מה היה קורה אם הקסאמים לא היו פוגעים בשדרות ובישובים עוטפי עזה אלא מגיעים לתל אביב? מה היה קורה אם למשל היתה נופלת רקטה אחת בחצר בית "ידיעות אחרונות" ואחריה אחת בבית "מעריב" ואפילו "הארץ" לא היה יוצא נקי, (כי גם בעזה אין הרבה קוראים לעיתון החשוב לאנשים חושבים). שלא לדבר על כך מה היה קורה אילו נפלו קטיושות באולפני הטלוויזיה.
תשובה על כך כבר נתן המשורר נתן אלתרמן בטור השביעי שלו עוד בשנת 1955. אז לא היו פלסטינים וקסאמים וזכות השיבה. אבל כבר אז היו ישובים שסבלו מהפגזות וממוקשים ומהתקפות פידאיון. וגם אז היו עיתונאים מכובדים שישבו במערכות (לא באולפני טלוויזיה שלא היו עדיין). ומאחורי מיגון מלא, לאור נורות הניאון ולמשב הרוח הקליל של המזגנים המצננים או מחממים. הם היו מביעים את דעתם המלומדת על עולם ומלואו.
וכך כתב אלתרמן:
נְשַעֵר כִּי תּוֹתָח עַרְבִי אֶחָד, תּוֹתָח קָט, בֶּן-בְּלִי-עֵרֶךְ, יוֹרֶה נִים-לא-נִים יְרִיָּה רַק אַחַת לְשָבוּעַ בִּלְבַד אֶל שֶטַח מַעַרְכוֹת הָעִתּוֹנִים. נְשַעֵר כִּי עוֹרְכֵי-עִתּוֹנִים לִישִיבָה מִזְדַּמְּנִים בְּמִקְרֶה, וּבְשוּבָם לְעֵת-עֶרֶב אִיש רֵעוֹ שוֹאֵל: אֵיךְ אֶצְלְכֶם בַּסְּבִיבָה? וּמֵשִיב הַנִּשְאָל: הַטְרָדוֹת קַלּוֹת-עֶרֶך… הַטְרָדוֹת שֶל שִגְרָה.
הַסְּבִיבָה דּוֹמֵמָה. רַק מִפַּעַם לְפַעַם, בְּאֶמְצַע הַמְּלֶאכֶת, יוֹרֵד אֵיזֶה פָּגָז עָלוּב שֶל מַרְגֵּמָה בְּשֶטַח מַזְכִּירוּת-הַמַּעֲרֶכֶת. חוּץ מִזֶּה כִּמְעַט אֶפֶס. מָטוֹס מַנְמִיךְ-טוּס, – וְעִם-שַחַר צְלִיפוֹת אֲחָדוֹת אֶל הַדְּפוּס. וְאוֹמֵר הַשֵּנִי: סְבִיבָתֵנוּ גַם לָהּ אֵין עִילָּה לִתְלוּנוֹת. רַק אַחַת לִשְבוּעַיִם יוֹרָה אֵלֵינוּ מִין בָּזוּקָה אֻומְלָלָה הַיְשַר בַּחַלּוֹנוֹת וּבַדְּלָתַיִם. לִפְעָמִים אֵיזֶה הוֹבִיצֶר (= תותח)בָּנוּ הוֹלֵם. אַךְ אֵינֶנּוּ עוֹשִׂים מִזֶּה עֵסֶק שָלֵם.
וְאוֹמֵר הַשְּלִישִי: כֵּן, אַחִים, יִהְיֶה רַע אִם נַגִּיב הֲגָבוֹת עַל מִקְרִים שֶכָּאֵלֶּה. תְּמוֹל אֶצְלֵנוּ כִּמְעַט נֶהֶרְסָה הַתִּקְרָה, – אֲבָל מֵילָא. כַּךְ דִּבְּרוּ הָעוֹרְכִים, וְלִבִּי (שֶנִּימַת אַקְטִיבִיזְם-מֻובְהָק לא נִימַת יְסוֹדוֹ הִיא) סָח לִי חֶרֶש: רְאֵה כִּי שֻוכְנַעְתִּי כִּמְעַט מִן הַיַּחַס הַזֶּה הַסְּטוֹאִי. וְרַק רַחַש סָפֵק בִּי שָאַל, אִם אָמְנָם לא הָיָה מִתְעַרְעֵר מְעַט קַו הַשִּכְנוּעַ לוּ שָכְנוּ בֶּאֱמֶת עִתּוֹנֵינוּ אֵי שָם וְהָיוּ מְקַבְּלִים "רַק" פָּגָז לְשָבוּעַ…
רַק פָּגָז לְשָבוּעַ – לֹא כֵן? – עִם צְלִיפוֹת אֲחָדוֹת בְּכָל-יוֹם אֶל חֲדַר הַיְשִיבוֹת… יִתָּכֵן כִּי הָיוּ הֵם דּוֹרְשִים אָז בְּקוֹל לְסַלֵּק וִיהִי-מָה כָּל עֶמְדָה שֶל טִוּוּחַ… יִתָּכֵן וְהָיוּ דּוֹרְשִים זאת בְּלִי כָל הִסְתַּיְּגוּת… מִי יוֹדֵעַ אֶת דֶּרֶךְ הָרוּחַ… הָעִקָּר לִפְעָמִים (זאת הִרְגַּשְנוּ מִכְּבָר) אֵינוֹ כֵּן-אַקְטִיבִיזְם אוֹ לא-אַקְטִיבִיזְם… הָעִקָּר הוּא שֶקְּצָת בְּרִחוֹק מִן הַסְּפָר קַל לָדוּן בַּדְּבָרִים מֵעֶמְדָה שֶל כְּתִיבִיזְם… זֶה מַשְפִּיעַ.. מַשְפִּיעַ אוּלַי עַל שָרְשָן שֶל דֵּעוֹת. טוֹב דִּיוּן שֶצָּלוּל וּמַקִּיף הוּא, אַךְ נִקְבַּעַת אוּלַי הַשְקָפַת הַפַּרְשָן גַּם לְפִי הַמָּקוֹם שֶמִּמֶּנּוּ מַשְקִיף הוּא. נתן אלתרמן, הטור השביעי, תשט"ו (1955)
קישור לשירי אלתרמן מילים, מנגינות וביצועים
פינגבאק: "ארץ ערבית" – נתן אלתרמן | היגיון בשיגעון