הסיפור המופלא על פולנים אוהבי יהודים

 

לא אגזים אם אומר כי השם פולין מעורר צמרמורת בגופו של כל יהודי. פולין של פעם היתה בית היוצר לנשמת האומה. אלף שנים חיו יהודים בפולין.

כאן הקימו תרבות יהודית לתפארת. כאן גם נוצקה תרבות יידיש חילונית חדשנית אך מאד יהודית. כאן קמו בתי ספר שלמדו עברית ברמה ששום בית ספר ישראלי אולי לא הגיע אליה. כאן גם צמחה תנועת ז'בוטינסקי שקיימה קשרי אינטרסים עם השלטונות הפולנים, זכתה לסיוע בנשק בתחמושת ובאימונים. מכאן באו מנחם בגין ואברהם שטרן יאיר ורבים ממנהיגי הישוב.

עד שעלה הכורת הנאצי ושם קץ באבחת חרב חדה לכל היהדות המפוארת הזו. ולכולנו נותר – בצד האבל התהומי והאימה, גם השינאה לפולנים. על שיתוף הפעולה ששיתפו עם הרותח הנאצי. על כך שאולי איןם זה מקרה שעל אשמתה קמהו מחנות ההשמדה נוראים אושוויץ ובירקנאו. על שגם אחרי השואה נרצתחו יהודים בפוגרמים וגם באין יהודים ממשיכה האנטישמיות לחלחל שם כנחש צפע.

פולין האחרת

אך יש גם פולין אחרת. מעטים יודעים שמספר הפולנים חסידי אומות העולם שסיכנו חייהם להצלת יהודים גדול יותר ממבפרם בכל עם אחר. מעטים יודעים שיש היום בפולין עילית אינטלקטואלית העושה חשבון נפש על מה שהסידו הפולנים מאובדן היהודים.

הצצה מקרית לחלק זה של הפולניות נזדמנה לתיירים ישראליים, שמשון גרינפלד ובני משפחתו מירושלים וזה מה שסיפרו לי בשובם. .

מסע שורשים פרטי

" בעקבות הדור הצעיר שעשה את מסעות השורשים לפולין החלטנו – שתי אחיותי ואנכי – לעשות את מסע השורשים הפרטי שלנו.

" נסענו לעיירת הולדתה של אמנו, חמיאלניק. הורינו מיעטו לדבר על עברם ולא היה לנו שום מושג על העיירה. מה עוד שנתברר כי יש בפולין ארבע עיירות הנושאות אותו שם. שייטנו באינטרנט ומצאנו את העיירה שלנו. למדנו לדעת שזו הייתה עיירה שרוב תושביה יהודים (כ- 8000 מתוך 10000).

"לא נותר כלום"

" בקהילה היהודית בוורשה אמרו לנו שאין טעם לנסוע לעיירה הזו כי לא נותר שם אף לא יהודי אחד, אף לא שריד לעבר היהודי. בכל זאת החלטנו לנסוע. אחותי, שהיא פסיכולוגית במקצועה, סברה שחשוב לנו לראות גם את ה"אין" .

" יצאנו מווארשה במכונית שכורה עם נהג פולני דובר אנגלית. הוא היה נחמד מאוד וסבלני ביותר. כשהגענו לעיירה, הפנו אותנו לבית הקברות היהודי. מצאנו שטח ריק ובו שרידים של שני קברים ושלט רשמי בפולנית, מעוטר במגן דוד.

" בבית סמוך סיפרה לנו נערה צעירה, שסבא שלה סיפר לה שאכן היה בית קברות יהודי במקום. היא הפנתה אותנו לבית הכנסת שבמרכז העיירה.

טקס לציון המורשת היהודית

" יצאנו לכיוון בית הכנסת וכאן ציפתה לנו הפתעה גדולה. הגענו למקום בעיצומו של טקס שלאחר מכן נתברר כי נועד לציון קיום המורשת היהודית". הסיפור המופלא על
פולנים אוהבי יהודים
. קהל רב שמנה כמה אלפים, צבא על פתח המבנה שנותר שלם מלפני המלחמה העולמית.

חמיאלניק פסטיבל יהדות15

אלפי אנשים, , ישבו שעות  ראו הופעות ושמעו נאומים
" קיבל את פנינו סגן ראש העירייה, האחראי על "התיק היהודי" במקום והיסטוריון בהשכלתו. הוא הזמין אותנו לטקס שהתקיים אותו יום במרתף בית העירייה – מקום ששימש בית הספר היהודי לבנות לפני המלחמה (קרוב לוודאי שאמנו למדה בו). השתתפו באירוע שני מוזמנים מישראל – ניצול, יליד המקום מקיבוץ יקום, וכן הסופרת והמתרגמת מרים עקביא.

דוכנים למאכלים יהודיים

"
. לאחר מכן ירדנו שוב לבית הכנסת. האיזור כולו נסגר לתנועה. בדוכנים מכרו חלות, סופגניות ושאר מאכלים יהודיים. תלמידי בית הספר המקומי העלו מחזמר "מגילת אסתר". בסיפור המגילה שילבו שירים וריקודי עם ישראליים, וכן המחיזו את חדשי השנה העברית והחג המתאים לכל חודש. לאחר מכן נישאו נאומים על ידי נכבדים פולנים ועל ידי הנציגים מישראל.

 

שרידי בית הכנסת

 

כליזמרים שרים יידיש

" מסמר הערב הייתה הופעה של להקת כליזמרים ששרה ביידיש, כאשר בחלק מהשירים הקהל מצטרף. בבית הספר המקומי, הצמוד לבית הכנסת,

מופע להקות ביידיש

מופע להקות ביידיש

נערכה ארוחה שכללה מאכלים יהודיים לכמה מאות מוזמנים. קירות בית הספר היו מכוסים בציורים של מוטיבים יהודיים – שופרות, סוכות, חנוכיות וכדומה. האירוע כלו היה הזוי ובלתי נתפס.

פרחו תודות ליהודים

" סגן ראש העיריה הסביר לנו, שהעיירה מוקירה את תרומתם של היהודים לפיתוח המקום מבחינה כלכלית ותרבותית. הוא הצביע לדוגמא על עיירה סמוכה שלא היו בה יהודים לפני המלחמה והיא כיום עיירה המצויה בפיגור. הוא אמר: "תראה אותם ותראה אותנו". אכן המציאות עולה לפעמים על כל דמיון" .

תולדות המשפחה

"אמנו נולדה בחמיאלניק ב- 1910. בחמיאלניק היתה פעילות ענפה של תנועות הנוער הציוניות – כנראה לא בעידוד ההורים. בהיותה בת 12 עקרה המשפחה לוורשה. שני הבנים הבוגרים עלו לארץ (שמואל חי בארץ כשנתיים והיגר לאורוגוואי, ומאיר השתקע בחיפה וגר שם עד מותו – לפני כ- 10 שנים).

"בוורשה הצטרפה אמנו לתנועת גורדוניה. ובהיותה בה 23 עלתה לארץ, בניגוד לדעת הוריה ודעת רב הקהילה.

"אחותה מרים נורתה ברחוב עם בעלה ובנה. בעקבות זאת, ברחה אחותה הצעירה רניה מוורשה ללודג'. היא נלקחה למחנה עבודה צ'סטוחוב ועבדה שם במפעל תחמושות. עם גמר המלחמה, פגשה את שמואל פוטשר – חייל יהודי פולני שכל משפחתו הושמדה. הוא ערק מהצבא, הם נשאו ב- 1945, חיו 17 שנים בארגנטינה ואז עלו לארץ.

"אמי חיה בתל אביב כל ימיה. ב- 1944 נשאה לאבי שעלה מבז'יזי'ן עם משפחתו הציונית ב- 1925.

"היא נפטרה בערב ראש השנה תשס"ג, מייד לאחר הקידוש, כששלושת ילדיה ליד מטתה.

צילומים: באדיבות שמשון גרינפלד

קרא עוד על נוצרים אוהבי יהודים:

התאולוגיה הנוצרית של ואן דר הובן

הכומר המופלא שהציל אלפי יהודים


פורסם בקטגוריה חסיד האומות, יהדות, נוצרים אוהבי ישראל, שואה, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא הסיפור המופלא על פולנים אוהבי יהודים

  1. פינגבאק: יחסי חמות כלה והשתקפותן בבדיחות על האמא הפולניה | היגיון בשיגעון

  2. פינגבאק: הסיכסוך עם הפלסטינים במספרים | היגיון בשיגעון

השאר תגובה