למעלה: תחנת הרכבת הישנה בסבסטיה. למטה: אחד הבתים בעמונה לפני הריסתו (שתי התמונות ויקישיתוף).
ערב יום הדין הוא זמן לחשבון נפש לאומי. מה קרה לעם הזה שבראיונות ראש השנה מכריז ראש הממשלה המושחת ביותר בתולדותיה כי צריך לסגת מכל השטחים ואין איש פוצה פה ומצפצף. מה קרה לעם הזה שקיבל בשיוויון נפש ובאדישות את שרשרת הנסיגות מסיני, מחבל ימית מגוש קטיף מצפון השומרון ובקרוב מביקעת הירדן ומירושלים ועוד מעט כבר לא יהיה מנין לסגת.
בניסיון למצוא את הפרספקטיבה למה שהיה ומה שקרה העליתי מארכיוני מאמר שפרסמתי ב"ידיעות אחרונות" לפני 34 שנים ב-10.10.74. אני מביא בזה את המאמר בשלמותו ללא אף שינוי ואת המסקנות אשתדל להסיק ויסיק כל קורא.
להלן המאמר:
מהפכת הכיפות הסרוגות
"משך שנים רבות היתה לחובשי הכיפות הסרוגות תדמית של "ילד טוב ירושלים. חביבים, אדיבים, משכילים ובלתי מזיקים. הם נהנו מאהדת כל החוגים כמעט. גם המתנגדים החריפים ביותר של המפלגות הדתיות ראו בהם תופעה חיובית, מעין פלא גנטי של ילדים מחוננים שנולדו להורים לא כל כך מוצלחים.
בשבועות האחרונים נתברר לפתע, כי "הילד הטוב" מסוגל גם להשתולל, לנשוך, להפגין, להפוך את המדינה על פיה ולשגע את צה"ל. תנועת ההתנחלות ההמונית שאירגן "גוש אמונים" גילתה לפתע לציבור כי מאחורי החזית הסימפטית של הכיפות הסרוגות מסתתר הר געש שתנועות המחאה למיניהן, אשר נולדו לאחר המלחמה, הם משחק ילדים לעומתו.
מה קרה כאן?
מעטים מבינים כי למעשה נחשפת עתה לעינינו ניצניה של מהפכה חברתית, העתידה להטביע את חותמה על החברה הישראלית כולה. למהפכה זו יש כל המרכיבים שבכוחם לחולל תמורה חברתית: חומר אנושי מעולה, דבקות חסרת לאות במטרה, אמונה עמוקה בצידקת הדרך ומסגרות ארגוניות מגובשות.
על מנת להבין את טיב המהפכה הזו יש לדעת כיצד צמח דור הכיפות הסרוגות ומהו הדבק המגבש אותו.
השוואה בין דור הכיפות הסרוגות לבין המפלגות הדתיות היא מקור אי ההבנה לאופיה של המהפכה שהולידה את תנועת ההתנחלויות. השפעתן של המפלגות הדתיות על דור זה היא שולית, אף כי הן תרמו תרומה לא מבוטלת לבנין הכלים שגיבשו דור זה.
מעצבי דור הכיפות
מה שעיצב את דור הכיפות הסרוגות היא מערכת חינוכית מפוארת, שעוצמתה לא פגה במרוצת השנים. בראשה עומדים אישים בעלי שעור קומה חינוכי, שאין דווגמתם כמעט במערכת החינוך החילונית.
על רקע ההידרדרות המתמדת של מערכת החינוך הציונית החילונית – שכשלונה העיקרי הוא באי יכולתה להקנות את הערכים שבהם דגלו ראשיה – בולטת הצלחת מערכת החינוך הדתית. ביטויה העיקרי של הצלחה זו הוא בהקניית מערכת ערכים והשקפת עולם מגובשות, המעצבות אורח התנהגות מרוסן, שורשים עמוקים בתרבות ישראל ובתורתו, ןיציבות נפשית שביטויה אמונה.
מקור הכוח: המחנכים
מערכת החינוך הדתית שואבת את עיקר כוחה מן האישים העומדים בראשה. אישים אלה, הרחוקים מכל פעילות פוליטית, הם תופעה חריגה בחברה הישראלית השקועה בעבודת האלילים החמרנית. הם אינם מגישים קבלות על דלק ומוניות, אים תובעים דמי "שעות נוספות", אינם שובתים, אינם הופכים את תורתם קרדום לחפור בו.
המדובר הוא בעיקר בראשי הישיבות הגדולות, המבלים עם תלמידיהם כל היממה כולה, ומגשימים בגופם ובנפשם את אשר הם מטיפים לתלמידיהם, קונים את הערצתם ומטביעים עליהם את חותמם.
במשך שנים היה דור הכיפות הסרוגות רחוק מפעילות פוליטית. הוא הסתפק בתרומתו להתישבות הקיבוצית ובטיפוח מסגרותיו החינוכיות שתכליתן אחת: לעצב יהודי.
הכיפות והקיבוצניקים
המודעות הפוליטית של דור זה החלה להתעורר בעקבות מלחמת ששת הימים והפכה לכוח שאת ניצניו רואים בימים אלה בעקבות מלחמת יום הכיפורים. לוחמי הכיפות הסרוגות בלטו במלחמות ישראל לא רק במעשי הגבורה שלהם אלא בחוסן הנפשי שגילו לאחר המלחמות וביחוד לאחר המלחמה האחרונה. הציבור הדומה ביותר למנטליות של דור הכיפות הסרוגות בקרב החילוניים הם בני ההתיישבות העובדת וביחוד בני הקיבוצים. הדימיון מוצא את ביטויו בעיקר בנכונות להקרבה ובקיום מסגרות חברתיות מגובשות.
רק עיוור איננו רואה את הסחף המתחולל זה שנים בחברה הקיבוצית בעבר קראו לזה "משבר", כינוי שנועד להצביע על זמניותה של התופעה ועל התקווה כי תחלוף. אולם מי שעוקב אחרי פרסומי התנועה הקיבוצית, מ"שיח לוחמים" ועד "בין צעירים" ו"שדמות", לא יכול שלא לראות את הסחף הזוחל של החברה הקיבוצית, את התערערות עולמה ואת חיפושי הדרך שלה המוצאים בין היתר ביטוי קטן ממדים אך רב משמשעות בשיבה ליהדות בצורות שונות. אם התנועה הקיבוצית, בה מרוכזת לכל הדעות העילית של היהדות החילונית, הגיעה למשבר ערכים עמוק כל כך, קל וחומר החברה החילונית כולה, שפרותיה הקדושות נשחטו ופשה בה ניהיליזם המערער את עצם קיומנו.
סיטואציה היסטורית זו היא שיצרה את הבסיס להתעוררות הפוליטית של דור הכיפות הסרוגות שבתנועת ההתנחלות בא לביטוי רק חלק מן הפוטנציאל הגנוז בו.
הציבור המאורגן במדינה
רבים שאלו עצמם כיצד מצליחים צעירים אלה לארגן עשרת אלפים איש לעליה ליהודה ושומרון תוך לילה. לאסוף אלפים להפגנה תוך שעתיים ללא שימוש באמצעי התקשורת ההמוניים. לחדור שוב ושוב ליהודה ושומרון על אף אלפי החיילים והכספים שצה"ל מבזבז בניסיון לעוצרם. השגים אלה התאפשרו הודות לעובדה שציבור זה הוא החברה המגובשת ביותר בסקטור העירוני של ישראל. שנים ארוכות של חיים במסגרות משותפות – ויש לזכור את תנועת בני עקיבא שהיא כיום התנועה היחידה ששמרה על רוח תנועת הנוער שהיתה פעם נחלת כל התנועות – יצרו קישרי הכרות וידידות הנמשכים שנים. קשרים אלה אינם ניתקים בגיל הבוגר כמקובל בחברה החילונית והם נמשכים בבית הכנסת בו מתחזקות הכרויות מימים עברו, ונולדות היכרויות וידידויות חדשות. מציאות זו יוצרת מצב שהציבור של חובשי הכיפות הוא הציבור המאורגן ביותר במדינה ודי בכמה צלצולי טלםפון כדי להפעיל אלפי אנשים.
הניסיון של קבוצות שוליות שונות להדביק לציבור זה נטיה לפוטש הוא מגוחך. דור הכיפות הסרוגות תופס עמדות מפתח באוניברסיטאות, בתעשיה, בחקלאות ובצה"ל. הרצון לייחס לדור זה כוונה לחולל הפיכה בלתי דמוקרטית הוא חסר שחר כל כך שאינו ראוי לדיון רציני.
ה"סכנה" ממנה חוששים
עם זאת אין מתנגדי הכיפות הסרוגות צריכים להתעלם מ"סכנה" חמורה יותר. הסכנה שהכיפות הסרוגות יוציאו את החברה הישראלית מן השיתוק שאחז בה מאז המלחמה. ישחררו אותה מן ההסתאבות והרדיפה אחר מותרות ויפיחו בה אמונה בעם ישראל בארץ ישראל ובתורת ישראל".
עד כאן הדברים שכתבתי ב-10.10.74.
החלום ושיברו
מה נותר מן החלום הגדול והאמונה העמוקה, שהיתה אז נחלת רבים ואני הייתי להם לפה?
בחוסר צניעות עלי לומר כי התחזית שלי לגבי מהותה של מהפכת גוש אמונים התאמתה. בעת שהמאמר נכתב התייחסה התקשורת לחובשי הכיפות הסרוגות באהדה ואל מפעל ההתנחלויות התייחסו כאל מעשי קונדס. הרב שמואל אבידור הכהן ז"ל, שהיה אז משתתף קבוע ב"ידיעות אחרונות" כתב שי "החגיגה תסתיים "כשייגמר החופש והנערים השובבים יחזרו מן הפעולה הצופית הביתה. בישיבת מערכת הצעתי לראיין את חנן פורת, בנימוק שהוא עתיד להיות ראש ממשלה אך דבריי נתקבלו בביטול.
גוש אמונים היה אכן, כפי שצפיתי, התנועה הפוליטית היחידה של העת החדשה, שחוללה שינוי מכריע בדמותה של המדינה .
אבל טעיתי בתקווה שהגוש "יוציא את החברה הישראלית מן השיתוק שאחז בה מאז המלחמה. ישחרר אותה מן ההסתאבות והרדיפה אחר מותרות ויפיח בה אמונה בעם ישראל בארץ ישראל ובתורת ישראל".
זה לא קרה ועל כך בוכה הנביא.
(הערה: המאמר נכתב ביום חול ונשלח אוטומטית על ידי התוכנה של האתר. אם הוא מגיע בשבת או במועד אין בכך חילול שבת ויש לראות זאת כמעין פעולה של שעון שבת).
