בעוד כמה חודשים ילך עם ישראל לבחור בממשלה חדשה * הזוכים בבחירות הם עורכי הסקרים, שיגרפו לכיסיהם חלק נכבד מכספי מימון המפלגות * האם יש קשר בין הסקרים לבין התוצאות הצפויות? * חתן פרס נובל, ישראל אומן, סבור שאין קשר * כי הנשאלים משקרים ומזמיני הסקרים עושים מניפולציות בתוצאות * חומר למחשבה לפני הטלת הפתק
- "הטפשים זה אנחנו". חתן פרס נובל ישראל אומן. (ויקישיתוף)
מעשה ביהודי שבא לעיירה ופרסם קול קורא: אני אמתח חבל מעל לנהר השוטף והקוצף ואעבור עליו מן הגדה האחת לשנייה. מחיר ההצגה: 10 קופיקות. יהודי העיירה נהרו לגדות הנהר, בנעריהם ובזקניהם. היה שם אכן חבל מתוח בין שתי הגדות. הלוליין עלה על במה והצהיר: ללכת על חבל מעל הנהר איני יודע. אם אתם רוצים לראות יהודי נופל למים השוצפים תמורת 10 קופיקות אני מוכן לעשות זאת. היהודים, רחמנים בני רחמנים, החליטו לוותר גם על ההצגה וגם על הקופיקות. בטרם התפזרו הודיע הלוליין המדומה: יש לי הודעה חשובה. מחר תהיה הופעה נוספת.
את המעשה סיפר חתן פרס נובל, ישראל אומן, כדי להמחיש באמצעותו את הטענה ש"סקרים הם שקרים". הסקרים לדעתו חסרי בסיס, יש בהם אפקט של עדר, וייתכן שהם נעשים כמניפולציות. שימוש בסקרים היא כמו רפואת אליל.
"מי הטיפש? – אנחנו"
דבריו של אומן נאמרו בהרצאה שנשא בכנס האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה, שנערך במאי 2006 בזיכרון יעקב. בשעתו פרסמתי את תוכן הרצאתו ואת הראיון עמו ב"מקור ראשון" וגם באתר זה. מאז נוספו ונגרעו מפלגות, הופיעו פוליטיקאים חדשים ורבים התאיידו. אך הדברים שנאמרו אז על הסקרים תקפים גם היום.
נושא ההרצאה : " מישאלי דעת קהל: מי הטיפש" .
הטפשים הם אנחנו, הנעזרים בסקרים, עורכים אותם שוב ושוב, ומאמינים להם, אמר פרופסור אומן. ומי שאומר שאין אלטרנטיבה אחרת, כאילו אמר שאין ברירה אלא להיעזר ברפואת אליל.
באמתחתו של פרופסור אומן שורה של דוגמאות שגם ההדיוט יכול להסיק מהן כי אי אפשר לסמוך על סקרים אחת הסיבות העיקריות: חלק גדול מן הנשאלים משקרים.
מספר לי פרופסור אומן: " פרופסור קמיל פוקס, ראש המחלקה לסטטיסטיקה של אוניברסיטת תל-אביב, הוא אדם שאני מאד מחבב. הוא סיפר לי כי לאחר בחירות שבהן שעור המצביעים היה 68.9 אחוזים, הוא ערך סקר טלפוני. הוא הציג שתי שאלות: האם הצבעת בבחירות ולמי הצבעת. 90 אחוז מהנשאלים השיבו כי השתתפו בהצבעה".
כלומר: יותר משני שליש מאלה שלא הלכו לקלפי אמרו שהשתתפו בהצבעה. זה הפך כמובן לבלתי רלבנטית את התשובות לשאלה השנייה .
למה הנשאלים משקרים?
לנשאלים ששיקרו, אומר פרופסור אומן, לא היה נעים, אפילו כלפי עצמם, להגיד: לא הצבעתי. ההצבעה נחשבת חובה או זכות אזרחית שלא יפה לא למלא אותה.
" זה משהו מאד ידוע ומוכר בפסיכולוגיה. אינני ממציא את הגלגל. התופעה הזו פוסלת את כל נושא הסקרים" . הנטייה איננה ישראלית דווקא. בארצות הברית, במרוץ למושל מדינת קונטיקט, היו שלושה מועמדים: האחד קיבל 37 אחוז, השני 33 אחוז, והשלישי 30 אחוז. לפי חוקת קונטיקט נבחר המועמד שקיבל 37 אחוז. אחרי שלושה שבועות עשו סקר, שבו הוצגה השאלה: למי הצבעת – 57 אחוז השיבו כי הצביעו בעד המנצח.
אפשר להבין את הסיבות לכך שאנשים משקרים. אך אין להצדיק את השימוש שעושים בסקרים אלה "הסקרים", אומר פרופסור אומן, " הם חסרי בסיס. אי אפשר לבדוק אותם וייתכן שהם נעשים כמניפולציות".
מה מניע את השקרנים?
פרופסור אומן: "בסקרים פוליטיים יש אפקט של עדר. כשכל הסקרים אומרים שאולמרט מוביל ושרון גיבור, אנשים אינם משיבים לסוקר מה שהם באמת חושבים, אלא מה שנראה להם כמקובל. לא נעים לך להודות שאתה ימני קיצוני".
.לסקרים גם יש השפעה על התוצאה ועל עצם ההתמודדות. הדבר בולט במיוחד כשיש יותר משני מתמודדים. כך היה כשהתמודדו ברק, נתניהו ואיציק מרדכי (בבחירות האישיות לראשות הממשלה ב-1999). בסקרים שנערכו כמה חודשים לפני הבחירות, היה לכל אחד מהמתמודדים כ-30 אחוז. למרדכי היה קצת פחות. בסקר הבא מרדכי ירד.. ירידתו נמשכה עוד ועוד עד שהגיעה ל-6 אחוזים.
האם אין דרך לערוך סקרים יותר אמינים?
יש דרך כזו, אומר פרופסור אומן, אך היא יקרה מאד. כדי להבין אותה צריך לדעת קצת מתמטיקה. מדובר בסקר שבו אתה אוסף קבוצה אקראית של מספרי תעודות זהות ומאתר כל אחד מהם. ואם אחד נסע לניו יורק והשני נופש באילת אתה צריך למצוא אותם ולהציג להם את השאלות. [וכמובן אתה צריך לקוות שיסכימו להשיב לך – ז.ג.].
בפועל זה לא נעשה כך. והבעיה העיקרית קיימת גם בשיטה המשוכללת: האנשים אינם אומרים אמת. ו
כל אחד יכול לערוך סקרים ולפרסם תוצאות ולהגיד מה שהוא רוצה. " השתתפתי פעם בוועדה ממלכתית" , מספר פרופסור אומן, " ויושב ראש הוועדה רצה להזמין סקר מאיזו חברת סקרים. סקר לא פוליטי של מה אתה מעדיף א' או ב'. מחברת הסקרים אמרו: תגידו לנו איזה תוצאה אתם רוצים" . והמסקנה: סקרים הם שקרים.
ראה:
לא צריך להיות חתן פרס נובל בכדי לדעת שלא מצביעים לפי הסקר אלא לפי הההגיון ונטיית הלב.
את הסקרים עושות המפלגות על מנת לקדם את ענייניהן. אם הסקר הוא שקר זו הבעיה שלהם (יועצים, יחצנים ושאר מיני לחשנים) ולא שלי (המצביע שמבקש לעשות הכל על מנת שדעתו תשפיע על התנהלות השלטון שיבחר).
הסקר האמיתי הוא תוצאות הבחירות. ככל שעולה אחוז המצביעים התוצאה משקפת באופן מדוייק יותר את רצון הציבור בעל זכות ההצבעה.
סקרים זה שקר ברור. אני יודעת שאני עונה לסקריםלפי מה שנראה לי. כאשר הסוקר יודע מי אני ורצוני. בפרטיות. או שאני לא עונה או עונה הפוך. אז ברור שהסקרים מייצגים רק מצב זמני יומי ובכלל שימו לב מה שואלים. לפעמים בשאלה עצמה מחיייבים אותך לבחור רק את מה שהם שמו בסקר.
פינגבאק: מתי סקר הוא "סקר רע"? | סקר רע?
השאלה הנוספת היא, האם על ידי סקרים כפי שנערכים היום (שלא בשיטה היקרה), ניתן לקבל מידע אמיתי על שינוי במגמה, כלומר, לזהות זיהוי אמת, מתי התמיכה עולה ומתי היא יורדת ללא קשר לאחוזי התמיכה המוחלטים.