ארכיון הקטגוריה: פסיכולוגיה

הבריחה מן המציאות אל הדלוזיה

מאמר משנת 2004. יחליט הקורא אם משהו השתנה מאז. [נובמבר 2015]

ראה גם "העם זקוק בדחיפות לפסיכיאטר"

איך אפשר להסביר שאנשים רציונאליים מחזיקים בעקשנות בעמדות חסרות שחר * מה הקשר בין אנשים המאמינים בחייזרים מהחלל ובחיי נצח לבין חסידי אוסלו, ג'נבה, התנתקות * חוסר השפיות הנורמאלי

מה בין מאמינים בחייזרים לחסידי אוסלו (חייזר דימיני ויקישיתוף)

הפסיכיאטר פרופסור יהודה פריד ז" ל והפילוסוף יוסף אגסי חיברו לפני שנים ספר "פרנויה – עיונים בדיאגנוזה".. הספר דן בשאלה: איך אנו יכולים לדעת שתודעת ודאות משקפת מציאות אמיתית.

האדם הוא יצור תבוני ובכוח תבונתו הוא יודע בוודאות ששתיים ועוד שתיים הן ארבע, אומר הפילוסוף.

בא הפסיכיאטר ושואל: אבל יש אנשים שיש להם ודאות מוחלטת בדברים שהאדם הסביר מבין או חושב שהם חסרי שחר. כיצד נבחין בין הוודאות הלוגית שהיא כאילו נורמאלית לבין הוודאות של האדם שאנו רואים בו כאילו חולה?

שומרת ה" סליק"

joseph_agassi

הוא מביא סיפור (שפורסם באותו ספר, או במאמר שהתייחס לאותו נושא) על מטופלת שבתקופת המנדט הייתה חברת אחת המחתרות. הוטל עליה לשמור על סליק (מחסן בו הסתירה המחתרת כלי נשק). עם קום המדינה לא צריך היה עוד לשמור לא על הסליק ולא על הסוד הכמוס של מקומו. אך אותה אישה המשיכה לשמור את הסוד. היא לא האמינה שמדינת ישראל קמה והיתה משוכנעת שהכל מסביבה הוא תפאורה של הבולשת הבריטית, שנועדה לחלץ מפיה את הסוד הכמוס.

אותה אישה תפקדה באורח נורמאלי בחיי היום-יום. אך היא לא הייתה מסוגלת להיפטר מן המחשבה, שבעיניה הייתה ודאית, שמדינת ישראל לא קמה כלל. כל ניסיון להציג לה את עובדות המציאות רק חיזק את ודאותה – הכל מבוים על ידי הבולשת הבריטית.

הספרות הפסיכיאטרית מלאה בדוגמאות של אנשים כאלה: אדם המאמין כי הוא מסוגל לעבור דרך קירות; אשה המאמינה כי יש לה שש אצבעות, כי ראשה עשוי דלעת, כי גובהה 5 סנטימטרים; אדם המאמין כי העולם ייחרב בשנת 2015 ושהוא יצליח לבנות מושבת בני אדם על המאדים.

פרופסור יעקב לוינגר ז" ל סיפר לי פעם כי לאביו (שהיה הפסיכיאטור הראשי של משרד הבריאות) הייתה מטופלת שהאמינה כי תמות ביום שלישי הבא. הרבה ימי שלישי חלפו והיא נשארה באמונתה שתמות ביום שלישי הבא. באחד הימים שאל אותה הרופא כיצד היא ממשיכה להאמין בדבר שהיא נוכחת מדי שבוע שהוא חסר שחר. היא השיבה: " אילו היית חולה כמוני היית מבין" .

עד כאן מדובר ברפואת הנפש.

עצם מהחלל או תרמית בלגיה 1990 ויקישיתוף

" קיסר המאדים"

אבל מסתבר שתופעות דומות לתופעות הפתולוגיות מופיעות גם באנשים נורמאליים לחלוטין. הפסיכואנליסט רוברט לינדנר מספר בספרו " השעה בת חמישים הדקות" (הופיע לפני כשלושים שנה בתרגום עברי) כי טיפל בפיסיקאי, קירק אלן שמו, שהאמין כי הוא חי בשתי מציאויות. האחת על כדור הארץ והשניה על המאדים, שם הוא הקיסר של הכוכב. הפסיכיאטר החליט לטפל בפיסיקאי בכך שינהג כאילו הוא מאמין למטופל שלו ומדי פגישה שוחח עמו ברצינות על " גילוייו" . במהלך הטיפול מצא עצמו הפסיכיאטר מאמין לדיווחי הפיסיקאי, שהביא עמו ממסעותיו המדומים למאדים – שלל מסמכים, מפות וטבלאות סטטיסטיות בהקף של 12 אלף דפים. לינדנר מספר שהיה ממש ממתין בקוצר רוח לפגישות עם המטופל כדי לשמוע ממנו עוד ועוד על הכוכב המסתורי. בשלב מסויים שבר הפיסיקאי עצמו את מעגל השוטים הזה ואמר לפסיכיאטר: האינך מבין כי הכל שטויות?

השעה בת חמישים הדקות . שער הספר.

אז, כך אומר הפסיכיאטר, הבנתי שהגבול בין מטפל לבין מטופל איננו ברור ואיננו חד משמעי. המטופל לא היה פחות " נורמאלי" מן המטפל. למעשה שניהם לקו במה שקרוי דלוזיה.

מהי הדלוזיה?

ההגדרה היא: " אמונה שאדם מחזיק בה למרות טיעון, נתונים והפרכה שאמורים (באופן סביר) להיות מספיקים כדי לבטלה" .

מונח אחר המשקף מצב זה הוא "אידאה פיקס" שהגדרתו: " רעיון שאוחזים בו בדבקות, ללא ערעור רציונאלי, ולמרות קיומן הגלוי של ראיות נוגדות מספיקות, שדי בהן לשכנע אדם סביר לזנוח את הרעיון" .

התופעות הללו אינן נחלת בודדים. מדובר באלפים רבים ובתחומים מסויימים גם במיליונים. בשנות החמישים הייתה בארצות הברית כת, שחבריה האמינו כי העולם עומד להגיע אל קיצו בתאריך ידוע מראש. הם האמינו גם כי בתאריך הקובע יגיעו לכדור הארץ צלחות מעופפות ובהן חייזרים, שיחלצו את חברי הכת מן החורבן.

קבוצת פסיכולוגים אמריקנים החליטה לבדוק מה יקרה לחברי הכת, לאחר שתחזיתם תתבדה. הם בילו במחיצת חברי הכת ביום ובשעה שבו לפי חשבונם אמור היה לחול יום הדין.

בהגיע השעה היעודה העולם לא הגיע משום מה אל קיצו. הדבר הזה לא ערער כלל את אמונתם של חברי הכת. הם פיתחו תיאוריה חדשה, לפיה חורבן העולם נמנע תודות להם. אמונתם היא שהביאה לביטול הגזרה. מכאן ואילך אמונתם לא רק שלא קטנה אלא הם אף יצאו מחוזקים באמונתם.

ואם מדובר בחייזרים וצלחות מעופפות – בארצות הברית יש מיליוני מאמינים, עשרות כתבי עת, קבוצות תמיכה וארגונים שהצלחות המעופפות במרכז עולמם.

תופעה אחרת היא זו של בני כת ה-IMMORTALS המאמינים כי לעולם לא ימותו. (לכת זו יש גם חסידים בישראל וביניהם אשתו של איש ציבור מאד ידוע). הם מסבירים את אלה מחבריהם המתים מדי פעם בכך שאלה לא האמינו מספיק ביסודות הכת.

המיתוס של סיזיפוס

מדובר איפוא בתופעה תרבותית ולא פסיכיאטרית. היטיב לנתח את התופעה הסופר הצרפתי אלבר קמי בספרו "המיתוס של סיזיפוס" . הוא מסביר כי התודעה שלנו גורמת לנו אומללות אינהרנטית משום שאנו מבינים כי נמות וכי אנו נידונים לחיי אומללות ואיננו מסוגלים להשלים עם זה. אנשים מסוימים נחנו ביכולת להתגבר על התודעה ולשנות אותה בצורה שהיא מתעלמת מן המציאות. י

סיזיפוס בציור של טיציאן (ויקישיתוף)

ש לאדם מנגנונים שבעזרתם הוא מתגבר על המציאות הקשה על ידי כך שהם עוברים לחיות במציאות מדומה שבעיניהם היא האמיתית.

מיתוס השטחים

אם נחזור למציאות שבה אנו חיים נוכל אולי להבין מה קורה סביבנו. קבוצה גדולה של אנשים – מדינאים, גנרלים, סופרים, אנשי רוח, מימין ומשמאל – כולם חכמים הגיוניים ושפויים, עומדים בפני מציאות קשה ובלתי פתירה. האם ייתכן שנגזר עלינו ועל ילדינו ונכדינו לחיות בפיגועים בלתי פוסקים? הלנצח תאכל חרב? האם ייתכן שלעולם לא נגיע לשלום?

כנראה שזו אכן המציאות. לנצח תאכל חרב. וקשה להשלים עם כך.

ואז הם בונים בתודעתם מציאות חדשה – הסכם אוסלו, הסכם ז"נבה, תכנית ההתנתקות. אין גבול לדלוזיות. הם מאמינים באמונה שלמה בדברים שהופרכו בעבר ומופרכים מדי בוקר. אז בונים מיתוס. השטחים לא היו בידינו לפני 67 והחיים היו אז נפלאים נפלאים (דבר שלא היה ולא נברא). ראה העשור היפה בחיי בילין

http://www.zeevgalili.com/?p=262

מיתוסים רבים פועלים על שילוב של עבר ועתיד. ההווה גרוע העבר היה מצוין ובעתיד נחזור לעבר. זהו מיתוס תור הזהב וגן העדן. תרגם זאת לשפה כאילו רציונאלית ואז כל מה שצריך לעשות זה לחזור למצב של 67. נוותר על השטחים שלא היו אז בידינו והכל יהיה בסדר. יש קסם עצום בדבר הזה. זה כל כך פשוט. ובפרט שברקע מתנגן הפזמון האווילי " נחזיר את השטחים יהיה טוב" .

============================================

המשוגעים של ר' נחמן-

ראה http://www.zeevgalili.com/?p=7280#more-7280

=============================================

הבתולות של ערפאת ממתינות

יש תמונות שאינן מאבדות מן האקטואליות שלהן. התמונה הזו נשלחה אלי על ידי קורא לפני כשנה. היא צולמה ב-15 באפריל אשתקד במצעד תמיכה בישראל שהתקיים בוושינגטון.

72-virgins

זו הייתה הפגנה ספונטאנית של אהבת ישראל ודאגה לביטחונה ולקיומה. אחת המפגינות נשאה כרזה בה נאמר: " ערפאת, אל תתן ל-72 הבתולות להמתין לך" .

עכשיו, כשחברו הטוב של ערפאת, השייך אחמד יאסין, קיבל מחיל האוויר כרטיס חד כיווני לעולם שכולו טוב, יש לקוות שהבא בתור יהיה יאסר ערפאת. שרון, אל תתן לבתולות להמתין עוד.

===========================================

הידד גם לנו יש מתאבדת משלנו – טלי פחימה

רשות השידור הממלכתית החליטה להוכיח כי לא רק לחמאס יש מתאבדים גם לנו יש מתאבדת משלנו. קוראים לה טלי פחימה, מזכירה בת 28 מתל אביב. היא החליטה להיות " מגן חי" לאחד מבכירי המבוקשים – זאכריה זוביידי, ראש " גדודי אל אקצה" בג"נין. היא ביקרה אותו לפני חצי שנה, ולאחר שניצל בנס משלושה ניסיונות חיסול היא החליטה ללכת ולהגן עליו בגופה. בינתיים היא הוזמנה להופיע ב" פוליטיקה" בהנחייתו של עודד שחר.

טלי פחימה ויקישיתוף

" הייתי אצלו וראיתי איך הוא סובל תחת הכיבוש" אמרה. לשאלת המנחה אם ראתה גם אוטובוסים מתפוצצים השיבה: " ואתה יודע למה זה קורה? בגלל הכיבוש… אם הייתי תחת כיבוש הייתי עושה אותו דבר" .

הזוביידי הזה אגב מעורב בשורה של פיגועים, ביניהם הפיגוע בסניף הליכוד בבית שאן, שבהם נהרגו עשרה אנשים.

התבוננתי במתאבדת שלנו ולא הצלחתי לתהות על קנקנה. היא ככל הנראה בסדר גמור. אבל אנחנו כנראה מטורפים.

על טלי פחימה ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=667

===========================================

השר בניזרי:  שתיקתו אומנותו

לא ככל שתקן הוא השר בניזרי. החלטתו לשמור על זכות השתיקה לא נועדה חלילה לפטור אותו מדיני אדם. כי הרי תלמיד חכם כמוהו יודע שאם חטא הוא אינו פטור מדיני שמיים. כוונתו בשתיקתו היא אך ורק ללמד את העם בישראל פרק בהלכות שתיקה.

והרי אמרו חז" ל " מלה בסלע משתוקא בתרין" (מגילה יח: ) ורש" י הרחיק ראות עד ימינו אלה כשפרש כי " אם תרצה לקנות הדבור בסלע תקנה השתיקה בשתיים" . ועוד דברו חכמים בשבח השתיקה, שהיא יפה לבריאות. כפי שנאמר " כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה" .( ויקרא רבא פרשה טז).

ואולי ביקש בניזרי לרמוז את דעתו האמיתית על השתיקה ועל השותקים. כפי שנאמר: " לא מצאתי ולא למדתי מהם שתהא מידה יפה באדם יותר משתיקה, שמעליבין אותו והוא שותק… וכן הוא אומר אויל מחריש חכם יחשב, וזהו שאמרו יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטפשים…" (מחזור ויטרי סימן תכד ד" ה שמעון בנו) ועוד אמרו: " טוב לאדם להיות אלם ומשכיל מהיותו רב דברים וכסיל" .

אבל אולי בהחלטתו של בניזרי גם טמון רמז לדעתו האמיתית על השתקנים האחרים שאינם בני תורה כמוהו. כי הרי כבר אמר החכם באדם " ברוב דברים לא יחדל פשע" (משלי י יט).

============================================

האסטרטגיה של קיצוץ זנב כלב

מעשה באדם שהיה לו כלב אהוב שחלה לפתע. הלך האיש לוטרינאר וביקש את עצתו. בדק הרופא את הכלב ואמר: כלבך לקה במחלה הקשה. אבל למזלו פגעה המחלה רק בזנב הכלב. צריך לקצץ את זנב הכלב וכך תציל את חייו.

לא ידע האיש את נפשו מרוב צער. הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה שכלבו היפה ייוותר ללא זנב שעליו תפארתו.

מה עשה? החליט לקצץ את זנבו של הכבש באורח הדרגתי. קיצץ סנטימטר ולאחר כמה חודשים עוד סנטימטר וכך הלאה. בדרך זו, כך חשב האיש, יתרגל הכלב לחיות בלי זנב והטראומה תהיה קלה יותר. אבל סופו של הסיפור עצוב. הכלב סבל ייסורים משך חודשים ארוכים ולא רק שלא נרפא אלא גם מצא את מותו. בעת שבעל הכלב קיצץ בזנבו בתשלומים התפשטה המחלה בכל גופו של הכלב ולא ניתן היה עוד להצילו.

זו איננה בדיחה. את המשל הזה שמעתי מפי פרשן שסיפר את הסיפור כדי להמחיש את אווילותה של המלחמה בעצימות נמוכה שבה פועל צה" ל, בגיבוי הדרג המדיני, מאז החלה האינתיפאדה הראשונה.

תורת הבטחון של ישראל, שנקבעה בשעתו על ידי דוד בן גוריון, התבססה על ההנחה שישראל הקטנה אינה יכולה להרשות לעצמה מלחמה ממושכת. לכן תמיד יש להגיע לידי הכרעה מהירה ובשטח האויב. על רקע זה, ההחלטה על מלחמה בעצימות נמוכה הייתה אווילות מתחילתה. בגלל הקיצוץ ההדרגתי בזנב הטרור הוא הולך ומתפשט בכל הגוף.

אחרי יותר משתי שנות דמים הגענו ליאסין ולערפאת לא הגענו עדיין.

.

התאוריה של קרל יונג על היהודים

 האם איבדנו את היכולת להאחז בקרקע

–  התיאוריה של קרל יונג
– "אפשר גם בלי החרמון"
– גם על עגבניות אפשר לוותר
– האחזות הפלסטינים באדמה לפי דרוויש
– לחזור לקופסת הקרן הקיימת

לפני זמן מה הופיעה בארצות הברית ביוגרפיה של קרל יונג, מחלוצי הפסיכואנליזה, שהיה גם בר פלוגתה של זיגמונד פרויד. יונג פיתח בין היתר תיאוריה של אל-מודע, כחלק של הנפש המורכב הן מחוויותיו האישיות של הפרט והן מן החוויות התרבותיות המשותפות לחברה אליה נולד, והעוברות מדור לדור.

היהודים איבדו את הכושר לחיים מדיניים. קרל יונג 1910

היהודים איבדו את הכושר לחיים מדיניים. קרל יונג 1910

.

לפי יונג מתגבשים בכל עם היסודות הכלל אנושיים בצורה ייחודית, לאומית או גזעית, דבר המסביר את הניגודים והמתיחויות בין העמים. יונג ראה בעליית הנאציזם בגרמניה ביטוי לתהליך -מחריד, מבהיל אך בלתי נמנע – של התגשמות היסודות הארכיטיפיים שבתרבות הגרמנית , יסודות המנוגדים מהותית לאלה של היהדות. תפיסה זו הניעה אותו למלא תפקיד מרכזי בתחום המקצועי שלו בגרמניה הנאצית ולהתעלם מכך שכל מוריו, חבריו ותלמידיו היהודים גורשו מגרמניה או נרצחו.

לגבי היהודים הגיע יונג למסקנה שאחרי אלפי שנים של חיים בלי קרקע ובלי ריבונות מדינית הם איבדו את היכולת לבסס עצמם בצורת קיום של מדינה עצמאית.

אף שרוב תלמידיו ומפרשיו של יונג היו יהודים, האשימו אותו באנטישמיות אף שהוא הסתייג בגלוי מן האנטישמיות.

לא צריך להיות אנטישמי כדי להגיע למסקנה כי העם היהודי אינו כשיר לחיים מדיניים, לקשר אל הקרקע. הרי התנועה הציונית לזרמיה השונים חתרה מראשיתה להפוך את הפירמידה של היהודי העוסק ב"לופט געשעפטן" (עסקי אוויר ביידיש). שורה של יוצרים נתנו ביטוי ליהודי הזה המעופף ונטול השורשים, החל בשלום עליכם ובתיאורי העיירה שלו וכלה בצייר מארק שאגאל שיהודיו מנותקים תדיר מהקרקע.

"אפשר גם בלי החרמון"

נדרשתי לתאוריה של קרל יונג בעיקבות דברים שכתב ב"הארץ" ד"ר אורי בר יוסף,[ הדברים נכתבו בחודש מרץ 2000] מרצה בחוג למדע המדינה באוניברסיטת חיפה. במאמרו אומר הפרופסור המכובד כי ישראל יכולה להסתדר גם בלי החרמון. ויש לו המון נימוקים: החרמון לא מנע הפתעה גם במלחמת יום הכיפורים; יש אמצעים אלקטרוניים המאפשרים לוותר על כל אמצעי קרקעי ועוד נימוקים כהנה וכהנה.

 דומה כי זכות היוצרים ל"אפשר גם בלי" מגיעה לשמעון פרס, שאמר כי בעידן הטילים ארוכי הטווח אין צורך ברמת-הגולן ואין כל משמעות לעומק אסטרטגי. אחריו באה שורה ארוכה של הגיגנים בפרוטה, גנרלים של שבשבת רוח פוליטית ומומחים אסטרטגיים למיניהם.אחרי שאפשר בלי הגולן ובלי החרמון צפויים לנו עוד הרבה "אפשר בלי". אפשר בלי בקעת הירדן, אפשר בלי ההתנחלויות, אפשר בלי הגליל, אפשר גם בלי ירושלים, אפשר גם בלי הנגב, ובוודאי אפשר גם בלי מדינת ישראל.

היתה לי באחרונה שיחה עם קצין בכיר, שהראש שלו עדיין לא הורעל ב"אפשר בלי". הוא אמר לי כי כל הדיבורים הללו הם קישקוש גמור. מלחמת המפרץ הוכיחה כי גם המדינה בעלת הטכנולוגיה המפותחת ביותר בעולם, שכתשה את עיראק בטילים ובהפצצות משך שבועות ארוכים, נזקקה בסופו של דבר לשרשרות הטנקים כדי להכריע את המערכה. העובדה שניתן לשלוח אלינו טיל ממרחק מאות קילומטרים איננה מקטינה את הסכנה שאלפי טנקים סוריים יגלשו לתוך הגליל. בסיבוב הבא,אם זה יהיה מגבולות ה-6 ביוני. [היום כבר אין צבא סורי שיגלוש מהגולן. אך תארו לכם הייכן היה דעאש אם היינו מקבלים את עצותיהם של "אפשר בלי" – פברוא 2006]

אך לביטוי "אפשר גם בלי" יש משמעות עמוקה יותר מן העמדה הטקטית או האסטרטגית. הביטוי הזה מבטא אולי את העובדה שהעם היהודי בעצם איננו כשיר לחיים מדיניים על קרקע משלו.
גם על עגבניות אפשר לוותר

אפשר גם בלי עגבניות

לעניין הכושר שלנו להאחז בקרקע שייך גם הסיפור הבא:

פרופסור הלל וייס ספר לי כי בשיחה שהיתה לו בשעתו עם דן מרידור, כשהיה שר האוצר, אמר לו מרידור כי אם אפשר לקנות עגבנייה במקום כלשהו בעולם, שהיא זולה יותר מעגבנייה המיוצרת כאן, יש לוותר כאן על ייצור עגבניות ולהעדיף יבוא של עגבניות. אמירה זו, אומר פרופסור וייס, היא הביטוי לתלישות מן הקרקע.

 

הלל וייס (צילום: זאב גלילי)

הלל וייס (צילום: זאב גלילי)

 

היחס הזה לעגבנייה בא לביטוי במדיניות הישראלית שיש בה כבר קונסנזוס דה פקטו מימין ומשמאל. אנחנו "יכולים בלי" ומוותרים בקלות דעת מטורפת על שטחי מולדת וכמעט אין פוצה פה ומצפצף. סאדאת לא היה מוכן לוותר על גרגר אחד מאדמת סיני הקדושה, שהיסטורית לא היתה מעולם חלק ממצריים. אסד אינו מוכן לוותר על אבן אחת מאבני הגולן שמלבד זכותנו ההיסטורית עליו שלטה בו מדינת ישראל יותר שנים מאשר סוריה. והפלסטינים, עם שהציונית הקימה ועיצבה, לא יוותרו על אף גרגר מאדמת פלסטינה.

האחזות הפלסטינים באדמה לפי דרוויש

צריך לקרוא היטב את מחמוד דרוויש כדי ללמוד לא רק מה הפלסטינים שואפים לעשות לנו, אלא גם כיצד הם מטפחים את הקשר שלהם לקרקע.

הוא קורא לנו להסתלק::"תמותו במקום שתרצו אך אל תמותו בינינו". : "הגיע הזמן שתסתלקו/ ותשכנו היכן שתרצו אך אל תשכנו בינינו/ הגיע הזמן שתסתלקו/ לנו העבר כאן/ לנו זעקת החיים הראשונה/ לנו העבר כאן/ לנו ההווה וגם העתיד..

מחמוד דרוויש ויקישיתוף

מחמוד דרוויש ויקישיתוף

אך דומה שהמשפט החשוב ביותר בשיר הזה הוא "לנו יש את שאין לכם: מולדת".

ובשיריו האחרים הוא נותן ביטוי לקשר העמוק אל האדמה: "לסרק את חיטתנו בריסים. ללכת קלים על אדמתנו,/ לקדש את שעות לפני הערבים על עצי האזדרכת…"

לחזור אל קופסת הקרן הקיימת

כשהייתי ילד היתה תלויה על הקיר, בכל כיתה, הקופסה הכחולה.היתה זו הקופה הקטנה של הקרן הקיימת,עליה מצויירת מפת ארץ ישראל ("מדן ועד באר שבע"). בכל יום שישי היה כל ילד חייב להביא כמה פרוטות ולהטילן לתוך הקופסה "קודש לגאולת אדמת ארץ ישראל".

קופסת קרן קיימת ויקיפדיה יוצר GFDL

 

החינוך הבית"רי שקיבלתי גרם לי להתמרד במנהג הזה. כי בבית"ר למדו אותנו את שירו של אורי צבי, "אמת אחת ולא שתים":

"רבותיכם לימדו: ארץ בכסף נקנית

קונים את הניר ותוקעים בו מעדר

ואנוכי אומר: אין ארץ בכסף נקנית

ובמעדר חופרים וקוברים את המת"

בכל יום שישי היתה חוזרת הסצינה. כל ילד נגש לקופסה ובחגיגיות מטיל את הפרוטה. אני הכרזתי שוב ושוב כי איני תורם. פעם אף הפגנתי בדרך של קריעת מטבע נייר של כמה אגורות (שהאוצר הנפיק בשנות החמישים) מעשה שגרר אחריו עונש והזמנת ההורים לשיחה עם המחנך.

היום, בעקבות החלטת בית המשפט העליון, מן הראוי להקים מחדש את הקרן הקיימת. לא זו שמתחזקת יערות ומספקת כרטיסי טיסה לפקידיה. קרן קיימת ממש לגאולת הארץ, לקניית אדמות. קרן שהתקנות שלה יהיו כמו תקנות הקרן המקורית- רכישת אדמות שתישארנה לצמיתות בבעלות העם היהודי, לא יימכרו אלא יוחכרו ורק ליהודים.

 

בול קרן קיימת להתנחלות דגניה

זו גם ההזדמנות לחדש את בולי הקרן הקיימת שהיו מודבקות על כל תעודה והיו חלק מן המכשיר החינוכי להנחלת ארץ ישראל בדור שבו ארץ ישראל לא היתה מלה גסה.

בג"ץ מחלק קרקעות לערבים

כינונה מחדש של הקרן הקיימת דרוש כהפגנה נגד החלטת בג"ץ, שחייבה את המדינה להקצות אדמות לערבים גם בישובים יהודיים. אך ההפגנה לא תפתור את הבעיה שבה הבג"ץ העמיד אותנו מול רגע האמת של המדינה היהודית.

לפני כמה חודשים כתבתי כאן קטע מבדח על "הבגץ האחרון" בו יגיש מישהו עתירה שתבקש לקבוע כי מדינת ישראל אינה חוקית. הבג"ץ יחליט כי העתירה צודקת ואחרון השופטים יכבה את האור.

אורי-צבי-שנות-השלושים

אורי-צבי-שנות-השלושים

מסתבר שבמדינת היהודים – ההופכת במהירות למדינת כל אזרחיה ולעתיד גם בלי יהודייה - הגבול בין סיפור מבדח למציאות מפחידה דק מאד. בית המשפט העליון הסתמך בפסק דינו בין היתר על מגילת העצמאות. האם נעלם מעיני השופטים הנכבדים כי באותה מגילה נאמר גם כי מדינת ישראל מושיטה יד שלום לשכניה וכי היד הזו נשארה תלויה עד היום? האם נעלם מעיני השופטים הנכבדים כי במרחק יריקה מבניין בית המשפט העליון מטילה הרשות הפלשתינאית עונש מוות על כל ערבי המוכר קרקע ליהודים? האם נעלם מהם כי חוק כזה קיים גם בירדן?

אורי צבי אומר באותו שיר:

"רבותיכם לימדו: יש אמת אחת לאומות:

דם תחת דם – ולא היא אמת יהודים"

ואנוכי אומר: אמת אחת ולא שתים

כשמש אחת וכשם שאין שתי ירושלים".

שום דבר לא נעלם ודאי מעיניהם של השופטים המלומדים. אבל להם יש תפיסה מה צריכה מדינת ישראל להיות, ואני מרשה לעצמי לומר שתפיסה זו חותרת תחת עצם אושיות המדינה ומשחקת לידי אויבי ישראל.

באותו נושא ראה ראיון עם יעקב חרותי