ארכיון הקטגוריה: תהליך השלום

ציפי ליבני והתכנית הסעודית

נכתב ב-2006 כשציפי היתה שרת חוץ. זה אקטואלי היום כמו אז [אוגוסט 2014]

משה דיין נהג לומר כי יש שלושה סוגי קצינים. יש קצין מוכשר וחרוץ וזה סוג הקצינים שהיה רוצה בהם. הם המעולים ביותר. יש קצינים טיפשים ועצלנים והם חצי צרה. הגרועים ביותר, נהג דיין לומר, הם קצינים טיפשים שמגלים חריצות רבה. מאלה יש להיזהר כמו מפני אש, כי נזקם מרובה.

מה שנאמר על קצינים ניתן להיאמר על שרי חוץ. יצחק שמיר היה חכם וחרוץ. סילבן שלום אינו חכם גדול ומדינאי קטן מאד אבל די עצלן. מתרוצץ בעולם, אך מסתפק בצילומי ראווה ולא נוקט יוזמות משוגעות. לציפי לבני יש הכבוד להיות שר חוץ מן הסוג השלישי.

דיאודורנט לסרחונות שרון

עד למלחמה היא נחשבה לשרה מוצלחת. העובדה ששימשה דאודוראנט לסרחונותיהם של שרון ואולמרט נסלחה לה. היא מה שנקרא בעידן המודרני פוליטיקאית טלגנית. הרי איש לא יודע עליה כלום מלבד הופעותיה בטלוויזיה. היא נאה, מדברת ברהיטות (בעברית בלבד) ועושה רושם של אדם רציני וישר. המלחמה, שחשפה הרבה פגעים ומכשלות, חשפה גם את ערוותה. את האנגלית המוגבלת שבפיה, את אי הבנתה מה קורה בעולם ועכשיו אפשר לומר גם את העדר חכמתה, בלשון המעטה.

ביום השלישי למלחמה כבר היתה לה תכנית של " מוצא מדיני" , כלומר כניעה מיידית לחיזבאללה. אך אולמרט אפילו לא הסכים להיפגש עמה. עכשיו, דווקא עכשיו, היא מכריזה שצריך לפנות מאחזים בלתי חוקיים. ביטוי לאובססיה של נסיכי חרות לשעבר שנהיו יותר שמאל מן השמאל.

אך כשהיא מדברת על התוכנית הסעודית כעל אופציה מדינית שתאפשר לנו לקיים ברית עם המדינות הערביות " המתונות" ועם ארצות הברית גם יחד נגד הטרור האיסלמי היא מתגלה כחסרת חכמה אם לא סהרורית.

מלכודת פתאים

סעודיה היא האם-אמא של הטרור האסלאמי. " תכנית השלום הסעודית" היא מלכודת שרק פתאים נופלים לתוכה.

המשטר הסעודי הוא משטר אסלאמי קיצוני, המדכא באכזריות את מתנגדיו. הוא גם משטר מסואב, המחלק את כספי הנפט בין משפחת המלוכה והמקורבים לשלטון. קיומה של סעודיה תלוי בהגנה האמריקנית – בעבר מפני סאדאם חוסיין ועתה מפני איראן ומפני חתרנים אסלאמיים, המבקשים למוטט את שלטון המלוכה.

הסעודים הם רק " כאילו" בעלי ברית של האמריקנים. מאפשרים להם להחזיק בסיסים על אדמתם אך אסרו עליהם להשתמש בבסיסים אלה נגד אפגניסטן ונגד עיראק. הם כאילו חלק מן החזית נגד הטרור, אך ממשיכים לשלם תמלוגי ענק לכל ארגוני הטרור בעולם, כדמי הגנה. מן האמריקנים הם מונעים מידע חיוני על הטרור.

תומאס פרידמן ויקישיתוף יוצר Charles Haynes

 שירת את התעמולה הסעודית. תום פרידמן.

עבדאללה מלך סעודיה ויקישיתוף

עבדאללה מלך סעודיה ויקישיתוף

 

יוזם "התכנית הסעודית", יורש העצר עבדאללה.

מסע יחסי ציבור

אחרי ה-11 בספטמבר, כשנתגלה כי רוב הטרוריסטים בשלושת המטוסים המתרסקים היו סעודים, חלה התפכחות בארצות הברית מן האשליה שסעודיה היא בעלת ברית במלחמה בטרור. דבר זה הניע את הסעודים למסע אינטנסיבי של יחסי ציבור לשיפור תדמיתם.

" התכנית הסעודית" היתה חלק ממסע זה ומי שסייע להם בכך הוא הפרשן היהודי של ה" ניו יורק טיימס" תום פרידמן.

התכנית נולדה כאילו במקרה בסעודה אליה הזמין יורש העצר הסעודי עבדאללה את תום פרידמן.

פרידמן סיפר כי בשיחה עם יורש העצר, עבדאללה בן עבד אל-עזיז אל-סעוד (שהוא השליט דה פקטו של סעודיה) העלה בפניו פרידמן רעיון מקורי: יכריז יורש העצר כי אם תיסוג ישראל לגבולות 67 יסכימו חברות הליגה הערבית לכונן עמה יחסים דיפלומטיים ומסחריים מלאים ולספק לה ערבויות ביטחוניות.

ואז, מספר פרידמן , הסתכל בי יורש העצר בתדהמה ושאל: " האם פרצת את שולחן הכתיבה שלי?" . הוא הסביר כי ממש דברים ברוח הצעתו של פרידמן מוכנים בנאום כתוב שהוא מבקש לשאת.

העובדה שפרידמן אכל את הלוקש הזה עודדה את הסעודים והם ראו בה סדק דרכו יוכלו להשפיע על דעת הקהל האמריקנית. התוכנית צברה תאוצה, קרמה עור וגידים.

על התוכנית ברך בשעתו ערפאת וכמה מדינות ערביות, איך לא. גם שמעון פרס הגיב בהתלהבות ובשיחותיו באירופה קרא לאירופים לקדם אותה. אפילו הנשיא משה קצב, שאינו מחמיץ אף הזדמנות לומר משהו על כל נושא, הכריז כי " כל הצעה בעולם הערבי שרוצה לחיות איתנו בשלום, זו הצעה שצריך לעודד אותה" . לא ברור אם אמר את הדברים בין יחסיו עם א" ליחסיו עם ב" ג" או ד".

עכשיו הצטרפה ציפי לבני למצעד האיוולת הזה ורואה בתכנית בסיס לפתרון מדיני.

עוד על התכנית הסעודית

אפרים הלוי מתחפש לאיסמעיל הניה

ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, החליט להתחפש עוד לפני פורים.  לפני שבועיים  הוא " נכנס לנעליו" של ראש המודיעין הפלסטיני ובמאמר ב" ידיעות אחרונות" הוא משיא שורה של עצות ל" אדוני ראש הממשלה" .  האדון הזה הוא איסמעיל הנייה.

מה פתאום מוצא ראש המוסד הישראלי לשעבר, היודע בדיוק מיהו הנייה וכמה דם יש על ידיו,  לייעץ לאיש הזה כיצד להתמודד נגד ישראל.

הלוי מדבר בגוף ראשון כאילו הוא באמת ראש המוסד של הנייה. הניתוחים והעצות שהוא נותן לו טובות מאד: מעמדנו הבינלאומי (כלומר: שלנו הרשות הפלסטינית) לגמרי לא רע. פוטין הזמין אותנו, מצרים טורקיה וירדן השלימו עם נצחוננו וההתנגדות לנו באירופה ובארצות הברית נחלשת. חסל את האנרכיה ברשות כי אם לא תעשה זאת, הישראלים ינצלו זאת כדי להיכנס שוב. תיזהר מאמריקה. היא בת ברית של ישראל אך כשהיא פועלת למען האינטרסים שלה היא מסוגלת לפעול גם נגד ישראל.

לא נוכל לקיים את האג’נדה שלנו בלי שיתוף פעולה עם ישראל. הישראלים רואים בך איום אמיתי והם מחכים שתכיר בהם אבל " השינוי בתפיסת המציאות של ישראל קרוב" .

המאמר פורסם בידיעות אחרונות ובמקביל ב" ניו רפאבליק" .

איני יכול להסביר את המאמר של הלוי אלא בכך שנועד להכשיר את דעת הקהל בישראל ובעולם, להשלים עם החמאס כמו שהוא.

 לא להתקיף את אירן (תוספת יוני 2010)

 ביולי 2998 פורסם ראיון של הלוי בשבועון "טיים".

"תקיפה באיראן עלולה להשפיע על ישראל למשך 100 שנה", כך אומר ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי בראיון למגזין "טיים" האמריקני. לדבריו, תקיפה באיראן עלולה להיות הרסנית לישראל ולאזור. עם זאת, אומר הלוי כי תקיפה איראנית בישראל לא תגרום נזק רב משום שמרבית הטילים האיראניים ייורטו על ידי מערכות ההגנה של ישראל.

הלוי מסביר בראיון, כי לתקיפה ישראלית תהיה השפעה שלילית על דעת הקהל בעולם הערבי וכי תקיפה כזו צריכה להתבצע רק כמפלט אחרון.

הלוי לא התייחס לשאלה מה יקרה אם אחד הטילים שלא תצליח ישראל ליירט יהיה טיל גרעיני.
 
 
 
 
י

טיל אירני על כן שיגור

טיל אירני על כן שיגור

" יציאת מצרים זה לא מה שחשבתם"

.

david-inbar

מציג תיאוריה " מטורפת". ד"ר דוד ענבר. (צילום: זאב גלילי)

מרץ 2012

מאז פורסם המאמר הלך דוד ענבר ז"ל לעולמו.

השבוע הופיע ספר חדש מפרי עטו ולהלן קישור המדווח עליו

http://www.massa.co.il/ifcha-mistabra.asp?1=1&from_search=

 

הארכיאולוגים טוענים כי אין כל ממצא המאמת את סיפור יציאת מצרים * ד" ר דוד ענבר סבור כי כולם טועים וכי לא חיפשו במקום הנכון ובזמן הנכון * הוא מקדים את זמן האבות באלפיים שנה וטוען כי יוסף היה מייסד שושלת מלכים עברים ששלטו על מצרים * תיאוריה מהפכנית או מדע בידיוני?


ד" ר דוד ענבר נראה אדם נורמאלי לגמרי, אף שבאקדמיה סבורים כי התיאוריה שלו מטורפת לחלוטין. ד" ר ענבר טוען, בניגוד לדעת רוב הארכיאולוגים, כי התנ" ך הוא תעודה היסטורית, שכל מה שכתוב בו משקף בדייקנות אירועים שהיו. הקהילייה הארכיאולוגית טוענת כי אין שום ממצאים המאמתים את סיפור האבות, יציאת מצרים וכיבוש הארץ.

ד" ר ענבר מציג תיאוריה " מטורפת" , שנקודת המוצא שלה הוא טעות שטעו כל החוקרים לדעתו, לגבי הזמן שבו התרחשו האירועים המתוארים בתנ" ך.

רשות הדיבור לד" ר ענבר:

" לחפור עמוק יותר"

" כשאומרים לי שאין שום עדות ארכיאולוגית על מה שכתוב בתנ" ך, כי לא מצאו שום דבר בעומק 3 מטרים, אני שואל את אולי צריך לחפור במקום אחר. אולי לחפור בעומק אחר.

" לפי התיאוריה של החוקרים חי אברהם אבינו, אם בכלל היה מישהו כזה, במאות ה-18 עד ה-20 לפני הספירה. בתקופה הנקראת תקופת הברונזה התיכונה.

" הואיל ואין שום שריד מתקופה זו באזור באר שבע המסקנה היא שמישהו כתב חיבור שנועד להצדיק את ישיבתנו בארץ וייחס עצמו לאב קדמון, שלא היה ולא נברא" .

" המלך הוא עירום"

" אכן, באזור באר שבע לא מצאו בתקופה האמורה שרידי כלים, עצמות ומזון. מה שמצאו היו שרידים מתקופות שקדמו לתקופה בה חיפשו.

" אמרתי לעצמי: אולי כדאי לבדוק את הממצאים שבתקופות קדומות יותר ולראות אם אלו מתאימים למה שכתוב בתנ" ך. מבדיקה ראשונית שעשיתי בא לי לצעוק: "המלך הוא עירום". ההנחות של המחקר לגבי תקופתו של אברהם אבינו שגויות באלפיים שנה" .

ומה מצאו בתקופה הקדומות?

ד" ר ענבר לא חפר שם בעצמו אלא מבסס את התיאוריה שלו על מחקרים שפורסמו במהלך השנים:

" מצאו שהייתה כאן תרבות של רועים. מצאו גם סגנון מסוים של ייצור כלי חרס וכלי מתכת. פעם ראשונה שאדם השתמש במתכת, עץ, חמר ובאבן בעת ובעונה אחת.

לא אכלו חזיר

" המרעה כאן התאפשר הואיל וכמות המשקעים הייתה גבוהה בהרבה מאשר היום. במחקרים ארכיאולוגיים מצאו שרידי אבקנים של אלון התבור, עצי אשל ועצי אורן. אלון התבור זקוק לכ-600 מילימטר משקעים.

" הם אכלו בעיקר בשר בקר, צאן ומוצרי חלב.

" עוד דבר מאד משמעותי נמצא באזור זה. לא אכלו כאן חזיר, שנאכל בכל מקום אחר בארץ באותה תקופה" .

בתים תת קרקעיים

" תושבי האזור התגוררו במבנים תת קרקעיים. מבנים אלה, בעומק של שניים שלושה מטרים בתוך אדמת ליס, שמרו על טמפרטורה קבועה של 23-24 מעלות. מתחת למפלס המגורים היו בורות בצורת פעמון שהגיעו עד למי התהום.

" בבקעת באר שבע היו שלושה עשר ישובים כאלה ועוד אחד כ-20 קילומטרים דרומית לבאר שבע. באותה תקופה לא היו מבנים כאלה במקומות אחרים בארץ. לעומת זאת נמצאו מבנים דומים בחרן, שממנה בא אברהם לבאר שבע" .

" תכף אחזור"

מה לכל זה וליציאת מצריים אני שואל?

ד" ר ענבר: " אם אברהם חי 4400 שנים לפני הספירה, כל הסיפור משתנה. בתנ" ך כתוב שהאבות ישבו בארץ 215 שנים. זה משך הזמן שישבו בערך תושבי הבתים התת קרקעיים בבאר שבע. הם החלו בשנת 4400 לפני הספירה לערך עד 4250 לפני הספירה.

david-inbar-book

שער ספרו של ד"ר דוד ענבר.



" ואז מוצאים שהבורות הפעמוניים נאטמו בלוחות אבן ובתוכם כלים. פשוט עזבו את המקום בצורה מסודרת, לא בחיפזון. השאירו הכל בבורות ונעלמו מן השטח. יוחנן אהרוני בספרו על הארכיאולוגיה של ארץ ישראל אומר שזה כאילו הציבו שלט: "תכף אשוב".

" היציאה הזו היא הירידה למצרים. מה אמר יוסף כשפגשו אותו אחיו? הוא אמר להם לא לחוס על רכושם ולא להביא עמם כלום כשיבואו. והם עזבו והגיעו למצרים" .

במצרים העליונה

כן, אני מקשה, אבל הרי גם במצרים לא מצאו כל שרידים של בני ישראל.

ד" ר ענבר: " אם הארכיאולוגים חיפשו עד כה בתקופה הלא נכונה הנה מתברר כי חיפשו גם במקום הלא נכון.

" בשנות השמונים הייתה משלחת של המוזיאון הסמיטסוני בניו יורק שעשתה סקר לקראת בניית סכר אסואן. הם הגיעו למסקנה שלפני 4500 שנה הייתה כל מצרים מרוכזת בחלק הדרומי (מצרים העליונה) ולא בחלק הצפוני. לא היה שום ישוב באותה תקופה בחלק הצפוני. כי כל האזור היה מכוסה מים.

" כלומר: צריך לחפש את בני ישראל במצרים העליונה. ושם אכן מצאו תרבות כלקוליתית. אלה שכתבו את תולדותיה של התקופה הכלקוליתית בבאר שבע קבעו שיש דמיון מדהים בינה לבין התרבות הכלקוליתית במצרים.

" אם זה נכון אז בני ישראל השליטו את התרבות החומרית שלהם על מצרים. יותר מזה. אני טוען כי בני ישראל בעצם השתלטו על מצרים" .

שושלת מלכי יוסף

כאן מפליג ד" ר ענבר על כנפי התיאוריה הנשמעת כסיפור מדע בידיוני. לפי התיאוריה של ענבר, יוסף לא היה סתם איזה מינהלן בחצרו של המלך פרעה. יוסף היה מייסד שושלת מלכים עבריים ששלטו על מצרים עד למהפך של " ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף" .

הוא מספר: " הלכתי לקברות המלכים המצריים ומצאתי 24 מלכים עם שמות עבריים שכתובים בתנ"ך. כולם צאצאים של יעקב. הם קבורים במצרים העליונה וכל הקברים ריקים כי בני ישראל לקחו אותם. שושלת זו נמשכה 350 שנה – מן הירידה למצרים ועד להולדת משה.

" מן הממצאים הארכיאולוגיים של אותה תקופה קל להבחין בין מצרים לבין בני ישראל. המצרים היו קרחים ושחרחרים ובני ישראל היו לבנים. גובה המצרים מטר ארבעים וחמש, הישראלים מגיעים לגובה מטר 75. זאת אני למד מגודל הקברים. המצרים נקברו עם הרגליים צפונה והראש דרומה. הישראלים עם הראש צפונה והרגלים דרומה.

עשר המכות

ד" ר ענבר טוען כי מצא הוכחות לעשר המכות. " יש תעודה מדהימה שמצאו במצרים העליונה מן המאה השמונה עשרה לפני הספירה. התעודה מספרת על שואה נוראה שפגעה במצרים. כל המים הופכים לדם, חושך, הארץ מסתובבת כחוג גלגל הקדר, הלידות נפסקו, כל הנשים הפילו" .

את המכות מסביר ד" ר ענבר בשורה של הסברים אסטרופיסיקליים (פגיעת הירח בכדור הארץ) המזכירים את התיאוריה של עמנואל וליקובסקי (מדען שנוי במחלוקת. ספריו " עולמות מתנגשים" ו" תקופות בתוהו" פורסמו בראשית שנות החמישים, עוררו סערה בעולם, תורגמו לתריסר שפות ומוסיפים להתפרסם).

" סיני אינו סיני"

" בני ישראל" , אומר ד" ר ענבר, " לא היו בחצי האי סיני אפילו שניה אחת. מדבר סיני נמצא מסביב להר סיני השוכן בסודן, באשד הרביעי של הנילוס. המסע היה ממצרים העליונה דרומה לאתיופיה, לארתריאה, לסומאלי, לחצי האי ערב ומשם לארץ ישראל – מהלך אלפי קילומטרים" .

 

מפת נדודי ישראל לפי דוד ענבר

מפת נדודי ישראל לפי דוד ענבר

בעל עיטור העוז

ד" ר דוד ענבר, 66, נולד ברחובות להורים יוצאי פולין. מגיל 13 התחנך בקיבוץ רמת הכובש וכשבגר היה לחבר המשק. בשרות סדיר שרת בהנדסה קרבית ולאחר שחרורו התגייס לצבא הקבע. בשנת 1966 נפצע קשה בתקרית גבול. הוא איבד את ידו השמאלית ולמרות פציעתו הקשה המשיך ללחום ולפקד על חייליו עד שפונה. הוא זכה לצל" ש על עוז רוחו ומאוחר יותר קיבל את עיטור העוז.

אחרי פציעתו עבר לחטיבת מחקר של מודיעין ומשם למחלקת היסטוריה בה שרת כראש ענף. הוא השתחרר בדרגתד סגן אלוף לאחר 25 שנות שרות.

אחרי שנפצע החל ללמוד באוניברסיטת תל-אביב – תחילה לתואר ראשון ומאוחר יותר לתואר שני, גאוגרפיה והמזרח התיכון. להתעניינות בתנ" ך הגיע בגיל מאוחר יחסית. זה היה עוד בשרותו בצה" ל. בקורס לפיקוד ומטה הוא בחר לכתוב עבודה בתנ" ך. רק אז קרא לראשונה את התנ" ך מבראשית עד דברי הימים וסיכם את כולו באינטנסיביות משך כמה חודשים. הוא החליט לעבור ללימודי ארכיאולוגיה עבד בחפירות תשע שנים ליד כפר מנחם וכן השתתף בחפירות בקרית אתא והיה מנהל חפירות בקדש נפתלי.

את התיזות המהפכניות שלו העלה בעת שלמד באוניברסיטת תל-אביב. שם לדבריו הטילו איסור חמור על תלמידים ללכת בעקבותיו והוא עבר לעשות דוקטוראט במסלול ישיר בבר אילן כשראש המחלקה היה זאב ספרן. הדוקטוראט היה בנושא גיאוגרפיה היסטורית של עמק בית שאן מסוף תקופת הברנוזה המאוחרת ועד סוף תקופת הברזל. מדריכו היה פרופסור אנסון מייני, מומחה לתקופת המקרא.

" תעודה אנושית"

שאלתי את ד" ר ענבר אם לדבקות שלו בתנ" ך יש מניע או מסקנות תיאולוגיות. הוא השיב בשלילה. הוא מתייחס לטקסט התנ" כי כאל מסמך אנושי ותעודה שהיא אמת לאמיתה. כל התיאוריה מבוססת על אירועים טבעיים. " רציתי להוכיח שהתנ" ך זה ל א בלוף" הוא אומר.

והאם העובדה שאין לו אוזן קשבת באקדמיה אינה מעוררת בו ספקות לגבי אמיתות משנתו?

ענבר: " אולי אני לא צודק בכל. אבל מה אם חמישים אחוז מדבריי נכונים?"

ראה "מה שבן גוריון החמיץ בסיפור יציאת מצרים"

מרץ 2012

מאז פורסם המאמר הלך דוד ענבר ז"ל לעולמו.

השבוע הופיע ספר חדש מפרי עטו ולהלן קישור המדווח עליו

http://www.massa.co.il/ifcha-mistabra.asp?1=1&from_search=yes




משיחי השלום של השמאל וחמוריהם

השמאל בישראל נתון בהלם חורבן אמונותיו אומר להט גולן, דוקטוראנט בן 28, בספרו " הפיתוי המשיחי" * תהליך השלום לא היה מבוסס על חשיבה רציונאלית אלא על עמדה משיחית חילונית, שהתעלמה מן המציאות * ראשית ההתפכחות של השמאל מן הטרוף המשיחי של אוסלו

כמו החמור במסורת היהודית, המבשר את בוא המשיח, מילא חבר הכנסת אברהם בורג את תפקיד המבשר של עידן משיחיות השלום של השמאל.

 שער הספר "הפיתוי המשיחי"

שער הספר "הפיתוי המשיחי"

ימים ספורים לאחר החתימה על הסכם העקרונות שנתבשל באוסלו הוא הכריז מעל בימת הכנסת: " בימים אלה תם עידן ביהדות הדתית, תם עידן המפגש של משיח מבית הרב קוק ומשיח מבית לובביץ". בימים אלה חוזר העידן של היהדות הרציונאלית, שרגליה על הקרקע ואינן במחוזות הגאולה" .

" חלפו עשר שנים" – כותב גולן להט בספר " הפיתוי המשיחי – עלייתו ונפילתו של השמאל הישראלי" – " ורגליהם של אזרחי ותושבי ישראל אכן על הקרקע, ואולם לא על זו הרציונאלית מלאת התקוות, אלא דווקא על זו האלימה, המיואשת… קבוצת מצדדי אוסלו אולי סיימה את עידן המשיחיות מבית לובביץ/, אך החלה… את עידן המשיחיות המדינית של השלום" .

גולן להט, בן 28, דוקטוראנט לפילוסופיה מדינית באוניברסיטת תל-אביב, מגדיר עצמו כאיש שמאל. חבריו, הוא אומר, נתונים בהלם חורבן אמונותיהם, חורבן אותו הוא משווה להלם שהכה את הקומוניסטים בעולם עם היוודע פשעי סטאלין. וכמו הילד בסיפורו של אנדרסן אומר להם להט: המלך הוא עירום. טעיתם לאורך כל הדרך. אינכם רציונאלים מפוכחים הנטועים בקרקע המציאות. אתם מרחפים בהזיות שווא. אתם משיחיסטים. (הניסוחים שלי – ז.ג.)

 

חבריו מהשמאל, נתונים בהלם חורבן אמונותיהם. להט גולן

חבריו מהשמאל, נתונים בהלם חורבן אמונותיהם. להט גולן (באדיבות המצולם)

המשיחיות החילונית

במונח " משיחיות" אין להט מתכוון למשמעותו במסורת היהודית. הוא מתכוון למשיחיות ללא משיח. זוהי " משיחיות חילונית" , מושג שהתגבש בקרב היסטוריונים של העידן המודרני (שמייצגם הבולט בישראל הוא פרופסור יעקב טלמון). אלה מאפיינים את העידן המודרני באידיאולוגיות המעצבות חזון גאולה אנושי, שהוא תוצר האמונה ביכולתו של האדם לעצב את העולם ואת העתיד.

האידיאולוגיות שונות מן הקצה אל הקצה – מן הקומוניזם ועד הנאציזם. אך יש להן מאפיינים משותפים:

  • · שלילת המצב הקיים . החזון המשיחי פורץ אל תוך המציאות הקיימת ושולל אותה.
  • · גאולה. החזון המשיחי לא בא לתקן את המצב הקיים, לשנותו או לשפרו, אלא לשנות את פני המציאות.
  • · שינוי מהיר . הגאולה בחזון המשיחי חייבת להיות מהירה מיידית. קפיצה גדולה מן ההווה החשוך אל העתיד הגואל. " שלום עכשיו" .
  • · אמונה ודאית . המשיחיסט החילוני סבור כי יש לו ידיעה רציונאלית ודאית שאין להטיל בה ספק לגבי מה שצופן העתיד הגואל.

מנקודת מוצא זו בודק להט את דרכו של השמאל הישראלי מן החתימה ההזויה על הסכם אוסלו ועד הפיאסקו של אהוד ברק בשיחות קמפ דייויד. הוא בוחן את ההצהרות בכתב ובעל פה, את התנהלות המשא והמתן, את האשליות ולבסוף את השבר הנורא של אל השלום שהכזיב.

" שינוי ההיסטוריה"

מן המחקר מצטיירת דמותו של שמעון פרס כמשיח הראשי של משיחיות השמאל. בפסקת הפתיחה לספרו " בראשית חדשה" כותב פרס: " הרצף ההיסטורי של ההוויה האנושית עד כה נקטע, ומציאות חדשה הולכת ונרקמת לנגד עינינו… התמורה כה יסודית, שאפשר לומר כי אנו עומדים בפתחה של ראשית חדשה, של היסטוריה חדשה" .

וסביבו של פרס מתרוצצים המשיחונים הקטנים וחמוריהם. אריאל הירשפלד, מן התמהונים שהזו את אוסלו, אומר כי ההסכם " שינה למעשה את מהלך ההיסטוריה" . ורן כהן אומר : " אנו נוגעים במשק כנפי ההיסטוריה" . ושולמית אלוני אמרה בספטמבר 1993 כי " זהו מאותם הימים בהיסטוריה שמתחילה בהם ספירה חדשה" .

" קפיצה מעל לתהום"

ואמירות כאלה מלוות באיזו תחושה של ודאות ותחושת דחיפות כאילו פעלו הדוברים על פי ספר לימוד למשיחיות חילונית. " שלום עכשיו" מסתבר איננה רק סיסמה מוצלחת. היא תודעה של המימוש המיידי המשיחי. ושמעון פרס כרגיל ממריא על כנפי הפיוט כשהוא נותן ביטוי לתחושת הדחיפות: " מי שרוצה לדלג מעל פני תהום מן הדין שיעשה זאת לא בשני צעדים אלא רק בצעד אחד" (ציטוט שהוא מביא מצ"רצ"יל).

אחת מסיסמאות שחום עכשיו

אחת מסיסמאות שלום עכשיו

תחושת הוודאות מבוססת על אמונה בדבר חוקיות המבטיחה את המשך התהליך. חוקיות היסטורית, חוקיות הקידמה הטכנולוגית, חוקיות רציונאלית. וכל אלה מובילים למסקה ש" התהליך הוא בלתי הפיך" .

ושום דבר לא יכול לערער תחושת ודאות זו. ההצהרות הערביות הן " רק כלפי חוץ" . מעשי הטרור נועדו לעצור את התהליך הבלתי נמנע של השלום. אלף החללים הם " קרבנות השלום" .

הוויתור על העבר

להט איננו נכנס לעבי הקורה של מכלול הנושאים שהפכו את כל " תהליך השלום" לחסר סיכוי מראשיתו. הוא מתמקד בעיקר בשני נושאים מרכזיים – היחס אל העבר והיחס לגלובליזציה.

הצד הישראלי ערך " מסע נגד צללי העבר" עד כדי נכונות להתכחש לשואה, להתכחש למקורות הסכסוך היהודי ערבי, להתכחש להיסטוריה היהודית ולזיקה היהודית לארץ ישראל ולאתריה הקדושים. על בעיית ירושלים אמר יוסי ביילין כי היא " סימבולית ואמוציונאלית" .

אך הצד הפלשתיני סרב להתחיל בספירה חדשה של ההיסטוריה ולראות בירושלים בעיה סימבולית. הוא סרב לשכוח את ה" נכבה" , סרב לוותר אפילו על גרגר אחד מהר הבית ומירושלים.

המרוץ לגלובליזציה

הנושא המרכזי השני שהתפוצץ מול פניהם של המשיחיסטים של אוסלו ובמיוחד שמעון פרס היה החזון של " מזרח תיכון חדש" . משמעות החזון הזה הייתה למעשה לשלב את המדינה הפלשתינאית ואת מדינות המזרח התיכון כולן בתהליך הגלובליזציה. לצרף אותן לכפר הגלובלי. משיחי אוסלו כבר תכננו חיבור מיידי של רשת החשמל של כל מדינות האזור, בניית מסילות ברזל מנמלי ישראל אל כל מדינות ערב, תנועה בלתי פוסקת של סחורות, ידע והון. קהילייה אירופית לחופי הים התיכון.

אין זה מקרה, אומר להט, שלחזון הזה נדבקו הלאוטמנים וההורביצים. אנשי התעשייה וההון הגדול הריחו את פוטנציאל הרווחים העצום הטמון ב" תהליך השלום" .

החזון הדמיוני הזה לא הביא בחשבון את פיגורה של החברה הפלשתינאית והערבית כולה, את חששותיה (המוצדקות) מהשתלטות כלכלית ישראלית, את חוסר יכולתה לעבור תהליכי דמוקרטיזציה שהם תנאי למשק חופשי.

" על מול דרישות ההנהגה הישראלית" – כותב להט – " לשינוי פוליטי מהיר נוצרה הכרה כלל ערבית שלפיה קצב ההתקדמות המדינית מהיר מקצב היטמעותה בחברה הערבית" .

משיחוני אוסלו אטמו עיניהם ואוזניהם מללמוד את לקח השלום הקר עם מצרים ועם ירדן. את העובדה שמרבית האליטה האינטלקטואלית בשתי מדינות אלה (איגודי רופאים, מהנדסים, עיתונאים וסופרים) מתנגדים לתהליך השלום ומגלים עוינות לישראל.

ראה מאמרי גלובליזציה או כלכלה ציונית

http://www.zeevgalili.com/?p=329

ועדיין נשאר בשמאל

מי שמצפה למצוא ב" הפיתוי המשיחי" חשבון נפש נוקב המוביל לראשיתה של דרך חדשה עשוי להתאכזב. זה איננו " האל שהכזיב" של ארתור קסטלר; אין בו התפכחות נוסח משה שמיר או אמנון לורד. להט גם ממשיך לראות עצמו מחויב לשמאל. אך כל מה שיש לו להגיד על השמאל זה שהוא צריך לפעול למען " מציאות חיים הוגנת שפויה וראויה יותר" . במקום אחר הוא כותב שבשמאל ישראלי הוא מתכוון " לכל המצדד בפשרה טריטוריאלית מקיפה כבסיס להסדר קבע עם הפלשתינאים שבמסגרתו יפונו מרבית ההתנחלויות" . כלומר: לשמאל של הבחור הצעיר הזה אין שום מהות משל עצמו וכל קיומו מבוסס על שלילת ההתנחלויות.

התיאור שמתאר להט את המשיחיות היהודית ההיסטורית רדוד ולוקה בחסר. חמור מזה חוסר ההבנה שהוא מגלה במהותה של הציונות החילונית. הוא מזהה בה אמנם את הגורם המשיחי, שהיה הכוח המניע המרכזי שלה. אך הוא אינו תופס כי זו לא הייתה משיחיות חילונית נוסח האידיאולוגיות של המודרנה אלא משיחיות יהודית. ניכר בו שלא התעמק בכתבי ההיסטוריון בן ציון די נור ולא למד את הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

הוא גם מתעלם מכך שהמשבר של השמאל ושל הציונות החילונית בכלל לא החל עם תהליך אוסלו, אלא במפגש עם ארץ ישראל בעקבות מלחמת ששת הימים. בהיחשפות לגורל היהודי, שהציונות החילונית הצליחה להסתירו משך שנות דור. שהמשבר הזה הוא פרי השקר הטבוע בציונות החילונית מראשיתה. השקר של הנורמליות – " שיבה להיסטוריה" ו" להיות ככל העמים" .

אין גם בספר התייחסות של ממש לשמאל היהודי הדסטרוקטיבי שמחוץ לציונות (הבונד, פ.ק.פ., מצפן) ובתוכה (השומר הצעיר, מפם, שיח, שלי, רץ). הוא גם איננו מאתר את השפעת המשיחיות הסטליניסטית על משיחיות השמאל של תהליך השלום.

למרות כל החסרונות הללו אין ספק שספרו של להט הוא ספר חשוב ביותר, שעשוי לתרום להתפכחות השמאל הישראלי.

ראה מאמר מורחב בנושא "השמאל מת"

http://www.zeevgalili.com/?p=1425

==========================================

" הפייגלינים"

כשעלה בגין לשלטון בשנת 1977 הוא לא היה מוכר בעולם. השבועון האמריקני האנטי ישראלי TIME פרסם אז כתבת שער ובו כתב ששמו של בגין מתחרז עם השם פייגין. זה היה יותר מרמז אנטישמי. כי חיים פייגין הוא הנוכל היהודי רודף הבצע, העומד בראש חבורת פושעים, ב" אוליבר טוויסט" .

בגין על שער ה"טיים". "מתחרז בפייגין".

בגין על שער ה"טיים". "מתחרז בפייגין".

אינני יודע אם שרת החינוך לימור ליבנת קראה את " אוליבר טוויסט" , ספרו הנודע של הסופר הבריטי בן המאה ה-19, צ"ארלז דיקנס. אבל את דברי בגין ודאי קראה ושמעה.

כשדברה לבנת בוועידת הליכוד על " הפייגלינים, המשתלטים על התנועה" , בנשימה אחת עם דיבוריה על גורמים פליליים, היא זיהתה את הפייגליניזם עם הפשע.

אם היה צורך בהוכחה לכך שלא רק פליטת פה כאן נתן אותה השבוע יועץ התקשורת של אריאל שרון, אייל ארד. בכמה ראיונות רדיו חזר ואמר ש" לפייגלינים יש המון כסף" . כל הכבוד לארד הממשיך לשרת את ראש הממשלה גם כשקופתו ריקה. טוב שלארד יש מקור הכנסה אחר.

כפי שפורסם בתקשורת מנהל ארד קמפיין תקשורתי ברומניה למען הלאומן הרומני קורנליו ואדים טודור, מנהיג מפלגת " רומניה מארה" , המתמודד על הנשיאות ברומניה. טודור התפרסם בהתבטאויות אנטישמיות ובהכחשת השואה. כשנשאל ארד איך הוא נותן יד לאישיות כזו השיב כי הוא מאמין שטודור חזר בו מהשקפותיו.

==============================================

חיכינו לנס וקיבלנו בוץ

לאחר נצחונו של שרון בבחירות האחרונות פרסמתי כאן את הדברים הבאים:

" קניתי ב"סופר" שקית קפה טורקי רג"ואן. 11.90 ש" ח למאתיים גרם. לא זול במיוחד. בשוק ניתן להשיג קפה מצויין, עם הל, בארבעה שקלים למאה גרם.

" קניתי את קפה רג'ואן כי, כמו כל עם ישראל, גם אני נופל מדי פעם קורבן למסעי פרסום. הסיסמה "קפה רג'ואן בלי גרגרים", שבה מפטמים אותנו בוקר וערב, חדרה כנראה להכרתי , או לתת הכרתי, ובלי לחשוב הרבה רכשתי את הקפה.

שקית קפה רג'ואן

שקית קפה רג'ואן

" בבית בחנתי את האריזה וחיפשתי בה את ההבטחה "בלי גרגרים". הייתי זקוק לזוג משקפיים ולזכוכית מגדלת כדי להבחין בכתובת קטנטנה המכריזה "חידוש בלעדי – ללא גרגרים צפים".

" אני אוהב טורקי קטן ובאמת לא משוגע על הגרגרים הצפים שברוב סוגי הקפה הנמכרים בסופר. בחנויות קפה טובות טוחנים לך את הקפה דק דק, אם אתה מבקש. מקבל תערובת מצוינת (קולומביה ואורוגואי אהובה עלי במיוחד) בלי אף גרגר צף. הפעם קניתי חתול בשק. אבל, כאמור, נפלתי קורבן למסע הפרסום ואני יכול לבוא בטענות רק אל עצמי.

" קפה טורקי טוב עושים בפינג"אן קטנטן. מרתיחים את המים ומטילים את כפית הקפה. בתנועת הנוער למדנו כי יש להרתיח שוב ושוב שבע פעמים. אך מניסיוני אני יכול לומר כי הדרך הטובה ביותר היא לערבב את הקפה במים מיד לאחר הרתיחה ולכבות את האש לפני שהקפה גולש.

" אבל למי יש זמן לבשל קפה? הדרך המהירה והפשוטה היא להכין קפה "בוץ". כפית אחת לתחתית הספל, מים רותחים, לערבב טוב ולהמתין עד שישקעו הגרגרים.

" כך גם הכנתי את קפה רג"ואן. אכן, לא היו הרבה גרגרים צפים. אבל למען האמת לא הרגשתי הבדל גדול בין הקפה הזה לקפה "עלית" למשל.

" היתה סיבה נוספת לכך שרכשתי קפה רג'ואן. בעצם סיבה תת הכרתית שהבנתי אותה לאחר מעשה. האיש שהמציא את הסיסמה "קפה רג"ואן ללא גרגרים צפים" הוא הפרסומאי ראובן אדלר. האיש שמכר לנו גם את אריאל שרון במסע הבחירות.

" עם הצלחה אי אפשר להתווכח ואדלר הוא האיש שעמד בראש מסע הבחירות בו הביס את היריב תבוסה חסרת תקדים. אהוד ברק אמנם עזר לו אבל הצלחה היא הצלחה.

" אך מה שמעניין אותי איננה ההצלחה בשיווק אלא מה טיב המוצר שקנינו. האם אריק שרון הוא אכן קפה בלי גרגרים צפים או שאיננו שונה ממתחרהו. בימים הבאים נדע אם אדלר מכר לנו מוצר מעולה, או שיש לנו שוב קפה בוץ רגיל. אם נתאכזב מקפה רג"ואן נוכל תמיד לחזור לקפה עלית. או אפילו לקפה נמס, נס-קפה בלשון העם. אבל מה יהיה אם אריק שרון יאכזב אותנו? נחזור לאהוד ברק? נמתין לנס? "

עד כאן הדברים שכתבתי אז.

מה נשתנה?

ירדתי למכולת וביקשתי קפה רג'ואן. המכולתניק הסתכל בי בתמיהה והשיב: " אין, זה לא הולך" .

אדלר הבטיח לנו כי שרון יביא שלום בלי טרור וקפה בלי גרגרים.

ומה יש לנו?

אמא שלי תמיד אמרה לי שלא לסמוך על פרסומת.

=================================================

מצעד ההתבהמות

בערב בו שידרו כל תחנות הטלוויזיה בעולם את סיפור חיסולו של שייך יאסין שידר ערוץ 10 ראיון עם המאהבת של שחקן הכדורגל הבריטי דייויד בקהם. היה לה דברים חשובים מאד להגיד לאומה. בין היתר שהיא מכירה כל חלק בגופו של השחקן כולל משהו שאיש לא יודע. חשוב מאד.

למסע ההתבהמות הזה הצטרף הערוץ השני. בתכניתו של יאיר לפיד. הסטנדאפיסט קיציס תיאר באומר ובצליל כיצד נראים יחסים בין שחקן הכדורגל והמאהבת יחד עם האביזרים המיוחדים הצמודים לחלקים הצנועים בגופם.

הערוץ הראשון הממלכתי לא נשאר מאחור. בתכנית פוליטיקה בהנחייתו של עודד שחר מצאו נושא חשוב לעסוק בו: חילופי זוגות.

להתחיל המשא והמתן על הגולן מאיסכנדרון

אם בכלל ייפתח אי פעם משא ומתן עם סוריה על חוזה שלום הוא צריך להיפתח לא מנקודת האפס אלא מנקודת האיסכנדרון – השם הטורקי של אלכסנדרטה. לא בגלל הדמיון בין חבל ארץ זה לבין הגולן אלא דווקא בגלל השוני.

אלכסנדרטה (איסכנדרון) בראשית המאה

הסורים תובעים את חבל אלכסנדרטה מידי הטורקים בטענה שזה נלקח מהם. כלומר: יש גזרה שווה בין אלכסנדרטה לבין רמת הגולן וזו טעות. על מנת להבין את ההבדל צריך לומר כמה מילים על מה שפעם אהוד ברק קרא, בהתחנפות לאסד, " סוריה המודרנית" .

" המדינה הסורית" – כותב ד"ר אייל זיסר מאוניברסיטת תל אביב (בספרו " סוריה של אסד על פרשת דרכים" ) – " נעדרת שורשים וממילא גם לגיטימציה היסטורית… עד לכינונה בידי הצרפתים (בשלהי מלחמת העולם הראשונה) לא התקיימה מעולם ישות מדינית סורית… המונח עצמו נעדר לאורך ההיסטוריה הערבית והמוסלמית" .

מפה טורקית של אזור אלכסנדרטה המכונה איסכנדרון

הקיסרות העותמנית, ששלטה במרחב הזה משנת 1517, משך ארבע מאות שנים, כללה את סוריה ולבנון של ימינו ואת ארץ ישראל משני עברי הירדן כיחידה מינהלית אחת. זה היה " הפלך (וילאיה) הסורי" , שמושלו ישב בדמשק. חבל אלכסנדרטה היה חלק מן הפלך הזה.

חבל אלכסנדרטה שוכן בפינה הצפונית מזרחית של הים התיכון והוא כולל עיר נמל הנקראת בטורקית איסכנדרון. העיר הוקמה על ידי אלכסנדר מוקדון בשנת 133 לפני הספירה, לא הרחק מאיסוס, המקום בו ניצח אלכסנדר את צבאות הפרסים. העיר והחבל ידעו שורה של כובשים – הרומאים, נוסעי הצלב, הטורקים ומוחמד עלי.

אלכסנדרטה נכללה במה שנחשב ל"סוריה המודרנית" רק בשנת 1920, עם מסירת סוריה למנדט צרפתי. תשע עשרה שנים לאחר מכן העבירו הצרפתים את החבל לטורקיה, סוריה זכתה בעצמאות בשנת 1946.

סוריה העצמאית לא השלימה עם אובדן חבל אלכסנדרטה ומאז ועד היום היא מסמנת במפותיה את אלכסנדרטה כחלק מסוריה. הטורקים מצפצפים ובמפות שלהם נקרא החבל איסכנדרון ושטח משוחרר לא יוחזר אף פעם. כאשר ניסו הסורים לטרטר את הטורקים באמצעות סיוע לטרור הכורדי ריכזה טורקיה בשנת 1998 כוחות גדולים בגבול סוריה ואיימה במלחמה. הסורים הבינו את הרמז ומאז הם מתנהגים כילדים טובים.

לענייננו חשובה העובדה איך הסורים תופסים את הגולן ואת אלכסנדרטה. בעיני סוריה כל מה שהיה בתחום סוריה בתקופה העותמנית הוא חלק בלתי נפרד מסוריה. לכן, כשסוריה דורשת מטורקיה את אלכסנדרטה היא מתכוונת לחבל ארץ זה בלבד. כשהיא דורשת את הגולן היא מתכוונת רק למקדמה על חשבון כל היתר. וכל היתר זה כל שטח ארץ ישראל, הנחשב בעיני הסורים "סוריה הדרומית" .

לתשומת לבם של מצדדי " ניצול ההזדמנות" למסירת הגולן לסוריה. לתשומת לבם של יועצי הנשיא קצב, שנחפז להזמין את אסד לירושלים. הנשיא יוכל לעשות שרות טוב לאומה אם יודיע למתווך הטורקי כי אנחנו ניסוג מרמת הגולן כשטורקיה תיסוג מאיסכנדרון.

תכנית ביילין-אבו מאזן

אבו מאזן ויקישיתוף

 

תהליך הזניית השפה, שהחל עם "תהליך השלום" המוביל למלחמה, נמשך עם ה"פעימות" שהן נסיגות, הגיע לשיאו במושגה"יצירתיות".  

אנחנו נותנים עוד ועוד ועוד וזה לא מספיק לקרוקודיל מעזה. ואז יושב צוות החשיבה שמסביב לראש הממשלה ומחפש דרכים נוספות להשביע את התנין הרעב. קוראים לזה "יצירתיות".

לכאורה יצירתיות משמעותה "תכונתו של האדם היצירתי, הכישרון והיכולת להמציא ולפתח רעיונות חדשים ומקוריים" (כך במילון רב מילים של שוויקה).

 אך השפה היא חכמה וצפתה מראש את השימוש שיעשו בה אנשים יצירתיים כמו יוסי ביילין ואהוד ברק. ומסתבר שלמושג הזה יש משמעות נוספת המתאימה יותר לענייננו.

 

יוסי ביילין (ויקישיתוף)
יוסי ביילין (ויקישיתוף)

 

ילד שהוא יצירתי הוא לפי המילון: "ילד פעלתני, לרוב כלשון עדינה לתאר ילד חסר מנוחה, בלתי מרוכז שאינו מסוגללפעילות עיונית, רוגעת ושקטה". ובעל המילון מביא דוגמא: "כשהמורה אמרה לי שהוא יצירתי מאד, לא ידעתי אם היא מתכוונת לחיוב או לשלילה".

וכבן אם עד לפירסום תכנית ביילין אבו-מאזן לא היינו בטוחים אם היצירתיות של מר ביילין היא לחיוב או לשלילה. עכשיו אנחנו כבר יודעים.

תראו כמה יצירתיות יש בתוכנית של הילד הפעלתני הזה:

איחוד פלסטין עם ירדן.

שני הצדדים ימשיכו לראות בעין יפה אפשרות להקמת איחוד ירדני פלסטני". יצירתיות מתפרצת. "בעין יפה", ממש כמו שנאמר בהצהרת בלפור. ממשלת הוד מלכותו תראה "בעין יפה" הקמת בית לאומי לעם היהודי. וכמה משובבת נפש המחשבה שפלסט ין לא תהיה מובלעת קטנה ביהודה ושומרון אלא חלק ממדינה המשתרעת עד לעיראק של סאדאם חוסיין אהוב נפשו של יאסר ערפאת. (הנה כבר בימים אלה, עוד בטרם מדינת פלסטין, קראה הרשות הפלסטינית להסרת החרם מעל עיראק).

 

טרספר ליהודים.

תראו כמה יצירתיות יש בתאור הטרנספר הזה:"לא יהיו כל אזורי מגורים בלעדיים של ישראלים בשטחי מדינת פלסטין". תארו לכם מה היו אומרים אם היינו כותבים שאסור שיהיו אזורי מגורים בלעדיים לערבים בשטח מדינת ישראל.

סיפוח שטחי ההתנחלויות.

השטח שיסופח לישראל יהיה מינימלי ויכלול את ההתנחלויות הקיימות בו ויאפשר ישוב מחדש של מתנחלים החיים באזורים שמחוץ לגושים".(הביטוי "ישוב מחדש" מזכיר לי משום מה איזה נוסח בהסכם מינכן, ובתעמולה הנאצית).

בחסות החוקים הפלסטיניים.

אזרחים ישראליים שמגוריהם הקבועים נמצאים בתוך מדינת פלסטין יהיו כפופים לריבונות הפלסטינית ולחוקים הפלסטינים".ממש נפלא. לא צריך לשלם מס ערך מוסף.גם מס הכנסה לא מי יודע מה. ואם יש בעיות בטחון אל דאגה ג'יבריל רג'וב ידאג לכם. וחוץ מזה יש עונש מוות על מוכרי קרקעות ליהודים וזה עוד מתקופת ירדן, ידידתנו ובת בריתנו.

 ראה "כל מה שרצית לדעת על יוסי ביילין"

מכתב גלוי לאליקים רובינשטיין בענין הכוונה להגיש כתב אישום נגד נתניהו


הנדון: ביבי, עמדי, ויצמן, סרוסי, ברק, עמותות

כבוד היועץ המשפטי לממשלה,

אתה עומד להחליט בימים אלה החלטה גורלית: האם להגיש או לא להגיש כתב אישום נגד בנימין נתניהו. זו החלטה גורלית כי היא עשויה להשפיע על יחס העם למערכת המשפטית ולמערכת הדמוקרטית.

אני מכיר אותך כאדם ישר והגון, משפטן מעולה ואדם חסר פניות. יש לי יסוד להניח כי ההחלטה שתקבל תהיה מבוססת על אדני המשפט והצדק ועל עקרון השיוויון בפני החוק. זאת, לאחר שתלמד את עיקרי הסוגיה המשפטית, תבדוק בדוק היטב את הנתונים והראיות.

 

 אליקים רובינשטיין (ויקישיתוף)

אליקים רובינשטיין (ויקישיתוף)

אך אתה הרי לא רק משפטן אלא גם תלמיד חכם ובקיא במשפט העברי. ומי כמוך יודע שיש "יקוב הדין את ההר" ויש "לפנים משורת הדין". יש מידת הדין ויש מידת הרחמים. ומי כמוך יודע שהעולם עומד לא רק על הדין אלא גם על האמת ועל השלום. ומי כמוך יודע ש"לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה… ולא עבדו לפנים משורת הדין".

עמדי מול סרוסי

איני מתיימר לדעת לעומקם את כל פרטי החקירה בפרשת חקירתו של נתניהו. אין לי גם ספק שהפרקליטים החרוצים של הפרקליטות יוכלו להכין כתב אישום עסיסי על קבלת שוחד וגניבת מתנות. כבר היה מקרה של עובד מדינה שהועמד לדין ונענש קשות על שקיבל במתנה בקבוק יין מידי אחד האזרחים שבא במגע עם המשרד.

אבל יש דברים שעל הסף יש לבחון את ההיגיון הפנימי שלהם. אילו נתניהו היה טיפוס של לוקח שלמונים, האם היה בוחר בשיפוצניק ומוביל רהיטים כמקור לקבלת השוחד?. לנתניהו קשרים ענפים עם רבים מן המיליארדרים שבעולם. רבים מהם מעריצים אותו ותומכים בו. אילו רצה לקבל שוחד היה יכול לסדר לעצמו חשבון בבנק שוויצרי ולתת לנותן השוחד תמורה קצת יותר רצינית מאשר איזו חשבונית מוגזמת על ביצוע עבודות פרטיות.

האם היה קושי לנתניהו למצוא איזה סרוסי שייתן לו "מתנות"? או למצוא איזה יבואן מכוניות ש"יתחזק" אותו בתמורה לטובות הנאה שיכול ראש ממשלה להעניק?

מדוע לא למצות את הדין

אין למצת את הדין עם נתניהו לא מפני שויצמן יצא ללא עונש מעבירות שהן לכאורה גדולות פי כמה. דווקא ההחלטה בעניין ויצמן מוכיחה כי יש שיקולים שהם מעבר לשיוויון בפני החוק ולא תמיד יקוב הדין את ההר. אני מניח שבצד השיקולים המשפטיים (הסתמכות, התיישנות, אין מספיק ראיות וכו') היו גם שיקולים אחרים: זקנותו של האיש, מצב בריאותו והחרפה שהיה ממיט על כולנו משפט של נשיא הנאשם בקבלת שוחד.

נתניהו איננו מסכן ואיננו זקוק לרחמים. אבל אם יוגש נגדו כתב אישום זו תהיה גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה. כתב אישום כזה יתפרש על ידי מחצית העם (ולפי הסקרים האחרונים גם יותר ממחציתו) כהתערבות גסה של המערכת המשפטית בתהליך הדמוקרטי. כאן עומדת השאלה של כאילו שיוויון הכל בפני החוק מול ריבונות העם לבחור את מחוקקיו ואת שופטיו.

עמדי מול העמותות

הוצאת נתניהו מן המשחק הפוליטי, נוכח הבחירות המתקרבות, בולטת בחומרתה על רקע כל מה שמתגלה מדי יום על אהוד ברק. מול החצר הביזנטינית של אהוד ברק נראית לשכתו של נתניהו כמסדר של נזירות.

 

 אהוד ברק(צילום: זאב גלילי)

אהוד ברק(צילום: זאב גלילי)

והחמור מכל: פרשת העמותות. מדי יום הולכות ונחשפות עובדות חדשות, המלמדות שמה שידוע עד כה הוא קצה קרחון של מעשים שלכאורה יש בהם עברות חמורות ביותר על החוק. ברק, כמו שלושת הקופים, לא ידע, לא שמע, לא ראה. מיליונים, אולי מאות מיליונים, עברו לידי עמותות בעלות מטרות נעלות והכספים זרמו כדי לקדם את ענייניו של ברק. גם היום נערכים סקרים רבים עבור ברק ולא ברור מי משלם עבודם. מדי פעם גם שומעים פליטות פה של חבריו של ברק לנשק על ה"מבצע" שהשתתפו בו לבחירת נתניהו כאילו מדובר בהסתערות על יעד מבוצר של האוייב. וכבר נמצאו סימנים לכאורה כי במערכת הבחירות חברו שליחיו של ברק עם גורמים פליליים.

יש חקירה והיא מתנהלת בעצלתיים. שוטרים אינם פורצים לדירתו של ברק ואוספים מסמכים. לא חוקרים את נאווה שעות על גבי שעות. לא מזמינים את כל הנוגעים לפרשה לחקירה. שום כלום.

איני כותב את הדברים מתוך הערצת נתניהו. הוא איננו כוס התה שלי. יש הרואים בו אסון גדול. לדעתי ברק הוא יותר נתניהו מנתניהו אם מדברים על אסון. אבל לא הפרקליטות צריכה להחליט מי האיש הראוי לעמוד בראש מדינת ישראל. היא צריכה לאפשר לעם להגיד את דברו.

לעזור לרובינשטיין

לפני כמה חודשים מצאתי במשיבון שלי הודעה מלשכתו של אליקים רובינשטיין כי הוא מחפש אותי. ניסיתי להשיגו ובקשתי כי יעביר לי בפקס את מבוקשו, אך הוא ביקש לדבר עמי אישית. לאחר כמה וכמה ניסיונות הוא איתר אותי בשעה מאד לא שגרתית לעובד מדינה שומר מצוות – יום שישי אחר הצהריים על פי שעון קיץ (השבת נכנסת בשעה 4ומשהו).

רובינשטיין ביקש להגיב על כמה דברים שכתבתי כאן נגד המערכת המשפטית. הוא ביקש לשכנע אותי כי טעיתי בהתקפותיי וביקש שבכל פעם שאבקר בעתיד את המערכת שהוא מופקד עליה, אפנה אליו לקבל תגובה.לא כל כך שוכנעתי מן הדברים שאמר בזכותה של המערכת המשפטית, אך שוכנעתי שרובינשטיין הוא בעל רצון טוב ועובד קשה מאד, ממש ימים ולילות, כדי לקיים את "וציון במשפט תיפדה".

בקשתי אז לכתוב כמה מילים בזכותו של רובינשטיין אם כי לא ידעתי למה התכוון כשאמר כי יש דברים המדירים שינה מעיניו. עכשיו כבר כולנו יודעים: אליקים רובינשטיין הוא האיש שבזכותו נחשפה פרשת עופר נמרודי ב'. בזכותו נחתם הסכם עד מדינה עם רפי פרידן. בזכותו החל טיהור המשטרה מן הקצינים המושחתים. יותר מזה: הוא אולי האיש העומד כיום כנגד השתלטות מאפיונרית על המדינה. כי מה שברור כבר עתה הוא שפרשת נמרודי היא קצה קרחון של מציאות מפחידה. לכן, גם אם איננו מסכימים עם כמה מהחלטותיו ומעמדותיו של רובינשטיין בנושאים שונים, על כולנו לעזור לו במלחמה שהוא מנהל בפשע המאורגן. בנפשנו הוא.

 ראה היועץ הרע מזוז

 

אנחנו המשוגעים של ר" נחמן מברצלב

 

יש סיפור נפלא של ר' נחמן מברצלב על שני חברים שאחד מהם ראה בחלומו כי כל מי שיאכל מתבואת השנה הבאה סופו שייצא מדעתו.

סיפר את הדבר לחברו והלה אמר לו: הבה נאגור תבואה של השנה הנוכחית. ובשנה הבאה נאכל ממנה ונישאר שפויים.

השיב לו חברו: אם כל העולם יהיה משוגע ורק אנחנו נישאר שפויים, הרי בעיני כל אנחנו נהיה הלא שפויים.

טיכסו עצה והחליטו כי יאכלו מתבואת השנה הבאה, המשגעת, ככל יתר בני האדם. אבל כדי שלא ישכחו כי העולם כולו השתגע יסמן כל אחד סימן על מצחו של חברו. ובכל פעם שייפגשו יראו את הסימן ויידעו שאף כי נראה להם שהם וכל העם שפויים בעצם כל העולם משוגע.

קוד גנטי

בכל פעם שאני קורא את הפקסים הרבים ששולחים אלי קוראיי אני נזכר בסיפור הזה. קוראי מקור ראשון מאוחדים באיזה קוד גנטי סודי. באיזה אות על מצחם, האומר להם: אנחנו השפויים וכל העולם השתגע. כל העולם אומר שתהליך השלום מוביל לשלום ואנחנו השפויים יודעים שהוא מוליך למלחמה. כל התקשורת כולה מציגה מציאות המוסכמת על הכל ואנחנו יודעים כי זה עיות המציאות.

קל היה להבחין בין המשוגעים לבין השפויים בגיליונות השבת של העיתונים מלפני שבועיים, שראו אור מיד לאחר הבחירות. רבים מאיתנו כבר הפסיקו לצרוך תקשורת – לא קוראים עיתונים ולא צופים בטלוויזיה ולא מאזינים לתחנות הרדיו. לדעתי זו שגיאה ובריחה. אני בעוונותי ממשיך לקרוא את כל העיתונים ולצפות בכל הערוצים ואני חושב שזו חובה שחייבים למלא. גם אם היא כרוכה בסבל לא מעט.

באותה שבת היה "מקור ראשון" כמו מקור מים חיים. ניתוחים הגיוניים, תאורים נקיים, חשבון נפש אמיתי. ומולו כל הצהוב והשחור והאדום שבתקשורת כולה, שגעשה בקצף של שינאה.

קבר ר' נחמן באומן (צילום: יואל רפל)

קבר ר' נחמן באומן (צילום: יואל רפל)

"למען הנכדים"

אני מעלה דברים אלה בעקבות מכתב שקבלתי מאחת הקוראות, רות איזיקוביץ מהוד השרון. היא כתבה לי בעקבות מאמרי "למה הם שונאים אותו" והפנתה את תשומת לבי למחקר חשוב על בוגדנותה של מפ"ם שהקימה מחתרת בצה"ל.

בתגובה לאותו מאמר התקשר אלי גם יהודי מליטא, תריסר שנים בארץ, והציע לממן מכיסו הפיכת המאמר לפוסטר שיופץ בכל הארץ. "אני צריך את זה בשביל הנכדים שלי" – הסביר.

איני מספר זאת כדי להתהדר בכך שאני קולע לדעת קוראיי. לפעמים המצב הפוך. לא פעם אני נדהם שדברים שכבר שלחתי לדפוס קיבלו חיזוק בפקסים של קוראים שעדיין לא קראו מה כתבתי. פעמים רבות המצב הפוך – דברים שאני כותב מציתים את דמיונם של קוראים והם נותנים לי משוב, המאפשר לי להרחיב את היריעה ולראות את הנושאים מנקודת מבט שלא חשבתי עליה.

המדורה של השבט

מענין שאין כמעט קשר בין הרקע האישי של כל אחד מן הכותבים. יש בהם חניכי השומר הצעיר שהתפכחו, ותיקי בית"ר, חברי קיבוצים, תושבי הישובים ביש"ע, תושבי עיירות פיתוח, מזרחיים חובבי הזמר המזרחי, דתיים וחילוניים, כיפה סרוגה וכיפה שחורה. המשותף לכולנו הוא שאנחנו רואים את המציאות ללא אשליות.

טוב שיש "מקור ראשון" שהוא מדורה של השבט שלנו, סביבה אנו מתחממים וצופים האחד במצחו של רעהו. זכרו – גם אם נופלת רוחכם לעתים, גם אם תולעת הספק מכרסמת לעתים נוכח הגל הגואה של השפיות המדומה שמסביבנו – זכרו כי אנחנו השפויים. הסתכלו האחד במצח רעהו.