אובמה בעקבות צ'מברלין

אובמה מחזיר אותנו לאווירת הפייסנות של 1938 שבה האמינו האליטות והתקשורת בבריטניה בהידברות עם היטלר * לולא צ'רצ'יל היה היטלר מנצח במלחמה ובבקעת הירדן כבר היו הכנות לתאי גאזים * הסכם ההבנות שחתמו האמריקנים עם האירניפ היא הצפירה הראשונה בדרך המובילה לשואה חדשה

chemberlin-d6bc-hitler1

                                                     "העיקר לדבר." צ'מברלין נפגש עם היטלר.

מה קרה ב-1938 ומה בין אובמה לצ'מברלין

נשיא ארצות הברית פתח, מיד עם היבחרו, במסע חינחונים לעבר המשטרים המתועבים ביותר שידעה האנושות. הוא הפך במחי יד את ציר הרשע לציר הבירבורים. העיקר לדבר: עם אסאד, עם אחמדיניג'אד, עם החמאס ובקרוב אולי גם עם דעאש.  ובינתיים הצנטריפוגות באיראן מסתובבות במהירות מטורפת. שנת 1938 כבר כאן. בשש שנות כהונתו הספיק להפוך את סוריה, עיראק, תימן ואזורים אחרים לקיני טרור בינלאומי. הפקיר את בני בריתו במצרים, בסעודיה ובמדינות המפרץ.

מה היה ב-1938

זו היתה שנת הפייסנות. השנה בה המעצמות הדמוקרטיות של המערב יצאו מכליהו כדי לרצות את היטלר, לספק את רצונותיו, "להבין" אותו, אפילו להצדיק אותו. עיון בעיתוני אותה תקופה ומחקרים שנכתבו עליה מלמדים כי בצד ההמונים חסרי המידע שצידדו בשלום בכל מחיר ("פייסנות" קראו לזה אז) היו המדינאים. אלה, מתוך חישובים ציניים ומרושעים, הגיעו גם להחלטות הרות גורל, שביסודם אווילות פשוטה. אופייני לאווירת אותם ימים היה מכתב קטן שהופיע ב"טיימס", הלונדוני ב-21 במארס 1939, פחות משישה חודשים לפני פרוץ המלחמה. במכתב אומר הכותב כי יש לתת להיטלר כל הזדמנות "לעלות על דרכים קונסטרוקטיביות". בעיתון הנפוץ "דיילי אכספרס" נכתב: "היכן היא פראג? אם מטורפי הביטחון הקיבוצי (דהיינו: התובעים לפעול נגד היטלר) ישיגו את מבוקשם אתם עלולים למצוא עצמכם פתאום בחפירה.

chemberline                                                    צ'מברלין בשובו מגרמניה מנופף בהסכם עם היטלר ומכריז "שלום בימינו"

"מאמינים בכנות היטלר"

וה"אובזרוור" המהוגן כתב: "הנילחם במאמץ שווא לקיים מצב עניינים שאסור היה כי ייווצר על ידי חוזה ורסאי?" ואנשי הרוח החרו החזיקו אחרי ההמון הנבער והתקשורת. ההיסטוריון הנודע ארנולד טוינבי (שהיה ידוע כאנטישמי מובהק) הכריז כי הוא מאמין ב"כנות רצונו של היטלר בשלום באירופה". חוקרים לא מעטים עמדו על כך שבצד הציניות, הכסילות והעיוורון שררה גם אווירה של חוסר רצון לדעת את האמת. הרי הכל היה כתוב ב"מיין קאמפ" של היטלר, אך לא רק ההמונים לא הכירו את הספר. גם המדינאים שקבעו את המדיניות הבריטית לא הטריחו עצמם לקרוא אותו (פרט לשניים: צ'רצ'יל וסטאלין). כאשר חזר צ'מברליין ממינכן ובידו ההסכם המפורסם של "שלום בימינו" הוא נתקבל על ידי המון בריטי שלפי עדויות היה משולהב עד כדי היסטריה. רק בקיץ 1939, כמה חודשים לפני פרוץ המלחמה, נשתנתה האווירה בבריטניה. במשאל גאלופ אמרו 76 אחוזים כי על בריטניה לקיים את ערבותה לפולין ולצאת למלחמה בגרמניה, אם זו תתקוף את פולין.

ועל כך כתב צ'רצ'יל בשער ספרו: " איך באיוולתם, בקלות דעתם ובטוב מזגם הניחו העמים דוברי האנגלית לרשעים לחדש את חימושם".

ההכרעות הגורליות

ההיסטוריון הבריטי איאן קרשו, חושף בספרו "החלטות גורליות", בין היתר, את ההחלטות

churchill-in-quebec-1944-23-0201a                                                               החלטתו הצילה את העולם מנצחון נאצי.

שהכריעו את גורל העולם ומנעו את נצחונו של היטלר. אולי החשובה בהחלטות היתה זו של צ'רצ'יל להמשיך במלחמה בהיטלר כשנראה היה שהמלחמה אבודה. 

book

                                                                                          שער ספרו של קראשו

לגבינו זה ספר אקטואלי, שאיננו נוגע רק לעבר אלא להווה בו אנו חיים ולסכנות המאיימות על קיומנו. לעניינננו חשובים שלושה נושאים הנידונים בספר: החלטת בריטניה להמשיך במלחמה, ההססנות האמריקנית להצטרף למלחמה וההחלטה של היטלר להשמדת יהודי אירופה במנגנון תעשייתי.

רוב בצמרת התנגד לצ'רצ'יל

קרשו פותח את ספרו בציטוט מדברי צ'רצ'יל שכותב כי "השאלה… האם עלינו להמשיך להילחם לא מצאה את מקומה על סדר יומו של קבינט המלחמה. התשובה היתה מובנת וברורה…" קרשו קובע מייד שהצהרה זו של צ'רצ'יל  חסרת כל בסיס במציאות. בזכרונותיו החליט משום מה ליפות את המציאות. בפועל היה רוב בצמרת השלטון הבריטי שראה בהמשך המלחמה התאבדות. צ'רצ'יל עמל קשות בכוחו הרטורי לשכנע את חבריו. הוא ניצח ונתקבלה החלטה רבת סיכונים להמשיך במלחמה. החלטה זו הצילה את העולם מניצחון נאצי מוחץ. כשצ'רצ'יל החליט את ההחלטה הגורלית הזו הוא הניח כי במוקדם או במאוחר תאלץ ארצות הברית להצטרף למלחמה. אחרת לא היה לבריטניה, חסרת החימוש ושצבאה נותץ באירופה למרות הפינוי בדנקירק, שום סיכוי.

הבדלנות האמריקנית

דעת הקהל האמריקנית הייתה בעד בדלנות מוחלטת. האמריקנים רצו לחיות טוב ובשקט ולא היה איכפת להם שאירופה תעלה בלהבות, כל עוד האש אינה מגיעה לגבולותיהם. הנשיא רוזבלט נחשב עד כה על ידי היסטוריונים כבעל ראיה אסטרטגית רחבה לגבי מקומה של ארצות הברית בעולם. אך קרשו חושף כי למעשה היה הססן בלתי נלאה, שבשבת רוח של השפעות מכל הכיוונים וחרד בעיקר מפני דעת הקהל והקונגרס. עיקר הצלחתו היה בהתכתשות הפוליטית עם הקונגרס שהתבצר מאחורי שורה של חוקים שקידשו את הבדלנות האמריקנית. רק הקונגרס רשאי להכריז מלחמה. אסור למכור נשק למדינות הנמצאות במצב מלחמה אלא במזומן (דבר שהיה בחזקת פסק דין מוות לבריטניה המרוששת). וכשרוזבלט מצא חור בתחיקה על ידי העברת ציוד לבריטניה ואחר כך לרוסיה במסגרת "החכר והשאל" נאסר עליו ללוות את אניות האספקה באניות מלחמה אמריקניות. אמריקה גם לא היתה מוכנה למלחמה. לא היה גיוס חובה, החימוש היה דל, וצבאה היה בגודל צבא הולנד. התעשיה לא הוסבה לייצור מלחמתי.

אסר קליטת פליטים יהודים

כשפרץ המשבר בצ'כוסלובקיה, בספטמבר 1938, מיהר רוזבלט לפרסם גילוי דעת בו אמר כי אין בשום פנים לראות באמריקה צד לגוש אנטי גרמני. בשיחה סודית עם השגריר הבריטי הוא הבהיר כי גם אם בריטניה תצטרף למלחמה לא תתערב ארצות הברית, אלא אם תהיה פלישה גרמנית לבריטניה. כשדעת הקהל האמריקנית הזדעזעה בעקבות ליל הבדולח הוא נמנע מלהענות לבקשה לאפשר לפליטים יהודים מאירופה מקלט בארצות הברית. ושגריר ארצות הברית בבריטניה, ג'וזף קנדי ( אביו של מי שעתיד להיות הנשיא ג'ון קנדי) היה מחסידי מדיניות הפיוס. קנדי, שהיה פרו נאצי מוצהר, אמר לשגריר הגרמני בלונדון כי הוא "מבין בהחלט את המדיניות הגרמנית כלפי היהודים". וכשפרצה המלחמה אמר קנדי כי יש לו מושג קלוש על מה ולמה פרצה. רוזבלט המשיך בהיסוסיו ובסיוע כמעט סימלי לבריטניה עד שההתקפה היפנית על פרל הרבור והחלטת היטלר להכריז מלחמה על ארצות הברית איפשרה לו להפעיל את מכונת המלחמה האמריקנית. אלה היו שני ניסים שבלעדיהם ייתכן שאמריקה לעולם לא היתה מרטיבה את רגליה ביורה האירופית.

ההתקפה על פרל הארבור

ההתקפה על פרל הארבור הכניבה את ארצות הברית למלחמה על כורחה

ומה היום?

על הדימיון בין המתחולל היום לבין ערב מלחמת העולם השניה, כתב כשעתו דניס פראגר, סופר והוגה דעות יהודי אמריקני ב- JEWISH WORLD REVIEW במאמר הנושא את הכותרת "האם נמצאים היהודים שוב ב-1938?" כותב פרגרבין היתר : "זו התקופה המפחידה ביותר ליהודים מאז השואה… מנקודת המבט היהודית מתחלק העולם לשלוש קבוצות: אלה השונאים יהודים ורוצים במותם; אלה המתעלמים מן השינאה ואף עוזרים לשונאים; האמריקנים. "הקבוצה הראשונה כוללת בעיקר מוסלמים וחברות ערביות. השינאה הערבית לישראל כבר איננה בעלת אופי פוליטי. הספרות הערבית, האיראנית ויתר הספרויות המוסלמיות הן אנטישמיות כמו שהיתה הספרות הנאצית. ה"מיין קאמפ" של היטלר הוא רב מכר במזרח התיכון. מופיעה שם ספרות המתארת בדרך קבע כיצד היהודים הורגים ילדים לא יהודים כדי להשתמש בדמם להכנת מזונות לחגים. היהודים מסולקים כמעט מכל מדינות ערב. רצח יהודים, כולל ילדים, נהפך ליום חג בכל המזרח התיכון המוסלמי. ולא רק ישראלים. תזכרו את דניאל פרל (העיתונאי היהודי שנחטף באפגניסטן ונרצח בידי חוטפיו – ז.ג.).

המוסלמים באירופה

"הגורם המאיים על יהודים באירופה הוא המספר הגדל והולך של מהגרים מוסלמים המתגוררים באירופה. יש כ-35 מיליון מוסלמים באירופה ורבים מהם אנטישמים. "כמעט מדי יום מותקפים יהודים או בתי כנסת באירופה. והאירופים תומכים למעשה באלה המבקשים לחולל שואה חדשה – בגלל החשש שלהם עצמם מן המוסלמים, בגלל האנטישמיות שלהם, בגלל השמאלנים שלהם, בגלל התלות שלהם בנפט הערבי ומפני שאמריקה תומכת בישראל. הציוויליזציה האירופית הנרקבת מאז מלחמת העולם הראשונה, מגיעה עכשיו לנקודת השפל שלה,

האם אפשר לסמוך על אמריקה?

בהמשך כתב פרגר: "חלף רק דור אחד מאז נרצחו כמעט כל יהודי אירופה. עכשיו נתונים שרידי השואה, המתרכזים במדינה שגודלה כגודל ניו ג'רסי, באיומי השמדה. אף שרוב היהודים החיים היום לא חיו בשנת 1938 חשים היום כי אותן תופעות שהיו אז של פיוס הרשע חוזרות על עצמן. כמו ב-1938 מתחלק היום העולם בין אומות המוכנות לרצוח יהודים ואומות שמוכנות לתת לזה לקרות. ממש לא ייאמן". פרגר כתב את דבריו לפני שנבחר אובמה לנשיא. ואז כתב: "הסיבה לתמיכת אמריקה ביהודים ובישראל איננה 'ההשפעה היהודית ציונית'. תמיכת ארצות הברית נובעת מן הערכים האמריקניים ומהזדהותם עם היהודים ועם ישראל… התנ"ך ממלא תפקיד מרכזי בזהות האמריקנית לא פחות מאשר הברית החדשה…"

מצעד האיוולת של אובמה

האם דברים אלה נכונים גם אחרי שברק חוסיין אובמה נבחר לנשיא? לא בטוח.   מצעד האיוולת של אובמה החל בנאום קהיר על האיסלם. הוא המשיך בהודעה מצולמת בה הוא פונה למנהיגי ולאזרחי איראן, ומציע להם לבנות מערכת יחסים חדשה עם ארה"ב. הוא נמשך בהפקרת בני ברית ובהפיכת עיראק, סוריה, תימן ולוב לקיני טרור עולמי. בשעתו כתבתי כאן כי באוזני הצהרת אובמה נשמעת כמו הצפירה הראשונה של הרכבת הממובילה לשואה חדשה. זו גם היתה המשמעות של המלחמה חסרת הלאות של בנימין נתניהו נגד  ההתגרענות של אירן. אם אובמה הוא צ'מברלין של תקופתנו מילא נתניהו את התפקיד של צ'רצ'יל 2015. מפחיד לחשוב שבוז'י הרצוג יחליף את נתניהו ויהיה הצ'מברלין של תקופה הרת גורל.  נאום נתניהו בקונגרס

קישורים

האם אפשר לסמוך על ארצות הברית http://www.zeevgalili.com/2012/08/17159

הטרור כורך עניבת חנק ואובמה משבח האיסלם

http://www.zeevgalili.com/?p=8980

 האיוולת של ברק אובמה

http://www.zeevgalili.com/?p=4725

 מי אתה תומאס פרידמן

http://www.zeevgalili.com/?p=8535

 נאום קהיר של ברק אובמה

http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%9D_%D7%A7%D7%94%D7%99%D7%A8_%D7%A9%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%A7_%D7%90%D7%95%D7%91%D7%9E%D7%94 גירסה אנגלית (לא מעודכנת)

כך תרשם כמנוי חינם להיגיון בשיגעון http://www.zeevgalili.com/2013/04/18091
פורסם בקטגוריה אישים היסטוריים, אישים פוליטיים, אנטישמיות, אסטרטגיה, אסטרטגים, ארצות הברית, גרעין פצצה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

7 תגובות בנושא אובמה בעקבות צ'מברלין

  1. מאת מדמוני אסף‏:

    כמו תמיד.
    חד, ברור ורהוט.
    אך מי לנו יערוב כי את הכתוב יקרא וגם יבין כל שמאלן, וביחוד בוז'י ? אין בי שמץ של ספקכי בוז'י יביא לקטסטרופה. יושבי בתי-המרזח רוויים אלכוהול המקשה עליהם לשלוט על המוח . אלף כוונות טובות הבאות מטמטום או רשעות סופם אסון.

  2. מאת asi‏:

    ממש מפחיד איך בכל דור קמים עלינו לכלותינו.

  3. מאת ד"ר דוד גלעד‏:

    לולא סטלין היה היטלר מנצח את המלחמה. צ'רצ'יל היה פחות חשוב.
    http://cafe.themarker.com/post/3205936/

  4. מאת אחת‏:

    אין קשר בין מצב הדברים ערב מלהע2 לבינינו. אנחנו כובשים מיליוני פלסטינים כבר 50 שנה, ללא מתן אזרחות. זאת בעיה שלא הולכת להעלם. אנחנו מזמן כבר לא לוחמי הצדק והחופש בסיפור הזה.

    • מאת זאב גלילי‏:

      ואם נפסיק לכבוש מיליוני פלסטינים אובמה יהפוך לצ'רצ'יל ופצצה אירנית לא תאיים עלינו?
      ז.ג.

      • מאת אחת‏:

        אף אחד לא יפסיק לשנוא אותנו מהיום למחר, אבל אם נשכיל לפתור את הסכסוך בינינו לפלסטינים זה ישמוט חלק ניכר מהטיעון האיראני ויאפשר התחלה של נורמליזציה עם שכנותינו המתונות יחסית.

  5. מאת מירה‏:

    דניס פרגר הוא נכס שלנו. יש לו אתר ששוה להכנס אליו שנקרא PRAGER UNIVERSITY, ובו הוא ואחרים נותנים הרצאות קצרצרות על כל מיני נושאים.
    אילו היה דניס פרגר כותב את מאמרו היום בודאי לא היה כותב כך על ארה"ב. נכון שרוב האמריקאים, ובראשם דוקא הימין הנוצרי, תומך בנו, אבל זה לא עוזר לנו ולא משנה את מצבנו. מי שמחליט יושב בבית הלבן, והיום, לצערנו, הבית הוא שחור, ולאו דוקא בגלל צבע עורו של הדייר. עד עכשיו לא שמענו מאובמה שום צטוט מכתבי הקודש, לא התנ"ך ולא הברית החדשה, אבל שמענו הרבה ציטוטים מ"הקוראן הקדוש" (ובהגיה ערבית מובהקת). שמענו התקפות על ישראל על כל דבר וענין. עכשיו, לאחר נאום ביבי בקונגרס, "עלה להם הדם לראש" בבית הלבן, והם מאיימים עכשיו בגלוי להעניש אותנו. כמו שאמרו כאן כמה פרשנים בטלויזיה האמריקאית: אובמה מהר לטלפן לכל אויבי ארה"ב לברכם על בחירתם למנהיגות אומותיהם. רק ביבי נזרק הצידה. זכורה גם הפעם, לפני כמה שנים, שאובמה השאיר את ביבי לשבת במסדרון כשפרש לארוחת ערב פרטית עם משפחתו. שמעתי גם ספור שקשור כנראה לפעם הזאת, שבה הודיעו לביבי שהוא יכול להזמין כאוות נפשו מהמזנון בבית הלבן, רק שלא היה שם אוכל כשר. האמת: לא אתפלא בכלל אם זה נכון.
    וכל הישראלים (והאמריקאים) שחושבים שאילו היה לנו רה"מ אחר ולא ביבי מצב המדינה היה שונה – טעות בידם. יש להניח שאובמה שונא את ביבי באופן אישי (וכל צוות המנהיגות שלו, שכולל אנשים שנולדו במדינות ערביות כמו גם ח האחים המוסלמים(!!!) המוזמנים לבית הלבן בכל הזדמנות ו"עוזרים" לקביעת המדיניות האמריקאית, גם כן) אבל הגישה שלהם ליהודים נראית לי כהתיחסות שלנו לממחטות הנייר: במסגרת "השתמש וזרוק". והיהודים המקומיים כאן מתעלפים כל פעם שאובמה פוער את פיו, ואמרה ברברה וולטרס, שיש לה עבר עתונאי רב שנים, בתשובה לשאלה בענין אובמה: אבל באמת חשבנו שהוא המשיח…. בהתחשב בכך שרוב החבר'ה האלה יהודים-מבחינה-טכנית, כלומר חילוניים לחלוטין (ושוה למצוא את הכתבה של בן שפירו (BEN SHAPIRO) על "מדוע יהודי ארה"ב מצביעים לדמוקרטים"), אז השמאל נעשה האלהים שלהם.

השאר תגובה