"שניים מקרא ואחד תרגום"

ביטוי זה לקוח ממסכת ברכות (דף ח עמוד א), שם נאמר: " לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור, שנים מקרא ואחד תרגום" .

והרמב"ם מפרש בהלכות תפילה: " אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בצבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת, שנים מקרא ואחד תרגום"

ויש הדורשים על הפסוק " ואלה שמות" ראשי תיבות: "וחייב אדם לקרוא התורה שניים מקרא ואחד תרגום" (ספר כף החיים בעקבות הפרי מגדים).

במאמר שפרסמתי כאן לפני כמה שבועות תחת הכותרת "אל תגידו בגת" , הבאתי שורה של מונחים הלקוחים מן הספר "רשימת ה-6000" של גדעון סאמט. בין היתר הבאתי את הביטוי "אחד מקרא ושניים תרגום" . בעת שהעתקתי את המונח הזה מן הספר לא הבחנתי בהיפוךהמילים לעומת המקור וקוראים רבים מיהרו להעמיד אותי על הטעות.

אבל אחד הקוראים, שמתוך ענווה ביקש לשמור על עילום שמו, הפנה את תשומת לבי לכך שהביטוי איננו שגוי, הוא כשר למהדרין ויש לו בסיס במקורות.

מסתבר שהאר"י ז" ל (האלוקי ר' יצחק לוריא, מגדולי המקובלים) השתמש במונח זה. חוקר הקבלה דוד תמר מספר כי לפני הקידוש של ערב שבת היה האר"י אומר "שבקריאת הפרשה אחד מקרא ושניים תרגום נפרדת הקליפה מן הקדושה" .

הביטוי נכנס ללשון הכתיבה באורח נדיר אמנם כביטוי לקשיים בתרגום או לטקסט קשה להבנה.

במילון רב מילים של שוויקה מצאתי גם את הביטוי "אחד מקרא ואחד תרגום" כביטוי ספרותי לקריאה, כתיבה או השמעה של טקסט – משפט בשפה אחת ומשפט בשפה אחרת.

 

פורסם בקטגוריה הלכה, תלמוד, תלמוד תורה, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

השאר תגובה