טראמפ לא יפתיע – הוא ימשיך במסורת האמריקנית להפרת הבטחות

 עידכון מאי 2017

מאמר מורחב על חירם בינגהם

http://www.zeevgalili.com/2009/02/1501

אם הנשיא טראמפ, המגיע מחר לארץ ישכח מה שהבטיח ערב הבחירות, זו לא תהיה הפתעה גדולה.* לא בגלל אופיו של טראמפ * הפרת הבטחות היא חלק מן המסורת האמריקנית * ארצות הברית התנגדה לציונות מראשיתה * אחרי הכרזת המדינה ב-48 ביקשה לחזור בה מהתמיכה בהקמת המדינה *היא נעלה שעריה בפני יהודים בשואה ונמנעה מלהפציץ את מחנות ההשמדה * היא רדפה 60 שנה את הדיפלומט חירם בינגהם שהפר פקודה והציל יהודים * ה-CIA העלים מישראל מידע על מקומו של אייכמן

בשנת 1970 התמנה אלוף אלי זעירא לנספח צה" ל בארצות הברית. כשהגיע לוושינגטון פנה למתווך נדל" ן וביקש ממנו לשכור למענו בית מתאים. המתווך חזר ובפיו בשורה: מצאתי לך בית יפהפה בפרוור בתסדה (Bethesda). הוא היה גאה על ההישג והסביר לאלוף הישראלי: פרוור זה הוא בדרך כלל מחוץ לתחום ליהודים. אבל כשהסברתי שאתה גנרל ישראלי גיבור התרצה בעל הבית והסכים להשכיר לך את ביתו, למרות שאתה יהודי. אלי זעירא, כך סיפר למקורביו, ויתר על הכבוד המפוקפק  ושכר בית בפרוור אחר, פחות יוקרתי ופחות אנטישמי.

eichmann1933

אייכמן 1933

זהו סיפור מסגרת הממחיש את האנטישמיות המפעפעת מתחת לפני השטח מזה שנות דור בקרב העילית של אמריקה. לרוב זוהי אנטישמיות אלגנטית נוסח הסרט " הסכם ג'נטלמני" של הבמאי איליה קאזאן (בכיכובו של גרגורי פק). לא אומרים לך, היהודי, שאתה לא רצוי, אבל מישהו ירמוז לך.

ארצות הברית היא היום ידידתנו ובת בריתנו היחידה. הסיוע שקיבלנו ואנו מקבלים מממנה בתחום הכלכלי, הצבאי והמדיני הוא ללא תחליף. אין פלא שראשי ממשלה בישראל (פרט לבודדים כמו יצחק שמיר למשל) יצאו מכליהם כדי לרצות את האמריקנים בכל מחיר.

התמיכה האמריקנית והתלות בה השכיחו מאתנו את העובדה שמראשית המאה העשרים היו קובעי המדיניות בוושינגטון אנטי ציוניים ופרו ערבים. במהלך מלחמת העולם השנייה, התעלמה ארצות הברית לחלוטין מהשמדת יהודי אירופה.

הנהגת יהודי ארה"ב נמנעה מ"להציק" לנשיא רוזבלט בעניין השמדת יהודי אירופה. זאת מחשש שהתערבותם תחזק את טענות האנטישמים בממשל, שהיהודים מעדיפים את האינטרסים שלהם על פני האינטרסים הלאומיים של ארה"ב.

חסיד אומות העולם

פרשת הדיפלומט חירם בינגהם, שכבר סיפרתי עליה פעם, יש בה כדי ללמד משהו בנושא. בינגהם הוצב בשנת 1939 במרסיי בתפקיד סגן קונסול. לאחר כיבוש צרפת והקמת ממשלת הבובות של וישי הצרפתית, ששיתפה פעולה עם הנאצים, הורה הנשיא רוזבלט שלא לתת אף ויזה ליהודים. בינגהם החליט שזו מדיניות לא מוסרית ובניגוד להוראת הממונים עליו הנפיק כ-2500 ויזות ליהודים ולפליטים אחרים. הוא גם נתן מקלט בביתו לפליטים, נתן להם מכספו וסייע בהברחתם לספרד.

בינגהם במארסיי

בינגהם במארסיי

בשנת 1941 החליטו הממונים עליו לשלוח אותו למקום גלות דיפלומטי: שרות בארגנטינה. גם כאן המשיך בינגהם להרגיז את הממונים עליו ודיווח בהתמדה על פעילותה של תנועה נאצית הפועלת לקליטת פושעים נאצים. בתום המלחמה הודח בינגהם משרות החוץ האמריקני וב- 1988 מת חסר כל.

עכשיו, לאחר שנתגלה כי ה- CIA ידע על מקום הימצאו של אייכמן בלי שטרח להודיע על כך לישראל, אפשר להבין מדוע השלטונות האמריקנים רדפו את בינגהם בחייו וגם לאחר מותו.

מאבק בני המשפחה

ייתכן שבינגהם היה נשכח מלב לולא מלחמתם הנמרצת של בני משפחתו שהפעילו לחץ בלתי פוסק על משרד החוץ האמריקני. לפני כמה שנים, כפי שדיווחתי כאן, החליט מזכיר המדינה קולין פאוואל להעניק לבינגהם הכרה.

בני המשפחה לא הסתפקו ברהביליטציה של פאואל ותבעו לציין את זכר אביהם בבול. המאבק הזה נמשך שנים ורק בימים אלה, למעלה מ-60 שנה לאחר פעולתו, הונפק בול ועליו דיוקנו של חסיד אומות העולם ממארסיי.

הבול לזכרו של בינגהם

אושוויץ לא הופצצה

סיפורו של בינגהם כמו הגילוי בפרשת אייכמן הם קצה הקרחון של מה שמסתתר מאחורי החזות האמריקנית. שוכחים כאן שבמהלך המלחמה חלפו מפציצים אמריקניים מעל אושוויץ והפציצו לא הרחק משם, אך לא טרחו להטיל כמה פצצות על המשרפות כדי לעצור את חרושת הרצח הנאצית. שוכחים את האמברגו שהטילה ארצות הברית על משלוחי נשק לישראל עם פרוץ מלחמת השחרור. שוכחים שבשלב מסויים חזרה בה ארצות הברית מתמיכה בהחלטת או" מ על הקמת המדינה. הנשיא טרומן אמנם מיהר להכיר במדינת ישראל אך בזכרונותיו הוא מציין כי הבחין אצל אנשי מחלקת המדינה " מידה של אנטישמיות שהיתה גורם ביחסם העויין ובהתנגדותם להכרה במדינה היהודית" .

האם אפשר לסמוך על הבטחה אמריקנית

הקורא  אריק ברהום כתב לי:

 ברצוני לציין מספר דברים שלא צויינו במאמר:
1. גרוש האוניה סנט לואיס שהיו בה כ800 פליטים מגרמניה, רובם יהודים , נעשה בהוראה ישירה של הנשיא רוזוולט. זה עזר מאוד להיטלר שטען שהיהודים אינם רצויים בשום מקום בעולם, מה שמוכיח לדבריו את  נחיתותם ומצדיק את התנהגותו כלפיהם.(1939 לאחר ליל הבדולח)

2. כשנאצר סגר את המיצרים בשנת 1967,"לא מצאו" את הסכם הערבות האמריקאי (ממלחמת סיני) לכך שארה"ב אחראית לפתיחתם. בארה"ב מזמן גרסו את ההסכם . כשישראל הציגה את ההעתק שלה, הפעילות האמריקנית (שנכפתה עליה) התבטאה בברברת. שום פעולה אקטיבית. כך תראה כל ערבות אמריקנית לישראל ביום פקודה.

3. במלחמת יום כיפור האמריקנים  עיכבו את הסיוע הצבאי האווירי לישראל. ישראל איימה שהיא תאלץ להשתמש במה שיש לה, וראה זה פלא מטוסי הגלקסי הופיעו.

 

ראה מצעד האיוולת של ברק אובמה

פורסם בקטגוריה אנטישמיות, ארצות הברית, שואה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת בנושא טראמפ לא יפתיע – הוא ימשיך במסורת האמריקנית להפרת הבטחות

  1. מאת אמירה‏:

    לענין האנטי-ישראליות של ארה"ב, נראה לי שארה"ב אינה גרועה יותר מכל מדינות העולם האחרות. בין אם הבסיס לשנאה הוא דת או אידיאולוגיה, אפילו במקומות שלא נראה בהם יהודי מעולם שונאים אותנו. שטיפת מוח היא כלי חזק ומשתמשים בו היטב נגדנו. לענין טרמפ: נראה לי שהוא אכן התכוון ברצינות להעביר את השגרירות לירושלים בזמן מסע הבחירות שלו, אבל, ברגע שהתישב בבית הלבן התחיל תהליך "אילוף הנשיא": משרד החוץ האמריקאי עומד בראש המסע האנטי-ישראלי בארה"ב מאז שנות ה-50 כפי שאני זוכרת אותו, ומאז ההצבעה באו"ם כפי שאתה כותב. תקוותנו כאן, בארה"ב, היתה ששר החוץ של טרמפ יהיה ג'ון בולטון, שהיה שגריר ארה"ב באו"ם תחת ג'ורג' בוש (והועף כנראה בגלל עצמאות-יתר, למרות שניקי היילי, השגרירה הנוכחית תחת טרמפ מדברת באותו סגנון של בולטון). לאכזבתנו הרבה התמנה רקס טילרסון, שכמו רוב חברי הממשלה של טרמפ גם הוא איש עסקים מצליח. מושג במדיניות חוץ אין לו והוא "אולף" מהר מאד ע"י אנשי משרד חוץ. בסדרה הבריטית הנפלאה "כן, אדוני השר" מתנהלת שיחה בין השר החדש לבין מנהל משרדו/רל"שו, סיר המפרי. השר מוריד הנחיה להמפרי והמפרי מודיע לו בשלוה שלא יקום ולא יהיה. כשהשר הנדהם אומר לו: אבל אני השר, אומר לו המפרי בשלוה משהו ברוח של "שר הולך ושר בא ואני לעולם ועד" – נכון, אתה מונית לשר, אבל את בעוד כמה שנים תעלם מפה, ואילו אני ממשיך בתפקידי. הנמשל ברור: כל השרים של טרמפ, ושל כל רה"מ/נשיא אחר בעולם (ובארץ) באים והולכים, ואילו הפקידות לעולם עומדת.
    ההכרזות האחרונות על איסור הבניה הישראלית ביש"ע (אני יודעת, את עזה כבר הפקרנו מזמן אבל אולי יבוא לנו ישע ממקום אחר), ההכרזה באו"ם על הכותל כלא-ישראלי בלי תגובה אמריקאית (כן, היו דבורים, אבל זה לא משמעותי), הליכת טרמפ לכותל בלי אף אישיות ישראלית כדי לא להודות, חלילה, בקשר שבין הכותל ליהדות/למדינת ישראל, כל אלה אכן מאשרים את מה שכתבת בכותרת: אין – ולא יהיה – הבדל בין ממשל טרמפ לכל הממשלים האחרים.
    הצרה היא רק ש"החטא הקדמון" היה בעצם שלנו: אנחנו, שלא צרפנו חלקים מארץ ישראל למדינת ישראל; אנחנו, שהחזרנו, קודם למצרים את סיני, ואח"כ "החזרנו" לפלשתינאצים חלקים שמעולם לא היו שלהם; אנחנו, שמעולם לא עמדנו על זכותנו על הארץ (ולכל צדקני הדור: גם מי שלא מתענין בתנ"ך ולא מאמין בו יאלץ להודות שמפת העולם היום נראית כפי שהיא נראית אך ורק בגלל כבושים ומלחמות. בשום מקום וזמן על פני כדור הארץ לא הוקמה מדינה כתוצאה משיחות נפש בין מנהיגים, שלא לדבר על כך שהמפסידים מעולם לא קבלו שום דבר. רק אנחנו, יפי הנפש, מנסים לקנות אהבה ואהדה בהתרפסות לפני אויבינו ודורשי רעתנו. כפי שאמר איינשטיין: ההגדרה לשגעון (קרי: טרוף) היא החזרה על אותן פעולות בצפיה לקבל תוצאות אחרות. כל מי שתמך בהחזרת שטחים מתבקש להראות לי מה קבלנו חזרה שקידם אותנו לאיזושהי נקודה או מצב שהטיבו אתנו. והתשובה היא: אפס ואין.

השאר תגובה