האם יצליח אבי גבאי להקים לתחייה את מפא"י

מפא"י ההיסטורית מתה מזמן וחבריה לא ידעו זאת * ממפלגה ציונית וחלוצית שהקימה את המדינה הפכה למפלגה שמלאנית מרץ ב' * כדי לשקם אותה היא צריכה להיות יהודית יותר, ציונית יותר, מתנחלת כמו בעברה המפואר * לא די בדיבורים על  מי יהודי

 

אבי גבאי [ויקיפדיה]

בשנת 1981 ראיינתי את שרגא נצר, שהיה משך עשרות שנים איש אמונו של דוד בן גוריון ו"האיש החזק" של מפא"י. הראיון נערך במסגרת תחקיר שערכנו, אני וחברי רמי טל (אז עורך בכיר ב"ידיעות אחרונות" ולאחר מכן עורך בהוצאת הספרים של העיתון) לצורך הוצאת ספר של שמעון פרס. ( פרס התמודד אז בבחירות מול מנחם בגין שבהן הפסיד).

המפא"יניק האחרון

שאלנו את נצר: אמור לנו, היכן נעלמה מפא"י. כיצד זה התנועה שהקימה את המדינה ושלטה בה שנות דור הידרדרה כל כך. [ולהזכירכם זה היה בשנת 1981 ].
מה קרה לתנועה ההיסטורית הזו שאינה מגלה שום יכולת ארגונית, אינה מעלה שום רעיון חדש, אינה מוציאה מתוכה אף מנהיג, אף בשורה.

שרגא נצר

שרגא נצר הרהר מעט ואמר: אני המפא"יניק האחרון. מפא"י כבר לא קיימת. היא מתה.
מאז אותה שיחה ננעצו מסמרים רבים בארון הקבורה של מפא"י ההיסטורית. יצחק רבין, שמעון פרס, אהוד ברק , עמרם מצנע, עמיר פרץ, יצחק הרצוג – כל אחד בתורו תקע מסמר בארון של התנועה המפוארת שכבר מתה מזמן.

בין אבא אבן לסתו שפיר

אין שום דמיון בין דור המייסדים והממשיכים – על מעלותיהם ומגרעותיהם – לבין הדור הנוכחי.
ראו מי הם  חברי הכנסת הנוכחיים של התנועה – יצחק הרצוג, שלי יחימוביץ,` איתן כבל, ראלב מג`אדלה, משה מזרחי, מרב מיכאלי מיקי רוזנטל, נחמן שי, איציק שמולי, סתיו שפיר .
השוו אותם מול אישים שעמדו בראשה התנועה בכנסת השישית למשל [1965 – 1969]:
אבא אבן, יגאל אלון , שולמית אלוני , אריה לובה אליאב, זלמן ארן , לוי אשכול, ישראל גלילי, משה דיין, קדיש לוז, גולדה מאיר, יצחק נבון , דוב סדן , פנחס ספיר, שמעון פרס .

סתיו שפיר

אבא אבן

שני פנים למפא"י

אני מצטער על מותה של מפא"י ההיסטורית. לא כמפא"יניק אלא כיהודי וכישראלי ובעיקר כציוני. לא רק שלא השתייכתי מעולם למפא"י אלא שבמשך שנות דור ראיתי במפלגה זו את הכוח הדורסני שדיכא את משפחתי ורבבות משפחות אחרות, שלא הלכו בתלם של המפלגה. מפא"י ההיסטורית הייתה מפא"י של פלוגות "הפועל", אשר הכו בית"רים שניסו להפר שביתה בלתי צודקת ושברו עצמות של ילדים בית"רים שצעדו במצעד בתל-אביב.
מפא"י ההיסטורית היא התנועה ששללה את הזכות לעבודה מציבור גדול שלא הלך בתלם. ("השרון והעמק לא לנו / לא קציר לא קטיף לא בנין" – כתב ז'בוטינסקי בשירו). מפא"י ההיסטורית שללה מאותו ציבור את הזכות לרפואה. מפא"י ההיסטורית היא התנועה שגזזה פאותיהם של ילדים תימנים ושלחה אותם לקיבוצים אוכלי טריפה. מפא"י ההיסטורית היא התנועה שדיכאה את יוצאי ארצות ערב, זרקה אותם לישובים נידחים ומחקה את תרבותם. מפא"י ההיסטורית היא גם מפא"י שארגנה את ה"סזון" שבמהלכו נחטפו אנשי אצ"ל, עונו והוסגרו לבריטים. מפא"י ההיסטורית היא התנועה שהפעילה את "התותח הקדוש", שהטביע את אוניית הנשק "אלטלינה" והרגה 16 מאנשיה.
אף על פי כן אני אומר: חבל על דאבדין. כי לולא מפא"י ההיסטורית לא הייתה קמה המדינה ולא הייתה עומדת במלחמותיה.

התשתית שקדמה למדינה

לא רק מפא"י הקימה את התשתית למדינה. קדמו לה אנשי העלייה הראשונה שבאו לארץ ממניעים דתיים והקימו (במימונו של הברון רוטשילד) את המושבות, שהיו הבסיס הראשון להתיישבות החקלאית בארץ ישראל. קדמו להם אנשי הישוב הישן, שאמנם חיו חיי דחק המבוססים על נדבות מחוץ לארץ (ה"חלוקה"), אך נאחזו בציפורניהם בארץ החרבה משך מאות שנים.

אנשי "העלייה השניה" – שהביאו את הלהט המהפכני של הציונות הסוציאליסטית ממנה נתגבשה מפא"י – לא היו יכולים לחולל את המהפכה הציונית הגדולה בלי התשתית שקדמה להם. הם לא היו יכולים לעשות זאת גם בלי אלה שבאו אחריהם: העליות השלישית והרביעית והחמישית. העליות שהביאו יהודים פשוטים – בעלי מלאכה, סוחרים, תעשיינים – שבנו את תל-אביב ואת יתר הערים, הקימו תעשייה, פיתחו את הפרדסנות וענפי מסחר רבים. אבל בלי מפא"י שארגנה את הישוב  והשתלטה עליו גם באמצעים בולשביסטיים לא היתה מדינה.

בן גוריון בכרזת בחירות של מפאי

ציונות+סוציאליזם

מפלגת פועלי ארץ ישראל (ובקיצור מפא"י) הוקמה בשנת 1930. היא הוקמה כזרם מרכזי של תנועות שונות – שהגיעו לארץ עם העלייה השניה, 1904-1914 – שהמשותף להן היה תפיסה מהפכנית של שילוב ציונות וסוציאליזם. כמעט מראשיתה התגלמה תנועה זו באישיותו של דוד בן-גוריון, שהוביל את התנועה בראשות הישוב המתפתח בארץ ישראל עד להקמת המדינה ב-1948 ועד לפרישתו מן התנועה בשנת 1965.
הזרמים השונים של הציונות הסוציאליסטית התייחסו ברצינות תהומית לשילוב הזה בין סוציאליזם לבין ציונות, בין מאבק לשינוי מהלך ההיסטוריה היהודית לבין מלחמת מעמדות, בין מהפכנות מדינית למהפכנות חברתית. ברל כצנלסון, מן המנהיגים הבולטים של התנועה, אמר פעם כי השילוב הזה בין סוציאליזם וציונות איננו תערובת אלא תרכובת במשמעות הכימית. כלומר: שילוב שאין להפריד בין מרכיביו. (לימים הבין את הטעות הגדולה שעשתה תנועתו באמרו "רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות").

תפיסתו של ז'בוטינסקי

מי שהתנגד לתפיסה של שילוב בין דגל כחול לבן לדגל האדום, היה זאב ז'בוטינסקי. ב-1925 הוא הקים את התנועה הרביזיוניסטית (הצה"ר) וב -1935 פרש מן התנועה הציונית והקים את התנועה הציונית החדשה (הצ"ח). הוא הצביע על חוסר השחר שבתפיסה של הקמת חברה חדשה על מנת שאפשר יהיה לחולל בה מלחמת מעמדות, כאשר אין עדיין חברה ואין מעמדות. הוא טען כי הנפת שני הדגלים תפגע במטרה העיקרית של התנועה הציונית: הקמת מדינה וקיבוץ העם היהודי לארץ ישראל. תנועת ז'בוטינסקי העלתה את רעיון ה"חד נס", או במילים יותר חדשניות ציונות ממלכתית. התנועה הזו הולידה את מחתרות אצ"ל ולח"י, שהשילוב בין מלחמתם לבין התשתית שהקימה מפא"י הביא להקמת המדינה.

מה עשתה מפא"י

הלהט המהפכני של חברי מפא"י ומנהיגותו של בן גוריון הביאו להשתלטות התנועה (שמבחינה מספרית היתה מיעוט) על הישוב בארץ ועל ההון הלאומי שזרם מחוץ לארץ. השתלטות זו הפכה את הישוב כאן מאוסף פליטים, שכל אחד עושה לביתו, לגוף מאורגן הצובר כוח לקראת הקמת המדינה. מפא"י הקימה את התשתית הפיסית, הכלכלית, הצבאית והתרבותית. היא הקימה את הקיבוצים ואת ההתיישבות לגווניה שקבעו את גבולות הארץ, מני דן וחניתה שבצפון ועד נגבה שבדרום. היא שלטה על ה"הגנה" והפלמ"ח שהיוו את הכוח העיקרי להדיפת ההתקפה הערבית על מדינת ישראל מיד עם הקמתה. היא הקימה מערכות בריאות וחינוך, הוצאות ספרים ועיתונים, מפעלי בניה וחרושת, מערכת בנקאית , בתי ספר חקלאיים ומקצועיים, מקהלות, להקות תיאטרון, בתי ילדים ומעונות יום, קורסים למשק בית ולחינוך מבוגרים, קבוצות ספורט ואפילו אספקת צרכי דת לפועל הדתי כמו עריכת סדרים ציבוריים לחסרי בית וארגון ציבורי של חגי ישראל. כל המפעלים הללו, ובראשם ההסתדרות, שימשו כלי לשליטה וגם לדיכוי, אך הם שימשו גם מכשיר להגשמת הציונות.

"את נשמות צעיריך ניטול"

זאב ז'בוטינסקי כתב באחד משיריו המפורסמים "עוד שלם נשלם לך קין/ את נשמות צעיריך ניטול". כלומר: יבוא יום והדור הצעיר שלכם יקבל את השקפתנו ויטוש את התורה הסוציאליסטית.
הנבואה הזו התגשמה. האיש שהגשים אותה היה דוד בן גוריון. הוא האיש שהכריע נגד עמדת רוב חבריו בעד הכרזת המדינה (שההחלטה עליה נתקבלה על חודו של קול); הוא האיש שניהל את מלחמת השחרור ביד רמה, כשמטרתו להרחיב את גבולות החלוקה החונקים שקבע או"ם ולהביא לסילוק מה שיותר ערבים מן הארץ; הוא האיש שהחליט את ההחלטה האסטרטגית החשובה ביותר: העלאת מיליוני יהודים מכל מקום שניתן להעלותם למרות שלא היתה כאן תשתית כלכלית כלשהי לקליטתם; הוא האיש שהחליט את ההחלטה האסטרטגית החשובה השנייה והקים את דימונה; הוא האיש שביטל את זרם העובדים בחינוך והנהיג חינוך ממלכתי כללי; הוא גם האיש שהשגיח בשבע עיניים על העשבים השוטים שצמחו בתוך תנועת העבודה הסוציאליסטית כמו מפ"ם שהיתה ציונית אך חלמה על היום בו יגיעו טנקים סובייטים לגבולות הארץ.

בן-גוריון לא היסס לשלוח את השב"כ להטמין מכשירי האזנה במגרות של מנהיג מפ"ם מאיר יערי. הוא לא היסס להעמיד לדין באשמת ריגול אישים מרכזיים בתנועה שהיו בקשרים עם ברית המועצות. תחת עינו הפקוחה נמנעה סטיית מפ"ם (שתקופה ארוכה היתה מפלגה גדולה וחזקה) לכיוונים דסטרוקטיביים (כמו הקמת מחתרת חמושה בקיבוצים ובתוך צה"ל) והיא נשארה בגבולות הקונסנזוס הציוני.

דור הנפילים

בן גוריון היה הגדול מכולם, אך אי אפשר לתאר את הצלחתה של מפא"י בהקמת המדינה שבדרך ובניהולה עד המהפך של בגין ב-1977 בלי דור הנפילים שלה. זהו דור שכלל אנשים משכמם ומעלה בכושר הארגון, במסירות האישית, בלהט הציוני והיהודי, כמו פנחס ספיר, לוי אשכול, גולדה מאיר, זלמן ארן ועוד רבים אחרים. לא נעדרו מדור זה גם אנשי רוח בעלי שעור קומה כמו יצחק בן צבי, זלמן שז"ר, דב סדן ורבים אחרים.

דמדומי האלים

ירידתה של מפא" החלה ברקב השחיתות שפשה בה ובפיחות ההולך וגדל של דור מנהיגיה. זהו עניין להיסטוריון לבדוק מדוע בני העיירה היהודית במזרח אירופה – אנשים שלמדו ב"חדר" ובישיבה, היו צאצאים לרבנים מפורסמים – הקימה דור מנהיגי ענק. ואילו הישוב היהודי בארץ שהצמיח את הצבר השזוף, הגבוה וזקוף הקומה, לא הוציא מתוכו אף לא מנהיג אחד בעל שעור קומה. הפער בין גולדה מאיר לבין יצחק רבין שבא אחריה משקף את הפער בין הדורות. גולדה היתה אשת הברזל שמנעה את התמוטטותו של דיין במלחמת יום הכיפורים. ועל המשבר של רבין ערב ששת הימים מוטב לא להרחיב את הדיבור. לוי אשכול ה"הססן" היה חזק ממנו.
גסיסת התנועה נמשכה זמן רב. בעקבות הריקבון המוסרי שפשה בה חדרו אליה חיידקי השמאלנות החדשה, הפוסט ציונית וגם האנטי ציונית, הפוסט יהודית וגם האנטישמית והשתלטו על המפלגה ולא נמצא בתוכה מנהיג שיעצור את הסחף. אם בתקופת הזוהר שלה הייתה מפא"י המפלגה הלאומית המרכזית, הנה בתהליכי גסיסתה הפכה להיות תנועה שולית, המייצגת שמאלנות דקדנטית מנותקת מן העם ומשאיפותיו, מעין מר"ץ-ב'.

ומי הם ה"מנהיגים"  שמשך שנים טענו לכתר ? חוג הכפר הירוק שחלק מחבריו התנדף וחלק הפך להיות מר"ץ ? ומי עוד ברשימה? – עמיר פרץ, בוז'י הרצוג, פואד בן אליעזר (חביב הדרוזים שבחרו בו שבערוב ימיו נתגלה כמושחת). ואולי אברום בורג השולל את הציונות ואת המדינה ודואג להפיץ את דבריו בעולם הגדול. ועוד הרשימה ארוכה.
אין פלא שכשהתחולל המפץ הגדול עברו חלק מהם ל"קדימה". תנועה כדאיניקית, חסרת מהות ופרצוף שהתאימה להם. ואחר כך "התנועה" עם ציפי לבני שסייעה להחיות את מפא"י ההיסטורית ככוסות רוח למת.
 כל מה שנשאר מן המפלגה המפוארת הוא קומץ עסקנים הנאבקים על כיסאות וקומץ תמהונים הזויים, המדברים על "מפלגה סוציאל דמוקרטית". אלה מנהיגיך ישראל.
אבי גבאי צריך להיות בן גוריון כדי להחזיר את העטרה של עברה המפואר . דיבורים על לזכור מיהו יהודי לא יעשו את זה.

תגובות במייל ובפייסבוק

המאמר ההיסטורי הזה מעולה ביותר  ומכמה בחינות.  חן חן לך.

הייתי מציע לכל אדם ציוני, רציני וחושב, להכניסו למסגרת ולתלותו במקום בולט, כדי לאפשר את קריאתו החוזרת ובייחוד לפני כל בחירות.

צדקת, שמפא"י (והעבודה וכו' ) מתה מזמן, אך משום-מה חנטו את הגופה הזאת, כפי שעשו ללנין. במקום לקוברה אחת ולתמיד.

בשני נקודות אינני מסכים עמך: א. טוען אתה, שב.ג. היה "מנהיג" . – הוא היה

אדם ללא חינוך מסודר, הן כללי והן יהודי. . ידיעותיו היו דומות לתלמיד תיכון, בינוני.

ורק בהשפעת הבולשביזם הוא הפך לבעל מרפקים עם כל התוצאות השליליות.

ב. מרשימת האישים שלך בכנסת השישית, הייתי מוריד את יגאל אלון (סיזון), שולמית אלוני, גולדה מאירסון (סוציאליזם בימינו), משה דיין (מומחה לארכיאולוגיה) ושמעון פרס.

וטוב שלא הרחבת את הדיבור על יצחק רבין.

עוד פעם, תודה רבה לכתיבתך הנהדרת ("הדר ביתר"י !)

תל-חי !

יצחק ר. דויטש

גלות טורונטו


מאמר יוצא מגדר הרגיל. נהניתי ונעצבתי כאחד.

שמואל שנטג
—————————————————————————————————————————————————————–

אחרי מות קדושים אמור

אופיר


גדול !!! ענק !!!
יישר כח לך, זאב.
כל טוב
ושבוע טוב
משה פלד

קישורים

איך הפכה תנועת העבודה ההיסטורית לשמאלנית פוסט ציונית ופוסט יהודית
http://www.zeevgalili.com/1997/10/10509

פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

7 תגובות בנושא האם יצליח אבי גבאי להקים לתחייה את מפא"י

  1. מאת אוריהיפפו‏:

    על הימין לא דיברת.
    האם לימין צמח דור שהשתווה לאבותיו? בני בגין עם כל הלהט לא הרחיק לכת. אריאל שרון אולי היה מצליח מעט יותר. רחבעם זאבי כבר נחשב למוקצה בשל דעות קיצוניות שהיו לגיטימיות בעבר. אריה אלדד לא התקבל. נראה לי שהשמאל הצליח לשטוף את המוח של הציבור ולמשוך את הימין שלנו שמאלה ולמרכז. זו קללה כלל עולמית שמשבשת ומעוותת את הקומון סנס.
    האם בנימין נתניהו יחשב בעתיד לנפיל דרגה שניה לפחות?

    • מאת זאב גלילי‏:

      לאריה יפפו,
      1. אני מסכים עמך שאין להשוות את צמרת הליכוד היום לצמרת הליכוד בעבר. אבל הם באמת לא שכחו מה זה להיות יהודים ומהי ארץ ישראל ומהי ציונות.
      2. בנימין נתניהו למרות מגרעותיו הוא עדיין משכמו ומעלה לעומת כל הננסים משמאל ומימין.
      3. אכן השמאל הפוסטמודרני הוא קללה עולמית. הקללה הזו אינה רובצת על המחנה הלאומי.
      זאב גלילי

  2. מאת יונתן שלונסקי‏:

    זאב ידידי,

    ברשותך אני מביא קטע שכתבתי לעצמי לפני כמה ימים:

    אני מפא"יניק

    צריך לאחד בין שניים: תנועת העבודה (מפא"י) – תנועה שכל תמציתה היא ההתיישבות בכל הארץ – וההתיישבות ביהודה ושומרון.

    ההתיישבות היא היסוד, ואני לא מבין למה הן המפא"יניקים (כמוני) והן המתיישבים ביהודה ושומרון לא הולכים ביחד?

    זה בגלל הפוליטיקה הקטנה, הפחד מתעוזה, המחשבה השבלונית.

    אני חש, כי השעה היא שעה-של-הזדמנות כאשר הליכוד מתפורר ומפלגת העבודה רעבה לשינוי.

    יש מקום לשילוב הידיים ובהזדמנות זו גם להימנע ממפלגות כמו יש עתיד והמפלגות החרדיות גם יחד.

    ועוד,
    אין מקום להתעסק יום ולילה עם כן או לא מדינה פלסטינית.
    בלאו הכי הפלסטינים לא רוצים במדינה — לא בתקופת הירדנים ולא כיום.

    עד כאן.

    חשוב לזכור, שגם בנימין נתניהו הובא כינוקא פוליטי על-ידי משה ארנס, שהאמין בו. אבל הוא נמצא כיום בירידה כבר תקופה ארוכה וחבל לראות אותו בנפילתו.

    אבי גבאי, לדעתי, הוא זמני או קדימון למופע הראשי. להקת חימום. ברור לי כי מהנפשות הפועלות כיום לא יצא מנהיג אמיתי. לכן אני חושב על איחוד כוחות כפי שנאמר למעלה. והייתי מאמץ מתנועת ההתיישבות של פעם את עיקרון השיוויון , כי זה יסוד של כוח עמידה חשוב בתקופה שלנו.

    אולי המנהיג הבא יהיה זה, אשר ידע לאחד את שני גופי ההתיישבות.

    יונתן

  3. מאת ישראל גרינפלד‏:

    לזאב גלילי
    אענה לפוסט שלך במילות שיר:

    הנפילים
    בני אלוהים ואדם
    סופם בגידה ונפילה.
    בני תמותה
    עדיפים פי רבבה
    בתוך עמם יושבים
    אנושיים
    בני אדם.

  4. מאת יג‏:

    יצחק ר. דויטש, לגבי דבריך על ב.ג
    קיים פתגם אנגלי, ההוכחה לפודינג היא בטעם.

  5. מאת יג‏:

    the proof of the pudding is in the eating

    the real value of something can be judged only from practical experience or results and not from appearance or theory.

  6. מאת שמעון גרובר‏:

    שלום זאב,
    הרשימה שלך מלאה בתיאורים היסטוריים, מפורטים, מדוייקים ואובייקטיביים. ככה צריך לכתוב היסטוריה, ללא מורא וללא משוא פנים. המשך בדרכך זו.

השאר תגובה