ארכיון חודשי: אוקטובר 2006

עברי, למד רוסית

10 michail prakdov טעות קטנה ומביכה. ראש ממשלת ברית המועצות מיכאיל FRADKOV

ידיד המתגורר בלונדון סיפר לי את הסיפור הבא: הוא נוהג להתעדכן בנעשה בארץ באמצעות המהדורה האנגלית של " הארץ" באינטרנט. אותו ידיד יודע גם רוסית וכשקרא את הידיעה על ביקור אולמרט במוסקבה חשכו עיניו. במאמר של יוסי מלמן היה כתוב שאולמרט עומד להיפגש עם ראש הממשלה הרוסי מיכאיל Perdakov. הסיבה להזדעזעותו של אותו ידיד היתה שהשם האמיתי של ראש הממשלה הרוסי הוא

Fradkov. לכאורה הבדל קטן של טעות דפוס. אך פרוש המילה בכתיב המוטעה בשפה הרוסית הוא מילה מגונה שהדפוס אינו סובל אותה.

אותו ידיד מיהר להתקשר לקרוב משפחה בארץ. הקרוב התקשר למערכת " הארץ" והטעות תוקנה מיד. זה יתרון האינטרנט על עיתונות מודפסת. אך בארכיון העיתון נותרה הגירסה הישנה. (ראה צילום לפני ואחרי).

טעות בעיתון אינה יכולה לגרום לתקרית דיפלומטית. אך מסתבר שזו כמעט נגרמה כאשר אולמרט עצמו, בנאום שנשא בבית הכנסת במוסקבה, ביקש להודות לנשיא פוטין. אך במקום להגיד פוטין אמר בטעות " פלוטין" , שברוסית משמעותו נוכל.

11 wrong version

12 fixed version

לא גרם לתקרית דיפלומטית. הגרסה המוטעית (למעלה) והגרסה שלאחר התיקון (למטה)

מה אמר תוקידידיס על מלחמת לבנון

9 tokidides פסל של ההיסטוריון תוקידידיס.- ההיסטוריון הרציני הראשון.

בשנת 1953 החליט ראש הממשלה דוד בן-גוריון למנות את שמעון פרס למנכ" ל משרד הביטחון. פרס היה אז בן 30 בלבד ובן גוריון ראה בו את אחד מיורשיו.

לקראת המינוי ערך בן גוריון שיחה קצרה עם פרס וביקש ממנו לקרוא את ספרו של ההיסטוריון היווני תוקידידיס ( 460 עד 400 לפני הספירה) " תולדות מלחמת פלופוניס" . פרס שאל את ב.ג. מדוע בחר בספר זה.

וזו היתה תשובת בן גוריון:

תוקידידיס, שהיה גנרל בצבא האתונאי באותה מלחמה, שאל את עצמו מדוע ספרטה ניצחה, והגיע למסקנה שהביטחון הלאומי הוא תוצר של מרכיבים רבים. כמותם ואיכותם של הלוחמים היא רק מרכיב אחד, ולא החשוב ביותר. חשובים לא פחות המוראל של האזרחים, אמונתם בצדקת המלחמה, אמונתם שהמנהיגים שלהם אינם דמגוגים ומושחתים.

ספרו של תוקידידיס נחשב לספר ההיסטוריה הרציני הראשון בעולם. במבוא לספרו הוא כותב כי ניסה לחקור את השאלות הקשורות למלחמה בצורה הקרובה מאוד לעבודתו של ההיסטוריון המודרני. היתה לו גישה למסמכים, והוא ראיין רבים שהשתתפו במלחמה. המלחמה התחילה בנצחונות גדולים של האתונאים, שהיה להם יתרון עצום בכלכלה ובצי. אבל הספרטנים לא נכנעו והמשיכו להילחם עד להריסות חומות אתונה.

תוקידידס הגיע למסקנה העגומה ששלטון מושחת הוא מרשם כמעט בטוח לתבוסה במלחמה.

הקשר בין דברים אלה למלחמת לבנון השניה אינו צריך הסבר. האם ניתן להעלות על הדעת שאהוד אולמרט מציע לרב אלוף דן חלוץ לקרוא את הספר. אגב, הם לא צריכים ללמוד יוונית. הספר הופיע בהוצאת מוסד ביאליק בשנת 1959 בשיתוף עם צה" ל הוצאת " מערכות" וההוצאה לאור של משרד הבטחון. זה היה כנראה בתקופה שבצה"ל עדיין קראו ספרים

8 peres and v.b

ללמוד את התבוסה. דוד בן גוריון ושמעון פרס בשנת 1955. (צילום לע"מ)

רקוויאם לטורניר הכדורסל בנצר חזני

הסרט " משחק ביתי" , מספר את סיפור חורבן גוש קטיף, כשהמוטיב המרכזי שלו הוא כדורסל וגיבוריו הם בני הנוער * " רצינו לעשות סרט, שהחילוני הכי שמאלני בתל אביב ירצה לראות בלי להחליף ערוץ" – אומר המפיק, אבי אבלו * הדמות המרכזית בסרט היא עינת יפת, ילידת נצר חזני

einat-yefett

"תחושה שאף אחד לא מבין אותך. אתה הולך בארץ זר ומנוכר". עינת יפת.

פתיחת הסרט הולמת בך כמו פטיש של עשרה קילו. אתה מצפה לסרט על חורבן גוש קטיף, על מראות של הרס וחורבן, על מאבק אלים, בכי ומחאה – מראות שכבר ייבשו מזמן את נאד הדמעות שלנו.

והנה נפתח סרט במוסיקה שוצפת, כמעט פראית, בחדוות נעורים מתפרצת. במאבק בין שתי קבוצות כדורסל, בקהל מריע בהתלהבות, בצעירים יפים ויפות, בנערים ונערות מקסימים, בילדים מתוקים. לרגע אתה חושב שנכנסת לאולם הלא נכון. ואז מופיעות התמונות הפסטורליות של הבתים עם גגות הרעפים, של ילדים המתפלשים בחול על שפת הים, או גולשים עם הגלים. של עצים ופרחים ומדשאות. ואתה פתאום מבין שכל זה כבר לא קיים, כי אתה עד לימים האחרונים של נצר חזני, אחד מ-22 הישובים של הגוש שנחרב. ואז באות התמונות הראשונות של חיילי צה" ל, חובשי הווסטים הנושאים את דגל המדינה וסמל המנורה. אתה רואה את הלבבות הנקרעים ומוצא שעין אחת שלך אמנם צוחקת אבל בשניה עוד נותרו דמעות לבכות את החורבן.

החורבן כטורניר

הסרט נע בשני מישורים. על מגרש הכדורסל נאבקת קבוצת נצר חזני עם אחיותיה בגוש קטיף בטורניר האליפות. משחק הגמר נקבע לי" באב תשסו, היום בו החל החורבן. המישור השני הוא המאבק על חיי הגוש מנקודת מבטם של הצעירים – שחקני הכדורסל וקהל הצופים, רובו נערים ונערות שחלב אם על שפתותיהם.

כוכבת הסרט היא עינת יפת. צעירה אינטליגנטית, יפת מראה, בעל כושר ביטוי נדיר. היא קיבלה מערוץ 10 מצלמה כדי לשמש כתבת שמציגה את המאבק מבפנים. את הסרט היא מלווה בטקסט פיוטי.

בתום ההקרנה שאלנו אותה ואת חבריה לסרט: איך זה לראות את עצמכם אחרי שנה?

" עברנו אונס קבוצתי"

עינת: " אני חשה תחושת געגוע עצומה, געגוע שקשה לתאר, תחושה שיכולה גם להפיל אותך. כי אתה אומר: וואללה לא היה ולא יהיה מקום יותר טוב בעולם. חוץ מזה שהבתים נהרסו והמקום היפהפה הזה, שגרנו בו כל החיים הלך. הלכו לנו גם המון חברים. ויש לנו הורים שמתמודדים עם שכול. מה שעברנו שם היה אונס קבוצתי. ייפו את זה בכל מיני מילים. אבל תפתח מילון ותראה שגירוש זה גירוש. וחשבתי: אם הסרט ייתן לאנשים אחרים להבין מה שעבר עלינו, וזה טיפה בים, אני מוכנה לתת הכל.

1 basketball cort

"יש הקבלה בין המאבק בכדורסל למאבק על הגוש. גם אם נותרו חמש שניות לסיום וליריב יש יתרון עדיין יש סיכוי לנצח". מגרש כדורסל בגוש קטיף

זר ומנוכר בארץ

" הסרט אמנם נגמר בתחושה טובה של צחוק. אבל אם לפני הגרוש היו לנו אידיאלים גדולים לבוא ולשנות, אחרי הגרוש פרחו לי האידיאלים מהראש. כל מה שאיכפת לי זה המשפחה שלי והחברים שלי. מה קורה איתם ואיך מתוך כל המצבים האלה לצאת שפויה. כי ראית חברים שלך מתפרקים מול העיניים. חברות שמאבדות את השפיות במלוא מובן המלה. ובתוך כל זה אתה צריך לתפוס איזה יציבות בחיים ולדעת לאן אני הולכת ולאן אני מגיעה.

" יש תחושה שאף אחד לא מבין אותך. אתה הולך בארץ זר ומנוכר. הייתי בחו" ל לפני חודש ולא רציתי לחזור. כי לאן אני חוזרת ? אין לי בית. קרווילה זה מקום שנע ונד. כולם שם חיים בתחושה של תיסכול. כי אין לך עתיד כי גם אם אתה מנסה לבנות עתיד לא עוזרים לך לבנות אותו.

" הביורוקרטיה מתעמרת בנו בכוונה. כשאבא שלי בא לבקש את הפיצויים שלו הוא צריך להביא תעודה שעינת בתו הייתה בכיתה א" בנצר חזני. כשהחיילים הגיעו אלינו היו להם מפות – מי גר בכל בית, איפה כל אחד נמצא, איזה חדר שייך לכל אחד. ועכשיו הם רוצים שאביא תעודה של כיתה א"" .

" לא סופרים אותנו"

" אני עבדתי בתוך התקשורת וראיתי מה אומרים עלינו. הציגו אותנו בצורה מה זה מלוכלכת. אחרי זה אתה מבין שלא סופרים אותך.

" התחלתי להיות מודעת לזה שישראל שלנו שונה מישראל שבחוץ עוד לפני הגרוש. כשהגעתי אל התקשורת. לא האמנתי שאנשים יכולים להגיע לשנאה כל כך גדולה למישהו שהם לא מכירים. הייתי מסתובבת באולפנים של ערוץ 10 והיו רואים שאני מתנחלת. איך ראו? כי הייתי הולכת יחפה. אחרי שנים שאתה רגיל ללכת יחף קשה ללכת בנעליים. וגם לא נתתי שיגעו בי.

" הגרוש ביגר אותנו בצורה מטורפת. ואני אומרת את זה בצער. אתה מסתכל כמה צעדים קדימה. ואז אתה אומר לעצמך: היינו שם, עם ישראל לא הבין למה, אז הם יבינו. דרכי ההיסטוריה נפתלות. בזמן המלחמה היינו בצפון לעזור לאנשים. האנשים שם לא הבינו. מי אתם, אמרו לנו. מזמינים אותנו לקראווילות שלכם? כשגרשו אתכם לנו בכלל לא היה איכפת. אז הוציאו אתכם מהבית. בסדר, זה רחוק מאיתנו. זה בדרום. ואנשים מבינים שהגלגל מסתובב.

בין כדורסל לחורבן

הרעיון המבריק להציג את החורבן של ישוב אחד בגוש, במקביל לטורניר הכדורסל הוא של הבמאי ירון שיין. זהו סרט שסופו ידוע מראש, אך אתה עוקב בדריכות אחרי שני המאבקים – על אליפות הגוש בכדורסל ועל הישרדות הגוש מן החורבן. ויש הקבלה בין שני המאבקים, אומר המפיק אבי אבלו. בכדורסל גם אם נותרו 5 שניות לסיום וליריב יש יתרון של 2 נקודות עדיין יש סיכוי לנצח. וזה מסביר למה חיכו תושבי נצר חזני עד לרגע האחרון, בתקווה ובאמונה שהחורבן לא יבוא. ואוהדי קבוצת נצר חזני ציפו לאליפות עד לשריקת הסיום. שניהם הובסו . המאבק על הגוש נסתיים בשבר נפשי וחורבן פיסי , המאבק בטורניר הסתיים בשירה נלהבת ובריקודים של כל משתתפי הטורניר, שירה שנותנת תקווה.

איך נולד הסרט

המפיק, אבי אבלו, 33, נשוי ואב לשלושה ילדים, לא עסק מעולם בקולנוע. הוא נולד במנהטן. בהיותו כבן 16 עלתה המשפחה ארצה. למד בישיבה גבוהה ואחר כך בישיבת הסדר. שרת בגולני ועם שחרורו התכונן להתחיל בלימודים אקדמיים בארץ. באותה תקופה נשא לאשה את רחל. הואיל והאשה היתה באמצע לימודי תואר שני בניו יורק עבר עמה לניו יורק ושם סיים לימודי תואר ראשון ושני, פסיכולוגיה אירגונית. חזר ארצה בשנת 2001 ומאז הוא משמש יועץ ארגוני. השניים מתגוררים באפרת.

כשהחל האבק על גוש קטיף נטל חופשה ללא תשלום מעבודתו והסתנן לנצר חזני, שבועיים לפני תשעה באב תשס" ו. נוצויד במצלמה ביקש לצלם את אלימות הפינוי. בפועל לא היתה בנצר חזני אלימות. אבלו הסתפק בצילום הימים האחרונים של הגוש.

קליפ של 4 דקות

" כשיצאתי מן הגוש" , מספר אבלו, " חיפשתי דרכים לסייע למגורשים. הכנתי קליפ של 4 דקות מן הצילומים שלי, הפצתי אותו באינטרנט והבטחתי לכל מי שיתרום שאשלח לו בתמורה תקליטור עם סרט באורך שעה.

" את הקליפ ראו כחמישים אלף איש, אך התרומות שקיבלתי הסתכמו ב-12 אלף שקל בלבד. מאה מן התורמים ביקשו שאקיים את הבטחתי ואשלח תקליטור עם סרט באורך שעה.

פניתי לשכן שלי, הבמאי ירון שיין, וביקשתי שיהפוך את הצילומים שלי לסרט בן שעה. ירון צפה בחומר והסיק שהחומר שצילמתי אין בו כדי להצדיק הפקת סרט בן שעה. "החומר שלך לא מקצועי ואין בו סיפור" – אמר לי – "אם אתה רציני לך תאסוף חומר מפליטי נצר חזני ואז אעשה לך סרט כזה. אספתי חומר שצילמו במצלמות ביתיות מ-15 משפחות, בסך הכל כ-80 שעות מצולמות וחזרתי לירון שיכין לי את הקליפ.

"בסיום הטורניר היה שמח על המגרש. בחוץ כבר התחילו להרוס".

"בסיום הטורניר היה שמח על המגרש. בחוץ כבר התחילו להרוס".

החלטה אסטרטגית

" אחרי שראיתי את כל החומר אמרתי לעצמי: אלה תמונות שכל עם ישראל צריך לראות. החלטתי החלטה אסטרטגית: להפיק סרט באורך מלא שיגיע לטלוויזיה הישראלית ולפסטיבלים בכל רחבי העולם. היינו צריכים לחשוב איך לעשות סרט שהחילוני הכי שמאלני בתל אביב ירצה לראות בלי להחליף ערוץ. אבל כל מי שהראיתי לו את חומר הגלם, במאמציי לגייס כסף, לא רצה לתת. אמרו לי: אין לכם סיפור אין לכם דמות. אף אחד לא רוצה לראות מה קרה בגוש קטיף.

" תוך כדי איסוף החומר גילינו את עינת והיה ברור שהיא תהיה הכוכבת. וגילינו את טורניר הכדורסל ומצאנו את הסיפור. ובצידה של ענת מצאנו את הכוכבים האחרים. דמויות חזקות מאד, כוכבי כדורסל מקסימים: אלידד שנייד ראם בשארי ואחרים, כולם בני 19. כך הפך הסיפור על חורבן גוש קטיף לסיפור שהמוטיב המרכזי שלו הוא כדורסל.

" רציתי שייצא מתחת ידי סרט שכל מי שיראה אפילו קטע קטן ממנו יחשוב שזה סרט שמגיע מהוליווד. כדי להגיע לקהל הכי רחב ולהשפיע אתה צריך להיות הכי מקצועי שאפשר. כך הגענו גם למלחין מרדכי כהן, שהמוסיקה שלו ממלאת תפקיד מרכזי בסרט.

" התחלנו בעבודה באוקטובר אשתקד וסיימנו אותה ערב יום השנה לחורבן – חורבן הבית וחורבן גוש קטיף" .

שביל החיים של עינת יפת

" יום אחד אזרתי אומץ וצילמתי את הבית ואת המנגואים ואת הפרחים ואת העצים ואת המגלשה. פתאום בא לך מין "פלשבק" כזה של תקופות החיים שלך. כשאתה הולך על המדרכות ומוצא את עצמך גדל מגיל קטן כזה עד עכשיו. זה כאילו שביל החיים. אתה מסתכל על השביל הזה ופתאום רואה את עצמך. אני רואה את עצמי ילדה קטנה עם התיק על הגב, הולכת לגן. אחרי זה הולכת לכיתה א". אחרי זה בבת מצווה, אחרי זה בשבתות. כל החיים צפים פתאום מול העיניים. ואתה אומר: השביל הזה לא יהיה? תמיד חלמתי שמהשביל אני אצא כלה, אני אלך על השביל הזה עם שמלת כלה" .

רציתי ללחוץ על ה-STOP

רציתי ללחוץ על ה-STOP


עינת: " התנגדתי לכל התהליך של התיעוד הזה במצלמה שקיבלתי מערוץ 10. לא הכל צילמתי ואני מצטערת על כך. במהלך הצילומים רציתי לא פעם ללחוץ על ה-stop,

בתקווה שאם אעצור את הצילומים גם ייעצר כל מה שהעדשה מצלמת" .

תסמונת המגורשים

עינת: " התהליך שעברנו כדי לבנות את הסרט עזר לנו בצורה נפשית. כי מה שקרה לנו קודם היה שרוב הזמן ברחנו מעצמנו. קראנו לזה תסמונת המגורשים. עולים על אוטובוסים ולא מפסיקים לנסוע. מאוטובוס לאוטובוס מאוטובוס לאוטובוס. מאשקלון לירושלים וחזרה. וכשעבדנו על הסרט אתה מכריח את עצמך להסתכל אחורה. לראות ולהגיד: זה קרה, זה היה" .

3 avi avlo 4 yaron shayin 6 elidad

מימין לשמאל :יועץ ארגוני שהפך למפיק. אבי אבלו. הבמאי ירון שיין. שחקן כדורסל אלידד שנייד.

סינדרום אנתיאוס, הציונות והמדינה

בהמשך למה שכתבתי כאן בשבוע שעבר על הגלות החוזרת אלינו אני מביא כאן מאמר של ידידי דן ירדני המאיר את הנושא באור מקורי.

אחד האירועים הפחות מוכרים במיתולוגיה היוונית הוא המאבק בין הרקולס לענק אנתיאוס. אנתיאוס, בנה של אלת האדמה גאיה, היה כופה על עוברי אורח להיאבק עמו, מנצחם והורג אותם. כך עד שפגע בהרקולס, הגיבור האגדי. במאבק ביניהם, ככל שהכריע הרקולס את אנתיאוס והפילו ארצה פעם אחרי פעם, נראה היה שזה רק מחדש את כוחו, נרפא מפצעיו ומתחזק עוד יותר. בסופו של דבר הבין הרקולס שבמגע של אנתיאוס עם האדמה מזרימה לו אמו גאיה חיות. אז הרים הרקולס את אנתיאוס מעל פני הקרקע, נאבק בו עד שתש כוחו והרגו.

איך מתקשר הסיפור האגדי לציונות ולמדינת ישראל?

בעולם האידיאות של העם היהודי מתקיים בדור האחרון ויכוח נוקב בין שתי גישות. האחת היא של הרב אברהם יצחק הכהן קוק שראה בשיבת העם היהודי לציון את הגשמתו של חזון "ושבו בנים לגבולם" והשנייה של הרב יואל טייטלבאום, הרבי מסאטמר, שראה בשיבת ציון ובהקמת מדינת ישראל סכנה קיומית לעם היהודי.

ישנם לדעתי קווי דמיון בין שתי אסכולות אלו ובין השקפת העולם של זרמים חילוניים בעת החדשה. קל להראות קרבה רעיונית בין הרב קוק לבין התנועה הציונית לכל פלגיה כמו שיש קרבה רעיונית בין תנועת      ה"בונד" האנטי ציונית לבין האסכולה ה"סאטמרית" .

מבט על בפרספקטיבה היסטורית של תולדות העם היהודי יכול להציע מודל של סינתיזה בין שתי האידיאולוגיות.

שלושה מחזורי ניתוק וחזרה אל פיסת האדמה הקרויה ארץ ישראל עבר העם היהודי במהלך ההיסטוריה שלו – גלות מצרים, גלות בית ראשון וגלות בית שני. באף לא אחת מהן נותק לגמרי הקשר בין העם היהודי לארץ ישראל, אך מרכזי הכובד של קיומו הרוחני והגשמי עברו למחוזות מרוחקים.

אין לתאר את קיום העם היהודי ללא המחזוריות הזו של ניתוק ושיבה לארץ ישראל. בתקופות בהן היה מרכז הכובד של העם היהודי בארץ ישראל הוא התחזק מבחינה דמוגרפית והתגבשה מחדש זהותו התרבותית וההיסטורית. אלו אפשרו לו להמשיך ולהתקיים כעם נפרד בהיותו בגולה מבלי להיטמע בה. מאידך, פיזורו הגיאוגרפי בשנות הניתוק מארץ ישראל שמר עליו מהכחדה פיזית ותרבותית בתקופות קשות.

אם נחזור לימינו נוכל לומר שאין זה כה חשוב אם " שיבת ציון" הנוכחית תתקיים לנצח. חשוב מזה הוא שהעם היהודי כאנתיאוס היה זקוק, לאחר הטראומה הנוראה שעבר לפני אך כמה עשרות שנים, למגע בלתי אמצעי עם אדמת מולדתו כדי להירפא מפצעיו הגשמיים והרוחניים, להתחזק, ורבים יאמרו שגם להתחדש. אפילו אם תהיה זו חזרה לזמן מוגבל, זהו הדבר הנכון לעשותו. לכמה זמן? ככל שנוכל. ואז, אם כך יעלו הנסיבות ההיסטוריות ועם ישראל יצטרך לצאת שוב לגולה, הוא יעשה זאת לאחר ששאב מתקופת שהותו בכור המצרף הקרוי מדינת ישראל כוחות חדשים להמשיך ולמלא את היעוד להיות " אור לגויים" .

8 hercules lifts antoniyos

הרקולס מרים את אנתאוס ומונע ממנו את מקור הכוח שלו באדמה. פסל מן המאה ה-15.

על משנת הרבי מסאטמר ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=322

ראה "האם הגולה חוזרת אלינו"

http://www.zeevgalili.com/?p=348

מלחמת העגלה הריקה בעגלה המלאה

ספר הממשיך את הויכוח ההיסטורי בין בן גוריון והחזון איש, טוען כי "העגלה החילונית" מלאה יותר * היא כוללת את היינה, קפקא, פרוסט, שלום עליכם ובובר * יש בה מקום לשאגאל, מודליאני וגרשווין * ובקצת מאמץ אפשר לצרף אליה גם את פילון, פלאוויוס ואפילו את ישו

מאז הפגישה ההיסטורית בשנת 1952, בה טען ה" חזון איש" באוזני בן גוריון כי העגלה החילונית הריקה צריכה לפנות את הדרך לעגלה היהודית המלאה, נכתבו מאות מאמרים וספרים בנושא. רובם נועדו להוכיח את " מלאותה" של העגלה החילונית. הספר האחרון בסדרה זו ראה אור בימים אלה בהוצאת " כתר" : " תרבות היהדות החילונית – הגות חדשה בישראל" , בעריכת יעקב מלכין.

1 chazon ish

החזון איש

2 shpinoza

ברוך שפינוזה

3 karl poper

קארל פופר

מימין לשמאל:

1. העמיד אתגר בפני בן גוריון. הרב אברהם קרליץ (חזון איש).
2. "היהודי החילוני הראשון". ברוך שפינוזה.

3. תאוריה היא מדעית אם ניתן להפריכה. קרל פופר.

" שתי תרבויות"

ייחודו של הספר הוא שמנוסחת בו עמדה הרואה ביצירה החילונית עגלה עצמאית, שהיא מלאה לא פחות ואף יותר מיריבתה. העמדה הזו מבוטאת באסופה של מאמרים שנכתבו או נאמרו בנסיבות שונות.

מלכין פותח בהצהרה כי מדובר כאן ב" שתי תרבויות" יהודיות, שקיים שוויון מלא ביניהן. " אין להכיר את היהדות כתרבות מבלי להכיר את התרבות היהודית החילונית, כשם שאין להכיר אותה מבלי להכיר את תרבותה הדתית" .

"יש אמונה חילונית"

" היהדות החילונית" , לפי מלכין, היא יהדות מאמינה לא פחות מן " היהדות הדתית" . היא מאמינה ב"נכונות הידע המדעי על היקום אשר תהליכיו מונעים מכוח עצמם, בהתאם לחוקי טבע קבועים. ביקום זה אין מקום לאל פרסונאלי המנהל את העולם כרצונו, מחולל ניסים בניגוד לחוקי הטבע ומצווה מצוות דת המחייבות רק את חברי העם היהודי" .

היהודים החילוניים אינם כופרים, אומר מלכין, כיוון שהכפירה שלהם נובעת מאמונה אחרת.  האמונה הדתית בנכונות המסופר בתנ"ך משמעותה כפירה באבולוציה ובנכונות ממצאי חקר תולדות היקום. האמונה באל מצווה היא כפירה באמונה בחרות האדם.

רבבות יצירות

התרבות שנוצרה על ידי יהודים חילוניים, אומר מלכין, כוללת עשרות אלפי יצירות ספרות ואמנות ואלה "מהוות מכלול כמותי גדול יותר מכלל היצירות שנוצרו ביהדות עד הזמן החדש" .

ברשימת היוצרים של היהדות החילונית כולל מלכין את שפינוזה (המוגדר כיהודי החילוני הראשון), היינה, קפקא, פרוסט, שלום עליכם, בובר, אינשטיין, פופר, שאגאל מודליאני, ריינהארדט, ברנשטיין, גרשווין אייזנשטיין. כל אלה תרמו תרומתם, אומר מלכין, הן לתרבות היהודית החילונית והן לעולם כולו.

א-פרופו קרל פופר. לפני שכלל את הפילוסוף היהודי הגדול הזה ברשימת התורמים ל"אמונה החילונית" הוא צריך היה לדעת שפופר הוא גדול הכופרים באמונה באמיתות המדע. פופר הוא אבי האסכולה הקובעת כי תיאוריה יכולה להיחשב למדעית רק אם היא ניתנת להפרכה. הפיסיקה של ניוטון הופרכה על ידי הפיסיקה של אינשטיין ותורת הקוונטים כבר אינה חיה בשלום עם תורת היחסות ועוד היד נטויה.

6 book cover

שער הספר

"תרבות היהדות החילונית". שער הספר

10 modliani

מודליאני

גם הוא בעגלה החילונית. הצייר היהודי איטלקי אמדאו מודליאני

מי ומי ביוצרים

לפי הקריטריון בו בחר מלכין את היוצרים היהודיים הגדולים ניתן היה להוסיף לרשימה את זיגמונד פרויד וקרל מארכס. הקורא הנבון יכול כמובן להוסיף את כל חתני פרס נובל היהודיים (פרט לישראל אומן), כל המדינאים היהודיים מבנימין דיזרעאלי ועד הנרי קיסינג'ר. מלחינים ומוסיקאים כמו גוסטב מהאלר ופליכס מנדלסון ויהודי מנוחין. כוכבי הוליווד, מהאריסון פורד ועד וודי אלן. ובצדם במאים ומפיקים מסטיבן שפילברג ועד מל ברוקס. כולם יהודים. כולם חילונים. כולם תרמו לתרבות העולמית. וכיהודים, לשיטתו של מלכין, גם לתרבות היהודית החילונית. אם הייתי רוצה להיות ציני לא הייתי מוציא מן הרשימה את מאיר לנסקי, יהודי חילוני למהדרין, שתרם לעולם את המאפיה היהודית בארצות הברית.

4 lights childs war

להחזיר לארון הספרים היהודי "יצירות שהוגלו מהיהדות במשך כ-2000 שנה". קטע מ"מלחמת בני אור בבני חושך ממגילות מדבר יהודה.

גם ישו חילוני?

מלכין לא מסתפק בהכללת "היהדות החילונית" של העת החדשה. הוא נוסע במינהרת הזמן לעבר הרחוק ורוצה להחזיר לארון הספרים היהודי כל מה שנגנז (" יצירות שהוגלו מהיהדות במשך כאלפיים שנה" ). ובהסתמכו על מדעי היהדות (" החילוניים" ) הוא מבקש להחזיר אלינו את הספרות של היהדות ההלניסטית כמו ספרי פילון האלכסנדרוני (שלא השאירו שום רישום בספרות היהודית שבאה אחריו); את ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו שלא ברור אם היה חילוני אבל ברור שהיה בוגד בעמו; ואפילו את " היצירות היהודיות שבברית החדשה" . אם יחזיר ל" כתבי הקודש" החילוניים גם את מגילות מדבר יהודה הוא ימצא שם חומרות דתיות שלעומתן נטורי קרתא הם חילוניים גמורים.

בסיום הספר יש סקירת ספרים שהופיעו בנושא. ביניהם ספרים המייצגים את " היחס המשתנה לישו ולנצרות היהודית הקדומה" . אולי עוד נזכה ונחזיר לחיקנו את " אותו האיש" והוא ייחשב ליהודי חילוני. ככל הידוע לי הוא הניח תפילין מדי בוקר ולא חגג אפילו פעם אחת בחייו את חג המולד.

הבילבול הזה בין מה שהוא יהודי ולא יהודי דתי וחילוני מחייב לחזור לנקודת ההתחלה ולשאול את שלוש השאלות הבסיסיות: מי הם היהודים, מה היא התרבות היהודית, והאם תרבות יהודית חילונית היא בגדר האפשר.

9 filon

פילון האלכסנדרוני. ציור דמיוני מימי הביניים.

עמדתו של לייבוביץ

את התשובות לשאלות האלה נותן ישעיהו לייבוביץ שבספרנו מופיע מאמרו " אינני הומניסט" . במאמר זה הוא חוזר בפעם האלף על התיזה הבסיסית שלו לגבי הגדרת היהודים והיהדות.

אביא כאן את הניסוח מתוך ספרו " תורה ומצוות בזמן הזה" בו הוא אומר: " עובדה שהיהדות כתופעה היסטורית ספציפית ובעלת זהות ורציפות של שלושת אלפים שנה לא התגלמה אלא בדבר אחד – במצוות מעשיות, המצטרפות לבנין שיטתי בעזרת ההלכה. ורק זה הוא ייחודה ההיסטורי האמפירי האובייקטיבי של היהדות… " ובספרנו הוא כותב: " רוב התכנים של האכזיסטנציה היהודית הם תכנים ומרכיבים לאדם באשר הוא אדם. הם קיימים במידה שווה במין האנושי כולו ואין להם קשר ייחודי דווקא ליהדות" . הדברים שאמר הלל הזקן לגוי שביקש להתגייר נאמרו כמעט מילה במילה על ידי קונפוציוס 400 שנים לפניו.

ובכל זאת מי אנחנו

כולנו יהודים – חילונים ודתיים, חרדים ומסורתיים, יוצאי תימן או מאראקש, אוקראינה או אפגניסטן. אנו יהודים בין אם אנו ציונים שרופים או אנטי ציונים להכעיס. מקפידים על קלה כחמורה או זוללי חזיר בפרהסיה. איננו יהודים בשל היותנו צאצאי אברהם יצחק ויעקב. בכל אחד מאיתנו יש טיפות של דם כוזרי, או דם הטטרים שאנסו את סבותינו, או דם רבבות הגרים שנוספו לעמנו במהלך הדורות. אנו יהודים כי הורינו, סבינו או הסבתא רבא שלנו היו יהודים על פי ההלכה.

אבל אנחנו חיים בדור שבור ומפוצל. עד לפני 300 שנה היתה זהות גמורה בין יהודי מתימן או מליטא או מגרמניה. אנחנו פריו של שבר גדול ביהדות שהביא החילון. אך אנחנו גם פרי המהפכה הציונית שהקימה את מדינת ישראל.

המהפכה הציונית ומדינת ישראל אכן הביאו לעולם יצירות רבות. אך חלק מהן סובלות מנכות קשה, פרי הקרע שיצרה הציונות החילונית בין היהודים לבין ההלכה שהגדירה אותם כיהודים. הרצון להשתחרר מכל עיוותי הגולה הביא למרד לא רק נגד ההלכה אלא גם לניתוק מודע מן התרבות העיקרית של העם היהודי, שרובה נוצר בגולה. הציונות החילונית ביקשה לעשות קפיצת דרך ולחזור ישר אל התנ"ך  ולאחר שני דורות גם התנ"ך כבר איננו מוכר לרוב בני הדור הזה.

מה מבין קינן בתלמוד

הסופר עמוס קינן, שהוא אחד ממוצריה של המהפכה הציונית כתב ספר מקסים, " שושנת יריחו" , מלא אהבה לארץ ישראל ולתנ"ך. הוא רואה בתנ"ך את היצירה העיקרית של העם היהודי אבל בהיותו פרי החינוך הציוני הוא איננו מבין כלל מהו התלמוד.

כשעם ישראל יצא לגולה, אומר עמוס קינן, הוא צרר עמו את זהותו – שפתו, אלוהיו, וספר הזכרונות שלו. כשפתח את התרמיל שינן את ספר הזכרונות לעצמו ולבניו אך מדור לדור הלך הזכרון הזה ודהה.

את תהליך היווצרות התלמוד בבבל – ואת הקורפוס התרבותי הענק הבנוי מעליו – הוא מתאר כמאמץ נואש של היהודים להבין את חוקי החקלאות שבמשנה, בלי להיות קשורים לאדמת ארץ ישראל. את השרשרת של תנאים אמוראים, גאונים, פוסקים ורבנים הוא רואה כהעתק הולך ודוהה של הזיכרון החי הקדמון, לא כתהליך דינמי שיצר את התרבות היהודית.

" הציונות" אומר עמוס קינן " קמה כדי להתחבר אל הזיכרון האמיתי,שרק ממנו יכולה לצמוח היצירה האמיתית שהיא תעודת הזהות האמיתית" .

ועל דברים כגון אלה כבר אמר ברל כצנלסון: רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות.

התנועה הכנענית

בראשית שנות הארבעים, קם בארץ זרם אידיאולוגי-פוליטי שטען לניתוק מוחלט בין ההיסטוריה היהודית ומורשתה הרוחנית והתרבותית לבין "העם העברי" המתגבש בארץ ישראל.

התנועה שללה את דת ישראל, ערכיה ומצוותיה; מתחה ביקורת חריפה על היהדות הגלותית וטענה כי ההיסטוריה ה" עברית" עוותה בתקופת בית שני, בה הפך העם היהודי מאומה לעדה דתית.

התנועה ביססה את טענתה על תמונת עבר עברי "קלאסי" , פנתה ליסודות מיתיים טרום ישראליים וכנעניים, שלדעתם הם יסוד תרבותה של ארץ כנען, תרבות המשותפת לישראלים וליתר עמי כנען.

המיתוס הכנעני של התנועה לא נקלט אלא בחוגים אינטלקטואליים מצומצמים. אך התפיסה שבארץ נולד עם חדש נפלה על קרקע פוריה שאותה הכשירה הציונות עצמה. שחתרה ליצירת " עם יהודי חדש ואדם יהודי חדש בארץ ישראל" .

ההיסטוריון יעקב שביט אומר כי " האידיאולוגיה הכנענית בתורת שכזאת, יכולה להיראות כמתיחת הרעיון הציוני החילוני עד לקצה גבול העקביות שלו" . אך הואיל והכנעניות התבססה על תמונת עבר קדום השונה מזה של הציונות הוא צייר גם תמונת עתיד שונה . כך הפך הרעיון הכנעני משלב בהתפתחות הרעיון הציוני לאידאולוגיה אנטי ציונית קיצונית.

ה" כנענים" לא טרחו כלל להשוות את העגלה התרבותית שלהם לעגלה היהודית הבלתי נחשבת, חשו זיקה לחלקים הפגאניים שבתנ"ך וראו בפסל " נמרוד" של הפסל דנציגר ביטוי לתפיסתם האידאולוגית

7 nimrod

פסל נמרוד

הפסל נמרוד של יצחק דנציגר, הביטוי החשוב ביותר של תנועת ה"כנענים".

ראה גם:

כתבה נרחבת בנושא הכנענים

נספחים

" הפרת הברית עם אחדות התרבות היהודית"

" סימנה המובהק של ספרותנו החדשה היא חילוניותה… חילוניות זו … היא משהו מהפכני … חדש הוא לגמרי בתולדות ספרותנו… ברובה המכריע צומחת מתוך עולם רוחני שנתרוקן… ספרותנו החדשה מניחה ביודעים או שלא ביודעים את "הפרת הברית עם אחדות התרבות היהודית"… בתוך אחדות זו ניצבים אנשים כמו ר' משה אבן עזרא ורמח"ל. היסודות החילוניים שביצירותיהם אינם משנים מאומה בהשתייכותם לאותה אחדות תרבותית…"

(ברוך קורוצווייל, " ספרותנו החדשה המשך או מהפכה" ).

" תרבות של שיכחה"

" תרבות של שיכחה לשונית -ספרותית תקיים בכם, גיבורי ההווה, את פסק הדין שהיא מקיימת בגיבורי העבר. ספרות הנוצרת בשביל קורא שאינו מסוגל לזכור, לא תיזכר. מי יודע כמה רחוק היום שבו יעסיקו ספריהם של עמוס עוז וא.ב. יהושע ומאיר שלו רק כותבי דיסרטאציות יגעים ומרצים מבקשי קידום" .

(דן מירון, " שורשי השמש האבודים" בתוך " הספריה העיוורת" )

" לימוד מוחצן וחסר משמעות"

" …לב לבה של יצירת התרבות היהודית לאורך הדורות ושורש אחדותה… אינו יכול להימסר על ידי תכנית לימודים תרבותית חילונית. תלמידים חילוניים אמנם יכולים ללמוד אותם. יותר נכון – ללמוד על אודותם. אולם לימוד "על אודות" כתוכן של ידע אובייקטיבי ללא הפנמה המתבטאת בהסכמה, ולו גם מתוך פרשנות מחדשת, הוא לימוד מוחצן ונטול משמעות" (פרופסור אליעזר שביד " הציונות שאחרי הציונות" ).

ראה  גם

המהפכה החילונית של אהוד ברק

גרשום  שלום על משיחיות
http://www.zeevgalili.com/?p=837

חנוכה מחג דתי לחג לאומי
http://www.zeevgalili.com/?p=65

עמוס עוז והכלב היהודי של היינה
http://www.zeevgalili.com/?p=922

 

 

סיירת גולני באומן – האם הגולה חוזרת אלינו

" מיום שחרבה ירושלים וגלינו מארצנו – גלות כרוכה בעקביו של אדם. ואפילו זכה וישב בארץ ישראל רגליו מוליכות אותו לחוצה לארץ. שארץ ישראל היא בחינת הלב ושאר כל הארצות הן בחינת רגליים. כשליבו של אדם טוב, טוען את הרגליים וכשאין לבו טוב רגליו טוענות אותו" . (ש" י עגנון)

רבים מהוגי הציונות וממחולליה הביעו את החשש כי העם היהודי לא ממש רוצה לצאת מן הגלות. שמריהו לוין (1867-1935) אמר " קל יותר להוציא את ישראל מהגלות מלהוציא את הגלות מישראל" . זאב ז"בוטינסקי אמר: " בשביל לרחוץ מעל גופנו ונשמתנו את אבק הגלות… נזדקק לזמן ולמים רבים" . א" ד גורדון הזהיר כי " אין בעולם בשבילנו מקלט בטוח מן הגלות אשר בקרבנו" . דוד בן גוריון, הזהיר לא פעם מפני האפשרות שהעם איננו כשיר לחיים מדיניים.

אני חוזר ומעלה את השאלה הארכאית הזו בעקבות סיפור ששמעתי. אני מניח שהמלחמה האחרונה עומדת ברקע למחשבה שלאחר כמעט שישים שנות ציונות, יצאנו מהגלות אך ספק רב אם הגלות יצאה מתוכנו.

1 rabi merozen court

חצר ארמונו של ר" ישראל מרוז"ין בצילום משנת 1901. חסידי סדיגורה יוזמים שיחזור מדויק של המבנה.

סיירת גולני באומן

את הסיפור שעורר אותי למחשבות העגומות הללו סיפר לי ידידי יואל רפל. הוא חזר באחרונה מסיור במזרח אירופה ובעת ביקורו באומן , מקום קברו של ר" נחמן מברצלב, פגש שני בחורים, בוגרי סיירת גולני. הם נמצאים באומן זו השנה השלישית ברציפות ואינם מתכוונים כלל לחזור לארץ. " כששאלתי אותם אם אינם רוצים לראות את בני משפחותיהם השיבו: אם ההורים רוצים לראות אותנו שיבואו לכאן" .

שני הבחורים הללו רואים עצמם תושבי קבע באומן. הם אינם היחידים. עד לפני כמה שנים לא היו שם יותר משלושה ארבעה תושבי קבע יהודיים. כיום מתגוררים באומן דרך קבע כמאה וחמישים יהודים. הם רכשו לעצמם בתים ורואים את אומן כמקום מושבם הקבוע.

להחזיר עטרה ליושנה

אפשר היה להתייחס לסיפור הזה כאל קוריוז. אך בסיוריו במזרח אירופה גילה רפל תופעה אחרת, מדהימה ומדאיגה הרבה יותר, מנקודת מבט ציונית. תופעה של מאמץ אינטנסיבי לחדש את מרכזי החסידות שנחרבו ולהחזיר כאילו עטרה ליושנה.

רפל, יליד קבוצת יבנה, הוא איש אשכולות ומומחה לחסידות. עשרות שנים הוא עורך ב" קול ישראל" תכניות בנושאי יהדות. פירסם ספרים רבים בנושאי תפילה, חגים, פרשת השבוע, חסידות, תולדות ארץ ישראל, תולדות הציונות ועוד. לימד ומלמד במכללת בית ברל ובמכון אבשלום, עומד ללמד בשנה הבאה באוניברסיטת בוסטון.

לפני כמה שנים החל בסיורים לימודיים מטעם בר אילן בעולם היהודי. בשנים האחרונות הוא מקיים סיורים בעיקר במזרח אירופה, מגיע עם המתיירים למרכזים בהם צמחו החסידות, הציונות והספרות העברית החדשה – רוסיה, אוקראינה, ליטא, לטביה ועוד.

2 belez house

הבנין שיבנו בבעלז – העתק מדוייק של הבנין הנראה בצילום מימים עברו. השטח הבנוי כ-6000 מטר.

3 bahal shem tov heychal

היכל הבעל שם טוב שהוקם בסמוך לקברו של מייסד החסידות. במקום מתוכננת ישיבה בשטח 600-700 מטרים.

בין חסידות לציונות

בסיורים מגיעים לקברותיהם של הבעל שם טוב, ר" לוי יצחק מברדיצ"ב, ר" נחמן מברסלאב ולעוד מרכזים חסידיים. הסיורים כוללים גם אתרים של תולדות הספרות העברית והציונות – החל מבוצ"אץ" העיר של עגנון ועד לאודיסה ולבית בו כתבו ביאליק ורבניצקי את ספר האגדה בעיצומו של פוגרום. ולביית בקייב בו נולדה גולדה מאיר.

השלטונות של המדינות בהן נערכים הסיורים מקדמים בברכה את התיירות הישראלית והיהודית, המזרימה כספים רבים לאוצרותיהם המדולדלים. במקומות רבים הוצבו שלטים ואנדרטאות (בסיוע גורמים יהודיים בעולם – הבית בז"יטומיר בו התגורר ביאליק, הבית בו נולד וגדל זאב ז"בוטינסקי, , בתיהם של שלום עליכם, דובנוב, דיזנגוף ואחרים.

בניה בממדי ענק

כל הרקע הזה לא נועד לשמש מקדם מכירות לסיורים האמורים אלא לגילוי מפתיע שנתגלה לרפל במהלך סיוריו. המדובר ביוזמה לבנות מחדש מרכזים חסידיים במקומות שרגל יהודי לא דרכה בהם מאז השואה: בעלז, ויז"ניץ, סדיגורה, מעזעריץ", קוריץ ומקומות רבים אחרים. יש מי שאוסף כסף מיהודים בכל העולם, מתכנן תכניות ומקים מבנים אולי רוצים להחזיר בדרך זו עטרה ליושנה.

בעקבות הצלחת אומן

השלטונות בכל המקומות הללו – חלקם מקומות שכוחי אל רחוקים מכל מרכז – מוכנים לסייע. אולי עומדת לנגד עיניהם ההצלחה העצומה של קבר ר" נחמן באומן (רפל טוען כי אין שום ודאות שבמקום אכן היה קברו של החסיד הגדול). אומן הפכה למקור הכנסה אדיר שמקורו ברבבות יהודים (מספרם נאמד ב-40 עד 50 אלף בשנה) הבאים למקום ומשלמים במיטב כספם בשביל לקבל איזו פינה לישון בה. בעונת החגים מפנים תושבי האזור את בתיהם ומשכירים אותם ליהודים הבאים לשם תמורת סכום השווה לשכרם השנתי.

היוזמות לחידוש מרכזים חסידיים שחרבו אינם דומים כלל למה שנעשה סביב קברו של ר" נחמן:

  • · חסידי סדיגורה משפצים את ארמונו של ר" ישראל מרוז"ין הסמוך לצ"רנוביץ.
  • · באזור בעלז שהוא ריק לגמרי מיהודים עומדים לחדש בנין שהיה שם פעם בשטח כולל של 6000 מטרים מרובעים.
  • · סמוך לקברו המשופץ של הבעל שם טוב בונים ישיבה בשטח של 600-700 מטר.

· בדהורוביץ משפצים בית כנסת ענק שהיה שם בעבר.

· בז'יטומיר מקימים ישיבה במחנה נופש מן התקופה הקומוניסטית.

4 shmaryao levin

"להוציא את הגלות מהיהודים". שמריהו לוין.

5 yohel refael

נדהם מהגילוי. מומחה לחסידות יואל רפל. (צילום: זאב גלילי)

6 golda portreit

דיוקנה של גולדה המוצב על הבית בו נולדה בקייב.

מחייבי הגלות מן האקדמיה

לפחות שני הוגי דעות מן האקדמיה מחייבים את הגולה באורח עקרוני ושיטתי – האחד ציוני בכל רמ" ח אבריו והשני פוסט ציוני מובהק. נתחיל בשני.

פרופסור אילן גור זאב , פילוסוף מעמיק מאד, מומחה לחינוך, המלמד באוניברסיטת חיפה. הוא פרסם ספר חשוב מאד על אסכולת פרנקפורט וההיסטוריה של הפסימיזם ושורה של ספרים שבמרכזם החינוך בעידן הפוסטמודרני.

7 ilan gor zehev

."לחנך את ילדינו לקראת השיבה לגולה". פרופסור אילן גור זאב.

בספרו האחרון " לקראת חינוך לגלותיות" הוא כותב בין היתר:

" תעודתו של החינוך לגלותיות היא להבטיח שילדינו יהיו מצויידים היטב לקראת השיבה לחיים בגולה. על החינוך בישראל, כיום, לצייד את הנוער ברצון , בסטנדרטים, בקודים, ברגישויות, בכלים ובכישורים שיאפשרו להם חיי מהגרים שאינם נהדפים לשוליים הכלכליים, החברתיים, המוסריים והתרבותיים בארצות שבהן השפע הוא בן בית. כן, להצליח אפילו במשחק הקפיטליסטי שבעולם הטכנו מדעי העכשווי. שהרי ליהודים ההומניסטים בישראל אין עתיד… אין כאן מקום בטוח לעצם קיום החיים של קיבוץ יהודי ריבוני,שאינו הופך לספרטה של מנוולים" .

8 yechezkel dror

"שליש מהעם צריך להישאר בגולה". פרופסור יחזקאל דרור.

עמדה הפוכה לחלוטין נוקט פרופסור יחזקאל דרור. פרופסור דרור, 78, הוא נשיא מכונן של " המכון לתכנון מדיניות העם היהודי" . בספרו " חידוש הציונות" מוקיע דרור את העמדות הפוסטציוניות לגוונינהן, ומציע מסד לחידושה של הציונות. זאת, על ידי העמקת אופיה היהודי-ציוני של ישראל כמדינת העם היהודי. הוא רואה ערך עליון בשיבת ציון, אהבת ארץ ישראל שלמותה ויישובה, ירושלים השלמה כמרכז .

עם זאת מחייב פרופסור דרור את קיומה של הגלות ואומר לי: " מצד אחד דרוש לפעול להגברת העלייה כדי לרכז בישראל כשני שליש של העם. יחד עם זאת, מצד אחר, בגלל מצב העולם והאיזור הצפוי במאה העשרים ואחת, ובגלל הצו המוחלט להבטיח את עתיד קיומם של העם היהודי והיהדות … אני סבור שכשליש מהעם היהודי צריך להיות בתפוצה בריכוזים גדולים שיש להם יכולת קיום ארוכת טווח. זאת, תוך שילוב רב בין ישראל לתפוצות, כולל בין השאר ריבוי "תושבות רב-מקומית" ההולמת גם את תהליכי הגלובליזציה."

תסמונת הגטו היהודית

לפני כמה שבועות פניתי לחברי, פרופסור בן עמי פיינגולד, וביקשתי לדעת כיצד הוא מסביר את התופעה של חובשי השטריימלך ההולכים לחבק את אחמדיניג'אד.

פרופסור פיינגולד לא התייחס במישרין לתופעה האמורה והסתפק בהגדרתה כתופעה פתולוגית, כמו שהסביר הסופר חיים באר. אבל הוא התייחס לתופעה של אידיאולוגיות ותיאולוגיות השוללות את הציונות ומחייבות את הגולה.

בן עמי פינגולד (צילום: זאב גלילי)

" בעידן המודרני" , אומר פרופסור פיינגולד, " קיימת תסמונת הגטו בעם היהודי. הביטוי לתסמונת הזו הוא השלמה עם כך שאתה מיעוט יהודי בתוך עולם שבו שולטים הגויים.

" ההשכלה, הציונות והיהדות הדתית-לאומית, גרמו לערעור התסמונת הזו אבל יש המחזיקים בה היום אף שהם מיעוט קטן. עובדה היא שלמרות קיום המדינה והגשמת חזון הדורות ממשיכים להתקיים קיבוצים יהודיים וקהילות יהודיות לא רק בארצות הרווחה אלא גם בארצות מצוקה, בעבר ובהווה, כמו מדינות ברית המועצות לשעבר, מדינות צפון אפריקה ואפילו תימן.

" בלי להיות פסיכולוג פרוידיאני" – אומר פרופסור פיינגולד – " נראה לי שהמתנגדים לציונות זקוקים לאיזו לגיטימיזציה לתסמונת הגטו. אחד הביטויים לכך מביא להזדהות עם אנשים וגורמים שמתנגדים לציונות ולמדינת ישראל.

פרופסור פיינגולד כתב ספר חשוב, " תש"ח בתיאטרון" , המתעד ומנתח את המחזות שעוסקים במלחמת העצמאות מתוך פרספקטיבה היסטורית.

הוא מספר על שני מחזות שנכתבו והוצגו באותה תקופה שבה ניתן ביטוי לתסמונת הגטו. ב"שומרי החומות" של יהושע בר יוסף מופיעה דמות של ר' ישראל, תושב העיר העתיקה שלא מבין מה השמחה על העצמאות. " עד שלא יישמע שופרו של משיח אין על מה לשמוח" הוא אומר.

מחזה אחר, "העיר הזאת" , מאת יעקב אורלנד, מביא את עמדת נטורי קרתא של אותה תקופה " המעדיפים את המלך עבדאללה מלך ירדן על פני האפיקורסים הציוניים" . אחד הגיבורים איש נטורי קרתא, אלתר, מנסה לשלוח שליח שלום לעבדאללה.

כמה שבועות לאחר שיחתי עם בן עמי פיינגולד פרסמו סוכנויות הידיעות הבינלאומיות ידיעה על קבוצה של 45 יהודים ממחוז סעדה, צפונית לבירה התימנית צנעא, שנמלטו על נפשם אחרי שקיבלו איומים על חייהם מגופים המקורבים לאל קעידה.

שאלתי את ידידי יוסף יפידי (שסיפרתי כאן את סיפורו על חייו משך 30 שנה כמוסלמי בתימן) הכיצד זה נשארו יהודים בתימן. הוא סיפר לי שבתקופת מבצע מרבד הקסמים לא כל יהודי תימן ידעו שנפתח פתח עליה לארץ ישראל. רבים היו בכפרים נדחים שלא מגיעים לשם אמצעי תקשורת. רבים גם היו עניים מכדי לשאת בהוצאות הדרך למקומות הריכוז. אבל היו גם יהודים שנשארו שם מרצון. הוא לא ידע למסור לי כמה יהודים נשארו בתימן (אבל ממקורות אחרים נמסר לי שכ-5000 יהודים נשארו אז). במהלך השנים יצאו רובם, אבל עוד יש יהודים בתימן.

לדברי יפידי יודעים היום על כ-450 יהודים החיים במסגרות קהילתיות קטנות. יש להם בתי כנסת, ורבנים ושחיטה כשרה וכל מה שנחוץ לקיום יהודי. אך כנראה שיש עוד יהודים בודדים במקומות רבים בתימן עליהם לא ידוע.

שאלתי את יפידי איך הוא מסביר את העובדה שנשארו שם יהודים 58 שנים אחרי שקמה מדינת היהודים.

יפידי: יש סיבות רבות. רבים חשים בטוחים כי הם גרים שם מדורי דורות ויש מסורת ארוכת ימים בתימן שהמוסלמים שומרים על היהודים שבתוכם.

יהודים מתימן שחיו שם עד ימים אלה ונמלטו מפחד פורעים (משידורי אלג'זירה)

ראה דיון על היחס לגולה שהתקיים בבית ליוויק בהנחיית דניאל גלאי

http://www.youtube.com/watch?v=TyL_cV4Gsz8

ציפי ליבני והתכנית הסעודית

נכתב ב-2006 כשציפי היתה שרת חוץ. זה אקטואלי היום כמו אז [אוגוסט 2014]

משה דיין נהג לומר כי יש שלושה סוגי קצינים. יש קצין מוכשר וחרוץ וזה סוג הקצינים שהיה רוצה בהם. הם המעולים ביותר. יש קצינים טיפשים ועצלנים והם חצי צרה. הגרועים ביותר, נהג דיין לומר, הם קצינים טיפשים שמגלים חריצות רבה. מאלה יש להיזהר כמו מפני אש, כי נזקם מרובה.

מה שנאמר על קצינים ניתן להיאמר על שרי חוץ. יצחק שמיר היה חכם וחרוץ. סילבן שלום אינו חכם גדול ומדינאי קטן מאד אבל די עצלן. מתרוצץ בעולם, אך מסתפק בצילומי ראווה ולא נוקט יוזמות משוגעות. לציפי לבני יש הכבוד להיות שר חוץ מן הסוג השלישי.

דיאודורנט לסרחונות שרון

עד למלחמה היא נחשבה לשרה מוצלחת. העובדה ששימשה דאודוראנט לסרחונותיהם של שרון ואולמרט נסלחה לה. היא מה שנקרא בעידן המודרני פוליטיקאית טלגנית. הרי איש לא יודע עליה כלום מלבד הופעותיה בטלוויזיה. היא נאה, מדברת ברהיטות (בעברית בלבד) ועושה רושם של אדם רציני וישר. המלחמה, שחשפה הרבה פגעים ומכשלות, חשפה גם את ערוותה. את האנגלית המוגבלת שבפיה, את אי הבנתה מה קורה בעולם ועכשיו אפשר לומר גם את העדר חכמתה, בלשון המעטה.

ביום השלישי למלחמה כבר היתה לה תכנית של " מוצא מדיני" , כלומר כניעה מיידית לחיזבאללה. אך אולמרט אפילו לא הסכים להיפגש עמה. עכשיו, דווקא עכשיו, היא מכריזה שצריך לפנות מאחזים בלתי חוקיים. ביטוי לאובססיה של נסיכי חרות לשעבר שנהיו יותר שמאל מן השמאל.

אך כשהיא מדברת על התוכנית הסעודית כעל אופציה מדינית שתאפשר לנו לקיים ברית עם המדינות הערביות " המתונות" ועם ארצות הברית גם יחד נגד הטרור האיסלמי היא מתגלה כחסרת חכמה אם לא סהרורית.

מלכודת פתאים

סעודיה היא האם-אמא של הטרור האסלאמי. " תכנית השלום הסעודית" היא מלכודת שרק פתאים נופלים לתוכה.

המשטר הסעודי הוא משטר אסלאמי קיצוני, המדכא באכזריות את מתנגדיו. הוא גם משטר מסואב, המחלק את כספי הנפט בין משפחת המלוכה והמקורבים לשלטון. קיומה של סעודיה תלוי בהגנה האמריקנית – בעבר מפני סאדאם חוסיין ועתה מפני איראן ומפני חתרנים אסלאמיים, המבקשים למוטט את שלטון המלוכה.

הסעודים הם רק " כאילו" בעלי ברית של האמריקנים. מאפשרים להם להחזיק בסיסים על אדמתם אך אסרו עליהם להשתמש בבסיסים אלה נגד אפגניסטן ונגד עיראק. הם כאילו חלק מן החזית נגד הטרור, אך ממשיכים לשלם תמלוגי ענק לכל ארגוני הטרור בעולם, כדמי הגנה. מן האמריקנים הם מונעים מידע חיוני על הטרור.

תומאס פרידמן ויקישיתוף יוצר Charles Haynes

 שירת את התעמולה הסעודית. תום פרידמן.

עבדאללה מלך סעודיה ויקישיתוף

עבדאללה מלך סעודיה ויקישיתוף

 

יוזם "התכנית הסעודית", יורש העצר עבדאללה.

מסע יחסי ציבור

אחרי ה-11 בספטמבר, כשנתגלה כי רוב הטרוריסטים בשלושת המטוסים המתרסקים היו סעודים, חלה התפכחות בארצות הברית מן האשליה שסעודיה היא בעלת ברית במלחמה בטרור. דבר זה הניע את הסעודים למסע אינטנסיבי של יחסי ציבור לשיפור תדמיתם.

" התכנית הסעודית" היתה חלק ממסע זה ומי שסייע להם בכך הוא הפרשן היהודי של ה" ניו יורק טיימס" תום פרידמן.

התכנית נולדה כאילו במקרה בסעודה אליה הזמין יורש העצר הסעודי עבדאללה את תום פרידמן.

פרידמן סיפר כי בשיחה עם יורש העצר, עבדאללה בן עבד אל-עזיז אל-סעוד (שהוא השליט דה פקטו של סעודיה) העלה בפניו פרידמן רעיון מקורי: יכריז יורש העצר כי אם תיסוג ישראל לגבולות 67 יסכימו חברות הליגה הערבית לכונן עמה יחסים דיפלומטיים ומסחריים מלאים ולספק לה ערבויות ביטחוניות.

ואז, מספר פרידמן , הסתכל בי יורש העצר בתדהמה ושאל: " האם פרצת את שולחן הכתיבה שלי?" . הוא הסביר כי ממש דברים ברוח הצעתו של פרידמן מוכנים בנאום כתוב שהוא מבקש לשאת.

העובדה שפרידמן אכל את הלוקש הזה עודדה את הסעודים והם ראו בה סדק דרכו יוכלו להשפיע על דעת הקהל האמריקנית. התוכנית צברה תאוצה, קרמה עור וגידים.

על התוכנית ברך בשעתו ערפאת וכמה מדינות ערביות, איך לא. גם שמעון פרס הגיב בהתלהבות ובשיחותיו באירופה קרא לאירופים לקדם אותה. אפילו הנשיא משה קצב, שאינו מחמיץ אף הזדמנות לומר משהו על כל נושא, הכריז כי " כל הצעה בעולם הערבי שרוצה לחיות איתנו בשלום, זו הצעה שצריך לעודד אותה" . לא ברור אם אמר את הדברים בין יחסיו עם א" ליחסיו עם ב" ג" או ד".

עכשיו הצטרפה ציפי לבני למצעד האיוולת הזה ורואה בתכנית בסיס לפתרון מדיני.

עוד על התכנית הסעודית

למה אין ערבים ב" מסע בין כוכבים"

האיש שלי בארצות הברית העביר לי גרסה משוחזרת ומעודכנת של בדיחה ישנה.

שגריר איראן מסיים את נאומו במליאת האו"ם, יוצא ללובי ונתקל בנשיא אובמה. הם לוחצים ידיים והשגריר האיראני מציג שאלה לנשיא האמריקני: " בני צופה בתכנית "מסע בין כוכבים" שלכם. הוא רואה שם שחקנים בני כל הלאומים. קפטן קירק הוא אמריקני. יתר השחקנים הם ספרדים, רוסים, סינים תמהני שאין שם אפילו ערבי אחד" .

מתכופף הנשיא האמריקני לעבר האיראני ואומר: " זה, אדוני, מכיוון שהתכנית הזאת מתארת מה שיהיה בעתיד" .

סידרת הטלוויזיה " מסע בין כוכבים" ( STAR TREk) היא אחת הסדרות המצליחות ביותר בתולדות הטלוויזיה האמריקנית. היא הגיעה כמעט לכל מסך טלוויזיה בעולם.

הסדרה החלה עוד בשנות השישים ותיארה מציאות של המאה ה-22 שבה בכדור הארץ כבר אין חלוקה בין מדינות. בעולם הדימויים האמריקני היא סימלה את הגבול החדש שיש לכבוש אותו, זכר לכיבוש המערב הפרוע. אחרי הסדרה המקורית הופיעו עוד חמש סדרות המשך וכן 10 סרטים באורך מלא.

 

 

השחקן השקספירי פטריק סטיוארט בתפקיד קפטן פיקארד

השחקן השקספירי פטריק סטיוארט בתפקיד קפטן פיקארד

.

כאחד הצופים הנלהבים של הסדרה אני זוכר בעיקר את משחקו המעולה של השחקן השקספירי פטריק סטיוארט שמילא את תפקיד קפטן ז"אן לוק פיקארד בסידרת " מסע בין כוכבים – הדור הבא" . ה" אנטרפרייז" היא ספינת דגל של הפדרציה הבינכוכבית שמשימתה לגלות עולמות חדשים. כל פרק בסידרה הכיל בדרך כלל רעיון מבריק שהיה בו משהו יותר מבידור של מדע בידיוני. הוא עסק בבני אדם וביחסים ביניהם לא פחות מאשר בכוכבים ובמכונות שבהן מגיעים אליהם.

סידרת טלוויזיה מצליחה בלי ערבים. החללית "אנטרפרייז".

סידרת טלוויזיה מצליחה בלי ערבים. החללית "אנטרפרייז".

האתר מצא חן בעיניך?

תוכל לקבל פוסטים חדשים אם תרשם כמנוי חינם.

 

דרכו של הכומר נובוטקה הטורי אל היהדות

moshe-batory

ליטאי בנוסח הגר"א. משה הטורי

בלב שכונת שערי חסד בירושלים יושב, ספון בתוך ספריה עמוסת ספרים, תלמיד חכם ירושלמי * הוא נראה כאדמו" ר, מקדיש כל עיתותיו לתורה, רואה בעצמו " ליטאי" הנוהג לפי מנהגי הגר" א * לפני 20 שנה הוא עדיין עמד בראש קהילה נוצרית ביפאן * חיפושיו חושפים את שורשי הוויתנו היהודית

" נולדתי בשנת 1960 בנגויה, עיר של שני מיליון תושבים. נולדתי כפג והחמצן באינקובטור פגע בעצבי עיניי. נשארו לי רק 4 אחוזי ראיה בעין ימין.

" בגלל בעיות הראיה שלי שלחו אותי הוריי לבית ספר של המיסיון הנוצרי. הם הניחו ששם אזכה ליחס מיוחד. ההורים היו אמנם בודהיסטים, אבל אצל היפאנים אין משמעות לדת. בכל משפחה יכולים להיות בני דתות שונות. היפנים בכלל מתקשים לתפוס את האמונה באל יחיד ולכל יפני יש עשרה אלילים" .

להמשיך לקרוא

מי הם הטמפלרים ומדוע הזיזו את הבתים שלהם בקריה בתל-אביב

 

 כך נראתה שרונה, כיום איזור הקריה, בתקופת הטמפלרים

כך נראתה שרונה, כיום איזור הקריה, בתקופת הטמפלרים

מי שעובר בימים בצומת הרחובות קפלן ודרך מנחם בגין בתל-אביב יכול להיות עד לאירוע הנראה כמדע בדיוני. בתי מידות, בני שתיים שלוש קומות, נחתכו ביסודותיהם כאילו היו צעצועי לגו. הועברו ממקומם למרחק של כמה עשרות מטרים ושם הוצבו מחדש.מדובר בפרויקט הנדסי מסובך, שתכליתו להרחיב את רחוב קפלן, ובאותה הזדמנות גם לפנות שטח יקר ערך לבניית מתחם של מגדלי משרדים, מסחר ובתי מגורים.

מדוע לא הרסו את הבתים והשקיעו עשרות מיליוני שקלים להזזתם?

"בתים בעלי ערך היסטורי"

מהנדס עיריית תל-אביב דני קייזר הסביר כי בגלל הערך ההיסטורי של הבתים הוחלט להימנע מלהרוס אותם ובמקום זאת להעבירם. " כך תישמר גם ההיסטוריה והתרבות של העיר תל-אביב" .

האמנם מבנים בעלי ערך היסטורי המשקפים את תולדות תל אביב?

אפשר היה לשבח יוזמה זו אילו היה מדובר באמת במבנים בעלי חשיבות להיסטוריה היהודית בארץ ישראל. אבל כאן מדובר במבנים שלא תואר להם ולא הדר, שנבנו בשלהי המאה ה-19 על ידי הטמפלרים, שונאי ישראל מובהקים.

 

 מצעד נאצי של הטמפלרים התמונה נמצאה בבתים שעזבו (צילום רפרודוקציה זאב גלילי)

מצעד נאצי של הטמפלרים התמונה נמצאה בבתים שעזבו (צילום רפרודוקציה זאב גלילי)

הטמפםלרים הם בני כת פרוטסטנטית שקמה באמצע המאה ה-19 בעיר וירטמברג שבגרמניה. פרוש השם " טמפלרים" הוא " אנשי ההיכל" וזה גם השם שנשאו הצלבנים, שהותירו שובל של דם יהודי במסע הצלב לארץ ישראל במאה ה-12.

הטמפלרים החלו להגיע לכאן בשנת 1866 ובמרוצת השנים הקימו בארץ שורה של ישובים, ששרידיהם מפוזרים עד היום – המושבה הגרמנית בחיפה, וילהלמה שליד לוד, ואלדהיים (היום אלוני אבא בגליל התחתון) ובית לחם בגליל התחתון. בשנת 1872 הקימו הטמפלרים מושבה חקלאית שנקראה שרונה, במקום בו שוכנים היום קרית הממשלה ומחנה מטכ"ל בתל-אביב.

הטמפלרים תרמו תרומת מה להתפתחות הישוב היהודי בארץ. בין היתר הנהיגו כאן שיטות חדישות בחקלאות – שימוש בזבלים ובמכונות חקלאיות וכן תרמו גם לפיתוח התעשייה.

הטמפלרים היו קוץ בבשרו של הישוב היהודי. הם שמרו כל השנים קשר עם גרמניה וב-1932 הקימו כאן סניף של המפלגה הנאצית. רבים מן הגברים נקראו לשרת את הצבא הנאצי בגרמניה והתייצבו לדגל. הם סייעו לכנופיות הערביות במהלך מאורעות 36-39. עם פרוץ המלחמה העולמית השנייה החליטו האנגלים לסלק את הקוץ הממאיר, הגלו אותם לאוסטרליה והם לא שבו עוד.

צאצאיהם הגיעו באחרונה לביקור בארץ וצפו בתערוכת "הטמפלרים", שהתקיימה ב"מוזיאון ארץ ישראל" . הם חלפו על פני התמונות שתיעדו את קורות אבותיהם ואבות אבותיהם. הסתכלו בתמונות שבהם נראים אבותיהם במצעדים ובמסדרים נאציים. לא ראיתי אותות התרגשות על פניהם.

בעקבות אותו ביקור , הגישו צאצאי הטמפלרים תביעה בסך 100 מיליון שקל, תמורת רכוש שהשאירו אבותיהם במרכז תל-אביב. תביעה זו הנמצאת עתה בדיון משפטי איננה יכולה להיות מוגדרת אלא כחוצפה גרמנית.

התביעה הגרמנית מבוססת על הטענה שאדמות שרונה הופקעו למטרות ציבור (כמו בית החולים איכילוב) אך חלק מהם משמש למטרות מסחריות.

ואכן מסתבר שהיוזמה להזזת הבתים לא נועדה רק "לשמר את ההיסטוריה והתרבות של העיר". עיקר תכליתה השגת רווחי נדל"ן רק כמה בניינים נועדו להזזה ועשרות אחרים מאותה תקופה תוכננו להריסה.

הטמפלרים במסדר נאצי (צילום רפרודוקציה: זאב גלילי)

הטמפלרים במסדר נאצי (צילום רפרודוקציה: זאב גלילי)