האם "הנסיך הקטן" היה ההיפי הראשון?

התמונה הקלאסית

חלק גדול מההילה שנקשרה בספר "הנסיך הקטן" יש לזקוף לפרשנות האידיאולוגית שלו * רעיונות שהוטמעו בו בתחילת שנות ה-40', הפכו אופנתיים לאחר שקיבלו הקצנה וגוון אידיאולוגי חד במהפכת הסטודנטים של שנות ה-60' * אילו חי הסופר סנט-אכזיפרי היום, היה מגלה להפתעתו כי הוא דובר "היפית" מבלי שהתכוון לכך

                                                        – מאת שרית ילוב –

בספר "הנסיך הקטן" דבקה הילה מיוחדת והוא נחשב השלישי בין רבי המכר בעולם – אחרי התנ"ך ו"הקפיטל" של מרקס. כמו "עליסה בארץ הפלאות" ו"פו הדב", גם "הנסיך הקטן" נחשב "ספר ילדים למבוגרים", כלומר – ספר שחלק מרובדי המשמעות שלו נהירים רק לבוגרים.

על ההקדשה המובאת בתחילתו ("לליאון ורת, כשהיה ילד קטן"), ניתן אולי לומר כי הוא מיועד לאותם מבוגרים שהיו פעם ילדים ועדיין מסוגלים לזכור זאת. או לילדים שיגדלו ויהיו למבוגרים ובזכותו לא ישכחו את ילדותם.

שיר הלל לילדות

כמו 'פיטר פן', גם 'הנסיך הקטן' שר שיר הלל לילדות, לדמיון ולתום. וכמו שחש הקורא בסיום הקריאה ב"התפסן בשדה השיפון", גם בסיום קריאתו של "הנסיך הקטן" יש רבים שמתחשק להם לכתוב אל המחבר "ולהיות חבר שלו".

בין כל הספרים המיתולוגיים הללו, זוכה "הנסיך הקטן" למעמד מיוחד. יש הזוקפים מעמד זה לזכות הביוגרפיה יוצאת הדופן של מחברו, אנטואן דה-סנט אכזיפרי והמסתורין האופף אותה: האם מטוסו הופל או שמא הוא התאבד? האם דמותו של הנסיך הקטן מבוססת על דמות אותנטית ? האם דמות השושנה בספר מבוססת על דמות רעייתו, קונסואלו?

טעות בפרשנות הספר

לדעתי, חלק גדול מההילה שנקשרה בספר הזה יש לזקוף לטעות בפרשנות שלו. רעיונות שהוטמעו, בתחילת שנות ה-40', על ידי מחברו באופן אישי ותמים, הפכו אופנתיים וצברו פופולריות לאחר שקיבלו הקצנה וגוון אידיאולוגי חד במהפכת הסטודנטים של שנות ה-60', בתופעת "ילדי הפרחים" ובשלל התנועות האנרכיסטיות, וכשהספר המשיך להיקרא לאחר שנות ה-60', היו שדימו לראות בו מעין ביטוי מוקדם לאותם רעיונות "היפיים" והם שקידמו את הספר כיצירה "היפית", למרות שאינו כזה.

 

היפים בפסטיבאל וודסטוק
היפים בפסטיבאל וודסטוק (ויקישיתוף)לא התכוון לדבר "היפית" 

 לא התכוון לדבר היפית

 סנט-אכזיפרי ביקר את החינוך האירופי הדוגמאטי שלפני מלחמת העולם השנייה, אך יש שפרשו את דבריו כקריאה אנרכיסטית רדיקלית בנוסח השיר של להקת פינק פלויד: "We don’t need no education". ואם ביקש לגנות את קטילת החי בתרבות המודרנית, היו שהרחיבו זאת לכדי פציפיזם בנוסח סיסמת הסיקסטיז: "עשו אהבה, לא מלחמה". בפרפרזה על גיבור המחזה "גם הוא באצילים" – שאותו לבטח הכיר סנט-אכזיפרי – ניתן אולי לומר כי אילו חי סנט-אכזיפרי היום, היה מגלה להפתעתו כי הוא דובר "היפית" מבלי שהתכוון לכך.

"הפרא האציל" ו"המלך עירום"

הפיתוי העיקרי לראות ב"הנסיך הקטן" ביטוי למשנת שנות ה-60' הוא ההנגדה הקוטבית הנבנית לכל אורכו בין עולם המבוגרים לבין עולם הילדים, הנגדה שבאמצעותה נבנות בעצם כל העמדות הערכיות של "טוב" ו"רע". ההעמדה הזאת של עולם הילדים מול עולם המבוגרים הזכירה אולי להיפיס את ההנגדה שהם יצרו בין ההיפיס לבין "הממסד", תוך זיהוי "פער דורות בלתי ניתן לגישור" המחייב "מרד צעירים".

אולם, כדי לראות בספר הזה ביטוי אמיתי למשנת ילדי הפרחים צריך "לסחוט" אותו לכדי ראיית הילד כשווה למבוגר. כמי שאין להנחות אותו ולחנך אותו, אלא ללמוד ממנו ולחקות אותו. כי הרי הילד הוא הטבע עצמו, שיש להניח לו להתפתח ללא התערבות וללא סוציאליזציה. הוא "הפרא האציל", התם והישר, המגלה כי "המלך עירום" וכי החברה "מדחיקה", "מכחישה" ו"צבועה"האם זו כוונתו של סנט-אכזיפרי?התשובה שלילית.

לפני שאביא ראיות לכך אפרט כמה מהמוטיבים שבהם ניתלו הו יכלו להיתלות, חסידי הרעיון ההיפי כדי לדבוק בפרשנות אידיאולוגית של הספר הזה. (המובאות כאן על פי מהדורת "הנסיך הקטן" בתרגום אילנה המרמן הוצאת עם עובד, 1993).

דמיון, ספונטאניות ויצירתיות

העמדה הערכית הראשונה הנגזרת מן ההנגדה שבין עולם הילדים לבין עולם המבוגרים, כפי שהיא מוצגת בספר, היא חיוניותו של הדמיון. לילדים דמיון פורה ומפותח ולעומתם המבוגרים איבדו את כושר הדמיון והם מבקשים לדכא אותו אצל מי שטרם איבדו אותו, כלומר – אצל הילדים.

הנסיך 11

כך למשל, בַּיחס לְמספרים: בניגוד לילדים, המבוגרים רוחשים להם כבוד ואוהבים להשתמש בהם כדי ללמוד על הסובב אותם: "את הפרטים האלה על האסטרואיד 612ב' ואת מספרו", אומר המספר, "גיליתי לכם רק בגלל המבוגרים. המבוגרים אוהבים מספרים. אם תגיד להם שיש לך חבר חדש, לעולם לא ישאלו אותך שאלות חשובות. איש מהם לא ישאל: 'איזה צליל יש לקול שלו? במה הוא אוהב לשחק? האם הוא אוסף פרפרים?' לא, הם שואלים: 'בן כמה הוא? כמה אחים יש לו? כמה הוא שוקל? כמה משתכר אביו?' ורק אז נדמה להם שהם מכירים אותו… אבל אנחנו, שמבינים את החיים, מצפצפים כמובן על המספרים" .
המבוגרים מתייחסים לעולם ולפרטיו באופן חומרי, תכליתי, טכני, רוטיני וחֶפצי, וכך קובעים מה רציני ומה לא. ואילו הילדים מתייחסים לעולם באופן רוחני, יצירתי ואישי, ולכן תפיסתם מה רציני ומה חשוב הפוכה מזו של המבוגרים. רק מוסכמות חברתיות מאלצות אותם לעתים לפעול בניגוד לתפיסתם: "ואז לא הייתי מדבר איתם לא על נחשי בּוֹאַ, לא על יערות עד ולא על כוכבים. הייתי יורד לרמתם ומדבר איתם על ברידג', על פוליטיקה ועל עניבות. והם היו מרוצים מאוד שהתוודעו אל איש נבון כמוני".

רוחניות מול חומריות

 

בין הדגלים שנשאה תנועת "ילדי הפרחים" היו אידיאליזציה של הרוחניות לעומת החומריות, של והספונטניות לעומת התכליתיות, של היצירתיות לעומת הטכניוּת. ההיפיס שללו את חברת השפע המערבית – החומרית והחומרנית. חברה ההופכת את אנשיה ל"ברגים במערכת", "עבדים מרצון לקפיטל", גדודי "אדם חד-מימדי" (כשם ספרו של הרברט מרקוזה). והנה, כשהנסיך הקטן שואל את איש העסקים: "ומה יוצא לך מזה שאתה עשיר?" ואיש העסקים עונה: "אני יכול לקנות לי עוד כוכבים, כשמתגלים כוכבים חדשים"– יכול מי שרוצה בכך לראות בדו-שיח הזה את התגלמות הקונפליקט בין ילד הפרחים ארוך השיער לבין אביו ה"בורגני" שאינו מבין מדוע מתעקש בנו ללבוש סמרטוטים ולחיות על מוסיקה ואהבה. שהרי מה טענו ההיפיס? ההון מזין את תאוות הבצע ותאוות הבצע מולידה חברת המונים חומרנית. הסוגדת לטכנולוגיה. וחברת ההמונים מצמיחה אנשים תזזיתיים, כפייתיים, בודדים ואטומים.

הנסיך 33

"לבני אדם אין חברים"

לכל אחד מהרעיונות האלה ניתן למצוא ב"הנסיך הקטן" לפחות מאחז אחד או שניים, ומי שרוצה מאוד-מאוד יכול להיתפס גם לקטעים שבהם טמונים כביכול זרעי הרעיון של הקומונה, הרעיון של חלוקת הרכוש ורעיון החזרה המלאה לטבע. כשאיש העסקים שואל את הנסיך הקטן, של מי לדעתו הכוכבים, משיב הנסיך הקטן: "אני לא יודע. של אף אחד". לכאורה מתנער כאן הגיבור מן הצורך האנושי בקניין ומביע תמיהה לנוכח תחושת הבעלות החביבה כל כך על "המבוגרים". הנסיך הקטן גם לומד מן השועל ש"לבני האדם כבר אין זמן להכיר שום דבר. הם קונים דברים מוכנים אצל הסוחרים. והלא אין סוחרים שמוכרים חברים, ועל כן אין לבני האדם חברים עוד". כלומר, הוא חש אי נוחות לנוכח השטחיות, התזזיתית והיחס המסחרי לכל דבר שבעולם. וכשמוכר הגלולות מרוות הצימאון החוסכות 53 דקות לשבוע, ממליץ עליהן באוזני הנסיך הקטן, אומר לו הנסיך: "אני, אילו היו לי 53 דקות פנויות, הייתי הולך לי בנחת למעיין". כלומר, הוא מתריס בתמימות נגד הקידמה הטכנולוגית ומציג את האופציה של חזרה לטבע.

 

שער הספר במהדורה העברית
שער הספר במהדורה העברית

פרחים בקנה והלוצינציות

ילדי פרחים אמרנו? ובכן, לא רק השושנה היא כוכבת-על בספר הזה, אלא הפרח באופן כללי משמש בו דימוי לנשגב ולנכסף. "אם מישהו אוהב פרח שבכל מיליוני הכוכבים יש רק אחד כמוהו", אומר הנסיך הקטן, "די לו להסתכל בכוכבים וכבר הוא מאושר. הוא אומר לעצמו: "הפרח שלי נמצא שם באיזה מקום… אבל אם הכבשה תאכל את הפרח, הוא ירגיש כאילו בבת אחת כל הכוכבים כבו!" . ואם על הלוצינציות וסמים דיברנו, לא קשה לקרוא כמה מדברי השועל כזרם תודעה של יצור תחת השפעת סמים. למשל: "אתה רואה שם את שדות החיטה? איני אוכל לחם. אין לי כל צורך בחיטה. שדות החיטה אינם מזכירים לי כלום, וזה עצוב. אבל לך יש שיער זהב. אז כמה נפלא יהיה אחרי שתאלף אותי: החיטה, שצבעה כצבע הזהב, תזכיר לי אותך! ואוהב את קול הרוח בין השיבולים". גם מי שדוגלים ברעיון של חופש ושחרור מוחלטים – מצבא, מ"ממסד" ומן המנגנונים הציבוריים באשר הם, יכולים למצוא בספר הזה רמזים-כביכול לאידיאולוגיה ההיפית: "לקשור אותה?", משתומם הנסיך הקטן כשהמספר מציע לו לקשור את כבשתו, "איזה רעיון משונה!". "אבל אם לא תקשור אותה היא תלך לאן שתרצה ותאבד", אומר המספר. "שתלך, לא יקרה כלום, הכל כל כך קטן אצלי".

לדון עכברוש למוות

אהבת החופש והעצמאות ב"הנסיך הקטן", באה לביטוי בהצגת הגיחוך שבשררה, הפומפוזיות שבסמכות, הנוקדנות שבשיפוט, העמדת הפנים שבהטלת המרות. החוק והצו מוצגים כעניינים לא טבעיים ולא אנושיים. ממש כפי שאהבו לשנוא את הסמכות ואת החוק צרכני ה-LSD ארוכי השיער. המלך הבודד, כפי שהוא מוצג ב"הנסיך הקטן", היה "גאה מאוד שיש לו סוף סוף מישהו למלוך עליו". היה חשוב לו "שיעשו את דברו". ועל מי הוא מולך? על עכברוש. לנסיך הקטן הוא אומר: "נדמה לי שבכוכב שלי יש עכברוש באיזה מקום, אני שומע אותו בלילות. תוכל לשפוט את העכברוש הזקן הזה. מפעם לפעם תדון אותו למוות וככה יהיו חייו תלויים במשפטך. אבל בכל פעם תעניק לו חנינה, כדי לא לבזבז אותו. יש רק עכברוש אחד". והנסיך עונה לו: "אני לא אוהב לדון למוות". הנסיך לועג לנימוסים חסרי היגיון וכללי טקס מאובנים: "אין זה מן הנימוס לפהק לפני מלך", אומר המלך, "אני אוסר זאת עליך". "אני לא יכול להתאפק", עונה הנסיך הקטן, "עשיתי דרך ארוכה ולא ישנתי".

הנסיך פרחים

למה באמת התכוון סנט-אכזיפרי?

כל הדוגמאות שהבאתי לא נועדו אלא כדי להציג את "נקודות האחיזה" האפשריות של ילדי הפרחים בספר "הנסיך הקטן" על מנת לראות בו "ספר שלהם". אולם נראה כי סנט-אכזיפרי כלל לא התכוון להטיף בספרו – לא לאנרכיזם, לא לפציפיזם, לא לקומוניזם ולא להתנערות בנוסח היפי מן ה"ממסד" באשר הוא, אלא לבטא הרהורים קיומיים בעלי גוון הומניסטי, נטולי עוקץ פוליטי. ניתן ללמוד זאת גם מן הביוגרפיה שלו וגם מתוך הספר עצמו. סנט-אכזיפרי נולד למשפחה אריסטוקרטית, ואביו היה רוזן שעשה לפרנסתו כסוכן בורסה. בשנות ה-20' של המאה ה-20 התגייס אנטואן לצבא, ללא שמץ פציפיזם ומתוך נכונות לשרת את ארצו ואף להרוג אם יהיה צורך בכך. כשנשלח בשנות ה-30' כעיתונאי לחזית מלחמת האזרחים בספרד, ניכר מכתבותיו כי תמך ברפובליקנים – לא בפשיסטים וגם לא בקומוניסטים. שנים רבות הוא שימש טייס בקו הדואר בין טולוז שבצרפת לקזבלנקה שבמושבה הצרפתית דאז – מרוקו. הוא לא הראה שום התנגדות לקולוניאליזם, וב-1934, כשנקרא על ידי חברת אייר פרנס לשמש טייס ניסוי בקו הארוך בין פאריס לסייגון – הוא נענה ברצון.

 

 

 

 

 

 

 

אכזיפרי ליד מטוסו
אכזיפרי ליד מטוסו

 סייגון היא כידוע העיר הגדולה בוייטנאם – מדינה שבעבר היתה חלק מהמושבה הצרפתית הודו-סין ושמאוחר יותר הפכה המעורבות האמריקנית בה למוקד מחאה מרכזי של ההיפים. סנט-אכזיפרי חנך במו ידיו את קו הטיסה פאריס-סייגון, שלמעשה נועד להוכיח כי מדינת האם אינה כה רחוקה ממושבותיה. גם לאחר תאונה שעבר בקו הזה, התעקש להוכיח כי ניתן להפוך אותו לקו רגיל ולשם כך אף רכש מטוס משלו. סנט-אכזיפרי הפגין נוסטלגיה לימי הגבורה של צרפת במלחמת העולם הראשונה, נוסטלגיה שאין בה שמץ של אנטי-מיליטריזם או התנגדות למלחמה באשר היא. הוא תיעב את דה-גול, החלופה האפשרית היחידה באותה עת למשתף הפעולה הצרפתי עם הנאצים – ראש הממשלה המרשל פטן. הוא עקר לארה"ב. לאחר שסיים בארה"ב את כתיבת "הנסיך הקטן", יצא סנט-אכזיפרי ללחום בשורות בעלות הברית בצפון אפריקה. כל אלה גם יחד מלמדים שהאנרכיזם, הפציפיזם והאסקפיזם של ילדי הפרחים לא היו מוצאים בו שותף נאמן. ובאשר ל"הנסיך הקטן" עצמו. למרות שיש בו רמזים-לכאורה למשנת ההיפיס, יש בו לא מעט מוטיבים השוללים קריאה כזאת. כך, למשל, דברי השועל בעניין טקסים: "אנחנו זקוקים לטקסים", הוא אומר, "גם זה משהו שהוזנח יותר מדי… זהדבר שמבדיל יום אחד משאר הימים ושעה אחת מכל שאר השעות".

 

 

 

 

הבית בו נכתב הנסיך הקטן  (ויקיפדיה אנגלית
הבית בו נכתב הנסיך הקטן (ויקיפדיה אנגלית)

שרית ילוב היא עיתונאית וחוקרת תרבות.

גירסה מלאה של המאמר הופיעה במקראה "בעקבות הנסיך הקטן – פרקי עיון ומחקר", בעריכת מירי ברוך, הוצאת מערכות חינוך לוינסקי בע"מ, 2001
הציורים במאמר זה צוירו בידי מחבר הספר ופורסמו בקנדה באתר לספרים חופשיים ומתפרסמים כאן על בסיס שימוש הוגן http://wikilivres.info/wiki/The_Little_Prince

ראה גם

 

מלובנגולו מלך זולו ועד מורה נבוכים

 http://www.zeevgalili.com/?p=436

האוטו כבר לא שלנו ולא ירוק

 http://www.zeevgalili.com/?p=410

דוכן נוסח שוק הספרים של הגששים

 http://www.zeevgalili.com/?p=6686

מי הזיז את הגבינה שלי

 http://www.zeevgalili.com/?p=218

בין בריטניקה לנוער לאנציקלופדיה מכלל

 http://www.zeevgalili.com/?p=372

מי היה לאון ורת, הסופר היהודי שלגורלו כה חשש מחבר "הנסיך הקטן", אנטואן דה סנט-אקזופרי? מאת גדעון טיקוצקי http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1102376.html

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

4 תגובות בנושא “האם "הנסיך הקטן" היה ההיפי הראשון?

  1. הצועד בנעליו

    מי שמשתמש במובאות מן התרגום החדש, ולא התרגום הישן של אריה לרנר – כבר אני יכול לשער לי לאיזה כיוון ילך.
    גדלתי על הנסיך הקטן ואהבתי אותו, וגם על רעיונות היפיים גדלתי ואת חלקם אימצתי (חלקם נזנחו עם השנים), ממש לא חשבתי שהאחד מחזיק את השני, או שאני אוהב את האחד בגלל השני. היפים היו באמריקה ובאגליה, סנט אקזופרי בצרפת, וגם כילד, לפני שלמדתי משהו בהסטוריה, תפסתי שאלה היו תקופות שונות. בתקופה שבה חי אקזופרי, לא היה מפתיע אותי שהוא היה קולוניאליסט, פטריוט של העבר הצרפתי, ולוחם (בשירות בעלות הברית – למרות שהוא שנא את דה גול!). אני מניח שגם ההיפיז אם ניקח את תקופתם 20 שנה אחורה (דרך הוריהם, נניח) במלחמה שהיתה אחרת מהמלחמה בוייטנאם, לא בהכרח היו מאמצים את האנרכיה והפציפיזם בצורה שבה אימצו אותה בסיקסטיז, בין השאר כתגובה למלחמה בוייטנאם (שהעובדה שאקזופרי תמך בקולוניזציה שלה אמורה כביכול לומר משהו במאמר הזה), ומצד שני, סנט אקזופרי אילו היה ממשיך במסעות שלו עוד כמה שנים ולא נהרג זמן די קצר אחרי הוצאת ספרו, אולי היה מפתח את הרעיונות הכלל-אנושיים והאקזיסטנציאליים שלו לכיוון יותר היפי, אולי היה מואס בקולוניאליזם של ארצו – קרו כבר דברים כאלה, ונראה לי שלא היה תומך בסיבותיה של ארה"ב להיות מעורבת בוייטאנאם, אם להקיש משהו מדעתו על אנשי עסקים כפי שהיא מובאת בספר. ומכל מקום, מה באמת רוצה כותבת המאמר לומר לנו? האם אמורים ההיפיז לפסול את אקזופרי משום שהיפותטית הוא לא היה חבר שלהם בכל המקומות? או מה?
    בסך הכל אני מרגיש שכותבת המאמר מנסה, ממקום של מחשבה פוליטית מאד מסויימת, להדביק להיפיז (ודרכם ל'סמול' העכשווי) סיפור, לאנוס עליהם איזה זיקה שכביכול יצרו, כדי להפריך אותה וללעוג בכך להשקפה הליברלית-הומניסטית. ואני חושב שכבודו של אקזופרי בדורו מונח, וכבודם של ההיפיז – וזכות גדולה היא לאדם ההומניסט הליברל או השואף להיות כזה להכיר את שניהם ולאמץ משניהם..

    1. ד"ר שרית ילוב

      ראשית, גם מבלי לעסוק בהרחבה בזניחותו של השוני בין שני התרגומים לעברית של "הנסיך הקטן" מבחינת תוכנו של הספר, עצם העדפת התרגום של אריה לרנר ל"הנסיך הקטן" על זה של אילנה המרמן – אין בה כדי לגרוע מתוקפן של עמדות המבוססות על התרגום של המרמן, אולי להפך: הפרשנות האידיאולוגית המוטעית שתרמה להערכה המופרזת של הספר החלה בשנות ה-70', הרבה לפני שפורסם תרגומה של המרמן (1993) ומטבע הדברים התבססה דווקא על תרגומו של אריה לרנר (1952).
      באשר לשאר טענותיו של הכותב, עיקרן מבוסס על ספקולציות מסוג "נניח" ו"אילו", שגם אם נניח כי אילו ניתנה להן ההזדמנות להתגשם היו מתגשמות בדיוק כפי שמתאר אותן הכותב – עדיין עוסקות הן מצד אחד בהוריהם של ההיפיז ומצד שני באנטואן דה סנט-אכזיפרי. המאמר, לעומת זאת, טוען את טענתו לא על אלה ולא על זה, אלא על מובילי התרבות וקובעי הטעם האמנותי מאז שנות ה-70', שהתפתו להלביש על הספר הזה פרשנות מוטעית.
      ובכל הנוגע לזכותו של "האדם ההומניסט הליברל" להכיר הן את משנתם של ההיפיז והן את כתביו של סנט-אכזיפרי – מעולם לא עמד המאמר הזה בדרכו של איזשהו הומניסט ליברל לממש זכות זו.

  2. פינגבאק: וגם שבוע הספר | CASUAL

השאר תגובה