אין ספק שמדונה היא גאונית שיווק. הכוכבת, שהחלה דרכה בראשית שנות השמונים כזמרת להיטים קלילים – הפכה בתוך עשרים וכמה שנים לאלילה ולאייקון תרבותי.
אנשים מוכנים לשלם 7000 דולר לכרטיס כדי לראות אותה. לשלם 24 אלף דולר במכירה פומבית לאספנים, עבור חזייה שלה. הונה נאמד בחצי מיליארד דולר (גם לאחר התשלומים לאקסים שלה).
היא הגיעה למעמדה ללא ספק בזכות כישרונותיה המוסיקליים. אך גם, ואולי בעיקר, ביכולתה לשווק עצמה בפרובוקטיביות ובתעוזה.
"למות ביום אחר"
דוגמא אחת מרבות: הקליפ "למות ביום אחר", שהפיקה מדונה ובו היא משלבת "מוטיבים קבליים" על רקע סרט של ג'יימס בונד. בקליפ נראית מדונה כשעל זרועה מקועקעות האותיות לא"ו, שמסמלות אחד משמות הקדוש ברוך הוא לפי המסורת היהודית. הסצינה מתרחשת במחנה שבויים בו עוברת מדונה עינויים. במקביל מתנהל דו קרב בין מדונה לבנה למדונה שחורה. הסצינה מתרחשת באולם בו אביזרים השייכים לסרטי ג'יימס בונד ההולכים ונהרסים. בסצינת העינויים, במהלך המאבק שלה עם שוביה, כורכת מדונה רצועת תפילין סביב זרועה. היא מצליחה להשתחרר משוביה, המדונה הלבנה מנצחת את המדונה השחורה. על הכסא החשמלי שעליו התכוונו השובים להושיב את מדונה מופיעות האותיות לא"ו. פרשנות לקליפ ראה ראיון עם בועז הוס
http://www.zeevgalili.com/?p=288
הפופולריות של ה"קבלה"
לכאורה מעולם לא היתה הקבלה פופולרית כבימינו. בכל חנות ספרים ניתן למצוא, בצד ספרי רם אורן וג'ון גרישום, מדפים עמוסים בספרים המתיימרים לא רק ללמד את חכמת הקבלה. הם מבטיחים גם לפתור את כל בעיותינו באמצעות התורה העתיקה – מבעיות זוגיות ופרנסה ועד בעיות בריאות וראיית הנולד. הם מבטיחים לגלותלך אתסוד גילגול נשמות,העולם הבא, המלאכים, השדים והרוחות ומה לא.
אין כמעט תחנת רדיו המכבדת עצמה שאין בה מדור לקבלה. האם מדובר כאן בקבלה? האם הספרים המבטיחים לפתור את כל בעיותיך הם מקור לידיעת הקבלה?
קישקוש. לא קבלה ולא נעליים. הפרסומים השונים בתחום הזה, המציפים את רחובותינו ואת גלי האתר שלנו, נעים ממניעים וגורמים שונים החל מבערות ותמימות וכלה בנוכלות והולכת שולל. חלקם הם פרי המציאות הפוסטמודרנית, שהולידה את המפלצת הנקראת "ניו אייג'".
איך לומדים קבלה?
עצם השאלה מחייבת הסתייגות. השאלה הנכונה היא כיצד ניתן לנסות ולהבין את הטקסטים שנכתבו במהלך הדורות על ידי מקובלים. ומה פרוש להבין אותם.
האיש שייסד, בראשית המאה הקודמת, את הדיסציפלינה המדעית של הקבלה הוא פרופסור גרשום שלום. עד לימיו התייחסו היסטוריונים יהודים – כמו גרץ, דובנוב ואחרים – אל הקבלה כאל מצבור אמונות טפלות.
גרשום שלום בנה מפעל אדיר של חקר אלפי הטקסטים שבדפוס או בכתבי יד שאנו מכנים אותם טקסטים קבליים. הוא גם הקים דורות של תלמידים – ישעיהו תשבי, רבקה ש"ץ, יוסף דן, יוסף בן שלמה (דור ראשון) משה אידל, יהודה ליבס בדור השני שהוסיפו נדבכים על הבניין שבנה (וגם ערערו על חלק ממסקנותיו).
מכל האמור לעיל ברור שהדרך היחידה (כמעט) העומדת בפני אדם המבקש ללמוד משהו על הקבלה ולפתח את היכולת לקרוא את הטקסטים הקבליים היא הדרך האקדמית. וגרשום שלום הציג עצמו בפני תלמידיו כהיסטוריון, לא כמקובל.
ומהי איפוא הקבלה
ראשית מדובר בקורפוס ענק של טקסטים יהודיים. והדגש הוא על יהודיים. וטקסט יהודי הוא טקסט שבמרכזו עומדת תפיסת תורה ומצוות על כל המשתמע מכך.
אני מדגיש נקודה זו כי שמעתי על מרצים המסתובבים בארץ, מקהילים קהילות, ומסבירים שהקבלה "אינה מבקשת מכם להיות דתיים". ולא רק דתיים אינכם צריכים להיות גם אינכם צריכים להיות בקיאים גדולים ביהדות. למה הדבר דומה למרצה המציע ללמד מתמטיקה גבוהה ומציין שאינכם צריכים לדעת את ארבע פעולות החשבון.
המונח קבלה (במשמעות של מסורת העוברת מדור לדור) התגבש בסביבות המאה ה-12 בפרובאנס ובספרד, עם הופעת שורה של ספרים שנכתבו על ידי מקובלים. ספרים אלה עסקו בעולמה של היהדות מנקודת מבט שונה לחלוטין מזו שהיתה מקובלת בעולם ההלכה.
תורת הנגלה, המתחילה ב"בראשית ברא" ונמשכת במשנה בתלמוד, ראשונים ואחרונים עד ימינו סובבת בעיקרה סביב ההלכה.
המקובל אינו מסתפק ב"בראשית ברא". הוא שואל
מה קרה לפני אותו בראשית ומה מהותו של אותו אלוהים וכיצד בדיוק ברא את העולם.
"ספר יצירה", אחד הספרים הקדומים ביותר של תורת הסוד (שפרופסור יהודה ליבס מייחס את כתיבתו לזמן שבית המקדש היה קיים) נפתח בתאור בריאת העולם על ידי שלושים ושתים נתיבות פלאות המורכבות מ-10 ספירות ו-22 אותיות הלשון העברית. הוא מונה את כל הצרופים האפשריים של קבוצת אותיות ומסביר שהעולם נברא מצרופים אלה כמו אין למעלה מענג ואין למטה מנגע.
ובספרים מאוחרים יותר אנו למדים שהספירות הן מעין מידות שנשתלשלו מן האל המכונה אינסוף (כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה וכו). ובקבלת האר"י בן המאה ה-16 אנו מוצאים שלפני הבריאה האל מילא את כל החלל האינסופי. ו"כשעלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות" הוא פינה בתוך עצמו מקום ("צימצם עצמו") בצורת עיגול שלתוכו שלח קרן אור שבאמצעותה נברא העולם. ובצד השאלות מה היה לפני הבריאה ובמהלכה יש שאלות לגבי העתיד. כמה עולמות היו וכמה נחרבו וייחרבו ומתי תבוא הגאולה ומה תפקידו של האדם בעולם ומה משמעותה של כל אחת מן המצוות.
זהו על קצה המזלג מה שאנו מוצאים בטקסטים הקבליים.
מה מקור התוקף של המקובל
זה בערך כמו לשאול מה מקור התוקף של המוסיקה של בך. המקובל הוא אישיות מיוחדת שעבר חוויה (שחוקרי הדתות קוראים לה מיסטית) ומתוך התבוננות בתוך עצמו כאילו גילה את העולם האמיתי. אחד המקובלים הגדיר את האדם כ"עולם קטן". דהיינו: הואיל והאדם הוא נזר הבריאה יכול המקובל למצוא בתוככי עצמו כל מה שנמצא במרחק אלפי שנות אור, בזמן ובמקום.
תורת הסוד החלה בנתיבי סתר מחתרתיים מתקופת בית שני ונמשכת עד ימינו. (ואין ספק שיש מקובלים בימינו שאחד הגדולים בהם הוא הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל).
קשה לדבר על תורת הקבלה כעל תורה אחת כי קיימים בה זרמים רבים ושונים ויש בה עליות ומורדות. שתי הפסגות הן "ספר הזוהר" שנתגלה בסוף המאה ה-13 בספרד וקבלת האר"י שנכתבה מפיו על ידי תלמידו, ר' חיים ויטאל, במאה ה-16 בצפת.
ייחודו של ספר הזוהר
ספר הזוהר זכה למעמד של קדושה ורבים מתכניו חדרו לסידור התפילה, למנהגים וגם להלכה.
על חשיבותו ומעמדו של הספר כותב פרופסור ישעיהו תשבי ב"משנת הזוהר": "הזוהר הוא ספר חיים: חיי האדם היהודי ונבכי רוחו משתקפים בו כמות שהם על אורותיהם וצלליהם, ואין כמעט פינת חיים שמאמריו אינם נוגעים בה נגיעה כלשהי… באמצעות הדרשה המיסטית השכיל בעל הזוהר לחרוז ממקרא למשנה וממשנה לאגדה ולתפילה, לכרוך אותם יחד ולשקפם כחטיבה אחת באספקלריה של רוח הקבלה. מבחינה זו הזוהר הוא אוצר בלום של ערכי היהדות כולה".
"הזוהר הקדוש", היה משך שנים רבות כספר החתום. הלשון הארמית הייחודית בה נכתב, השימוש בציורים סמליים במקום במושגים עיוניים, הכתיבה בצורת פסיפס של ציורים בנושאים שלכאורה אין קשר הגיוני ביניהם, השימוש בסמלים מתחלפים שמובנם אינו ברור – כל אלו מנעו מן הקהל הרחב את הגישה על הספר.
.
האם בכלל ניתן להבין קבלה
זו שאלת השאלות. המקובל נותן ביטוי לחוויה שאדם רגיל לא עבר מימיו. הוא משתמש בלשון שאין בה מלים המסוגלות לתאר את חוויותיו ומחשבותיו לעומקן. ההשוואה לבך אינה מדויקת. קריאה בטקסט קבלי כמוה כניסיון להבין מוסיקה על פי פרטיטורה של בך כשאנו חרשים.
המחקר האקדמי הפליא לעשות בחקירת הטקסטים הקבליים, השוואת דפוסים לכתבי יד, בדיקת מקורות והשפעות, והצבת מקומה של הקבלה בהיסטוריה של עם ישראל. המחקר האקדמי – לפחות זה שמבוסס על מפעלו של גרשום שלום – לא מתיימר לעבור את המחסום של המושגים והחוויות שאין להן מילים.
מה לכל זה ולמדונה
מדונה אינה יודעת עברית ובוודאי לא ארמית. גם אילו ידעה ספק אם היתה מצוידת בכלים להבנת ספר הזוהר.
את כניסתה לעולם הקבלה מייחסים לשרגא ברג, שמעריציו מכנים אותו "רב", העומד בראש "המרכז לחקר הקבלה". ברג טוען כי הוא ממשיכו הרוחני של הרב אשלג, המקובל שתרגם את הזוהר (תרגום ה"סולם"). לדבריו, הוא קיבל את ההסמכה להיות ממשיכו, מידי גיסו ותלמידו של הרב אשלג, הרב יהודה צבי ברנדוויין, הרב ברנדוויין גם כתב את פרוש "מעלות הסולם" על "תיקוני זוהר" שהוא מעין המשך לתרגום ופרוש ה"סולם".
על שרגא ברג ניתן לומר, בשיא האנדרסטייטמנט, כי הוא אישיות שנויה במחלוקת, שהצליח להתעשר באמצעות המרכז לחקר הקבלה שלו, המפעיל לא פחות מ-50 סניפים בעולם. כמה רבנים, ביניהם הרב עובדיה יוסף הוציאו פסקי הלכה האוסרים ללמוד לפי שיטתו.
הואיל ולפי תורתו אין גבולות לקבלה הזו, הוא הצליח למשוך אליה סלבריטאים רבים שאינם מבני ברית, שמדונה היא הבולטת בהם.
איזה ענין מוצאים אנשים כל כך רבים ושונים בתורת הסוד שכל הדורות היתה נחלת יהודים מעטים?
קללת הניו אייג'
יש הרואים בדבקות הזו בקבלה חלק מן הטרנד הקרוי "ניו אייג'". זו תופעה שהחלה בארצות הברית בשנות השמונים וכרגיל הגיעה אלינו באחור של עשרים שנה. מדובר בקבוצות העוסקות ב"רוחניות" – מדיטציה, תקשור, רפואה הוליסטית, קריסטלים, תיאוסופיה, אמונות מטאפיסיות וכו'. אנשי הניו אייג' מאמינים במלאכים, שדים, רוחות, חייזרים, גלגול נשמות. והעיקר: יש לדעתם קשר מיסטי בין כל הדתות ואין דת אחת עולה על חברתה.
מבקרי הניו אייג' סבורים שהוא תוצאה של המציאות הפוסטמודרנית שהפכה את האדם ליצור שאין משמעות לקיומו. רוב חוקרי הקבלה בישראל ובעולם, טוענים כי ב"מרכז לקבלה" מלמדים תורת ניו-אייג' מודרנית ולא קבלה.
אך הניו אייג' חדר גם לאקדמיה ואפילו נלמד כמקצוע ויש גם כמה "חוקרי קבלה" שנסחפו לזרם הזה.
פרופ' ליבס על ברג ומדונה: זה לא קבלה
כהיסטוריון של הקבלה, מה אתה אומר על מדונה, פיליפ ברג, סרטים אדומים על היד וכל השאר? האם אלה סימני הניו-אייג'?
"כמי שטוען בדרך כלל שהוא לא רוצה ללמד מקובלים מהי קבלה, אז גם את ברג, מדונה והשאר איני רוצה ללמד. התפתחות מסוג זה אינה מעניינת והיא לא דבר שאני מתחבר אליו. לקבלה הקלאסית יש כמה אפיונים ברורים מאוד שלא חלים על העניין הזה. היא צריכה להיות באמת קבלה ולבוא עם ההתפתחות שלה. בכל זאת יש משהו שעובר במסורת ולא סתם מסורת, אלא מסורת סודית.
הקבלה היא לא תורה כשלעצמה אלא היא פירוש לדת היהודית. הקבלה היא עולם מיתי יהודי. אם אתה הולך לסופרמרקט של יהדות, יש שם תלמוד, יש הלכה, יש פילוסופיה ויש מיסטיקה, אם כי אני לא בטוח שהמלה מיסטיקה נכונה לקבלה; הייתי מעדיף יהדות מיסטית.
"מה שהם עושים זה ניו אייג', ולא חשוב להם אם אתה יהודי או לא, אם אתה מתעניין בהלכה או מקיים שבת או לא. זו לא הקבלה שלי. זה הרבה עניין של אופנה". (מתוך ראיון לדליה קרפל, "הארץ" 13/03/09 )
מי גילה את סודות הקבלה לרב אשלג
אין ספק שהרב אשלג הוא מגדולי המקובלים בדורנו. הוא גם, כנראה, מחדש גדול לגבי דרך לימוד הקבלה ותפקידה בחיים. בצד עיסוקיו בכתיבת ספרי קבלה הרבה להיפגש עם אישי ציבור, בעיקר מתנועת העבודה. בן גוריון מעיד ביומניו כי נפגש עמו פעמים רבות. בין האישים עמם נפגש: חיים נחמן ביאליק, זלמן שזר, חיים ארלוזורוב ועוד.
בעל ה"סולם" השלים, עד לפטירתו בשנת תשט"ו, תרגום ופרוש הזוהר ו"זוהר חדש" ב-21 כרכים. הוא לא הספיק לתרגם ולפרש את "תיקוני זוהר". מלאכה זו השלים הרב יהודה צבי ברנדוויין.
בכרך הראשון לפרושו, שקרא לו "מעלות הסולם", מביא הרב ברנדווין מכתב שכתב הרב אשלג בשנת תרפ"ח, בו הוא מגלה שאת סודות הקבלה למד מפי חכם שבחייו החיצוניים היה ידוע כסוחר.
וכך נאמר במכתב, בין היתר: "בא אלי איש אחד, נתגלה לי שהוא חכם גדול הפלא ופלא בחכמת הקבלה וגם בכל מיני חכמות. ותיכף בתחילת דיבורו הרגשתי בו וטעמתי כי חכמת אלוקים בקרבו וכל דבריו בהפלגה גדולה… והבטיח לי לגלות לי חכמת האמת בכל מילואו ועסקתי עמו כמו ג' חודשים בכל לילה אחר חצות בביתו… בעשרה בניסן שנת עטר"ת לפ"ק שבק חיים לכל עלמא… וגודל צערי אין להעלות על הכתב כי לבי היה מלא תקווה לזכות בחכמה ודעת… מה שקבלתי ממנו נשכח לשעתו מחמת הצער הרב… וזכות מורי הקדוש ז"ל ותורתו עמדה לי ונפתח לבי בחכמה העליונה הלוך ורב כמעיין נובע. וגם נזכרתי בחמלת השם יתברך, כל הסודות שקבלתי ממורי ז"ל… ומורי הקדוש ז"ל הנזכר היה מתפרנס ממסחרים גדולים והיה מפורסם בכל העיר לסוחר נאמן אבל בחכמת הקבלה לא הכיר בו שום בן אדם עד היום הזה ולא נתן לי רשות לגלות שמו…"
הערה אישית-משפחתית על הנושא
אני נתוודעתי לספר הזוהר ולתרגומו-פרושו של הרב אשלג בגיל צעיר מאד, בביתו של חותני, ליטמן מרכזי ז"ל. מצאתי שם שניים שלושה כרכים שחורים ועליהם כתוב ספר הזוהר עם פרוש הסולם. לא ידעתי מאומה לא על הזוהר ולא על מפרשו. אך הכרכים הבודדים הללו הציתו את העניין שלי בנושא ולימים עסקתי בו בהתלהבות במסגרת אקדמית.
איך הגיעו הכרכים הללו לידי חותני, שהיה יהודי שומר מצוות, מקפיד על קלה כחמורה, אך לא איש קבלה?. מסתבר שהוא התיידד עם הרב ברנדוויין אותו הכיר בבית הכנסת , ששכן בדירת הרב ברחוב אידלסון בו התפללו יחדיו. הרב ברנדווין, שהיה אז עני מרוד, קישר בין חותני לבין הרב אשלג שהיה עני מרוד עוד יותר. חותני, איש צדיק וגומל חסד, רכש את הכרכים כמעשה צדקה. רעייתי מספרת שהרב אשלג היה מבקר בביתם בכל פעם שהדפיס כרך חדש מסר לאביה וקיבל את התמורה.
את הסיפור הזה שמעתי כשנה אחרי פטירתו של הרב אשלג. ובאותה תקופה המשיך הרב ברנדוויין את מפעלו. לימים נפגשתי (בקורס החיאה במגן דוד אדום) באחד מנכדיו של הרב אשלג וממנו הבנתי שיש רבים הממשיכים את דרכו של הסב – רובם תלמידים ובני משפחה. לא שמעתי ששרגא ברג נמנה עמם.
קישורים:
גרשום שלום על משיחיות וציונות – ראיון
http://www.zeevgalili.com/2010/04/858
תורת הקבלה מנקודת מבט של הפסיכולוגיה
http://www.zeevgalili.com/2011/03/14446
תופעת מדונה והקבלה
http://www.zeevgalili.com/2004/07/288
מלכת אסתר והקבלה
http://www.zeevgalili.com/2009/06/3841
יחיאל בר לב מתרגם הזוהר -ראיון
http://www.zeevgalili.com/2004/02/11365
מוסיקה יהדות ופוסט מודרניזם
http://www.zeevgalili.com/2010/04/858
גרשום שלום על משיחיות וציונות – ראיון
http://www.zeevgalili.com/2010/04/858
פינגבאק: תופעת מדונה והקבלה | היגיון בשיגעון
פינגבאק: מה יאמרו הערבים על ההתקפלות שלנו מלבנון | היגיון בשיגעון
פינגבאק: תורת הקבלה מנקודת מבט של הפסיכולוגיה | היגיון בשיגעון
עולה מקריאת הדברים שהכותב הנכבד מכיר את הדברים (ורכש לא מעט ידיעות והיכרות בנושא) רק מן החוץ ולא מהפנים. יש לכותב זכות אבות ואני מברך ומאחל שיזכה לטעום ולראות אורה של פנימיות התורה מבפנים, ולטעום את החיבור המתוק לאחדות שהעידן שלנו מזמן!
בניגוד לרוב התגובות שלי לדבריך, הפעם אני מסכימה איתך.אבל, יש עוד זווית ראייה לדברים. יש לי ידיד גרמני ( ידיד מזה כ-50 שנה. לדעתי – גאון מחשבתי. היה מרצה למתמתיקה וזה רק קמצוץ ממה שעשה.). מלבד פגישות פעם בכמה שנים , אנחנו משוחחים שיחות ארוכות בטלפון. אחרי הרבה מאד שנות הכירות, שאלתי אותו פעם אם הוא מאמין באלוהים. הוא אמר לי שאינו מעסיק את מוחו בעניין הזה, ומה שחשוב בעיניו הוא מה עשו בעבר אנשים שכן האמינו בקיומו וזה נתן להם אומץ ואפשרות "לצאת" מהגבולות התיאורטיים המדעיים בהם היו בקיאים.( גילוי ארצות ויבשות, חוקים מדעיים שונים,חקר החלל וכד'). לאמונה יש כוח. אבל אני שייכת ל"אסכולה" של אלברט איינשטיין שגרס שיש שני דברים שאין להם סוף. האחד – היקום ,והשני – טיפשותם של בני אדם. אני מאלה שזקוקים להוכחות .ועד אז כל האמונות האחרות – הן בעיני קשקוש.( כמו שבעבר האמינו שיש אלילים שאחראים לשמש , לים, לברקים ולרעמים וכד'). הבעייה , לדעתי, הוא מתן חשיבות לעניינים פולקלוריים אלה כמו לאמיתות מדעיות , (שגם הן בתורן, מופרכות מדי פעם ומוחלפות באמיתות אחרות….. )אולי גם זה לא ממש הגיוני, אבל שם אני נמצאת. נילי דיסקין.
לנילי,
בענין אלוהים אני מייעץ לך לשמוע הרצאות של ג'ורדן פיטרסון ביו טיוב. לשאלה אםהוא מאמיןבאלוהים הוא משיב אני מתנהג באילו היה קיים. ראוי לצפות גם בויכוח של עם אתאיסט מובהק כמו האריס.
אשר לאינשטיין מספר האמירות שלו על אלוהים רבו וגם סותרות ראי
"צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי."
"אני רק רוצה לדעת מה אלוהים חושב. השאר הם פרטים קטנים."
"ראוי שנחלוק כבוד לכל אדם – כאישיות, אך לא כאלוהים."
"ערמומי הוא האלוהים, אך לא רשע."
"לדעתי הרעיון של אלוהים אישי הוא ילדותי. יכולים לקרוא לי אגנוסטיקן, אך אני לא שותף לרוח הלוחמת של האתאיסטים, שהתלהבותם נובעת בעיקר מהפעולה הכואבת של שחרור כבלי ההטפה הדתית שקיבלו בנעוריהם."
"המילה 'אלוהים' היא בעבורי שום דבר פרט לתוצר של חולשה אנושית, והתנ"ך הוא אוסף של אגדות נכבדות אך עדיין פרימיטיביות – ואף על פי כן ילדותיות. אף פירוש שלו, מעודן ככל שיהיה, לא יוכל לשנות זאת מבחינתי. הפירושים המעודנים הללו הם כל כך מגוונים בטבעם עד שכמעט ואין להם קשר לטקסט המקורי." ~ מתוך כתבה בעיתון הארץ[1]
"אינני מאמין באלוהי התיאולוגיה, שמתגמל את הטובים ומעניש את הרעים. האלוהים שלי יוצר חוקים שדואגים לכך. עולמו אינו נשלט על ידי משאלות שווא, אלא על ידי חוקים בלתי משתנים." ~ מתוך כתבה בעיתון הארץ[1]
"אני מאמין באל של שפינוזה, המגלה את עצמו בהרמוניה של כל הקיים, אבל לא באל המעסיק את עצמו בגורלם ובמעשיהם של בני האדם." ~ מתוך "כמו שאיינשטיין אמר", עמוד 134
"הרעיון של אלוהים אישי נראה לי כמו מושג אנתרופומורפי [מאניש] שאיני יכול להתייחס אליו ברצינות. בנוסף איני יכול להעלות בדעתי רצון או יעד המצויים מחוץ למעגל הקיום האנושי. השקפותיי קרובות לאלו של שפינוזה: התפעלות מן היופי ואמונה בפשטות הלוגית של סדר והרמוניה, שאנו יכולים לקלוט בצניעות הראויה ורק באופן בלתי מושלם." ~ מתוך "איינשטיין והדת", עמוד 92
"הרעיון של אלוהים אישי הוא זר לי לגמרי, ואפילו נראה נאיבי." ~ מתוך "אלברט אינשטיין, הצד האנושי"
"אינני יכול להבין את הרעיון של אל אישי, המשפיע במישרין על מעשיהם של בני־אדם." ~ מתוך "אלברט אינשטיין, הצד האנושי"
"אינני מנסה לדמיין אלוהים אישי. די לי לעמוד אחוז יראה נוכח מבנהו של העולם, ככל שהוא מתיר לחושים הלא־מספיקים שלנו להעריך אותו." ~ מתוך "אלברט אינשטיין, הצד האנושי"
"אינני יכול לדמיין אל שמתגמל ומעניש את ברואיו, שמטרותיו מעוצבות כמו מטרותינו, אל שהוא השתקפות השבריריות האנושית."
יהדות