הסולם באמצעותו נכנסו לגניזה

קטע מבן סירא העברי שנמצא בגניזה

בקיץ שעבר פנה פרופסור בן ששון לפרופסור יעקב שויקה והציע לו ליטול על עצמו את המשימה של מחשוב מחדש של הפרויקט.

דומה כי פרופסור שויקה ממש נולד למשימה שהוצעה לו. הוא עמד בראש שורה ארוכה של פרויקטים  וחולל לפחות שתי מהפכות בתחום המחשוב והיהדות – מפעל מאגר היהדות הממוחשב של בר אילן (מפעל השו"ת), ומילון " רב מילים" . מעל לכל, יעקב שוויקה הוא תלמיד חכם, בקיא בספרות התלמודית. בן למשפחה של תלמידי חכמים מחלב, נינו של מי שהיה הרב הראשי של חלב בשנות הששים של המאה ה-19. הוא גם שולט בשפה הערבית, שרבים ממסמכי הגניזה כתובים בה.

פרופסור שוויקה היסס לפני שנתן הסכמתו. הוא כבר עמד בראש 11 פרויקטים גדולים ומוצלחים בתחום המחשוב, המשולב בנושאי יהדות ובטקסטים. אלא שהפעם מבקשים ממנו להתערב בשלב מאוחר בפרויקט שלא היה לו שום חלק בו. הוא הביע נכונות לבדוק את הנושא ולהחליט על פי תוצאות הבדיקה.

הוא השקיע בבדיקה כשלושה חודשים, נפגש עם כל החוקרים ואנשי המחשוב האמריקנים שהיו מעורבים בפרויקט והגיע למסקנה שבתחום המחשוב צריך להתחיל מבראשית.

הוא הכין תכנית חדשה שהתקבלה על דעתם של האחראים לפרויקט ושל ההנהלה האקדמית שלו בארץ. בדצמבר אשתקד החלה העבודה המעשית במשרדים שנשכרו בבית יד הרב ניסים שברחוב ז"בוטינסקי בירושלים.

" קולב" ליחידות המידע

על תכניתו ועל מה שנעשה בה עד כה סיפר לי פרופסור שויקה:

" המשימה הראשונה שהצבתי הייתה להכין אינוונטר של כל הגניזה בעולם. לא ייאמן, אבל לאחר מאה שנות גניזה אין בשום מקום רשימה של עמודי גניזה ואיפה הם נמצאים. המספר שפורסם, לדוגמה, בדבר 150 אלף דפים בקמברידג", אינו רלוונטי. זהו למעשה מספר " היחידות" שם; לכל יחידה יש מספר מדף שניתן לה על ידי הספרייה. ביחידה אחת יכול להיות דף ריק ובשניה עשרות דפים. האינוונטר נועד להיות ה" קולב" שעליו ייתלו כל יחידות המידע הרלוונטיות לקטעי הגניזה שיוזרמו לפרויקט.

" התחלנו בעבודה באמצע ינואר והצבנו כמטרה להשלים עד פסח את רישום האינוונטר של דפי הגניזה שבקמברידג" ובסמינר התיאולוגי היהודי בניו יורק, שבהם מצוי חלק גדול מחומר הגניזה, ובעוד כמה אוספים קטנים יותר. בסך הכל השלמנו בתקופה קצרה ביותר את הרישום של מרבית דפי הגניזה שבעולם. עד ראש השנה אנו מקווים לסיים את רישומי האינוונטר של הגניזה כולה.

50 אלף תמונות

" השלב הבא הוא צילום דיגיטאלי איכותי של כל הדפים, בצבעים מלאים וברזולוציה של 600 DPI, המאפשרת להגדיל את התמונה כמעט ללא גבול תוך הוספת אבחנה ומידע לעין הבוחנת. רזולוציה כזו מאפשרת לחוקר לראות את המסמך באיכות יותר גבוהה מאשר בראיית המסמך המקורי. הוא יוכל לראות כל אות וכל סימן כולל הבדלים בסוג ובצבע הדיו. רק את הריח לא יוכל לחוש.

דוגמה לחדות הצילום הדיגיטלי - ברור יותר מהמקור.

" הפעלנו צלם ישראלי שהתמחה בצילום שכזה, והוא התחיל לצלם את האוסף שבסמינר התיאולוגי היהודי שבניו יורק. פיתחנו שיטה של צילום מהיר ביותר, תוך ציון סימני זיהוי לצילומים באורח אוטומטי. צלם עם שני עוזרים המעבירים את הדפים יכול לצלם 500 דפים בשעה. כבר צילמנו 50 אלף תמונות בכשלושה חדשים בלבד. רק למען ההשוואה : עד היום היו בכל העולם לא יותר מאלף תמונות דיגיטליות של הגניזה. אוסף ניו יורק של הגניזה יוצג כבר בעוד חודשיים, באתר הזמני של הפרויקט, ובכך תחל המהפכה הגדולה בחקר הגניזה.

ומה בשלב הסופי?

" יהיה לנו מאגר מידע שיכלול את כל הקטעים מן הגניזה שזוהו, תועתקו ותורגמו מאז נתגלתה הגניזה ועד ימינו. במהלך השנים כבר זוהו קטעים רבים, אך הזיהויים והמידע הנוסף על הקטעים מפוזרים ונעלמים מעיני רבים. המאגר יכלול כמובן גם את פירות המאמץ שהושקע על ידי ציוותי החוקרים במסגרת הפרויקט בשש השנים האחרונות ואשר ימשיכו בעבודתם עד להשלמתו. לא הכל צריך לתעתק (למשל פרקי מקרא או גרסות החוזרות על עצמן) וזה מצריך כמובן שיקול דעת מה ראוי. (על כך יחליט צוות היגוי של מומחים שגויסו לפרויקט).

" החלק החשוב במחשוב הוא פיתוח תוכנה המאפשרת שיטה אחידה להזנת הנתונים ולאחזורם. יחידות המידע במאגר יכילו חותמת אלקטרונית חד משמעית שתזהה אותם.

" רק בשלב הסופי נקים אתר אינטרנט, שיאפשר גישה למאגר המידע מכל מחשב ביתי. אם אתה מתעניין, לדוגמה, בשיר מסויים של יהודה הלוי תוכל בהקשת מקש אחד להגיע לכל הקטעים בגניזה (שזוהו) המתייחסים לקטע הזה, לראות את צילומיהם, לראות את תעתוקיהם ולקבל מידע ביבליוגרפי מלא היכן מוזכר הקטע הזה במקום כלשהו במאה השנים האחרונות.

למה גונזים

ההלכה מחייבת גניזת כל דבר קודש שאינו ראוי לשימוש – ספרי תורה שנפסלו או שהתבלו, מזוזות, תפילין וכן מסמכים הכוללים את שם ה". כמו כן נהגו לגנוז ספרים חיצוניים שדעת חכמים לא הייתה נוחה מהם. במרוצת השנים נוספו לגניזה: ספרים שביקשו למנוע נפילתם בידי אויבים; חששו של מחבר שספרו אינו ראוי לבני דורו; מסמכים המעידים על פריצת ענייני דת; מסמכים שיש בהם חרפה למשפחה ועוד.

הנחש ששמר בפתח הגניזה

שתי סיבות לכך שדווקא במצרים נשמרה הגניזה שנים רבות כל כך. האחת: אקלימה של ארץ זו שהוא יבש בכל ימות השנה. השנייה: אגדה בדבר הנחש השומר בפתחה. " כל הנוגע בה ימות כי נחש כרוך על חור דלתה אשר ישוך כל החפץ לחפור בה" . הנוסע המפורסם יעקב ספיר ביקר בחדר הגניזה בשנת 1864, הוא היה צריך להפציר רבות על מנת לקבל רשות להיכנס לחדר: " התחננתי לפניהם והראיתי להם שיש עמדי מזוזה קטנה לשמירה מעולה, גם ידעתי לחש לנחש…" .

בעתיד תופעל בינה מלאכותית

שויקה: " אני כבר רואה לעתיד כיצד ניתן להפעיל בינה מלאכותית במסגרת הפרויקט. המחשב יוכל לזהות קטעים הנמצאים בחלקי תבל שונים ולחבר ביניהם. למשל, אם חלק מדף קרוע נמצא באוקספורד וחלקו השני בסינסינטי, המחשב יחבר ביניהם על פי צורת הקרע של הדף, על פי מספר ורוחב השורות על פי צורת האות ועוד.

עולם הדוגמנות בשרות הגניזה

" לצורך הצילום אנו נעזרים בטכנולוגיה חדישה ביותר. חברה ישראלית פיתחה לפני מספר שנים מלבן דיגיטאלי אותו מחברים, במקום סרט, למצלמה איכותית. המלבן הזה הוא בן 22 מגה-פיקסל, ולאחרונה ממש פותחו גם מלבנים בעלי 35 מגה-פיקסל. המלבן הקטן הזה עולה עד 30 אלף דולר והמצלמה כ-10,000 דולר. מן המלבן עוברת התמונה הישר לדיסק. הטכנולוגיה הזו לא פותחה כמובן למען מפעל ה" גניזה" . השוק העיקרי שלה הוא תצלומי דוגמניות, אופנה וארכיטקטורה.

לומד מורה נבוכים לצלילי אום כלת'ום

פרופסור שויקה משתתף זה שנים בשיעור שבועי מצומצם של בני משפחה וידידים יודעי ספר. הואיל ומשתתפי השיעור שולטים גם בערבית הם נהנים לקרוא טקסטים יהודיים שכתובים ערבית במקור. כך למדו את פרוש ר" סעדיה גאון לספר איוב הכתוב ערבית, וכך הם לומדים עתה את " מורה נבוכים" לרמב" ם שנכתב במקורו בערבית. משתתפי השעור הם גם חובבי שירה ומוסיקה ערבית קלאסית. " קורה לפעמים" , מספר לי שוויקה, " שאנו מתקשים בהבנת משמעותה המדויקת של מילה בספר. כמובן שאנו מעיינים במילונים. אולם קורה שאחד מאתנו נזכר בגרסא דינקותא, בשיר של אום כלת"ום בערבית קלאסית, ואז מזמזמים אותו ומאתרים את המשמעות שחיפשנו. המילה מזכירה את השיר והלחן ואז ההקשר מאיר את משמעותה. כאילו אמרת " אזדרכת" ומכאן נזכרת בשיר היפה של נעמי שמר, שבאופן מעשי הוא ההקשר היחידי כמעט שבו נשמעת מילה זו…

מגלה הגניזה שקדם לשכטר

נפלאות הן דרכי הרוח בעם ישראל.  ויעיד סיפורו של  הרב שלמה אהרון ורטהיימר, חכם ירושלמי שבאמצעים דלים  ובמסירות אין קץ, חשף ראשון את קטעי הגניזה הקהירית ופרסם אותם לפני שנודעו בעולם הגדול.

הדבר נתגלה לי רק לאחר שפרסמתי את המאמר שלמעלה. בעקבות פרסום מאמרי התקשרו אליי שני ניניו של הרב אהרון שלמה ורטהיימר. שמות שניהם כשמו של הסבא רבא שלהם.  האחד ירושלמי נושא גם את שם המשפחה של הסבא רבא ועיסוקו בתורה. השני מפתח תקווה,  עורך דין  במקצועו, ושם משפחתו לשם. בפי הנינים היתה קובלנה: כיצד זה העלמתי מקוראיי את העובדה שהסבא רבא שלהם הוא הראשון שגילה אחד מדפי בן סירא והוא פירסם קטעים מן הגניזה בספר "בתי מדרשות", שנדפס בשנת תרנ"ג (1893) יותר משלוש שנים לפני ששכטר הגיע למצרים.

הרב אהרון שלמה ורטהיימר, הראשון שגילה את הגניזה ופרסם קטע מבן סירא

שלמה אהרון ורטהיימר  עלה לארץ ישראל מהונגריה בשנת 1872 והוא אז בן 5.   למד בישיבת בית אל הספרדית ושם נתוודע לאוספים גדולים של כתבי יד שהיו בישיבה זו. בצד לימודיו ההלכתיים (הוא פרסם ספר ראשון בהלכה בהיותו בן  19 ) התמחה בפיענוח כתבי יד ועד  מהרה יצאה השמועה בקרב סוחרים  שורטהיימר מוכן לקנות הכל. אמצעיו היו דלים והוא חסך לחם מפיו ומפי בני משפחתו כדי לקנות כתבי יד.  בדרך זו הגיעו לידיו כתבי יד שמקורם בגניזה הקהירית (אליה הצליחו לחדור סוחרי עתיקות  שנים לפני בואו של שכטר). בין היתר הגיע לידיו  דף מתוך ספר בן סירא וכן שורה של מדרשים שלא נודעו קודם או שנחשבו לאבודים.  הוא  היה הראשון לפרסם קטעים מן הגניזה יותר משלוש שנים לפני פרופסור שכטר.

שער בתי מדרשות, הספר הראשון בו פורסמו קטעי גניזה, שלוש שנים לפני שכטר

לאחר מכן פרסם עוד עשרות ספרים. באחד מהם, שפורסם בשנת תרפ"ד,כתב: "זה לי שלושים שנה מאז החילותי להאיר אור מדרשי חז"ל אשר היו בכתובים, אני הייתי אז הראשון  אשר גיליתי אוצרות חשך מטמוני מסתרי כתבי יד עתיקים מתוך הגניזה הישנה שבמצרים ואני הייתי אז הראשון שהדפסתי מתוך הגווילים כתבי יד ההם ממדרשי חז"ל… ועל ידי זה נתפרסם בעולם מהות הגניזה ויבואו אחרי חכמים שונים וינצלו את מצרים ויוציאו לאור מהם דברים רבים וקנו להם שם עולם ואדם לא זכר את המסכן ההוא  אשר מילט את העיר".

ההוכחה. כרטסת מקימברידג' בה נרשמה קניית קטעי גניזה מהרב ורטהיימר לפני שכטר.

צאצאיו של ורטהיימר חיים בתחושת העוול שנגרם לסבא רבא שלהם. הנין שלמה אהרון לשם נסע לקיימברידג' ולאוכספורד  והשיג שם הוכחות בכתב לעובדה שהסבא רבא היה חלוץ הגניזה. מסתבר שכדי לממן את קניותיו נהג הסבא רבא למכור  כתבי יד שפיענח  ומכר אותם לקימברידג' לאוכספורד ולבריטיש מוזיאון כמה שנים לפני שיצאה המשלחת של שכטר.

סקירה טובה על הגניזה ניתן למצוא במצגת שהכינו: