סרטון של 3 דקות על עצמנו יכול לשפר את חוסנה המדיני של ישראל

                   –  מאת  טל גלילי

השבוע התחיל זיו קיטרו (כנראה המשווק הרישתי המוצלח ביותר שאני מכיר) את הפרוייקט "חתיכות מחיי בישראל", הנה 3 דקות שמסבירות במה מדובר ואיך להשתתף:

בקצרה: הפרויקט מציג רגעים מהחיים בישראל. לא ערוכים, אבל מזוקקים. חצי דקה עד דקה וחצי של רגעים, שיראו לעולם מי אנחנו באמת.

בעיני, זה פרוייקט ההסברה הישראלי  המשמעותי ביותר שצץ אי פעם באינטרנט הישראלי.

מדוע? זהו הנושא של הפוסט הנוכחי.
זיו (איני יודע אם במודע או לא) משחזר  את החלום של יוצרת סרטים בשם ג'אנה (Jehane Noujaim) שהציגה משאלה ב TED בשנת 2006. המשאלה שלה הייתה ליצור שלום עולמי.

כיצד? על ידי יצירת הפרוייקט יום הפנגאה (Pangea Day) – יום אחד שבו כל העולם יצפה בסרטים שמתארים את החיים של אנשים במקומות שונים בעולם.

למה? כי (בעיניה) הצעד הראשון לשלום עולמי הוא שאנשים יכירו אלה את אלה. הנה ההרצאה (26 דקות):

אם יורשה לי להיות פשטני לרגע,  אומר שקונפליקטים רבים נובעים מן העובדה שעמים ותרבויות אינם מכירים אלה את אלה.
לדוגמא, כאשר אני אומר לכם את המילה "טורקי". מה עולה לכם בראש? האם זהו דימוי חיובי או שלילי?
אני משער שמייד תחשבו על ארדואן, והמשט של המרמרה, והגינויים של טורקיה את ישראל ועוד דברים דומים כאלו.
סבבה.
עכשיו תסתכלו בבקשה על הסרטון בקישור הזה (לינק קרדיט ל"חורים ברשת"). מדובר בסרטון יוטיוב של פחות מדקה וחצי, אשר מציג גבר טורקי מבוגר מרקד בסלון ביתו. הסרטון זכה ללמעלה מ- 3.6 מליון צפיות ביוטיוב (ויותר מ- 30,000 הצבעות בעדו).
אחרי שרואים סרטון כזה, קשה לומר שהתפיסה שלנו את הטורקים נשארת כפי שהיתה. כי כשרואים בחור כזה מדליק מקפצץ בהנאה ובאופן כזה  קשה שלא להישבות בקסמו ולחשוב "מממ… אולי הטורקים האלה לא כאלה נוראיים". ואולי יש גם טורקיה אחרת.

והמחשבות הללו עשויות להשפיע. כי אם
פוליטיקאי כלשהו מחליט איך להתייחס אל השגריר הטורקי, הלגיטימציה הציבורית של מעשיו תושפע ממידת הקירבה או הריחוק מאותה תרבות.

מהי עוצמה רכה

 

את ההשפעה  של מדינה אחת על זולתה באמצעות  התרבות שלה, נהוג לכנות באחרונה בשם "עוצמה רכה".
האתר של מכון ראות מציג הסבר יפה על ההשוואה בין עוצמה רכה (השפעת תרבויות בעיקר) לבין עוצמה קשה (כוח צבאי, כלכלי).
לראשונה נתקלתי במושג הזה בהרצאתו של ששי טהארור ב: מדוע על מדינות לשאוף לעוצמה "רכה" שם הוא מתאר (בקצת פחות מ- 20 דקות) את גאוותו על התרבות ההודית:

ההשלכות על ישראל

לכל אשר כתבתי יש השלכות די ישירות עלינו, הישראלים.
ישראל נתונה במתקפה תקשורתית כבר שנים רבות ואני מאמין שכולנו חשים (כנראה שדי בצדק, אפילו מבלי שבדקתי את הסטטיסטיקות של הדבר), שישראל איננה מדינה פופולרית במקומות רבים בעולם.

מה משאיר אותנו באיזור? הרבה דברים, אבל אחד מהם זו האהבה של הקהילה היהודית (וחלקים מהנוצרית) לישראל. מה שמתרגם עוצמה רכה לעוצמה קשה (תמיכה אמריקנית בישראל).
לומר שהתמיכה הזו נובעת רק מאהבה, ולא מאינטרסים, יהיה נאיבי. אבל קשה להתעלם מחשיבות העוצמה הרכה.

וזה מוביל לשאלה – מה עוד אפשר לעשות? מה יכול להביא לכך שהתרבות הישראלית תהיה מוכרת (ותשפיע) על אנשים אחרים בעולם ובכך תעצים את העוצמה הרכה של ישראל?
יש לכך לדעתי  שתי תשובות:

התשובה הראשונה והחשובה היא שהמדינה תשקיע (כסף) בתרבות בישראל.

והשניה היא שאזרחים, כמוך וכמוני, יספרו לעולם שאנו קיימים ויראו שאנחנו בני אדם וראוי להעריך (ואפילו לחבב) אותנו. ואגב, האפשרות השניה (דהיינו, לייצר נוכחות אינטרנטית מעניינת של עצמכם) היא בעיני ראויה להשקעה לא רק מסיבות פטריוטיות אלא גם (ובעיקר) כי זה כיף ומעניין ומתגמל בהרבה דרכים.

מלבד הפרוייקט של זיו, יש אינספור פרוייקטים. לדוגמא, דבורה גלילי (רעייתי המדהימה) עושה זאת דרך זה שהיא כותבת (ומפיקה פודקסטים עם כוריאגרפים) על המחול בישראל (בשפה האנגלית) בבלוג ("מגאזין אינטרנטי") שהיא פתחה בשם Dance In Israel, אחי שוקי יצר את The hummus blog ואני מנסה לספק את תרומתי הצנועה דרך כתיבה על R and Statistics (למרות שאני מסופק אם זה משפיע על אותה כמות של אנשים כמו הבלוגים של רעייתי ושל אחי).

אך בניגוד לבלוגים מטופחים, יש משהו מאד ישיר בשימוש בסרטים (כפי שהמחישה ג'אנה במישאלת הטד שלה). מה שמוביל אותי לנקודה ממנה התחלתי והוא שהפרוייקט שזיו מתחיל הוא בעיני בעל פונציאל פנטסטי. אז לכו, תפיצו תעקבו ותצטרפו:
www.bitsofisrael.com

==================================================

ראה גם

למה הובסה ישראל בקרב ההסברה

http://www.zeevgalili.com/?p=326

==================================================

תגובות

רעיון גדול ונכון,

 מזמן לא קראתי טקסט כל כך אינטיליגנטי ומקורי.

 אני חושש שרוב מנין של הקטעים שיעלו יהיו של צעירים בני 15-30. למבוגרים יותר אין את האמצעים הטכניים ואף לו הפתיחות הנפשית להופעה בקליפ. עם זאת אני מצטרף לדעתך והערכתך שהרעיון גדול ונכון.

דן ירדני

כדור במקום פרחים בקנה

בשלהי שנות החמישים פייקוביץ׳ מהפלמח נתן לנו הרצאה ׳למה הובסנו בקרב ההסברה׳ מטרתו הייתה לגייס את כל הסטודנטים דאז בניו יורק להסברה הישראלית. הבחור לא הבחין אז את ההשפעה המכרעת שיש לאנטישמיות ביחסם של הגוים לישראל. לא בטוח שבכפר תבור בכלל אפשר היה לספוג  הבנה על האנטשמיות.
תגיד לילדים שתרבות באה מאנשים ולא מממשלות, ותגיד לממשלה שתוציא את העשבים מהקנה ושתושמור תמיד על כדור בבית הבליעה.
אשר תורן

תגובה 1 בנושא “סרטון של 3 דקות על עצמנו יכול לשפר את חוסנה המדיני של ישראל

  1. פינגבאק: הודעה חשובה למנויים | היגיון בשיגעון

השאר תגובה