ההפגנה נגד חוק הלאום היא טקס הקבורה של מפלגת העבודה

 דוד בן גוריון כתב את מגילת העצמאות והכריז  על הקמת המדינה * הוא הרחיב את גבולות תכנית החלוקה וגרם להרחקת ערבים מגבולותיה *  הנהיג את הממשל הצבאי  וקבע  שמדינת ישראל היא בראש ובראשונה מדינת העם היהודי * הוא ודאי מתהפך בקברו כשהוא רואה את מנהיגי מפלגתו מפגינים נגד חוק הלאום

בן גוריון במודעת בחירות שנות החמישים

המפאיניק האחרון

בשנת 1981 ראיינתי את שרגא נצר, שהיה משך עשרות שנים איש אמונו של דוד בן גוריון ו"האיש החזק" של מפא"י. הראיון נערך במסגרת תחקיר שערכנו, אני וחברי רמי טל (אז עורך בכיר ב"ידיעות אחרונות" ) לצורך הוצאת ספר של שמעון פרס. ( פרס התמודד אז בבחירות מול מנחם בגין שבהן הפסיד).

שאלנו את נצר: אמור לנו, היכן נעלמה מפא"י. כיצד זה התנועה ששלטה בישראל משך שנות דור אינה מגלה שום יכולת ארגונית, אינה מעלה על נס את החזון הציוני של מקימיה, אינה מוציאה מתוכה אף מנהיג, אף בשורה. שרגא נצר הרהר מעט ואמר: אני המפא"יניק האחרון. מפא"י כבר לא קיימת. היא מתה.

מאז ננעצו מסמרים רבים בארון הקבורה של מפא"י היסטורית. ההפגנה נגד חוק הלאום היא אולי המסמר האחרון.


שני פנים למפא"י

אני מצטער על מותה של מפא"י ההיסטורית. לא כמפא"יניק אלא כיהודי וכישראלי ובעיקר כציוני. לא רק שלא השתייכתי מעולם למפא"י אלא שבמשך שנות דור ראיתי במפלגה זו את הכוח הדורסני שדיכא את משפחתי ורבבות משפחות אחרות, שלא הלכו בתלם של המפלגה. מפא"י ההיסטורית הייתה מפא"י של פלוגות "הפועל", אשר הכו בית"רים שניסו להפר שביתה בלתי צודקת ושברו עצמות של ילדים בית"רים שצעדו במצעד בתל-אביב.

הם שברו עצמות לילדים שצעדו במצעדי בית"ר. פלוגת הפועל בחיפה ויקישיתוף

הם שברו עצמות לילדים שצעדו במצעדי בית"ר. פלוגת הפועל בחיפה ויקישיתוף

 מפא"י ההיסטורית היא התנועה ששללה את הזכות לעבודה מציבור גדול שלא הלך בתלם. ("השרון והעמק לא לנו / לא קציר לא קטיף לא בנין" – כתב ז'בוטינסקי בשירו). מפא"י ההיסטורית שללה מאותו ציבור את הזכות לרפואה. מפא"י ההיסטורית היא התנועה שגזזה פאותיהם של ילדים תימנים ושלחה אותם לקיבוצים אוכלי טריפה. מפא"י ההיסטורית היא התנועה שדיכאה את יוצאי ארצות ערב, זרקה אותם לישובים נידחים ומחקה את תרבותם. מפא"י ההיסטורית היא גם מפא"י שארגנה את ה"סזון" שבמהלכו נחטפו אנשי אצ"ל, עונו והוסגרו לבריטים. מפא"י ההיסטורית היא התנועה שהפעילה את "התותח הקדוש", שהטביע את אוניית הנשק "אלטלינה" והרגה 16 מאנשיה.

migdal-hashmira

מגדל השמירה בקרית ענבים בו הוחזקו חטופי אצ"ל

אף על פי כן אני אומר: חבל על דאבדין. כי לולא מפא"י ההיסטורית לא הייתה קמה המדינה ולא הייתה עומדת במלחמותיה.

התשתית שקדמה למפא"י

לא רק מפא"י הקימה את התשתית למדינה. קדמו לה אנשי העלייה הראשונה שבאו לארץ ממניעים דתיים והקימו (במימונו של הברון רוטשילד) את המושבות, שהיו הבסיס הראשון להתיישבות החקלאית בארץ ישראל. קדמו להם אנשי הישוב הישן, שאמנם חיו חיי דחק המבוססים על נדבות מחוץ לארץ (ה"חלוקה"), אך נאחזו בציפורניהם בארץ החרבה משך מאות שנים.

אנשי "העלייה השניה" – שהביאו את הלהט המהפכני של הציונות הסוציאליסטית ממנה נתגבשה מפא"י – לא היו יכולים לחולל את המהפכה הציונית הגדולה בלי התשתית שקדמה להם. הם לא היו יכולים לעשות זאת גם בלי אלה שבאו אחריהם: העליות השלישית והרביעית והחמישית. העליות שהביאו יהודים פשוטים – בעלי מלאכה, סוחרים, תעשיינים – שבנו את תל-אביב ואת יתר הערים, הקימו תעשייה, פיתחו את הפרדסנות וענפי מסחר רבים.

ציונות+סוציאליזם

מפלגת פועלי ארץ ישראל (ובקיצור מפא"י) הוקמה בשנת 1930. היא הוקמה כזרם מרכזי של תנועות שונות – שהגיעו לארץ עם העלייה השניה, 1904-1914 – שהמשותף להן היה תפיסה מהפכנית של שילוב ציונות וסוציאליזם. כמעט מראשיתה התגלמה תנועה זו באישיותו של דוד בן-גוריון, שהוביל את התנועה בראשות הישוב המתפתח בארץ ישראל עד להקמת המדינה ב-1948 ועד לפרישתו מן התנועה בשנת 1965.

neshef-hapoel-1945

כרזה נשף הפועל 1945

הזרמים השונים של הציונות הסוציאליסטית התייחסו ברצינות תהומית לשילוב הזה בין סוציאליזם לבין ציונות, בין מאבק לשינוי מהלך ההיסטוריה היהודית לבין מלחמת מעמדות, בין מהפכנות מדינית למהפכנות חברתית. ברל כצנלסון, מן המנהיגים הבולטים של התנועה, אמר פעם כי השילוב הזה בין סוציאליזם וציונות איננו תערובת אלא תרכובת במשמעות הכימית. כלומר: שילוב שאין להפריד בין מרכיביו. (לימים הבין את הטעות הגדולה שעשתה תנועתו באמרו "רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות").

מה עשתה מפא"י

הלהט המהפכני של חברי מפא"י ומנהיגותו של בן גוריון הביאו להשתלטות התנועה (שמבחינה מספרית היתה מיעוט) על הישוב בארץ ועל ההון הלאומי שזרם מחוץ לארץ. השתלטות זו הפכה את הישוב כאן מאוסף פליטים, שכל אחד עושה לביתו, לגוף מאורגן הצובר כוח לקראת הקמת המדינה. מה שעשתה מפא"י היה הקמת התשתית הפיסית, הכלכלית, הצבאית והתרבותית. היא הקימה את הקיבוצים ואת ההתיישבות לגווניה שקבעו את גבולות הארץ, מני דן וחניתה שבצפון ועד נגבה שבדרום. היא שלטה על ה"הגנה" והפלמ"ח שהיוו את הכוח העיקרי להדיפת ההתקפה הערבית על מדינת ישראל מיד עם הקמתה. היא הקימה מערכות בריאות וחינוך, הוצאות ספרים ועיתונים, מפעלי בניה וחרושת, מערכת בנקאית , בתי ספר חקלאיים ומקצועיים, מקהלות, להקות תאטרון, בתי ילדים ומעונות יום, קורסים למשק בית ולחינוך מבוגרים, קבוצות ספורט ואפילו אספקת צרכי דת לפועל הדתי כמו עריכת סדרים ציבוריים לחסרי בית וארגון ציבורי של חגי ישראל. כל המפעלים הללו, ובראשם ההסתדרות, שימשו כלי לשליטה וגם לדיכוי, אך הם שימשו גם מכשיר להגשמת הציונות.

hesegey-mapay השגי מפאי כרזת בחירות שנות החמישים

"את נשמות צעיריך ניטול"

זאב ז'בוטינסקי כתב באחד משיריו המפורסמים "עוד שלם נשלם לך קין/ את נשמות צעיריך ניטול". כלומר: יבוא יום והדור הצעיר שלכם יקבל את השקפתנו וינטוש את התורה הסוציאליסטית.

הנבואה הזו התגשמה.

האיש שהגשים אותה היה דוד בן גוריון. הוא האיש שהכריע נגד עמדת רוב חבריו בעד הכרזת המדינה (שההחלטה עליה נתקבלה על חודו של קול); הוא האיש שניהל את מלחמת השחרור ביד רמה, כשמטרתו להרחיב את גבולות החלוקה החונקים שקבע או"ם ולהביא לסילוק מה שיותר ערבים מן הארץ; הוא האיש שהחליט את ההחלטה האסטרטגית החשובה ביותר: העלאת מיליוני יהודים מכל מקום שניתן להעלותם למרות שלא היתה כאן תשתית כלכלית כלשהי לקליטתם; הוא האיש שהחליט את ההחלטה האסטרטגית החשובה השנייה והקים את דימונה; הוא האיש שביטל את זרם העובדים בחינוך והנהיג חינוך ממלכתי כללי; הוא גם האיש שהשגיח בשבע עיניים על העשבים השוטים שצמחו בתוך תנועת העבודה הסוציאליסטית כמו מפ"ם שהיתה ציונית אך חלמה על היום בו יגיעו טנקים סובייטים לגבולות הארץ. בן-גוריון לא היסס לשלוח את השב"כ להטמין מכשירי האזנה במגרות של מנהיג מפ"ם מאיר יערי. הוא לא היסס להעמיד לדין באשמת ריגול אישים מרכזיים בתנועה שהיו בקשרים עם ברית המועצות. תחת עינו הפקוחה נמנעה סטיית מפ"ם (שתקופה ארוכה היתה מפלגה גדולה וחזקה) לכיוונים דסטרוקטיביים (כמו הקמת מחתרת חמושה בקיבוצים ובתוך צה"ל) והיא נשארה בגבולות הקונסנזוס הציוני.

nislol-ad-tom

"נסלול עד תום" כרזת בחירות שנות החמישים.

 

דור הנפילים

בן גוריון היה הגדול מכולם, אך אי אפשר לתאר את הצלחתה של מפא"י בהקמת המדינה שבדרך ובניהולה עד המהפך של בגין ב-1977 בלי דור הנפילים שלה. זהו דור שכלל אנשים משכמם ומעלה בכושר הארגון, במסירות האישית, בלהט הציוני והיהודי, כמו פנחס ספיר, לוי אשכול, גולדה מאיר, זלמן ארן ועוד רבים אחרים. לא נעדרו מדור זה גם אנשי רוח בעלי שעור קומה כמו יצחק בן צבי, זלמן שז"ר, ורבים אחרים.

דמדומי האלים

ירידתה של מפא" החלה ברקב השחיתות שפשה בה ובפיחות ההולך וגדל של דור מנהיגיה. זהו עניין להיסטוריון לבדוק מדוע בני העיירה היהודית במזרח אירופה – אנשים שלמדו ב"חדר" ובישיבה, היו צאצאים לרבנים מפורסמים – הקימה דור מנהיגי ענק. ואילו הישוב היהודי בארץ שהצמיח את הצבר השזוף, הגבוה וזקוף הקומה, לא הוציא מתוכו אף לא מנהיג אחד בעל שעור קומה. הפער בין גולדה מאיר לבין יצחק רבין שבא אחריה משקף את הפער בין הדורות. גולדה היתה אשת הברזל שמנעה את התמוטטותו של דיין במלחמת יום הכיפורים. ועל המשבר של רבין ערב ששת הימים מוטב לא להרחיב את הדיבור. לוי אשכול ה"הססן" היה חזק ממנו.

גסיסת התנועה נמשכה זמן רב. בעקבות הריקבון המוסרי שפשה בה חדרו אליה חיידקי השמאלנות החדשה, הפוסט ציונית וגם האנטי ציונית, הפוסט יהודית וגם האנטישמית והשתלטו על המפלגה ולא נמצא בתוכה מנהיג שיעצור את הסחף. אם בתקופת הזוהר שלה הייתה מפא"י המפלגה הלאומית המרכזית, הנה בתהליכי גסיסתה הפכה להיות תנועה שולית, המייצגת שמאלנות דקדנטית מנותקת מן העם ומשאיפותיו, מעין מר"ץ-ב'.

די להתבונן באישים שעמדו בראשה, התמודדו  על מנהיגותה מאז רצח רבין. שמעון פרס הוא היחיד שעדיין הסתופף בצל דור הנפילים. הוא היה טוב כמספר 2, כעוזר לבן גוריון. אך כשעבר להיות מספר 1 הפך להיות לוזר נצחי ושבשבת רוח אידאולוגית. פרס מעולם לא היה מנהיג אלא פוליטיקאי, תככן. חתרן בלתי נלאה לפי הגדרת רבין בספרו.

כל היתר הם ככמהין ופטריות שצמחו על הרקבובית שהותירו אחריהם הארזים.
חיים רמון שהעיד על עצמו שהוא חתול רחוב ומרבה ללכת לים, מן הסתם כדי לשזוף את עורו שהלבין תחת מנורות הניאון שלאורן צמח.
מה עשה רמון בחייו? ניסה לבשל את התרגיל המסריח של שמעון פרס  הרס את ההסתדרות, הרס את קופת חולים ו
בסוף ערק לקדימה.

אישיות אחרת שהתמודדה על מנהיגות המפלגה ה היה עמרם מצנע (מישהו זוכר מי זה?).
שבשבת רוח אידאולוגית ומנהיגות דהויה.

ומי הם ה"מנהיגים" האחרים שמשך שנים טענו לכתר ? חוג הכפר הירוק שחלק מחבריו התנדף וחלק הפך להיות מר"ץ ? ומי עוד ברשימה? – עמיר פרץ, בוז'י הרצוג, פואד בן אליעזר המושחת (חביב הדרוזים שבחרו בו). ואולי אברום בורג השולל את הציונות ואת המדינה ודואג להפיץ את דבריו בעולם הגדול וזאת כשעננה כבדה של חשדות מרחפת מעל לראשו. ועוד הרשימה ארוכה.

והדור החדש של המפלגה הוא  צל חיוור כמעט קריקטורה של דור הטוענים לכתר שקדם לו: 

ועכשיו כל מה שנשאר מן המפלגה המפוארת הוא קומץ עסקנים  וקומץ תמהונים הזויים שיש ביניהם המטיפים להחלפת ההימנון ולהשתמטות מגיוס. 

מי יסיר עפר מעיניך דוד בן גוריון.

תגובות במייל

לזאב גלילי השלום והברכה !
קראתי בעייון רב את מאמרך המצוין, המתמצת את 70 שנות עצמאותנו בבהירות, בעוצמה וביושר.
 הרשה-נא לי להעיר נקודות אחדות.
א. לי היה הרושם, שמנחם בגין הזהיר שהוא עומד להכריז על מיגור כוחות המנדט הבריטי והקמת המדינה ורק בעקבות זאת, בן-גוריון התעשת והכריז על הקמת המדינה. נכון ?
ב. האסכולה של, "אחרי-מות קדושים אמור" עדיין נוהגת לגבי ב.ג..
ג. צדקת במה שרשמת, שב.ג. לא השכיל להכין קאדר של מנהיגים בעלי שיעור קומה והעמיס עלינו טיפוסים שליליים כמשה דיין ויצחק רבין. (וכפי שכתבת, אין כל צורך לפרט).
ד. חשוב שנזכור, שבעקבות ביטול זרם העובדים בחינוך, מפא"י הקימה את החינך הממלכתי, שבו השליכו מתוכנית הלימודים לימודי יסוד יהודיים ובמקומם הכניסו סוציאלזם- בולשביקי.  לא נשכח את ביטול לימוד התנ"ך, שבמקומו הכניסו את ה"ארזץ" – התחליף : סיפורי המקרא".
ה. בכרזת הבחירות משנות ה-50, חלה טעות גסה. במקום, "נסלול עד תום !" היה מתאים,
"נדרוס עד תום !". מוטל עלינו לזכור ולהזכיר, שקיבוצים רבים מכרו ומוכרים אדמות שלא שייכות להם : אדמות קק"ל וקרן היסוד, ואין עוצר בעדם .
ו. ירידתה של מפא"י וריקבונה המוסרי התחילה מיד. עלינו לזכור את "פועלו" של עמוס בן-גוריון .
לא נשכח את אהבתו הגדולה של ב.ג. לד"ר  ישראל בר, שהתגלה באיחור רב כמרגל.
וגם נזכור את כתיבתה של ותיקת המפלגה, שקראה לפני שנים רבות, "מפלגת האבודה" !
לי ולמשפחתי יש עוד זכרונות עגומים ממפא"י – זאת הסיבה, שאבי ז"ל שמסר מהונו ומנפשו למען המולדת נאלץ לרדת לקנדה. (הוא היה מראשוני המתגייסים למשטרת המתנדבים בתקופת המנדט).
תודה רבה למאמרך החשוב, שמיד תייקתי אותו.
הדורש בשלומך, מוקירך,
יצחק רפאל דויטש

תגובה

אתה טועה לגבי מערכת החינוך הממלכתית ראה

מה היו מטרות החינוך ומה נותר מהן

תודה לך זאב על מאמר חשוב ונוקב.

(הרי בתוך עמי אני יושב…).
כל טוב
משה פלד

 

אפילו חיים רמון בעד חוק הלאום

קישורים

הנה למה צריך את חוק הלאום

 השמאל מת מזמן והוא לא יודע זאת

"הלצח תאכל חרב? כן לנצח"

"ערביי 48 והאינתיפאדה האלקטרונית"

 

בין הסזון של בן גוריון לסזון של שרוןדוד .

פורסם בקטגוריה אישים היסטוריים, אישים פוליטיים, בן גוריון, היסטוריה יהודית, תנועת העבודה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא ההפגנה נגד חוק הלאום היא טקס הקבורה של מפלגת העבודה

  1. מאת Ruti Eisikowitch‏:

    תיקון קטן: את האמירה "רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות") אמר יעקב חזן מהשומר הצעיר, לא ברל כצנלסון.

  2. מאת שוקי‏:

    בן גוריון היה מתנגד לחוק הלאום, שחסר את האיזון של מגילת העצמאות ואין סביבו קונצנזוס דומה

השאר תגובה