ארכיון תגיות: לשון

האם פרחה היא כינוי גנאי?


מעניין לעקוב אחר התפתחות משמעויותיהן של מילים בסלנג. מעקב כזה מלמד לא רק על התפתחות השפה, אלא גם על התפתחות המנטליות ועולם המושגים של הישראלי.

כזהו למשל המושג פרחה. זהו מושג חדש יחסית. במילון הסלנג "אחול מניוקי" הראשון של דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה אין המושג הזה מופיע כלל. כך שיש להניח שבראשית שנות ה-70 המושג הזה עדיין לא רווח בלשון הדיבור.

גם בחלק השני של המילון שהופיע בשנת  1982 נעדרת המלה. וכך גם במילון הסלנג העברי והצבאי משנת 1993.

מילון עולמי לעברית מדוברת דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה1

מי שהנציח את המילה במילונאות הוא מיודענו פרופסור יעקב שוויקה שמילונו הסינכרוני התבסס על סקירה ממוחשבת של הלשון החיה.
במילון זה מוגדרת פרחה : "כינוי לנערה או לאשה קלת דעת ופשוטה במובן השלילי של המלה שבהופעתה והתנהגותה ניכר שהיא זולה המונית מחוספסת וגסה ושבהתייחסות לסובב אותה משתקפת שטחיותה".

אך כמו שקורה למלים רבות, במיוחד בסלנג, המלה שינתה במהלך השנים את משמעותה השלילית.
רוביק רוזנטל ב"מילון הסלנג המקיף"  משנת 2005 כבר נותן הגדרה מרוככת יותר למלה ופחות שלילית. והוא מצטט את שירה של עפרה חזה ז"ל "בא לי בימים בא לי בלילות בא לי לצעוק אני פרחה".
נדמה לי שהשיר של עפרה חזה ז"ל (במלים של אסי דיין ובמוסיקה של צביקה פיק) שינה את משמעותה של המלה.  היא לא מייצגת עוד אשה "קלת דעת ופשוטה במובן השלילי של המלה". היא מייצגת דור שלם של נערות החולמות על זוהר והצלחה. דוגמניות לובשות ג'ינס בסטייל, שכתוב בעיתון
"סלסול נצחי בשערות ופוסטרים במקום קירות".
ונערות כאלה מה לעשות אינשטיין אינן. וכמו שמעידה עפרה
חזה על עצמה "אין לי ראש למלים ארוכות".
במלים אחרות: פרחה איננה יוצאת דופן. היא מייצגת את הישראלית הממוצעת.

 

הקדמתי את כל ההקדמה הזו כדי להגיב על השערוריה שהתחוללה סביב דברים שאמרה בר רפאלי. לאלה מקוראיי שלא יודעים במה מדובר אודה על האמת כי גם אני ברוב בורותי לא שמעתי את השם הזה מעולם. אבל כשראיתי כתבות המשתרעות על פני חמישה עמודים בעיתונים אמרתי לעצמי אולי יש כאן דבר חשוב.

ובכן בר רפאלי היא דוגמנית מאד יפה ומאד מצליחה. היא הפכה לפיגורה עולמית הגיעה להוליווד ועתידה לפניה – כל עוד לא יעיבו קמטי זיקנה את פניה היפים. ולא עוד אלא שבר רפאלי הפכה לבת זוג של ליאונרדו די קפריו, השחקן היפה שכיכב בסרט "טיטאניק".

מה מצדיק כתבות ענק על בר רפאלי?
הדוגמנית היפהפיה עוררה סערת אדירים בשלולית הישראלית כשהצהירה הצהרות לא פטריוטיות.
בין היתר אמרה (לפי העיתונים. בינתיים הספיקה להכחיש):

"המשפט הכי טפשי שששמעתי הוא 'טוב למות בעד ארצנו'. מה לא עדיף לחיות בניו יורק?"
ועוד אמרה: "אם הייתי יכולה לעשות קסם, שלא תהיה מדינת ישראל, ושכל האנשים יתפזרו בעולם… אני לא רואה את ירושלים כמרכז העולם ואין לי רגש לדת".

נו, אני שואל אתכם. אחרי אמירות כאלה לא ראוי להציג את דמותה על פני עמודים בעיתון?

האם כוסית הוא כינוי גנאי? לא אומר בית המשפט

ראה מילון חדש בשיטת תזארוס

ילקוט הכזבים של שר הביטחון עמיר פרץ

לפי פרסומים בעיתונים אמר פרץ בעדותו בפני ועדת וינוגרד כי " אולמרט תימרן אותי לקבל את תיק הביטחון" .

אם הידיעה נכונה הרי זכות היוצרים לתרוץ הזה מגיעה ל"ילקוט הכזבים" של דן בן אמוץ וחיים חפר.

ילקוט הכזבים שער מהדורה חמישית 1956

ילקוט הכזבים שער מהדורה חמישית 1956

מסופר שם על מחלקת פלמח ששהתה בקיבוץ גבעת חיים וחבריה לא הורשו לעבוד בלול. באחד הלילות יצא פישקה ללול, " כדי לבדוק אם הכל בסדר שם" . בדרך חזרה נטל עמו תרנגלות אחת שיש אומרים שלא נועדה לעשיית כפרות אלא לעריכת קומזיץ לחברה.

בעודו מתרחק מן הלול התקרב אליו במהירות השומר. כשראה פישקה את השומר זרק את התרנגולת מידיו וצעק: " מה היא רוצה ממני.שתעזוב אותי. קח אותו מפה" .

"ילקוט הכזבים ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד זמן מה לאחר הקמת המדינה וזכה להצלחה רבה. הוא הופיעה במהדורות רבות וסיפוריו סופרו  שוב ושוב עד שהפכו למטבעות לשון.

בקובץ "ילקוט הכזבים, ליקטו שני מחבריו את מה שנקרא צ'יזבאט בלשון הפלמ"ח – סיפורי הוגוזמא שסופרו סביב המדורה כחלק מרכזי בהווי הפלמ"ח ושלרוב היה בהם גם גרעין של אמת.

דן בן אמוץ בתקופת שרותו בפלים

דן בן אמוץ בתקופת שרותו בפלים

החריפות בסיפורים ומוסר ההשכל שבהם התאימו גם לנסיבות אחרות ולא פעם הם משמשים עד היום בידי פובליציסטים כדי להמחיש רעיון.

הנה דוגמא אחת מרבות

האיכר ממטולה והפועל הערבי

על המציאות הלשונית של שנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת ניתן ללמוד מתוך הסיפור "האיכר ממטולה".

ביום בהיר אחד, נאמר בסיפור, נכנסו שישה פלמחאים שחזרו מסוריה לגן עצי פרי במטולה. בגן היו איכר יהודי ופועל ערבי.

מטולה בשנות ה-30 כישוב מעבר בין סוריה לארץ ישראל. תושביב דיברו ברובם רק יידיש.

מטולה בשנות ה-30 כישוב מעבר בין סוריה לארץ ישראל. תושביב דיברו ברובם רק יידיש.

איש הפלמ"ח פנה לאיכר המטולאי ושאל בעברית:
"תסלח לי בבקשה אולי אפשר לקבל מעט מים?"
האיכר פנה לפועל הערבי שלו ביידיש: "מוחמד וואס זאגט ער". (ביידיש: "מוחמד, מה הוא אומר?").
מחברי המאמר על היידיש והערבית מציינים כי ייתכן שהסיפור הזה איננו  צ'יזבאט.

חיים חפר רחל הרמתי‏, על גג ביתו של חפר בעין הוד ויקיפדיהCc-by-sa-3.0

או הסיפור הבא:

מן הגורן ומן היקב

הצעיר הנצחי, שמעון פרס, נרתם למסע הבחירות של "קדימה" במלוא המרץ. יחד עם חבריו למפלגה החדשה ירד אל העם והשתתף ב"סיבוב פאבים" בירושלים. משך שעתיים פקד לא פחות משישה פאבים, שתה בירה והתלוצץ: "בימי הנעורים שלי הייתי בגורן. הקצב הזה והמוסיקה הזאת לא היו קיימים. רקדנו בקצב של ריקוד רוסי".

וזה הזכיר לי את הסיפור "הזמנים השתנו" מ"ילקוט הכזבים"  של דן בן אמוץ וחיים חפר. מסופר שם על זקנה מנהלל  אשר פגשה לילה אחד בחור צעיר מן המשק חוזר מן השדה כשבגדיו פרועים. ואז אמרה: "כשאני הייתי צעירה הכל היה אחרת.  כשזוג היה יוצא לטייל  היו מדברים על פושקין, דוסטוייבסקי, לרמונטוב. והיום אני רואה מתחילים ישר מהגוייעל נפש". (גועל נפש, דהיינו יחסי מין).

סיפור מסויים

האם אתה מכיר את הספר ילקוט הכזבים?

שאלה זו אפשר להציג לכל פוליטיקאי, לא רק לעמיר פרץ, כשהוא מציג את השקפת העולם שלו.

מסופר על פלמחאי מסויים שבא אל מפקד מסויים ושאל אותו כדברים הבאים: פגשתי אתמול בחורה, שאלתי אותה שאלה מסויימת והיא השיבה לי דבר מסויים ואז אני השבתי לה דבר מסויים ואז היא החליטה לנתק יחסים אתי. מה אתה היית עושה במקרה מסויים כזה?

בחודש אוקטורבר 2009 ראתה אור מהדורה חדשה של "ילקוט הכזבים", בהוצאת  אריה ניר. המהדורה החדשה,  שלא כמקור הצנוע\ מושקעת מאד. יש בה 12 כזבים חדשים שהוסיף חיים חפר מזכרונו. בספר 120 ציורי צבע של דני קרמן. חפר בן ה-84 אמר בראיון עיתונאי כי יש באמתחתו עוד כזבים  שיפרסם בבוא העת.


ראה הגדת לבנון וטפשותו של פרץ