לא קול ענות, לא קול שופר לא קול תופים, רק כאב צורב

יהושוע

 

ENGLISH VERSION

מלחמת ששת הימים שלי היא המלחמה בה איבדתי חבר, שהטביע את חותמו על חיי ועל חיי משפחתי יותר מכל אדם אחר. חרדת הכיליון שקדמה למלחמה ושיכרון הניצחון שבסופה נמחו באחת כשהגיעה הבשורה – יהושע דיאמנט נפל בקרב על ירושלים.

פצצת אנרגיה

יהושוע פרץ לתוך חיינו בסערה. היינו זוג צעיר עם תינוקת בת כמה חודשים, מטופלים בחיתולים ובבעיות פרנסה ולימודים ומשכנתא. והוא, שבסך הכל היה צעיר מאתנו בשלוש שנים, נראה כאילו בא מעולם אחר. מכנסיים קצרים, סנדלים, חובש כיפה סרוגה, שפם עבות, מחייך תמיד, כאילו רווק עליז חסר דאגות. בפועל הוא היה פצצת אנרגיה: עבד בסלילת כבישים בימים, ובלילות סייע לאביו במפעל אריגה קטן. למד באוניסרסיטה, לימד בחצי תריסר בתי ספר, הדריך טיולים, עשה מילואים כצנחן. בין לבין גם שיחק שחמט וניצח שני רבי אמנים בינלאומיים, סמיסלוב וגליגוריץ, במשחק סימולטני.

גם צלם חובב

הוא הגיע אלינו ביוזמתו ובדרך האופיינית לו. הוא ורעייתי למדו יחד קורס בסטטיסטיקה,אך לא הכירו מקרוב. לאחר שנכשלה באחת הבחינות הציע לבוא ללמדה. יום אחד, בלי להודיע מראש, הופיע בפתח ביתנו. בא לקיים את הבטחתו. בתוך זמן קצר נקשרה נפשו בנפשנו, והוא היה לבן בית, חלק בלתי נפרד ממשפחתנו. טיפל במסירות בבתנו התינוקת ובאחיה שנולד שנתיים אחריה. הרבה לצלם אותם. כשפתחנו עכשיו את האלבומים הישנים נתברר שרוב הצילומים של ילדינו מאותה תקופה הם שלו.

דיכאון עמוק

נפילתו הכניסה אותי ואת רעייתי לתקופה ארוכה של דיכאון עמוק. הלכנו לנחם את אביו ואת אמו, אברהם וטובה, שהתגוררו בשכנותנו, מיד לאחר היוודע האסון. עלינו לבית הקברות בהר הרצל בו נקברו החללים בחיפזון, בשעה שריח הגוויות עדיין עמד באוויר.
אחר כך הסתגרנו בתוך עצמנו. האם נפטרה זמן קצר לאחר נפילתו. האב בא לבקרנו מדי שבת וברוב עדינות לא הזכיר כלל את יהושע. הוא, האב השכול, עדין נפש כבנו, התחשב בשכול שלנו ויחד שתקנו את יהושע.

הרבה יהושוע

הפצע של אובדן יהושע המשיך לדמם עוד שנים. רק לאחר ארבע שנים, כשנולד בננו השלישי והחלטנו לקרוא לו יהושוע, חשנו איזו הקלה. את הכיפה שחבשתי לראשי בעת הכנסתו בבריתו של אברהם אבינו לא הורדתי מאז. עם הכיפה חשתי שאני עושה משהו המצדיק את הזכות שהיתה לי להכיר את יהושע. רק אז התקשרנו עם אחיותיו, עלינו לקברו ביום השנה וחינכנו את ילדינו על מורשתו. אז גם נודע לנו שלפחות חצי תריסר ילדים קרויים על שמו.

מה אפשר לומר על מורשתו של אדם שהביוגרפיה שלו נסתיימה בגיל 27?
לכאורה מסלול רגיל: ישיבת כפר הרואה, שרות בצנחנים, לימודים באוניברסיטה. לכאורה סיפור על בחור טוב, עדין נפש, חבר מסור, אוהב ארץ ישראל, מגלה נאמנות ומסירות אין קץ להוריו , לבני משפחתו ולחבריו. דתי דתיות עמוקה שמקרינה על סביבותיה, איש חסד של אמת. אם הייתי מתבקש להגדיר אותו היום הייתי אומר שזה האדם הקרוב ביותר לדמות צדיק שאני מכיר.

קיללת השיכחה

אט אט חלפו השנים. אנו בגרנו וזקנו. הבאנו לעולם ילדים ונכדים. יהושע נשאר בן 27, דמותו הלכה וניטשטשה.

כשנתבקשתי על ידי העורך לכתוב על "מלחמת ששת הימים שלי" תגובתי המיידית היתה שאין לי מה לומר. צה"ל לא רצה אותי, ואת המלחמה ביליתי בעורף. לאחר שהשבתי בשלילה פלחה לפתע את הכרתי המחשבה: יהושע. הזמן שריפא את הפצעים, עמעם את הכאב וגם גרם לשיכחה.

פתאום מצאתי עצמי מנסה להיזכר בשמות אחיותיו של יהושע. כיצד והיכן נפל. מה אני יכול לספר עליו. ניגשתי ל"גוגל" והקשתי "יהושע דיאמנט". מצאתי רק שני אתרים המתייחסים לאיזה עורך דין הנושא שם זה. ליהושע שלנו אין זכר באינטרנט. ראיתי בכך ממש עלבון אישי.

ואז נזכרתי בד"ר יהודה מלצר, המו"ל, בעל הוצאת "עליית הגג". איש תרבות, נעים הליכות, בנו של המשורר שמשון מלצר מחבר הפואמה "אשירה לרש"י". הלכתי להפגש עמו.

יהודה הוא איש חביב, אך תהום אידיאולוגית מפרידה בינינו. הוא סבור שגוש אמונים המיט אסון על המדינה. לי יש דעה אחרת. אך יש בינינו דבר משותף אחד: הגעגוע ליהושע. והפגישה בינינו העלתה דמעות בעיניי.

נסיבות קשריו עם יהושע דומות לשלי. גם הוא הכיר אותו רק שנים ספורות וגם בו הטביע חותם בל יימחה. הגורל הפגיש אותם במלחמה באורח מקרי. שנים שרת יהודה בצה"ל כמורה בגלל בעיות בריאות. ערב המלחמה עלה הפרופיל שלו והוא נזרק לתוך יחידה שלא הכיר איש מאנשיה. יהושע הקיף אותו בחום ובאהבה, דאג למחסורו וכאילו ביקש להגן עליו בגופו.

סימטת המוות

יהושע נמנה עם חטיבת הצנחנים שנועדה לצנוח ולהילחם בסביבות אל עריש. כשיהושע שמע כי הוחלט להעביר את החטיבה למלחמה על ירושלים הוא צהל. לחבריו אמר: "נסו להבין לקראת מה אנחנו הולכים. הרי לשום יהודי בעולם לא היה משהו כל כך חשוב."

הכח של יהושע התקדם בדרך שכם כשמשני צדי הכביש נורית לעברו אש צלפים ומותירה הרוגים ופצועים. הטור הגיע לסימטה צרה שבקצה עמדת מקלע. על הכיתה של יהושע הוטלה המשימה להסתער אל תוך הסימטה. הוא זינק בראש הכיתה, חשוף כולו, עד שהכריע אותו כדור האויב.

סמטת המוות כפי שצולמה זמן קצר אחרי הקרב. יוצר: udi Steinwell

"למען ירושלים"

במהלך הקרב אמר לאחד מחבריו: "אם יקרה לי משהו תגידו להוריי שזה היה למען ירושלים".

אחד מפרשני התורה ("מגלה עמוקות") מפרש: "דודי ירד לגנו זה הקב"ה בעצמו יורד ליקח נשמות של צדיקים". בהמשך הוא שואל " למה לפעמים מתים נערים ופעמים מתים זקנים?".
ואין תשובה לשאלה.

סרט על יהושע

פורסם בקטגוריה ירושלים, מלחמות ישראל, צהל, ששת הימים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

13 תגובות בנושא לא קול ענות, לא קול שופר לא קול תופים, רק כאב צורב

  1. מאת אור‏:

    מי יתן ויצוצו כאבי שיכחה שירפאו הזיכרון מעת לעת שלא נשכח מאין באנו ושלא נפסיק ללכת

  2. פינגבאק: אורי צבי על הנופלים במערכות ישראל

  3. מאת שיי‏:

    יהושע היה אחיה היחיד של סבתי, גברת שושנה רוטנברג.
    גם אני הקשתי בגוגל את שמו, והגעתי לכאן.

    מעתה יהיה ברשת אזכור נוסף:
    http://gooleminstitute.blogspot.com/2010/04/blog-post_9337.html

    זוכרים את יהושע ז"ל.
    נולדתי יותר מעשרים שנה אחרי נפילתו, אבל גדלתי על סיפור גבורתו.

  4. פינגבאק: ארץ ציון וירושלים – חורבן ירושלים ובנייתה – באגדה, בפיוט, בשיר ובקינה | היגיון בשיגעון

  5. מאת איתי ליבנה‏:

    סיפור נוגע ללב.
    הדרך הראויה והטובה ביותר להכיר ולזכור את המורשת שלנו היא דרך הסיפורים האישיים הללו, של אנשים יקרים ומעוררי השראה, שבזכותם אנו יכולים וחייבים להמשיך את מה שהם רק התחילו ולעולם לא יזכו לסיים. יהי זכרו ברוך.

  6. מאת Edna Levy (Shalev)‏:

    שמי עדנה לוי (שלו). יהשוע דיא
    מנד היה מורה לאזרחות שלי בגמנסיה שלווה בתל אביב בשנים 1963-1967, יהודה מלצר היה מורה לתנך באותו בית ספר. היכרתי את שניהם. מותו של יהשוע דיאמנט הישפיע קשות על יהודה מלצר ואת התוצאות ראינו בזמן שהיה צריך לבוא לבית הספר ולהכין אותנו לבחינות הבגרות. מסיבת הבגרות שלנו הושפעה עקב מותו של המורה האהוב שלנו. לא שכחתי אותו מאז. אני שומרת את תמונת המחזור בה כלולה תמונתו יחד עם כל התמונות של מורנו בתקופה הזו.

  7. פינגבאק: יום ירושלים – קישורים לכל המאמרים | היגיון בשיגעון

  8. מאת יגאל‏:

    דף לזכרו באתר יזכור של משרד הבטחון:

    http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=45770

  9. פינגבאק: לזכור אחרי שישים ותשע שנים | היגיון בשיגעון

  10. מאת גלעד‏:

    אני בנו של ד"ר יהודה מלצר שאתה מזכיר ושל נילי (נכדתו של הרב דב טקץ' זצ"ל). אבי ואימי סיפרו לי הרבה על יהושע, על אישיותו האצילית, על חכמתו, על יופיו.
    אבא אכן תמיד תוהה כיצד היתה שורדת חברותם לאור התהום האידיאולוגית בינם. אני חושב שהיתה שורדת גם שורדת, כי הוא אהב אותו מאד.
    יהי זכרו ברוך

    • מאת זאב גלילי‏:

      לגלעד שלום,
      אני בטוח שידידותם היתה שורדת, כי את יהושע אי אפשר היה שלא לאהוב, תהיינה דעותיו אשר תהיינה.
      קטונתי מלהשוות עצמי ליהושע. אך אף שדעותיי רחוקות מאד מדעות אביך אני מוקיר, מכבד מעריך ומחבב אותו מאד. למרות חילוקי הדעות אחים אנחנו [לפחות באהבת התלמוד והתרבות בכלל].
      זאב גלילי

  11. מאת עצמונה‏:

    לא הכרתי, אבל מאד נוגע ללב. תודה על השיתוף.

  12. מאת מירי בורוכובסקי- מור.‏:

    יהושע דיאמנט- בן דודה יפה התואר והאהוב של אימי סבינה ז"ל .מושא הערצתי בילדות .כילדה נהגתי לישון בבית הוריו בבני ברק- עד היום אני זוכרת את הימים המופלאים שביליתי עימו ועם המשפחה.כאב נפילתו ליווה את המשפחה במשך שנים.יהי זכרו ברוך! -מירי בורוכובסקי- מור.

השאר תגובה