יש אנשי דת מוסלמים הסבורים שלפי הקוראן עם ישראל הוא העם הנבחר ואללה נתן את ארץ ישראל ליהודים * הטרור הרצחני איננו נובע מן האסלאם אלא מן האסלאמיזם, שמקורו בסעודיה * חומר למחשבה ואולי גם לפעולה

הכרזתו של ההיסטורין האמריקני פרנסיס פוקויאמה (" קץ ההיסטוריה" ) כי לא האסלאם הוא מחולל הטרור העולמי אלא הערבים, הזכירה לי בדיחה ישנה.

מעשה במטרוניתא אחת ששמעה הרצאה של מדען על קץ היקום. הוא הסביר באריכות את התהליכים שהביאו להולדת השמש ויביאו בעתיד למותה ולכליון כל החיים על כדור הארץ. בתום ההרצאה נגשה הגברת למדען ושאלה אותו: בעוד כמה זמן אמרת שתתרחש השואה הזו? והמדען השיב: בערך מיליארד שנים. אנחת רווחה נמלטה מפי האישה. " ואני חשבתי שאמרת מיליון שנה" .

ובכן, גם אנו יכולים לפלוט אנחת רווחה. אין לנו עניין עם 1.9 מיליארד מוסלמים בעולם. רק עם 300 מיליון ערבים המקיפים אותנו. זו אולי לא נחמה גדולה אבל זו גם אינה בדיחה. עובדה היא שמול האסכולה הרואה באסלאם את האויב של כלל האנושות, אויב המוביל למלחמת עולם שלישית, יש אסכולה אחרת. האסכולה המבחינה בין האסלאם לבין האסלאמיסטים.

" השינאה אינה בקוראן"

 

נושא הדגל של אסכולה זו בישראל הוא דוד בנטאטה, מהנדס יליד אלג'יריה בן 74. הוא למד הנדסה הידראולית בצרפת, עלה לארץ בשנת 1970 ועבד בתה"ל כמהנדס בכיר. לאחר שפרש לגימלאות החליט להתמסר לחקירת שנאת הערבים לישראל ושורשי הפונדמנטליזם הפלסטיני. הוא צלל לתוך הקוראן, למד את התיאולוגיה האסלאמית, קשר קשרים עם אנשי דת אסלאמיים ועם חוקרים בכל העולם. הוא הגיע למסקנה חד משמעית ומצא שותפים לדעה זו בקקרב אנשי דת מוסלמים: שנאת הזרים ושנאת היהודים אין מקורה בקוראן. יש להבחין בין אסלאמים לבין אסלאמיסטים שסילפו את האסלאם המקורי והם שורש הרע. התקווה היחידה להצלת העולם היא לשכנע את הרוב האסלאמי השפוי. מזה שנים מנסה בנטאטה לשכנע מנהיגים ישראליים מימין ומשמאל ללמוד את הנושא ולהשתמש במידע זה כדי לנהל את מאבקה של ישראל. עד כה העלה חרס בידו. איש הציבור היחיד שהאזין והסכים לו לדבריו היה רחבעם זאבי הי"ד.

המקור בסעודיה

שוחחתי  עם מר בנטאטה ואלה דבריו:

" חשוב להבחין בין דת האסלאם לבין האסלאמיזם, מונח אותו טבע הפרופסור המוסלמי חאליד דוראן מאוניברסיטת פילדלפיה. בני דת האסלאם נקראים מוסלמים. בני דת האסלאמיזם נקראים אסלאמיסטים או פונדמנטליסטים איסלאמיים.

" פרופ" דוראן כותב: "האסלאמיזם הוא סוג של טוטליטריזם שהתפשט בסוף המאה ה-20. הוא מקביל למשטרים פשיסטים וקומוניסטים… זו תפיסה החותרת בשיטות מתוחכמות, לשליטה על העולם".

" זרם האסלאמיזים נולד בסעודיה לפני יותר מ-250 שנה ונקרא וואחאביזם (על שמו של המייסד עבד אל-וואחאב). הוא התפרץ מחוץ לגבולות ערב הסעודית, בעיקר בשלושים-ארבעים השנים האחרונות, הודות לפטרודולרים ששימשו למימון פעולותיו.

" האסלאמיסטים מפרשים את הקוראן באופן שונה מהמוסלמים, וטוענים כי האסלאם הוא "דת שלטון" שתכליתו להשתלט על העולם.

" האם הפרשנות האסלאמיסטית של הקוראן, היא פרשנות לגיטימית בהתאם למסורת האסלמית? התשובה היא שלילית. זוהי פרשנות מסולפת.

כך מסולף הקוראן

" די להמחיש את פרשנותם נבדוק את הפסוקים המפורסמים בקוראן שהם כאילו אנטי יהודיים:

" אנשי עם-הספר [=יהודים ונוצרים], האם אתם מתנקמים בנו משום שאנו מאמינים באללה ובמה שהוריד לנו ולכם ? או משום שרובכם חוטאים? האם אבשר לכם על העונש הצפוי לכם … והוא עונשם של אלה אשר קללת אללה עליהם והם כקופים כחזירים וכעובדי אלילים …" (סורה 5, פסוקים 64,65)

" הפרשנות האיסלאמיסטית לסורה זו היא: " היהודים, כולם, הם חזירים וקופים: זה כתוב" .

" בביטוי "אנשי עם-הספר" מתכוון הקוראן ליהודים ולנוצרים. האיסטלמיסטים מתעלמים ממשמעות זו מטעמים טקטיים. בשלב זה אינם רוצים להתעמת בגלוי עם הנוצרים. מטרתם היא לדחוף את מאמיניהם לשנאה כלפי היהודים.

" על כך שהכוונה ב"עם הספר" היא גם לנוצרים אפשר להבין מן הפסוקים הבאים: " לו האמינו אנשי עם-הספר, היינו סולחים להם על חטאיהם ומכניסים אותם לגנות נעימים, ולו קיימו את התורה ואת הברית החדשה ומה שהורד עליהם מריבונם, היו מקבלים בשפע מטוב השמים וממשמני הארץ" . (סורה 5, פסוק 70)

" לא מדובר כאן בפרשנות, אלא בזיוף ובסילוף הכתובים. זיוף המאפשר להם להתיר את הרסן ולגרום לשינאה, לקנאות ולאלימות.

" דברים אלה לא אני אומר אלא שייך פרופ" עבדול חדי פלזי, אימאם איטליה, הקורא לאסלאמיזם " רדיקליזם פסבדו-אסלאמי" . ופרופ" דוראן מוסיף שמדובר ב" תנועה אפיקורסית" . על רקע זה ניתן להבין מדוע בזמנו של וואחאב, נידה המופתי של מכה אותו ואת התיאוריות שלו בפסק הלכה (FATWA)" .

יחס הקוראן ליהדות

" האסלאמיסטים מתעלמים גם באורח שיטתי מלהתייחס לאותם פסוקים בקוראן המכבדים את היהודים ואת היהדות. כמה דוגמאות ימחישו:

· קדושת התורה: " אנו [אללה] נתנו למשה את ספר התורה בשלמותו…ספר זה מבורך הוא" . (סורה 6 פסוק 155,156).

· העם היהודי הוא העם הנבחר : " לבני ישראל הענקנו את ספר [התורה] ואת כשרונות השפיטה והנבואה… וביכרנו אותם על פני כל העמים" . (סורה 45, פסוק 15).

· העם היהודי ו ארץ ישראל: " … אחר כך הורשנו לעם [היהודי] המעונה [ע" י פרעה] את הארץ הקדושה, את מזרחה ומערבה, והתקיימו כל ההבטחות של ריבונך לבני ישראל" . (סורה 7, פסוק 133)

" המנהיגים האסלאמיסטים אינם מצטטים אף פעם את הפסוקים האלה בדרשותיהם וההמונים אינם קוראים את הקוראן. ואם קורה שמישהו דורש הסבר עליהם, תשובתם היא שהם, דהיינו האסלאמיסטים הם היהודים האמיתיים של היום…

אין הבדל בין ערפאת לבן לאדן ולשייך יאסין

" קל להיווכח כי האסלמיזם אינו נובע מפרשנות של הקוראן אלא מסילוף שנועד להצדיק את מטרותיהם לשלוט על העולם דרך שנאה. הם מושכים את העמים שלהם על ידי התעמולה השקרית ומספקים להם את המניע לרצוח. מבחינה זו אין הבדל בין בן לאדן, ערפאת ויאסין.

" האמת הזאת לא הופנמה ע" י הישראלים שאינם מבינים את החשיבות של תעמולה נגדית המפריכה את השקרים והמלמדת את הקוראן כפי שהוא. ההסברה הכושלת נמנעת מכל תעמולה נגדית בתחום הדתי ועל ידי כך אנו משתפים פעולה עם האסלאמיסטים להסתרת האמת. (הציטוטים מן הקוראן על פי תרגומו של ד"ר אהרון בן שמש בהוצאת הקרן הקיימת לישראל).

 הקוראן אומר שארץ כנען נועדה ליהודים

אחד המוסלמים הבולטים בפעילותם למען האסלם השפוי הוא האימאם של איטליה, שייך עבדול מאדי פלאזי.

 

בכתב העת VIEWPOINT הוא כותב במאמר, תחת הכותרת " מה באמת אומר הקוראן" : " האלוהים ברך את אברהם בברכה כפולה באמצעות שני בניו יצחק וישמעאל. הוא ציווה שצאצאי ישמעאל יגורו במדבריות ערב וצאצאי יצחק בארץ כנען. הקוראן מכיר בכך שארץ ישראל היא מורשת של היהודים והוא אומר שלפני קץ הימים ישובו היהודים לארצם" . ובמקום אחר אמר פלאזי: " הטענה שהגירת יהודים לישראל היא פלישה מערבית קולוניאליסטית אין לה שום בסיס באמונה האסלאמית. המוסלמים אינם יכולים לטעון לבעלותם על ארץ קדושה כי לפי הקוראן אין בעלות אנושית על אדמה. האלוהים הוא הנותן את האדמה לבני אדם. ועל בסיס זה אין להעלות על הדעת למנוע מהיהודים להתפלל במקום הקדוש להם בהר הבית.

פלאזי מכהן גם כמזכיר של איגוד המוסלמים האיטלקים.

הצילומים: באדיבות דוד בנטאטה

דעה אחרת על האיסלם

 

 

======================================

הבנת הנקרא במשרד החינוך

 

גירסה מורחבת של מאמר זה רא <קישור>

חוה (אבלין) אוחיון מירושלים כתבה מכתב לשרת החינוך לימור לבנת בו מחתה נגד שתיקתה של השרה לבנת נוכח התכנית לטרנספר יהודים מחבל עזה.

במכתב כתבה בין היתר: " כאשר תרימי את ידך לפינוי הישובים לא יהיו לפנייך כמה תמונות של תושבי הגוש. חשבת למשל כיצד תביטי בעיניה התכולות ובפניה האצילות של מרים נ. מנוה דקלים, שעברה את גיל ה-80 , כאשר תפני אותה מביתה? מרים נ. ידעה על בשרה מהו "יודנריין", אבל זה היה בהונגריה. היא עברה את זוועות אושוויץ ובחסדי הבורא שרדה. עלתה לארץ ולפני שנים מספר קבעה את ביתה בנוה דקלים בקרבת נכדתה. וכאן היא מצאה רוגע ושלווה לנפשה. האם היא צריכה לעבור שוב טראומה ולהיזרק מביתה? כיצד תביטי בעיניה של גב" פנינה שלוה, שחגגה לא מזמן את יום הולדתה ה-90. גם אותה תזרקי מביתה?"

המכתב נשלח ב-10 בפברואר ותוך שבוע ימים קיבלה חוה אוחיון מכתב תשובה, חתום בידי שרת החינוך. " הנידון: פרס ישראל בפיסול" . מכתב ארוך ומנומק מדוע ואיך ולמה ומדוע קיבל יגאל תומרקין את פרס ישראל. אף לא מלה על הגרוש הצפוי מנוה דקלים.

מה קרה כאן?

מסתבר שבפתח מכתבה התריעה הכותבת בשתי שורות על החלטות שגויות שמשרד החינוך אחראי להן והזכירה את בירנבאום ותומרקין. אך עיקר המכתב נגע כאמור לטרנספר הצפוי מחבל עזה.

מתעוררות כמה שאלות. האם ייתכן ששרת החינוך קראה את המכתב ולא הבינה את תוכנו? לא מתקבל על הדעת. או אולי מישהו מעובדי המשרד קרא ולא הבין? או אולי מישהו קרא רק שתי שורות מן המכתב והניח שגם המשכו עוסק בתומרקין?

חידה היא. אבל הכותבת הטמינה מלכודת קטנה לצוות משרד החינוך. את כתובתה הירושלמית רשמה כך: " נוה דקלים והתנחלות פלמ"ח 42 ירושלים 92542" .

נוה דקלים רחוקה כמה עשרות קילומטרים מרחוב הפלמ"ח בירושלים שאיננו מוגדר עדיין כהתנחלות. אבל במשרד החינוך לא מבינים רמזים וכתבו, הן בגוף המכתב והן על המעטפה, את הכתובת בנוסח הזה.

בדואר ישראל יש כנראה יודעי קרוא והמכתב הגיע ליעדו ברחוב הפלמ" ח.

אז מה יש לנו כאן?

ודאי שיש רשלנות בקריאת מכתב ואולי גם קצת קשיים בהבנה.

============================================================

ממשלת בג"ץ

בית המשפט הגבוה לצדק החליט שעל הממשלה לנמק מדוע היא מקצצת את קצבות הילדים. בג"ץ לא הגיש משום מה תכנית כלכלית אלטרנטיבית לתכנית הכלכלית, שהקיצוץ נעשה במסגרתה.

בג"ץ מצווה על המדינה לנמק מדוע היא בונה גדר בטחון במקום זה או אחר, אבל בג"ץ איננו נוטל על עצמו את האחריות להגן על ילדינו מפני חדירת מחבלים במקומות שהגדר לא תיבנה.

בג"ץ מחייב את המדינה לשלם תוספת אקדמית לאלפי עובדי מדינה שקיבלו תארי אינסטנט באוניברסיטת לאטוויה, ולא מצביע על התקציב שממנו תשולם התוספת הזו. הוא גם לא מתנדב לקבל לשורותיו משפטנים שגמרו אוניברסיטה כזו.

נוכח החלטות אלה ורבות אחרות מתעורר הצורך להקים בג"ץ הבג"צים. איזו אינסטנציה עליונה שאפשר יהיה לפנות אליה כדי לערער על הבג"ץ המקורי. אבל נוכח ההתנגדות הנחרצת של הבג"ץ הנוכחי למתחרה כמו בית דין לחוקה, אולי אפשר להציע פתרון אחר. לעשות מה שהילדים קוראים "החלפות" . שהבג"ץ יהיה הממשלה והממשלה תהפוך לאיזה מין דרג יועץ, שופט ומפקח.

שהבג" ץ ינהל את כלכלתנו וימצא מקורות לכל הצווים שהוציא הבג"ץ בגלגולו הקודם, שיבטיח את ביטחוננו, יחנך אותנו על פי אמות המידה הנאורות ושלום על ישראל.

ראה מהפכת אהרון ברק

ומאמרים אחרים בקטגוריות "מערכת המשפט" ובג"ץ

============================================================

הוויכוח על תכנית ההתנתקות (בתל-חי)

" העזיבה והנסיגה הן המופת החותך של רפיוננו ואפסותנו"

הגיע לידי מסמך המדווח על דיון בתכנית ההתנתקות. בוויכוח הסוער השתתפו כמה מן האישים המרכזיים בתחום המדיני והביטחוני.

להלן ציטוטים מן הויכוח:

" השאלה היא רק ציונית … לנו ברור שצריך להגן על כל מקום בו (נמצאים יהודים)… אם נברח … נצטרך לעזוב את כל ארץ ישראל…

(זו)" איננה רק שאלה מקומית כי אם שאלה שיש לה ערך בשביל כל הארץ . אם ניפול שם ניפול עד המדבר"

" אנו עומדים בוויכוח ישן …. ויכוח שהטענות ההגיוניות אינן מכריעות בו… יש שהדבר הבלתי אפשרי נעשה לאפשרי… כי לא שאלה של חלקת אדמה וקצת רכוש יהודי כאן, כי אם שאלת ארץ-ישראל. כי העזיבה והנסיגה הן המופת החותך של רפיוננו ואפסותנו. וכי ההוכחה היחידה של זכותנו על ארצנו… היא בעמידה קשת עורף ונואשת מבלי הבט אחורנית.."

לא, זה לא הוויכוח על נטישת רצועת עזה. הויכוח היה אם לנטוש את תל חי ששכנה בתוך ים ערבי, או להמשיך ולהגן על הנקודה הצפונית של אצבע הגליל. הדיון התקיים ב-22 בפברואר 1920 בהשתתפות מנחם אוסישקין, זאב ז"בוטינסקי, דוד בן גוריון, יצחק טבנקין, ברל כצנלסון.

את הוויכוח נעל וסיכם אוסישקין. " הוחלט להגן על הגליל העליון, להגדיל את הכוחות, ולסייע באספקה, להטיל על כל הישוב חובה של מס עצמי לחיזוק הנקודות הישוביות בגליל" . פרטים מלאים על הדיון הזה ניתן למצוא בספר תולדות ההגנה.

=============================================================

כשזבוב נופל לקפה של פלסטיני

יש עידכון לבדיחה הזו.

בגירסתה הישנה:

האמריקני משליך את כוס הקפה עם הזבוב; האנגלי מוציא את הזבוב ושותה את הקפה; הסיני אוכל את הזבוב ושופך את הקפה; היפני שותה את הקפה ואוכל את הזבוב כבונוס; הישראלי מוכר את הזבוב לסיני ואת הקפה לאנגלי וקונה לעצמו כוס קפה חדש בלי זבוב.

 

התוספת היא מה עושה הפלסטיני.

הוא מאשים את הישראלי בכך שהטיל את הזבוב לקפה שלו; רואה במעשה חלק מן הכיבוש; דורש גינוי של מועצת הביטחון; מבקש מן האיחוד האירופי תמיכה כספית כדי לקנות כוס קפה ומשתמש בכסף למימון טרור.

=============================================================

הנדון: ביבי, עמדי, ויצמן, סרוסי, ברק, עמותות

כבוד היועץ המשפטי לממשלה,

אתה עומד להחליט בימים אלה החלטה גורלית: האם להגיש או לא להגיש כתב אישום נגד בנימין נתניהו. זו החלטה גורלית כי היא עשויה להשפיע על יחס העם למערכת המשפטית ולמערכת הדמוקרטית.

אני מכיר אותך כאדם ישר והגון, משפטן מעולה ואדם חסר פניות. יש לי יסוד להניח כי ההחלטה שתקבל תהיה מבוססת על אדני המשפט והצדק ועל עקרון השיוויון בפני החוק. זאת, לאחר שתלמד את עיקרי הסוגיה המשפטית, תבדוק בדוק היטב את הנתונים והראיות.

 

אך אתה הרי לא רק משפטן אלא גם תלמיד חכם ובקיא במשפט העברי. ומי כמוך יודע שיש "יקוב הדין את ההר" ויש "לפנים משורת הדין". יש מידת הדין ויש מידת הרחמים. ומי כמוך יודע שהעולם עומד לא רק על הדין אלא גם על האמת ועל השלום. ומי כמוך יודע ש"לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה… ולא עבדו לפנים משורת הדין".

עמדי מול סרוסי

איני מתיימר לדעת לעומקם את כל פרטי החקירה בפרשת חקירתו של נתניהו. אין לי גם ספק שהפרקליטים החרוצים של הפרקליטות יוכלו להכין כתב אישום עסיסי על קבלת שוחד וגניבת מתנות. כבר היה מקרה של עובד מדינה שהועמד לדין ונענש קשות על שקיבל במתנה בקבוק יין מידי אחד האזרחים שבא במגע עם המשרד.

אבל יש דברים שעל הסף יש לבחון את ההיגיון הפנימי שלהם. אילו נתניהו היה טיפוס של לוקח שלמונים, האם היה בוחר בשיפוצניק ומוביל רהיטים כמקור לקבלת השוחד?. לנתניהו קשרים ענפים עם רבים מן המיליארדרים שבעולם. רבים מהם מעריצים אותו ותומכים בו. אילו רצה לקבל שוחד היה יכול לסדר לעצמו חשבון בבנק שוויצרי ולתת לנותן השוחד תמורה קצת יותר רצינית מאשר איזו חשבונית מוגזמת על ביצוע עבודות פרטיות.

האם היה קושי לנתניהו למצוא איזה סרוסי שייתן לו "מתנות"? או למצוא איזה יבואן מכוניות ש"יתחזק" אותו בתמורה לטובות הנאה שיכול ראש ממשלה להעניק?

מדוע לא למצות את הדין

אין למצת את הדין עם נתניהו לא מפני שויצמן יצא ללא עונש מעבירות שהן לכאורה גדולות פי כמה. דווקא ההחלטה בעניין ויצמן מוכיחה כי יש שיקולים שהם מעבר לשיוויון בפני החוק ולא תמיד יקוב הדין את ההר. אני מניח שבצד השיקולים המשפטיים (הסתמכות, התיישנות, אין מספיק ראיות וכו') היו גם שיקולים אחרים: זקנותו של האיש, מצב בריאותו והחרפה שהיה ממיט על כולנו משפט של נשיא הנאשם בקבלת שוחד.

נתניהו איננו מסכן ואיננו זקוק לרחמים. אבל אם יוגש נגדו כתב אישום זו תהיה גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה. כתב אישום כזה יתפרש על ידי מחצית העם (ולפי הסקרים האחרונים גם יותר ממחציתו) כהתערבות גסה של המערכת המשפטית בתהליך הדמוקרטי. כאן עומדת השאלה של כאילו שיוויון הכל בפני החוק מול ריבונות העם לבחור את מחוקקיו ואת שופטיו.

עמדי מול העמותות

הוצאת נתניהו מן המשחק הפוליטי, נוכח הבחירות המתקרבות, בולטת בחומרתה על רקע כל מה שמתגלה מדי יום על אהוד ברק. מול החצר הביזנטינית של אהוד ברק נראית לשכתו של נתניהו כמסדר של נזירות.

 

והחמור מכל: פרשת העמותות. מדי יום הולכות ונחשפות עובדות חדשות, המלמדות שמה שידוע עד כה הוא קצה קרחון של מעשים שלכאורה יש בהם עברות חמורות ביותר על החוק. ברק, כמו שלושת הקופים, לא ידע, לא שמע, לא ראה. מיליונים, אולי מאות מיליונים, עברו לידי עמותות בעלות מטרות נעלות והכספים זרמו כדי לקדם את ענייניו של ברק. גם היום נערכים סקרים רבים עבור ברק ולא ברור מי משלם עבודם. מדי פעם גם שומעים פליטות פה של חבריו של ברק לנשק על ה"מבצע" שהשתתפו בו לבחירת נתניהו כאילו מדובר בהסתערות על יעד מבוצר של האוייב. וכבר נמצאו סימנים לכאורה כי במערכת הבחירות חברו שליחיו של ברק עם גורמים פליליים.

יש חקירה והיא מתנהלת בעצלתיים. שוטרים אינם פורצים לדירתו של ברק ואוספים מסמכים. לא חוקרים את נאווה שעות על גבי שעות. לא מזמינים את כל הנוגעים לפרשה לחקירה. שום כלום.

איני כותב את הדברים מתוך הערצת נתניהו. הוא איננו כוס התה שלי. יש הרואים בו אסון גדול. לדעתי ברק הוא יותר נתניהו מנתניהו אם מדברים על אסון. אבל לא הפרקליטות צריכה להחליט מי האיש הראוי לעמוד בראש מדינת ישראל. היא צריכה לאפשר לעם להגיד את דברו.

לעזור לרובינשטיין

לפני כמה חודשים מצאתי במשיבון שלי הודעה מלשכתו של אליקים רובינשטיין כי הוא מחפש אותי. ניסיתי להשיגו ובקשתי כי יעביר לי בפקס את מבוקשו, אך הוא ביקש לדבר עמי אישית. לאחר כמה וכמה ניסיונות הוא איתר אותי בשעה מאד לא שגרתית לעובד מדינה שומר מצוות – יום שישי אחר הצהריים על פי שעון קיץ (השבת נכנסת בשעה 4ומשהו).

רובינשטיין ביקש להגיב על כמה דברים שכתבתי כאן נגד המערכת המשפטית. הוא ביקש לשכנע אותי כי טעיתי בהתקפותיי וביקש שבכל פעם שאבקר בעתיד את המערכת שהוא מופקד עליה, אפנה אליו לקבל תגובה.לא כל כך שוכנעתי מן הדברים שאמר בזכותה של המערכת המשפטית, אך שוכנעתי שרובינשטיין הוא בעל רצון טוב ועובד קשה מאד, ממש ימים ולילות, כדי לקיים את "וציון במשפט תיפדה".

בקשתי אז לכתוב כמה מילים בזכותו של רובינשטיין אם כי לא ידעתי למה התכוון כשאמר כי יש דברים המדירים שינה מעיניו. עכשיו כבר כולנו יודעים: אליקים רובינשטיין הוא האיש שבזכותו נחשפה פרשת עופר נמרודי ב'. בזכותו נחתם הסכם עד מדינה עם רפי פרידן. בזכותו החל טיהור המשטרה מן הקצינים המושחתים. יותר מזה: הוא אולי האיש העומד כיום כנגד השתלטות מאפיונרית על המדינה. כי מה שברור כבר עתה הוא שפרשת נמרודי היא קצה קרחון של מציאות מפחידה. לכן, גם אם איננו מסכימים עם כמה מהחלטותיו ומעמדותיו של רובינשטיין בנושאים שונים, על כולנו לעזור לו במלחמה שהוא מנהל בפשע המאורגן. בנפשנו הוא.

 ראה היועץ הרע מזוז

 

המאמר נכתב בחודש מאי 2000

צריך לקרוא את הביקורת שמותחים אנשי שמאל על אהוד ברק כדי להבין לאיזה מצב הוא הביא אותנו. גם אלה שתמכו בנסיגה החד צדדית מלבנון מקבלים פתאום רגליים קרות.

יוסי ביילין, אלוף התוכנית הגאונית הזו, אומר פתאום שהוא חשב שאנשי צד"ל יסכימו להתפנות מרצון ולעבור למדינות אחרות. הוא חשב שאנשי צד"ל הם כמו מתיישבי יהודה, שומרון  והגולן שאפשר לטרנספר אותם מתי שרוצים.  עכשיו, כשמסתבר שהם רוצים להישאר, כל הסיפור עלול להיות שונה.

יוסי שריד, שלשבחו ייאמר כי התנגד מלכתחילה ליוזמה המטורפת הזו, צועק "החזיקו אותי". בממשלה כמובן. והוא מסביר כי לפי ההתפתחות הנוכחית צפויה
הידרדרות שתביא את צה"ל לכניסה מחודשת ללבנון. והוא רוצה להיות שם כדי למנוע זאת.

ומה המסקנה של השמאל מן הכישלון הטוטאלי בצפון? – להזדרז ולהשלים עם הפלשתינאים. אהוד ברק אינו זקוק לזירוז. הוא כבר רץ בכל המהירות. ריצת האמוק של רבין ופרס בהסכם אוסלו נראית עכשיו כזחילה לעומת הריצה של ברק. הוא מוכן כבר לתת הכל – חלק מירושלים, 90 אחוז מיהודה ושומרון ואת בקעת הירדן.

אבל התיאבון של ערפאת גדל עם האכילה. אם נתניהו הצליח להקטין את הציפיות, ברק הגדיל את הציפיות לממדים מבהילים. ולוחות הזמנים המטורפים שקבע הם לוחות זמנים של המלחמה המתפתחת – בצפון, בתוככי יהודה ושומרון וגם בתוך גבולות הקו הירוק מול הפלשתינאים אזרחי ישראל.

מי זה אמר שננצח?

אריה וודקה מקדומים כותב לי: אסד עשוי לשקול לא רק שכדאי לו לפתוח במלחמה גם אם ייכשל אלא גם לקוות לניצחון. אנו יכולים לנצח את סוריה רק בתנאי של גיוס מילואים מהיר. מה הבעיה היום לשבש לחלוטין את העורף שרוחבו 15 קילומטרים כאשר בצמוד מצויים חמישים אלף לוחמי ערפאת ללא קווי הגנה בינינו?  ומה עם מטר טילים מאיראן ומעיראק?  ומה עם החיזבאללה שישטוף לגליל ? ומה עם מרד עממי של  ערביי ישראל? .

די לקיטורים

נדמה שלא היה יום עצמאות מדכדך כמו יום העצמאות האחרון. כולם, גם מימין וגם משמאל, יודעים מה מצפה לנו. אין מקום להרבה שמחה.

מעודד היה לקבל את המכתב הבא של יעקב פיכמן מאלקנה:

"מזה שנים נהוג במשפחתנו לחגוג את יום העצמאות בארוחת חג, לאחר תפילה חגיגית, כראוי לחג שבעיני הוא חג דתי כמו יתר החגים.

ילדיי שבגרו חוגגים השנה את החג בבתיהם ואנו נענינו להזמנת חברים לחגוג בצוותא. הציבור שהתאסף בביתם הנאה של חברינו ראוי בצדק להיקרא "מלח הארץ". אלו הם חבריי הטובים עמם עשינו כברת דרך  ארוכה, החל מימי גוש אמונים, ימי סבסטיה, דרך ימית ועד להקמת הישוב היפה והגדול בשומרון, מקום מגורינו.

היו שם מנהלי חברות, אנשי עסקים מצליחים, אנשי מחשבים ומנהל רשות גדולה. רובם ככולם צנחנים במילואים, ותיקי קרבות, יוצאי קיבוצים.

לאחר קיום מצוות היום (צלי אש תאכלוהו) נתיישבנו במעגל והחל החלק התרבותי.

מרגע זה החל הספורט הלאומי – הקיטורים. כל אחד בתורו הביע את אכזבתו מן המדינה וממה שמתחולל בה היום. לא היה תחום שלא מצאו בו פגמים: ראש הממשלה, בתי המשפט, הצבא, הרפורמה. אף אחד לא יצא נקי. הרמה האינטלקטואלית הגבוהה של משתתפי המסיבה באה לביטוי בעומק הקיטורים.

ואני, שלא רגיל בנאומים, מוצא עצמי נושא נאום ארוך בלבי. כיוון שבגילי המופלג אני ממעט באכילת בשר, הפסקתי לאכול את עצמי ופשוט נעלמתי לביתי.

להלן הנאום שלא ננאם:

תגידו חברים, אתם נורמליים? אתם בכלל שמים לב שהפכתם להיות בדיוק למה שכל חיינו אנו נלחמים בו – הקוטר הישראלי המצוי. זה שיושב מול הטלוויזיה ומקטר על הכל. האם לא קמנו יחד לפני חצי יובל ששנים, עזבנו את בתינו הנוחים  והקמנו יש מאין. האם מאתיים אלף היהודים ביהודה ושומרון הגיעו לכאן בזכות הקיטורים, או בזכות העשייה שלנו? האם הכל נשכח? האם לכם צריך להזכיר מה היה כאן לפני הקמת המדינה? כולנו בנים למשפחות שנכחדו רק מפני שלא היתה להם מדינה שתגן עליהם. האם שכחתם את תנאיי הפתיחה של המלחמות בהן נלחמנו?

תסתכלו מסביב. כולנו שבעים. הקמנו בתים לתפארת. ילדינו מגשימים את החינוך שהענקנו להם וממלאים ישובים בשומרון. כולם אקדמאים, עוסקים בתחומים החשובים ביותר.

תרגעו, לא ירדתי מן הפסים ולא לקיתי בעיוורון. אני קורא עיתונים, רואה טלוויזיה ומסתובב בארץ. גם אני לא מרוצה ממה שקורה. אבל  בין זה לבין ליל קיטורים במסיבת יום העצמאות המרחק רב.

אז חברים, מספיק עם השטויות. חיזרו לעצמכם ואם המדינה הזו חשובה לכם תתחילו לעשות. מה לעשות? מה שאנחנו כל כך טובים בו  – לדבר. אבל לדבר

חיובי. כל אחד במעגלי חייו יתאמץ לדבר על הדברים היפים. על הישובים הפורחים. על ילדינו הנלחמים על כל מקום ביחידות המובחרות ביותר אחרי שנת לימוד בשיבה. על פריחת הישיבות הלאומיות. על עשרות האולפנות לבנות שקמו בדורנו. על הקליטה המדהימה של גל העלייה האחרון.

הכה את המומחה

במסגרת תכניתנו "הכה את המומחה" הזמנו את הפרופסורים לכלכלה, שלב המרץ ונאסדק, כדי שיסבירו לנו עד כמה נפלאה הרפורמה במס. המאזינים מתבקשים להציג את שאלותיהם.

שאלה: אני מורה רווקה ומשתכרת בערך 4000 ש"ח לחודש. מה אני ארוויח מהרפורמה.

תשובה: לצערנו לא תרוויחי. בין כה וכה את לא משלמת הרבה מיסים כך שההפסד אינו גדול. אנחנו נוריד לך חצי נקודת זכות שקיבלת עד עכשיו כאשה עובדת. מקרן ההשתלמות שלך את יכולה לשכוח. בסך הכל תפסידי בשנת 2001 רק 25 שקל מהנטו. אבל אנו אנשי בשורה. בשנת 2003 יירד ההפסד שלך ל-17 שקלים. אנחנו מייעצים לך להתחתן בהקדם ולאחר שיהיו לך שלושה ילדים אז בשנת 2003 תגדל המשכורת שלך בסכום ניכר.

שאלה: אבל עם שלושה ילדים אצטרך עוזרת ומטפלת. האם תכירו בהוצאות האלה לצורך זיכוי?

תשובה: לצערנו לא. הוצאות על עוזרת ומטפלת אינן הוצאות לצורך ייצור הכנסה. אולי תבקשי מאמא שלך לבוא לשמור על הילדים.

שאלה: אני פנסיונר. יש לי פנסיה של 2000 שקל בערך וגם קיצבת זיקנה מביטוח לאומי. הצלחתי במשך השנים לחסוך קצת כסף שאותו אני משקיע בתוכניות חיסכון. כל פעם אני מושך קצת כסף לצורך מחייה. מה יהיה עכשיו?

תשובה: אינך משלם בעצם מס הכנסה כך שבעניין זה מצבך לא ישתנה. אך על הרווחים שלך מתכנית החיסכון תצטרך לשלם 25 אחוזים מס. בינתיים החלטנו לא להטיל מס על קיצבת הזיקנה.

שאלה: אני עומד לחתן את בתי. יש לנו מעט כסף לתת לה כדי לעזור בהוצאות החתונה, בהוצאה ראשונית על כלי בית ובתשלום ראשון לרכישת דירה. האם אנו חייבים לשלם מס על המתנות האלה?

תשובה: בינתיים לא. אבל עליכם לרשום את כל המתנות האלה עד שיגיע יומכם. אז יצרפו את כל הסכומים והיורשים שלכם יצטרכו לשלם 10 אחוזים על הירושה. אגב, אם החתונה בימים הקרובים אתם צריכים כבר לרשום, למרות שהפורמה תיכנס לתוקף רק בינואר 2001. לפי המצב הנוכחי ישלמו מס רק על סכומים של 2 מיליון שקל ויותר. אבל אנחנו לא יכולים להתחייב מה  יהיה הסכום שעליו ישולם מס עיזבון בעתיד.

שאלה: אני חבר כנסת ומשתכר בערך 19 אלף שקל לחודש. מה יהיה מצבי אחרי הרפורמה.

תשובה: אל דאגה. הכנסתך תגדל ב-1203 שקל לחודש, אבל תצטרך לשלם  מס על רווחי קרן ההשתלמות  כך שיישארו לך רק 740 שקל.

שאלה: אני עובד חברת החשמל ומרוויח 50,443 שקל לחודש.

תשובה:  התוספת שלך לנטו לאחר ניכוי המס שאתה משלם על קרן ההשתלמות תהיה 1890 ש"ח.

שאלה: ומה עם החשמל שאני מקבל חינם? זה משהו ששווה 3000 שקל לחודש.

תשובה: אל דאגה. כמו בעבר גם עכשיו תהיה פטור ממס על ההכנסה הזו.

שאלה: אני מנהל בנק ומרוויח 250 אלף שקל לחודש. איך תשפיע עלי הרפורמה.

תשובה: לא אנשי בשורה אנחנו בשבילך. מטרת הרפורמה היתה ליצור יתר שוויון בחברה הישראלית. לכן אתה תשלם יותר מס גם על העבודה וגם על רווחיך מהשקעות. עליך ללמוד להצטמצם מעט.

זהבה WHO?

עד לפני כמה חודשים השם זהבה גלאון לא אמר כלום לאיש.  אלמונית לגמרי. לחבר כנסת, שעצם קיומו מותנה בהופעה בתקשורת, זה כמו פסק דין מוות. למי שעדיין אינו יודע – זהבה גלאון היא חברת כנסת מטעם מרץ.

באחרונה היתה לה עדנה. פרשת איציק מרדכי, בה היא  כיכבה במרכז, הפכה אותה מדמות אלמונית לסלבריטי. קולה הצרוד נשמע על כל גלי האתר בכל הערוצים. מה עם כבוד האדם, גם אם קוראים לא איציק מרדכי? מה עם חפותו של אדם כל עוד לא הוכחה אשמתו?

לא חשוב. פנו דרך לזהבה גלאון.

זהבה גלאון דואגת לכבוד האדם ולחירותו. אם קוראים לו מוסטפה דיראני למשל. שוב הפכה חברת הכנסת האלמונית לסלבריטאית. יש לה הרבה מה לומר על ההכרח לשחרר את בני הערובה.

דיראני אאוט. אבל יורם שקולניק אין. זהבה גלאון מגישה בגץ ושוב מנצחת. מקומה של זהבה גלאון כבר מובטח לכנסת הבאה.

בג"ץ שקולניק ופרשת קו 300

סתם שאלה כאילו משפטית.  יורם שקולניק עשה פחות או יותר מה שעשו חוקרי השב"כ  שהרגו את מחבלי קו 300. הם עשו יותר. לאחר מעשה טשטשו, שיבשו הליכי משפט והעלילו. איש מהם לא ישב בכלא והעונש החמור ביותר שהוטל על אחד מהם הוא איסור לכהן במשרה ציבורית. איך זה מתיישב עם השוויון בפני החוק?

כל הכבוד ליועצי התקשורת של ויצמן

מצעד החיים בפולין בהשתתפות הנשיא (פעם ראשונה בהיסטוריה), חלוקת פרסי ישראל, פגישה עם חיילים מצטיינים, פגישה עם הסגל הדיפלומטי, ראיון מכובד ברדיו ובטלוויזיה לכבוד יום העצמאות, הכרזה כי אולי יפרוש השנה אלא אם כן ראש הממשלה יבקש ממנו מאד, יש לו גם מה להגיד על הנעשה בלבנון, משביע שופטים, נותן חנינות.

מישהו זוכר משהו על אחד בשם אדוארד סרוסי?

ניצב אליק רון

באמת לא בסדר. איך זה שאתה יורה בנהג המשתולל בדרכים בלי לברר את לאומיותו?

נכון שהנהג ניסה לדרוס שוטר, נסע במהירות מטורפת, ולאחר מעשה נתברר כי היה גם בשלילת רשיון. כשראית אותו משתולל תפקידך היה לעצור אותו ולא יכולת לדעת אם מדובר ביהודי או בערבי. זו הטעות שלך.  אילו זה היה יהודי וירית בו זה בסדר גמור. אך אם ירית בערבי  לא יסלחו לך.

להקת פינג פונג

חברי הלהקה עוד יקבלו פעם פרס ישראל. עד אז כדאי לתת להם פרס על הופעתם המבישה בארוויזיון, כשהם מניפים את דגלי סוריה. לשלוח אותם להנות מהכנסת האורחים הסורית המפורסמת בדמשק.

קול בתקשורת ערווה

נדמה לי שגלי צה"ל היו הראשונים שהחלו במשדר  "הכל דיבורים" – תכנית בה יכול כל מאזין לעלות על גלי האתר ולומר את אשר עם לבו. בזמנו זו היתה יוזמה ברוכה.  נדמה היה כי היא מאפשרת חופש דיבור לציבור נרחב. במציאות זו היתה רק אשליה, שהרי רק חלק קטן מן המאזינים הצליחו להגיע לשידור. ואילו  המראיינים, רובם ככולם, קבעו את הטון ואת הכיוון בעיקר בתחום הפוליטי.

במרוצת הזמן התפתחו תכניות רדיו של הכל דיבורים, שאינן עוסקות בנושאים ציבוריים אלא בבעיות אישיות, בעיקר בעיות שבינו לבינה. תחילה זה היה בתוכניות לילה מאוחרות בהשתתפות צוות פסיכיאטרים ופסיכולוגים. לאחר מכן עברו התוכניות לשעות היום והמגישים פסיכולוגים בגרוש.

פתיחת ערוצי התקשורת לתחנות הרדיו האזוריות והמרדף אחר רייטינג בכל מחיר הביא לוולגריזציה של התוכניות הללו. המגישים העדיפו אנשים המוכנים להתוודות על החלק האינטימי ביותר של חייהם, כולל סטיות  של גילוי עריות ומעשי זימה  שהדיבור עליהם הפך להיות לגיטימי.

באחרונה שמעתי תכנית בה סיפרה חיילת כי גילתה באקראי שאביה בוגד באמה. כשספרה את הדבר לאמה גילתה לה האם שהיא ואביה מקיימים מזה שנים "נישואים פתוחים" בהסכמה. כל אחד מהם מקיים יחסים עם בני זוג אחרים בלי שהדבר יפריע להם להמשיך בחיי משפחה נורמליים, אם אפשר לקרוא כך לחיי משפחה כאלו. ההורים אף ניסו לשכנע את הבת כי זו דרך חיים נורמלית. כי בדרך זו הם מגוונים את חייהם ומחזקים את המסגרת המשפחתית.

החיילת נשמעה כמי שנתונה במצוקה גדולה. היא לא יכלה להבין מדוע ההורים עושים מה שהם עושים. ואיך זה מתיישב עם חיי משפחה.

מה שמעניין היה בתוכנית הזו שגם המגיש וגם מאזינים שעלו על הקו ניסו לשכנע אותה שזה בסך הכל בסדר. שזה עדיף על גרושים וכל הכרוך בכך.

בדיחה עצובה

מדוע לא יוכלו להחזיר את הנגב?

כי בכל זאת צריך מקום כדי לבנות בתי סוהר לכל המושחתים.

קשר לאחד והפלאפונים

אחת הדמויות הציוריות של ירושלים (מלפני הרבה שנים) היתה אישה יקית שהכל כינו אותה "קשר לאחד". היא היתה מסתובבת ברחובות, לבושה חליפה כהה, מדברת לעצמה  ומדי פעם פונה לאנשים ברחוב ואומרת להם: "קשר לאחד, שלמה ושולמית, מלכות השמים".

אחיה היה אחד הפרופסורים המפורסמים של האוניברסיטה העברית. מה היה סודה ומה מצוקתה של האשה ידעו רק מעטים. את עיקר סודותיה נטלה עמה אל הקבר.

אילו היה נוחת אדם מן המאדים ברחובותינו היה סבור מן הסתם כי מדובר בתרבות של אנשים מופרעים. בכל אשר תפנה אתה מגלה אנשים מדברים אל עצמם. פעם עוד החזיקו בטלפון הנייד, כך שיכולת להבין שהוא מקיים תקשורת עם זולתו. אך מן הרגע שפותחו דיבוריות אישיות (ועכשיו גם מסתבר שאינן

מסוכנות יותר מאשר הצמדת המכשיר לראש) שוב אי אפשר להבחין בין מי שמדבר עם עצמו ומי שמדבר עם זולתו.

הבדיחות שאינן מתות

לפני הרבה הרבה שנים סיפרנו את הבדיחה על בוזלגו ששינה את שמו לרובינשטיין ואחר כך שוב שינה שמו לרביב. כי כאשר נקרא רובינשטיין ושאלו אותו מה היה שמך הקודם הבינו מייד שמדובר בבוגלו. כשנקרא רביב היה שמו הקודם כשר למהדרין.

זו היתה בדיחה גזענית שנולדה בעידן של ראשית המדינה כאשר רבים עיברתו את שמותיהם ורבים עוד יותר סבלו מכך ששמותיהם נשאו שם מזרחי.

באחרונה  למדתי לדעת כי הבדיחה הזו אינה בדיחה אלא מציאות בשר ודם. סקר שנערך העלה כי אנשים הנקראים בוזגלו, מזרחי או דהאן מתקשים למצוא עבודה  יותר מאנשים ששמם רובינשטיין, רביב או רחמילביץ' שיש להם אותם כישורים. ולכן יש המשנים את שמותיהם.

בתכנית של עורך הדין ברדוגו (ברדיו FM )103 ) הביע אחד המאזינים  ספקות לגבי אמינות הסקר הזה.

על כך אמר לו ברדוגו לערך את הדברים הבאים: אינך מאמין? אני עצמי נוכחתי שהדבר עובד. הכרתי אדם ששמו היה ביקה. הוא שינה את שמו לרבינוביץ' ותמיד שאלו אותו מה היה שמך הקודם. שינה שוב את שמו לרבן והפעם כבר יכול היה להשיב ששמו הקודם רבינוביץ' ועולם כמנהגו נוהג.

אמריקה  הדתית

ישראלי חילוני המתגורר באמריקה הדביק למכוניתו את הסטיקר הבא:

PLEASE  GOD SAVE  ME FROM YOUR FOLLOWERS
(אנא אלוקים הצל אותי מן הדתיים)

עד מהרה  מצא על המכונית סטיקרים רבים שבהם נאמר:

GOD  WILL SAVE  YOU IF YOU BELIEVE I N HIS SON

(אלוקים יציל אותך אם תאמין בבנו)

עוד גרסה לדצ"ך

יעקב פרנק, ממשיכו של שבתי צבי שהתנצר, ביקש להוציא שם רע על ישראל ופרש את ראשי התיבות שבהגדה כך: דם צריכים כולנו, על דרך שעשו באותו איש חכמים בירושלים.

גרסה זו הביא לי משה בודק מחיפה, אותו למד מי פרופסור מרדכי וילנסקי.

עמנואל הלפרין

אולי הוא ספג מדודו, מנחם בגין ז"ל, את האצילות, את תרבות הדיבור, את הנימוס והכבוד לאדם באשר הוא אדם, את היושר האינטלקטואלי.  מכל מקום הוא דמות חריגה בנוף התקשורת שלנו. הייתי אומר משכמו ומעלה אבל זה לא כבוד גדול. הוא יחידאי ברגישות שלו למרואיינים. הוא אינו קוטע את המרואיינים, אינו מתחרה אתם באמרי שפר, אינו מביע את דעותיו אלא מאזין. הוא גם איש תרבות בבחירת הנושאים, בצורת ההגשה שלהם, בגרוי האינטלקטואלי שהוא יוצר. הוא ההוכחה שאפשרית גם תקשורת אחרת.

התראה לפני עיכול

הקורא יהודה דה ליאון היפנה את תשומת לבי להגדה של פסח שהופצה על ידי "מעריב"  בה הופיע הכיתוב הבא: "בשער: הסנה בוער באש והסנה איננו עוכל(שמות ג' ב')".

 האם איבדנו את היכולת להאחז בקרקע

–  התיאוריה של קרל יונג
– "אפשר גם בלי החרמון"
– גם על עגבניות אפשר לוותר
– האחזות הפלסטינים באדמה לפי דרוויש
– לחזור לקופסת הקרן הקיימת

לפני זמן מה הופיעה בארצות הברית ביוגרפיה של קרל יונג, מחלוצי הפסיכואנליזה, שהיה גם בר פלוגתה של זיגמונד פרויד. יונג פיתח בין היתר תיאוריה של אל-מודע, כחלק של הנפש המורכב הן מחוויותיו האישיות של הפרט והן מן החוויות התרבותיות המשותפות לחברה אליה נולד, והעוברות מדור לדור.

.

לפי יונג מתגבשים בכל עם היסודות הכלל אנושיים בצורה ייחודית, לאומית או גזעית, דבר המסביר את הניגודים והמתיחויות בין העמים. יונג ראה בעליית הנאציזם בגרמניה ביטוי לתהליך -מחריד, מבהיל אך בלתי נמנע – של התגשמות היסודות הארכיטיפיים שבתרבות הגרמנית , יסודות המנוגדים מהותית לאלה של היהדות. תפיסה זו הניעה אותו למלא תפקיד מרכזי בתחום המקצועי שלו בגרמניה הנאצית ולהתעלם מכך שכל מוריו, חבריו ותלמידיו היהודים גורשו מגרמניה או נרצחו.

לגבי היהודים הגיע יונג למסקנה שאחרי אלפי שנים של חיים בלי קרקע ובלי ריבונות מדינית הם איבדו את היכולת לבסס עצמם בצורת קיום של מדינה עצמאית.

אף שרוב תלמידיו ומפרשיו של יונג היו יהודים, האשימו אותו באנטישמיות אף שהוא הסתייג בגלוי מן האנטישמיות.

לא צריך להיות אנטישמי כדי להגיע למסקנה כי העם היהודי אינו כשיר לחיים מדיניים, לקשר אל הקרקע. הרי התנועה הציונית לזרמיה השונים חתרה מראשיתה להפוך את הפירמידה של היהודי העוסק ב"לופט געשעפטן" (עסקי אוויר ביידיש). שורה של יוצרים נתנו ביטוי ליהודי הזה המעופף ונטול השורשים, החל בשלום עליכם ובתיאורי העיירה שלו וכלה בצייר מארק שאגאל שיהודיו מנותקים תדיר מהקרקע.

"אפשר גם בלי החרמון"

נדרשתי לתאוריה של קרל יונג בעיקבות דברים שכתב ב"הארץ" ד"ר אורי בר יוסף,[ הדברים נכתבו בחודש מרץ 2000] מרצה בחוג למדע המדינה באוניברסיטת חיפה. במאמרו אומר הפרופסור המכובד כי ישראל יכולה להסתדר גם בלי החרמון. ויש לו המון נימוקים: החרמון לא מנע הפתעה גם במלחמת יום הכיפורים; יש אמצעים אלקטרוניים המאפשרים לוותר על כל אמצעי קרקעי ועוד נימוקים כהנה וכהנה.

 דומה כי זכות היוצרים ל"אפשר גם בלי" מגיעה לשמעון פרס, שאמר כי בעידן הטילים ארוכי הטווח אין צורך ברמת-הגולן ואין כל משמעות לעומק אסטרטגי. אחריו באה שורה ארוכה של הגיגנים בפרוטה, גנרלים של שבשבת רוח פוליטית ומומחים אסטרטגיים למיניהם.אחרי שאפשר בלי הגולן ובלי החרמון צפויים לנו עוד הרבה "אפשר בלי". אפשר בלי בקעת הירדן, אפשר בלי ההתנחלויות, אפשר בלי הגליל, אפשר גם בלי ירושלים, אפשר גם בלי הנגב, ובוודאי אפשר גם בלי מדינת ישראל.

היתה לי באחרונה שיחה עם קצין בכיר, שהראש שלו עדיין לא הורעל ב"אפשר בלי". הוא אמר לי כי כל הדיבורים הללו הם קישקוש גמור. מלחמת המפרץ הוכיחה כי גם המדינה בעלת הטכנולוגיה המפותחת ביותר בעולם, שכתשה את עיראק בטילים ובהפצצות משך שבועות ארוכים, נזקקה בסופו של דבר לשרשרות הטנקים כדי להכריע את המערכה. העובדה שניתן לשלוח אלינו טיל ממרחק מאות קילומטרים איננה מקטינה את הסכנה שאלפי טנקים סוריים יגלשו לתוך הגליל. בסיבוב הבא,אם זה יהיה מגבולות ה-6 ביוני. [היום כבר אין צבא סורי שיגלוש מהגולן. אך תארו לכם הייכן היה דעאש אם היינו מקבלים את עצותיהם של "אפשר בלי" – פברוא 2006]

אך לביטוי "אפשר גם בלי" יש משמעות עמוקה יותר מן העמדה הטקטית או האסטרטגית. הביטוי הזה מבטא אולי את העובדה שהעם היהודי בעצם איננו כשיר לחיים מדיניים על קרקע משלו.
גם על עגבניות אפשר לוותר

אפשר גם בלי עגבניות

לעניין הכושר שלנו להאחז בקרקע שייך גם הסיפור הבא:

פרופסור הלל וייס ספר לי כי בשיחה שהיתה לו בשעתו עם דן מרידור, כשהיה שר האוצר, אמר לו מרידור כי אם אפשר לקנות עגבנייה במקום כלשהו בעולם, שהיא זולה יותר מעגבנייה המיוצרת כאן, יש לוותר כאן על ייצור עגבניות ולהעדיף יבוא של עגבניות. אמירה זו, אומר פרופסור וייס, היא הביטוי לתלישות מן הקרקע.

 

 

היחס הזה לעגבנייה בא לביטוי במדיניות הישראלית שיש בה כבר קונסנזוס דה פקטו מימין ומשמאל. אנחנו "יכולים בלי" ומוותרים בקלות דעת מטורפת על שטחי מולדת וכמעט אין פוצה פה ומצפצף. סאדאת לא היה מוכן לוותר על גרגר אחד מאדמת סיני הקדושה, שהיסטורית לא היתה מעולם חלק ממצריים. אסד אינו מוכן לוותר על אבן אחת מאבני הגולן שמלבד זכותנו ההיסטורית עליו שלטה בו מדינת ישראל יותר שנים מאשר סוריה. והפלסטינים, עם שהציונית הקימה ועיצבה, לא יוותרו על אף גרגר מאדמת פלסטינה.

האחזות הפלסטינים באדמה לפי דרוויש

צריך לקרוא היטב את מחמוד דרוויש כדי ללמוד לא רק מה הפלסטינים שואפים לעשות לנו, אלא גם כיצד הם מטפחים את הקשר שלהם לקרקע.

הוא קורא לנו להסתלק::"תמותו במקום שתרצו אך אל תמותו בינינו". : "הגיע הזמן שתסתלקו/ ותשכנו היכן שתרצו אך אל תשכנו בינינו/ הגיע הזמן שתסתלקו/ לנו העבר כאן/ לנו זעקת החיים הראשונה/ לנו העבר כאן/ לנו ההווה וגם העתיד..

אך דומה שהמשפט החשוב ביותר בשיר הזה הוא "לנו יש את שאין לכם: מולדת".

ובשיריו האחרים הוא נותן ביטוי לקשר העמוק אל האדמה: "לסרק את חיטתנו בריסים. ללכת קלים על אדמתנו,/ לקדש את שעות לפני הערבים על עצי האזדרכת…"

לחזור אל קופסת הקרן הקיימת

כשהייתי ילד היתה תלויה על הקיר, בכל כיתה, הקופסה הכחולה.היתה זו הקופה הקטנה של הקרן הקיימת,עליה מצויירת מפת ארץ ישראל ("מדן ועד באר שבע"). בכל יום שישי היה כל ילד חייב להביא כמה פרוטות ולהטילן לתוך הקופסה "קודש לגאולת אדמת ארץ ישראל".

 

החינוך הבית"רי שקיבלתי גרם לי להתמרד במנהג הזה. כי בבית"ר למדו אותנו את שירו של אורי צבי, "אמת אחת ולא שתים":

"רבותיכם לימדו: ארץ בכסף נקנית

קונים את הניר ותוקעים בו מעדר

ואנוכי אומר: אין ארץ בכסף נקנית

ובמעדר חופרים וקוברים את המת"

בכל יום שישי היתה חוזרת הסצינה. כל ילד נגש לקופסה ובחגיגיות מטיל את הפרוטה. אני הכרזתי שוב ושוב כי איני תורם. פעם אף הפגנתי בדרך של קריעת מטבע נייר של כמה אגורות (שהאוצר הנפיק בשנות החמישים) מעשה שגרר אחריו עונש והזמנת ההורים לשיחה עם המחנך.

היום, בעקבות החלטת בית המשפט העליון, מן הראוי להקים מחדש את הקרן הקיימת. לא זו שמתחזקת יערות ומספקת כרטיסי טיסה לפקידיה. קרן קיימת ממש לגאולת הארץ, לקניית אדמות. קרן שהתקנות שלה יהיו כמו תקנות הקרן המקורית- רכישת אדמות שתישארנה לצמיתות בבעלות העם היהודי, לא יימכרו אלא יוחכרו ורק ליהודים.

 

זו גם ההזדמנות לחדש את בולי הקרן הקיימת שהיו מודבקות על כל תעודה והיו חלק מן המכשיר החינוכי להנחלת ארץ ישראל בדור שבו ארץ ישראל לא היתה מלה גסה.

בג"ץ מחלק קרקעות לערבים

כינונה מחדש של הקרן הקיימת דרוש כהפגנה נגד החלטת בג"ץ, שחייבה את המדינה להקצות אדמות לערבים גם בישובים יהודיים. אך ההפגנה לא תפתור את הבעיה שבה הבג"ץ העמיד אותנו מול רגע האמת של המדינה היהודית.

לפני כמה חודשים כתבתי כאן קטע מבדח על "הבגץ האחרון" בו יגיש מישהו עתירה שתבקש לקבוע כי מדינת ישראל אינה חוקית. הבג"ץ יחליט כי העתירה צודקת ואחרון השופטים יכבה את האור.

מסתבר שבמדינת היהודים – ההופכת במהירות למדינת כל אזרחיה ולעתיד גם בלי יהודייה - הגבול בין סיפור מבדח למציאות מפחידה דק מאד. בית המשפט העליון הסתמך בפסק דינו בין היתר על מגילת העצמאות. האם נעלם מעיני השופטים הנכבדים כי באותה מגילה נאמר גם כי מדינת ישראל מושיטה יד שלום לשכניה וכי היד הזו נשארה תלויה עד היום? האם נעלם מעיני השופטים הנכבדים כי במרחק יריקה מבניין בית המשפט העליון מטילה הרשות הפלשתינאית עונש מוות על כל ערבי המוכר קרקע ליהודים? האם נעלם מהם כי חוק כזה קיים גם בירדן?

אורי צבי אומר באותו שיר:

"רבותיכם לימדו: יש אמת אחת לאומות:

דם תחת דם – ולא היא אמת יהודים"

ואנוכי אומר: אמת אחת ולא שתים

כשמש אחת וכשם שאין שתי ירושלים".

שום דבר לא נעלם ודאי מעיניהם של השופטים המלומדים. אבל להם יש תפיסה מה צריכה מדינת ישראל להיות, ואני מרשה לעצמי לומר שתפיסה זו חותרת תחת עצם אושיות המדינה ומשחקת לידי אויבי ישראל.

באותו נושא ראה ראיון עם יעקב חרותי