המסקנות והתפטר.

בלי לשלול את נקיון כפיו של רבין, העובדות במציאות היו קצת אחרת. דן מרגלית פרסם את הידיעה על חשבון הדולרים ב" הארץ" ובעקבות הפרסום ערך אהרון ברק (אז היועץ המשפטי) תשאול ליצחק וללא רבין בביתם. כשנפרד מהם אמר להם ברק: " אל תדאגו, הכל יהיה בסדר" .

עבירה טכנית

היה מדובר בסך הכל בעבירה טכנית. באוצר בדקו 20 תיקים של עברייני מטבע מן העבר ונתברר כי כולם יצאו מן העניין בקנס ללא משפט.

רוב בכירי האוצר סברו שיש לטפל בתיק של רבין כמו בתיקים קודמים ולחצו על שר האוצר, יהושע רבינוביץ, להטיל קנס על רבין. קנס כזה היה מונע מברק הגשת כתב אישום. כששמע על כך ברק נתן הוראה להוציא את התיק מידי האוצר ולהעביר אותו לטיפולו האישי. הוא החליט להעמיד לדין לא רק את לאה רבין אלא (בניגוד למיתוס האמור) גם את יצחק רבין.

כל עוד לא הוגש כתב אישום יכול היה שר האוצר רבינוביץ להטיל קנס ולסיים את העניין. אך רבינוביץ היה אדם חלש והססן. במקום לעשות זאת הלך לברק והודיע לו על כוונתו. אז אמר לו ברק: זה לא יעבור את בגץ. באותה תקופה – לפני עידן המהפכה המשפטית של ברק – זכות עמידה בבגץ הייתה נתונה רק למי שנשוא העתירה נוגע לו אישית. שאל רבינוביץ את ברק: מי יעתור לבגץ? ברק: אמרתי לו שליועץ המשפטי לממשלה יש מעמד בבגץ ואני אהרון ברק אגיש בגץ נגדך. ואתה שר האוצר תצטרך לשכור לך עורך דין פרטי, כי בפרקליטות המדינה איש לא יסכים להגן עליך. ואת עורך הדין הפרטי תצטרך לממן מכיסך " כי אני לא ארשה שהמדינה תממן אותו" .

רבינוביץ נסוג בו מייד מכוונתו וההמשך ידוע. רבין התפטר מראשות הממשלה ורק אז החליט ברק שאין להעמידו לדין, אלא רק את לאה רבין, בעלת החשבון.

שופט ופוליטקאי

האם רק עקרונות משפטיים עמדו לנגד עיני היועץ המשפטי ברק בפרשה זו – ובפרשיות רבות אחרות שהיה מעורב בהן כיועץ משפטי וכשופט – או מה שהניע אותו היה דחף בעל אופי פוליטי.

העיתונאית נעמי לויצקי, שכתבה ביוגרפיה מצוינת על ברק (" כבודו" הוצאת כתר 2000 – רוב הפרטים בכתבה זו מקורם בספר זה) אומרת על כך: " ברק נתפס גם בעיני עצמו, כמי שמבין בהלכי הפוליטיקה וברזיה… יש לו יכולת לתמרן אישים וגופים מבלי שהללו יבחינו שהם מתומרנים" .

דוגמה לתמרון כזה של ברק כנשיא בית המשפט העליון, בוועדה למינוי שופטים, מביאה נעמי לויצקי: " ברק יודע לקרוא מפה, והוא הבין שכדי לשמור על מעמד הבכורה בוועדה, עליו לכרות ברית עם שר המשפטים, צחי הנגבי. אם בתחילה היה לו קשה לעכל את הברית, שכלל לא הלמה אותו, הרי שבתוך זמן קצר הסתגל למציאות החדשה ולא החמיץ הזדמנות להחמיא לשר התומך. זו הייתה מעין הכרת תודה. ברק היה זקוק לגיבוי הפוליטי, והנגבי, שנחשב לגברתן פוליטי, היה זקוק לשיפור תדמיתו. גם במהלך התקופה הארוכה שבה היה שר המשפטים נתון בחקירות משטרה, תחילה בפרשת בראון ואחר כך בפרשת דרך צלחה, המשיך ברק להרעיף עליו תשבחות בפומבי" .

מי שמוצא קשר בין הדחף הפוליטי של ברק לטרפוד בחירתה של רות גביזון לבית המשפט העליון ואולי גם להחלטתו של צחי הנגבי ללכת בדרך צלחה אל החיק החם והנוח של " קדימה" , חופשי לעשות זאת.

סקירה שטחית של פעילות ברק מאז שהעמיד לדין את אשר ידלין והוביל בכך למהפך של בגין ב-1977, מלמדת שפעילותו המשפטית השפיעה השפעה מכרעת על הפוליטיקה הישראלית.

הדחת בגין.

ברק היה " הקשוח, הנחרץ והדומיננטי ביותר" בוועדת כהן, שחקרה את הטבח בסאברה ושאתילה. למרות היחסים הקרובים בין ברק לבגין, כותבת נעמי לויצקי " שאילו היה צריך להרשיע את בגין אישית לא הייתה לו כל בעיה" . בגין ניצל כמעט במקרה ממסקנות אישיות קשות נגדו בוועדה, אך הוטלה עליו אחריות חלקית והוא נפגע מכך אנושות. לויצקי מצטטת את דן מרידור שאמר לה כי לדעתו החלטת הוועדה הייתה בין הגורמים שהביאו את בגין לפרוש ולהסתגר בביתו. עוזרו של בגין, יחיאל קדישאי, סיפר שבגין התאכזב מאד מברק ו" עד יומו האחרון לא הזכיר עוד בגין את שמו של אהרון ברק" .

" הזכות הלגיטימית" .

אהרון ברק הצטרף לשיחות השלום עם מצרים. ברק הוא האיש שהמציא את הנוסח " זכויות לגיטימיות לעם הפלשתינאי" ושיכנע את בגין לקבלו.

פרשת דרעי

מאז הקמת המדינה שמר המגזר הדתי והחרדי על מספר כמעט קבוע של מנדטים בכנסת. תנועת ש" ס שינתה את המפה הפוליטית מן היסוד בכך שמשכה אליה מצביעים ותומכים ממגזרים שהצביעו בעבר למפלגות חילוניות. הרשעת דרעי בלמה את התהליך. קשה שלא לקשר עובדה זו להשקעה חסרת התקדים שהשקיעה הפרקליטות בחקירת דרעי ובהרשעתו.

===========================================

צביה גרינפילד

תנועת מרץ נמצאת כנראה במצב אנוש, אם היא נזקקת לתגבר את כוחותיה בצביה גרינפילד.

צביה גרינפילד החלה את דרכה הציבורית כקוריוז תקשורתי. הופעתה הציבורית הראשונה הייתה ב" פופוליטיקה" , בשנת 1997. הדיון נסב על ישיבות ההסדר וצביה גרינפילד הוזמנה לדיון על תקן " התופעה החריגה" , האופיינית לתכניות אלה: אישה חרדית, אם לשני בנים המשרתים בישיבות ההסדר, היא בצד הפוליטי התוקף את השיבות, מצדדת במה שאומר טומי לפיד.

מאז, ראיונות אינסוף בעיתונות הכתובה, ברדיו ובטלוויזיה. בכל דיון בנושאי יחסי דתיים חילוניים יש לה מה להגיד ותמיד היא בצד החילוני. בתוכנית טלוויזיה על פורנוגרפיה תמכה בזהבה גלאון, המצדדדת בפרסומי התועבה בשם חופש הביטוי.

אט אט גם נחשף בתקשורת סיפור חייה ואורח חייה. ילדותה במשפחה חרדית בשכונת גן רחביה בירושלים; התמרדותה נגד ה" ברוך שלא עשני אישה" שבסידור; מרידתה בהוריה בהיותה ילדה על שלא נתנו לה לקרוא " הארץ" ; הכלב שהיא מגדלת וחיבתה ללהקות רוק.

עם כל החשיפה הזו לא הובהר נדמה לי עד היום מה עושה את צביה גרינפילד ל" חרדית" , פרט להצהרתה שנולדה למשפחה כזו.

אין בדבריה ובתפיסת עולמה מאומה שניתן ליחסו לעולם החרדי. הדבר נחשף במיוחד עם פרסום ספרה " הם מפחדים" .

זהו ספר שעליו יכלו לחתום שולמית אלוני, זהבה גלאון או יעל דיין. אותו מישמש המתחיל בפמיניזם, המציג את מעמד האישה כבעיה המרכזית והחשובה של ישראל; נמשך בבכי מר על גורל הפלשתינאים; נמשך בקריאות חמס על ה" כיבוש" ; מאשים את המתנחלים בכל האסונות שפקדו את ישראל; מציג את החברה החרדית כחברה טפילית, המתאפיינת בריבוי ילודה, בטלנות וכמובן דיכוי הנשים שבתוכה. הקרשצ"נדו הוא " תהליך השלום" , האור בקצה המנהרה, שיציל את הנשים ואת הפלשתינאים, יביא לשילוב ישראל בחברת העמים הנאורים – לא לפני שיפונו המתנחלים מישוביהם והחרדים יוכרחו לנטוש את ישיבותיהם וילכו לעבודה פרודוקטיבית.

הדברים שהיא אומרת על החרדים, שהיא מציגה עצמה כחלק מהם, פשוט איומים. מעולם לא נתקלתי בטקסט טעון איבה כל כך כלפי החרדים, כמו זה שבספר " הם מפחדים" . את עיסוק החרדים ברפואה ובטיפול בחללים היא מייחסת (בראיון ב" מעריב" ) לנטיות נקרופיליות. בספר היא מתארת את הפעילות הזו כאקט בידורי.

על מפעל הצדקה והסיוע הרפואי האדיר של החברה החרדית, היא אומרת: כי הוא מאפשר לחרדים (הסובלים מדלות חמורה של אפשרויות בידור) רטט מסעיר של "אקשן" בעל מתח גבוה.

לא ברור מה מריץ את צביה גרינפילד אבל ידוע מי מימן אותה.

הגברת גרינפילד עומדת בראש גוף הנקרא " מיפנה" , שיש לו הסכם עם האיחוד האירופי. לפי ההסכם " המטרה הכללית של הפרוייקט הזה היא לעודד את אלו התומכים בתנחלויות במיוחד, אך גם הדתיים המזוהים איתם והחוגים המסורתיים בישראל בכלל, לכיוון של תמיכה בתהליך השלום והמערכת הדמוקרטית בישראל" .

===========================================

ניתוח בשלט רחוק

הועבר לפוסט הבא

========================================

מה מריץ את שלי יחימוביץ'

שלי יחימוביץ אינה העיתונאית הראשונה שעוברת לפוליטיקה, גם לא האחרונה. עיתונאים הפונים לפוליטיקה הם אלה הסובלים ממה שאני מכנה תסמונת " המלצר של ההיסטוריה" .

זוהי אשליה הנוצרת ממגע יומיומי עם פוליטיקאים מקבלי החלטות, אנשי עסקים ובעלי כוח למיניהם. העיתונאי מלווה אותם בכל אשר ילכו, מדבר וכותב עליהם והוא מתמלא בתחושת כוח ושותפות למעשה. כמו הפרעוש שרכב על השור במשל הידוע והכריז " יחד חרשנו" .

הייתי מייעץ לשלי לקרוא מחדש את המשל של קרילוב " הצפרדע והשור" . על אותה צפרדע שבראותה את השור " חפצה אף היא עצמה אליו להשתוות בגודל ועוצמה? נפחה עצמה עוד ועוד. והמשל נגמר בסוף עצוב " לגודל שור היא לא הגיעה אך התפקעה ממאמץ" .

================================================

כשהכנסת החליטה על גרוש החיפושיות

בימים אלה מלאו 25 שנה לרציחתו של ג"ון לנון והעיתונות מלאה בסיפורי תהילתו ותהילת להקת ה" חיפושיות" . בשביל בני הדור הנוכחי החיפושיות הן מוסיקה קלאסית, כמעט כמו באך ומוצרט. בשביל הדור שלי זו הייתה מוסיקה מסעירה שהגבירה את פעימות הלב. אבל כשה" ביטלס" היו בשיא תהילתם לא יכולנו לראות אותם כאן בארץ.

ועדת החינוך של הכנסת החליטה אז פה אחד שלא לאשר את בואה של הלהקה, אותה יזם אחד האמרגנים. בתשובה לשאילתה הסביר שר החינוך אהרון ידלין: " מבחינה אמנותית אין לקבוצת זמרים זו ערך ראוי לשמו. הלהקה גורמת צריחות היסטריות השתוללויות והתפרעויות של בני נוער" .

ראה בין מהפך 1977 למהפך הנוכחי


אמריקה מתפוצצת מצחוק על בוש

האמריקנים כבר לא כל כך כועסים על הנשיא או מבקרים אותו, הם מלגלגים עליו * סטיריקן אמריקני: בוש הוא הנשיא הגרוע ביותר שהיה אי פעם לאמריקה, אך מעולם לא היה נשיא כל כך טוב לבדרנים * רק בישראל עדיין מקבלים ברצינות את מפת הדרכים

מעשה במלך ששלח מרגלים כדי לעמוד על הלכי הרוח של בני עמו. חזרו המרגלים אל המלך והודיעוהו: יש בפינו בשורה רעה.

– שאל המלך: האם העם שונא אותי?

– לא, השיבו השליחים, גרוע מזה.

– האם הם כועסים עלי?

– גרוע מזה.

– האם הם מבקשים את נפשי או למרוד בי?

– גרוע מזה.

– ומה הבשורה? שאל המלך.

– השיבו השליחים: העם צוחק עליך.

נזכרתי בסיפור הזה (המבוסס ככל הנראה על אחת התיזות של הפילוסוף ניקולו מקיאוולי), כשצפיתי בסרטון שהגיע אלי מן האיש שלי בארצות הברית. זהו סרטון מצחיק, אף שהוא עוסק בנושא שהוא אולי הרציני ביותר בעולם: נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש.

נאומי הנשיא

את הסרטון הפיק הקומיקאי האמריקני אנדי דיק. הוא מציג דמות פיקטיבית של כותב נאומים, המכין את נאומי הנשיא בדרך מקורית. על פתקים הוא רושם נושאים שונים, מדביק את הפתקים על קיר ומשלח לעברם חיצים קצרים בעלי זנב נוצה (" אינדיקים" ). את הפתקים שבהם פגעו החיצים הוא אוסף ומניח על המיטה, " כדי לישון עליהם" . כשהוא קם מן השינה הוא אוסף את הפתקים שנדבקו לגופו ועל פיהם הוא מכין את נאומי הנשיא.

ניו אורלינס הרוסה מסופת ההוריקן קתרינה (למעלה)

ניו אורלינס הרוסה מסופת ההוריקן קתרינה

ובאותה עת היה הנשיא עסוק בדייג

ובאותה עת היה הנשיא עסוק בדייג

כאן מביא הסרטון שורה של קטעי נאום של בוש מתקופות שונות שקשה להאמין שיצאו מפיו של האדם העומד בראש המעצמה הגדולה בעולם.

קומיקאי אנדי דיק

קומיקאי אנדי דיק

הסרטון הזה, מספר לי האיש שלי באמריקה, הוא חלק מגל של סרטונים, מערכונים, קריקטורות, מאמרים, צילומי מונטאז', סטיקרים, חולצות " טי" , תכניות בידור ואלפי אתרי אינטרנט. שפע של יצירתיות כמיטב כישרונם של הבדרנים האמריקנים. אחד מהם כותב: בוש הוא הנשיא הגרוע ביותר שהיה אי פעם באמריקה, אך הוא חג לבדרנים. מעולם לא היה לנו נשיא טוב כל כך.

בזיון ניו אורלינס

המגמה הזו גברה אחרי הביזיון הגדול של ההוריקן שהחריב את ניו אורלינס. חוסר האונים, האטימות, האדישות והטמטום שגילה הממשל האמריקני בטיפולו באסון עורר עליו גל של כעס, שבעקבותיו בא גל של לעג. דוגמה בולטת ללעג הזה הוא צילום המראה את הנשיא עומד במרכז העיר המוצפת מים ודג דגים להנאתו. בצילום אחר נראה הנשיא כשהוא מנגן בגיטרה מול פליטה בוכייה, על רקע גל פליטים מניו אורלינס.

בין סאטירה למציאות

מה שמאפיין את הגל ההומוריסטי הזה הוא טשטוש הגבול בין סאטירה למציאות. לעתים קשה להבחין בין עובדות לבין טקסטים שהמציאו. למשל הפתק שכתב הנשיא לקונדוליסה רייס במהלך דיון בעצרת או"ם: " אני חושב שאזדקק להפסקת חדר אמבטיה. האם זה אפשרי?" .

השאלה אם הפתק הזה אוטנטי או שהומצא איננה רלבנטית. יש בלי סוף אמירות ששום מוח של הומוריסט לא יכול היה להמציא.

לאמירות האלה כבר יש מונח – "בושיזם" .

אמרי השפר שלו

· לשאלה מה המשותף בינו לבין ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר: " שנינו משתמשים במשחת שיניים קולגייט" .

· " אני לא חייב להסביר מה אני עושה. זה הדבר המעניין בלהיות נשיא" .

· " האם יש אצלכם שחורי עור" (שאלה שהציג לנשיא ברזיל).

· " איני יכול לדמיין מישהו כמו אוסאמה בין לאדן מבין את השמחה של חג החנוכה" (בטקס הדלקת נר חנוכה בבית הלבן).

· " אני לא מאד אנליטי. איני מבזבז הרבה זמן כדי לחשוב על עצמי ולמה אני עושה דברים" .

הרשימה ארוכה. והבדחנים אינם נוטים חסד גם לצוות עוזריו של הנשיא. כך למשל מתוארת קונדוליסה רייס באחת הקריקטורות כמרי אנטואנט, האומרת: אם אין להם לחם שיאכלו נעליים" .

כל זה יכול היה להיות מצחיק לולא היה כל כך עצוב. ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה נהנה הנשיא בוש מאהדה ומאמון.

לחשוב שמפת הדרכים האווילית היא האסטרטגיה של מדינת ישראל, זה לא כל כך מצחיק. ועוד פחות מצחיק שאנחנו תולים את כל יהבינו על ארצות הברית.

============================================================

תכנית הטרנספר של יצחק רבין

עבר לפוסט סמוך

==================================================

צער בעלי חיים וצער בני אדם

 

עבר לפוסט סמוך

=================================================

מה טבעו של " טבע הדברים"

עבר לפוסט סמוך

================================================

האינתיפאדה של פאריס

עבר לפוסט סמוך

.

 

 

 

 


ב"טבע הדברים" כלבים חשובים ממתנחלים

תשובה צינית לקוראת ממורמרת. שער " טבע הדברים" .

 

 

תשובה צינית לקוראת ממורמרת. שער " טבע הדברים" .

בכתב העת " טבע הדברים" הופיע מאמר מערכת של העורך, אודי רן, בו נאמר: " …רק דבר אחד העיב על הסיום המוצלח של העימות ( הגרוש והחורבן של גוש קטיף – ז.ג.). תושבי הישובים שהיו עסוקים כל כך במאבק שכחו את אלה שהיו אתם במשך כל הזמן ונטשו אחריהם כלבים, חתולים חזירוני ים ובעלי חיים אחרים" .

דברים אל קוממו את הקוראת בת שבע דור מירושלים שכתבה לעורך מכתב בו נאמר:

" במקום להזדעזע על עשרת אלפי יהודים שנשארו ללא קורת גג, מפורקים נפשית ופיזית, קרועים בליבותיהם על אובדן בתיהם, קהילותיהם ומשאת נפשם, עיתונכם בוחר לרחם על חיות נטושות. בעיניכם החיות יותר חשובות כנראה מהאנשים.

כמה רוע יכול להיות באלה שמאשימים את הקורבן שגורש מביתו בגסות רוח. אשרי שאין חלקי עימכם" .

על מכתב זה השיב העורך במכתב ציני:

" ליבי עם עקורי גוש קטיף שנאלצו לעזוב בתים מפוארים על חוף ימה היפה של עזה, בין מיליוני פלסטינים, ולחזור לארץ ישראל, אל בין אחיהם שנותרו מאחור, בבתי דירות ענקיים, חלקן בנות חדר, אחרות בנות שניים.

" לבי עם 8000 המשפחות שנעקרו מבתיהם בשנה האחרונה לאחר שכל חטאן היה שלא היה להן 300 ש"ח כדי לשלם את המשכנתא, והמדינה האהובה (באמצעות הבנקים שבבעלותה) שלחה אותם לישון במרתפים, מקלטים, ואת האחרים בגנים ציבוריים.

" למזלם של תושבי הגוש הם לא נותרו ללא קורת גג, אלא יקבלו חלופות בכלל לא רעות מהמדינה (להבדיל ממגורשי משכנתא)" .

על מכתב זה השיבה בת שבע דור:

" …סוף סוף פרצופכם האמיתי התגלה… אני קוראת לכל מי שהזדעזע מדבריך להצטרך לחרם צרכני על כתב העת שבעריכתך. הגיע הזמן שחברי ואני נפסיק להבליג על רמיסת כבודנו" .

ראה

ההסתה שהכשירה את חורבן גוש קטיף

=================================================================

בין פרה שומרת שבת ללוחמים נגד יצרני פרוות

אחד מסיפורי חז"ל שהכי אהבתי בילדותי היה " פרה שומרת שבת" . הסיפור הופיע אז ברוב המקראות לבתי הספר, ומאוחר יותר ב"כה עשו חכמינו" הנפלא (פרי עטה של יוכבד סגל) שמתוכם קראתי לילדיי ולנכדיי.

זהו הסיפור (הלקוח מפסיקתא רבתי – י" ד ב) על יהודי שנאלץ למכור את פרתו לנוכרי וזה ביקש להעבידה בפרך גם בשבת. הפרה, שהייתה מורגלת לנוח בשבת, סירבה לעבוד והנוכרי ביקש להחזירה ליהודי. הפרה חזרה לעבודה רק לאחר שהיהודי לחש באוזנה כי בגלל מצוקתו נאלץ למכור אותה ועתה היא בידי נוכרי שאינו שומר שבת. בהשפעת המעשה הזה החליט הנוכרי להתגייר ונקרא שמו בישראל יוחנן בן תורתא. גלומר: יוחנן בן השור.

וזהו נוסח הסיפור (בקיצורים קלים) כפי שהוא מופיע במקורות:

יוחנן בן תורתא

אמרו רבותינו מעשה היה בישראל אחד שהיה לו פרה אחת חורשת, נתמעטה ידו ומכרה לו לגוי אחד, כיון שלקחה הגוי וחרש עמה ששת ימים של חול, בשבת הוציאה שתחרוש עמו, ורבצה לו תחת העול, היה הולך ומכה אותה והיא אינה זזה ממקומה, כיון שראה כן הלך ואמר לאותו ישראל שמכרה לו, בא טול פרתך שמא צער יש בה שהרי כמה אני מכה אותה והיא אינה זזה ממקומה, אותו ישראל הבין שהייתה למודה לנוח בשבת. אמר לו: בוא ואני מעמידה. אמר לה באזנה: "פרה פרה" את יודעת כשהיית ברשותי היית חורשת ימי החול ובשבת היית נינוח. עכשיו, שגרמו עוונותיי ואת ברשות גוי בבקשה ממך עמדי וחרשי. מיד עמדה וחרשה. אמר לו אותו הגוי: איני מניחך עד שתאמר לי מה עשית לה באזנה. אני נתייגעתי בה והכיתי אותה ולא עמדה. התחיל אותו ישראל מפייסו ואומר לו: לא כשוף ולא כשפים עשיתי, אלא כך וכך הסחתי לה באזנה ועמדה וחרשה, מיד נתיירא הגוי. אמר: ומה אם פרה שאין לה לא שיחה ולא דעת הכירה את בוראה ואני שיצרני יוצרי בדמותו ונתן בי דעת איני הולך ומכיר את בוראי? מיד בא ונתגייר, ולמד וזכה לתורה והיו קוראים שמו יוחנן בן תורתה. ועד עכשיו רבותינו אומרים הלכה משמו,
והיו קוראים את שמו יוחנן בן תורתא. ומשום שהפרה גרמה לו להתגייר, נקרא כמו בנה, יוחנן בן תורתא. ורק בגיורו, זכתה הפרה להמשיך בשמירת השבת.

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יד – פרה

יוחנן בן תורתא היה תנא בדור השלישי, בתחילת המאה השניה לספירה. חברו של ר' עקיבא.

בניגוד לר' עקיבא, שהיה דורש על בר כוכבא את הכתוב (במדבר כד: יז) 'דרך כוכב מיעקב', וחשב אותו למשיח, לא האמין בו ר' יוחנן בן תורתא, ואמר לר' עקיבא: עקיבא, יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבוא (ירושלמי תענית ד:ה).

 

 יחס ההלכה לבעלי חיים

נדמה לי שלא ארחק מן האמת אם אומר כי מי שלמד וחי במסגרת דתית ינק את המושג " צער בעלי חיים" עם חלב אמו. אתה לומד מילדותך כי יש איסור חמור לנהוג באכזריות בבעלי חיים שלא לצורך. שיש לסייע לחמור הרובץ תחת משאו גם אם החמור שייך לשונאך. ואסור לחסום שור בדישו, ומותר לומר לגוי לחלוב פרה בשבת, כי עטיניה המלאים גורמים לה צער. ואם נפלה בהמה באמת המים בשבת יש להביא לה מזון ולשים סביבה כסתות. וכששוחטים עוף למאכל יש להימנע מלמרוט את הנוצות שבצוואר, אם אפשר לשחוט בלי מריטה. וכששוחטים בהמה לצרכי מאכל יש להקל ככל האפשר בצערה. כי הרי מה איכפת לו לקדוש ברוך הוא אם נשחט את הבהמה מן הצוואר או מן העורף, אלא שלא ניתנו מצוות אלא לצרף בהן את הבריות. עם זאת למדנו שכל דבר שהוא לצרכי רפואה אינו נחשב לצער בעלי חיים.

חומלים על חיות. מה בדבר בני האדם? ההפגה נגד " קסטרו" בתל-אביב. (צילום: זאב גלילי)

חומלים על חיות. מה בדבר בני האדם? ההפגה נגד " קסטרו" בתל-אביב. (צילום: זאב גלילי)

גדוד מגיני הפרוות

אני נדרש לנושא זה בעקבות כמה אירועים שנתקלתי בהם באחרונה. לפני זמן מה התקיימה הפגנה של כמה עשרות צעירים מול חנות " קסטרו" בקרן הרחובות דיזנגוף המלך ג"ורג". הצעירים נשאו כרזות וקראו קריאות בגנות בעלי החנות המוכרים בגדים עשויים פרוות של בעלי חיים. נכנסתי לשיחה עם כמה מהצעירים והם העלו את הטענות הידועות בדבר אי המוסריות בניצול בעלי חיים להכנת פרוות. לדבריהם פושטים את עור החיות בעודן בחיים ותוך ייסורים קשים. הם אף נתנו לי תקליטור שהכיל סרט קשה, המתאר ניסויים שנעשים באוניברסיטה בשני קופים לצרכים מדעיים.

הצעירים הללו מצאו חן בעיניי. קבוצה איכותית של אנשים הנלחמים מלחמה ערכית. נכנסתי עמם לשיחה ובמהלכה ניסיתי לעניין אותם גם בצערם של הולכי על שתיים. שאלתי: אם אתם מפגינים בהתלהבות כזו למען בעלי חיים למה אינכם מקדישים ממרצכם לצערם של בני אדם, כמו למשל פליטי גוש קטיף?

תגובתם הזכירה לי תגובות דומות של אנשים המכורים לצער בעלי חיים. לא תמיד בני אדם מעניינים אותם.

===============================================================

תכנית הטרנספר של יצחק רבין

בשבוע אחד צוין יום השנה להירצחם של יצחק רבין ורחבעם זאבי (" גנדי" ). יפי נפש לסוגיהם הביעו אי נחת מן האזכרה הממלכתית שנערכה לגנדי, שנשא את דגל הטרנספר. אבל עיון בתעודות שפרסם גנזך המדינה לא מכבר מגלה כי רבין לא היה רחוק כל כך בהשקפותיו מגנדי בנוגע לטרנספר.

המסמכים מתייחסים לתקופה של ערב מבצע קדש ב-1956.

הדילמה שעמדה אז בפני ישראל הייתה כיצד להקדים את הערבים ולהביסם לפני שהם יפתחו ב"סיבוב שני" . היו אז ויכוחים אם עדיף לתקוף את מצרים שהייתה המיליטנטית ביותר מבין מדינות ערב, או לתקוף את ירדן שממנה נשקף האיום של החזית המזרחית. החשש העיקרי היה שירדן תתיר כניסת צבא עיראקי לשטחה. היו אז דעות בעד ונגד האופציות השונות. רבין צידד באופציה של תקיפת ירדן ושחרור השומרון.

בן-גוריון חשש מאד מפני שליטה ישראלית על אוכלוסייה ערבית גדולה. הוא שאל את רבין מה ייעשה באוכלוסיה הערבית הגדולה באזור שייכבש.

על כך השיב רבין, לפי המסמכים שפורסמו: "אני סבור שאת מרביתם אפשר להרחיק… זה לא יהיה צעד הומאני אבל מלחמה בכלל זה לא דבר הומאני" .

רעיון הגרוש לא היה זר לרבין גם כשהיה ראש ממשלה, בדצמבר 1992. לוחם משמר הגבול, רס"ר נסים טולדאנו, נחטף על ידי אנשי חמאס בדרך מביתו בלוד לבסיסו. זמן מה לאחר מכן נמצאה גופתו.

כשהגיעו צילומי הגופה לידי רבין הוא רתח מזעם. הוא כינס כמה מאנשי לשכתו כדי לטכס עצה. רבין ביקש הצעות לתגובה חריפה ויוצאת דופן. עוזרו, איתן הבר, הציע לגרש אנשי חמאס ללבנון. הוא האיץ ברבין להופיע מיד בתקשורת ולהודיע על כך כדי לשכך את הזעם הציבורי על המעשה.

רבין הביא את העניין לממשלה שאישרה אותה.

המעצר של המחבלים והסעתם לגבול לבנון בוצעו במהירות הבזק. אך העותרים נגד היו זריזים לא פחות. באישון לילה הביאו עתירה לביתו של מי שהיה אז השופט התורן, אהרון ברק.

מה הייתה דעתו של רבין על השופט ברק אפשר ללמוד מציטטות שמביאה העיתונאית נעמי לויצקי, בביוגרפיה המצוינת על אהרון ברק.

בין הדברים שאמר אז רבין: " אם בג"ץ לא יאשר את הגירוש שילכו הם ויסבירו לעם למה אין גירוש. שכל יפי הנפש האלה, שלא מוכנים להתייצב לפני הציבור, שהם יסבירו עכשיו למה לא מגרשים… בבית המשפט רק מפריעים לי.. איך אני יכול להבטיח ביטחון למדינה הזאת כשיש לי על הראש בית משפט כזה… נראה את הגיבור הזה ברק, נראה אותו פעם מסביר משהו לציבור, שיסביר למה הוא לא מאפשר לגרש" .

ההמשך ידוע. המחבלים גורשו אך הוחזרו לאחר זמן לארץ וידי רבים מהם מלאו בדם יהודי.