ראיון עם קובי ברקאי על "בריחה מצפת"

"בריחה מצפת" שער אחורי

אסונות אינספור פקדו את צפת בתקופת היישוב הישן – רעידות אדמה, מגפות ורעב. אך אסונה הגדול היה השתלטות הקנאים, שכפו עליה בערות ועוני והשליטו בה פחד. שמנעו כל ניסיון להביא לעיר רופא או מורה או אפילו להקים בה ספריה.
ספר זה מגולל את סיפור התקופה, דרך סיפור משפחתו של המחבר שהגיעה מגליציה לצפת בשנת 1820. הוא פרי של מחקר רב שנים שכלל עיון בארכיונים ובעיתוני התקופה ואיסוף עדויות מפי זקני המשפחה וזקני צפת האחרונים שעוד חיים עמנו. רבים מהסיפורים בספר מקורם ביומן שכתבה דודתו של המחבר, שנתגלה בקנדה וחזר לארץ.
כל אחד מהפרקים מספר סיפור העומד בפני עצמו. סיפור רעידת האדמה האיומה של 1837 בצד מתכון לקִישׁקֶע. סיפור על שואת מלחמת העולם הראשונה, ובצידו סיפור גבורתה של סבתא שיצאה לבדה למסע ארוך, בלי לדעת שבעלה נספה באסון במירון. סיפור על יחסים מיוחדים בין ספרדים לאשכנזים, חרף הגזענות הבלתי נתפסת של התקופה. סיפור על רופאי אליל המרפאים דלקת עיניים בצואה, וגם על רופאים אמיתיים שהקריבו נפשם. סיפור על בערות ודקדנציה בצד סיפור מחתרת המשכילים שפרצה אל המודרנה ואל הנאורות.
תוכלו לקרוא בספר גם על תנור הפטנט של צפת ועל הסִטְרָא אַחְרָא שהגיע לעיר; על חידת המערה של מרן ר' יוסף קארו ועל ביקור הסופר גוסטב פלובר; על זורבה נהג המונית ועל דוכה הקברן שהאריך ימים עד 112 ובגיל 105 צמחו לו מחדש כל השיניים. מכל אלה תקבלו את ניחוחה של העיר, את שמחותיה ויגונותיה.
זאב גלילי היה עורך בכיר, ראש כתבים וממלא מקום עורך "ידיעות אחרונות". ממקימי "מקור ראשון" ובעל הטור "היגיון בשיגעון" שהפך לאתר. כתב עשרות ספרים, ביניהם סיפורי התנ"ך ב-15 כרכים ו"חגי ישראל".

 

תגובות והמלצות

נשיא המדינה ראובן [רובי] ריבלין:

 "התרשמתי  שכתבת ספר מפורט ומדויק פרי מחקר ארוך ממוסמך ומתועד מתוך עושר רוחני שרק אתה יודע לעשות.  זהו ספר חשוב לכל אוהבי הארץ הזו וההיסטוריה שלה"

 ירון לונדון

"ביד סופר מיומן החיית דמויות הפועלות בשוליה של ההיסטוריה הגדולה – הפועלים הצנועים האלה בנו את מולדתנו ואתה העמדת להם מצבה ספרותית נאה מאד".

אליהו הכהן

"בכל פרק שכתבת הנחת לבנה נוספת לבניין קורותיו של היישוב היהודי בארץ בדרך לקוממיות. הזיכרונות, היומנים, המכתבים והעדויות המשפחתיות חומרים תיעודיים ממדרגה ראשונה, לחוקרי אורחות החיים בארץ בתקופת היישוב."

פרופסור משה נגבי ז"ל

" העשרת אותי במידע רב שלא הכרתי. הספר הוא הרבה יותר מסיפור קורותיה של משפחה אחת והוא נותן תמונה מרתקת על היישוב הישן והתמורות שחלו בו. וכמובן תיאורי הקנאות הדתית ונזקיה, אקטואליים להחריד".

פרופסור מור אלטשולר

"קראתי בנשימה עצורה. נהדר! וכמובן, מלא עצב. לא רק  חייהם הקשים בארץ ישראל אלא אף הפנאטיות, תאוות הבצע, ואטימות המוח והלב המאפיינים את העסקנים והגבאים".

מאיר עוזיאל

"בריחה מצפת' השאיר עלי רושם גדול והעשיר אותי מאוד. סיפור הקהילה בצפת, הקשיים, הקנאות הבלתי אנושית, תואר בספרך במיומנות איסוף ובכישרון ובסגנון הכתיבה הייחודי שלך, והיכולת" המופלאה להעביר נושאים מורכבים בצורה בה כל פרט מובן לקורא".

ד"ר יואל רפל

"זהו ספר מקורי ותוכנו כולל חידושים רבים. התחקיר סביב תולדות המשפחה הפגיש את הכותב עם מסמכים ומידע שלא היו ידועים. לקורא מובטחת הנאה גדולה הן מהתוכן והן מסגנון הכתיבה."

 בלה אלמוג

"ברקמת זהב ותכלת, אך גם בחוטי ברזל משוחים בזפת  ובנוצות הצלחת לכתוב את ספרך המרגש  "הבריחה מצפת". לא זכור לי מפגש כזה בכתובים, שממנו ממש יעלה באפי שלי ניחוח אמיתי של ריחות  ממטבחה של סבתי שלי, זיכרונות על חיקה החם והמנחם.

יונתן שלונסקי

קראתי בחיי הלא קצרים לא מעט ספרים של סופרים חשובים. קראתי על שלום ומלחמה, עלובים וחיים, תמול ושלשום, ימים וצקלג, שלושה ימים וילד; וגם על ציון השואלת לשלום אסיריה. אני לא בטוח שפגשתי תיאור ברגישות ואהבה כמו של זאב בכתיבה על הסבתא.

תמר קדרי, ראש החוג ללימודי מדרש במכון שכטר בירושלים

אני לומדת הרבה דברים שלא ידעתי. בעיקר על הקשיים והמצוקות הרבות של המתיישבים הראשונים ושל תושבי צפת וסביבותיה. צורת הכתיבה המיוחדת מראה כי כתיבתו של הספר היתה תוצאה של עבודת בילוש ממש. זהו פסיפס מרהיב המתגלה חלק אחר חלק, עד שהוא מרכיב את התמונה המלאה.

נתן רועי

צפת של זאב גלילי היא עיר שונה מהמוצגת בדרך כלל.  קדושתה של המאה השש עשרה, שהצמיחה את האר"י הקדוש, את ר' חיים ויטל, ואת תורת הסוד היהודית ששינתה את פניה של היהדות מן הקצה אל הקצה, לא מבשרת את עוונותיהם של תושביה החרדיים, בסוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים, שאסרו מלחמה קשה ורעה על אנשים שרצו ללמוד, שהסתייעו ברופא, ולא היו מוכנים להיות חלק מאפלת ימי הביניים שאותם חרדים ניסו לכסות באמצעותה על הקידמה.

צור ארליך (מקור ראשון)

"הספר בנוי פרקים עצמאיים קצרים המדלגים בין נושאים, בין זמנים, דורות ומשפחות – וכך מתערבבת ההתוודעות להיסטוריה הקודרת בסיפורי משפחה מלבבים, זיכרונות ילדות מאירים, ותיאורים חיים של דמויות, מנהגים ומתכוני בישול".

מנחם רהט (לשעבר כתב מעריב בצפת)

"אודה ולא אבוש, כי עם כל היכרותי את תולדות צפת, שאותה רכשתי במרוצת 25 שנות שבתי בה, לא הכרתי את הסיפור הצפתי מאותה נקודת מבט ייחודית שלך. הכרתי את צפת ברוח סיפורי האגדה של ישעיהו עשני 'בוא עימי לצפת' וברוח סיפוריו של בר יוסף 'עיר קסומה' וגם סיפוריו של יחזקאל המאירי. אף אחד מהם, כמדומני, לא היה עז ביטוי, חד משמעי וחריף, כסיפורך. זוהי צפת שלא הכרתי". 

מוסה ברלין (גדול הכליזמרים בישראל)

"לאחר שהכרתי את סבך ז"ל , עלה בדעתי להקדיש לו ניגון מיוחד כמייצג את הנספים במפולת של מירון.  אני מתכוון להכניס זאת כמנהג קבוע בהתוועדות של ל"ג בעומר ליד הציון של רבי יוחנן הסנדלר. שם מזכירים הרבה אישים הקשורים למירון, קושרים להם סיפורים וניגונים (כך גם עוברת המסורת). בעקבות ספרך נראה לי כחוב של כבוד להזכיר גם אותם, דבר שלא נעשה מעולם".

עצמונה וקסמן [בת לאחת המשפחות הותיקות בצפת]

קראתי את ספרך בנשימה עצורה. כמוך גם נפשי קשורה לצפת ויכולתי להרגיש את הקשר המיסטי והיחס האמביוולנטי שלך לעיר, משהו שרק בן צפת יכול להתחבר אליו. התחברתי בתימהון  לחוויות המיסטיות שעברת במהלך הכתיבה  והחקירה וצירופי המקרים שהתרחשו בדרך, גם לי זה קרה במהלך חקירתי את שורשי משפחתי

מאמרים, ביקורות, פרקים

מסע בעקבות סבתא בארץ ישראל 1911

http://www.zeevgalili.com/2014/02/18998

מסע במנהרת הזמן למחוזות הילדות שלי

http://www.zeevgalili.com/2014/01/18897

סוד חייו ומותו של סבי

http://www.zeevgalili.com/2011/07/15514

טויסטר סיפורה של משפחה צפתית

http://www.zeevgalili.com/2011/08/15824

זיקני צפת אינם זוכרים סופת שלגים כזו

http://www.zeevgalili.com/2013/12/18805

למה החרימו רבני צפת את אז"ר

http://www.zeevgalili.com/2012/07/16951

כלה אלמנה בעיר לא קסומה

http://www.zeevgalili.com/2012/12/17446

שתי כלות שנרצחו בצפת

http://www.zeevgalili.com/2004/08/310

דפוס הגליל

http://www.zeevgalili.com/2012/07/16997

שורשים האם אתה שייך למשפחת זאב טויסטר

http://www.zeevgalili.com/2011/07/15620

זיכרונות הילדות שלי והתיאבון של אסד

http://www.zeevgalili.com/2010/02/8244

 שבת שירה  והקאשע שחילקנו לציפורים

http://www.zeevgalili.com/2008/01/588

 בבוקר לח בשנת תרלח יצאו הרוכבים לגיא אוני

http://www.zeevgalili.com/2014/03/19152

 פתאום קם אדם בבוקר ומגלה שהוא עם ומתחיל לרצוח

http://www.zeevgalili.com/2012/01/16257

 

 

 

 

 ערב שבת שירה היתה אמא מבשלת סיר מיוחד ובו קאשע לצפורים * קאשע ביידיש היא דייסת גריסים. אמא היתה מכניסה לסיר מכל הבא ליד –  עדשים, בורגול, אורז וגם שאריות מזון ודורה* דורה (מתחרז עם מדורה אך במלעיל)   היתה מין דגן ששימש בעיקר להאבסת עופות ובהמות* בשנות מלחמת העולם הראשונה, בגלל הרעב ששרר בארץ נאלצו להכין ממנו לחם, שגרם לכאבי בטן.

בשבת השכם בבוקר, לפני ההליכה לבית הכנסת, היינו יוצאים אל הכפור. שבתות שירה זכורים לי תמיד כשבתות שבהן היתה צפת מכוסה שלג עמוק. היינו מפזרים את הקאשע שהכינה אמא  בחצר. כשחזרנו מבית הכנסת כבר לא נותר פרור אחד מסיר הקאשע. הציפורים ליקטו הכל.

בבית קידם את פנינו הריח המשכר של ה"חמין" שהכינה סבתא. "חמין" ולא "טשולנט". זה כמעט אותו הדבר, אבל לא בדיוק אותו הדבר. העדפנו לקרוא לזה חמין כדי שגם שכנינו הספרדים יוכלו לאכול ממנו.

הכנת החמין היתה מומחיות מיוחדת של סבתא. היה בבית תנור פחמים בנוי בקיר ומעליו ארובה. באמנות רבה הכינה סבתא את הפחמים בתנור כך שעם כניסת השבת לא יישאר מהם אלא אפר חם. את הסיר ובו החמין הכניסה  לתוך התנור וכיסתה אותו באפר, לפני כניסת השבת.  הכל לפי השולחן ערוך.

בשבת בצהריים כבר היה החמין מוכן ובתוכו מעדן מלכים. בין השעועית וגריסי הפנינה המבעבעים, בינות לשברי העצם וה"קישקע"  היה מעדן בתוך מעדן. שקית ובה  אורז ועדשים שהתבשלו בתוך העיסה.
כשחולקו המנות המהבילות כולם רצו מן המעדן שבתוך שקית הבד. ואנחנו הילדים לקחנו את חלקנו מן הצלחת ויצאנו החוצה לתת אותו לציפורים.

שנים רבות לא ידעתי את פשר המנהג הזה של מתן מזון לציפורים בשבת שירה. למדתי על כך רק באחרונה, מתוך ספרו של ב. יאושזון "מאוצרנו הישן".

וכך הוא מספר משמו של ר' מאיר מפרמישלאן: במדרש מסופר שדתן ואבירן פיזרו בליל שבת את מנות המן שלהם בחוץ, כדי להוכיח למחרת היום לבריות שמשה רבנו שיקר להם באומרו שהמן אינו יורד בשבתות. אבל בבוקר, כשקראו לשכניהם לבוא וללקט את המן,  לא מצאו דבר, כי הציפורים אכלוהו בשעות הלילה. ולאות תודה על כך מכבדים אנחנו את הציפורים בשבת שירה במזון, ובמיוחד  בגרגרי דגן, שהמראה שלהם כמראה המן.

עיתונאים של פעם

ב. יאושזון הוא שם העט  של משה  יוסטמן  שהיה אחד הסופרים והעיתונאים הפופולאריים ביותר בווארשה שלפני השואה.

מספר קוראיו הגיע לרבבות והוא  הצטיין בסיגנון בהיר, בלשון שנונה וביכולת פולמוס  מרשימה. על כשרונו וסגולותיו ניתן ללמוד מן העובדה שהסופר י.ל. פרץ כינה אותו "שלום עליכם של הפיליטון".

יאושזון היה לא רק עיתונאי שנון, אלא גם איש אשכולות משכיל ובן תורה. בכתיבתו נגע בנושאים רבים ומגוונים הקשורים בענייני העולם ובבעיות העם היהודי. בשנת תר"ץ 1930 הנהיג יאושזון בעיתון הורשאי "היינט" פינה לתורה בגיליונות ערב שבת ומועדים בשם "פון אונזער אלטן אוצר" (ביידיש: "מאוצרנו הישן"). זה  היה חידוש גדול בעיתונות היהודית של אותה תקופה. דבריו עוררו הד רב לא רק בקרב הציבור הכללי הגדול של קוראי עיתונים אלא גם בקרב העולם הלמדני שהיה מסוייג מן העיתונות שהייתה חילונית באופיה.

כתיבתו, שהיתה כאילו דרשנות על פרשת השבוע, היתה למעשה מכשיר להבעת עמדותיו בענייני היום. היא  הצטיינה בידע עצום במקורות שאפשר לו  לבחור בטעם רב את החומר  ולסגנן את סיפוריו בדרך מושכת לב. כבר בפולין עמדו על הערך של יצירתו זו  שהיא מעבר לתחומי העיתונות. בשנים תרצב-תרצט (1932- 1939)  הופיעו בפולין קבצים מתוך "אוצרנו הישן" בשמונה כרכים.

ב. יאושזון נולד בווארשה בשנת 1889 הוא כתב בעיקר בשני עיתונים יהודיים מרכזיים של התקופה  "מאמענט: ו"היינט" הוא נפטר בתל-איב בשנת 1942.

 

(הערה: מאמר זה פורסם בגירסה אחרת ב"מקור ראשון" המודפס בשנת 2000 )

תגובות חדשות במייל

זאב שלום,

תודה רבה יל הזכרת ילדותן ומעדן השבת, שהיה מקובל גם בבית הורי .עוררת בי געגועים.

בהיותי תל אביבי לא היו לנו בביתנו תנור פחמים,אך בימי שישי הייתי נושא את הסיר למאפיה השכונתית הקטנה – ומשם הייתי אוסף אותו לקראת צהריים של שבת.

תודה שהזכרת לי מעדן ילדות, ריחו ילדות – ואת משפחתי שהייתה מסתערת על החמין.

שאלה:

האם יוסטמן שהזכרת ברשימתך, לא היה אביו או סבו של העיתונאי יהושע יוסטמן שהיה איש מערכת מעריב?

תשובה:

אכן התרגום העברי נעשה  בידי בנו של יאושזון. ה. יוסטוס שעבד ב"מעריב". התרגום מצטיין בנאמנות רבה למקור  היידי ולסגנונו, אך תוך התאמה לרוח הלשון העברית המתחדשת ותוך הקפדה על הנוסח המדויק של המקורות העבריים מהם שאב יאושזון.

 

בצפת פיתחו אמצעים להילחם באנשים בעלי עין רעה * הטלת מסמרים, חיזוי בעופרת ועוד אמצעים בדוקים * חלק מפרק מספרי "בריחה מצפת"

בילדותי הוקסמתי מסיפורים על יורדי ים שהטילו לים בקבוקים עם מכתבים הקוראים לעזרה, ואלה הגיעו ליעדם ומילאו שליחותם.

מאז התחלתי לעסוק באיסוף החומר על צפת במאה ה-19 פרסמתי באתר שלי ["היגיון בשיגעון" www.zeevgalili.com] סיפורים רבים שהעליתי ממחקריי ומנבכי זיכרוני. בלא כוונת מכוון הפכו מאמרים אלה לבקבוקים שהוטלו לים האינטרנט.
כל פוסט הביא עמו שורה של תגובות ובכל אחד מהם רסיס של מידע. חלק מהם הביאו לפריצת דרך במחקר. התגובה המרגשת ביותר לאחד הבקבוקים שהטלתי היה זה של שכננו מילדות, יעקב סרור Yaacov Tzror, כיום רופא טבעוני, החי בדרום אפריקה.

בתגובה לאחד הפוסטים שלי כתב לי:
"אני יודע מי אתה. קראנו לך זאביק. היית ילד ג'ינג'י קטן ושובב מאד. אני זוכר את אביך שמיל [שמואל] ואת אמך רייזל [שושנה] ואת אחיותיך. לאבי הייתה חנות ירקות בדיוק מול חנות המכולת של אבא שלך [ברחוב הנקרא היום בית יוסף]. הוריי היו בכור ומלכה סרור. האמהות שלנו היו חברות טובות. אני זוכר עד היום את עוגת הלֵייקֶך שהיינו אוכלים בחנות של אבא שלך. האם אתה זוכר את הבננה שאמא שלי נתנה לך?
"מחכה בקוצר רוח לרגע בו אחבק אותך כבן משפחה שאבד ונמצא. אני מגיע לארץ ויהיה לי הרבה מה לספר לך על משפחתך ועל משפחותינו".

כמה ימים לאחר המייל הזה הגיע יעקב סרור לתל אביב. התחבקנו חיבוק אמיץ ולא פסקנו מלדבר כמעט עשר שעות, בשתי פגישות מרגשות.
אכן זכרתי את הבננה ההיא.

להמשיך לקרוא ←

"אני מתכוון להשמיע את הניגון כמנהג קבוע בהתוועדות של ל"ג בעומר, ליד הציון של רבי יוחנן הסנדלר" * העיבוד נעשה על  פי ניגון שהושר בישיבת חברון לפני טבח 1929* ברלין [מוסא] הושפע מסיפור המפולת 1911 ב"בריחה מצפת"

 

כשהחלה מכונת הדפוס הדיגיטלית לפלוט את כרכי ספרי "בריחה מצפת" ידעתי כי אחד הראשונים להם אשלח את הספר יהיה ידידי משה (מוסא) ברלין.

מוסא קיבל לידיו את הספר ערב פסח. הוא סיפר לי כי הספר כל כך משך את לבו עד שהתכוון "לגמוע אותו בנשימה אחת", למרות עמל החג המתקרב. הוא אף ביקש לעשות "סיום" לספר,  דבר שהיה משחרר אותו מן הצום של ערב פסח (תענית בכורות) בהיותו  בן בכור להוריו. אך הדבר לא נסתייע בידו. לאחר שקרא את הספר אמר לי:

להמשיך לקרוא ←

שבעה דורות ו-123 שנים בדיוק עברו מאז הגיעו אבותיי לצפת ועד שברחנו ממנה, משפחתי ואני, על-מנת שלא לשוב.

הייתי אז בן 8 שנים. שבעים שנים מאוחר יותר, אני עדיין חוזר לצפת כמעט בכל יום, במחשבה ובמעשה. הבריחה מצפת הייתה הכרח חומרי ורוחני, אבל האמת הפשוטה היא שאי אפשר לברוח מצפת באמת.

צפת היא הבסיס, הבית, נקודת הייחוס. המקום שבורחים אליו ובורחים ממנו. עיר אהובה-שנואה, קדושה וארורה, מפתה ואכזרית.

בזכרונות הילדות שלי היא נצבעה בצבעים יפים ונעטפה בריחות ובטעמים של בישולי אמא. במציאות, חרף יופיה וקסמה, זו הייתה עיר אוכלת יושביה.

אסונה האמיתי של צפת

לאורך המאה ה-19 והחצי הראשון של המאה ה-20, נספו בה אלפים רבים באסונות ורעידות אדמה, במגפות וברעב. שיאה של התקופה בארבע שנות מלחמת העולם הראשונה במהלכן מתו שני-שלישים מיהודי צפת, בלי שנורתה בעיר ירייה אחת.

אך אסונה הגדול באמת של צפת בימי היישוב הישן, הייתה חשכת הבערות והעוני שכפו עליה גבאי העיר וקנאיה (שדוד שו"ב, ממייסדי ראש פינה, כינה "העטלפים השחורים"). הם שלטו בכספי "החלוקה" ובאמצעותם בתושבי העיר, ובעת הצורך נעזרו באמצעים שמזכירים פשע מאורגן – לרבות מקרה מתועד אחד לפחות של ניסיון לרצח.

בניסיונם לשמר את הסדר הקיים, הם גם מנעו כל ניסיון להקים בצפת מוסדות חינוך והכשרה מקצועית, או אפילו ספריה. אסרו להביא לצפת רופא, להקים בית חולים או מרפאה. כך טיפחו בעיר קהילה בורה ומנוונת, ענייה ומפוחדת, עם תוחלת חיים קצרה במיוחד מפאת שיעור בלתי נתפס של תמותת ילדים.

סיפורה האמיתי של צפת בתקופה זו הוא סיפור המלחמה הנואשת של המעטים, שניסו להכניס מעט אור לעיר החשוכה. בסיפור זה שזור גם סיפורם של בני משפחתי, שהיו שותפים לניסיונות החוזרים לברוח מהחשכה אל מחוזות האור של ההשכלה והיצירה – גיא אוני, ראש פינה, משמר הירדן, מטולה – אך מצאו את עצמם חוזרים לצפת שוב ושוב.

צפת של דמעות, צפת של חיוך וצחוק

ומצד שני, זהו גם סיפורם של אנשים נפלאים, שהצליחו לשרוד ולקום לתחייה, באומץ ובתושייה, בכל פעם מחדש. סיפור של גברים, נשים וילדים שיצאו להקים ולבנות, מתוך מסירות נפש ואהבת אדם ומתוך אמונה בקב"ה. סיפור על אנשים שסרבו למתנת בשר ודם אך עשו מעשי חסד, שחיו חיי מעשה אך לא השתעבדו לחומר. סיפור עם הרבה דמעות וגם לא מעט חיוכים וצחוק. להמשיך לקרוא ←

בכל חורף יוזם איזה כתב מתחיל ראיון עם "זקני צפת", האומרים תמיד שאינם זוכרים סופת שלגים קשה כל כך, אף פעם לא היה קור כזה * שיחה עם אחד מאחרוני "זקני צפת" * מה באמת היה בעבר ואיך שרדו בלי חשמל ובלי צה"ל * עדות מידע אישי

במרוצת השנים הפכו "זקני צפת" למושג מיתולוגי שנכנס למילון: "כינוי לוותיקי הוותיקים ביישוב, הזוכרים גם מה שקרה לפני שנים רבות. "אפילו זקני צפת אינם זוכרים חורף גשום כל כך" [מילון "רב מלים" בערך זקן].

"זקני צפת". תמונה זו המוצבת במוזיאון המאירי צוירה על פי צילום שנועד לאסוף צדקה בחו"ל למען "מושב זקנים".. הזקנים שבתמונה לא היו במושב אלא נאספו ברחובות צפת לצורך הצילום.

השנה לא מצאתי בתקשורת אף ראיון עם אחד מזקני צפת. אולי מפני שאין עוד בצפת "ותיקי ותיקים". כששוחררה צפת במלחמת השחרור היו בעיר פחות מאלפיים יהודים, רבים מהם אכן ותיקי הוותיקים שזכרו אפילו את מכת הארבה במלחמת העולם הראשונה.
מאז, הלכו רבים מהם לעולמם ורבים עזבו את העיר. בצפת של היום, המונה כ-35 אלף נפש, נותרו מתי מעט מאותם "ותיקי ותיקים", הראויים לתואר "זקני צפת".
לרגע עלה בדעתי להציע את זיכרונותיי האישיים, כמי שנמנה לפחות עם המשמרת הצעירה של זקני צפת.
חייתי בצפת עד גיל 8 ויש לי זיכרון טוב. אני דווקא זוכר בבהירות רבה סופה כמו זו שהייתה בשבוע שעבר. אך בטרם אספר את זיכרונותיי חיפשתי אחד מזקני צפת האמיתיים. יגעת מצאת תאמין. מצאתי אחד מוותיקי הוותיקים – משה כהן.

להמשיך לקרוא ←

 במאמר זה כמה מטיוטות פרקי ספרי שפרסמתי במהלך השנים. [ל"ג בעומר תשע"ח]

שנים אני הולך בעקבות סבי שנספה באסון במירון לפני 106 שנים * ראיינתי עשרות בני משפחה וחוקרים של התקופה * נברתי בספרי זיכרונות ובספרי מחקר וגיליתי רק חלק מתמונת פסיפס ענקית * ולפתע נתגלתה נינה בלתי ידועה מקנדה, שהביאה עמה יומן של סבתה, המתאר את כל התקופה והתמונה הושלמה * ובעקבות הגילוי – איחוד עם בני משפחה של דודי, שירד מהארץ לפני 103 שנים * סיפור משפחה מארץ ישראל וסיפור של גילוי זהות שראשיתו בשנת 1820 בצפת * טיוטת פרק מן הספר "בריחה מצפת"

בראשית יולי 2011, פתחתי עם בוקר את המחשב, והמייל הראשון שריצד על המסך הכה בי כמכת ברק.

אישה אלמונית כתבה כי קראה באינטרנט מאמר שכתבתי לפני כתריסר שנים על סבי, משה רוזנטל, שנספה באסון שארע בל"ג בעומר 1911 במירון. הכותבת, שידעה כי היא נינה של משה רוזנטל, ביקשה לדעת כיצד אנחנו קרובי משפחה. היא הוסיפה כי יש בידה ספר זיכרונות, כתוב כיומן בכתב יד, שכתבה סבתה, יוכבד סגל ז"ל.

להמשיך לקרוא ←

 על הספר "הבריחה מצפת" ראה

בריחה מצפת: ראשית דבר

בשנת 1975 , במסיבת קוקטייל בוושינגטון, גילתה אורה אחימאיר, אז בת 34, את סוד חייה של אמה *  צעירה בת למשפחה חרדית בצפת, שהתאהבה בחלוץ חילוני, אילצה את הוריה להסכים לנישואיה עמו והתאלמנה שלושה ימים לאחר החתונה * סיפור המעקב אחר הארועים הוליד פנינה ספרותית ותעודית * סיפור המצטלב בסיפור משפחתי

להמשיך לקרוא ←

במהלך המחקר לכתיבת ספרי "בריחה מצפת" נחשפתי  באורח מקרי לסיפור מעניין מתולדות צפת. סיפור הנשמע כאגדה אך אמת היה. זהו סיפורו של דפוס "הגליל".

הסיפור קשור בסופר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ' [אז"ר]  שפרסם דיווח מזעזע על השואה שפקדה את  צפת במלחמת העולם השניה. במהלך מלחמה זו נספו כשני שלישים מתושבי העיר ברעב ובמגפות 

אז"ר ערך אז כתב עת ספרותי בשם "הגליל" שיצא לאור בשנת 1919, זמן קצר לאחר תום מלחמת העולם הראשונה. כתב העת נדפס בדפוס "הגליל" שהוקם בצפת בשנת 1911.

====================================================================

ביקורת על הספר – איתמר יעוז קסט
ביקורת על הספר – יונתן שלונסקי
שדים רוחות ועין הרע בצפת – פרק מן הספר

ראיון עם קובי ברקאי על "בריחה מצפת"

 

ניתן לרכוש את הספר  בחנויות הבאות:
רובינזון – נחלת בנימין 31 תל-אביב 03-560-5461
דניאל מינצר ספרים גוש עציון  052-5662293 ת.ד. 6667 אפרת
סוכנות נדב  רחוב ירושלים 22 צפת 04-6920813

===================================================================

בעקבות פרסום מאמרי קבלתי מכתב מאחד הקוראים הוותיקים, יצחק רפאל הכהן דויטש, המתגורר בטורונטו. ממכתב זה נחשף הסיפור המופלא של דפוס שהמשיך לפעול במהלך המלחמה בנסיבות שלא ייאמנו.

הוא כתב לי:

נכתב בקנדה הודפס בצפת

יש בידי ספר ("מנחת יעקב"), שכתב הרב יעקב גארדאן, שהיה הרב הראשי של טורונטו בראשית המאה. הספר, המכיל דרשות מוסר, נכתב בטורונטו וכתב היד נשלח לצפת והודפס בדפוס "הגליל" בשנת 1914.

הרב גארדאן, היה גם מראשי התנועה הציונית וממקימיה בקנדה. לבתו קרא בלפוריה. זה מסביר את המניע שלו לשלוח את ספרו למרחקים להדפסתו. הספר מכיל דרשות מוסר ברוח התקופה והמקום.
.
הרב גארדן, שלמד שנים בישיבת וולוז'ין, הקים את בית הספר הראשון בשיטת "עברית בעברית", בקנדה.

עד כאן מכתבו של הקורא דויטש.

לא מופיע ברשימת יערי

המכתב עורר את סקרנותי לגבי נסיבות הדפסת הספר ונסיבות הקמת הדפוס. דפוס "הגליל" מופיע בספרות הביבליוגרפית. הוא מוזכר בספרו של אברהם יערי "הדפוס העברי בארצות המזרח" וכן בספרו של ה.מ. הברמן "פרקים בתולדות המדפיסים העבריים".

יערי מונה בספרו את כל הספרים שראה בעיניו [או הגיעו לידיעתו] שנדפסו בצפת מאז הדפוס הראשון שהוקם בשנת 1576 ועד דפוס "הגליל", שהוקם לדבריו בשנת 1913. בשנה זו הודפס הספר "חכמת הנפש" לר' אלעזר ב"ר יהודה מגרמיזה. [על פי מקורות אחרים הוקם הדפוס ב-1911, מה שמתקבל יותר על הדעת].

יערי מונה בספרו 12 ספרים שנדפסו בדפוס "הגליל" מאז הקמתו. שלושה מהם לפני מלחמת העולם שבעה במהלך המלחמה ושנים לאחר המלחמה, אחד מהם הוא הקובץ הספרותי "הגליל" בעריכת אז"ר. קובץ זה עורר את זעמם של גבאי צפת שיצאו בקריאה לשרוף אותו ולהחרים את מחברו.

ספרו של הרב הקנדי יעקב קארדאן אינו מוזכר ברשימה.

פרסום לדפוס בשער הספר

ביקשתי מן הקורא דויטש לשלוח לי צילום של שער הספר וכמה דפים מתוכו. ואכן קיבלתי הוכחה, שחור על גבי לבן.

"ספר מנחת יעקב,נדפס בעיר הקודש צפת שנת תרע"ד [1914]". וכאילו כדי להוכיח שלא מדובר בשער מזויף שלח לי הקורא דף נוסף מתוך הספר, ובו מודעה של הדפוס.

במודעה קוראים בעלי הדפוס למחברים ומו"לים המבקשים שספריהם "יודפסו באותיות חדשות בסדר יפה ובהגהה מדוייקת" לפנות לדפוס.

כדרכם של מדפיסים הגזימו קצת בשבח עצמם כשכתבו שהדפוס "כבר קנה לו שם טוב בהדפסת ספרים הן בארץ ישראל והן בחו"ל". עד 1914 הודפסו בדפוס "הגליל", כאמור, רק 3 ספרים כך שהדפוס עדיין לא קנה לעצמו שם. עם זאת נראה שהשבחים שחילקו המפרסמים לעצמם בדבר איכות ההדפסה מוצדקים. הצצה בכמה דפים מן הספר מלמדת שמדובר בהדפסה איכותית.

העובדה שערב מלחמת העולם [או אולי בראשיתה] נשלח לארץ כתב יד והספר המודפס נשלח חזרה לקנדה נשמע כאגדה. אך שערי הספר מדברים בעד עצמם. הספר עצמו נמצא בספריה הלאומית בירושלים.

ספורו של דפוס "הגליל"

מן הראוי לספר את תולדות הדפוס הזה שהוא אחד מקומץ יוזמות של אנשי חזון ומעשה שהקימו מפעלים בעיר. זאת, במטרה להוציא את תושבי צפת מן הניוון והעוני שגזרה עליהם חרפת ה"חלוקה".

בעל הרעיון להקמת הדפוס היה זלמן דוד לבונטין, מחלוצי העלייה הראשונה, ממייסדי ראשון לציון וממקימי "אוצר התישבות היהודים" [שהוא הבנק הראשון שהוקם לפי החלטת הקונגרס הציוני].

לבונטין שכנע שלושה יזמים מצפת – זאב מתתיהו פרל, ברוך ברזל ויהודה מייברג – להקים בצפת בית דפוס.

זו היתה יוזמה נועזת להקים מפעל כזה, המחייב השקעה גדולה בציוד, אנשי מקצוע מיומנים, חומרי גלם [נייר וצבע]. זאת, בעיר חסרת כל תשתית, המרוחקת לא רק מן המרכזים היהודיים בעולם, שהם השוק העיקרי לספרים יהודיים. אלא גם מן השוק המקומי – בהעדר דרכי תחבורה [הכביש הראשון שאפשר תחבורה סדירה מעכו לצפת נבנה רק ב-1925].

ומה עוד שבירושלים פעלו מזה שנים כמה בתי דפוס חדישים.

דפוס "הגליל" העסיק כ-15 עובדים והתקיים 15 שנים. הספר האחרון שהודפס בשנת 1926 היה בהקף של חוברת "דוד וגוליית הקראה לבני הנעורים ב-8 פרקים ליעקב יוסף ידיץ.

הדפוס במלחמת השחרור

הדפוס עבר לידי אהרון פרידמן ונקרא "דפוס פרידמן". במלחמת השחרור שימש הדפוס להדפסת "בול צפת", שהונפק בידי מפקדת ה"הגנה" ב-4 במאי 1948. הבול הודפס על נייר פשוט שנועד לייצור מעטפות. הוא שימש את תושבי העיר הנצורה משך כשבועיים. באותו דפוס ראה אור גם "קול צפת" בעריכת ישעיהו עשני. הגיליון הראשון ראה אור ב-27 בדצמבר 1947 ושימש את מטה ה"הגנה" להעברת מידע והוראות לתושבי העיר. הלוגו של העיתון, יד אוחזת בלפיד מעל הר מירון, עוצבה על סוליית גומי של נעל ישנה.

 

אף שהדפוס בו הודפסו העיתון והבול כבר לא היה עוד בידי מייסדי דפוס"הגליל" עדיין נקרא הדפוס בשם זה גם בפי הבריות וגם במסמכי התקופה.

תיקונים ביבליוגרפיים

בעקבות פרסום הפוסט שלמעלה קיבלתי את המכתב הבא:

לידידנו אהובנו מר גלילי הנכבד,

קראנו בעיון את דבריך על הדפוס בצפת מתחילת המאה ועד הקמת המדינה. חבל שלא השתמשת ב"אוצר הספר העברי הממוחשב" של וינוגרד ורוזנפלד. לא נעים לנו לשבח עצמנו,
אבל אי אפשר כיום לכתוב ביבליוגרפיה ללא עיון בתוכנה שלנו. אגב, היא נמצאת בשני עותקים בספריה הלאומית.

לפי הקטלוג שלנו נדפסו בדפוס "הגליל" ארבעה ספרים לפני הספר "מנחת יעקב", (וצילומי שערי הספרים נמצאים בתוכנה!). גם אין זה חידוש שחכמי אמריקה שלחו ספרים לצפת להדפיסם שם. שהרי גם ספר "יד מאיר" של ר' מאיר בן זאב פריימאן, שנדפס בדפוס "הגליל" בשנת תרע"ג [1913] לפני הספר המדובר מנחת יעקב היה כפי שמצוין בצילום בתוכנה שלנו, רב בנויארק. גם ספר "משא יהודה" שנדפס באותה שנה בדפוס "הגליל" היה של ר' יהודה ליב זעלצער שהיה רב בק"ק פעטערסאן ועוד קהילות נכבדות – כך בצילום השער.

על פי רישומינו נדפסו בדפוס "הגליל" 11 ספרים עד תרע"ז [ 1917 ]. כמו כן הודפסו בו מודעות רבות, לוחות שנה, לוח כיס לשנת תרפ"ח [1928], ע"י ישיבת רדב"ז, ולוח לשנת תרפ"ט [1929].

גם נרשמה אצלנו רשומה מעניינת, עם צילום של ספר דוד וגוליית שנדפס ב"מירון (גליל עליון)" כך בצילום השער והוא תעלומה מעניינת, האם היה דפוס במירון לתקופה קצרה?

בסך הכל מופיעים בקטלוג הדיגיטלי שלנו כ-29 ספרים שנדפסו בדפוס "הגליל". בקטלוג מופיעות גם מודעות שהודפסו שם בין תרע"ג ועד שנת תרצ"ב [מודעה משנת תרצ"ב [1932 ] להשתתף בבחירות לוועד הקהילה.
חזק ואמץ באתר הנהדר שלך

מוישה רוזנפלד וישעיהו וינוגראד

אני מודה לידידיי משה רוזנפלד וישעיהו וינוגראד, ידידים ותיקים של "היגיון בשיגעון" עוד מימיו ב"מקור ראשון" שהעמידו דברים על דיוקם.

על מפעלם החלוצי של צמד חמד זה תוכלו לקרוא בפוסט הבא:

ציידי הספר העברי בנוסח "אינדיאנה ג'ונס"

ראה

החרם שהטילו רבני צפת על אז"ר