ארכיון הקטגוריה: אולמרט

לעצור את העבריין לפני שימיט אסון (2); מן הראוי לקרוא לספרו של אולמרט: "אחריי המבול"

מאמר שנשא כותרת זהה  (בחלקה הראשון) פרסמתי ב-6 במאי 2008. אז היה עדיין אהוד אולמרט ראש ממשלה שנהנה מכל התפנוקים של עבריין פלילי המכתיב לחוקריו את תנאי החקירה.

 אולמרט כבר איננו ראש ממשלה אך הספר שכתב ופרקיו מתפרסמים עתה בעיתון של המדינה, העיתון שחיפה על מעשי השחיתות שלו כל השנים, מוכיח שסכנתו לא חלפה. הוא היה ונשאר עבריין. מפרסם סודות מדינה, מפרסם ספר שהחוק מחייב אותו להגישו לאישור הממשלה לפני פירסומו. כרגיל מצפצף על כל העולם.

באותו מאמר הבאתי גם ניתוח אופי שנעשה אז למקרה שאולמרט יחוש כי עניבת הצדק המשפטי נכרכת סביב צווארו.

התחזית הזו מוכיחה עצמה כנכונה.ואני מביא בזה את עיקרי אותו מאמר.

להמשיך לקרוא

אדוני השופט, אדוני השופט, אינני אשם

סוף גנב לתלייה. בעוד כמה ימים, אולי כבר בעת כתיבת שורות אלה, נערכת המשטרה לעצור את אהוד אולמרט. אם המשטרה תרצה לעשות זאת בשקט היא תטלפן לראש הממשלה לשעבר ותודיע לו להתכבד ולבוא למתקן מעצר קצת פחות נוח וידידותי מלשכת ראש הממשלה בה נחקר עד כה. אם יהיו נחמדים ירשו לו לקחת עמו את הסיגרים היקרים שלו, את שעון היוקרה ואת אחד העטים היוקרתיים שקיבל במתנה מאחד המשחדים (לכאורה, לכאורה, רק לכאורה).

אבל, בניגוד למה שהיה בלשכתו, העטים היקרים שלו יהיו בחזקת נרות חנוכה, "לראותם בלבד". במתקן חקירה לא יכול נחקר לרשום את השאלות והתשובות. כי שקרנים, אפילו שקרנים מדופלמים כמו אהוד אולמרט, אינם יכולים לזכור את כל השקרים שלהם. ושיטות החקירה המקובלות הן להמטיר על הנשאל שאלות שתי וערב ולחזור עליהן מכל צד, עד שהשקר עולה וצף על המים כמו המגדל המפלצתי בפרוייקט "הולילנד".

להמשיך לקרוא

בעל הבית השתגע

 

אהוג אולמרט ויקיפ'יה אנגלית

אהוד אולמרט ויקיפ'יה אנגלית

על פרשת זליכה ושחיתות התקשורת

http://www.zeevgalili.com/?p=510

"אחריי המבול"  אמר לואי ה-15, המלך האחרון של צרפת לפני המהפכה.

התנהגותו של אולמרט בימים אלה מזכירה את הממרה הזו של המלך הבורבוני, אך בתרגום לעברית ישראלית אפשר לומר "בעל הבית השתגע".

מאז התפטר מתפקידו, ביוזמתו האווילית  של אהוד ברק (אווילית מנקודת מבט  של האינטרסים של ברק)  כאילו נולד אהוד אולמרט חדש.

פרשנים פוליטיים מוצאים נימוקים מתוחכמים להתנהגותו, המוזרה כאילו. הוא רוצה למצוא חן בעיני הציבור לקראת משפטו. הוא רוצה לנקום הן בציפי ליבני והן באהוד ברק, שתקעו סכין בגבו. הוא רוצה לרסק את קדימה כדי שיוכל לעשות קאמבק פוליטי בבוא הזמן (אחרי שישלים את תקופת מאסרו  ואחרי שתסתיים תקופת הקלון).

כל אלה אין בהם כדי להסביר את התנהגותו שבאה לידי ביטוי בתחומים רבים, אך בולטת במיוחד בפזרנות הנדיבה שהא מגלה עכשיו.

 

"למגן עצמנו למוות"

לפני חודשים לא רבים השמיע הצהרה נואלת: "לא נמגן עצמנו למוות". מאז המלחמה לא עשה מאומה כדי למגן את הצפון החשוף לרבבות קטיושות, והתווכח על כל עשרה מטרים מגבול הרצועה, אם הם ראויים למיגון אם לאו. ובינתיים לא עשה כלום.  עכשיו הוא מגלה לפתע נדיבות ומוכן למגן כל אחד מן הבתים בשדרות ובכל הישובים עוטפי עזה.

רשת ביטחון לפנסיות

לשיא  ההתפרעות הגיע בהתנגשות חזיתית עם שר האוצר ופקידיו סביב התוכנית לפרוס רשת ביטחון לקרנות הפנסיה. עוד בהיותו בוושינגטון, בפגישה עם הנשיא בוש, הכריז כי הוא מבטל את תכניתו המצומצמת של בראון, שעיקרה השקעות בתשתיות והתערבות בשוק ההון.

כשבא ארצה הציע אולמרט תוכנית רחבה יותר שעיקרה פריסת רשת ביטחון  לקרנות הפנסיה. תכנית זו, בעיקריה,  נתמכת הן על ידי פרופסור ברוורמן  והן על ידי  בנימין נתניהו והן על ידי נגיד בנק ישראל – שלושה אנשים שמבינים משהו בכלכלה. ודאי יותר משר האוצר ומפקידי משרדו.
אני חש צורך לבלוע את לשוני אך איני יכול שלא להודות שאהוד אולמרט צודק ולא  פקידי האוצר.

מכתב חצוף של פקידים

בעיקבות יוזמתו של אולמרט הריצו פקידי האוצר  מכתב, שאי אפשר לכנותו אלא חצוף. המכתב נשלח  לנציגו של אולמרט, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, מנואל טרכטנברג.

במכתב כותבים אנשי האוצר הבכירים בין היתר כי מרכיבי התוכנית שהעלה אולמרט "אינם מתואמים עמנו, הם מנוהלים בידי מי שאינם מוסמכים לחייב את המדינה, הרעיונות המועלים במשאים-ומתנים אלו אינם מתוקצבים, הם אינם משקפים עבודת מטה מקצועית של הגורמים האמונים על נושאים אלו והם לא נבחנו בראי ההשלכות החמורות שעלולות לנבוע מהם".

מי הם פקידי האוצר

קטונתי מלהכניס את ראשי  בין אשלי רברבי כאלה  – מומחי האוצר מצד אחד  ואולמרט הזוכה לתמיכה רחבה מצד שני.
אבל אינני יכול לשכוח שאותם פקידים, המגינים בחרוף נפש כזה על  תכניתם המובילה לאסון חברתי וכלכלי,  הם אלה שהתייצבו מול מצלמות הטלוויזיה והשמיצו במילים חריפות את החשב הכללי הקודם ירון זליכה.  הם נתנו יד להדחתו של האיש שחשף את שחיתותו של אולמרט  ואת שחיתותה של  המערכת הפוליטית כולה , את יחסי הון-שלטון-תקשורת המוצצים את לשד המדינה.  ולא פחות חמור: את הברדק הגדול שגילה זליכה באוצר,  כאשר שר האוצר נתניהו  מינה אותו  לחשב בכללי. הברדק הזה, שגרם לביזבוז הון עתק  מכספי המדינה, הוא  שאיפשר גם את המערכת המשומנת של מיכרזים פיקטיביים, העדפות אישיות, מיניים לא ראויים  ומעשי שוחד גלויים וסמויים.

גילוייו של זליכה

אתרכז כאן בגילוייו של זליכה (בספרו "הגווארדיה השחורה") אודות מחדלי משרד האוצר שאיפשרו את מעשי השחיתות וגרמו להידרדרות המשק לפשיטת רגל, עד שבא נתניהו והציל את כולנו.

בין  גילויי זליכה, על מה שהוא מכנה "גווארדיה שחורה של פוליטיקאים מושחתים ופקידים מתקרנים":

* בפגישה הראשונה של נתניהו וזליכה עם  פקידי האוצר  גילה החשב הכללי הקודם, ניר גלעד, כי  הגרעון השנתי בתקציב המדינה  עלול להגיע ל-8 עד 10 אחוזים. זאת, בגלל ירידה מתמדת בהכנסות, למרות העלאות בלתי פוסקות במיסים.

*  נתניהו הופתע מן האומדן הכללי הזה. ההבדל בין 8 ל-10 אחוזים הוא הבדל של 10 מיליארד שקל. אינכם מסוגלים להגיע לרזולוציה גבוהה יותר? שאל נתניהו.

* זליכה: "לנתניהו ולי לא היה ספק. ממשלת ישראל הגיעה לפשיטת רגל".

מיליארדים על הריצפה

* זליכה מתאר את פעולתו הראשונה כחשב "לאסוף את  המיליארדים הרבים שהממשלה מניחה על הריצפה, הפקר לבעלי עניין לחוסר מקצועיות ולאי יעילות מחפירים"

• זליכה נדהם לשמוע מפי קודמו בתפקיד, ניר גלעד, שבגלל גודל התקציב ומיעוט הזמן העומד לרשותו של החשב, אל לו להתעסק  בדיונים העוסקים בתקציב של פחות מ-20 מיליון שקל.

• משמעות העצה הזו של ניר גלעד, אומר זליכה, היא שעל מרבית תקציב המדינה אין פיקוח אמיתי.

• זליכה גילה שהממשלה עצמה (כלומר האוצר)  עוברת על החוק של מס הכנסה על ידי מתן טובות הנאה לשרים, שופטים, פקידים ואלופים, בלי שאלה יחויבו לשלם מס כחוק. רב אלוף התבוסה בלבנון, דן חלוץ, לא היה מרוצה מהתערבותו של זליכה.

• הממשלה אינה פורעת חובות לספקים בזמן וגורמת בעקיפין לשרשרת של הפסדים ופשיטות רגל ונזקים כבדים למשק כולו.

אין רישום נכסים וחובות

• עד לכניסתו של זליכה לתפקיד לא היה באוצר רישום מדוייק של חובות שחבים גופים שונים למדינה. לפיכך גם הכנסת לא קיבלה דיווח אמין על הקף החובות בסעיפי התקציב.

• במשרדים שונים נחתמו התחיבויות לקבלנים ולספקים ללא אישור החשב בכללי ובניגוד לחוק.

• אחד  הגילויים המדהימים ביותר של זליכה היא העובדה שרכוש המדינה שערכו נאמד במאות מיליארדים איננו רשום בשום מקום, ונכסים רבים מתגלגלים לידייפ פרטיות.

• רכוש זה איננו כולל רק נכסים חומריים אלא גם נכסים רוחניים, פרי המצאות ופיתוחים שנעשו מתקציב המדינה ושייכים למדינה.

זהו רק קצה הקרחון של גילויי זליכה ודי בהם כדי להטיל ספק גדול  בכשירותם של פקידי האוצר להחליט מה טוב למדינה עכשיו.

מניעיו של נתניהו

נשאלת השאלה מה מניע את נתניהו לתת יד לתכנית לפריסת רשת ביטחון רחבה על קרנות הפנסיה. לכאורה היא נוגדת את שיטתו לריסון תקציבי. מספרו של זליכה ניתן להבין כי הצלחתו של נתניהו בתכניתו הכלכלית (שזליכה היה שותף בכיר בתיכנונה וביישומה) שמה דגש על האווירה הציבורית. על חשיבות האמון של הציבור ביציבות המערכת הכלכלית. ומה שחשוב לא פחות: זליכה, כמו נתניהו, רואה בהרחבת תעסוקה ובצריכה הפרטית את מנוע הצמיחה המהיר והמשמעותי ביותר  במשק.
רשת ביטחון  לפנסיות היא תנאי הכרחי לעצור את כדור השלג  של המיתון הבא עלינו. הואיל ויש להניח שאחרי  הבחירות נתניהו הוא שינהל את המדינה, אפשר לסמוך עליו שהוא יציל את הפנסיות החדשות כפי שהציל את הפנסיות ההסתדרותיות שפשטו את הרגל (ועל כך אחזור לדון במאמרי הבא).

השיגעון החיובי של אולמרט

אם נחזור לבעל הבית שהשתגע אפשר לומר כי יש כאן תופעה של הפוך על הפוך. כשאולמרט היה "נורמלי" הוא הרס את המדינה – בשחיתות, במינויים לא ראויים, במדיניות הכלכלית ובהפקרות בה  ויתר לפלסטינים ולסורים עד שאפילו בוש נזף בו ("למה אתה נותן להם את הגולן חינם").

דווקא אולמרט "המשוגע" הוא אולמרט חיובי. אם הוא השתגע בתחום הפנסיות והמיגון אולי בחודשיים שנשארו לו עד לבחירות הוא ישתגע גם בתחום המדיני. יבהיר שאין בצד הפלסטיני עם מי לדבר, שאת החמאס צריך להכריע, שהגולן הוא נחלת אבותינו ונמצא בריבונות ישראל יותר שנים משהיה בריבונות סורית.
אולי. הרי, כפי שאמר פעם חברי אליהו עמיקם ז"ל:   "הנס הוא הדבר הריאלי ביותר במזרח התיכון".

  

"גווארדיה שחורה של פוליטיקאים מושחתים ופקידים מתקרנפים". ירון זליכה ויקישיתוף

"גווארדיה שחורה של פוליטיקאים מושחתים ופקידים מתקרנפים". ירון זליכה ויקישיתוף

על השחיטה בשדרות – נוסח 2008 – מה השתנה מאז?

פורסם ב–2008 האם השתנה משהו מאז?

כרזה מתוך תערוכת "בעקבות המצב" שעיצבו סטודנטים במחלקה לתקשורת אינטראקטיבית בבית הספר להנדסאים ספיר.

 

"אם יש צה"ל יופע נא מיד", כתב המבקר דן מירון במהלכה של מלחמת המפרץ הראשונה, בה הטילו העיראקים על ישראל 39 טילי סקאד, בלי שצה"ל הגיב תגובה כלשהי.

הביטוי החריף של דן מירון היה פרפראזה על שירו של ביאליק "על השחיטה", בו כתב בין היתר:

שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי!
אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב –
וַאֲנִי   לא מְצָאתִיו –
הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם עָלָי!

ְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!
אַךְ אִם אַחֲרֵי הִשָׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ
הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ –
יְמֻגַּר נָא כִסְאוֹ לָעַד!

חוסר אונים קיומי

דבריו של מירון נאמרו על רקע התחושה הציבורית ששררה אז בארץ. התחושה שאי התגובה להתקפה העיראקית, מבטאת חוסר אונים, המאיים על עצם קיומנו.

 דומה שלא אטעה אם אומר שאותה תחושה מלווה אותנו היום, ה-27 בפברואר 2008, בו נורו לעבר שדרות 40 רקטו. יום, שבו פגעו שלוש רקטות גראד באשקלון, אחת מהן בסמוך לבית החולים. יום בו רקטה אחת גרמה למותו של אב לארבעה ילדים בן 47 במכללת ספיר.

התחושה היא אותה תחושה כמו אז אבל הנסיבות שונות לגמרי. אלוהים היה גם אז וקיים גם היום. גם צה"ל היה אז וקיים היום. ההבדל העיקרי בין "אם יש צה"ל" של 1991 ל"אם יש צה"ל" ב-2008 הוא במנהיגות.

ב-1991 עמד בראש המדינה ראש הממשלה יצחק שמיר. הוא היה אולי ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה  לישראל מאז ימי בן גוריון.  בוודאי טוב יותר מבגין הנאיבי שב"הסכם השלום" המדומה עם מצרים, הביא אותנו למצב הנוכחי. וכמובן שאין להשוותו לליצן המופקר והמושחת העורך מסע קניות עם אשתו בטוקיו, כשהמדינה שהוא מופקד על שלומה שותתת דם.

 

ותושבי שדרות שהפכו לבשר התותחים, שחייהם תלויים במשחק רולטה שמשחקת בהם המדינה,  זועמים על הממשלה וגם על התקשורת שהפכה את הסיוט המתמשך של חיים בצל הקסאמים לבדיחה קבועה (ראה ארץ נהדרת, ערב עם ליאור שליין, תכניותיו של יצפאן ועוד) סמלי הדבר כי האיש שהביא חורבן על גוש קטיף ופינה את השטח למרחבי השיגור של הקסאמים חגג היום את יום הולדתו ה-80. אולי יתעורר כישיגעו הטילים לבית החולים שיבא בו הוא מוחזק כצמח שהוא סמל חי למדיניותו.

מה עוד צריך לקרות כדי לשים קץ ל"מאזן האימה" שבינינו לבין חמסטאן. מאזן שמשמעותו שמטרתם היא להרוג נשים וילדים בסמכות וברשות, בתגובה על כך שאנו מחפשים בפינצטה  את ה"אשמים",  כאילו היה צה"ל סניף של המחלקה לזיהוי פלילי.

מה עוד צריך לקרות כדי שצה"ל יופיע. ומיד. מה כל הקישקושים הללו על "עוד לא הזמן לפעולה קרקעית גדולה".  מדוע צריך בכלל פעולה קרקעית גדולה? מדוע אי אפשר להפוך את חיי החמאס שם לגהינום לא בפינציטה אלא בהפגזות בלתי פוסקות. (אמנם גם אתמול מצא הארץ מקום לתת בכותרת הראשית במהדורת האינטרנט,   על 3 ילדים שנהרגו נעבעך בעזה, אבל "הארץ" יהיה תמיד לצד הפלסטינים).

אולמרט כסכנה קיומית

איןשום סיכוי שאולמרט יעשה משהו.  מאז מלחמת לבנון השניה לא עשה מאומה כדי לתקן את מחדליו. השכלתו הצבאית לא  התרחבה מעבר לגבולות של כתב צבאי ב"במחנה". בצדק הוא חושש מכישלון נוסף  אם ישלח את צה"ל לפעולה קרקעית נרחבת בעזה. צה"ל של 2008 הוא אולי צה"ל שונה מצה"ל של מלחמת לבנון. אבל הסיכוי שהצבא הזה יסמוך על המנהיג הלא יוצלח הזה שואפת לאפס. ובהעדר מנהיגות מובילה גם אין מוטיבציה לפעול וגם סכנת הכישלון גדולה יותר.

אלמרט חושש אולי גם שצה"ל יצליח ומי שיטול את זרי הדפנה יהיה שר הביטחון. זה כנראה מדיר שינה מעיניו של אולמרט יותר מן הקורבנות בשדרות.

אין  סיכוי שאולמרט יורה על איזו פעולה דרסטית בעזה שתגבה מהחמאס תג מחיר כזה שלא יעיז  לשלוח אף לא רקטה אחת. אפילו ירון לונדון, איש שמאל מובהק ומתון , הביע דעה כי יש למחוק שכונה שלמה בעזה. אבל עליזה הסמולנית לא תרשה לבעלה. וגרוע מזה: קונדוליסה רייס לא תרשה. וחבריו בעלי העסקים, ספקי העטים, הסיגרים והבתים גם הם לא יהיו מרוצים. כי הרי זה ישפיע על העסקים וההשקעות והבורסה. מה איכפת להם ששדרות מדמממת כל עוד הדולרים, זולים ככל שיהיו, זורמים לאחד העם.

מכל האמור ברור שכל יום נוסף שאולמרט יושב על כס ראש הממשלה, בתמיכתם של 20 שרים מושחתים, ו-67 חברי כנסת מושחתים – כולם דואגים רק למנעמי השלטון ולפנסיה המוגדלת -הוא מהווה סכנה קיומית למדינת ישראל.

"דם קרוש של החללים"

ואם התחלנו בביאליק נסים בשיר אקטואלי אחר שלו:

קוּם לֵךְ לְךָ אֶל עִיר הַהֲרֵגָה וּבָאתָ אֶל-הַחֲצֵרוֹת,

וּבְעֵינֶיךָ תִרְאֶה וּבְיָדְךָ תְמַשֵּׁשׁ עַל-הַגְּדֵרוֹת

וְעַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים וְעַל-גַּבֵּי טִיחַ הַכְּתָלִים

אֶת-הַדָּם הַקָּרוּשׁ וְאֶת-הַמּוחַ הַנִּוקְשֶׁה שֶׁל-הַחֲלָלִים.

וּבָאתָ מִשָּׁם אֶל-הֶחֳרָבוֹת וּפָסַחְתָּ עַל-הַפְּרָצִים

וְעָבַרְתָּ עַל-הַכְּתָלִים הַנְּקוּבִים וְעַל הַתַּנּוּרִים הַנִּתָּצִים,

בִּמְקוֹם הֶעֱמִיק קִרְקַר הַמַּפָּץ, הִרְחִיב הִגְדִּיל הַחוֹרִים,

מַחֲשׂוֹף הָאֶבֶן הַשְּׁחוֹרָה וְעָרוֹת הַלְּבֵנָה הַשְּׂרוּפָה,

וְהֵם נִרְאִים כְּפֵיוֹת פְּתוּחִים שֶׁל-פְּצָעִים אֲנוּשִׁים וּשְׁחוֹרִים

אֲשֶׁר אֵין לָהֶם תַּקָּנָה עוֹד וְלא תְהִי לָהֶם תְּרוּפָה,
…הִנֵּה דַרְשָׁן עוֹלֶה עַל-הַבָּמָה,

הִנֵּה הוּא פוֹתֵחַ פִּיו, מְגַמְגֵּם וּמְפִיחַ אֲמָרָיו,

טָח תָּפֵל וְלוֹחֵשׁ פְּסוּקִים עַל מַכָּתָם הַטְּרִיָּה,

וְאַף קוֹל אֱלוֹהִים אֶחָד לא יַצִּיל מִפִּיהוּ,

גַּם נִיצוֹץ קָטָן אֶחָד לא יַדְלִיק בִּלְבָבָם

וְכַאֲשֶׁר שְׁנוֹרַרְתֶּם תִּשְׁנוֹרְרוּ
וּגְבִירִים בְּנֵי רַחֲמָנִים מִתְמַלְּאִים עֲלֵיהֶם רַחֲמִים

וּמוֹשִׁיטִים לָהֶם מִבִּפְנִים מַקֵּל וְתַרְמִיל לַגֻּלְגֹּלֶת,

אוֹמְרִים "בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרָנוּ" – וְהַקַּבְּצָנִים מִתְנַחֲמִים.

לְבֵית הַקְּבָרוֹת, קַבְּצָנִים! וַחֲפַרְתֶּם עַצְמוֹת אֲבוֹתֵיכֶם

וְעַצְמוֹת אַחֵיכֶם הַקְּדוֹשִׁים וּמִלֵּאתֶם תַּרְמִילֵיכֶם

וַעֲמַסְתֶּם אוֹתָם עַל-שֶׁכֶם וִיצָאתֶם לַדֶּרֶךְ, עֲתִידִים

לַעֲשׂוֹת בָּהֶם סְחוֹרָה בְּכָל-הַיְרִידִים;

וּרְאִיתֶם לָכֶם יָד בְּרֹאשׁ דְּרָכִים, לְעֵין רוֹאִים,

וּשְׁטַחְתֶּם אוֹתָם לַשֶּׁמֶשׁ עַל-סְמַרְטוּטֵיכֶם הַצֹּאִים,

וּבְגָרוֹן נִחָר שִׁירָה קַבְּצָנִית עֲלֵיהֶם תְּשׁוֹרְרוּ,

וּקְרָאתֶם לְחֶסֶד לְאֻמִּים וְהִתְפַּלַּלְתֶּם לְרַחֲמֵי גוֹיִם,

וְכַאֲשֶׁר פְּשַׁטְתֶּם יָד תִּפְשֹׁטוּ, וְכַאֲשֶׁר שְׁנוֹרַרְתֶּם תִּשְׁנוֹרְרוּ.

וְעַתָּה מַה-לְךָ פֹּה, בֶּן-אָדָם, קוּם בְּרַח הַמִּדְבָּרָה

וְנָשָׂאתָ עִמְּךָ שָׁמָּה אֶת-כּוֹס הַיְגוֹנִים,

וְקָרַעְתָּ שָׁם אֶת-נַפְשְׁךָ לַעֲשָׂרָה קְרָעִים

וְאֶת-לְבָבְךָ תִּתֵּן מַאֲכָל לַחֲרוֹן אֵין-אוֹנִים,

וְדִמְעָתְךָ הַגְּדוֹלָה הוֹרֵד שָׁם עַל קָדְקֹד הַסְּלָעִים

וְשַׁאֲגָתְךָ הַמָּרָה שַׁלַּח – וְתֹאבַד בִּסְעָרָה.


ציטוטי השירים הם חלק מ"פרויקט בן-יהודה", שמתקיים הודות לסיוע של מתנדבים.


 

 

 



ראה מאמרי למה אין טרור במדינות ערב

דון אולמרט איש המאפיה

הדברים שנכתבו ב-2008 מקבלים עתה משמעות חדשה עם חידוש משפטיו של אולמרט בפרשת טלנסקי ויתר הפרשיות [ספטמבר 2014]

ועדת וינוגרד חיפשה את כשליו של אולמרט ב-60 השעות האחרונות של המלחמה * היא היתה צריכה לחפש אותם בתקופה שבין עליית שרון להקמת "קדימה" * תקופה בה שחיתות המערכת האזרחית, חילחלה גם אל המערכת הצבאית * מינויים של חביבי שרון, ובראשם מינוי הרמטכ"ל, הפכו את צה"ל לצבא החורבן לישראל * מדוע לא בדקה הוועדה את השפעת ההתנתקןת על סרוס צה"ל ולמה לא שמענו את המלה שחיתות מפי השופט וינוגרד

מי שרוצה להבין את הדרך בה הצליח אולמרט לשרוד, עד וינוגרד ועד בכלל, צריך לקרוא שוב את הספר "דון קורליאונה איש המאפיה" של מריו פוזו.

 הספר הזה, ושלושת הסרטים שהופקו על פיו על ידי פרנסיס פורד קופולה, זכו להצלחה היסטרית. עשרות מיליוני קוראים וצופים בכל העולם.

פרנסיס פורד קופולה מפיק הסנדק ויקישיתוף

משפחה של רוצחים

לא פוזו ולא קופולה התיימרו לתאר מצב ריאלי של משפחת מאפיה אמריקנית. להפך: בהשפעת הספר והסרטים התחילו הגנגסטרים האמיתיים לחקות את המניירות של גיבורי הספר וסידרת הסרטים. המוסיקה שליוותה את הסרט הפכה להיות המוסיקה המנוגנת בשמחותיהם של המאפיוזי.

מה הפך סיפור על משפחת מאפיה – בסך הכל משפחה של רוצחים – לסיפור ולסידרת סרטי פולחן?

צורך אנושי ב"דון"

התשובה לשאלה נעוצה בעובדה שאף שהיצירה הזו אינה מתארת מציאות ריאלית, היא משקפת צורך אנושי אמיתי. הצורך ב"משפחה" שתגן עליך וב"דון" שיפתור את בעיותיך.

מרלון ברנדו ה"דון", שאב את כוחו מן המציאות של חברת מהגרים, שכללי המשחק הדמוקרטי פועלים תמיד נגדה. הם אינם מאמינים במשטרה, במערכת המשפט, בפוליטיקאים, בעיתונאים – כולם מושחתים. הדון פותר להם בעיות קיומיות. אם אנסו את בתך וריסקו את פרצופה ומערכת המשפט המושחתת מוציאה את הפושעים לחופשי הדון ידאג שהם יבואו על עונשם ומישהו ירסק את עצמותיהם. אם בתך התאהבה במהגר לא חוקי ורוצה להינשא לו, הדון יסדר לו גריו קארד.

מרלון ברנדו 1963 ויקישיתוף

הדון נחן ביכולות נפשיות המקנות לו את כוחו. הוא יודע לזהות חולשות אנוש, לאתר מוקדי כוח ונקודות תורפה. ואת כולם הוא מגייס לטובת ה"משפחה", הכוללת לא רק את משפחתו הקרובה אלא היא מושג רחב של כלל נאמניו.

עד כאן דון קורליאונה איש המאפיה של המציאות האמריקנית.

הנוסח הישראלי של המאפיה

כאן התפתחה המאפיונריות בכיוון הפוך. לא פושעים קטנים הצוברים כוח ומתחברים לשלטון, אלא שלטון המנצל את כוחו להשגת טובות הנאה ובעת הצורך נעזר גם בשיתוף פעולה עם גורמים פליליים.

פעם קראתי לזה "האוליגרכיה של להרים טלפון". זוהי משפחה הכוללת אלפי אנשים,אולי רבבות. אתה הקורא יכול לבחון אם ובאיזו מידה אתה חלק מן המאפיה הזו, או נהנה מכוחה.

האם אתה יכול בהרמת טלפון להשיג את היעדים הבאים: לבטל דו"ח חניה; להשיג רישיון לקיוסק, דוכן פיס, וכו'; להגיע מיידית לרופא מומחה שתור ההמתנה הרגיל שלו הוא חצי שנה; כנ"ל להגיע לחדר ניתוח; להשיג למישהו מבני משפחתך ג'וב טוב (חברת חשמל, תעשיה אווירית, מועצה דתית, עוזר פרלמנטרי, עובד משרד ממשלתי בלי מכרז); לקבל אישור לעוזרת פיליפינית גם אם יש לך כושר קרבי ; לרשום את בנך או בתך למחלקה נחשקת באוניברסיטה (מדעי  המחשב, רפואה), גם אם יש לו 500 בפסיכומטרי; לזכות בביקור מהיר של המשטרה ובטיפול בתלונתך   גם אם זו סתם פריצה (אזרח רגיל לא נענה גם אם הוא מתלונן על איום ברצח); להתמנות לדירקטור בשכר של חברה ציבורית; לקבל מיליונים מתקציב במדינה ל"מפעל מאושר" (למרות שמומחים לא אישרו את ההקצאה); לזכות במכרז בעיסקת ענק, גם כשההצעה שלך היא היקרה ביותר. ואם אתה ממש חבר בכיר במאפיה אין לך לחשוש מאימת החוק, גם אם אתה פושע בצווארון כחול או לבן. מערכת משומנת היטב של פרקליטים , יחצנים, ספינולוגים ואסטרטגים ,הנתמכים על ידי תקשורת מושחתת, תוציא אותך זכאי, או בעיסקת טיעון, בשימוע, או שסתם ימסמסו את התיק שלך עד שיישכח. אל תתפלא אם יש עד מרכזי להגנתך הוא לפתע ישכח הכל, או ייפצע באיזו תאונה או יירצח; ולבסוף העיקר: תוכל לקבל דרגת רב אלוף או אלוף, גם אם אתה לא האיש הכי מתאים  לתפקיד. כמובן שרק אתה וחבריך יוכלו להיות שרים וראש ממשלה.

איפה חיפשה ועדת וינוגרד

ועדת וינוגרד, מהופנטת מאור הזרקורים של תקשורת מושחתת, חיפשה את אשמתו של אולמרט ב-40 השעות האחרונות של מלחמת לבנון הכושלת. היא חיפשה את המטבע מתחת לפנס. את חיפושיה היתה צריכה למקד ב-65 החודשים שבין ה-7 במרץ 2001 בו נבחר שרון לראש הממשלה ועד יולי 2006, יום פרוץ מלחמת לבנון השניה.

מדינה בשלטון המשפחה

הדבר היחיד שניתן לומר לזכותו של אולמרט הוא, כמו בבדיחה היהודית הידועה על הרשע של העיירה שמת ואיש לא רצה להספיד אותו. עד שמישהו מצא הספד הולם: היית רמאי, גנב, עושק אלמנות ויתומים אך היית צדיק גמור לעומת אביך.

שרון היה "דון" פוליטי מובהק. הוא נבחר תחת הסיסמה שהוא יביא "שלום ובטחון". הוא העלה לדרגת אמנות את הספינולוגיה הפוליטית. הקים את "צוות החווה" המפורסם, שבנה את תדמיתו כאבא טוב ורחום, שידאג לכל עם ישראל. בפועל זו היתה משפחת קורליאונה ישראלית. מיליונים זרמו לחווה וטובות הנאה חולקו על ימין ועל שמאל.

גם אולמרט הוא צדיק גמור לעומת אביו הפוליטי, אריאל שרון שהמשפחה המאפיונרית שלו השחיתה את המדינה והרקיבה גם את צה"ל, הרבה לפני מלחמת לבנון השניה.

בין האי היווני והקסדות

ב-18 באוגוט 2006, זמן קצר אחרי מלחמת לבנון השניה פרסמתי מאמר תחת הכותרת "הקשר בין 'האי היווני' והמחסור בקסדות" כתבתי אז בין היתר (ההערות בסוגריים נכתבות כתוספת של היום) את הדברים הבאים:

"קיימתי השבוע שיחות עם שני אישים שיצאתי מהן בדיכאון עמוק. השניים קשורים בדרך זו או אחרת במוסדות העוסקים שנים רבות בביקורת ציבורית בתחום האזרחי והצבאי.

השאלה שהצגתי לשניים היתה: מה קרה לצה"ל?
ואלה עיקרי הדברים ששמעתי:

מדינה של עולם תחתון

"אנחנו מדינה מושחתת מזה שנים רבות. אך מעולם לא היתה ממשלה מושחתת כמו זו העומדת היום בראש המדינה. זו ממשלת המשך לממשלת שרון, אך המשך משודרג. זו ממשלה שחלק משריה מתרועעים עם אנשי העולם התחתון. איש מרכז הליכוד, שהורשע בקשירת קשר לזיוף דולרים, שהיה קשור למשפחת הפשע האלפרונית. היה ראש המטה של אהוד אולמרט בגוש דן. הוא נמנה עם חבריו הטובים עד היום. הוא קשור כנראה לפרשת 'האי היווני', אך שומר על זכות השתיקה.

החברים של אולמרט

"חבר טוב אחר של אולמרט הורשע בפרשת החשבוניות הפיקטיביות ממנה יצא אולמרט בעור שיניו. הוא נאשם יחד עם דוד אפל בתיקי השוחד והמרמה הקשורים באדמות לוד. כל החברים הללו והדברים המיוחסים להם רשומים בדוח היועץ המשפטי לממשלה. אל החברים הטובים הללו אפשר להוסיף את יו"ר הקואליציה החשוד בפלילים בעניין חמור. ושר האוצר הנגוע בפרשת "עמותה לחיים". (הכוונה לשר אברהם הירשזון שפרש בינתיים לאחר שנחשד במעילה במיליונים)

"ומי שותפיו של אולמרט לצמרת שהחליטה על המלחמה? אחד מהם הוא חיים רמון, הנמנה עם חבריו של מרטין שלאף המסתורי, שמערכת קשריו המסועפת עם שרון עדיין לא פוענחה. (זהו חיים רמון שהחדיר לשונו לפיה של עובדת לשכתו זמן קצר לפני ההחלטה על המלחמה, הורשע אך באורח פלא הוסר ממנו הקלון והוא חזר להיות יד ימינו של אולמרט )

הכי זכאי בארץ

ומה בדבר הקודקוד עצמו?
"אהוד אולמרט הצליח להחלץ מכל החשדות שהועלו נגדו בעבר. אפשר לומר עליו שהוא אחד האנשים הכי זכאים בארץ. אבל לפני בחירתו היתה עננה כבדה של חשדות. חשדות אלה לא נגוזו וביניהם פרשת הבית הטמפלרי שמכר ושכר מאיל ההון דניאל אברהמס ועוד ועוד.

נגנבים מיליארדים

"למדינה יש כסף לחלק לעבריינים, לתת טובות הנאה במכרזים ובהפרטות. מחלקים את אדמות המדינה הנשדדות לאור היום. מיליארדים מקופת המדינה נגנבים בידי כנופיות הקשורות לפוליטיקאים. אין כמעט מכרז בלי שוחד. אין כמעט הפרטה שבה אין איזו "טעות" בחישובים המכניסה מיליונים לכיסיהם של בעלי הון. (וכאשר ירון זליכה החשב הכללי חשף את כל מעשי השחיתות הללו הוא סולק מתפקידו והתקשורת המושחתת הפכה אותו לאוייב המדינה מספר 1).

חילחול השחיתות לצה"ל

"במדינה שבה הכל מושחת אין סיכוי שהשחיתות לא תחלחל לשורות הצבא. זה הגיע לשיא במינויו של הרמטכ"ל, דן חלוץ.
על מינויו של חלוץ החליט שרון, כי שרון חיבב את חלוץ, כי עומרי המליץ וכי חלוץ גייס את כל צה"ל לשנה של אימונים ותיכנונים והכנות מנטליות שתכליתן פינוי אלפי יהודים מגוש קטיף.

" זו היתה דרך חלקה להיפטר מיעלון עטור ההשגים שהתנגד להתנתקות. זה היה ספין של צוות החווה שיעץ לשרון כי זו הדרך היחידה להימלט מכתב האישום שכבר הוכן נגדו. זה יצליח, אמרו לו, כי התקשורת תהיה אתך. וכך אכן היה. מבחינה זו התקשורת מושחתת לא פחות מן המערכת הציבורית".
מלבד חלוץ מינה שרון שורה של אלופים: סגן הרמטכ"ל, משה קפלינסקי; אלוף פיקוד דרום יואב גלנט; ראש אגף מבצעים, גדי אייזנקוט. כל השלושה היו מזכירים צבאיים שלו. המזכיר הצבאי של אולמרט שהיה גם מזכירו של שרון גדי שמני, גם הוא זכה בדרגת אלוף. זו הפעם הראשונה בתולדות צה"ל שמשרתים ארבעה אלופים שבעברם היו מזכירים צבאיים של שרון".

ראה ש"ס דון קורליאונה והמאפיה


His Master's Voice

משמעות הכותרת והתמונה שלמעלה (הלקוחה מויקישיתוף האנגלית) היא "קול אדוניו". זה היה שמה של חברת תקליטים הזכורה לי מימי ילדותי הרחוקים. סמל החברה היה פטיפון עם רמקול ענק מופעל באמצעות מנוע קפיץ שאותו יש למתוח באמצעוצ ידית מיוחדת (מנואלה). ליד הפטםון היה מצוייר כלב. פטפון כזה היה בביתנו בצפת, בלי הכלב כמובן.

נזכרתי בפטיפון הזה ובתמונה הזו כשקראתי בשבת את מאמרו של נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" שנשא את הכותרת "הימים האחרונים".

מידע כמוס

בקריאה ראשונה עורר בי המאמר הזה התפעלות. נראה היה כי הפרשן הבכיר של "ידיעות אחרונות", חתן פרס ישראל לתקשורת, הצליח להגיע למידע הכמוס ביותר הקשור במלחמת לבנון השניה. במיוחד למה שאמור להיות הלוז של דו"ח ועדת וינוגרד שיפורסם ביום רביעי.

קריאת המאמר הזה יכלה לחסוך לקורא הפשוט את ההמתנה לדו"ח האמיתי, שיחזיק מאות עמודים. יש כאו הכל: דיווח מלא על הדיונים בממשלה; על שיחות שהתקיימו בארבע עיניים בין המעורבים;על כל דקה כמעט מן הדקות הגורליות שבהן הגיעו רמטכ"ל שלומיאל וראש ממשלה מופקר להחלטה לתקוף בעומק לבנון – החלטה שנתקבלה (כך נתגלה בתחקיר של אילנה דיין בטלוויזיה) בנוכחות יועץ הסקרים של אולמרט.

נאום הגנה

אך ככל שהתעמקתי בקריאת המאמר המתחזה להיות דו"ח וינוגרד אלטרנטיבי התעוררו בי ספקות לגבי שלמות הדיווח ומידת הדיוק של ים העובדות שנחשפו בו.
ליתר דיוק: ניכר במאמר כי זהו בעצם נאום ההגנה של אולמרט שכאילו הוכתב לנחום ברנע. למעשה אין במאמר גירסאות שונות מזו הידועה כגירסת אולמרט. אין מאומה על גירסת לבני ומופז. אין כלום על אזהרות שהזהירו את אולמרט מפני הצעד הנמהר אנשי בטחון מרכזיים.

ספין פוליטי

מה היא מטרת המאמר אפשר לדעת רק למי שהיתה סבלנות לקרוא את כל ארבעת העמודים.
השאלה לגבי אולמרט אומר ברנע איננה אם נהג בשיקול דעת בסבירות ובאחריות. או שש אלי קרב להקריב חיילים בשביל ספין פוליטי.
הרמטכ"ל לשעבר, בוגי יעלון, הוא שהאשים את אולמרט שכל היוזמה שלובימים האחרונים של המלחמה היתה ספין. ברנע רואה בדברים אלה "אמירה בלתי אחראית שנועדה להסיר מעצמו את האחריות למצב צה"ל ערב המלחמה"

ולהצדקת החלטתו הנלוזה של אולמרט מבקש ברנע להזכיר את כשלונות כל ראשי הממשלה שקדמו לו: בן גוריון בלטרון, לוי אשכול בתקופת ההמתנה (איזה כישלון היה שם? ההמתנה הביאה לנצחון בששת הימים – ז.ג.), גולדה ודיין במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים.

אולמרט בעקבות דיין

וכאן מגיע ברנע לעיקר. הנה דיין שנכשל ביום כיפור חזר לזירה המדינית כשר החוץ של בגין והביא את השלום עם מצרים. מדוע שלא יקרה כך עם אולמרט?

"ודאי שהוא אחראי", אומר ברנע ומוסיף "האם ההאחריות שלו מחייבת התפטרות? לאחר שנה וחצי של תיפקוד יותר מסביר כראש ממשלה? אני לא בטוח."

תיפקוד יותר מסביר? האם ברנע חי באותה מדינה בה אנו חיים? האם שמע על שחיתות, עוני, פשיעה, ניצולי שואה, מיגון העורף? טיפול בפליטי חורבן גוש קטיף? קסאמים? משא ומתן מופקר עם הבובה אבו מאזן?
ואז יוצא המרצע מן השק: "…נדמה לי שטוב יהיה אם נתניהו יחכה קצת. הוא כל כך מרוצה מעצמו בימים אלה ששכח כמה טעויות עשה כשהיה ראש ממשלה".

השחיתות הגדולה החלה בתקופת מפא"י

קרקעות כיכר המדינה חולקו לראשי האוצר ולבכירי המפלגה * מנהיגי המפלגה בנו לעצמם ווילות * שר החינוך הורה שעמדות המפתח במשרד יישארו בידי המפלגה* פרטים על קצה המזלג מן הארכיון וממחקר חדש

מכתב מפאי 5

המסמך שלמעלה נכתב על נייר מכתבים של מרכז מפלגת העבודה בתאריך 24.2.52

נאמר בו בין היתר: "חוות דעת המזכירות היא שיש להבטיח שעמדות המפתח העיקריות במשרד החינוך לא תשמטנה מידי חברי המפלגה. כמו כן עליכם להענות לתביעת חברנו ב"צ דינבורג, שייכנסו לעבודה במשרד החינוך. ריכוז העבודה הוטל על החבר יזהר סמולנסקי". "חברנו ב"צ דינבורג, הוא מי שנודע לימים כבן-ציון דינור היסטוריון בעל שעור קומה שהיה אז שר החינוך מטעם מפא"י. יזהר סמולנסקי הוא הסופר הנודע ס. יזהר.

 

בןציון דינור

בן ציון די נור

את המסמך המעניין הזה מצאה לי גב' הדסה אסולין, מנהלת "הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי" השוכן במסגרת בניני האוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים.

 

יזהר סמולנסקי (ס. יזהר)

יזהר סמילנסקי [ס. יזהר]

הארכיון קיים כבר כמעט 70 שנה ובשנות קיומו הצליח להעביר ארצה את הארכיונים של מאות קהילות ארגונים מוסדות ואישים מן התפוצות. הארכיון כולל אוספים מכל חלקי העולם ומגלם באוספיו את אחדות ההיסטוריה היהודית. יש בארכיון 60 מיליון דפי מסמכים, 9 מיליון מיקרופילמים, 12 אלף צילומים , מיליון קטעי עיתונים ועוד.

הארכיון פועל כמוסד ללא כוונות רווח (מלכ"ר) וממומן על ידי המדינה באורח חלקי (שהקטינה באחרונה את חלקה), קרנות ואנשים פרטיים. מוסד זה ראוי לסיקור נרחב יותר בטור זה ואעשה בהזדמנות הראשונה.

למסמך זה אפשר לצרף את הגילויים המופיעים בספר חדש שראה אור בימים אלו בהוצאת יד בן צבי. הספר "מפאי בראשית העצמאות", מאת החוקר אבי בראלי, חושף את המאבקים בתוך מפאי על דמות המדינה. בין היתר מגלה החוקר מעשי שחיתות – כמו חלוקת קרקעות ב'כיכר המדינה' בצפון ת"א לראשי האוצר ובכירי מפא"י וכן תופעות של 'התברגנות' – כמו בתים פרטיים גדולים שבנו לעצמם מנהיגים במפלגה והאיסור שהטיל על כך המוסד לביקורת של מפא"י. לא תמיד האיסור הזה עזר. אחד מראשי מפא"י הבולטים, אליעזר לבנה פרש מן המפלגה בשנת 1956 לאחר שהואשם בבניית בית "לא צנוע".

יש לזכור שהמאמר נכתב ב-2007 לפני שאולמרט הורשע [פברואר 2016]

לא אתפלא אם הגילויים שבספר ישמשו את אהוד אולמרט במלחמתו על "חפותו". אחרי שאולמרט יסיים את ביקוריו בבירות העולם בבריחתו מחוקרי המשטרה. אחרי שייגמרו התרוצים (שפעת, דיון מדיני דחוף, מצב בטחוני חמור, ניסיון פלסטיני להתנקש בחייו). אחרי שיסתיימו כל הבג"צים,  אחרי שהספינולוגים ימצו את אחרון הספינים כדי להטות ולהטעות ולהסיח את דעת הציבור. או אז יוגש כתב אישום נגד ראש הממשלה.

אפילו מזוז לא יוכל שלא להגיש כתב אישום – על הפרשיות השונומ. על כולן יחד או על כל אחת לחוד.

ואז יצטרכו פרקליטיו היקרים לחשוב על קו הגנה. להשמיץ את א'? להשמיץ את ב'? להשמיץ את ג'? להגיד שבכלל לא היתה קדרה? לטעון שהקדרה היתה שבורה? להגיד שכבר החזיר אותה מזמן?
לסנגוריו העתידיים של אולמרט אני מגיש   את המסמך שלמעלה שיכול אולי לשמש קש הצלה אחרון. על פי המסמך הזה יוכלו הפרקליטים לטעון "כבר היו דברים מעולם".

ראה

השחיתות של עמותות אהוד ברק

איך גילה ס. יזהר שחיילי צה"ל מתנהגים כנאצים

איך גילה ס. יזהר שחיילי צה"ל מתנהגים כנאצים

"המנוולים שינו את כללי המשחק"

 

"למה לא אמרו לי".זפירו אגניו.(ויקישיתוף)


ספירו אגניו, שהיה סגן נשיא ארצות הברית בתקופת הנשיא ניכסון, נאלץ להתפטר מתפקידו לאחר שנתגלה כי העלים מס, הלבין הון וקיבל שוחד. במסגרת עיסקת טיעון הוא נקנס בסכום של 10,000 דולר. אך בעקבות דרישה של תושבי מדינת מרילנד שילם למדינה את כל השוחד שקיבל בסך 268 אלף דולר.
אגניו ייזכר בהיסטוריה תודות למשפט אחד שמנהיגים מושחתים רבים נאלצו לומר. טענתו היתה כי מה שהוא עשה עשו רבים לפניו אבל "הממזרים שינו את כללי המשחק ולא טרחו להגיד לי".


זה כנראה מה שיגיד אולמרט בבוא היום.זה מה שאמר לעצמו שר האוצר הירשזון, זה מה יאמר בן אליעזר ["פואד"]. דור דור ומושחתיו.

 

מלחמת לבנון השניה – החכם (אולמרט) התם (פרץ) הרשע (חלוץ) ושאינה יודעת לשאול (ציפי)

 

בבוא היום, כשתיכתב הגדת מלחמת לבנון השניה, יסופר בה על שלושה בנים ובת אחת שבהם דיברה התורה. אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחת שאינה יודעת לשאול.

  

 החכם.  אהוד אולצרט. (ויקישיתוף)
החכם. אהוד אולצרט. (ויקישיתוף)

החכם (בניגוד למשל שלמעלה) הוא אהוד אולמרט. אדם עם כישורים כה מוגבלים כפי שנחשפו במלחמה, שהצליח להגיע לראשות הממשלה אינו יכול שלא להיות חכם. אמנם חכמה של פוליטיקאי קטן היודע לשרוד בכל מצב. חכמה של אדם מושחת שאינו משאיר עקבות של מעשי שחיתותו. אבל חכם. 

אחד תם הוא עמיר פרץ. למלה תם בעברית יש כמה משמעויות. המשמעות הראשונית היא אדם תמים ושלם מבחינה מוסרית. קשה להגיד שמשמעות זו הולמת את אישיותו של פרץ. גם המשמעות האחרת "נאיבי" אינה הולמת את האיש.  

 אבל יש פרוש אחר למלה תם המתייחסת לרביעיה שבהגדה לפסח. הוא נמצא בירושלמי (פסחים דף ע עמוד ב') שם אומר ר' חיא כי ארבעת הבנים שבהם דיברה התורה הם בן חכם, בן רשע, בן טיפש ובן שאינו יודע לשאול. כלומר תם הוא פשוט טיפש. ומי שסופר בדו"ח וינוגרד כמה פעמים מופיע הפועל כשל בהתייחס אליו לעומת מספרם בהתייחס לאולמרט – ואחרי שגמר לספור משוכנע שהוא הטוב בשרי הבטחון מאז בן גוריון – איננו נאיבי ואיננו תמים. הוא כפרושו של ר' חייא. 

 

 שאינה יודעת לשאול. ציפי ליבני (איציק אדרי ויקיפדיה)
שאינה יודעת לשאול. ציפי ליבני (איציק אדרי ויקיפדיה)

 

את תפקיד שאינה יודעת לשאול מלאה ציפי לבני. הפוליטיקאית שהיתה ה"תם" במשמעות המקורית – אדם כאילו שלם במידותיו. את המוניטין שלה כשר היחיד בממשלה שהשחיתות לא נגעה בה ניצלה כדי לשמש דיאודורנט לאריאל שרון ולאפשר לו את חורבן גוש קטיף. שרידי הארומה שנותרו בה לאחר הסתלקות שרון מן הבמה תרמה למהלכיו המושחתים של אולמרט. וכשהגיעה זמנה לשאול שאלות על המלחמה סבלה בשתיקה את היריקות שירק אולמרט בפרצופה במהלך המלחמה ואחריה. היא בהחלט ראויה לתואר שאינה יודעת לשאול. 

 הרשע בסיפור הזה הוא הרמטכ"ל דן חלוץ. לא סתם רשע אלא רשע מרושע. הוא האיש שכניסתו לתפקיד הרמטכ"ל נגוע בשחיתות. אריאל שרון ובניו המושחתים בעידוד וביוזמת צוות החווה, בחרו בו כי הוא האיש שנטל על עצמו את המלאכה המלוכלכת של חורבן גוש קטיף. הוא האיש שהקדיש שנה שלמה לאימון צה"ל – לא למלחמה בלבנון אלא למלחמה במתישבי גוש קטיף. כל הכישרון הצבאי המפוקפק שלו הוקדש להכנות הללו. מחנה אימונים מיוחד, משחקי סימולציה של פינוי נכים וזקנים, אמהות שכולות ותינוקות הצורחים בזרועות אימותיהם. ללוחמים המהוללים ששלח לגוש קטיף היה כל הציוד, משרוך נעל ועד מימיה צמודה. מכובע נגד השמש הקופחת ועד דגל ישראל הצמוד לחזה. לוגיסטיקה משומנת היטב. והעיקר: הכנה מנטאלית של המפנים ביסודיות שאינה קיימת בשום מדינה דמוקרטית ומזכירה את המשטרים האפלים ביותר. מה עשתה ההכנה הזו לצה"ל ? על חלק זה במחדל מלחמת לבנון ועדת וינוגרד פסחה משום מה. 

אם היה צורך בהוכחה מוחשית לרשעותו של האיש היא ניתנה במסיבת הפרידה שנערכה לו בכפר ורבורג, צולמה והועברה לטלוויזיה. יושבת חבורה של חברים, שרה ומוחאת כפיים. ושיא הערב: מזמינים את יצפאן, חקיין מוכשר, להציג את עמיר פרץ. זו היתה הצגה וולגארית, מאוסה ומקוממת. תהיה דעתנו על עמיר פרץ אשר תהיה. 

המופע של יצפאן מתחיל באיזו הצגה כאילו מדובר בדבר אמיתי. רן פקר מקריא מכתב שכתב כביכול פרץ העומד להגיע למסיבה. "סיימתי זה עתה מסיבת עבודה ממול בבית ברל ואני בדרך אליכם. רוצה לברך את חברי הלוחם. ולאמצו לחיקי". 

כאן מוסיף פקר הערה לגלגנית: "הוא בטח טס אתך ביחידה201". (טייסת הפנטומים שסבלה את מספר האבדות הגדול ביותר במלחמת יום הכיפורים וחלוץ היה אחד מלוחמיה).  

יצפאן נותן את המיטב שבכשרון החיקוי שלו. מנסה לצפות במשקפת האטומה. מנסה להפוך אותה לטלפון.  

   

 

איזה רשעים אתם. יצפאן משחק את עמיר פרץ צופה במשקפת אטומה.

"אתםפ רעים אתם". יצפאן משחק את עמיר פרץ צופה במשקפת אטומה - תמונת מסך.

  

אחד הצופים במסיבה הזו, המכיר מקרוב את חלוץ וגם מעריך אותו אמר לי: "המסיבה הזו היא ביטוי מובהק ליוהרה של חיל האוויר כפי שבאה לביטוי בהתנהגותו של הרמטכ"ל במלחמה".  

ראה ילקוט הכזבים של עמיר פרץ

הרקע ההיסטורי לגניבה של שר האוצר הירשזון

איך הפכה " הסתדרות העובדים הלאומית" (ה.ע.ל.) לענק כלכלי המגלגל מיליונים * איך הצליחה קבוצה קטנה לשלוט בארגון עשרות שנים ברציפות * בלי מוסדות וללא בחירות, בלי ביקורת וללא דיווחים כספיים * זהו קרקע גידולו של שר-האוצר אברהם הירשזון * שיחה היסטורית אקטואלית עם אדם מבפנים

כשהייתי בגיל 8 נפצעתי קשה מחץ שנורה לעברי מקשתו של פרחח צעיר, בסמוך לרחוב הראשי של נתניה. מישהו גרר אותי למרפאת קופת חולים הכללית. רופא שהוחש לטפל בי שאל אם הורי חברים בקופת חולים. כשהשבתי בשלילה אמר: מצטער אבל אני לא רשאי לטפל בך. אתה צריך להגיע לבית חולים. אחות רחמניה הפרה את ההוראה והניחה תחבושת על פצעי ומישהו לקח אותי למסעדה שבה עבדו הורי.

הוריי, אנשים קשי יום, היו חסרי אונים. בית החולים הקרוב ביותר היה  "בילינסון" בפתח תקווה. לא היה סיכוי שבלי הפנקס האדום של חברי הסתדרות יקבלו אותי לטיפול. בכל זאת לקחה אותי אמא לפתח תקווה, שם התגוררה בת אחיה, שבעלה היה "בעל קשרים" . הם לא הצליחו להסדיר את קבלתי לבילינסון ונסענו לתל אביב. אל שולחן הניתוחים  ב"הדסה" – בית חולים שנתן שרות גם למי שאין לו פנקס אדום – הגעתי כעשר שעות לאחר הפציעה.

כשחזרתי מבית החולים הביתה, אמרה אמא: מוכרחים להירשם לקופת חולים לאומית. לא לקופת חולים הכללית כמובן. פנקס אדום בבית רבזיוניסטי כשלנו נחשב לאיסור חמור יותר מבשר חזיר.

 

פנקס קופת חולים לאומית בו החזקתי שנים

פנקס קופת חולים לאומית בו החזקתי שנים

עשרות שנים, החזקנו את הפנקס הירוק של קופת חולים לאומית. מקפידים להדביק בכל חודש את בולי הקבלה. המשכתי להיות חבר בקופה גם לאחר שנשאתי אשה והבאתי ילדים לעולם. בתוך תקופה זו עבדה רעייתי למעלה מ-20 שנה בקופת חולים הכללית. היא הוכרחה להיות חברה בקופה ובהסתדרות. כל אותן שנים שילמנו תשלום כפול, לשתי קופות החולים. מעולם לא פנינו לקבל שרות בקופת חולים הכללית. בשנים אלה חשבתי כי בחברותי בקופת חולים לאומית אני מפגין הזדהות עם התנועה הלאומית. אני בוש לומר כי רק עם התפוצצות פרשת החשדות נגד שר האוצר אברהם הירשזון נתברר לי כמה טיפש הייתי.

על הרקע לחשדות שהועלו כלפי הירשזון שמעתי מפי ידיד ותיק. יהודי קשיש, כבן 75, צלול מאד, ובעל זיכרון פנומנאלי. משך עשרות שנים נמצא בצומת ההכרעות של תנועת החרות ושל הסתדרות עובדים לאומית.

מזכ"ל 36 שנים

" את סיפור החשדות שעלו נגד אברהם הירשזון" – אומר לי איש שיחי" – אי אפשר להבין בלי לדעת את תולדותיו של מוסד שספק אם רבים יודעים על קיומו. זוהי הסתדרות העובדים הלאומית (ה.ע.ל.) שהיא הבעלים של קופת חולים לאומית.

אליעזר שוסטק

אליעזר שוסטק

"האיש שעמד בראש המוסד הזה הוא אליעזר שוסטק, שהיה מזכיר כללי של הסתדרות עובדים לאומית משנת 1941 עד שנת 1977 – 36 שנים רצופות. יותר מן השנים ששלט סטאלין על ברית המועצות (29). בתקופת כהונתו של שוסטק התחלפו בהסתדרות העובדים הכללית 8 מזכירים כלליים. כיצד יכול אדם אחד לעמוד בראש גוף ציבורי וכלכלי, שדרכו זרמו מיליונים רבים, משך זמן רב כל כך?

" כדי לתת תשובה לשאלה הזו צריך להבין את נסיבות הקמתה של הסתדרות העובדים הלאומית, את דרכי התנהלותה ואת התפקיד שמילאה בפוליטיקה הישראלית. חשוב לדעת כי מאמצע שנות ה-80 התיישב הירשזון בכיסאו של שוסטק עד שנכנס לכנסת במאי 1995."

אלימות ההסתדרות

" ועידת היסוד של הסתדרות העובדים הלאומית התקיימה בחודש מארס 1934 בקולנוע אוריון בירושלים. הרקע להחלטה להקים את הארגון היו מעשי האלימות שהפעילה ההסתדרות הכללית נגד עובדים ומעסיקים כדי לשלוט בשוק העבודה. הארוע שהוביל לאותה ועידת יסות התחולל באוקטובר 1932. בבית חרושת לביסקוויטים " פרומין" בירושלים התקבלה לעבודה פועלת בית"רית.

הארוע המכונן של ה.ע.ל. שביתה ב"פרומין" נגד קבלת בית"ריה לעבודה

הארוע המכונן של ה.ע.ל. שביתה ב"פרומין" נגד קבלת בית"ריה לעבודה (צילום: באדיבות מכון ז'בוטינסקי)

בתגובה השביתה ההסתדרות את העבודה. כששכרה הנהלת המפעל פועלים אחרים ארבו להם אנשי אגרוף של ההסתדרות תקפו אותם וגרמו לפציעת שבעה שנזקקו לטיפול בבית החולים. מקרים כאלה היו לעשרות" .

מזון ומרפא

" הקמת הסתדרות העובדים הלאומית, ובצידה קופת חולים לאומית, נועדו לספק תעסוקה ושרות רפואי לפועלים שאינם חברי ההסתדרות הכללית. אלה היו שניים מתוך חמשת המ" מים שקבע ז'בוטינסקי כחובת המדינה לאזרחיה: מזון-מרפא-מלבוש-מעון-מורה.

הגוף החדש שינה מן היסוד את יחסי הכוחות בתוך התנועה הלאומית והטביע את חותמו על ההיסטוריה שלה ועל המשך דרכה.

" עסקנים אפורים"

ד"א אריה אלטמן

ד"א אריה אלטמן

" הרקע למציאות החדשה שיצרה הקמת הסתדרות עובדים לאומית נבע מן המצב העלוב של התנועה הרביזיוניסטית. מאז הוגלה זאב ז"בוטינסקי מן הארץ על ידי הבריטים, בשנת 1930, הלכה התנועה ודעכה. בארץ נותר קומץ עסקנים אפורים, בראשם עמד מנהיג אפור כמותם, ד" ר אריה אלטמן. מן התנועה הזו ומתנועת הנוער שלה בית" ר יצאו ארגוני המחתרת, אצ" ל ולח" י. אך אלה היו עצמאיים לחלוטין ולא קיבלו כלל את המרות של עסקני התנועה בארץ. התנועה היתה דלה באמצעים ובקושי הצליחה להוציא לאור כמה פרסומים ולארגן הפגנות.

רפואה ואידיאולוגיה

הסתדרות העובדים הלאומית (ה.ע.ל.) היתה הגוף הראשון של התנועה הלאומית שהיה בעל כושר ארגון ובעל מקורות כספיים. שכן, חברי קופת חולים לאומית חויבו להיות חברי ה.ע.ל. ולשלם את מיסיה. לא רק בית" רים הצטרפו לקופת חולים לאומית אלא גם אנשים שלא היו מקורבים לתנועה, אך סלדו מהרעיון שכדי לקבל שרות רפואי אתה צריך להיות כפוף לקו אידיאולוגי מסוים.

" קבוצת המייסדים של ה.ע.ל. ניהלו את הקופה בתבונה ובכישרון. הם נמנעו מלהקים בתי חולים (כפי שעשתה קופת חולים הכללית) והסתפקו במרפאות. את הזקוקים לאשפוז שלחו לבתי חולים כלליים ציבוריים (כמו הדסה). תזרים גדל והולך של מזומנים אפשר הרחבת השרותים והקמת מרפאות בכל רחבי הארץ.

ניהול כספי יעיל הביא לעודפים שאפשרו להסתדרות עובדים לאומית לסייע לתנועה הרביזיוניסטית. כבר בדצמבר 1938 אפשר סיוע ה.ע.ל. להוציא את בטאון התנועה העיתון היומי " המשקיף" שהמשיך בהופעתו עד הקמת המדינה.

 

המשקיף ביטאון התנועה הרביזיוניסטית שנתמך על ידי ה.ע.ל. (ויקיפדיה)

הפריחה במלחמה

מלחמת העולם השניה הביאה פריחה כלכלית לארץ ישראל. הבריטים יזמו עבודות קבלניות בקף גדול. הם נזקקו למוצרי חקלאות ולמוצרי תעשיה – מדים, נעליים, מימיות, סוללות. רבים מן המפעלים והמוסדות של אותם ימים התעשרו בתקופה זו, גם תודות לגניבות מאורגנות ממחסני הצבא הבריטי. וכך פרחו " סולל בונה" ו" המשביר המרכזי" ו" תנובה" . הסתדרות עובדים לאומית לא טמנה ידה בצלחת.

הצורך בגוף שיספק תעסוקה הפך להיות מיותר כי היה ביקוש עצום לידיים עובדות. אבל הצורך בקופת חולים נשאר יציב והעסקים הלכו ותפחו. הפריסה של מרפאות קופת חולים הגדילה את מספר החברים ואת ההכנסות.

" נסיונות ההתנכלות מצד ההסתדרות לא פסקו. כך למשל בחיפה לא היה לקופת חולים לאומית סניף כי איש ב" חיפה האדומה" לא העז להשכיר אפילו חדר לקופה הרביזיוניסטית. בלית ברירה שכרה הקופה מקום ברובע הערבי של חיפה, ברחוב חסן שוקרי. המבנה הזה של קופת חולים לאומית משמש עד היום כסניף תנועת החרות בעיר.

הפילוג של 1948

קופת חולים לאומית סייעה בטיפול בפצועי אצ"ל. בסניף זה של הקופה ברחוב גרוזנברג בתל-אביב התקיימו ישיבות מפקדה של אצ"ל.

קופת חולים לאומית סייעה בטיפול בפצועי אצ"ל. בסניף זה של הקופה ברחוב גרוזנברג בתל-אביב התקיימו ישיבות מפקדה של אצ"ל. אבל אנשי הקופה לא התביישו לבקש מן המחתרת שכר דירה.

 

" משך כל התקופה הזו ועד הקמת המדינה לא היו אנשי צמרת הסתדרות עובדים לאומית משולבים – לא בתנועה הרביזיוניסטית ולא בצמרת האצ" ל. (אם כי הקופה סייעה רבות בטיפול בפצועי האצ"ל). עם הקמת המדינה החליט בגין להקים את " תנועת החרות" ואילו הרביזיוניסטים בראשות אלטמן החליטו לצאת ברשימה נפרדת. ראשי הסתדרות עובדים לאומית החליטו ללכת עם הרביזיוניסטים. בבחירות לכנסת הראשונה זכה בגין ב-14 מנדטים. רוב חברי הכנסת היו אנשי צמרת אצ" ל. המפלגה הרביזיוניסטית לא עברה את אחוז החסימה.

ראשי ה.ע.ל. העבירו את נאמנותם לבגין והפעם סייעו להוצאת עיתון " חרות" שגיליונו הראשון ראה אור ב-3 באוקטובר 1948. הם מימנו את החזקת העיתון כמה שנים והפסיקו כשסרב העורך לפרסם את נאומיהם ומאמריהם של ראשי ה.ע.ל.

המנגנון שולט בכל

משך כל התקופה הזו התנהלה ה.ע.ל. בדרך ששום מוסד ישראלי אחר לא התנהל. חבורת אנשים כמעט אלמונית, שמנתה בין 20 ל-25 איש שלטה שלטון ללא מצרים בארגון כלכלי ענק. בהסתדרות הכללית היו סיעות פוליטיות שתבעו קיום ועידות, בחירות, ביקורת וחלוקת משאבים. בה.ע.ל. היה רק מנגנון ששלט בכל. התחלופה העיקרית היתה של חבר מביא חבר או מביא בן משפחה.

" משך כל התקופה שמרו ראשי ה.ע.ל. על עצמאות מוחלטת ולא אפשרו לאיש מראשי תנועת החרות להתערב בנעשה בקופה, אף שבעיני הציבור היתה קופת חולים לאומית מזוהה עם " חרות" .

מפעלים כלכליים

" הקמת המדינה שינתה את המצב מיסודו. קופת חולים לאומית נזקקה לכוח פוליטי שיספק לה מקורות כספיים מעבר למיסי החברים של הקופה.

" הזהות למראית עין עם "חרות" איפשר לאנשי הסתדרות עובדים לאומית להקים שורה של מפעלים כלכליים בדומה למפעלים שהקימה ההסתדרות הכללית. הם הקימו את חברת השיכון "סלע"; רשת שיווק "עומר לצרכן" ועוד.

חשיבה יצירתית

" קופת חולים לאומית זינקה קדימה בעקבות הקמת המדינה והעליה הגדולה. ב-1953 כבר היו לה קרוב ל-40 אלף חברים שכללו כ-123 אלף נפשות. בשנות השישים כבר היו לה כחצי מיליון מבוטחים.

" במהלך השנים גילו ראשי הסתדרות עובדים לאומית חשיבה יצירתית בפיתוח רעיונות להגדלת הכנסות הקופה. הם הקימו את ה"ליגה למען העובד הלאומי" שתפקידה היה לאסוף תרומות וציוד רפואי מיהודים טובי לב שהשם ז"בוטינסקי עורר רטט בליבם.

" הם הקימו רשת מעונות יום בשם " ניל" י" (נוער יהודי למען ישראל), " המרכז לפיתוח מערכות חינוך וקליטה" ו" קרן המלגות על שם יוסף וזהבה ולקר" . כולן רשומת כעמותות. כל העמותות הללו קשורות לחשדות שהועלו נגד הירשזון" .

" המשותף לכל היוזמות האלה, שמלבד היותן מוסדות שענו על צורך חברתי מסוים והיו להן הכנסות ממשיות מלקוחות, הם גם שימשו אבן שואבת לתקציבי מדינה ורשויות מקומיות ולתרומות מחוץ לארץ. לא ברור אם הגיעו במזוודות דולרים, בשיקים, או בהעברות בנקאיות. כמובן שכל אחד מן המוסדות הללו איפשר להעסיק קרובים, ידידים, בני משפחה במשכורות יפות ואפילו יפות מאד.

" כלפי תורמים מחוץ לארץ הציגו עצמם אנשי ה.ע.ל. כשליחי תנועת ז"בוטינסקי. אך הם הקפידו מאד ששום דבר מן הנכסים שבידיהם לא יעבור לידי התנועה. כשנעשה הסכם של הסוכנות עם המפלגות לחלוקת כספי המגבית היהודית המאוחדת, סרבו אנשי ה.ע.ל. להיכלל בהסדר של " חרות" וקבלו את חלקם בנפרד" .

החיים הטובים

" איש לא שאל שאלות על דרכי ההתנהלות הכספית של ראשי ה.ע.ל. והמקורבים אליהם. איש לא יכול היה להעיד שמישהו מהם נוטל לכיסו כסף ציבורי. אבל הכל ראו שהם נוסעים תמיד במכוניות החדישות ביותר. שהם גרים בבתים ובווילות שידי אנשים מן הישוב אינה משגת. שהם נוסעים לחוץ לארץ עם פמליות של מלווים בקצב מטורף. דוגמא קטנה: פעם נלוויתי לשדה התעופה בלוד אל דוד יוטן מן הצמרת של ה.ע.ל. באותה תקופה שיצא לניו יורק. נלווה אליו אליעזר שוסטק. להפתעתי עלה שוסטק למטוס. כששאלתי לאן השיב: אני מלווה אותו עד רומא" .

" המצב הזה היה לצנינים בעיניהם של אנשי תנועת החרות שחברי הכנסת שלהם היו דלפונים, באו לכנסת באוטובוסים והביאו עמם כריכים, כי לא יכלו להרשות לעצמם לשלם בעד ארוחה במזנון הכנסת. היו הרבה רינונים בחרות ושניים צעקו במיוחד. אליעזר שוסטק ברוב חכמתו הציע להם להיכנס לחונטה של ה.ע.ל. והצעקות נשתתקו" .

מהפכים פוליטיים

" בשלב מסויים הגיעו ראשי ה.ע.ל. למסקנה כי הם זקוקים לכוח פוליטי כדי לבסס את מעמדם. בגין נענה לתביעת אליעזר שוסטק והכניס אותו לכנסת בה כיהן מן השניה ועד השישית. חבר אחר של צמרת ה.ע.ל.שנכנס לכנסת היה שבתי שכמן מנהל חברת הבינוי " סלע" , שכיהן בכנסות ה-4 וה-6. כך השיג בגין שקט פנימי. שני הח" כים הללו היו ממושמעים ולא עשו צרות. הם הסתפקו באפשרויות שנפתחו בפניהם לקדם את ענייני קופת חולים וה.ע.ל.

שמואלתמיר.ניסהלחוללהפיכה ב"חרות"

שמואל תמיר

השקט הזה נסתיים כשהחליט הליכוד בשנת 1966 להקים את סיעת " תכלת לבן" ולהתמודד בבחירות לוועידת ההסתדרות. בעקבות זאת חבר שוסטק לשמואל תמיר בניסיון לחולל מהפך ב" חרות" ולסלק את בגין מהשלטון בתנועה. הניסיון נכשל והשניים פרשו והקימו את " המרכז החופשי" . מכאן ואילך היה שוסטק מעורב בשורה שלמה של פילוגים, מהפכים ואיחודים – נפרד מתמיר והקים את " המרכז העצמאי" הצטרף ללע" ם ולבסוף היה חלק מהליכוד. לאחר המהפך השיג סוף סוף את יעודו ונהיה לשר הבריאות. בכל הפילוגים והאיחודים הללו לא היו שום מניעים אידיאולוגיים. רק מאבק להשגת כוח. אחד השותפים הפעילים בהם היה אהוד אולמרט, לימים ראש הממשלה.

הרעיון למצעד החיים

" המצב בו יש סיעה של הליכוד בהסתדרות ובאופק כבר הסתמנה האפשרות שיהיה חוק ביטוח בריאות ממלכתי הביא את ראשי ה.ע.ל להפעיל את היצירתיות שלהם בחיפוש אחרי יוזמה יחודית.

" היוזמה החדשה היתה "מצעד החיים". זה היה  רעיון משותף אל אליעזר שוסטק ועוד שניים מראשי האירגון – שלום כהן ויצחק אפלבאום. הם התקשרו אל אלי ויזל והוא הסכים לתת את ברכתו למפעל. זו היתה יוזמה אופיינית להסתדרות עובדים לאומית. מפעל כאילו עצמאי, שזורמים אליו כספים מכל הכיוונים – ממשלת ישראל, הסוכנות היהודית ותרומות יהודים ניצולי שואה מכל העולם. אבל בפועל ה.ע.ל. היא המושכת בחוטים.

אברהם הירשזון באותה תקופה היה במעמד שולי בה.ע.ל. – סגנו של אריה גלזמן, שהיה ממונה על הנוער העובד הלאומי. הוחלט להטיל עליו לארגן את המצעד. הירשזון שפשוט חיפש עבודה אבל היה בעל שאיפות פוליטיות קיבל את ההצעה ונטל לעצמו את כתר היוזמה.

מה הביא לפיצוץ

לבן שיחי אין מידע פנימי על הארועים האחרונים. הוא גם לא טוען שבמהלך השנים בהם התנהל הארגון על ידי קבוצה קטנה של אנשים היתה שם שחיתות. אבל הוא יודע לספר שקבוצת המייסדים וממשיכיהם השכילו לשמור על הסכסוכים הפנימיים ביניהם ולא להוציאם החוצה. הוא משאיר לדמיון הפורה שלנו את השאלה מה נעשו בכספים הרבים שלא היתה עליהם שום ביקורת חיצונית.

מה שהביא לפיצוץ הנוכחי החל לדבריו במלחמה על השליטה. במלחמה הזו היה מעורב עובדיה כהן, לשעבר גזבר ההסתדרות הלאומית ויו" ר " ניל" י" , וכיום יד ימינו של הירשזון וגם ממלא מקום ראש העיר רמת גן.

במהלך המאבק התעוררו חשדות לגבי כספים בהם טיפל עובדיה כהן, שנחשד כי גנב מיליוני שקלים כדי לסייע לאחיו שהסתבך בהימורים. הסכסוך הביא לפניה לרואה חשבון נתגלה מה שנתגלה והמידע הגיע למשטרה. עכשיו ייתכן שעובדיה כהן יהיה עד מדינה או שהמשטרה תסתפק במה שיש לה כדי להפליל את הירשזון גם בלי עדותו של כהן.

" אם הסיכסוך לא היה יוצא החוצה" , אומר לי איש שיחי, " ואם לא היה מדובר במעורבות שר האוצר קרוב לוודאי שאיש לא היה יודע מה מתרחש בעמותות הללו" .