אנחנו המשוגעים של ר" נחמן מברצלב

 

יש סיפור נפלא של ר' נחמן מברצלב על שני חברים שאחד מהם ראה בחלומו כי כל מי שיאכל מתבואת השנה הבאה סופו שייצא מדעתו.

סיפר את הדבר לחברו והלה אמר לו: הבה נאגור תבואה של השנה הנוכחית. ובשנה הבאה נאכל ממנה ונישאר שפויים.

השיב לו חברו: אם כל העולם יהיה משוגע ורק אנחנו נישאר שפויים, הרי בעיני כל אנחנו נהיה הלא שפויים.

טיכסו עצה והחליטו כי יאכלו מתבואת השנה הבאה, המשגעת, ככל יתר בני האדם. אבל כדי שלא ישכחו כי העולם כולו השתגע יסמן כל אחד סימן על מצחו של חברו. ובכל פעם שייפגשו יראו את הסימן ויידעו שאף כי נראה להם שהם וכל העם שפויים בעצם כל העולם משוגע.

קוד גנטי

בכל פעם שאני קורא את הפקסים הרבים ששולחים אלי קוראיי אני נזכר בסיפור הזה. קוראי מקור ראשון מאוחדים באיזה קוד גנטי סודי. באיזה אות על מצחם, האומר להם: אנחנו השפויים וכל העולם השתגע. כל העולם אומר שתהליך השלום מוביל לשלום ואנחנו השפויים יודעים שהוא מוליך למלחמה. כל התקשורת כולה מציגה מציאות המוסכמת על הכל ואנחנו יודעים כי זה עיות המציאות.

קל היה להבחין בין המשוגעים לבין השפויים בגיליונות השבת של העיתונים מלפני שבועיים, שראו אור מיד לאחר הבחירות. רבים מאיתנו כבר הפסיקו לצרוך תקשורת – לא קוראים עיתונים ולא צופים בטלוויזיה ולא מאזינים לתחנות הרדיו. לדעתי זו שגיאה ובריחה. אני בעוונותי ממשיך לקרוא את כל העיתונים ולצפות בכל הערוצים ואני חושב שזו חובה שחייבים למלא. גם אם היא כרוכה בסבל לא מעט.

באותה שבת היה "מקור ראשון" כמו מקור מים חיים. ניתוחים הגיוניים, תאורים נקיים, חשבון נפש אמיתי. ומולו כל הצהוב והשחור והאדום שבתקשורת כולה, שגעשה בקצף של שינאה.

קבר ר' נחמן באומן (צילום: יואל רפל)

קבר ר' נחמן באומן (צילום: יואל רפל)

"למען הנכדים"

אני מעלה דברים אלה בעקבות מכתב שקבלתי מאחת הקוראות, רות איזיקוביץ מהוד השרון. היא כתבה לי בעקבות מאמרי "למה הם שונאים אותו" והפנתה את תשומת לבי למחקר חשוב על בוגדנותה של מפ"ם שהקימה מחתרת בצה"ל.

בתגובה לאותו מאמר התקשר אלי גם יהודי מליטא, תריסר שנים בארץ, והציע לממן מכיסו הפיכת המאמר לפוסטר שיופץ בכל הארץ. "אני צריך את זה בשביל הנכדים שלי" – הסביר.

איני מספר זאת כדי להתהדר בכך שאני קולע לדעת קוראיי. לפעמים המצב הפוך. לא פעם אני נדהם שדברים שכבר שלחתי לדפוס קיבלו חיזוק בפקסים של קוראים שעדיין לא קראו מה כתבתי. פעמים רבות המצב הפוך – דברים שאני כותב מציתים את דמיונם של קוראים והם נותנים לי משוב, המאפשר לי להרחיב את היריעה ולראות את הנושאים מנקודת מבט שלא חשבתי עליה.

המדורה של השבט

מענין שאין כמעט קשר בין הרקע האישי של כל אחד מן הכותבים. יש בהם חניכי השומר הצעיר שהתפכחו, ותיקי בית"ר, חברי קיבוצים, תושבי הישובים ביש"ע, תושבי עיירות פיתוח, מזרחיים חובבי הזמר המזרחי, דתיים וחילוניים, כיפה סרוגה וכיפה שחורה. המשותף לכולנו הוא שאנחנו רואים את המציאות ללא אשליות.

טוב שיש "מקור ראשון" שהוא מדורה של השבט שלנו, סביבה אנו מתחממים וצופים האחד במצחו של רעהו. זכרו – גם אם נופלת רוחכם לעתים, גם אם תולעת הספק מכרסמת לעתים נוכח הגל הגואה של השפיות המדומה שמסביבנו – זכרו כי אנחנו השפויים. הסתכלו האחד במצח רעהו.

 

פורסם בקטגוריה יהדות, תהליך השלום. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

השאר תגובה