לביבות מעופרת יצוקה

latkespg1
קערת לביבות (לאטקעס). צילום: הויקיפדיה העברית.
ראה קישורים בסוף הכתבה

כשרועמים התותחים משתתקות המוזות. ומן הראוי היה גם שהתקשורת תשתתק. ישתוק אותו כתב טלוויזיה שהפך להיות דובר החמאס. תשתוק המגישה המזילה דמעות על הדם הערבי שנשפך. והמגישה האחרת, הנושאת לפני כל מהדורת חדשות איזה נאום פלצני בו היא מביעה את דעתה המלומדת. וישתקו הפרשנים (כמו אלוף אהרון זאבי (פרקש), שאמר בשעתו כי "רקטות ה'קאסם' אינן מסוכנות, הואיל והטווח שלהן 6 קילומטרים בלבד, ולכן אינן יכולות לפגוע בריכוזי אוכלוסייה").

וראוי גם שישתקו בעלי המוזות. השילוש הקדוש (גרוסמן, יהושע ועוז) החוזרים כתוכיים על מה שאמרו בכל המלחמות הצודקות של ישראל. ובמיוחד ראוי שישתוק א.ב. יהושע, המפרשן עצמו לדעת, שהכריז בשעתו בראיון טלוויזיה, כי אם ניסוג ונקבע גבול בין שתי מדינות, לא נצטרך להתרוצץ בשטחים כדי לחפש טרוריסטים ." אם יתקיפו אותנו,  נוכל להכות חזרה לללא הבחנה" – כך אמר.

וראוי שישתקו גם כל הסמולנים המגיעים לשיא מפלצתי של שינאה עצמית. כמו בנה של שולמית אלוני שקרא בטקס בבית ביאליק את "על השחיטה". נקמת דם ילד ערבי לא ברא השטן. בן נאמן לאמא שולמית, שתמכה בהצגת סרט העלילה על הטבח שלא היה בג'נין.

נאה דורש נאה מקיים. היום אשתוק עד שיידמו התותחים. ואין טעם לחזור ולטעון "אמרתי לכם". חלק ממה שאמרתי ניתן לקרוא שוב בקישורים שבסוף הטור.

סיפור שהוא משל

במקום לדבר פוליטיקה אספר סיפור, שהוא משל.

מעשה בנער יהודי , בן בלי בית, שמצא עצמו באחד מלילות כסלו, משוטט בעיירה יהודית נידחת, רעב וקופא מקור. הסתכל בחלונות בתי העץ המטים לנפול, שאורות החנוכיות נוצצים מתוכם, נתמלא קינאה והיסס על איזה דלת לדפוק כדי לקבל מחסה, חום ומזון.

והנה הבחין באישה אחת,זקנה, היושבת ליד חלון שאין בו חנוכיה.

אשה בודדה ממתינה

אמר הנער בליבו: אולי אשה בודדה היא וממתינה לגבר שיבוא וידליק את נרות החנוכה. הקיש על הדלת ואכן כך היה. האשה ערירית (ולאחר מכן נתברר כי גם קמצנית) שמחה לבואו של ההלך. הציבה את החנוכיה שלה על אדן החלון ונתמלא החדר באור הזוהר של הנרות הדולקים.
שאל הנער את האשה ומה בדבר לביבות לחנוכה?

השיבה האשה: עניה אני. אין לי במה להכין לביבות. התבונן הנער סביבו וניחש נכונה שלא מחסור יש כאן אלא סתם קמצנות.

לביבות מכדור ברזל

אמר הנער לאשה: אין צורך בחומרים כדי להכין לביבות. אני אכין לך לביבות מכדור ברזל, אם יש לך.

השיבה האשה: כדור ברזל אין לי אך יש בידי משקולת כבדה עשויה מעופרת יצוקה.

הנער: גם זה טוב. הביאי את העופרת היצוקה ואל תשכחי גם מחבת.

הביאה האשה את המחבת ואת משקולת העופרת..

הניח הנער את המחבת על האש והניח בתוכה את גוש העופרת.

המתינה האשה לראות את הפלא הגדול: לביבות מעופרת יצוקה.

רק מעט שמן

אמר הנער לאשה: עם כדור ברזל זה הולך בקלות. אך האש עלולה להמס את העופרת. לפיכך צריך מעט שמן כדי לקרר את המחבת.
מיהרה האשה והביאה פח שמן והנער יצק את השמן למחבת.

המשיך הנער: לא די בשמן. מוכרחים קצת מים. כשהביאה מים אמר: אי אפשר לערבב מים בשמן. קצת קמח צריך כאן. ואחר כך ביקש תפוחי אדמה וביצים והאשה עשתה כדברו. הכין הנער את הלביבות (לאטקעס בלשון אותם ימים) טיגן בשמן העמוק, והוציא את הלביבהות בזו אחר זו והניחן על מגבת שתספוג את השמן.

אמר הנער: בכל זאת צריך מוצר אחד קצת סוכר. הביאה האשה סוכר והשניים ישבו וסעדו את ליבם שרו שירי חנוכה והשמחה רבה.

נשאר גם לשנה הבאה

לפני שהלכו לישון בדקה האשה את המחבת ולהפתעתה גילתה שגוש העופרת עדיין בתוכו.
כשהביעה הפתעתה ואפילו שמחתה, אמר לה הנער:
תוכלי לשמור את העופרת היצוקה לשנה הבאה ושוב תוכלי להכין ממנו לביבות.

עד כאן המשל.

מה הנמשל הנוגע לימינו? לכל משל יש נמשלים רבים. משל כמוהו ככתם במבחן רורשאך. כל אחד יכול לראות בו את שליבו חפץ.

* * *

קישורים

ולמי שבכל זאת רוצה לשמוע משהו על המצב, להלן שורה של קישורים למאמרים שכתבתי בעבר. שום דבר לא השתנה.

על זיגזוגיו של אהוד ברק
http://www.zeevgalili.com/?p=628

על טיפשותה של קונדוליסה
http://www.zeevgalili.com/?p=525

על מנהיגותה של ציפורה, הידידה של קונדי
http://www.zeevgalili.com/?p=741

על תרומתה של מצרים לחימוש החמאס

http://www.zeevgalili.com/?p=1011

מלחמת לבנון השניה. מצא את ההבדלים
http://www.zeevgalili.com/?p=336

ועוד כמה קישורים לקליפים שהולידה המלחמה

הסרט החושף את האיסלם "פיטנה"

http://www.sirtonim.com/zoom.php?id=2664

כל האמת על חמאס
http://www.youtube.com/watch?v=I1M4eH9Kk7I

ילדי החמאס

http://au.youtube.com/watch?v=eTGbP55HGi8

פורסם בקטגוריה אישים פוליטיים, אסלם, חגים, מצרים, משלים, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

השאר תגובה