האם הסלולארי עלול באמת לגרום לסרטן?

 

טלפון סלולרי ויקישיתוף

טלפון סלולרי ויקישיתוף

מאמר זה נכתב לפני פרסום האזהרה של ארגון הבריאות העולמי. אך הוא לא איבד מאקטואליותו.

ז.ג.

יוני 2010

 

פרופסור יעקב  לוינגר ז"ל, מורי לפילוסופיה בבר אילן, נהג לומר כי מי שמתבונן בטבלאות סטטיסטיות חייב להגיע למסקנה שלא קיים חופש רצון ולא קיימת השגחה אלוהית על הפרט. הטבלאות הסטטיסטיות מלמדות אותנו, למשל, שבשנה הקרובה ימותו כך וכך אנשים בתאונות דרכים. הכל צפוי, אבל הרשות אינה נתונה. לא בידינו ואולי לא גם בידיו של הקדוש ברוך הוא.

 

 

איני יודע אם דבריו אלה של המורה הנערץ היו רציניים או נאמרו בלצון. הגבול אצלו בין הומור חריף למחשבה עמוקה היה תמיד דק. מה שברור לי הוא שדבריו נאמרו בתקופה שהסטטיסטיקה הייתה אחד הענפים הבזויים של המדע.

 

ויעידו על כך אינספור אמירות ובדיחות על סטטיסטיקה וסטטיסטיקאים.

 

* יש שלושה סוגי הונאות: שקר, כזב וסטטיסטיקה.

 

* רופא אומר לחולה אין לך מה לדאוג: במחלה שלך מתים תשעה מתוך עשרה חולים ותשעת המטופלים הקודמים שלי כבר מתו.

 

– סטטיסטיקאי בגובה מטר וחצי טבע בבריכה שהעומק הממוצע שלה 10 סנטימטר.

 

– "בדומה לחלומות, הסטטיסטיקה היא צורה של הגשמת משאלות"( (הפילוסוף הפוסטמודרני ז'אן בודריאן)

 

– "הוא משתמש בסטטיסטיקה כמו ששיכור משתמש בפנס רחוב – לתמיכה, לא לתאורה"

 

– "סטטיסטיקה היא הראשונה במדעים הלא מדוייקים";

 

– "סטטיסטיקה היא כמו ביקיני. מה שנחשף – מרמז, אך מה שנסתר – חיוני".

 

 

חלק מן הציטטות כאן מצאתי בספר "אוצר הציטטות" מאת  איתן בן-נתן, ספר מצויין שאכתוב עליו בקרוב.

 

הקדמתי את ההקדמה הארוכה הזו למאמר מפרי עטו של בני, טל גלילי, הלומד ביו סטטיסטיקה לתואר שני באוניברסיטת תל אביב.  אינני מפרסם את המאמר כדי לקדם את טל ואת האתר שלו. מכלול האתרים שהקים מכניסים בכיס הקטן את האתר שלי, לפחות מבחינת התפוצה ומספר הקוראים.

 

אני מביא את הדברים כדי לשתף את הקורא בחוויה שאני עברתי בעקבות שיחות ממושכות עם בני על מה שנראה בעיניי כמבט חדש על המדע  הזה שמשך שנים היה מטרה לקיתונות של בוז ועתה דומה כי יש לו עדנה. שוחחתי באחרונה עם פרופסור לרפואה והוא גילה את אוזני כי חלק גדול מן המחקר הרפואי של העבר מחייב בדיקה מחדש הואיל והיה מבוסס על הנחות סטטיסטיות שגויות  ואלה ניתנות לתיקון בכלים החדשים שפותחו בשנים האחרונות. המידע על הכלים הללו לא הגיע כנראה לתקשורת וזו משמשת עדיין במה למעשי הטעיה והונאה באמצעות הסטטיסטיקה כמיטב המסורת של פעם. על כך אמר פעם מישהו:

 

"אדם שאינו מציץ לעולם לעיתון יודע יותרמאשר מי שקורא עיתונים. , שכן, מי שאינו יודע דבר, קרוב יותר לאמת ממי שראשו מלא שקרים וטעויות".

 

זאב גלילי

 

 

–  מאת טל גלילי  –

היום טילפנה אלי לסלולרי קרובת משפחה אהובה. לאחר מספר דקות שיחה, היא ציינה שפורסם מחקר ששיחה בטלפון עלול להגביר את הסיכון שלנו ללקות בסרטן מוח ב- 40%, ושאולי כדאי שלא נאריך בשיחה.

זו הזדמנות טובה לשאול, האם זו באמת המסקנה המתבקשת.

הידיעה ב-YNET על הסרטן מהסלולארי

נתחיל בעובדות, הנה צילום מסך של הידיעה שפורסמה ב- YNET. הכותרת הייתה "מחקר: חצי שעה בנייד מעלה ב-40% סיכון לסרטן"

ללא שם

 

(אגב, שימו לב שמתחת לידיעה על סרטן המוח מהסלולרי, הופיעה במדור המחשבים הידיעה "לסלולרי: אוסף משחקי פנאי לטלפון אנדרואיד")

אבל האם באמת חצי שעה בנייד מעלה את הסיכון לסרטן ב- 40%?  ובעצם, מה זה אומר שהסיכון עולה ב- 40%? 40% ממה?

מה נאמר בכתבה:

"המחקר הבינלאומי הגדול מסוגו, שכלל כעשרת אלפים איש ב-13 מדינות, כולל ישראל, מצא סיכון מוגבר ב-40% לגידול מוחי בקרב אנשים המדברים חצי שעה ביום או יותר. פרופ' סדצקי, האחראית על המחקר: "התוצאות מטרידות – זמן החשיפה של הנבדקים זעום לעומת המקובל היום". החוקרים: מגבלות המחקר דורשות מחקר נוסף כדי לבסס את הקשר"

הפיסקה הזו עדיין מאד מפחידה. נשמע שזה מחקר מאד גדול (עשרת אלפים איש ב- 13 מדינות), המחקר מצא סיכון מוגבר לסרטן ופרופסורית מוטרדת מהתוצאות. אבל מה אומר המשפט האחרון? "מגבלות המחקר דורשות מחקר נוסף כדי לבסס את הקשר"

מה זה אומר?

לשם כך נעיין בכתבה עד שנגיע אל הפיסקה שבה מצוטטת פרופסור סדצקי כאומרת: "תוצאות המחקר לא הוכיחו כי קיים סיכון, אך גם לא שללו סיכון כזה"

וכעת יעצור הקורא החרוץ וישאל: אבל אם לפני רגע היא אמרה שהתוצאות מטרידות, למה היא אומרת כעת שהמחקר לא הוכיח כי קיים סיכון? האם יש סיכון או אין סיכון?

בין תוקף מדעי למהומה עיתונאית

הכתבה הזו היא דוגמא מצויינת למצב שבו השאיפה של מדענים לטענות מבוססות מתנגשת בנטייה של העיתונות לחולל מהומה.

מדענים משתדלים לומר דברים שיוכיחו עצמם בעתיד.  ראשית מכיוון שזה אידאל טוב לשאוף אליו, ושנית מכיוון שאם מדען יטען טענה שתופרך בפעם הבאה שמישהו יעשה מחקר על הנושא, אז השם הטוב של המדען ייפגע (מה שישפיע על יוקרה, פירסומים, יכולת לקבל מענקים, קידומים וכו').

מן הצד השני, יש לנו את העיתונאים שרוצים להשיג את תשומת הלב של קוראיהם. מדוע? כיוון שהמשמעות של תשומת לב ציבורית לעיתון היא כסף).  לעיתונת יש מוטיבציה ליצור הרבה אזעקות, אפילו במחיר של יצירת אזעקות שווא, הם הילד שקורא "זאב זאב" , כדי לקבל תשומת לב. והם מרוויחים גם אם לעולם לא מופיע זאב אמיתי.

(וכאן יש מקום לעוד ציטטה: "טעויות של רופאים קוברים בבתי קברות, טעויות של עורכי דין נמצאים מאחורי סורג ובריח, טעויות של עיתונאים נמצאים בכותרות הראשיות".)

כמובן שאני עושה פה קריקטורה משני הצדדים. גם מדענים רוצים פירסום ותשומת לב, וגם לעיתונות יש שאיפה לשמור על שמם הטוב.  ואף על פי כן, קריקטורה של המצב היא כנראה התיאור המדוייק ביותר, ראו לדוגמא את הקריקטורה הבאה אשר מתארת את מעגל החיים של ידיעה מדעית:

science_news_cycle

אני חושב שזה בערך מה שקרה כאן היום.

אז מה עושים? בודקים מה כתוב במאמר

במקרה שנתקלים בידיעה כמו ב- YNET, הדבר האחראי (כלפי עצמנו) לעשות, הוא לחפש את המאמר המקורי שעל פיו נכתבה הידיעה.

במקרה שלנו, המאמר המקורי נקרא:
Brain tumour risk in relation to mobile
telephone use: results of the INTERPHONE
international case–control study
ואפשר להוריד אותו
מכאן. (תודה לויקיפדיה האנגלית שמצאו את המאמר בשבילנו)

בתחילת המאמר מתוארות המסקנות של המחקר (הדגשה שלי):
Overall, no increase in risk of glioma or meningioma was observed
with use of mobile phones. There were suggestions of an increased
risk of glioma at the highest exposure levels, but biases and error
prevent a causal interpretation. The possible effects of long-term
heavy use of mobile phones require further investigation.

המשמעות היא שאיננו יודעים, שהמחקר איננו חד משמעי, שאין בו כדיהסקת מסקנות חד משמעית!
כמו שכתבתי בהרחבה בזמנו
כאן, קורלציה איננה סיבתיות. זה ששני דברים קרו ביחד, לא אומר שהאחד גרם לשני.

הבנו אותך, אבל תכל'ס מה לעשות? להשתמש בסלולרי או לא?

פרופסור סדצקי (שאני משוכנע שמבינה בתחום היטב) אמרה: "לדעתי כמומחית בבריאות הציבור, האינדיקציות האלה מצדיקות נקיטת עמדה זהירה" והוסיפה כי "ישנה תת הערכה של הסיכון האמיתי וסביר להניח שהוא גבוה יותר".
עכשיו השאלה מה עושים עם זה.
מעיון במאמר, אני רוצה להפנות לעמוד 7 ואילך, שם מופיעות הטבלאות שמסכמות את תוצאות המחקר.
מה שמעניין בטבלאות הללו אינם הנתונים, אלא דווקא התיאור של הנתונים בכותרת.
בתיאור נכתב: excludes use with hands-free devices
כלומר – הם הסירו מהצגת הנתונים שלהם את האנשים שהשתמשו בדיבוריות ואוזניות. ומה שאני שואל את עצמי (בקול רם)  מדוע.
הנה הניחוש שלי (זה רק ניחוש, אני לא יודע באמת): אני מנחש שהם הסירו את הנתונים הללו, מכיוון שהנבדקים שהשתמשו בדיבוריות ואוזניות דיללו להם את האפקט. הם רצו לסיים את המחקר עם תוצאות ברורות, והוספת הנבדקים הללו יצרה להם בעיה משמעותית בהצגת התוצאות.
המשמעות של זה עשויה להיות (אבל לא בהכרח), ששימוש באוזניות או דיבוריות מצמצמות את הסכנה הפוטנציאלית לסרטן כתוצאה מהשימוש בסלולרי.
האם זה באמת כך? אני לא יודע. בשביל זה הרי צריך לעשות מחקר…

ולפני שנסיים – מה זה בעצם סיכון מוגבר ב- 40% ??

(פה הכביש נהיה קופצני, ראו הוזהרתם)

סוג המחקר שמתואר בכתבה הוא של case control study (אחת משיטות המחקר היותר קלות, אך גם הרבה יותר בעייתיות, במחקר אפידמיולוגי).
שזה אומר – תמצאו לנו חולים (בסרטן מוח), אז תמצאו אנשים בריאים שדומים לחולים. ואז נשווה  באחוזים את פרופורציות השימוש של כל קבוצה בסלולרי.
זהו מדד לקורלציה בין הסרטן לשימוש בסלולרי.
המדד שבו השתמשו במחקר כדי לתאר "עליה בסיכון" מכונה odds ratio (אפשר לקרוא עליו
עוד, הרבה, כאן)
לדוגמא: נניח שיש לנו 150 חולי סרטן. 50 מהם השתמשו בטלפון סלולרי למול 100 שלא השתמשו.
לעומתם, היו לנו 125 אנשים בריאים (הביקורת), 25 השתמשו בסלולרי למול 100 שלא השתמשו.
במצב כזה, ה- OR יהיה 50/100 ואת זה נחלק ב- 25/100 סך הכל אנחנו מקבלים OR = 2.
כלומר, בדוגמא שהבאתי, יהיה סיכון גדול יותר למשתמשי סלולרי לקבל סרטן.

אבל המדד שמעניין אותנו לדבר עליו איננו ה- OR אלא ה- RR.
RR (או Relative Risk), משמעותו מדד ל"סיכון יחסי" המשמעות שלו (שהיא זו שמעניינת אותנו) היא מהו היחס בין אחוז החולים בסרטן אצל המשתמשים בטלפון סלולרי, חלקי אחוז החולים בסרטן אצל הלא משתמשים בטלפון סלולרי.
או במילים אחרות, כמה יותר חולים יהיו לנו בסרטן, בגלל שימוש בטלפון סלולרי.
אז לדוגמא, אילו ה- RR היה שווה ל- 2, זה היה אומר שאם כולם משתמשים בטלפונים סלולרים, אז חצי מהמקרים שחלו בסרטן היו יכולים להיחסך, אם לא היינו משתמשים בטלפונים סלולרים.
אבל רגע, מה שהמחקר שלנו בדק היה OR, לא RR. אז איך אפשר לקשר בין האחד לשני?
התשובה היא שבמקרים שבהם מדובר במחלה מאד נדירה (לדוגמא… סרטן מוח), אז ה- OR הוא די קרוב ל- RR (עוד על כך אפשר לקרוא כאן).
לכן, במקרה של המחקר שלנו, אם הם קיבלו OR של 1.4 עבור שימוש כבד בסלולרי ( של חצי שעה ביום), למול אי-שימוש, אז מכיוון שסרטן המוח זה דבר נדיר הם יכולים לומר שבעצם יש להם אומדן לא רע לכך שה- RR = 1.4.
כלומר, שבאוכלוסיה של משתמשי הטלפון הסלולרי יהיו פי 1.4 יותר חולים בסרטן המוח מאשר היו אצלם אילו כל האוכלוסיה לא הייתה משתמשת בסלולרי.

דוגמא נוספת, ה- RR (סיכון יחסי) לקבלת סרטן ריאות עבור אנשים מעשנים הוא 23.3 (לפחות לפי הנתונים שכאן).
כלומר, יש פי 23.3 יותר מקרים של סרטן ריאות אצל אנשים שמעשנים, מאשר היה אילו הם לא היו מעשנים.

אז לסיום – לדאוג או לא??

באופן עקרוני – לדאוג. באופן ספציפי – לא לדאוג.

המחקר שבוצע לא יודע לומר לנו מה המצב.
הוא רק מצביע על כיוון שיש טעם לחקור אותו יותר לעומק.
האם אני חושב שכדאי לחקור את הנושא יותר? בהחלט! היות ותפוצת השימוש בסלולרים היא עצומה, הבדיקה של אופן השימוש הבריא במכשיר הזה היא הכרחית.
האם אני חושב שהממצאים של המחקר הנוכחי מעידים על סכנה? לא. הם מעידים על אפשרות תאורטית פוטנציאלית לסכנה, מה שאומר שצריך לבדוק – זה לא אומר שיש סכנה. באותה מידה בדיוק, המחקר הנוכחי גם גילה שאנשים שמשתמשים בסלולרי באופן לא כבד, יש להם פחות סיכון לחלות בסרטן המוח
(בחיי, תפתחו את המחקר ותקראו). החוקרים חושבים שהסיבה לזה היא בחירה מוטה של קבוצת הביקורת אליה הם השוו את החולים (בעיה ידועה במחקרים). אז האם זה אומר ששימוש בסלולרי (אבל לא יותר מידי) בעצם מגן על אנשים מסרטן מוח (מאשר אם הם לא היו משתמשים במכשיר בכלל). גם כן לא – הם מעידים על אפשרות תאורטית פוטנציאלית לזה שיש פה גורם מגן.
איך יודעים? מבצעים מחקר מסוג שהוא בעל תיקוף מדעי חזק יותר מאשר מקרה-ביקורת (לדוגמא, מחקר עוקבה כבר יהיה שיפור).

* להזכיר: אינני רופא, פסיכולוג, כירפורקט, פסיכופט או נוירולוג – אין במאמר זה משום מתן המלצה בעלת יומרה רפואית משום סוג שהוא. רוצים עצה מקצועית – אנא פנו למומחה ושלמו לו עבורה :-)

ולסיום ציטטה חיובית על הסטטיסטיקה שאמרה פלורנס נייטינגל מחלוצי השימוש בסטטיסטיקה למטרות רפואיות: "את מחשבותיו של האלוהים, עלינו להבין באמצעות  סטטיסטיקה. משום שזהו כלי המדידה של כוונותיו"

+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

.ראה גם:

המדריך לטרמפיסט בטטיסטיקה – הבלוג של טל גלילי

http://www.biostatistics.co.il/

בדיחה ושמה סקר TGI

http://www.notes.co.il/shooky/46328.asp

חיים ומוות בידי הסטטיסטיקה

http://www.zeevgalili.com/?p=413

ישראל אומן: מדוע אי אפשר להאמין לסקרים

http://www.zeevgalili.com/?p=212

מי כתב את הזוהר ואת מחזות שקספיר

http://www.zeevgalili.com/?p=6551

כך תרשם כמנוי חינם להיגיון בשיגעון http://www.zeevgalili.com/2013/04/18091
פורסם בקטגוריה סטטיסטיקה, רפואה, תקשורת. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת בנושא האם הסלולארי עלול באמת לגרום לסרטן?

  1. מאת תמיד אמרתי‏:

    תודה לך על מאמר נפלא ומרומם רוח, אשר מראה כי הכל נקבע על פי התוצאה מראש. קודם קובעים ואח"כ מכוונים לשם, אחרת כפי שאמרת, לא תהיה סיבה להמשיך לחקור ובטח לא להמשיך ולתת מענקים ובעצם, לא תהיה זכות קיום למחקרים דמיקולו שאינם מראים דבר ורק רוצים להגיע עם תוצאה.
    לגבי ההגנה שציינת, שנים רבות שאני אומר, שאם יש השפעה כלשהי על המח, לגלים מסוג זה שמייצר הסלולארי, מי אמר בהכרח שתהיה רעה? בדיוק כפי שטענת על הגנת המח במשתמשים לא כבדים.
    אולי שימוש בסלולארי יגדיל את אונות המח? אולי יעצים את יכולת המחשבה? אולי יזרים נוירונים במהירות גבוהה יותר ויפתח יכולות חשיבה מדהימות? אולי יציף את המח באפשרויות תקשור מיוחדות? למה כל מחקר חייב להראות תוצאה שלילית, אולי המוטציה שתיווצר לנו במח בעקבות אותם גלים תהיה דווקא חיובית?
    זאת נדע רק עוד 50 שנה, וגם אז לא בטוח כי הסטטיסטיקה כמו שאמרת, תשתנה ויהיה צורך במחקר חדש. אז אולי פשוט נחיה באמונה ובזה נסגור את הנושא ונחייך?
    בקיצור – חשבו חיובי.
    תודה על מאמר משעשע ומרתק גם יחד.

השאר תגובה