ראה גם "אהוד ברח מלבנון"

מלחמת לבנון השניה וספיחיה

הדיבורים על " הפתעה" ו" איך לא ידענו" הם קישקושים * כל בר דעת הבין מה צפוי בעקבת הסכם אוסלו, הבריחה מלבנון, האינתיפאדות, חורבן גוש קטיף * אבל העם ומנהיגיו העדיפו לעצום עיניים * יש לזה הרבה שמות בתחום רפואת הנפש: הדחקה, דילוזיה, אילוזיה, השלכה , הכחשה * יש לזה גם תרופה: התפכחות

המחזאי יהושע סובול, שהיה אחד הדוברים הבולטים של השמאל הישראלי, אמר (בראיון ל"ידיעות אחרונות" : " התפכחתי" . המלחמה בלבנון גרמה לו לחזור בו מדעותיו הקודמות.

בין הדברים שאמר: " בשבועות האחרונים אני עובר חשבון דעות מאד עמוק. אני מוצא שהן היו מבוססות פעמים רבות על משאלות חסודות משאלות לבי. ציפיתי ש… ברגע שנצא מרצועת עזה למחרת הפלסטינים בעזה יכריזו על יוזמת בניה אדירה אבל פתחו בהפגזות על הישובים הישראליים בקסאמים. בעיניי זאת הצהרה שאין להם שום כוונה לבנות מדינה אלא בעצם להמשיך לעסוק בהחרבה עצמית ובהחרבה שלנו" .

 בתשובה לשאלה על עמדותיהם של במאים שמחו על המלחמה בלבנון אמר: " בעיניי זו אטימות מול המציאות . אדם שלא נותן למציאות לשנות את דעותיו מעיד שדעותיו הן הבונקר האחרון … השמאל בדרך כלל טען על עצמו שהוא שפוי ורציונאל והמעשה שלהם מעיד על ליקוי בשפיות…" .

אילולא זה היה כל כך עצוב הייתי מביע קורת רוח מכך שהמחזאי הפופולארי חוזר על דברים שאמרתי לפני חמש שנים במקום זה.

במאמר שכותרתו " מקומו של השמאל על ספת הפסיכיאטר" כתבתי כי התעלמות השמאל מן המציאות ניתנת להסבר על ידי כמה מן המושגים שטבע אבי הפסיכואנליזה המודרנית, זיגמונד פרויד. אחד המושגים הללו הוא " הדחקה" המוסבר כך בספר אישיות: תאוריה ומחקר בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה:

" הואיל והאורגניזם אינו יכול לשאת לאורך זמן את תחושת החרדה המכאיבה, משתמש האני במנגנוני הגנה המרגיעים אותו מפניה. פרויד הגדיר מנגנון-הגנה כאסטרטגיה הננקטת על ידי האדם כדי להגן על עצמו…מנגנוני ההגנה … מסלפים או מעוותים את המציאות…"

מנגנון הגנה אחר הוא ההכחשה, עליו נאמר:

 " ההכחשה מאפשרת לתוכן המאיים לעלות למודע, אך מלווה אותו בטענה המציינת שהתוכן אינו נכון" .

 

 

אדם מאמין במשהו שאינו קשור כלל במציאות" . זיגמונד פרויד.

 יש עוד מנגנוני הגנה שבהם חוסה האדם מפני מציאות קשה. קיימת תופעה של רציונליזציה. זהו מנגנון באמצעותו האדם מספק לעצמו הסבר הגיוני וסביר להתנהגותו. יש מנגנון דומה הנקרא אינטלקטואליזציה שבו האדם מטפל בבעיה או במצב רגשי מסויים על ידי הפיכתם לשאלה אינטלקטואלית שבה הוא מתעמק.

פרויד דיבר גם אל תופעה הנקראת דילוזיה שמשמעותה הזיה או אשליה. אחד ההסברים למצב זה הוא שאדם משתוקק למשהו (או חרד מפני משהו) והדבר מביא אותו להאמין במשהו שאינו קשור כלל במציאות.

כל מה שנאמר כאן על השמאל לפני שש שנים ניתן להאמר על כל עם ישראל של שנת 2006. העם ומנהיגיו ידעו על 14000 קטיושות המצטברות בלבנון. ידעו על ה" ראעד" ועל ה" שהאין" ועל ה" פאג"ר" , ועל ה" זילזאל" ועל יתר כלי המוות שסיפקה איראן לחיזבאללה באדיבות דמשק. ידעו והחליטו להתעלם.

 

ידעו הכל אבל העדיפו לעצום עיניים. טיל זלזאל – 2 איראני שנמסר לחיזבאללה. (צילום: מכון פישר למחקר אסטרטגי מיסודה של עמותת חיל האוויר)

אגם הבירבורים

מן הרגע שבו נפתחה המערכה החל מחול הבירבורים התקשורתי. העומס העצום שהמערכה הטילה על אמצעי התקשורת, והצורך למלא יממות שלמות במלל כלשהו, העלה לבמה שורה של מגישות ומגישים שמילאו את החלל בדברי הבל. חלק מהם שיחקו את התפקיד של גנרלים מומחים ותחקרו חיילים וקצינים כאילו היו שופטים בוועדת חקירה משפטית.

אנשי תקשורת ותיקים יותר, כמו עמנואל רוזן למשל, המשיכו בקו בו הם נוקטים כל ימות השנה. כל החכמה נמצאת במוחם הקודח. הם יודעים את הפתרונות האמיתיים הנעלמים מעיניהם של מדינאים ואנשי צבא.

בבוא היום כשיחולקו אותות המערכה, וביניהם האות להורדת המוראל על שם נסראללה , יהיה עודד שחר מועמד רציני לאות הגבוה ביותר.

 

באחת מתכניות " פוליטיקה" שבהגשתו הוא זימן לאולפן את העיתונאי עקיבא אלדר ואת הפרופסור שלמה זנד. עצם הזמנת שני אישים אלה כבר קבעה את המגמה: לערער על עצם צדקת המלחמה, לעורר אנטגוניזם כלפי הצמרת הצבאית, לפלצן את הפתרונות האוויליים המלווים אותנו מאז הסכם אוסלו.

עקיבא אלדר, הוא הפרשן הפוליטי של עיתון " הארץ" . העיתון שכבר ביום הראשון למלחמה קרא במאמר ראשי לכניעה טוטאלית. אלדר עצמו אינו מחמיץ אף הזדמנות לשבח את הערבים ולבקר את ישראל. אין פלא שמאמריו מצוטטים בהרחבה באמצעי תקשורת בעולם התוקפים את ישראל.

פרופסור שלמה זנד ידוע פחות ולא ברור מדוע בכלל הוזמן לדיון. פרופסור זנד הוא היסטוריון שכתב ספר " בגידת האינטלקטואלים" וכן את הספר " הקולנוע כהיסטוריה" . על ספרו זה זכה בפרס איגוד המבקרים הצרפתי, מה שהופך אותו אוטומטית לחשוד. הפילוסוף היהודי אוהד ישראל ברנר הנרי לוי ביקר בחריפות את הספר בין היתר על התייחסותו לסרט " שואה" של קלוד לנצמן. אבל העיתונות הצרפתית, המפורסמת באהדתה לישראל יצאה להגנתו של זנד.

  במאמריו ובספריו נוקט זנד עמדות של " החלשת הלאומיות הפסבדו-דתית לטובת אזרחות או אומתיות סובלנית ומגוונת" – כלומר פחות או יותר מדינת כל אזרחיה של אש" ף.

באחד ממאמריו כותב זנד שאין בכלל אומה יהודית. הסיפור על אומה שיצאה לגלות ושמרה על ייחודה אלפיים שנה הוא מיתולוגיה שיצרה הציונות.

זנד יצא להגנת מאמר שכתב עמוס שוקן ב" הארץ" שקרא " לנישואים בין צעירים ישראלים, יהודים כערבים, לבין צעירים מן המדינות השכנות" .

מה אפשר לצפות מאדם עם השקפות כאלה, המקבל במה בפני אומה שמחצית יושבת במקלטים ובניה מקיזים את דמם על קיומנו?

עדכון אפריל 2013

בינתיים פרסם שלמה זנד שני ספרים – איך הומצא העם היהודי ואיך הומצאה ארץ ישראל. אם לסכם את שני הספרים במשפט אחד: לדעת הפרופסור המלומד הן העם היהודי והן ארץ ישראל הן המצאות וירטואליות, לא היו ולא נבראו במציאות. 

עכשיו נותרה השאלה האם שלמה זנד עצמו חי במציאות או שמישהו המציא אותו.

  ================================================

ערוץ "פוקס" יותר ישראלי מישראלי

אם אני אולמרט הייתי סוגר את הערוץ הראשון ובמקומו נותן מיד רשות הפעלה לערוץ הפרו ישראלי ביותר בעולם. כוונתי לרשת האמריקנית " פוקס" . מאז החלה המלחמה אני צופה בקביעות ברשת ואני מרגיש שהיא מבטאת את עמדת ישראל טוב יותר מאש רוב הדוברים הישראליים ובוודאי יותר מכל רשתות השידור וערוצי הטלוויזיה שלנו. מראיינים שם בקביעות מומחים שאומרים דברים כדרבנות. יש שפך דם בלבנון אבל החיזבאללה אחראי לכך. ישראל נלחמת על נפשה ונלחמת את מלחמת העולם כולו נגד האיסלם המילטאנטי ונגד הטרור. המראיינים אינטליגנטים ומתמצאים בחומר. מביאים הרבה דוברים ישראליים טובים כמו ביבי נתניהו. וכשהם מביאים מרואיין ערבי הם לוחצים אותו אל הקיר כפי שבאף רשת טלוויזיה ישראלית לא עושים.

 

===================================================

קופי אנען

קופי אנען הוא האדם הנכון במקום הנכון. אף אחד ממזכירי או" ם שקדמו לו לא היה צדיק תמים. אך אנען מגלם באישיותו ובהתנהגותו את תמצית התמציות של המוסד הנקרא האומות המאוחדות. את הצביעות, השחיתות, ואת החנופה לכוחות הרשע באשר הם שם.

 

   המוסד הזה התגבש במהלך השנים לגוף המשרת את המדינות והארגונים המתועבים ביותר בעולם. או" ם החליט על הקמת מדינת ישראל אך לא נקף אצבע כדי למנוע ממדינות ערב לפלוש אליה; החליט נגד סגירת תעלת סואץ לשייט ישראלי אך לא עשה מאומה כשהמצרים צפצפו; כוח או" ם בסיני עזב את עמדותיו ערב מלחמת ששת הימים ב-67 כשהרודן המצרי גמאל עבדול נאצר רק השתעל לעברם.

או" ם החליט גם החלטות אינספור נגד המדינה שהמתועבת בהן היתה ההחלטה שמדינת ישראל גזענית. או" ם החליט גם ש" ישראל אינה שוחרת שלום" (אחרי החלת החוק הישראלי בגולן). מוסדות או" ם השתתפו בעלילה של הפלתשינאים כי ישראל מרעילה ילדות פלשתיניות כדי לעקר אותן. ועוד ועוד.

תקופת אנען הצטיינה במאמצים אינסופיים להגן על סאדאם חוסיין, תוך גריפת ריווחי ענק מהסדרי העברת סיוע הומניטארי לעיראק. בתקופתו ארעו כמה ממעשי הטבח הנוראים ביותר בהיסטוריה, כמו הטבח ברואנדה. כוח יוניפיל שעד למלחמה הנוכחית אמור היה לשמור על גבולנו הצפוני משתף פעולה עם חיזבאללה עד עצם ימים אלה.

אחרי כל הניסיון שלנו עם או"ם לצפות שהוא ישלח לכאן כוח בינלאומי להגן עלינו נשמע כמו בדיחה מקאברית.

========================================================

אהוד ברק – ברלה ברלה צא החוצה

 

כשהיינו ילדים לא היתה הארץ מכוסה שלמת בטון ומלט כבימינו. המרחק בין בית לבית, גם בערים הגדולות, היה גדול. ובין הבתים היתה צמחיית פרא, קוצים, יבליות ובעלי חיים למיניהם. בין היתר רחשה הארץ חלזונות (קראנו להם שבלולים). אלה בעלי חיים קטנים, רכיכות, הסגורים בתוך קונכיה נוקשה. הם היו קבורים באדמה בימי הקיץ והיו עולים אל פני השטח בבוא הגשמים. היינו אוספים אותם הביתה ומנסים לשכנע אותם לצאת מקונכיותיהם. הדרך היתה לקרוא להם שוב ושוב: " ברלה ברלה צא החוצה" . יש שהיו מוסיפים " אבא ואמא יקנו לך עוגה" . לפעמים זה עזר והיצורים הריריים והמגעילים הללו היו מציצים החוצה.

זכרון ילדות זה עלה בי נוכח העלמותו-האלמותו של אהוד ברק. ברק ברק אולי תצא החוצה ותתגלה לעינינו. אבא ואמא לא יתנו לך עוגה אבל ישאלו אותך איפה ההבטחות שלך שיותר לא יישפך דם בלבנון.

===========================================================

חוצפה צרפתית

אסור שאף חייל צרפתי אחד יגיע לגבול ישראל במסגרת כוח בינלאומי, אם בכלל יוקם כוח כזה. אי אפשר לשכוח לצרפת את בגידותיה בישראל ובמערב בדור הזה ובמיוחד אסור לשכוח את חלקה בשואה. ממשלת וישי שיתפה פעולה בהתלהבות עם תכניות ההשמדה הנאציות וסייעה בפועל לרציחתם של 77 אלף יהודי צרפת.

" צרפת החופשית" של דה גול יצרה את הרושם כאילו ממשלת וישי היתה ממשלת בוגדים שפעלה בניגוד לעמדת העם הצרפתי. אך מסמכים שנחשפו במהלך השנים גילו שהעם הצרפתי היה שותף נלהב למלאכת הגרוש וההשמדה.

יותר מזה. בספר על נפילת ברלין, פרי עטו של ההיסטוריון הבריטי אנטוני ביוור (" נפילת ברלין" בהוצאת יבנה) אני קורא כי צרפתים רבים התנדבו ליחידות ס.ס. הנאציות והשתתפו בלחימה הן בחזית המזרחית והן בהגנה על גרמניה ערב תבוסתה.

אחד ממתנדבי הס.ס. הצרפתיים, אז"ן ונלו שמו, זכה בעיטור האבירות, עיטור גבורה גבוה אחד משני העיטורים האחרונים שהעניק השלטון הנאצי לפני גסיסתו.

==========================================================

חוצפה בריטית

בשבוע שעבר התקיים במרכז מורשת בגין בירושלים כנס לציון מלאות 60 שנה לפיצוץ מלון המלך דוד. לרגל האירוע החליטה עיריית ירושלים להציב על הבניין שלט ובו תואר האירוע. בשלט נאמר בין היתר כי לוחמי אצ" ל הזהירו מראש על הפיצוץ הצפוי, כדי למנוע קרבנות בנפש. אך : " מסיבה כלשהי לא פינו הבריטים את הבניין וכתוצאה מכך נהרגו למרבה הצער 91 אנשים" . כמו כן צויין כי בחילופי האש שהיו נהרג לוחם אצ" ל אהרון אברמוביץ הי" ד.

בעקבות ההחלטה להציב את השלט קיבלה עיריית ירושלים מכתב מן השגרירות הבריטית בישראל בו נאמר בין היתר: " אנו דורשים להסיר את השלט במהירות האפשרית" .

העיריה התקפלה והוצב שלט מתוקן בו נשמט שמו של לוחם אצ" ל שנפל בפעולה וכן הושמטה אחריות הבריטים לאי פינוי המלון.

הייתי מציע לעיריית ירושלים להסיר לגמרי את השלט המתוקן ולתלות במקומו שלט שבו ייאמר:

" רק לחשוב מה שאנחנו מבזבזים על היהודים האלה בכסף

ובחיי אדם. כן, אני מתעב את כולם, בין שהם ציונים ובין שלא. מדוע נרתע מן האמת? אנחנו שונאים אותם הגיע הזמן שהגזע המתועב הזה יידע מה שאנו חושבים עליו זהו עם מתועב" .

==================================================================

על החתום גנראל אוולין בארקר.

גנרל ברקר היה מפקד הצבא הבריטי בארץ ישראל. את המכתב כתב למאהבת הערביה שלו קאתי אנטוניוס. היא היתה בתו של ד" ר נימר פשה מאלכסנדריה, מומחה ללשון הערבית ובעל עיתון רב יוקרה. קאתי היתה בעלת השכלה מערבית, הסתובבה בין דיפלומטים ובירושלים היתה מארחת צמרת של כל המי ומי. ברקר השתתף באחת המסיבות ולאחר שהכיר את קאתי התפתחו ביניהם יחסי אהבה, שמצאו ביטויים בעשרות מכתבים. אלה היו בביתה של קאתי אנטוניוס שפוצץ במהלך מלחמת השחרור. המכתבים של הגנרל נפלו בידי כוח ישראלי והציטוט שלמעלה לקוח מאחד מהם.

 

 

 

=======================================================

חוצפה גרמנית

הועבר לקישור הבא

 

 

 

 האם איבדנו את היכולת להאחז בקרקע

–  התיאוריה של קרל יונג
– "אפשר גם בלי החרמון"
– גם על עגבניות אפשר לוותר
– האחזות הפלסטינים באדמה לפי דרוויש
– לחזור לקופסת הקרן הקיימת

לפני זמן מה הופיעה בארצות הברית ביוגרפיה של קרל יונג, מחלוצי הפסיכואנליזה, שהיה גם בר פלוגתה של זיגמונד פרויד. יונג פיתח בין היתר תיאוריה של אל-מודע, כחלק של הנפש המורכב הן מחוויותיו האישיות של הפרט והן מן החוויות התרבותיות המשותפות לחברה אליה נולד, והעוברות מדור לדור.

.

לפי יונג מתגבשים בכל עם היסודות הכלל אנושיים בצורה ייחודית, לאומית או גזעית, דבר המסביר את הניגודים והמתיחויות בין העמים. יונג ראה בעליית הנאציזם בגרמניה ביטוי לתהליך -מחריד, מבהיל אך בלתי נמנע – של התגשמות היסודות הארכיטיפיים שבתרבות הגרמנית , יסודות המנוגדים מהותית לאלה של היהדות. תפיסה זו הניעה אותו למלא תפקיד מרכזי בתחום המקצועי שלו בגרמניה הנאצית ולהתעלם מכך שכל מוריו, חבריו ותלמידיו היהודים גורשו מגרמניה או נרצחו.

לגבי היהודים הגיע יונג למסקנה שאחרי אלפי שנים של חיים בלי קרקע ובלי ריבונות מדינית הם איבדו את היכולת לבסס עצמם בצורת קיום של מדינה עצמאית.

אף שרוב תלמידיו ומפרשיו של יונג היו יהודים, האשימו אותו באנטישמיות אף שהוא הסתייג בגלוי מן האנטישמיות.

לא צריך להיות אנטישמי כדי להגיע למסקנה כי העם היהודי אינו כשיר לחיים מדיניים, לקשר אל הקרקע. הרי התנועה הציונית לזרמיה השונים חתרה מראשיתה להפוך את הפירמידה של היהודי העוסק ב"לופט געשעפטן" (עסקי אוויר ביידיש). שורה של יוצרים נתנו ביטוי ליהודי הזה המעופף ונטול השורשים, החל בשלום עליכם ובתיאורי העיירה שלו וכלה בצייר מארק שאגאל שיהודיו מנותקים תדיר מהקרקע.

"אפשר גם בלי החרמון"

נדרשתי לתאוריה של קרל יונג בעיקבות דברים שכתב ב"הארץ" ד"ר אורי בר יוסף,[ הדברים נכתבו בחודש מרץ 2000] מרצה בחוג למדע המדינה באוניברסיטת חיפה. במאמרו אומר הפרופסור המכובד כי ישראל יכולה להסתדר גם בלי החרמון. ויש לו המון נימוקים: החרמון לא מנע הפתעה גם במלחמת יום הכיפורים; יש אמצעים אלקטרוניים המאפשרים לוותר על כל אמצעי קרקעי ועוד נימוקים כהנה וכהנה.

 דומה כי זכות היוצרים ל"אפשר גם בלי" מגיעה לשמעון פרס, שאמר כי בעידן הטילים ארוכי הטווח אין צורך ברמת-הגולן ואין כל משמעות לעומק אסטרטגי. אחריו באה שורה ארוכה של הגיגנים בפרוטה, גנרלים של שבשבת רוח פוליטית ומומחים אסטרטגיים למיניהם.אחרי שאפשר בלי הגולן ובלי החרמון צפויים לנו עוד הרבה "אפשר בלי". אפשר בלי בקעת הירדן, אפשר בלי ההתנחלויות, אפשר בלי הגליל, אפשר גם בלי ירושלים, אפשר גם בלי הנגב, ובוודאי אפשר גם בלי מדינת ישראל.

היתה לי באחרונה שיחה עם קצין בכיר, שהראש שלו עדיין לא הורעל ב"אפשר בלי". הוא אמר לי כי כל הדיבורים הללו הם קישקוש גמור. מלחמת המפרץ הוכיחה כי גם המדינה בעלת הטכנולוגיה המפותחת ביותר בעולם, שכתשה את עיראק בטילים ובהפצצות משך שבועות ארוכים, נזקקה בסופו של דבר לשרשרות הטנקים כדי להכריע את המערכה. העובדה שניתן לשלוח אלינו טיל ממרחק מאות קילומטרים איננה מקטינה את הסכנה שאלפי טנקים סוריים יגלשו לתוך הגליל. בסיבוב הבא,אם זה יהיה מגבולות ה-6 ביוני. [היום כבר אין צבא סורי שיגלוש מהגולן. אך תארו לכם הייכן היה דעאש אם היינו מקבלים את עצותיהם של "אפשר בלי" – פברוא 2006]

אך לביטוי "אפשר גם בלי" יש משמעות עמוקה יותר מן העמדה הטקטית או האסטרטגית. הביטוי הזה מבטא אולי את העובדה שהעם היהודי בעצם איננו כשיר לחיים מדיניים על קרקע משלו.
גם על עגבניות אפשר לוותר

אפשר גם בלי עגבניות

לעניין הכושר שלנו להאחז בקרקע שייך גם הסיפור הבא:

פרופסור הלל וייס ספר לי כי בשיחה שהיתה לו בשעתו עם דן מרידור, כשהיה שר האוצר, אמר לו מרידור כי אם אפשר לקנות עגבנייה במקום כלשהו בעולם, שהיא זולה יותר מעגבנייה המיוצרת כאן, יש לוותר כאן על ייצור עגבניות ולהעדיף יבוא של עגבניות. אמירה זו, אומר פרופסור וייס, היא הביטוי לתלישות מן הקרקע.

 

 

היחס הזה לעגבנייה בא לביטוי במדיניות הישראלית שיש בה כבר קונסנזוס דה פקטו מימין ומשמאל. אנחנו "יכולים בלי" ומוותרים בקלות דעת מטורפת על שטחי מולדת וכמעט אין פוצה פה ומצפצף. סאדאת לא היה מוכן לוותר על גרגר אחד מאדמת סיני הקדושה, שהיסטורית לא היתה מעולם חלק ממצריים. אסד אינו מוכן לוותר על אבן אחת מאבני הגולן שמלבד זכותנו ההיסטורית עליו שלטה בו מדינת ישראל יותר שנים מאשר סוריה. והפלסטינים, עם שהציונית הקימה ועיצבה, לא יוותרו על אף גרגר מאדמת פלסטינה.

האחזות הפלסטינים באדמה לפי דרוויש

צריך לקרוא היטב את מחמוד דרוויש כדי ללמוד לא רק מה הפלסטינים שואפים לעשות לנו, אלא גם כיצד הם מטפחים את הקשר שלהם לקרקע.

הוא קורא לנו להסתלק::"תמותו במקום שתרצו אך אל תמותו בינינו". : "הגיע הזמן שתסתלקו/ ותשכנו היכן שתרצו אך אל תשכנו בינינו/ הגיע הזמן שתסתלקו/ לנו העבר כאן/ לנו זעקת החיים הראשונה/ לנו העבר כאן/ לנו ההווה וגם העתיד..

אך דומה שהמשפט החשוב ביותר בשיר הזה הוא "לנו יש את שאין לכם: מולדת".

ובשיריו האחרים הוא נותן ביטוי לקשר העמוק אל האדמה: "לסרק את חיטתנו בריסים. ללכת קלים על אדמתנו,/ לקדש את שעות לפני הערבים על עצי האזדרכת…"

לחזור אל קופסת הקרן הקיימת

כשהייתי ילד היתה תלויה על הקיר, בכל כיתה, הקופסה הכחולה.היתה זו הקופה הקטנה של הקרן הקיימת,עליה מצויירת מפת ארץ ישראל ("מדן ועד באר שבע"). בכל יום שישי היה כל ילד חייב להביא כמה פרוטות ולהטילן לתוך הקופסה "קודש לגאולת אדמת ארץ ישראל".

 

החינוך הבית"רי שקיבלתי גרם לי להתמרד במנהג הזה. כי בבית"ר למדו אותנו את שירו של אורי צבי, "אמת אחת ולא שתים":

"רבותיכם לימדו: ארץ בכסף נקנית

קונים את הניר ותוקעים בו מעדר

ואנוכי אומר: אין ארץ בכסף נקנית

ובמעדר חופרים וקוברים את המת"

בכל יום שישי היתה חוזרת הסצינה. כל ילד נגש לקופסה ובחגיגיות מטיל את הפרוטה. אני הכרזתי שוב ושוב כי איני תורם. פעם אף הפגנתי בדרך של קריעת מטבע נייר של כמה אגורות (שהאוצר הנפיק בשנות החמישים) מעשה שגרר אחריו עונש והזמנת ההורים לשיחה עם המחנך.

היום, בעקבות החלטת בית המשפט העליון, מן הראוי להקים מחדש את הקרן הקיימת. לא זו שמתחזקת יערות ומספקת כרטיסי טיסה לפקידיה. קרן קיימת ממש לגאולת הארץ, לקניית אדמות. קרן שהתקנות שלה יהיו כמו תקנות הקרן המקורית- רכישת אדמות שתישארנה לצמיתות בבעלות העם היהודי, לא יימכרו אלא יוחכרו ורק ליהודים.

 

זו גם ההזדמנות לחדש את בולי הקרן הקיימת שהיו מודבקות על כל תעודה והיו חלק מן המכשיר החינוכי להנחלת ארץ ישראל בדור שבו ארץ ישראל לא היתה מלה גסה.

בג"ץ מחלק קרקעות לערבים

כינונה מחדש של הקרן הקיימת דרוש כהפגנה נגד החלטת בג"ץ, שחייבה את המדינה להקצות אדמות לערבים גם בישובים יהודיים. אך ההפגנה לא תפתור את הבעיה שבה הבג"ץ העמיד אותנו מול רגע האמת של המדינה היהודית.

לפני כמה חודשים כתבתי כאן קטע מבדח על "הבגץ האחרון" בו יגיש מישהו עתירה שתבקש לקבוע כי מדינת ישראל אינה חוקית. הבג"ץ יחליט כי העתירה צודקת ואחרון השופטים יכבה את האור.

מסתבר שבמדינת היהודים – ההופכת במהירות למדינת כל אזרחיה ולעתיד גם בלי יהודייה - הגבול בין סיפור מבדח למציאות מפחידה דק מאד. בית המשפט העליון הסתמך בפסק דינו בין היתר על מגילת העצמאות. האם נעלם מעיני השופטים הנכבדים כי באותה מגילה נאמר גם כי מדינת ישראל מושיטה יד שלום לשכניה וכי היד הזו נשארה תלויה עד היום? האם נעלם מעיני השופטים הנכבדים כי במרחק יריקה מבניין בית המשפט העליון מטילה הרשות הפלשתינאית עונש מוות על כל ערבי המוכר קרקע ליהודים? האם נעלם מהם כי חוק כזה קיים גם בירדן?

אורי צבי אומר באותו שיר:

"רבותיכם לימדו: יש אמת אחת לאומות:

דם תחת דם – ולא היא אמת יהודים"

ואנוכי אומר: אמת אחת ולא שתים

כשמש אחת וכשם שאין שתי ירושלים".

שום דבר לא נעלם ודאי מעיניהם של השופטים המלומדים. אבל להם יש תפיסה מה צריכה מדינת ישראל להיות, ואני מרשה לעצמי לומר שתפיסה זו חותרת תחת עצם אושיות המדינה ומשחקת לידי אויבי ישראל.

באותו נושא ראה ראיון עם יעקב חרותי