מה ההפתעה במה שקורה במצריים

32 שנים חיה ישראל באשלייית השלום עם מצרים. שלום בו נתנה ישראל הכל ולא קבלה אלא פיסת נייר שבעוד זמן קצר יתברר שאינו שווה את הנייר שעליו נכתב. רק מי שחי באשלייה הזו הופתע מן המהומות, שבמוקדם או במאוחר יציבו בגבולנו צבא איסלמיסטי חמוש עד לעור שיניו בנשק אמריני. והפעם הגבול יהיה ממש ליש הבית בלי שמדבר סיני מפריד בינינו.

לא הכל האמינו בשלום הזה ובמסקנותיו האוויליות של "שטחים תמורת שלום". מצורף מאמר שפרסמתי במרץ 2009, שהיה סיכום של מאמרים שפרסמתי ופרסמו רבים אחרים שהשמיעו אזהרות במהלך 32 השנים של השלום המדומה.
גם הבגידה המחפירה שבגדו האמריקנים במנהיג המצרי אין בו כדי להפתיע. הם עשו את זה לנו ועתידים לעשות שוב.


 

ראה "מה שווה השלום שעשה בגין"

ברק אובמה משבח את האיסלם

ידידתנו ובת בריתנו האנטישמית

אובמה מחזיר אותנו לשנת 1938

סיפורי הסבתא שסיפר בגין לנכדתו

בגין חתם על הסכם השלום כשהוא נתון בלחציהם של משה דיין, אהרון ברק וג'ימי קרטר * היום אנו כבר יודעים שבגין סבל ממאניה דפרסיה ושקרטר אנטישמי ונהנה מכספים סעודיים * מה היו התקוות שתלו בהסכם ומה נותר ממנו * אין סיבה למסיבה

begin_carter_and_sadat_at_camp_david_1978

שותפיו של בגין להסכם: נשיא בעל עבר נאצי ונשיא עם עתיד אנטישמי (ויקישיתוף)

במלאות שלושים שנה לחתימת הסכם השלום עם מצרים שוב התחדש פסטיבל השלום ופולחן בגין.
הפעם זכתה לפירסום קלטת שנמצאה ובה הוא מספר לנכדתו את שבחי הסכם השלום עם מצרים.
ועם בישראל שומע ומאמין ואפילו מתגעגע למנהיג האהוב.

"מחרחר מלחמה"

 

פעם הוא היה שנוא על השמאל במידה כזו שמפ"ם הקימה מחתרת מסועפת בתוך צה"ל כדי להדיחו בכוח, אם יעלה פעם לשלטון. בן גוריון נהג ללגלג עליו ולגדפו בכל הזדמנות..

בעולם נחשב בגין למחרחר מלחמה שימיט אסון. השבועון "טיים", בכתבת שער עוינת, כתב ששמו מתחרז עם המלה פייגין, הגיבור היהודי המאוס בספר "אוליבר טוויסט" של צ'ארלז דיקנס.

עבר מטאמורפוזה

בתחילת דרכו בשלטון עוד הבטיח להקים "הרבה אלוני מורה" והתחייב להתיישב בחבל ימית (שלא הוא יזם ובנה אלא ממשלת מפא"י). אך בהמשך פתח במסע בזק של פגישות ויוזמות שנסתיימו בתוך שנתיים בוויתורים ובנסיגות בנוסח "שלום עכשיו".
עורך "ידיעות אחרונות" דאז (בתואר אך לא בפועל), הרצל רוזנבלום, תאר אותו כבחור ישיבה מתפקר המשתולל עם בחורות ואוכל חזיר עד שנוזל לו שומן מן השפתיים.

הוא הגיע להסכם שלום עם מצרים שנחשב מאז לנכס האסטרטגי החשוב ביותר של ישראל.

האמנם נכס אסטרטגי?

איך נחתם ההסכם

כדאי לבחון כיצד קיבל בגין את ההחלטה. היום אנחנו יודעים, כי בגין סבל ממאניה דפרסיה. זוהי הפרעה נפשית של עליה וירידה במצבי הרוח ואשר במצבים קיצוניים גורמת לדיכאון עמוק עד כדי שיתוק. ואילו במצב המאני היא גורמת להיפר אקטיביות קיצונית ולא תמיד שקולה.
לעתים מתבטאת ההפרעה בצורך בלתי מוסבר ולעתים בלתי הגיוני לסיטואציה מסויימת.

ההפרעה הזו לא תמיד פוסלת אדם מלהיות מנהיג במיוחד אם הוא נמצא בטיפול תרופתי. יש אף הטוענים שהמאניה דפרסיביים נוטים ליצירתיות רבה יותר מאנשים רגילים..

הסכם מנוגד לאמונותיו

צריך להביא בחשבון את הלחצים בהם היה נתון בגין בקמפ דייויד. זה היה מחנה סגור כשהוא מוקף על ידי אנשים המבקשים ממנו לחתום על הסכם המנוגד לאמונותיו ואין מסביבו אף אדם אחד התומך בו (פרט לבנו בני, שהתקשר אליו בקביעות בטלפון).

 בגין היה נתון ללחציו של משה דיין שרצה למחוק מעצמו את חרפת כשלונו במלחמת יום הכיפורים. נמצא שם גם אהרון ברק, שכבר תיכנן את השתלטות מערכת המשפט על סדר היום של המדינה. ברק הוא שהציע את הניסוח "זכויות לגיטימיות לעם הפלשתינאי" ושיכנע את בגין לקבלו. ובכך הניח את היסוד להקמת מדינה פלסטינית. ואחרון אחרון לא חביב הלחץ של הנשיא קרטר שעל האנטישמיות שלו וקשריו עם ההון הערבי למדנו רק אחרי שנחתם הסכם השלום.

מה נשאר מן ההסכם

מול הגמדים המנהלים היום את המדינה, מנחם בגין היה אכן מנהיג ענק. זכותו ההיסטורית תעמוד לו בשני תחומים: ניהול המאבק נגד הבריטים בשנים 1944-1948 (ומניעת מלחמת אחים באלטלינה) וההחלטה על הפצצת הכור העיראקי ("מבצע אופרה" ) בשנת 1981. כל יתר מעשיו הם אופרה אחרת לגמרי.

החגיגות סביב מלאות שלושים שנה לחתימת ההסכם הן הזדמנות לעיין מחדש בכמה מסעיפיו..

ההסכם כולל איסורים והתחייבויות רבות שחלקן כבר הופרו על ידי המצרים. איסור על איומים לשימוש בכוח (שמובארק משמיע מדי פעם, ברמז); כינון יחסי תרבות, (שאינם קיימים); קיום הליכי משפט הוגנים לאזרחי שתי המדינות (ראה פרשת עזאם עזאם); יחסים דיפלומטיים (רופפים למדי, השגריר הישראלי מנודה בקהיר כמצורע), כריתת הסכמי תרבות (אין דבר כזה); ועוד ועוד.

הפרוטוקולים כרב מכר

בסעיף 5 של הנספח השלישי לחוזה יש סעיף משנה 3 בו נאמר כי "הצדדים יחתרו לטפח הבנה וסובלנות הדדית, ובהתאם לכך יימנעו מתעמולה עוינת זה נגד זה". המצרים מפרשים כנראה את הסעיף כך שלא יחול על שידור הסדרה בת 41 הפרקים של "הפרוטוקולים של זקני ציון" ששודרה בטלוויזיה המצרית. סידרה זו (כמו הפרוטוקולים עצמם) אינה סתם תעמולה עוינת, אלא הכשר לרצח עם.

כלי התקשורת שלהם מלאים בדברי הסתה נגד ישראל והפרוטוקולים של זקני ציון נמצאים בקביעות בראש רשימת רבי המכר במצרים.

מגן דוד כרוך בנחש

בספריה המפוארת של אלכסנדריה נפתחה מחלקה לספרים הקשורים ביהדות ובתצוגה של המחלקה מופיעים ספרי תורה בצד התרגום הראשון לערבית של הפרוטוקולים שנעשה בידי מוחמד חאליפה אל טוניסי.

d7a4d7a8d795d798d795d7a7d795d79cd799d79d-d791d79ed7a6d7a8d799d79d1

הפרוטוקולים של זיקני ציון במהדורה מצרית

עיתון מצרי שדיווח על התצוגה ציין כי על עטיפת הספר מופיע מגן דוד שסביבו כרוך נחש. המגן דוד מסביר העיתונאי הוא "סמל יהודי בולשביקי".

מנהל הספריה, ד"ר יוסף זיידן, אמר בראיון לכתב המצרי כי "הפרוטוקולים" הוא ספר דתי חשוב יותר ליהודים מן התורה.

גם מכחישי שואה

לדוקטור הנכבד הזה יש גם אתר בו הוא מפרסם מאמרים אנטישמיים. באחד מהם הוא כותב כי היהודים מגזימים ביחס לממדי השואה. לדעתו רק מיליון יהודים נרצחו בשואה כי לא ייתכן שלגרמנים היתה כמות כה גדולה של גז ציקלון ב' כדי להרוג 6 מיליון יהודים.

המידע בעולם על השואה, כתב, הוא פרי הדיסאינפורמציה כמו הסרט "רשימות שינדלר" שנאסר להצגה במצרים.

main-kamf-in-egypt מיין קאמפ של היטלר במהדורה המצרית

פרשה זו היא חלק ממסע שיסוי נגד ישראל המקיף את כל החברה המצרית ובמיוחד את האליטות הספרותיות, האקדמיות והתקשורתיות. אף איש רוח מצרי אינו מבקר בישראל, גם לא עיתונאים או אקדמאים. אם יעשו כן יוחרמו על ידי חבריהם.

מאזן הרווח וההפסד

ומהו חשבון הרווח וההפסד של "שלום" בגין סאדאת?
• המצרים לא ויתרו על שום דבר. אנחנו ויתרנו על הכל וקיבלנו פיסת נייר.
• הם "ויתרו" רק על רצועת עזה והשאירו לנו אותה כפצצת זמן. בגין ברוב איוולת הסכים.
• הסכם השלום עם מצרים יצר את התקדים של הרס ישובים יהודיים ושל מסירת שטחים "עד הגרגר האחרון".
• לכאורה יש "שלום קר" אך השלום הזה חם מאד במנהרות שדרכן עובר הנשק שהפך את רצועת עזה לחמסטאן.
• בלי סיניי על שדות התעופה ואוצרות הנפט שלה ישראל הפכה חלשה ותלויה בארצות הברית. מצרים התעצמה ומקימה צבא ענק חמוש בנשק אמריקני חדיש, שכל תכליתו ואימוניו נועדו לתקוף את ישראל בשעת הכושר.

yamit-pinuy

"עד הגרגר האחרון". חיילים מפנים ילד בימית (צילום ויקישיתוף)


* ההסכם הזה הביא במישרין לתהליך שיגרום להקמת מדינה פלסטינית בלב ארץ ישראל, מדינה שכל תכליתה הוא מחיקת ישראל מהמפה.

קרטר האנטישמי

הנשיא קרטר מילא תפקיד מרכזי בלחץ על בגין לחתום על ההסכם. בגין התפעל מקרטר עד כדי כך שהשווה את אישיותו לזו של זאב ז'בוטינסקי, שבגין ראה בו את מורו ורבו.

מה היתה דעתו של קרטר על בגין ניתן ללמוד מן היומן שכתב בתקופת נשיאותו ופורסם באחרונה. מיומנו של קרטר עולה כי שני האנשים השנואים עליו ביותר היו : טדי קנדי, שביקש לרשת אותו בבית הלבן, ומנחם בגין. בין היתר כותב קרטר ביומנו: ״בגין עושה מעצמו חמור״… "סאדאת מתון ואחראי״. כאשר נודע לו שהנורבגים החליטו להעניק לבגין ולסאדאת את פרס נובל, כתב קרטר ביומנו את המשפט הבא: ״שלחתי לבגין ולסאדאת איחולים לאחר שזכו בפרס נובל לשלום. לסאדאת הפרס מגיע לבגין לא״.

(קטע זה נכתב באוקטובר 2010 – ז.ג.)

ג'ימי קרטר, איננו רק אנטי ישראלי אלא גם אנטישמי. בספרו Peace, Not Apartheid הוא מתאר את מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד. את ישראל הוא מאשים בכל הצרות של המזרח התיכון והעולם. על הספר הזה כתב הפרקליט היהודי הנודע, אוהב ישראל, אלן דרשוביץ, שהספר רצוף כל כך הרבה אי דיוקים, חצאי אמיתות ואי אמירת אמת שאילו היה מביא את הדברים כעדות לבית משפט היה המחבר נענש על שיבוש הליכי משפט.

גילוייו של דרשוביץ

אלן דרשוביץ הוא האיש שחשף יותר מכל אדם אחר את פרצופו האמיתי של קרטר. וכך הוא כתב עליו:

"הגילויים האחרונים על קשרי ההון הנרחבים של קרטר עם הון הנפט הערבי, ובפרט עם סעודיה, ערערו קשות את אמונתי ביושרתו. כאשר סופּר לי לראשונה שקיבל פרס כספי על שמו של השייח' זאיד בן סולטן אל-נהיאן, פשוט לא האמנתי. כיצד יכול אדם בעל יושרה כזו להעשיר את עצמו בכסף מלוכלך כל כך?

"המרכז ע"ש זאיד לשיתוף פעולה ומעקב – צוות חשיבה שמומן בידי השייח' זאיד ונוהל בידי בנו – אירח דוברים שקראו ליהודים "אויבי כל העמים", שייחסו את רציחתו של ג'ון קנדי לישראל ולמוסד ושקבעו כי השואה היא "מעשיה".

"במועד קבלת הכסף אמר קרטר: "לפרס הזה יש משמעות מיוחדת עבורי כיוון שהוא קרוי על שמו של חברי, השייח' זאיד בן סולטן אל-נהיאן". חברו של קרטר, כך מסתבר, היה אנטישמי חסר תקנה.

"היקף התמיכה הכלכלית, או אפילו התלות הכלכלית, של ג'ימי קרטר בכסף המלוכלך עדיין אינו ידוע במלואו. אבל מה שידוע מטריד ביותר. קרטר והמרכז שלו קיבלו מיליוני דולרים ממקורות מפוקפקים. כולל ממוסד שקבע כי זו "הדרך הטובה ביותר להילחם בהשפעתם הרעה של הציונים". גם המלך הסעודי פאהד תרם מיליונים למרכז של קרטר, "7.6 מיליון דולר ב-1993 לבדה", וכמוהו גם בנים אחרים למשפחת המלוכה הסעודית. קרטר קיבל גם תרומה בת מיליון דולר ממשפחת בן לאדן בסעודיה, וכן פרס אישי על תרומתו לסביבה בסך 500,000 דולר ע"ש השייח' זאיד, ששולם בידי ראש ממשלת איחוד האמירויות.

הסעודים קנו את שתיקתו, כך מסתבר, במחיר יקר. אבל אופיה של פעילות המרכז מתבהר עוד יותר כשבוחנים את ביצועיו במדינות שונות. עיון באתר המרכז בפעילות למען "זכויות אדם" מעלה כי הוא אינו פעיל כלל בסין או בצפון קוריאה, באירן, בעירק, בסודן או בסוריה. לעומת זאת הוא פועל כנגד ישראל וה"הפרות" שלה.
זה האיש שהזכיר לבגין את ז'בוטינסקי.

"זכותו הגדולה של מנחם בגין"

ככל שמתקדם מה שקרוי "תהליך השלום" כן גדל מספרם של אנשי שמאל המשבחים ומפארים את זכרו של מנחם בגין. הם מזכירים כי הוא האיש שהחל ב"תהליך השלום", הוא האיש שהחזיר למצרים את סיני עד הגרגר האחרון, הוא הראשון בתולדות הציונות שפינה והרס ישובים מרצון, הוא האיש שיזם מתן אוטונומיה לפלסטינים ולמעשה הכיר בעם הפלסטיני. כל הדברים הללו נאמרים בשבחו של בגין בפי אנשי שמאל. והם צודקים.


בשנת 2001 הופיע ב"האומה"מאמר מפרי עטו של יצחק שמיר שכותרתו: "זכותו הגדולה של מנחם בגין". (למעשה זה איננו מאמר אלא דברים שהשמיע בהרצאה בכנס מטעם "המרכז למורשת מנחם בגין"). שמיר מנה את זכויותיו הרבות של בגין כמי שהרים את נס המרד בבריטים, ניהל את המלחמה הזו באומץ, בתושייה ובתבונה וחולל את התהליך שבלעדיו לא היתה קמה המדינה. כל זאת תוך הימנעות קיצונית מכל פעולה שעלולה היתה להביא לידי מלחמת אחים. שמיר איננו מזכיר אפילו במילה אחת את "זכותו" של בגין בהשגת הסכמי קמפ דייויד.


את הזכויות הרבות של בגין במאבק על תקומת ישראל איש לא ייקח ממנו וככזה הוא יירשם בהיסטוריה של עם ישראל.חבל רק שזקנתו של בגין לא הוסיפה כבוד לצעירותו.השמאל צודק: תהליך החיסול בשלבים של מדינת ישראל, שאנחנו נמצאים בעיצומו, החל בימיו של בגין כראש ממשלת ישראל.


קשה לדעת מה הביא את בגין לכניעה שנכנע ב"קמפ דייויד". אולי היה זה הלחץ של שני יועציו,מלכישוע וכדרלעומר (ויצמן ודיין). אולי כוח ההתנגדות שלו ותבונתו המדינית כשלו בשל מחלת הלב שלו והתרופות הרבות שקיבל. אולי היה לו ליקוי מאורות שאופייני למנהיגים גדולים שעברו את שיאם.


בגין התכוון לכתוב לאחר פרישתו את ההיסטוריה של העם היהודי בדור השואה והתקומה. הוא לא הספיק להגשים את תכניתו והסתגר בביתו ברחוב צמח. אולי טוב שלא כתב מאומה. את שיא פעולתו המדינית השלים לפני הקמת המדינה והנציח את הדברים בספרו "המרד". ימתקו לו רגבי אדמתו.



קישורים

איש דת מצרי מטיף להשמדת היהודים

על אהרון ברק כמחולל המפץ הגדול ראה


 

פורסם בקטגוריה אישים פוליטיים, ארצות הברית, כללי, מצרים, תהליך השלום. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

6 תגובות בנושא מה ההפתעה במה שקורה במצריים

  1. מאת יובל דביר‏:

    לפני למעלה מ10 שנים, במהלך אחד מקורסי הפיקוד שהשתתפתי בהם, הקרינו לנו סרט רשמי של חיל המודיעין בשם "יקיצת הארי". הסרט עסק כולו בהתעצמות הצבאית של המצרים. בסוף הסרט, אומר הקריין ברמז עבה מאוד, שברור שהתעצמות שכזו איננה מופנת כלפי לוב או סודן.
    כך בסרט רשמי של צה"ל.

  2. מאת שי‏:

    מאוד פשוט.
    30 שנה, 5 מלחמות, אלפי הרוגים, עשרות אלפי פצועים מול 32 שנה של גבול שקט ומספר מעשי טרור בודדים.
    לו היית יכול לספר לבגין, וייצמן ודיין ערב חתימת הסכם קמפ-דייויד, כיצד ייראו יחסי ישראל ומצרים ב 2010, אני משוכנע שזה היה רק מחזק את ידיהם.
    העתיד לא בטוח, ויש מקום להרבה דאגה מול ההתפתחויות של הימים האחרונים, אבל הסכם השלום עם מצרים הזניק את ישראל.

  3. מאת גלילאו‏:

    קשה לדבר על מה היה קורה לו לא היה נחתם הסכם השלום עם מצריים או אם כאשר השמאל היה עולה שוב לשלטון האם הוא היה חותם על הסכם טוב יותר ? לדעתי הסכם שלום מטעם השמאל היה גרוע יותר. אך ברור שההסכם הזה "עיקם" את העוקץ למנהיגים ערבים אחרים שואפי מלחמה. עוד מסתמן שמצרים נמנעה מפעולות מלחמתיות ישירות מול ישראל בעיקר בשל הכסף האמריקאי והפדיון היומי של תעלת סואץ. ייתכן שחוקי המשחק האלה ימשיכו להכתיב את המציאות בדרום אך אנו כבר לא נוכל להתייחס לגבול מצרים כאל גבול בטוח או שקט נצטרך לקחת בחשבון תרחיש קיצוני אך לגמרי לא בלתי אפשרי שבו דיביזיות מצריות חוצות בבזק את התעלה .

  4. מאת דניאל חדד‏:

    בגין יכל לומר: "בקמפ דויד יסדתי את מדינת פלסטין".
    היה לו קוצר ראות מדהים לעומת העבר המהולל שלו.
    הוא הגיע לשלטון בלתי בשל לחלוטין כנער צעיר הרוצה לרצות את מוריו והוריו ומצבו נוצל היטב ע"י צמד המרעים

  5. פינגבאק: האם אפשר לסמוך על ארצות הברית? | היגיון בשיגעון

  6. פינגבאק: האם אפשר לסמוך על ארצות הברית נוכח האיום האיראני | היגיון בשיגעון

השאר תגובה