תסמונת השנאה למתנחלים

השבוע שאל מישהו האם השנאה למתנחלים והרצון לפנות התנחלויות איננה איזה סוג של מחלת נפש.

את התשובה לשאלה ניתן למצוא בטקסטים הבאים:

" איך מפנים מתנחלים?

סרן ד. ר. מ" פ בגולני: "אין שום בעיה לפנות מתנחלים. בתור התחלה לוקחים אחד ודופקים לו אחד בראש. אחר כך לוקחים את המשפחה שלו, דופקים גם להם אחד בראש, אחד לכל ראש. אחר כך מובילים מסק" רים (מסוקי קרב) לכיוון המאחז ומורידים עליהם 20 מילימטרים וולקאן עד שמפסיקות הצרחות. אחר כך מביאים שופל ומפנים את המתנחלים. עשינו את זה בג"נין אין סיבה שלא נעשה את זה גם עכשיו" " .

" סמ" ר ג.ס., צנחן: "עקרונית זה לא צריך להיות סיפור ואם לא היינו מקבלים פקודות להתנהג יפה (——- מה זה להתנהג יפה? זה צבא זה?) היינו גומרים עם זה חת שתיים. סך הכל מה? תופסים מתנחלת, כן ——— אותה עם יד מסובבת מאחורי הגב —- (וכאן בא תאור תקיפה- ז.ג. ). אח שלי בנח" ל עשה את זה בחברון ואין סיבה שלא נעשה את זה גם בצנחנים" .

סרן ד" ר ש.צ., רופא בשלישות: " הבעיה היא שלא מקשיבים לדרגים הנמוכים. אני אישית הצעתי למח" ט גזרה שנתפוש את הארבעה הראשונים שמתקוממים, המח" ט יחזיק אותם מאחורי הגב ואני מכניס להם 20cc חומר הרדמה בעורק של הגרון. מהפחד הם נופלים. השאר מתפנים לבד. עשיתי את זה אתמול בחאן יונס, אין סיבה שלא נעשה את זה מחר" .

את הטקסטים הללו מצאתי באתר הנקרא " הפנקס הפתוח" , אתר המפרסם משהו כמו " ספרות אלטרנטיבית" ואפשר למצוא בו עוד פנינים כאלה.

תאמרו: אין מביאים ראיה מן האינטרנט, שבו מוצאים מקלט מופרעים מכל הסוגים. אז הנה טקסט שהופיע ב" הארץ" , העיתון החשוב לאנשים חושבים. מה שמספק לנו עיתון זה בעמודי החדשות ובעמודי הדעות אנחנו כבר יודעים. אך אפילו מאמר העוסק בצרכנות מוצא דרך להביע את יחסו למתנחלים ולסמן אותם כמצורעים.

בכתבה על צריכת מזונות אורגאניים כותבת אורנה קאזין: " צרכנים רבים המקפידים לרכוש ביצי חופש או פירות וירקות אורגאניים מתקשים לברר מי מן החקלאים שמאחורי המותגים. כך, בין הספקים של המותג "הרדוף" למשל יש גם תושבי התנחלויות שאולי ידועים בגישתם הסובלנית לבעלי חיים, אך לא בהכרח לתושבי הכפרים הערביים הסמוכים" .

לא רק הביצים של המתנחלים הם נבלה וטרפה. גם הטופו שהם מייצרים וגם החסה. כל הכתבה כתובה ברוח שניסוי מתנחלים היא אכסיומה שאין להרהר אחריה.

ומה בדבר עמודי החדשות של " הארץ" ?

הקורא משה קרמר מראשון לציון הציג לעורך " הארץ" חנוך מרמרי את השאלה הבאה: |

" מדוע כשהמתנחלים מתים בפיגועים אתם כותבים שהם נהרגו,ולא שהם נרצחו. האם רצח מתנחלים פחות גרוע מרצח תושבי הקו הירוק?

העורך חנוך מרמרי לא הכחיש את טענת הקורא. הוא רק התפתל בתשובה בה אמר בין היתר: " אין בהארץ הנחיה ברורה ופסקנית בנוגע למקרים שבהם אמורים עורכי החדשות להשתמש בשורש " רצח" או " הרג" … דיונים רבים שנערכו בשאלה זו לא הצליחו להביא ליצירת כלל ברור… העברית מספקת שתי תבניות לשון עיקריות לתיאור הזוועה האלימה שבעימות – הרג ורצח. הרג נמוך מדי רצח לעתים חריף מדי…"

או נקח לדוגמא את מאמרו של חבר הכנסת אברהם בורג שפורסם בגארדיין הבריטי ב-15 בספטמבר 2003. במאמרו הנושא את הכותרת " קץ הציונות" הוא אומר בין היתר: " קץ המפעל הציוני עומד בפתחנו. יש סיכוי ממשי שדורנו יהיה הדור הציוני האחרון" .

ומי אשם במצב? – אין אופוזיציה, השלטון מושחת אבל עיקר חיציו מופנים אל המתנחלים וההתנחלויות. אחרי אלפיים שנים של מאבק הישרדות הפכנו למדינת מתנחלים, אומר בורג. מדינה זו מונהגת על ידי קליקה בלתי מוסרית של פורצי חוק מושחתים שאוזנם אטומה מלשמוע גם את אזרחיהם וגם את אויביהם. " מאד נוח להיות ציוני בהתנחלויות הגדה המערבית בית אל ועופרה. הנוף התנכי מקסים ואתה יכול לצפות מבעד לפרחי הגרניום ולא לראות את הכיבוש" .

בהמשך דבריו מביע בורג הבנה למחבלים המתאבדים שאיננו צריכים להיות מופתעים שהם מגיעים אלינו שטופי שינאה לאחר שעשינו להם כילדים מה שעשינו. הם שופכים את דמם במסעדותינו כי הם משאירים בבתיהם הורים וילדים רעבים ללחם.

וכך הלאה וכך הלאה.

האם כל הגילויים הללו הם ביטויים למחלת נפש?

לא. זו איננה מחלת נפש של אדם זה או אחר. זהו תסמין של מחלת נפש יהודית שקוראים לה

השכל היהודי והדמוגרפיה

קראתי פעם באיזה מקום הסבר לעליונות המוח היהודי מול המוח של הגוי. אצל הגויים, אומר אותו הסבר, פונים מיטב הנוער לכמורה. אלה אינם נישאים ולא מותירים צאצאים מוכשרים בדמותם. אצל היהודים לעומת זאת זוכה התלמיד חכם לטיפוח של הקהילה, לשידוך של הנשים הטובות ביותר והכלות העשירות ביותר ואלה מביאים צאצאים מוכשרים רבים לעולם.

הסבר זה נשמע אמנם כבדיחה נוסח הדג מלוח שאכילת ראשו היא הגורם לחכמתם של היהודים. אך הסבר דומה ברמה מדעית מצאתי בספרו של פרופסור יעקב כץ " בין מסורת למשבר" . כץ, שאין לחשוד בו בנקיטת עמדות " גזעניות" , מסביר כי טיפוח התלמיד חכם מבחינת מעמדו בחברה והבטחת קיומו הכלכלי היא בין הגורמים המרכזיים לשמירת המורשת היהודית וטיפוח הכרשרונות במהלך הדורות.

נזכרתי בסיפורים הללו למשמע איזו תכנית רדיו שהביאה אותי למסקנה שקרה לנו משהו שבגללו איבדנו לפחות חלק מן הגניוס היהודי וכיום אנו מגדלים טיפשים ככל הגויים. קלטתי את התכנית הזו בחטף בעת נסיעה במכונית כך

שאיני יכול לומר באיזו תחנה שודרה, מי היה המראיין ומי המראויין. אך תוכן השידור זכור לי היטב.

המרואיין היה איזה פרופסור שהירצה בכנס הרצליה על בעיות ערביי ישראל. מצוקתה של האוכלוסיה הערבית בישראל, אמר אותו פרופסור, איננה נובעת מאפליה כלפי האוכלוסיה הערבית ומיחס השלטונות כלפיה. היא נובעת בראש ובראשונה מן הריבוי הטבעי הגדול של הערבים, שמתקרבים לאחיהם שמעבר לקו הירוק, שם הריבוי הטבעי הוא הגדול בעולם.

אין שום דרך לשפר את מצב ערביי ישראל, אמר אותו פרופסור, אלא לנקוט בצעדים לצימצום הילודה. זו גם הדרך לשפר את מצב ערביי יש" ע. והוא נתלה באילנות גבוהים: מצרים ואיראן שהגיעו למסקנה זו ושם מקיימים שיתוף פעולה בין השלטונות לבין הסמכות הדתית כדי לחנך ולגרום לריסון הילודה.

עד כאן הפרופסור. עכשיו מגיע תורו של המראיין מזרע ישראל ונפל על המציאה כמוצא שלל רב. והוא שואל: האם יכולה הממשלה לנקוט בצעדים כדי לצמצם את מספר המתנחלים המתרבים יותר מן האוכלוסיה היהודית וכמובן את החרדים.

ואז הוא מטיל את שאלת המחץ: אתה מעלה על דעתך שממשלה דמוקרטית תחליט לעודד ריסון הילודה בקרב הערבים ולא תנקוט מדיניות כזו כלפי היהודים.

והפרופסור ממהר להתנצל ולהסביר שבכלל לא עלה דעתו רעיון מוזר כזה. שכמובן אין להעלות על הדעת אפשרות כזו.

ואני חושב לעצמי היכן אבד הגניוס היהודי ואיך הצלחנו לגדל בתוכנו כסילות כזו. המראיין הוא פרי באושים רגיל של התקשורת. והפרופסור חסר אומץ לב להגיד למראיין את האמת: אדוני הנכבד, אנחנו מדינה דמוקרטית, אבל לא מדינה מתאבדת. ממשלה של מדינה יהודית חייבת לפעול כדי להבטיח את הרוב היהודי במדינה. עם שאיבד שליש מבניו בשואה צריך לפעול להגברת הילודה היהודית כפי שפעל בן גוריון בראשית ימיה של המדינה. באנו לארץ על מנת להבנות בה ולא להידחק מתוכה. כבר היום מממנת כל משפחה יהודית ב-5000 ש" ח לשנה את המיעוט הערבי ההולך וגדל ולא נוכל להמשיך בכך לנצח.

וכאילו כדי להשלים את התמונה שמעתי באותה תחנה פזמון שאלה חלק ממילותיו:

בעולם הזה מסריח

מניו יורק ועד רפיח

אם שחורים אם לבנים

נמות כולנו גזענים

ולי נדמה כי המקום היחיד המסריח בין ניו יורק לבין רפיח היא התקשורת הישראלית.

הוא בכלל לא טיפש

" אין מקום בין הים לירדן לשתי מדינות ישראל ופלסטין" – אמר מועמר קדאפי והוסיף: " כשם שאי אפשר ששני אנשים ילבשו אותו זוג מכנסיים.

קצת סטטיסטיקה

כמה טייסים חתמו על מכתב הסרבנות? לאחר שנוספו כמה ונגרעו כמה שהתחרטו יש לנו משהו כמו 25 טייסים ברוטו. בלי לגלות סוד צבאי גדול אפשר לומר כי חיל האוויר הכשיר מאז הקמת המדינה כ-3000 טייסים. אולי קצת יותר. כלומר פחות מאחוז אחד מן האזרחים שהם גם טייסים חושבים שאנחנו פועלים בצורה לא חוקית ולא מוסרית, כשאנחנו שולחים אותם לחסל את מרצחינו. אחוז אחד.

כלומר: מדובר כאן במה שסטטיסטיקאים קוראים גבול הטעות הסטטיסטית.

כמה חתמו על מכתב לוחמי סיירת מטכ" ל הסרבנים? כאן המספרים גדולים עוד יותר. המספר הכולל של לוחמי סיירת מטכ" ל לדורותיהם מגיע לפי הערכה לכ-20 אלף. על מכתב הסרבנות חתמו פחות מתריסר אזרחים שבעברם היו לוחמי סיירת. זה עוד פחות מגבול הטעות הסטטיסטית.

עמנואל הלפרין

עמנואל הלפרין, מגיש התכנית " מהיום למחר" בערוץ 1, פורש מרשות השידור לאחר ארבעים שנות עבודה. חבל.

איני יודע מה הן השקפותיו הפוליטיות של הלפרין וזו כבר מעלה גדולה. יש לי עם זאת מקום לחשד שתורת ז"בוטינסקי איננה כוס התה שלו, למרות שדודו היה מנחם בגין.

הוא דמות חריגה בנוף התקשורית תרבות הדיבור שלו, בנימוסיו, בכבוד שהוא רוחש למרואיינים ביושר האינטלקטואליהוא אינו קוטע את המרואיינים, אינו מתחרה אתם באמרי שפר, אינו מביע את דעותיו אלא מאזין. הוא גם איש תרבות בבחירת הנושאים, בצורת ההגשה שלהם, בגרוי האינטלקטואלי שהוא יוצר. הוא ההוכחה שאפשרית גם תקשורת אחרת.

ברק המיליונר

אהוד ברק הוא מיליונר. מנתונים שפורסמו בתקשורת עולה כי הונו הידוע מגיע למיליון וחצי דולר גם לאחר שנתן לגרושתו את חלקה. כי שכרו מסתכם ב-130 אלף דולר לחודש. לפי נתונים אלה אהוד ברק הוא גאון כלכלי. כי הרי לא חלפו שלוש שנים מאז פרש מראשותש הממשלה וכבר עשה הון כזה. עד לפרישתו היה בסך הכל עובד מדינה, קצין בקבע, רמטכל, ראש ממשלה. יש לו פנסיה נאה אבל זה לא הופך אדם למיליונר.

אין עינינו צרה במי שעושה כמה דולרים לפרנסתו. אם למשל הוא נושא הרצאות ומנצל בכך את יוקרתו (המפוקפקת) כראש ממשלה לשעבר, הוא הולך בדרך שלפניו כבר כבשו אותה רבין ונתניהו. אך מהרצאות לא נהיים מיליונר. את המיליונים שלו עשה ועושה ברק מעסקי ייעוץ אסטרטגי, תיווך , שיווק וכו".

אפשר להניח כי כל עסקיו של אהוד ברק נקיים מכל דופי ומכל ניגוד עניינים. כי הגיע למה שהגיע בזכות כשרונותיו ומוחו האנליטי. אפשר להניח גם כי הקשרים שקשר בתקופת שרותו הציבורי לא הזיקו לעסקיו הנוכחיים.

אבל מותר גם לחשוב שאולי, רק אולי ורק לכאורה כאפשרות רחוקה רחוקה, הכין עצמו ברק בתקופתו הציבורית לימי סגריר. כי עשה משהו שיש בו טיפ טיפונת של סטיה מהנורמה הציבורית ואולי החוקית. האם לא היה מן הדין לחקור אפשרות רחוקה כרזו, אך ורק כדי להסיר לזות שפתיים?

ונא לא לשכוח שהוא ועוזריו עדיין שומרים על זכות השתיקה בפרשת העמותות שלהם.

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

השאר תגובה