ההסתדרות היא שהקימה את מדינת עבדי הקבלן

עופר עיני, עמיר פרץ, אבי ניסנקורן וכל מזכירי ההסתדרות לדורותיהם הם האחראים לחרפה הזו של מדינת עבדים הנקראת "עובדי קבלן" * מה בין "סוציאליזם בימינו" לבין "צדק חברתי" * האם היה פעם שוויון בחברה הישראלית * מדוע קרסו כל המערכות הכאילו שוויוניות * כמה עובדות היסטוריות ברמה של שתי יחידות בבגרות שמוטב כי שלי יחימוביץ תשנן

בשנות השישים נפוצה הבדיחה על אריה שברח מגן החיות בתל-אביב וחדר לבית הוועד הפועל ברחוב ארלוזורוב. גן החיות שכן אז במקום בו עומד היום בית העירייה. בנין ההסתדרות החדש נראה אז כמפלצת בטון, המאכלסת מאות פקידים.

 

האריה טרף פקידים ואיש לא הרגיש. בנין ההסתדרות ויקי שיתוף יוצר דר אבישי טייכר

אותו אריה נהג לטרוף מדי יום את אחד הפקידים.

 איש לא חש בחסרונם. אחרי שטרף כתריסר פקידים משך שבועיים נתגלה האריה ונלכד. היה זה לאחר שטרף את מחלק התה, שכולם חשו בחסרונו.

סיפור זה מתאים כמסגרת לדיון ביוזמה של עופר עיני להשבית את המדינה למען "הצדק החברתי". הדיון הזה מחייב מסע קטן אחורה במכונת הזמן וללמוד איך הגענו למצב הנוכחי.

מהו "סוציאליזם בימינו" ?

זו היתה הסיסמה המרכזית של תנועת העבודה [שהתגבשה למפלגת פועלי ארץ ישראל – מפא"י]. מחוללי התנועה שאפו באמת ובתמים לשוויון מוחלט בחברה הנבנית בארץ ישראל. ברוח הזרמים הסוציאליסטיים שפרחו ברוסיה בראשית המאה העשרים, ראו עצמם בראש ובראשונה "פועלים". כלומר: אנשים הנהנים מיגיע כפיהם מתוך שוויון גמור עם זולתם. הם המשיכו לראות עצמם פועלים גם לאחר ששלטו על כל המוסדות של התנועה הציונית ומשאביה וגם לאחר שעלו לשלטון עם הקמת המדינה.

דוד בן גוריון רשם בתעודת החבר שלו במפא"י בסעיף מקצוע:"פועל חקלאי, עכשיו ראש ממשלה".

 

המקצוע פועל חקלאי. פנקס חבר הסתדרות של דוד בן גוריון

 

 

איך מימשו את אידאל השיוויון ?

הם הקימו ב-1920 את ההסתדרות. כחברים בהסתדרות יכלו להתקבל רק אנשים "החיים על יגיעם מבלי לנצל עבודת זולתם".

ההסתדרות לחמה [נגד מעבידים] להשגת שכר הוגן, תנאים סוציאליים וקביעות במקום העבודה. היא הקימה לשכות עבודה שסיפקו מקומות עבודה.

מלבד הגנה במאבק נגד מעבידים יצרה ההסתדרות שורה של מוסדות שהבטיחו את רווחת חבריה. מטבחי פועלים סיפקו ארוחות זולות; מעונות יום לתינוקות ולילדים אפשרו לנשים לצאת לעבודה; "צרכניות" מכרו מזון בסיסי במחירים זולים; נבנו דירות בשיכוני עובדים. קופת חולים סיפקה שרות רפואי במרפאות ובבתי חולים. מערכת קופות הפנסיה הבטיחו פנסיה נאותה לעת זקנה. שורה של בתי אבות הבטיחו סיעוד לתשושים. ובכך נסגר המעגל של חזון החברה ששורר בה צדק חברתי מושלם. במקביל היו הקיבוצים שהשוויון היה עקרון היסוד שלהם.

 

כרזה של ההסתדרות 1948

איך הפכה ההסתדרות למעביד?

כשהוקמה הסתדרות היה המשק הארצישראלי מפגר. רוב המעבידים היו האיכרים [שנקראו "בועזים"], בני העלייה הראשונה שהקימו את מושבות הברון. עיקר מאמצי ההסתדרות היו אז לסלק מן המושבות את העובדים הערביים הזולים ולאלץ את האיכרים להעסיק פועלים יהודים היקרים פי כמה.

התפתחות הערים בעקבות העליות יצרו מקומות עבודה רבים בבניה, במסחר, במלאכה ובתעשייה המתפתחת. כל מעסיק נאלץ לקבל את תנאי ההסתדרות: קביעות בעבודה, שכר הוגן, תנאים סוציאליים, חופשות, הבראה ועוד.

ההסתדרות לא הסתפקה במעמד של איגוד מקצועי. כבר ב-1923 הקימה את "חברת העובדים השיתופית". הרעיון המרכזי היה להקים קואופרטיבים ומפעלים שהבעלות עליהם לא תהיה בידי מעבידים פרטיים [היום היינו קוראים להם "טייקונים"] אלא בבעלות ההסתדרות. כך הוקמו מפעלים כלכליים רבים בתחומי הבניה ["סולל בונה"} התעשיה ["כור"], מים ["מקורות"] השיווק החקלאי ["תנובה"], השיווק המסחרי ["המשביר"} הבנקאות ["בנק הפועלים"]. והרשימה ארוכה: ביטוח ["הסנה"] ספנות ["צים"], תחבורה {"אגד" ו"דן"], תעופה, תקשורת מודפסת, מוסדות חינוך, בתי תרבות, הוצאות ספרים, תחבורה ועוד ועוד.

בצד היותה איגוד מקצועי הנאבק במעסיקים פרטיים הפכה ההסתדרות גם לענק כלכלי, המעסיק רבבות עובדים. תיאורטית כל אחד מחברי ההסתדרות היה שותף במפעלים הללו ונהנה מפירותיהם.

ב-1977 הגיע מספר המועסקים במפעלי ההסתדרות ל-251 אלף, שהיו אז כ-20.3 אחוזים מכלל המועסקים במשק. איש מהם לא נהנה מפירות מפעלי חברת העובדים, כולם התרסקו.

האם היה שיוויון באותם ימים?

עמוס עוז צדק לכאורה, כשכתב בכותרת הראשית של "הארץ" שהיינו פעם המדינה השוויונית ביותר בעולם.

וכך הוא כתב בין היתר:

" העוני לא היה ממאיר, העושר לא ניקר עיניים, והאחריות החברתית לאביון ולנצרך הייתה לא רק כלכלית אלא גם רגשית… בישראל המוקדמת, מי שעבד … יכול היה לפרנס את ביתו בצניעות אבל בכבוד. העולים, הפליטים, דרי המעברות, זכו לחינוך, רפואה ודיור ציבוריים… כל זה נהרס בשלושים השנים האחרונות, כאשר ממשלות ההון הגדול עודדו ואף ליבו את חוקי הג'ונגל הכלכליים של תפוס כפי יכולתך".

האמנם?

עמוס עוז מזייף בפובליציסטיקה לא פחות משהו מזייף בכתיבה הספרותית שלו. בארץ ישראל שלפני קום המדינה ובשנות שלטונה של מפא"י היו הרבה שווים אבל היו ששווים יותר ושווים פחות. כל מי שנהנה מהגנת ההסתדרות או עבד במפעליה אכן נהנה מזכויות מפליגות. אך להסתדרות לא התקבלו רבים ממאות אלפי העולים שהגיעו מאירופה לפני השואה והם שבנו את המדינה, לא פחות מיושבי הקיבוצים. להסתדרות לא יכלו להתקבל סוחרים, בעלי מלאכה זעירים, חנוונים, רוכלים, בעלי קיוסקים, חקלאי המושבות הוותיקות. כל מי שהיה חשוד בכך שהוא חלילה מעסיק איזה עוזר לקיוסק שלו היה פסול.

גרוע מזה. חוקת ההסתדרות קבעה כי חבר הסתדרות "מקבל על עצמו את "משמעת הפעולה של ההסתדרות". פרוש תנאי זה היה שהמוני היחפנים שהגיעו מאירופה והיו בעלי אוריינטציה פוליטית שונה מזו של מפא"י (בית"רים, ציונים כלליים וסתם "עמך") לא יכלו להתקבל להסתדרות. הם לא יכלו לקבל עבודה כי להסתדרות היה מונופול על לשכות העבודה. לא יכלו גם לקבל טיפול רפואי כי רק חברי הסתדרות יכלו להיות חברים בקופת חולים. עמוס עוז, שאביו היה שייך למחנה הרביזיוניסטי שהיה מודר מכל עבודה ומכל טובת הנאה יודע זאת היטב. אך זייפן נשאר זייפן.

 

ולאחר הקמת המדינה.
האם דרי המעברות קיבלו אותן זכויות שהיו לחבר הקיבוץ עמוס עוז? .
הצחקת אותנו.

זוהי המדינה השוויונית עליה מדבר עמוס עוז.

קריסת מפעלי ההסתדרות

המשורר אברהם שלונסקי נתן ביטוי משובב למה שקרה לסוציאליזם הישראלי בשלושה שלבים: "פועליזציה, גועליזציה, מועליזציה".

השלב הראשון היה כמשמעות המושג סוציאליזם שפרושו "לכת חברים גם יחד". זה היה השלב הראשוני של האמונה הלוהטת.

אברהם שלונסקי

בשלב הגועליזציה נתברר כי משטרים שוויוניים אינם יכולים להיות שוויוניים. את מקום הבורגנים של המשטר הישן תופסים בני המעמד החדש – העסקנים והפוליטרוקים. ג'ורג' אורוול תאר זאת נהדר ב"חוות החיות" שהייתה משל למה שקרה בברית המועצות. אסף ענברי, יליד קיבוץ אפיקים, תאר ללא כחל וסרק [בספרו "הביתה"] את התהליך של התנוונות השוויונות שהחל עוד בראשית הדרך. בקיבוצו, כמו בכל קיבוץ היו הסטחנוביצ'ים, העובדים כסוסים של ג'ורג' אורוול והיו הפרזיטים והיו החזירים בעלי המפתחות למחסן והשליחויות לחוץ לארץ ולבנקים.

אסף ענברי צילום זאב גלילי

וכתב על כך הוגה, כמעט בלתי מוכר בארץ, מילוואן דז'ילאס [Milooan Djilas], קומוניסט יוגוסלבי, מעוזריו הקרובים של טיטו. הוא חזה את התמוטטות הקומוניזם עוד בשנות השישים, בשל עליית "המעמד החדש" [כשם ספרו המפורסם] והשחיתות הבלתי נמנעת המלווה כל מערכת שוויונית.

מהגועליציה למועליזציה

השאלה הנכונה לגבי קריסת מפעלי ההסתדרות איננה למה קרסו אלא למה הצליחו לשרוד זמן רב כל כך.

ברוסיה מספרים בדיחה שהקומוניסטים כועסים על הצאר הרוסי על שהשאיר אוכל רק לשבעים שנה וכשנגמר המלאי קרס הקומוניזם.

המשק ההסתדרותי שלפני קום המדינה, כמו הקיבוצים, שגשג תודות להזרמה הבלתי פוסקת של משאבים מן הקרנות הלאומיים. לאחר קום המדינה נהנה המשק ההסתדרותי מן היתרונות שהעניק לו שלטון מפא"י על פני המשק הפרטי. מפעלי חברת העובדים התנהלו ללא כל היגיון כלכלי. שוק פנימי ללא מתחרים אפשר העסקת המוני פרוטקציונרים ופרזיטים שמילאו את מפעליה ומוסדותיה.

הבדיחה על האריה שטרף את העובדים שאיש לא חש בחסרונם היא אחת מרבות ששיקפו את התקופה. למשל הבדיחה על מבקר הסוכנות ששואל שני פקידים מה תפקידם בדיוק. ותשובתם: לא עושים כלום, רק שותים תה כל היום. בדו"ח שלו כתב: במפעל זה יש כפילות.

כשנגמרו המשאבים הציבוריים נחשף כי מדובר במשק רקוב עד היסוד. מנהלים מונו על פי קשריהם (המפלגתיים) ולא על פי כישוריהם. החלטות כלכליות נתקבלו ללא שיקול דעת בידי אנשים חסרי כל הבנה בהתפתחויות בשוק העולמי. מפעלים ומוסדות העסיקו רבבות עובדים מיותרים שנהנו מתנאים מפליגים כשלא היה מקור כלכלי אמיתי למימון תנאים אלה.

דוגמא יכול לשמש מפעל הלבידים באפיקים, שהכנסותיו (גם מעבודת פועלים שבאו מן המעברות של העלייה החדשה) אפשרו למשק רמת חיים משוגעת. המפעל הענק הזה קרס ביום אחד כשהמשק נפתח ליבוא מתחרה ונתברר שאין לו כל סיכוי להתקיים. כך קרה ל"כור" ול"סולל בונה" . כך גם קרה לקיבוצים.

ההפרטה של מפעלי ההסתדרות שהיתה למעשה כינוס נכסים התרחבה גם למפעלים ציבוריים וממשלתיים שלא הפסידו. כמו מפעלי ים המלח, בתי הזיקוק, הקואופרטיבים לתחבורה ועוד. היה הכרח להפריט כי מפעל המנוהל על ידי ממשלה מפסיד תמיד. אך כאן נפתח פתח לשחיתות. משאבים ציבוריים נמכרו באפס מחיר וכך נולדו הטייקונים.

 אשר ידלין, שהיה מנכ"ל קופת חולים, ונתפס במעילה כשעמדו למנותו לנגיד בנק ישראל, הסביר לי פעם את מניעיו. לא ייתכן, אמר לי, [נפגשתי עמו בחופשותיו מן הכלא בהן העביר לי כתבי יד של ספרו שערכתי] לקיים מפעל שמגלגל עשרות מיליונים ואני מנהלו מקבל משכורת נמוכה מן המנקה בבניין ההסתדרות. כי לה יש עשרה ילדים.

וכך נוצרו קופה ב' ו"הוצאות" ונסיעות "השתלמות": וסתם משיכת כספים לכיס הפרטי. ידלין ישב בכלא אך שניים מחבריו, שר השיכון אברהם עופר ויו"ר מועצת הפועלים של בנק הפועלים יעקב לוינסון התאבדו כשנתברר שכללי המשחק השתנו ומעשיהם נגלו לעין כל.

המפעלים המפוארים של "חברת העובדים" שכל חבר הסתדרות היה שותף בהם לא הניבו כל רווח לפועלים שהיו כאילו בעליהם. הם נמכרו ליזמים שהפכו אותם לרווחיים. אז עוד לא קראו לזה הפרטה. פשוט לא הייתה ברירה אלא להיפטר מהם.

חורבן ה"סוציאליזם בימינו" גרם בין היתר לקריסת כל קופות הפנסיה ההסתדרותיות שכספיהן שימשו למימון ההפקרות של מפעלי חברת העובדים. מאות אלפי מבוטחים שב-35 שנות עבודה הפרישו מדי חודש כ-18 אחוז לקופות מצאו עצמם מופקרים. רבים שכחו שתודות לביבי הם מקבלים את הפנסיות שלהם היום ולא נאלצים בקיצבת הרעב של הביטוח הלאומי.

מסוציאליזם לאוליגרכיזם

הסוציאליזם נכשל בכל העולם והשיטה של שוק חופשי ויוזמה יצירתית ניצחה. יכולים לקרוא לזה קפיטליזם, ניאו ליברליזם או בכל שם אחר. אך אין דרך אחרת להגדיל את העוגה הלאומית אלא על ידי מתן חופש למרצם של ממציאים, לכושר הניהול של יצרנים, משווקים ובעלי יוזמה. תפקיד הממשלה במשק כזה הוא לאפשר שוק חופשי אמיתי. למנוע מונופולים המכתיבים מחירים גבוהים, למנוע פערי הכנסה בלתי סבירים, לדאוג לתשתיות, חינוך וביטחון לאומי ואזרחי וכמובן לדאוג לרווחתם של חלשים שאינם מסוגלים להשיג בתנאי שוק רגילים את הדרוש לקיומם.

את הקפיטליזם החזירי לא הביא למדינה בגין ב-1977. בגין, שלא היה לו מושג קלוש בכלכלה, הכריז כי הוא רוצה "להיטיב עם העם. בתקופתו הגיע המשק לכמעט התמוטטות מרוב הטובה שרצה להרעיף אל העם – אינפלציה תלת ספרתית [שלמען האמת ההיסטורית יש להזכיר ששמעון פרס ויצחק מודעי חילצו אותנו ממנה].

במקום המשטר הסוציאליסטי המעוות של תקופת מפא"י לא קם כאן משטר קפיטליסטי אלא משטר של אוליגרכיות. אלה שטענו שממשלת ימין היא בעלת ידיים שמאליות תארו נכון את המצב. לבגין ולממשיכיו בכל הממשלות לא היה הכוח לחסל את האוליגרכיות שצמחו על הרקבוביות הדשנה של "סוציאליזם בימינו".

את מקום משק ההסתדרות המחניק תפסו אוליגרכיות עליהן כבר כתבתי רבות. קבוצות כוח המחזיקות בנתחי שלטון וממון ומשרתות עת עצמן. הטייקונים הם רק חלק מקבוצות הכוח הללו וניזקם אינו קטן מנזקי פועלי הרכבת המטשטשים רשלנות של נהגים העוברים באור אדום ונועלים נוסעים בקרונות העולים באש.
ומי תומך בפועלי הרכבת? עופר עייני כמובן. בין האוליגרכיות שצמחו לאחר מות הסוציאליזם הייתה להסתדרות עדנה. וזאת על ידי מלחמתה למען העובדים המחזיקים את המדינה בגרונה: חברת החשמל, מפעלי המים, התחבורה, וכל המפעלים בהם יש להסתדרות כוח להשבית.

זהו הרקע שהוליד את עבדי הקבלנים. שום מפעל כלכלי שאינו נהנה מכספי הברון אינו יכול להרשות לעצמו עובדים שאי אפשר לפטר על רשלנות וחוסר יעילות. והפתרון הוא עובדי קבלן.

הסוציאליזם כמחלה סופנית

לנין נהג לומר כי הסוציאליזם היא מחלת הילדות של הקומוניזם. אילו חי היום היה אומר אולי כי הסוציאליזם הוא מחלה סופנית שלא מותירה אחריה אלה דיקטטורות רוויות דמים או דמוקרטיות שפושטות את הרגל.

זה מה שקרה לסוציאליזם הישראלי. ושלי יחימוביץ המבקשת להחזיר את הגלגל לאחור ומבקשת למנוע הפרטה צריכה ללמוד את הלקח.

 
 

 

שלי יחימוביץ צילום זאב גלילי

למה רק למנוע הפרטה? אולי נלאים מחדש את "צים" ו"סולל בונה" ו"אל על" ו"שיכון ופיתוח"?

 

קישורים

מה נתנו הקיבוצים למדינה ומה קיבלו ממנה
http://www.zeevgalili.com/?p=11519

מכתב גלוי ל-400 אלף אידיוטים שימושייפ
http://www.zeevgalili.com/?p=15950

מהפכת "הצדק החברתי" שהפכה לתנועת "מגיע לי"
http://www.zeevgalili.com/?p=15893

טמבלים אלה לא רק הטייקונים אלא האוליגרכיות
http://www.zeevgalili.com/?p=15654

מתנועת המחאה לגבולות 1967
http://www.zeevgalili.com/?p=15471
ירד לטימיון – השקעותינו בבנקים
http://www.zeevgalili.com/?p=11019

מה הכסף שלך עשה בשביל פסגות
http://www.zeevgalili.com/?p=8360
המרקסיזם מת ולמה מתתגעגעים אליו
http://www.zeevgalili.com/?p=7401

ירון זליכה ושחיתות התקשורת
http://www.zeevgalili.com/?p=510

בבנק ישראל מייצרים כסף אז למה לא לקחת כמו בחברת החשמל
http://www.zeevgalili.com/?p=407

תולדות תנובה  – האוטו לא שלנו ולא ירוק
http://www.zeevgalili.com/?p=410
כך נפטרנו מן המונופול המפלצתי "בזק"
http://www.zeevgalili.com/?p=9412
ביום שבו תתרוקן קופת האוצר
http://www.zeevgalili.com/?p=214
האוליגרכיה של "להרים טלפון"
http://www.zeevgalili.com/?p=13050
מהי גלובליזציה ומהי כלכלה ציונית
http://www.zeevgalili.com/?p=329

 

פורסם בקטגוריה אישים פוליטיים, ביורוקרטיה, בן גוריון, דמוקרטיה, הון ושלטון, כלכלה, תנועת העבודה, עם התגים , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

12 תגובות בנושא ההסתדרות היא שהקימה את מדינת עבדי הקבלן

  1. מאת ורדה‏:

    רוב האנשים שהולכים לפוליטיקה רואים לא כטוב את האמת ולא רואים כרע את השקר.אבל הזמן החולף מוסיף לכם קטרקט על העין אז הם לא רואים כבר כלום ומה שנשאר להם זה לדמיין את המציאות לגמרי איך שהם היו רוצים לראות אילו יכלו. איך זה שאנשים שמלאים ביקרת כרימון כשמגיעים לעמדת שליטה הם הופכים למגוננים במקום. כולם סומכים על הזיכרון הקצר של בני האדם ושכשרע להם מדבר אחד הבטה של הדבר ההפוך תקנה אותם מיד.והם צודקים. עובדה.זה עובד תמיד.
    כל השיטות סופן ליפול כי אף אחת מהן לא מבוססת על ההתנהלות היחידה שתביא לתוצאות המקוות והיא שינוי תפיסת הערכיות בבני אדם מלקחת ללתת ואני רק דואג לעצמי לאני דואג שלכולם יהיה טוב.חזרה לואהבת לרעך כמוך ברוח התורה לא ברוח הסוציאליזם והקומוניזם. זה שינוי אדיר אבל בלתי נמנע. עם האגו שלנו הגענו כבר לקצה. אין איתו יותר לאן ללכת.כל צעד איתו עכשיו יביא לנפילה לתהום.המצב הכלכלי בעולם היום מראה על כך בבהירות רבה. הערה- אסף עינברי הכרתי לפני 24 שנים בצפון. אדם מוכשר ומקסים.

  2. מאת אחד‏:

    הכל נכון לשנת 1995 כלומר עד לפני 16 שנה…
    הליברליזם התקדם ודאג , אבל משנת 1996
    החל תהליך חדש ששמו ניאו ליברליזם והתהליך
    הזה הגיע לשיאו השנה .אי אפשר כל הזמן לנפנף בלקחים
    היסטוריים מיושנים .הניאו ליברליזם מונע עליית שכר למעמד
    הבינוני בשם יעילות ומקסום הרווחים. כך נוצר מצד
    טרגי שקיימים רווחים ויש שגשוג אבל כולם עניים…

    תגובה:

    הפיכת המושג ניאו-ליברליזם למילה מגונה, כאילו מדובר בניאו-פאשיזם היא חלק משטיפת המוח של הניאו-סוציאליזם שהיא בעיני מילה מגונה באמת.

    מה שקרה מ-1996 הוא שהצמיחה גדלה וישראל היא המדינה המערבית היחידה שאינה על סף פשיטת רגל. אך ישראל היא מדינה של אוליגרכיות שהן -גם ובין היתר – תוצאה ישירה של הארועים ההיסטוריים שאותם סקרתי במאמר זה. על הסיבות למצב הנוכחי שהוא חמור מאד קרא כמה מן המאמרים שבקישורים אליהם הפניתי בסוף מאמרי.
    זאב גלילי

  3. מאת יוסי רוזנמן‏:

    מאמר מעולה, חוץ מהפיסקה האחרונה שהיא סתם השמצה חסרת ביסוס. לא ברור בשביל מה כתבת אותה.
    תגובה:
    הפיסקה האחרונה לא היתה השמצה חסרת ביסוס אלא אתנחתא קומית שבה הבעתי את דעתי על הדרישות חסרות השחר של מנהיגי המחאה החברתית. אין לשכוחמ שהמחאה החלה כדרישה לדיור בתל אביב בנימוק שהמעמד הבינוני נשחק. ראשוני המוחים הם אנשים שבדרך למעמד הבינוני ולא גומרים את החודש. המאבק שלהם עורר כדור שלג של ציבור גדול שאינו יכול להתחיל את החודש. ועדת טרכטנברג הגישה המלצות מתונות בתחום האפשר. רמת הדרישות כפי שהוצגו באולטימטום של דפנה ליף לראש הממשלה היו כל כך מופרכות שהדרך היחידה להגיב עליהם היתה בליגלוג.
    זאב גלילי

  4. מאת Shimon Kaplan‏:

    בשנות החמישים בנין ועד הפועל היה ידוע בשם "הקרמלין"
    היה אז גם שיר:
    סטלין אבינו
    רוסיה אמנו
    אנו רוצים להיות יתומים.

  5. מאת נועם‏:

    גם אני מצטרף לסלידה מהפיסקה האחרונה. אפשר ללגלג כמה שרוצים על הדרישות וכן הלאה, אבל משתמע מהלגלוג שבכלל כל המאמץ והכוונה היו מוטעים, ואין זה המצב.
    לאנשים קשה לגמור את החודש. כולם, כמו שאמרת בעצמך, עניים או סוג של עניים. דיור הוא אכן קשה להשגה בימינו, או שואב לך את כל הכסף שבשבילו אתה עובד קשה, ויוקר המחייה לא מאפשר לאנשים לחיות בנחת וללא דאגות. אני לא חושב שיש מקום ללגלוג על כך, או על האנשים היחידים שעשו צעד כלשהו כדי לשנות את המצב. במיוחד אחרי שהם הצליחו, לגרום לשינוי כלשהו במצב.

  6. מאת יונתן שלונסקי‏:

    זאב היי,
    בתגובה לדבריך ולציטוט מדברי אברהם שלונסקע – הנה קטע מראיון שהוא נתן לשייקה בן פורת מ"ידיעות אחרונות" בשנת 1962:
    שאלה: ואיזהו הכיוון של החברה שלנו לדעתך?

    שלונסקי: "המהלך הכללי? ערכים ולהיטות אחרי נכסים. ביטול האידיאות וביטחון מופרז, עד כדי פטישיזם, בכלים ובמנגנון, ביעילות, בהצבר הכוחות של מוסדות – ובעקבותכל אלה, בהכרח – זלזול בדמוקרטיה".

    שאלה: היכן מוקד הרעה? מה גרם לכל אלה?

    שלונסקי: "כאמור: פולחן הקנקן, במקום הדאגה למה שיש בו. כמובן, שאין מודים בכך. יש מעמידים פנים, כאילו יש חזון. אבל האמת היא,כי אין חזון, ויש רק תחליפים, המרגיעים את המצפון על זניחת הערכים".

    גם לדעתי זו הבעיה העיקרית שלנו.

    צום קל,

    יונתן

  7. פינגבאק: הדייג – לקט המלצות קריאה מס’ 52

  8. מאת שמוליק שדה‏:

    אוהב כול מילה ומילה אתה , ישר כוח גלילי שנה טובה שמוליק

  9. מאת שי צור‏:

    מר זאב גלילי

    תענוג לקרוא אותך
    הקליעות שלך הם בול
    חבל לי שקשה להגיע ליותר קוראים של מאמרך
    זו אמת שחייבים להפיץ

    שי צור

  10. מאת מיכאל‏:

    שאלה שעלתה אצלי לאחר המאמר, מה היו צריכות הממשלות לעשות כדי למנוע את המצב כיום. או ליתר דיוק אילו מהלכים הממשלה הנוכחית צריכה לבצע לדעתך? מהם הקשיים שיעמדו בפני ביצוע פעולות אלה ואשר מנעו עד כה את ביצוען (או שהממשלות פשוט לא רצו או לא ידעו מה צריך לבצע)?

    *אם כתבת על זה אודה לך אם תכווין אותי למאמר…
    אין לי פתרון בית ספר אך ראה מאמר זה על ישראל כמדינת אוליגרכיות .
    http://www.zeevgalili.com/2009/04/2565
    מה צריך לעשות כולם יודעים. אך לאף ממשלה לא היה כוח או אומץ לעשות זאת. נתניהו ניסה למשל להפריט את הנמלים. זה היה בתקופה שרשות הנמלים היתה גוף ששלט על כל הנמלים והם יכלו לחנוק את המדינה בכל רגע. אחרי הרבה מאבק ופיצויים נדיבים הופרדו הנמלים ליחידותץ נפרדות. אבל שוב אין תחרות וכולם חונקים את המדינה. לא נותנים להקים נמלים פרטיים והנמל הפרטי הקטן בחיפה שהוא יעיל וזול פי כמה מן הנמלים הגדולים מוגבל בכמות הסחורות שמותר לא לייבא.
    זאב גלילי

  11. מאת hkarmely‏:

    זאב שלום, המאמר מעניין מצד אחד מצד שני לפי השיטה של דר ריצ'רד ד.וולף (הכלכלן המרקסיסט המוביל היום בעולם, מספר הרצאות רב ביוטיוב תחת Democracy at work) הבעיה העיקרית נעוצה בארגון מקום העבודה עצמו.
    כלומר, לו ההסתדרות הייתה מקימה קואופרטיבים ומשאירה את השליטה בידי העובדים של אותם קואופרטיביים, היו נמנעים השחיתות והריקבון.
    למעשה גם הקומוניזם אינו נחשב לסוציאליזם אלא לקפיטליזם של המדינה.
    כלומר כמו בכל שיטה כלכלית – גם ברומא העתיקה השיטה העיקרית הייתה עבדות (לצד מספר מעמדות נוספים), והיו עבדים גם פרטיים וגם של המדינה, כך יש גם קפיטליזם פרטי, וקפיטליזם של המדינה.
    וההסתדרות יצרה כמובן קפיטליזם של ארגון עובדים – כלומר מצב שבו שכבה ביורקרקטית קטנה מחליטה עבור עשרות אלפי עובדים – וזה מה שיצר את השחיתות, הסיאוב והבזבוז.
    תאגיד מונדרגון הגדול בספרד (קבוצת קואופרטיבים של מעל 100,000 עובדים) שהוא גם תאגיד כלכלי מצליח, שמחזיק בין היתר בנק ובין היתר אוניברסיטה ללימודי ניהול תאגידים מוכיח שקואופרטיביים יכולים להצליח באופן כלכלי ומבלי שחיתות פנימית, והעובדים הם אחראים – כאשר ההגא בידיים שלהם.
    העובדים בכל שנה מעמידים את המנהלים לבחירה מחדש, לוקחים חלק בקבלת ההחלטות… ועוד.
    וזה יכול להיות העתיד הבריא יותר של הארגון הכלכלי.
    שגם מתחרה בהצלחה בארגונים קפיטליסטים פרטיים קלאסיים, וגם מוכר שירותים לארגונים כמו ג'רנל אלקטריק וג'נרל מוטורס… ארגונים פרטיים גם הם.

השאר תגובה