פרשת ירון זליכה ושחיתות התקשורת

ירון זליכה

ירון זליכה (ויקישיתוף)

מאמר זה נכתב ב-2008. עכשיו הוא אקטואלי כמו אז. ביחוד אחרי סידרת מגש הכסף וגילויי "המקור" [אוקטובר 2015]

על גילויי זליכה בספרו ראה
בעלהבית השתגע
http://www.zeevgalili.com/?p=869
האיש שחשף את פרצופה האמיתי של הממשלה המושחתת ביותר בתולדות המדינה הפך להיות אוייב מספר 1* אדם המקורב לחקירה: עוד יוכח שכל האשמותיו מבוססות ואולמרט יועמד לדין * שחיתות התקשורת היא שהפכה את זליכה ממאשים לנאשם
יחידת החשב הכללי, בראשה עמד החשב המתפטר ירון זליכה, אחראית על ביצוע תקציב המדינה, ניהול נכסי המדינה והוצאותיה. בפועל הוא אחראי על כל שקל היוצא מקופת הממשלה.
כדי להבין את משמעות התפקיד יש לזכור שתקציב המדינה (לשנת 2008) מגיע ל-311 מיליארד שקל. כשליש מסכום זה מוצא על החזר חובות וריביות והיתר על הוצאות הממשלה. הוצאות אלה נעות מהחלטה על רכישת 100 מטוסי פ-35 במחיר 50 מיליון דולר היחידה, ועד רכישת עיפרון לעבודה משרדית במחיר של 5 שקלים. מתשלום משכורות חברי הכנסת שעלות כל אחד מהם לתקציב המדינה הוא כמיליון ₪ לשנה ועד למשכורות מורה מתחילה המגיע ל-2900 שקלים.
כשכמות כזו של כסף עוברת בידיהם של ראש ממשלה שכבר נחקר בכחצי תריסר פרשיות ושל שר אוצר הנתפס עם מזוודות ובהן רבבות דולרים יש מקום לחשש שכמה שקלים יזרמו לכיסים פרטיים.
האפשרויות לשחיתות הן אינסופיות. די להטות מיכרז ולתפור אותו למען אחד ממקורביך שתרם למסע הבחירות שלך כדי שהמדינה תפסיד מיליונים. ואם זה מדובר בבנק זה מגיע למיליארדים. די להתערב בהחלטה מקצועית של מרכז ההשקעות כדי שמקורב שלך יקבל מענק של מיליונים שאינם מגיעים לו. די בכך שתמליץ לתפקיד אדם לא מתאים (כי הוא חבר של חבר של חבר של מרכז) והקופה הציבורית תשלם רבבות שקלים שנים רבות.
ואחר כך חסר הכסף הזה לסל הבריאות, ולמשכורות למורים, ולניצולי שואה, ולקיצבות זקנים ונכים ולציוד ללוחמים.

פניתי לאדם שאגדיר אותו כאן כאיש המקורב לגופים החוקרים וביקשתי את הסברו. כיצד זה קרה שהאיש שמילא את תפקידו באמונה, שמר על הקופה הציבורית, חשף שחיתויות הפך פתאו להיות מוקצה מחמת מיאוס.

להלן דברי בן שיחי המוקלטים כמעט ללא שינוי פרט לקיצורים והשמטת שמות רגישים:


"ראשית עליך לדעת שבניגוד לרושם המתקבל מן התקשורת מצבו המשפטי של אולמרט רע מאד. מאה השוטרים שפשטו על המשרדים ואספו חומר ידעו מה הם מחפשים. בשנה שבה היועץ המשפטי התמזמז עם ההחלטה שלו השמידו אמנם במשרד ראש הממשלה כל מסמך שיכול להפליל את אולמרט. אך הם אינם יכולים להשמיד מסמכים של האנשים שאולמרט היה קשור אליהם. והחוקרים ידעו לאן הם הולכים איזה מחשבים לתפוס ומה לחפש בהם. בענין מסמכים מושמדים יש כאן תופעה מעניינת. בפסיכולוגיה יש תופעה של תחום האני. אנשים משאירים בבתיהם חומר מפליל אף שהם יודעים כי חוקרים עשויים לערוך בהם חיפוש. כך היה בפרשיות קודמות בהם הורשעו פושעי צווארון לבן.

גם בפרשת מרכז ההשקעות מצבו של אולמרט גרוע. החקירה מתפרשת על פני מדינות רבות. מחפשים כספים שנמצאים בבנקים וזה במדינות שבהן ניתן לערוך חיקור (בניגוד לאוסטריה המשבשת חקירות ומונעת בדיקת חשבונות בנק של אישים חשודים בישראל). חלק מן החשבונות אליהם זרמו כספי ציבור לידי אנשים ציבוריים נמצאים במדינות נאורות והם ייחשפו".
"ירון זליכה הוא אדם מוכשר מאד, גאון גם לדעת יריביו ושונאיו ויהיר גם לדעת חבריו ומקורביו. אך הוא ישר כמו סרגל ותפס בזמן אמיתי את כוונתו של אולמרט להטות את המיכרז (למכירת בנק לאומי) למען מקורביו. העובדה שהם לא זכו במיכרז דומה לפורץ שנתפס עם כלי פריצה בכניסה לכספת של בנק וטוען שבעצם לא לקח כלום. יש כאן חמישה עדים מרכזיים שאיש לא יכול לחשוד בהם שיש להם משהו אישי נגד אולמרט והם יעידו".

אם זליכה צודק איך אתה מסביר שהתקשורת כולה כמעט ללא יוצא מן הכלל יוצאת כנגדו?

תשובה:"התקשורת היום היא חלק מן הפשע המאורגן בישראל. היא המחברת האמיתית בין הון ושלטון. יש כאן שוב תופעת ה"אתרוגיות" שהצילה את שרון מחבל התליה המשפטי. במקרה של אולמרט המניע איננו כל כך אידיאולוגי אם כי גם הוא מונע משינאת נתניהו העלול להיבחר אם תהיינה בחירות עכשיו. המניע הוא שחיתות אישית ברמה העיתונאית. השוחד שעיתונאים מקבלים איננו כסף. הם זקוקים לראות את שמם באותיות קידוש לבנה בעמודים הראשונים ולהופיע עם פצצת סקופ בפריצה לשידור טלוויזיה. ואת זה הם מקבלים מנותן לחמם האינפורמטיבי – ראש הממשלה וחוג הסובבים אותו.
"העיתונאים הישראליים מקבלים שוחד ולפחות מטים את האינפורמציה שהם מקבלים על ידי כך שהם הופכים להיות 'מקורבים' של אנשי הצמרת. כשאתה נוסע עם ראש הממשלה חצי תריסר פעמים לחוץ לארץ אתה לא יכול לכתוב שום דבר נגדו.

בוב וודוורד ויקישיתוף האנגלי

 
בוב וודוורד וקארל ברנשטיין, שני כתבי הוושינגטון פוס לעולם לא היו חושפים את פרשת ווטרגייט אילו היו מתרועעים עם אנשי הנשיא (אין זה מקרה שהסרט שנכתב על הפרשה נקרא "כל אנשי הנשיא"). העיתונאי האמריקני רב המוניטין ג'יימס רסטון שהיה אולי הכתב בעל ההשפעה הרבה ביותר של הניו יורק טיימס משך שישים שנה (משנות ה-30 עד שנות ה-90 של המאה הקודמת) הצהיר לא פעם שמעולם לא התרועע עם אנשי המשמשל שהיו נושאי הסיקור שלו.


לא כל אנשי התקשורת הם משתפים של ההון שלטון. יש כמה צדיקים בסדום ובראשם יש לציין את החוזר בתשובה דן מרגלית שויתר על חברותו האמיצה מדיי שנמשכה שנים רבות מדיי עם אהוד אולמרט. האחרים הם גידי וייץ ואורי בלאו בהארץ; מוטי גילת בידיעות ; ברוך קרא בערוץ 10 ועוד כמה עיתונאים נער יספרם.

השחקנים שגילמו את בוב וודוורד וקארל ברנסטיין בסרט על ווטרגייט

השחקנים שגילמו את בוב וודוורד וקארל ברנסטיין בסרט על ווטרגייט

קישור לנאום של ירון זלעיכה על השחיתות
http://www.youtube.com/watch?v=20mXNRglfk8

כך תרשם כמנוי חינם להיגיון בשיגעון http://www.zeevgalili.com/2013/04/18091
פורסם בקטגוריה כלכלה, שחיתות, תקשורת, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.