פתחתי את המחשב האישי שלי ובידיים רועדות הקשתי את כתובת אתר הגניזה

http://www.genizah.org/

על צג המחשב הופיעה התמונה הבאה: דף הבית של האתר.

 

לחצתי על LOG IN ובבת אחת נפתחו לנגד עיני המשתאות אלף שנים של היסטוריה יהודית: קטעים מן התנ"ך והתלמוד, פרשנות המקרא, ספרי פילוסופיה, ספרי מוסר וספרי הלכה, סידורי תפילה, קטעים רבניים, דברי ספרות. ובצד אלה: שפע של מסמכים אישיים ומסמכים ציבוריים – פסקי דין, שטרות של קידושין, שטרות של גיטין, מכתבים מסחריים. הכל כתוב באותיות עבריות.

חיבור דפים קרועים

אני נכנס לאתר ומשוטט באורח אקראי. מגיע לדף קרוע המכיל את תרגום אונקלוס הגר. אני קורא את המילים המוכרות, אך אבוי, הדף קרוע ואיני יודע מה כתוב בהמשך. אולי גרסה השונה מזו שבידינו? אולי משהו שיפענח סתומות שדורות של פרשנים התחבטו בהן? הדף שבידי הוא מז'נבה, איפה אמצא את החצי החסר? אל דאגה. המחשב כבר עשה את העבודה. הוא זיהה קטע הנמצא בניו יורק התואם בדיוק לטופוגרפיה של הדף ולסגנון כתב היד. איני צריך לנסוע לניו יורק. המחשב מביא לי את הקטע, מאחה את הקרעים והנה לפני דף שלם לתפארת מדעי היהדות.

 

אני ממשיך בשיטוט ומגיע לכתב יד לא מוכר כתוב באותיות קורסיב ספרדי. איני מצליח לזהות אם הדף ישר או הפוך. לחיצה על כפתור והמחשב מסדר לי את הדף. עוד שיטוט קל ואני מגלה מסמך כתוב בכתב יד עברי מרובע ונאה, תענוג לעיניים. אך אבוי הוא כתוב ערבית-יהודית שלבושתי לא טרחתי ללמוד אף פעם. אך אל דאגה. המחשב מחטט בקרביו ומוצא לי תרגום עברי מודרני שכבר תרגם חוקר כלשהו ובצידו כמה מחקרים שנעשו על הדף במהלך 120 שנות מחקר.
כל זאת אני עושה ליד שולחני במחשב האישי שלי.

כמו מדע בדיוני

עד לפני זמן לא רב תאור כזה היה נשמע כמו מדע בדיוני. ואני חייב לומר כי כך נשמעו הדברים באוזניי כאשר ראיינתי את פרופסור יעקב שויקה באפריל 2006 ופרסמתי במאמר "אוצרות הגניזה יגיעו בקרוב לכל בית בישראל" http://www.zeevgalili.com/?p=216

זה לא היה אז אלא חזון. מפעל הגניזה שכן במשרד קטן, לא הרחק מבית הנשיא בירושלים, שני חדרים קטנים עם מחשב שולחני אחד.

בימים אלה המשימה הדמיונית הפכה למציאות ונמצאת בשלבי השלמה מתקדמים. ועל כך שמעתי בהרצאה שנשא פרופסור שויקה בקולוקוויום של המחלקה למדעי המחשב בבר אילן, ואשר הואיל להזמינני אליה.

תולדות המפעל

יוזם המפעל והמממן שלו הוא המיליארדר היהודי הקנדי דב פרידברג מקנדה. פרידברג הוא יהודי חרדי חם, אוהב ישראל וגם אדם משכיל ( עשה דוקטורט על הרמב"ם באוניברסיטת טורונטו). ב-1999 הקים את פרויקט פרידברג שהציב לעצמו מטרה: להקים מספר צוותי מחקר ברחבי העולם אשר יקדמו באופן משמעותי את מחקר הגניזה על ידי פענוח, זיהוי וקטלוג קטעי גניזה רבים ככל האפשר, ובו בזמן להעביר למחשב את כל דפי הגניזה והמחקרים הקשורים בה, כך שיהיו זמינים באינטרנט לכל חוקר ולכל אדם.

 

למטרה זו גייס את מיטב החוקרים בעולם בתחום הגניזה ובתחום המחשוב והשקיע ממון רב. אך לאחר שבע שנים של עבודה – בעוד צוותי המחקר פועלים ומניבים תוצאות כהלכה,עלה חלק המחשוב על שירטון. מומחי המחשוב לא הצליחו לעמוד במשימה ועמדו בפני שוקת שבורה.

בשלב זה עמדו בראש הפרויקט שנים מגדולי חוקרי הגניזה, הפרופסורים חגי בן שמאי ופרופסור מנחם בן ששון. השניים פנו בשנת 2005 לפרופסור שוויקה ושאלו אם יוכל לחלץ את המפעל מן המצב בו היה נתון.

פרופסור שוויקה היסס לפני שנתן הסכמתו. הוא כבר עמד בראש 11 פרויקטים גדולים ומוצלחים בתחום המחשוב. וכפי שאמר בהרצאתו הוא לא רצה לסיים את הקריירה שלו בפרויקט שלא יצליח.. הוא הביע נכונות לבדוק את הנושא ולהחליט על פי תוצאות הבדיקה.

הוא השקיע בבדיקה כשלושה חודשים, נפגש עם כל חוקרי הגניזה שהיו מעורבים בפרויקט וכן עם אנשי המחשוב האמריקנים שהיו מעורבים בפרויקט והגיע למסקנה שבתחום המחשוב צריך להתחיל מבראשית.

הוא הכין תכנית חדשה והגיש דו"ח בן 80 עמודים. תכניתו התקבלה על דעתם של האחראים לפרויקט ושל ההנהלה האקדמית שלו בארץ. בינואר 2006 החלה העבודה המעשית.
בשלב זה לא היה בידי שוויקה כלום מלבד חזונו. או בלשונו: " בלי כלום. לא ציוד, לא מקום, לא צוות, רק אני השמיים והתכנית שלי. כמו שאומר השיר רק חול וחול".

מספר פרופסור שויקה: עשינו פתיחה חגיגית והזמנו את התורם ומשפחתו לארץ. באו כל חוקרי הגניזה בארץ קהל של 30-40 איש.
מישהו שאל: למה שלא תסתנף לאוניברסיטה חשובה? לקמברידג', לאוכספורד, לאוניברסיטה העברית בירושלים. כך יהיה לך גב.

השבתי: התנאי שלי להתחיל בעבודה הזו הוא שאני עצמאי לחלוטין. אף אחד לא יגיד לי מה לעשות.. ואני מבטיח לכם שכל המוסדות האלה תוך ארבע עד שש שנים יבואו אלינו ללמוד מאתנו איך מטפלים בגניזה. ואכן אנחנו נחשבים היום למרכז החשוב בעולם – לא לחקר הגניזה אלא לטיפול בכלים שנועדו לחקור את הגניזה.

אך לפני שהסביר איך מחשב את הגניזה הסביר פרופסור שוויקה את ייחודה של הגניזה הקהירית.

מהי הגניזה הקהירית

לפי ההלכה, אומר פרופסור שויקה, אסור להשמיד או לבזות משהו שכתוב עליו שם ה', בין אם זה סידור תפילה, אחד מכתבי הקודש או אף מסמך פרטי. בכל בית כנסת בקהילות ישראל הייתה קיימת גניזה שכשנתמלאה נקברה כדין בבית קברות יהודי.

במקרה של גניזת קהיר היה משהו יוצא דופן. בבית כנסת בן עזרא העתיק היה חדר מיוחד במקום גבוה בעזרת נשים ובו חלון שאליו אי אפשר היה להגיע אלא באמצעות סולם. חדר זה שימש כגניזה. התחילו לזרוק שם מן המאה השמינית ועד לגילויה במאה ה-19. הצטבר שם חומר משך אלף שנים. אף אחד לא טרח לנקות את החדר הזה או לפנות את תוכנו.

כמה דפים היו שם?

היום אנחנו יודעים שמספר הדפים או חלקי דפים הגיע ל-300 אלף. לפני שהגענו אנחנו ("גנזים") אף אחד מהחוקרים, משך מאה שנות מחקר הגניזה, לא יכול היה לדעת או לשער ברמה סבירה של ודאות כמה קטעים יש.
כל הקטעים הם בכתב יד, כולל מגילות, חוברות, מסמכים וכו'. פרט לכמה ספרים מודפסים מהמאה ה-17 וה-18.

יש שם לא רק כתבי קודש. יהודים נהגו לזרוק כל מסמך שכתוב באותיות עבריות, מחשש שמוזכר בו שם ה'.

מה מצאנו בגניזה

מה שמצאנו שם נראה כמו פח אשפה. זרקו, זרקו, זרקו. את הדברים הכי בלואים הכי עתיקים. שר ההיסטוריה עשה עמנו חסד, שבאותה תקופה כל מדינות האזור דיברו בשפת המקום שהיא ערבית, אך היהודים נהגו לכתוב את המכתבים שלהם בערבית באותיות עבריות. זה מה שקוראים ערבית-יהודית. צורת כתיבה זו שימשה גם מעין קוד סודי בין היהודים. אם מישהו שלח מכתב להודו, מהלך של שלושה חודשים, ומישהו יפתח את המכתב בדרך הוא לא יבין את הכתוב בו (אלא אם היה יהודי).

כך קיבלנו בגניזה לא רק את כתבי הקודש אלא כל דבר שנכתב באותיות עבריות.

מה מכילים קטעי הגניזה

קטעים מן התנ"ך והתלמוד, פרשנות המקרא, ספרי פילוסופיה, ספרי מוסר וספרי הלכה, סידורי תפילה, קטעים רבניים, דברי ספרות. ובצד אלה: שפע של מסמכים אישיים ומסמכים ציבוריים – פסקי דין, שטרות של קידושין, שטרות של גיטין ואפילו מחברות של ילדים שבהם תרגלו לימודי אלף בית.

להזכירכם שרוב ספרי הפילוסופיה וגם ספרי ההלכה של אותה תקופה נכתבו ערבית. משנה תורה של הרמ"בם נכתב אמנם עברית אך את מורה נבוכים כתב בערבית. סעדיה גאון כתב את כל ספרי הפילוסופיה ואת כל הפרשנות למקרא בערבית באותיות עבריות.
רבותיי, ערבית של אז היא כמו הערבית של היום. יש אמנם כמה מילים שנשתכחו או נתחדשו. אך אני יכול לקרוא היום את מורה נבוכים בערבית כמו שאני קורא היום עיתון בערבית, פחות או יותר.

יש קצת מסמכים בלדינו ויש קצת ביידיש ויש אפילו מסמך אחד בסינית של איזה סוחר שהגיע מסין וזרק את המכתב שהיה לו לגניזה.

המצב הפיסי של הגניזה

אין בגניזה ספרים שלמים. הכל קטעים, קרעי דפים וחלקי דפים וכדומה. הרוב המכריע של הדפים היה במצב גרוע מאד. תודות לאקלים היבש מאד של מצרים נשתמרו הקטעים. אך כדי להיכנס ולהוציא אותם היו נכנסים דרך החלון, דורכים וקורעים מסמכים המכוסים אבק של אלף שנים.

יש הרבה קטעים בגודל אינץ' או שניים. כל קטע כזה חשוב כי הוא עשוי להכיל חידוש מדעי . ולכן שומרים על כל קטע כזה.

התפזרות הגניזה

עיקר הגניזה הגיע לספריית קמברידג'. לפי הערכתנו כשישים אחוז. לאחר גילוי הגניזה התנפלו עליה המון סוחרים וגנבים. כל השאר נתפזר בכל העולם כולו. היום הגניזה מפוזרת ב-75 ספריות. יש לנו רשימה מדויקת ומלאה של ספריות אלה בכל רחבי העולם. הרוב המכריע נמצא כאמור בקמברידג' ואחריו באה הספריה של הסמינר היהודי התיאולוגי בניו יורק. בבריטניה יש קטעי גניזה גם בווסטמינסטר קולג', בבריטיש ליבררי, באוכספורד, בבירמינגהם ובמנצ'סטר.

  

 

בארצות הברית יש בנוסף לניו יורק גם בסינסינטי ובפילדלפיה. ביבשת צפון אמריקה יש גם קטעים בטורונטו. באירופה יש בפריז בשטרסבורג בווינה ובז'נבה. בלנינגראד יש אוסף עצום וחשוב מאד. יש עוד עשרות אוספים קטנים, כולל בישראל, שכל אחד מהם מכיל בין שניים ל-15 קטעים.(מקטע אחד ועד כמה עשרות)

חשיבות מחקר הגניזה

יש כבר כ-120 שנה של מחקר בגניזה והיא השפיעה השפעה עצומה בראש ובראשונה על מדעי היהדות. התגלו תגליות בעלות חשיבות אדירה. בחקר התנ"ך בחקר גרסאות התלמוד, פרשנות המקרא וגם בחקר החיים היהודיים. מה היו התנאים הכלכליים איך היתה האינטראקציה עם הסביבה הגויית האסלאמית. רק כדי לסבר את האוזן: (פורסמו)) לאחרונה מספר כרכים) בעברית של מכתבי סוחרים על מסחר שהיה בין סוחרים יהודים בקהיר וסוחרים יהודים בהודו.

הקהילה האסלאמית, גם היא מוארת באור חדש שאי אפשר למצוא אותו באף אוסף מסמכים אחר בעולם. בזמן האחרון גם חוקרים אסלאמיים מתחילים לחקור ולגלות ענין בגניזה.

קשיי המחקר עד כה

ב-120 השנים נחקרה הגניזה באופן אינטנסיבי אבל לא באורח שלם. כי 300 אלף קטעים אי אפשר לחקור אפילו ב-120 שנה וגם תנאי המחקר היו קשים מאד. כל חוקר היה צריך לנסוע למקום בו נמצא כתב היד. לשבת בספריה ולעיין בו.

לפני 20 שנה עשו (הכינה הספריה הלאומית) מיקרופילמים מכל כתבי היד העבריים בעולם, ביניהם גם קטעי הגניזה. אך גם מיקרופילמים לא הקלו בהרבה. הם מרוכזים במכון לצילומי כתבי יד עבריים בירושלים. למי שגר בירושלים זה נוח, אך החוקר מוגבל בשעות הפתיחה והסגירה של הספריה. כדי לקרוא מיקרופילם צריך מכשיר לקריאת מיקרופילמים שלא תמיד זמין.
גם איכות המיקרופילם בשחור לבן היא לפעמים גרועה מאד. אבל זה מה שהיה. הגניזה נחקרה אבל לא באותה אינטנסיביות שניתן היה לעשות אילו עמדו לרשות החוקרים כלים משוכללים יותר כמו שהמחשב יכול להעמיד.

הניסוח שלי למטרת הפרויקט

המטרה שראיתי לנגד עיני במחשוב הגניזה הייתה לאפשר לכל חוקר בכל מקום בעולם בכל רגע נתון, גישה ויכולת לחקור כל תמונה של כל קטע יחד עם כל הנתונים שיש על הקטע הזה. כלומר: לאתר יחד עם כל קטע המעניין אותו את כל הספרות המחקרית שנכתבה על אותו קטע מאז שהחל מחקר הגניזה. וכל זה לעשות בקליק פשוט..

זו היתה המטרה המרכזית אבל הוספתי את הצורך לפתוח אפשרויות חדשות ואופקים חדשים למחקר, שהיו בלתי אפשריים לפני המחשוב. לא רק להקל על החוקר להתמצא אלא לפתוח בפניו שיטות ודרכים שלא הכיר אותן קודם והיו בלתי אפשריים ללא המחשוב.

 

התחלנו כאמור מכלום. שכרנו מקום, רכשנו ציוד, גייסנו אנשים, ואנחנו עובדים בזה ארבע וחצי שנים.

מה הספקנו לעשות

החלטנו שאת הגניזה אנו חוקרים כקורפוס אחד. יש לנו אותו יחס לכל האוספים ואין אוסף אחד חשוב יותר ממשנהו. הוא הדין בכל הקטעים – מקרא, תלמוד, מכתבים או אפילו תרגילי כתיבה של תלמידים ויש הרבה כאלה, מהמאה ה-15 וה-16 , או מכתבים אישיים. אנו מייחסים מידה שווה של חשיבות לכל התחומים. הוא הדין במחקרים. אנחנו לא נותנים פרוטקציה לאף חוקר.
ולאף אוניברסיטה. אנחנו חוקרים ורושמים את הכל.

קבענו שתי משימות ראשוניות.

1. לעשות מצאי של כל מה שיש מן הגניזה בכל העולם. עברנו מספריה לספריה ומאוסף לאוסף ורשמנו את כל מספרי המדף של כולם. (מספר המדף מזהה את הקטע בכל העולם).
השג ראשון: יש לנו רשימה ממוחשבת מלאה של מספרי המדף של כל קטעי הגניזה בכל העולם

2. מטרה שניה: לצלם את כל קטעי הגניזה בעולם בצבעים איכותיים מלאים ברזולוציה של 600 DPI (DPI = נקודות לאינץ' (dots per inch) היא יחידת מידה של כושר ההפרדה (רזולוציה) בהדפסה, או בצג של מחשב. כלומר, כמות הנקודות שאמצעי הצילום מסוגל לייצר לאורך של אינץ' אחד). זו איכות מצויינת. האיכות שאתם רואים באינטרנט היא לרוב פחות מ-100 DPI .

קל היה להחליט כך, קשה לבצע. כל ספריה מאד קנאית לאוסף שלה ואינה מוכנה להוציאו, לצלמו או לפרסמו באינטרנט. למרות הקושי הצלחנו לשכנע את רובם ועם כל אחד ואחד חתמנו על הסכם מפורט שמגדיר את הזכויות שלהם ושלנו .

מה השגנו עד היום

יש לנו 26 אוספים שכולם מצולמים עד האחרון שבהם. יש לנו היום כ-153 אלף תמונות דיגיטאליות של קטעי גניזה בשרתים זמינים לכל חוקר או לכל אדם שייכנס לאתר וימצא אותם שם מסודרים.

לפני שנה וחצי חתמנו הסכם גם עם בעלי האוסף הגדול ביותר, קיימברידג'. זאת, אחרי שנתיים של משא ומתן נסעתי לשם שלוש פעמים כדי לנהל אותו.

ההסכם קובע כי הם יצלמו את כל האוסף האדיר שלהם. באוסף של קמברידג' יש קרוב ל 350 אלף תמונות וזה פרויקט של שלוש שנים. התחלנו לפני כחצי שנה והם מספקים לנו כ-8000 תמונות בחודש. עד עכשיו קיבלנו מהם כ-70 אלף תמונות וזה נמשך בקצב יפה עד סוף 2012 לכל המאוחר יגיעו כל הצילומים ואז יהיה לנו למעלה מ-90 אחוז מהגניזה.

סך הכל של הדפים הוא 300 אלף אך מספר הצילומים כפול כי
כל דף מצלמים משני הצדדים. מצלמים צד שני גם כשהוא ריק. כי אם אתה טוען שהוא ריק יימצא חוקר שיגלה שיש שם אות או מלה שלא הבחנת בהם.

התמונות הן באיכות כזו שאפשר להגדיל אותן עד פי עשרה ותראה כל אות וכל פיסת דיו בצורה ברורה. במהלך העבודה גילינו כי הרקע הכי מתאים כרקע קונטרסטי לתמונות הו סוג מסויים של כחול. רקע זה מאפשר להבחין באורח ברור בין הקטע לבין הרקע עליו הוא מצולם.

הפניות ביבליוגרפיות

יש לנו כ-180 אלף הפניות ביבליוגרפיות. כלומר: ציוני מאמרים שנכתבו על כל קטע. יש לנו גם סריקות של הקטלוגים כ-200 אלף רשומות קטלוגיות וכן כ-15 אלף העתקות ותרגומים.
כלומר למעלה ממיליון נתונים שאספנו על מחקר הגניזה.

יש גם רשימה של דפים שדבר לא נכתב עליהם ועדיין לא שזפה אותם אינו של חוקר.

בשלב זה דומה כי הושגו כל מטרות הפרויקט כפי שנוסחו עם הקמתו. אך פרופסור שוויקה אינו מסתפק בכך. הוא יודע כי המחשב יכול לעשות הרבה יותר מאשר לאסוף מידע מורכב וגדול ככל שיהיה ולאחזר אותו.

והוא מספר:

ניצול המחשב למחקר

לפני כשנה וחצי ביקר אצלנו התורם. הצגנו מה שעשינו והוא מאד התלהב.
אמרתי לו: עכשיו הגיע הזמן למחקר. אני מבקש שתקצה סכום מסוים למחקר. איני יודע מה ייתן. יכול להיות שהכסף ילך לאיבוד יכול להיות שייתן תוצאות.

הוא הסכים ונתן סכום משמעותי. התחלנו במחקר בנובמבר 2008 ומשתתפים בו כ-15 איש – חוקרים, דוקטורנטים, תלמידי מחקר ותכניתנים. עד מהרה השגנו תוצאות מפתיעות – חיפשנו את האתונות וקיבלנו את המלוכה.

מידע פיסי על התמונה

הדבר הראשון שהתחלנו בו היה האם אפשר לדלות אוטומטית מידע פיסי על הקטע מתוך התמונה שלו. האם אפשר למשל לדעת את האורך והרוחב של הקטע למדוד את האורך והרוחב של הטקסט שבתוך הקטע האם המחשב יכול לקבוע את מספר השורות בקטע

גם רצינו לדעת מה "העובי" הממוצע של שורה כתובה בקטע הזה.
או המרווח הממוצע בין שתי שורות, כי כל סופר יש לו צורה אחרת לכתוב את גודל האותיות והמרווח ביניהם.
זה חלק מהמידע שאתה חייב לתת לכל חוקר על כל קטע וקטע.

בעקבות חורים שיצרה תולעת

האם יש שוליים בקטע הזה ומה המידות שלהם. איך הגיאומטריה של הקטע. האם יש בו חורים. איפה החורים. איך למדוד אותם. ההנחה הייתה שאם יש לך במקור בחוברת של 8 עמודים ואחר כך החוברת התפזרה אז אם באחד היה חור כתוצאה מתולעת שנכנסה וחוררה אותו ההנחה היא שבכל הקטעים יהיה חור באותו מקום. זה יכול לעזור כדי להגיע למסקנה שקטעים מפוזרים במקומות שונים שייכים לאותו קונטרס.

 

זה הנושא שהתחלנו אותו ופתרנו אותו. יש לנו מערכת תוכנה שנותנים לה קטע והיא גוזרת ממנו את כל הדברים הללו. זה לא מסובך אבל אף אחד לא עשה את זה עד היום..

צרוף קרעי קטעים

דומה כי ההשג המרשים ביותר של המחקר של שוויקה וצוותו הוא היכולת לאחות קרעים המפוזרים ב-75 ספריות ואוספים בכל קצווי תבל. כשמדובר ב-300 אלף דפים (600 אלף כשמדובר בשני צדדים) זה למעלה מיכולת אנוש לזכור קשר בין שני קטעים דומים שראה בשתי ספריות המרוחקות זו מזו ת"ק על ת"ק פרסה.

ועובדה היא שב-120 שנות מחקר הצליחו חוקרים בכוח זכרונם לגלות רק 3200 צרופים של קרעי דפים.

שויקה וצוותו פתחו טכניקה המבוססת על שורה של טכניקות ממדעי המחשב (זיהוי פרצופים , למידית מכונה, ועוד).

לפני הכינוס למדעי היהדות הביאו אנשי הצוות בשיתוף עם אוניברסיטת תל אביב עשרים מחשבים שקשרו אותם בשרשרת הציגו למחשבים אלפי צילומים ואלה העלו מאות צרופים שעד כה לא נתגלו בידי חוקרים.

הקהל באולם היה המום. אחת המשתתפות שלחה לשוויקה מייל בו כתבה שכאשר ראתה את התוצאות עמדו דמעות בעיניה וכי עולמה השתנה.

מציאת כל הצרופים האפשריים בין כל זוג תמונות אינה פשוטה כשמדובר במכפלה של 300 אלף דפים ב-300 אלף דפים. מדובר נמאות מליארדים של פעולות השוואה מורכבות.

חידת הפאזל טרם נפתרה

הבעיה שעדיין לא נפתרה היא איך לאחד מספר קרעים קטנים של דף נתון. דהיינו פאזל המורכב מנניח שלושה או שמונה קרעים של דף אחד.
אבל עובדים על זה ואולי ההצלחה תאיר פנים לחוקרים.

תקצר היריעה מלתאר מה כבר הושג ומה עתידים עוד להשיג במחקר.

מה שברור הוא שבעקבות מפעל מחשוב הגניזה מדעי היהדות קיבלו דחיפה קוונטית שאיש לא שיער שהיא אפשרית.

קורא יקר,

אם מצאת עניין במאמר זה ביכולתך להירשם כמנוי חינם לאתר. תקבל לתיבת הדוא"ל שלך כל מאמר חדש שיופיע בו.

להלן הנחיות הרשמה לאתר

http://www.zeevgalili.com/2008/01/568

 

ימי ראוי לקבל את פרס ישראל על מפעל השו"ת

http://www.zeevgalili.com/?p=412

מי באמת כתב את מגילות מדבר יהודה

http://www.zeevgalili.com/?p=374

 מיתר יש בנפש שהספרות מנגנת עליו

http://www.zeevgalili.com/?p=1045