מלחמת ששת הימים הולידה את דור הכיפות הסרוגות

" דור הכיפות הסרוגות" היה בחמישים השנים האחרונות  חיל החלוץ של המהפך הציוני במדינה * עד המלחמה היתה הציונות הדתית, הקרון האחרון ברכבת הציונית, שנהג הקטר שלה היתה תנועת העבודה * המלחמה, שחשפה את העם לסלעי קיומו ביהודה ושומרון, חוללה מהפך חברתי ופוליטי * נס הציונות עבר מידי תנועת העבודה המתנוונת לגורם חדש ורענן שהקים את תנועת ההתישבות ביהודה ושומרון * מה היו התהליכים שהביאו ללידת מהפכת הכיפות

כיפות סרוגות

הרב יואל בן נון אמר פעם כי הציונות החילונית דומה לפרד. בהמה בעלת כוח עצום, אך בלי יכולת להביא צאצאים לעולם.

חלוצי הציונות של תנועת העבודה אכן היו בעלי עוצמה אדירה. הם חוללו נס יחיד במינו במאה העשרים: יישוב ארץ שוממה, קיבוץ גלויות, החייאת שפה, הקמת מערכת חינוך ובריאות, חקלאות ותעשיה, ישובים פורחים – תשתית למדינה היהודית.

דור הנפילים שהקים את המדינה סיים את תפקידו במלחמת יום הכיפורים. הציבור איבד אמון בשלטון ובעתיד המדינה, ובמקביל חלו במדינה תהליכי דקדנציה תרבותיים, התפוררה הסולידאריות החברתית והגענו למקום שהגענו. מי שהרים את לפיד החזון הציוני וההגשמה היה הציבור המכונה     "דור הכיפות הסרוגות" , שהתמסר למפעל ההתיישבות.

אם הציונות החילונית סיימה דרכה כדרכו של פרד, הנה דור הכיפות הסרוגות הוא פרי מוטציה של תחיה יהודית. מחוללי המוטציה הזו היו יהודים שבחזותם החיצונית ובאורח חייהם נראו והתנהגו כמו החרדים במאה שערים (ראה תמונה). אבל הם היו מוכנים להיות שותפים לתנועה הציונית החילונית במפעל בניין הארץ.

שורשים בפולין

שורשיה של הציונות הדתית לגווניה, בתנועת "המזרחי" שנוסדה בפולין-ליטא בראשית המאה העשרים. לידתה של התנועה הייתה כרוכה במאבק כפול. מול החסידות ששלטה בפולין ודחתה על הסף את הרעיון של ציונות חילונית. וגם מול התנועה הציונית החילונית שלא ששה לקלוט לתוכה את הערכים של תורה ועבודה. רבני ה" מזרחי" נרדפו והופלו לרעה. בחורים נזרקו מישיבות ואברכים     מ"שטיבלעך" ומחצרות אדמו"רים. ובתוך המחנה הציוני היה המאבק לא רק על הרעיון אלא גם ובעיקר על ההישרדות. על אפשרויות להקים קיבוצי הכשרה, על מכסה ברישיונות עליה לארץ ישראל (סרטיפיקטים), על תקציבים וחינוך. במהלך המאבקים הצליחה התנועה בפולין לחדור למרכזי התורה והישיבות הגדולות ולמשוך משם אנשים רבים. הקימה מערכת חינוכית בכל הרמות. הוציאה לאור עיתונים וספרים. ארגנה תנועות נוער, תנועת השומר הדתי תנועת האישה הדתית ומוסדות רבים.

 

זו איננה " מועצת גדולי תורה". אלה הרבנים שנמנו עם מקימי ה"מזרחי" בראשית המאה העשרים. הם אבות המוטציה של "הכיפה הסרוגה" .

זו איננה " מועצת גדולי תורה". אלה הרבנים שנמנו עם מקימי ה"מזרחי" בראשית המאה העשרים. הם אבות המוטציה של "הכיפה הסרוגה" .

מקור הכוח האנושי של התנועה בארץ ישראל הייתה פולין, ממנה הגיעו לארץ רוב העולים הדתיים. השואה הכריתה את המקור הזה והותירה כאן תנועה מדולדלת.

הברית ההיסטורית

מראשית דרכה פעלה המזרחי בשיתוף עם תנועת העבודה הציונית, ששלטה בישוב של המדינה שבדרך. נציגי המזרחי השתתפו בהכרזת העצמאות והרב יהודה לייב הכהן מימון הגניב את שם ה' למגילה על ידי כך שחתם את שמו בתוספת בס"ד.

הרב מימון ובן גוריון בעת החתימה על מגילת העצמאות

הרב מימון ובן גוריון בעת החתימה על מגילת העצמאות


לאחר הקמת המדינה הפך הקשר לשותפות קואליציונית בשלטון, שקיבלה את הכינוי " ברית היסטורית" . זו לא הייתה שותפות של שווים בנהיגת הקטר של הרכבת הציונית. זה היה שרות שנתנה המזרחי למפא"י בתפקיד מגיש התה בקרונות האחרונים. דוד בן גוריון הקפיד, מן הימים הראשונים להקמת המדינה, לשתף את המזרחי (לימים המפד"ל) כשותף זוטר בשלטון. זוטר כי מעולם לא נזקק לקולות המפד"ל בכנסת הואיל והיה לו רוב בלעדיהם. ישעיהו לייבוביץ" אמר פעם כי המניע של בן גוריון היה מקיאווליסטי. את החרדים לא שיתף בשלטון (שגם לא היו מעוניינים בו) אבל נתן להם פטור משרות צבאי לתלמידי ישיבות. למפד"ל נתן נתח שולי בשלטון (תמיד משרדים לא חשובים) ועל ידי כך נטרל כל מעורבות מצידם בתחומי החוץ הביטחון והכלכלה. מנהיגי המפד"ל כמו חיים משה שפירא יוסף בורג ואחרים, היו אנשים מתונים בדעותיהם הפוליטיות. הסתפקו בנתח השלטוני הקטן, באוטונומיה שניתנה לחינוך הדתי-לאומי ובשמירת הסטטוס קוו הדתי בחיים הציבוריים. הסערות הקואליציוניות בין השותפים היו כמעט תמיד סביב נושאים אלה. עם זאת, באופן תאורטי הם היו חסידי ארץ ישראל השלמה בתקופה  שבה הנושא היה לא רלבנטי (לפני מלחמת ששת הימים).

 

שלמות הארץ. כרזה של המזרחי משנות החמישים. הזקניםהתייחסו לסיסמה זו כאל תאוריה לא רלבנטית. הדור החדש הבין אחרת.

שלמות הארץ. כרזה של המזרחי משנות החמישים. הזקנים התייחסו לססמה זו כאל תאוריה לא רלוונטית. הדור החדש הבין אחרת.

ילדי המוטציה

המצב הזה נמשך שנים רבות ונראה שהיה נוח לשני הצדדים. לא כך היה לגבי הדור החדש שהצמיחה התנועה הדתית לאומית. בניגוד לציונות החילונית יצרה הציונות דור שני ושלישי שעלה על אבותיו בכל התחומים. מערכת החינוך המסועפת והעקרונות של שילוב תורה עם דרך ארץ הם שיצרו את המוטציה. דור של חובשי כיפות ונועלי סנדלים, המעורים בכל ענפי העשייה, אך אינם חלק מן הטרנד הכללי של הישראליות הדוהרת אל הדקדנציה. זה היה דור חדש שלא היה מוכן להיגרר ברכבת של מפא"י ההיסטורית, שבמהלך השנים הפכה פחות ופחות ציונית.

שיתוף עם מפ"ם

ניצני הביטוי הפוליטי של הדור הזה הופיעו בראשית שנות השישים, עם הופעת ה"צעירים" . זה התחיל בשני בוגרי בני עקיבא צעירים, זבולון המר ודני ורמוס, ששכרו חדר בתל אביב אליה הגיעו בטרמפים כשתרמילים על גבם. שנה אחרי זה כבר קיימו כנס בעפולה והצליחו למשוך אליו קבוצה גדולה של אישי רוח ומעשה. המנשר הראשון של הצעירים לא אמר מאומה על מטרותיהם, שלא היו ברורות כנראה להם עצמם. אט אט התחוור שבעצם הם מבקשים להשפיע על מה שנעשה במדינה מעבר לתחום המושב שהקצתה מפא"י למפד"ל. העיקר היה לעשות משהו שהוא מעבר למשרה במועצה הדתית.

 

זבולון המר הצעיר שהחל את המהפכה

זבולון המר הצעיר שהחל את המהפכה

לא ייאמן אבל ה" צעירים" יזמו אז שיתוף פעולה עם מפ"ם [מפלגת הפועלים המאוחד שמר"ץ היא השריד שנותר ממנה] במאבק נגד הידוק הקשרים עם גרמניה; היו שותפים פעילים עם " חרות" במאבק לביטול הממשל הצבאי והזמינו לבית מרכז המפלגה בתל-אביב את צעירי מפא"י לחילופי דעות.

כשחשה הצמרת הוותיקה של המפד"ל בסכנה כבר אחרה את המועד ותהליך השתלטות הצעירים על המפלגה היה בלתי נמנע. אך מעמד המפד"ל כמגיש התה ברכבת של מפא"י לא השתנה ברמה הפוליטית הפרלמנטרית.

תנועת הכיפות הסרוגות התפתחה כגוף חוץ פרלמנטרי, שנתנה ביטוי להתעצמותה במפעל ההתיישבות לאחר מלחמת יום הכיפורים. המפד"ל כגוף פוליטי פיגרה כל השנים אחרי המציאות החברתית של יוצאי חלציה. היא הלכה והידלדלה עד למעמד העלוב שלה בממשלת שרון.

בגין כאחד משלנו

התמורה הגדולה חלה לכאורה עם המהפך ב-1977. עליית הליכוד בראשות מנחם בגין לשלטון נראתה כאילו " אחד משלנו" נמצא בצמרת. הוא דיבר על הרבה אלוני מורה שיוקמו ועל כוונתו להתיישב בחבל ימית. הוא גם חבש מדי פעם כיפה ואף ציטט פסוקים בתיקונים מקוריים ("לכתך אחריי בארץ זרועת מוקשים" אמר על אשתו בליל המהפך).

 

בגין דיבר על הרבה אלוני מורה. אך עקר את חבל ימית והניח יסוד למדינה פלסטינית. ישיבת אלון מורה. צילום: מנחם ברוד, ויקישיתוף.

בגין דיבר על הרבה אלוני מורה. אך עקר את חבל ימית והניח יסוד למדינה פלסטינית. ישיבת אלון מורה. צילום: מנחם ברוד, ויקישיתוף.

ההנחה שהליכוד בראשות בגין הוא שלטון "שלנו" התבדתה די מהר. על הליכוד עברו אותם תהליכי ניוון אידאולוגיים וחברתיים שהיו נחלת הציונות החילונית בכללותה. חמור מזה: לתנועת העבודה ההיסטורית היו שורשים יהודיים ואידאולוגיים חזקים, שמשאריותיהם התפרנסה התנועה שנים רבות. " חרות" בראשות בגין הייתה מראשיתה תנועה נטולת שאר רוח, ערכים ואידאולוגיה. בגין הרחיק מתוכה את כל אנשי הרוח והותיר בה צ'חצ'חים וכדאיניקים. 

בשלב מסוים נתברר כי תנועת הכיפות הסרוגות – במובן הרחב של המילה, לא דווקא נציגותה בכנסת – נפלה מן הפח אל הפחת. במקום להיות מגיש התה ברכבת של מפא"י, שברוב השנים עמדו בראשה אישים בעלי שעור קומה, הם הפכו להיות הידועה בציבור של מפלגה מנוונת. אפשר לשמוע את הדי המצב הזה בדיבורים על שרון ובגידתו באידאל ההתיישבות. כך מדברת אישה נבגדת על המאהב שנטש אותה.

כאן מן הראוי להדגיש כי המפד"ל, כביטוי הפוליטי הפרלמנטרי לא שיקף את עצמתו הדמוגרפית והערכית של דור הכיפות הסרוגות. הדור הזה שאב את השראתו בראש ובראשונה ממוריו בישיבות ובראשם הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שראה בפעולת החלוצים החילוניים בארץ ישראל מעשה של קדושה השקול כבניית בית המקדש.

המהפכה שבוששה

ולסיום אזכיר, בחוסר צניעות, מאמר שכתבתי באוקטובר 1974 בידיעות אחרונות, תחת הכותרת  מהפכת הכיפות הסרוגות" . כתבתי אז בין היתר: " מתגלים עתה לנגד עינינו ניצניה של מהפכה חברתית, העתידה להטביע את חותמה על החברה הישראלית כולה. למהפכה זו יש כל המרכיבים שבכוחם לחולל תמורה חברתית: חומר אנושי מעולה; דבקות חסרת ליאות במטרה; אמונה עמוקה בצדקת הדרך ומסגרות ארגוניות מגובשות" .

החיזוי הזה התקיים רק בחלקו. תנועת ההתיישבות של דור הכיפות הסרוגות חוללה את התפנית החשובה ביותר בחברה הישראלית בדור הנוכחי. אבל למרבית הצער לא הצמיחו הכיפות הסרוגות מתוכם מנהיגות שתיטול על עצמה את התפקיד להוביל את העם.

"המהפכה הסרוגה"

הגרסה הראשונה של מאמר זה נכתבה בשנת 2005 על רקע חורבן גוש קטיף. לאחר העלאת טור זה למרשתת נודע לי על הופעת ספר חשוב הנוגע לנושא. זה ספרו של ד"ר דני ורמוס, 'המהפכה הסרוגה', בעריכת מנחם רהט. ורמוס שימש מזכ"ל המפד"ל בימי כהונתו של זבולון המר בראשות המפד"ל, אך היה יד ימינו מאז הקים המר את חוגי הצעירים. מתוארים בו התהליכים שהובילו את צעירי המפד"ל בראשות זבולון המר ודני ורמוס, להדחת ההנהגה הוותיקה בראשות משה שפירא, והעברת המושכות לידי הצעירים.

הספר מתאר ומסביר את המהפך של 180 מעלות שעברה המפד"ל, מעמדה יונית-לעילא, תואמת מר"צ במונחי היום, למפלגה סופר-ניצית, שמימין לה נמצא רק הקיר: מהתנגדות לעצם היציאה למלחמת המגן של ששת הימים ביוני 1967, לכיבוש ירושלים, ותמיכה בעיקרון "שטחים תמורת שלום", כולל ויתור על ירושלים, לתומכת נלהבת לאחר המלחמה בהתיישבות בשטחים.  

 

 

כך תרשם כמנוי חינם להיגיון בשיגעון http://www.zeevgalili.com/2013/04/18091
פורסם בקטגוריה התנחלויות, תולדות המדינה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

10 תגובות בנושא מלחמת ששת הימים הולידה את דור הכיפות הסרוגות

  1. מאת Ruti Eisikowitch‏:

    לצערי הכיפות הסרוגות, למרות היותם כיום על המפה, הם עצמם עדיין אינם רוצים להוביל.לטוב ולרע הם מחכים בתחנה. יש נוסעים, יש נהגים, יש יעד, אבל מה לעשות שמגישי התה שהחליפו אותם בהגשה, לא רוצים לנסוע ליעד הזה אלא בכיוון ההפוך. ויש אפילו ששרפו חלק מן הקרונות. ואז מה הם עושים? אומרים פויה וממשיכים לנסות לשכנע ולחכות. הם רוצים את כל העם איתם, מראש. לא למפרע.

  2. הבעיה היא שדווקא הגורמים הנחושים בקרב הכיפות הסרוגות, מוצאים את עצמם בכלל מחוץ לכנסת, שלא לומר מחוץ לממשלה.

  3. מאת אסתר‏:

    זאב גלילי, פרץ מימך האשכנזיפט.!
    יאני קוראה בעיניין דברייך ,בדרך כלל. ,הפעם,ההכללה המתועבת כי בליכוד נשארו צ'חצ'חים וכדאיניקים
    ,היא פוגענית וחסרת בסיס. מלבד האווילות המיותרת של פגיעה בציבור גדול,
    איני יודעת ,באמת מהו "איש רוח" בעייניך,אולי כזה המדבר מהרהורי ליבו .ללא קשר למציאות,בה מבחינים ה"צ'חצ'חים " מתוך חושים טבעיים בריאים?
    הכותבת צ'חצ'חית אזייטו קווקזית !

    • מאת זאב גלילי‏:

      לאסתר שלום,
      כנכד לסבתא ספרדייה גם אני צ'חצ'ח כך שהאשכנזיות שייחסת לי נכונה רק במחציתה.
      מי הם אנשי רוח?
      את כנראה צעירה מכדי לזכור מה היתה תנועת החרות בראשיתה ולמה היא הפכה.
      אנשי רוח הם למשל המשורר אורי צבי גרינברג חבר הכנסת הראשונה מטעם חרות. או ערי ז'בוטינסקי, או אליהו לנקין או שמואל מרלין או הלל קוק ועוד רבים שכבר איש אינו זוכר אותם בגין סילק אנשי רוח אלה בשיטתיות והעדיף להשאיר לידו אומרי הן.
      אני מסכים עמך שהשימוש בביטוי צ'חצ'חים שטבע דודו טופז כשם גנאי לאחינו הספרדים הוא כינוי פוגע ואני מתנצל על כך.

      • מאת אסתר‏:

        לזאב, אנא קרא בתשומת לב.
        אין קשר לגיל.
        ספרדים לא כלולים בכינוי "צ'חצ'חים" אל נא תפגע לי בתואר.
        לידיעתך ,גדלתי לתוך המהפך.
        על פי התעניינותי היום,יש נשים ואנשים רבים ברמה גבוהה,אשר החשיבה "הימנית" על סדר היום שלהם.
        זה אינו קובע המצב בפועל.
        מה שקובע הוא בידי מי הכח בפועל..אני מציעה להתעניין באתר "מידה" ו ב"אם תירצו".
        מדובר בצעירים משכילים ובעלי חשיבה מעמיקה,המנתחים המצב לאשורו.
        .

        • מאת זאב גלילי‏:

          מסכים בהחלט. אבל כמה מאנשי "מידה" ו"אם תרצו" נמצאים היום בעמדות הכוח?
          ז.ג.

  4. מאת זאב גלילי‏:

    הגיע במייל
    כחבר "בני עקיבא" בשנות החמישים, ראיתי מקרוב את התהליך של יצירת דור הכיפות הסרוגות – עד שחזרתי בשאלה. דבריך אכן מתארים את ההתרחשויות והתהליכים שעברו על הציונות הדתית מאז ואני יכול רק להזדהות איתם.
    תודה.
    בני

    • מאת אסתר‏:

      אכן. להגיע להשפעה. לגייס וולהתגייס. זה העיניין. מציעה לשמוע את ארז תדמור בגלי ישראל,בבוקר. היום אמר גבר חשוב,שציער אותי לשמוע.
      לבנט היתה הזדמנות לבחור המל"ג, למנות מפמ"ר/ית בהתאם לגישה "ימנית" .לדעת תדמור,הוא פוחד,פוחד מעיתון הארץ. לא שלנו.
      כנ"ל לגבי צה"ל,נעשה כל תרגיל לסלק הקצינים הבכירים חובשי הכיפות הסרוגות,מלח הארץ,מתפקידיהם.
      לצערינו .בהצלחה רבה,רובם על זוטות. עדיין מצפה להתנצלות .על צ'חצ'חים בליכוד.
      בשורות טובות.

השאר תגובה