מנהגי הפורים מקורם בתרבויות שבתוכן חיו יהודם במהלך ההיסטוריה * ההתהוללות באה מפרס, המסכות מקרנבאל ונציה ומחגים נוצריים ופגאניים * אבל ההלכה התירה לעשות בפורים דברים האסורים כל ימות השנה * ההלכה מחייבת בפורים רק ארבע מצוות * ומה הקשר בין העץ עליו נתלה המן והעץ עלי התאבד יהודה איש קריות
– מאת ד"ר יואל רפל –
לפני שנים רבות נפוץ בארץ שיר ילדים שבו נאמר בין היתר " אל ציווה, אל ציווה לאכול אוזני המן".
לא צריך להיות מומחה בהלכה כדי לדעת שאכילת אוזני המן איננה מצווה, לא מדראורייתא ולא מדרבנן. האל גם לא ציווה להתחפש בפורים ולהרעיש ברעשן כשמזכירים במגילה את שמו של המן.
המסורת מול המחקר
במקורות היהודיים תולים את מנהג התחפושות בפסוק ממגילת אסתר "אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב",
אך המחקר המודרני הוכיח כי ההתהוללות וההשתוללות בפורים מקורם בחג פרסי קדום ובקרנבלים ונשפי המסכות (כדוגמת זה בוונציה) של אירופה בימי הביניים.
האנציקלופדיה המקראית בערך "פורים" מסכמת באופן חד-משמעי:
"ההתחפשות במסכות ראשיתה באיטליה בשלהי ימי הביניים, בהשפעות חגיגות הקרנבל, החל סמוך לפורים".
מאפייניו של קרנבל הינם זלילה ושתייה, השתוללות, פריעת חוק וסדר, הפרת כללי ההתנהגות החברתית המקובלת, ולעיתים קרובות – היפוך או שינוי תפקידים, או לפחות טשטוש חברתי ומעמדי.
מקומו של הקרנבל הוא תמיד בחוץ – בכיכרות וברחובות והאווירה העליזה מציגה את החיים מכיוונם ההפוך.