– אמנון לורד –
–הפשיזם היום הוא שמאלי. האנטישמיות היום היא שמאלית. מי שלא מבין את זה חסר לו בורג. מושכלות יסוד: פשיזם שאין בו יסוד אנטישמי, הוא למעשה שפיר, חסר משמעות. האנטישמיות היא לא רק מגדיר זהות. היא חומר הנפץ החודר, שמאפשר לכוח הפשיסטי לחולל את ההרס שלו.
הפשיזם השמאלי מסמן מטרות. הוא מקארתיזם ברישיון. תם עידן הליברליזם. כל אחד רואה, בעיקר בארצות הברית אך גם בישראל, שליברליזם קיים כל עוד נשמרת לך הזכות לחשוב כמוני. כלומר, הסובלנות והליברליות התחלפו בטוטליטריות רדיקלית, שמחריבה חיי אדם, גם אם אינה גוזלת ממנו את חייו הפיזיים. בארצות הברית היא כרוכה ברשיון להשתולל ולזרוע אלימות ברחובות והיא כן עולה בחיי אדם משום ששלטון החוק מתפורר.
איך זה נוגע לענייננו.
מתנפלים על תא"ל (מיל') אפי איתם. כותבים דתיים חושבים שזה בגלל כיפתו הגדולה מדי, הצבע הסגול מדי. זה בוודאי לא עוזר אבל מתחת לכל זה קיימות שתי מגמות עומק, שהשתלטו במידה רבה על האינטלקטואלים הישראלים. המגמה הראשונה, שהיא תולדה של השואה ומלחמת העולם ה-2, והיא רואה בימין את מקור האנטישמיות, או שמכחישה לחלוטין את היסוד האנטישמי או הרלוונטיות של האנטישמיות. השניה: השואה הפכה לחומר גלם לתעמולה, בעיקר נגד מדינת ישראל. אין לשואה משמעויות יהודיות יחודיות או ציוניות. ההיפך – הלך הרוח השליט היום במדינה שבתוך המדינה, מדינת העומק, הוא ש"הציונות היא גזענות" ולכן זה תמיד "את, אני והנאציזם הבא". באיטליה למשל, ביום שבו מתו ממגיפת הקורונה יותר מ-600 בני אדם, הכותרות התפוצצו בגלל שפומפיאו שתה כוסית בפסגות. זאת אנטישמיות.