"משירת העשבים נעשה ניגון של הלב"

"שירת העשבים" של נעמי שמר שואב את השראתו, מושגיו ותכניו מכתבי ר' נחמן מברסלב * השיר הפך להיות מעין המנון לראש השנה לאילנות, החג המפגיש אותנו אחת לשנה עם עולם הצומח

                                                  – מאת: ד"ר יואל רפל –

האיש שהביא לתשומת לבה של נעמי שמר את הרעיון לשיר הוא השחקן שלמה ניצן. הוא הקריא לה את דברי רבי נחמן בטלפון והיא גמלה לו בהקדשת השיר.

תמונה 1

לכל רועה יש ניגון

חלקו הראשון של השיר [ראה טקסט מלא למטה] מתאר את הרועה המלווה את צאנו בשדה, בעת שהוא מקשיב לשירת ומנגינת העשבים.
מילות השיר לקוחות ממש מדברי ר' נחמן:

"דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִיגּוּן מיוחד לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם. כִּי כָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה יֵשׁ לָהּ עֵשֶׂב מְיֻוחָד, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְאָכְלוֹ. גַּם אֵינוֹ רוֹעֶה תָּמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד. וּלְפִי הָעֲשָׂבִים וְהַמָּקוֹם שֶׁרוֹעֶה שָׁם, כֵּן יֵשׁ לוֹ נִיגּוּן. כִּי כָל עֵשֶב וָעֵשֶב יֵש לוֹ שִירָה שֶאוֹמֵר"… (ליקוטי מוהר"ן תניינא, סג)

רבי נחמן מתאר את מסכת היחסים המתפתחת בין המנגינה העולה מחלילו של הרועה לזו העולה מרחש העשבים. הרועה אינו מחבר מנגינות אלא הוא מנגן את המנגינות העולות מהטבע, מהשדה, מבעלי החיים – עיזים, כבשים, פרות, מהמקום שבו הוא רועה את עדרו. הקול והמנגינה הנשמעים הם ניגונם של העשבים המשמשים מקור מזון לבעלי החיים.
מנגינת הרועה יש לה השפעה של ממש על העשבים:

"וְעַל-יְדֵי שֶׁהָרוֹעֶה יוֹדֵעַ הַנִּיגּוּן, עַל-יְדֵי-זֶה הוּא נוֹתֵן כּוחַ בְּהָעֲשָׂבִים, וַאֲזַי יֵשׁ לַבְּהֵמוֹת לֶאֱכול. וְזֶה בְּחִינַת 'הַנִּיצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ', הַיְנוּ שֶׁהַנִּיצָּנִים גְּדֵלִים בָּאָרֶץ עַל-יְדֵי הַזֶּמֶר וְהַנִּיגּוּן הַשַּׁיָּיךְ לָהֶם". (שם)

הניגון כהתבררות הרוח

המנגינה המתנגנת מחלילו של הרועה היא זו ששמע מהעשבים. אותה מנגינה מעוררת את העשבים לצמיחה מחודשת על מנת שישמשו מקור מזון לבעלי החיים. ורבי נחמן אינו מותיר את הרועה מחוץ להתרחשות הגדולה, גם עבורו יש למנגינה משמעות:
"גם הַנִּיגּוּן הוּא טוֹבָה לְהָרוֹעֶה בְּעַצְמוֹ, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהָרוֹעֶה הוּא תָּמִיד בֵּין בְּהֵמוֹת, הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיַּמְשִׁיכוּ וְיוֹרִידוּ אֶת הָרוֹעֶה מִבְּחִינַת רוּחַ הָאָדָם לְרוּחַ הַבַּהֲמִיּוּת, עַד שֶׁיִּרְעֶה הָרוֹעֶה אֶת עַצְמוֹ … וְעַל-יְדֵי הַנִּיגּוּן נִיצּוֹל מִזֶּה, כִּי הַנִּיגּוּן הוּא הִתְבָּרְרוּת הָרוּחַ, שֶׁמְּבָרְרִין רוּחַ הָאָדָם מִן רוּחַ הַבְּהֵמָה, בִּבְחִינַת: 'מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעלָה הִיא לְמָעְלָה, וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיּורֶדֶת הִיא לְמַטָּה'. כִּי זֶהוּ עִיקָּר הַנִּיגּוּן – לְלַקֵּט וּלְבָרֵר הָרוּחַ טוֹבָהר". (שם)

עולם הטבע המגולם בשירת העשבים מביא את האדם, את הרועה, להכרה 'ומותר האדם מן הבהמה'. הניגון נותן לאדם את תעצומות הרוח להכרת עצמו וייחודו.

שיח במשמעות תפילה

הבית השני בשירה של נעמי שמר מבוסס אף הוא על קטע קצר מתוך שיחות ר' נחמן:
"ואמר לו רבנו זכרונו לברכה: לך עמי לטייל, והלך עמו חוץ לעיר והלך בין העשבים. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר: אם היית זוכה לשמע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה להשם יתברך… כמה יפה ונאה כששומעין השירה שלהם וטוב מאד ביניהם לעבוד את ה' ביראה". (שיחות הר"ן קס"ג)
מעניין לעקוב אחר המעבר מדימויו של עולם הטבע לדימוי המצוי כבר בתורה, הקושר את עבודת ה' עם עולמם של השיחים, שמקור כינויים במילה שיח שמשמעה המקראי הוא תפילה :
"דע, כשהאדם מתפלל בשדה, אזי כל העשבים כולם באין בתוך התפילה, ומסייעיין לו, ונותנין לו כוח בתפילתו. וזה בחינת שנקראת התפילה שיחה, בחינת 'שיח השדה', שכל שיח השדה נותנין כח וסיוע בתפילתו. וזה בחינת 'ויצא יצחק לשוח בשדה'. וזה 'יבול' ראשי תבות: ו'יצא י'צחק ל'שוח ב'שדה. שכל יבול השדה התפללו עמו" (ליקוטי מאמרים תניינא,יא)

נשים את ליבנו להערתו של ר' נחמן כבדרך אגב, שבעברית קוראים לשיח השדה 'שיח' – מלשון שיחה. לדבר זה יש שורשים כבר בספר בראשית.
וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח… בראשית ב' .יצחק היוצא 'לשוח בשדה' מתפרש כמי שיצא להתפלל תפילת מנחה.

תמונה 2

העשבים מסייעים לתפילה

לדעת ר' נחמן העשבים מסייעים לאדם להתפלל.. אצל ר' נחמן המרחב הפתוח של השדה הוא חלק מעולמו של המתפלל, של הדבק בעבודת ה'. השדה חיוני לתפילה, ואם הוא חסר – 'והאדמה לא תיתן את יבולה' – אזי חסרה גם תפילתו של המתפלל.
יש כאן אולי הסבר בסיסי לתופעה המוכרת לרבים. חסידי ברסלב, מתאחדים עם הטבע ופונים אל בורא עולם בקול רם ובצעקות, כדי שישתלבו פניותיהם ותפילותיהם עם המתרחש בטבע.
והיכן הוא הרועה? הוא מכיר את הניגון השורה בעולם, ניגון המצוי בין העשבים – ניגונה של הבריאה. עבור הרועה הניגון מחיה את הכל. הוא מבודד ומבדיל את הרוח הטובה – רוח האדם, מן הרוח הרעה – רוח הבהמיות. כשהרועה מתחיל ומתפלל בשדה, אזי הוא ממשיך את אותה חיות, את אותו בירור הרוח. באמצעות הניגון מברר האדם לעצמו את הרוח הטובה, וממנה הוא מגיע אל הניגון שמנגן העולם לבוראו.
.
שירת העשבים בביצועו של שולי רנד
https://www.youtube.com/watch?v=A-6m6CKOdC4

נוסח השיר

מילים ולחן: נעמי שמר

דַּע לְךָ
שֶׁכָּל רוֹעֶה וְרוֹעֶה
יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיוּחָד
מִשֶׁלּוֹ
דַּע לְךָ
שֶׁכָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב
יֵשׁ לוֹ שִׁירָה מְיוּחֶדֶת
מִשֶׁלּוֹ
וּמִשִׁירַת הָעֲשָׂבִים
נַעֲשֶׂה נִגּוּן
שֶׁל רוֹעֶה

כַּמָּה יָפֶה
כַּמָּה יָפֶה וְנָאֶה
כְּשֶׁשׁוֹמְעִים הַשִּׁירָה
שֶׁלָּהֶם
טוֹב מְאֹד
לְהִתְפַּלֵּל בֵּינֵיהֶם
וּבְשִׂמְחָה לַעֲבֹוד
אֶת ה'
וּמִשִׁירַת הָעֲשָׂבִים
מִתְמַלֵּא הַלֵּב
וּמִשְׁתּוֹקֵק

וּכְשֶׁהַלֵּב
מִן הַשִּׁירָה מִתְמַלֵּא
וּמִשְׁתּוֹקֵק
אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
אוֹר גָּדוֹל
אֲזַי נִמְשָׁךְ וְהוֹלֵךְ
מִקְּדוּשָׁתָהּ שֶׁל הָאָרֶץ
עָלָיו
וּמִשִׁירַת הָעֲשָׂבִים
נַעֲשֶׂה נִיגּוּן
שֶׁל הַלֵּב
עיון זה בשירה של נעמי שמר "שירת העשבים" בא בעקבות דברים ששמעתי בהרצאה של חוקרת הזמר העברי ד"ר טלילה אלירם (אוניברסיטת בר-אילן). הוסיפו וכתבו הרב דוב זינגר, גלעד רוזנברג ואחרים, אשר ביקשו למצוא בכתבי רבי נחמן מברסלב את המקורות למילות השיר,רעיונותיו ותכניו.

פורסם בקטגוריה זמר עברי, חגים, חז"ל. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת בנושא "משירת העשבים נעשה ניגון של הלב"

  1. מאת זאב גלילי‏:

    תגובה במייל
    .
    לפני למעלה מעשור כשניגנתי מירון בז' אדר, הגיעה השמועה על על מחלתה של נעמי שמר.
    תוך כדי נגינה חשבתי מה אפשר לעשות לרפואתה, הרי מירון זה מקום של תפילות, בכיות, ותהילים.
    ואז חשבתי לנגן משהו משיריה והחלטתי על "שירת העשבים".
    אתה מבין שדבר כזה אסור שיהיה לו פרהסיה במירון, ולכן כיוון שהטקסט קשור לר' נחמן, עטפתי אותו במחרוזת ברסלבית.
    כמובן, מי שידע – ידע, ומי שלא – לא.
    לאחר מיכן נאמר לי שחסיד אחד שאל את חברו: מה זה הניגון הזה? ונענה: "דאס איז אן אלטער ניגן" [ביידיש: זהו ניגון עתיק].
    נעמי שמר האריכה עוד שנה וחצי אחרי אותו ז' באדר.
    לימים שאל אותי עיתונאי אם נעמי שמר ידעה על כך, והשבתי בשלילה.
    כשחנן פורת נסע לכנרת לניחום אבלים שם בקשתי ממנו שיעלה את הסיפור הזה (יענקל'ה ספיר, האח של, היה יחד אתי בטירונות)
    עד היום איני יודע אם סיפר או לא.

    הניגון לא התקבל כחלק מהרפרטואר במירון (כנראה שכבר ידוע שהוא לא "אן אלטער ניגן" אלא נעמי שמר'ס ניגן) אבל אני משתמש בו בחתונות ובהופעות.

    בידידות

    משה (מוסא) ברלין

השאר תגובה