האם לשמר את "מורשת רבין" או לזכור את משמעות הרצח

הדרך הנאותה לנצור את "מורשת רבין" היא להנחיל את הלקח של הרצח הנורא על כל משמעויותיו. להקנות לו את המשמעות שהמסורת היהודית הנציחה ביום הצום שקבעה על רצח גדליה בן אחיקם * מאמר זה פורסם בשנת 2000 ונשאר אקטואלי גם היום

זמן קצר לאחר תבוסת המערך בבחירות 1977, פנה אלי עורך ׳יריעות אחרונות׳, דב יורקובסקי, וביקש שאפגש עם יצחק רבין, כדי לסייע לו בכתיבת סדרת מאמרים לעיתון.

נפגשתי עם רבין במשרד שנמצא באחד הצריפים של משרדי הממשלה בקריה בתל-אביב. בשער עמד שוטר, שאפילו לא טרח לבדוק את זהותי. משרדו של רבין היה כמעט ריק. שולחן פשוט, כורסת מנהלים פשוטה ושני כיסאות לאורחים. שום תמונה או קישוט על הקירות. במהלך שיחתנו, שארכה כשעה, לא צלצל הטלפון אפילו פעם אחת. רבין קיבל אותי בהבעת הפנים המבוישת שלו, והתייחס אלי בכבוד רב, אף שלא הכרנו קודם לכן.

יצחק רבין - ויקישיתוף

יצחק רבין – ויקישיתוף

שיחה חופשית

ציפיתי שרבין יכתיב לי את הדברים שהוא מבקש לכתוב ואני אסייע בניסוח – נוהל שהיה מקובל על פוליטיקאים רבים, שביקשו להעלות את מחשבותיהם על הכתב. אך רבין העדיף לקיים שיחה חופשית בה הצגתי לו שאלות בעניינים שעמדו על הפרק והוא השיב בקצרה.
כשסיימנו את השיחה אמר לי רבין: ״תנסח את הדברים כפי שאתה מבין. אם יודקובסקי שלח אותך אני סומך על שיקול דעתו״. הצעתי שיעבור בכל זאת על הכתוב לפני הפרסום. הוא הבטיח לעשות כן, אך ככל הזכור לי לא הצליחו לאתר אותו מן המערכת. המאמר שכתבתי פורסם תחת שמו ללא שינוי.

בשבועות הבאים קיימתי עם רבין כמה פגישות לאותה מטרה. הוא נהג באותה דרך – שיחה חופשית שבה נתן לי ייפוי כוח לכתוב את הדברים בשמו. מעולם לא ביקר את עבודתי ומדי פעם הביע שבחים.

פיקדון זמני

העבודה עם רבין נמסרה לי כפיקדון זמני. האיש לו נועד התפקיד היה איתן הבר, אז הכתב הצבאי של העיתון, שהיה מיודד עם רבין עוד מתקופת היות רבין אלוף פיקוד צפון. הבר נעדר אז מהארץ, וכשחזר נמסר לו הפיקדון. הבר המשיך במלאכה בכישרון רב, ויזם שורה של ראיונות של רבין עם גדולי עולם: ניכסון, קיסינג׳ר, מיטראן, סאדאת, קרטר ועוד.

כשחזר רבין להגה השלטון, הצטרף הבר לצוות המצומצם שלו ועשה מלאכה נאמנה. כתיבת נאומי רבין היתה חלק ממנה.

הויכוח על המורשת

אני מספר כל זאת על רקע הוויכוח הציבורי שהתעורר סביב המרכז למורשת רבין. אין ספק שרבין יירשם בתולדות עם ישראל כמצביא מלחמת ששת הימים וכלוחם ירושלים במלחמת השחרור. על הישגיו ועל שגיאותיו כראש ממשלה בשתי הכהונות תשפוט ההיסטוריה.
מה שברור הוא שיצחק רבין לא היה איש הגות. לא הייתה לו משנה סדורה. הסופר עמוס עוז כתב פעם כי התרשם מכך שרבין תיקן בכתב ידו דיווח סודי על כניסת הכוחות המצריים לסיני ערב מלחמת ששת הימים. מישהו כתב כוחות ״אדירים״ ורבין תיקן ל״כוחות גדולים מאוד״. עמוס עוז התפעל מאוד מן התיקון הזה שהיה בו לדעת עוז הכרעה נכונה ודקה וקולעת. ועל כך אומר עוז: ״ודאי שאני היחיד בכל ארץ-ישראל התומך עכשיו ביצחק רבין בזכות סגנונו העברי״.

  

 

מרכז מורשת רבין [צילום: זאב גלילי]

 

 

הצבר האולטימטיבי

יצחק רבין ז"ל היה הצבר האולטימטיבי, על כל המעלות והמגרעות של תואר זה. אדם ישר דרך, שפיו ולבו שווים. איש ה"דוגרי", האומר בפנים את אשר הוא חושב. איש הביצוע המעולה הנכנס לפרטי פרטים, דבק במשימה ומשיג אותה בכל מחיר. איש צבא בכל רמ"ח אבריו, מנעוריו בפלמ"ח, במלחמת השחרור ועמידתו בראש צה"ל במלחמת ששת הימים.

אך יצחק רבין, כמו כמעט כל דור הצברים, היה חף מכל אינטלקטואליות. חף מכל חזון. חף מכל חשיבה מקורית. יצחק רבין שייך לדור שביצע באורח מושלם את הנדרש לביצוע על פי חזונם של דור המייסדים. גם בדור הצברים היו כמה אישים, כמו יגאל אלון ומשה דיין,שהתרוממו מעל כוונת הרובה וגילו הבנה מעמיקה במהותה של הציונות ושל העם היהודי. אך איש מהם לא הגיע לקרסולי דור הנפילים. עובדה מעציבה היא שדור הצברים לא הצמיח אף לא מנהיג אחד בעל שעור קומה כדוד בן גוריון, זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין. אחרון המנהיגים מדור זה היה יצחק שמיר, ייבדל לחיים ארוכים.

מורשת הנפילים

דור הנפילים הותיר לנו מורשת אדירה. דוד בן גוריון הותיר אלפי נאומים, מאמרים וספרים – ומעל לכל את דרכו המדינית – שהם אכן מורשת שניתן וצריך ללמוד. זאב ז'בוטינסקי הותיר מורשת אדירה של הגות מדינית וספרותית ומעש מדיני. התנועה הציונית, מהרצל ואילך, היתה עשירה באישי רוח שהיו גם אנשי מעש: הס, אלקלעי, קלישר, פינסקר, ברוכוב, א.ד. גורדון, הרב קוק ועוד רבים. דור הצברים לא הצמיח אף משהו הדומה לצילם של אותם ענקי רוח.

מה פרוש המלה מורשת

אתר הזיכרון במקום הרצח - ויקישיתוף

אתר הזיכרון במקום הרצח – ויקישיתוף

תוצאה לא פחות חמורה של אותה עלילת דם היא ש"מורשת רצח רבין" לא הונחלה כי מחצית מן העם לא שותפה בה. יום הרצחו של רבין הפך להיות יום זכרון של חלק מן העם. החלק האחר מנודה ונושא אות קין של אשם. עד היום הזה, אם תשמעו איך מדברות או מה אומרות דליה רבין ושולמית אלוני.

יום אבל לאומי

הדרך הנאותה לנצור את "מורשת רבין", מורשת הלקח של הרצח הנורא על כל משמעויותיו, היא להקנות לו את המשמעות שהמסורת היהודית נתנה לארועים כאלה בעבר. עד היום אנו זוכרים את רצח גדליה. היום, חמש שנים לאחר הרצח, כבר הולך ומתעמעם זכר האסון הזה.
לא מאוחר עדיין לקבל את עצתו של אבי רביצקי ולהכריז על יום רצח רבין בתאריך העברי, יא בחשון,  כעל יום אבל לאומי, יום תענית ציבור. יום שבו כל אחד יעשה את חשבון הנפש האישי והציבורי. יום שימנע מאיתנו לחזור על המנטליות שהביאה לנו כבר חורבנות בעבר.

ויקם ישמעאל בן נתניה ועשרת
האנשים אשר היו אתו ויכו את
גדליהו בן אחיקם בן שפן בחרב
וימת אותו"(ירמיהו מא – ב)
צום השביעי זה שלושה בתשרי
שבו נהרג גדליה בן אחיקם שהרגו
ישמעאל בן נתניה, ללמדך ששקולה
מיתתם של צדיקים כשריפת
בית אלוהינו ( (ראש השנה, יח
)

 תגובות במיילי

 

ניכר שכותב הדברים אינו מאוהדיו של רבין. הבאת התמונה מעידה על דעתו של הכותב .ואין דעתי כדעתו.

עמיקם שוב

תגובה

הקורא עמיקם שוב נחן כנראה בתכונות של בוחן כליות ולב. הואיל ואני לא חוננתי ביכולת זו איני יודע מה דעת המגיב . לא היתה לי כל כוונה בבחירת התמונה. זו התמונה היחידה שמצאתי בויקיפדיה החופשית שאין עליה זכויות יוצרים.

זאב גלילי

 

פורסם בקטגוריה אישים היסטוריים, אישים פוליטיים, רבין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

7 תגובות בנושא האם לשמר את "מורשת רבין" או לזכור את משמעות הרצח

  1. מאת משה פלאם‏:

    יריעות אחרונות ודבין? זאב מישהו עשה לך פיגוע מרשתת בכותרת, או שבאמת מישהו ירע בדבין.

    • מאת זאב גלילי‏:

      שלום לך,
      אם התכוונת להעיר את עיניי בדבר פליטת קולמוס שנפלה תחת המקלדת
      [כתבתי דבין במקום רבין] הריני מודה לך. תיקנתי את השגיאה.

      אבל אם התכוונת ברצינות בהערתך הרי תקפותה היא בערך כמו אחת מן הקוספרציות הנפוצות סביב הרצח.
      זאב גלילי

  2. מאת דודי שבח‏:

    שלום וברכה,
    כתבת שאת הישגיו ושגיאותיו של יצחק רבין כראש הממשלה תשפוט ההיסטוריה.
    האם לאחר 14 שנה מכתיבת המאמר, אתה מרגיש שאפשר כבר לשפוט, ולו במידה מסוימת, את האבדון המוסרי והגשמי שהובילו חלק מהחלטותיו?

    • מאת זאב גלילי‏:

      בהחלט אפשר לשפוט ועשיתי זאת במאמרים אחרים. הסכם אוסלו, שיוזמיו והוגיו הם בראש ובראשונה שמעון פרס וחבר עוזריו ההזויים, המיט עלינו אסון. אך דיון כזה לא יכול להעשות בהקשר לזיכרון. השמאלנות גם הפכה את כל מבקריו של רבין ז"ל לשותפים אוטומטיים לרציחתו.
      זאב גלילי

  3. מאת זאב גלילי‏:

    הגיע במייל
    לזאב גלילי הברכה והשלום ,
    בכתבה הזאת "עלית על כולנה" !
    אני לא כל-כך בטוח, שהמאפיה היא הראשונה שפיתחה את ה"שיטה".,
    וכמובן לא את התלות והביטחון שמציע ה"דון". האם, לדעתך, יש הבדל
    גדול בין ה"דון" ובין הרעבע החסידי,"בעל המופת" ? ואם תשים-לב הדברים אינם מוגבלים
    ל"מנהיגים" אשכנזים מתוצרת פולין ורומניה(הונגריה). הדונים האלה חילחלו גם
    בקרב אחינו המזרחיים. תראה את ההמון הנוטה אחריהם, חרף האשמות הפליליות
    והשרצים התלוים על גבם.
    שבת שלום !
    חברך,
    יצחק ר. דויטש
    עדיין בגלות טורונטו

  4. מאת זאב גלילי‏:

    הגיע במייל
    זאב שלום
    השתחררתי הלילה ממילואים ולכן,,,רק הרגע הגעתי אל רשימתך אודות מורשת רבין.
    ברשימתך ציינת כי "דור הצברים" לא סיפק לעם ענקי רוח עם מורשת כתובה.
    רק להזכירך,,,פחות משבועיים לפני יום הזכרון לרבין ז"ל, חל יום הזכרון לגנדי ז"ל.
    לענ"ד, גנדי היה אחד הכותבים המעולים שקמו ל "דור הצברים", הן מבחינת ידענותו האדירה,
    הן מבחינת "ההספק" (גנדי היה כותב שני מאמרים ליום, אחד לעתון ואחד לדוכן הדוברים במליאת הכנסת),
    והן מבחינת איכות הכתיבה שלו.
    נכון, גנדי לא השתייך לברנג'ת הכותבים (סופרים, משוררים, עתונאים ועוד) אולם,,, איכות כתיבתו היתה לשם דבר.

    רק הערה קטנה שלי,,,,

    תודה לך וכל טוב
    ושבת שלום
    משה פלד

  5. מאת נירה‏:

    זאב , יישר כוח . ניכרים דברי אמת . מאמר אובייקטיבי , מדוייק . סופסוף יכולתי לקרא משהו על מר רבין ז"ל בלי להתעצבן . הנסיון להאדיר אותו , אודה ולא אבוש , גורם לי , לסלוד מרבין , כאשר בפועל היו בחיי האיש אורות וצללים . הייתי בת 25 כשרבין נרצח, היום 20 שנה אחרי , אני לא מוכנה לשתוק -וכאשר מנסים לייצר קדוש חילוני -אני מדברת סרה במתים , וחבל.

השאר תגובה